סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השלישיSidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush III

א׳לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה

ב׳דרוש השלישי זה שמו. נאה לו שבת בו תדבקון

ג׳יבואר בו אשר מפי עליון לא תצא הרעות. ולא קדמה המחשבה בבחי' הדינים והיסורים אף שהיתה קדימת המחשבה על גודל האורה והרפואה והישועה. וממילא נשמע מזה שיתהוה בחי' החושך כי אם אין חושך למי יאיר אך היתה המחשבה נכונה רק בבחי' היסורים שהם עצמם טובה גדולה כי יש ביסורים שתי בחי' שהן ארבע שכל א' מתחלק לב' והאחד הוא רק מצד החסד הגמור בלתי שום עון והשנית הוא כאשר הן באין מצד עונש העבירות ונעשים כדמיון הרפואה שבא מצד חולי הגוף כן אלו באין לחולי הנפשות וקדימת המחשבה היתה בבחי' הא' שהוא חסד גמור ויתבאר בו שלש דרכים בענין התשובה. ויתחלק לשלשה פרקים:

ד׳ידבר בביאור מה שכתב הזוהר הק' ושאר חכמי אמת בבחי' מדת הבינה הידוע ליו"ח שהיא בעצמה רחמים גמורים ורק דיניו מתערין מנה לקרב דבריהם אל שכל אנושי להבין איך שרחמים גמורים יהיה דינין מתערין מהם: ובו ד' מאמרים:

ה׳א. במדרש (בראשית רבה פרשה ב') בתחלת בריותו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים וגומר. והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשי של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים:

ו׳לפרש דברי המדרש הלז בטוב טעם ודעת אשר אין לו פי' כלל לפי פשוטו כי מי פתי יסור הנה לחשוב שהקב"ה ח"ו יחפוץ במעשי רשע. וכי לכך צריך לברוא עולם כדי לעבור על רצונו. ולהכעיס לפניו. נקדים לבאר קצת פסוקי תורה נביאים וכתובים ומאמרי חז"ל ומביאורם יתבאר המדרש הזה על נכון ואלה הם. א' לבאר מקרא קודש נאמר בתורה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. ועוררו רז"ל (סנהד' ק"א ע"ב) וכי מאחר שלא שם חולי רפואה למה. ב' מאמר הקרא (שמואל א כ״ד:י״ד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך. ונדחקו המפרשים בפירושם לפרש ענין משל הקדמוני מה הוא ועל מה נקרא קדמוני ג' להבין מאמר אדונינו דהמע"ה (תהילים קל״ט:ו׳-ז׳) פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וגו' עד ונפשי יודעת מאוד. ודבריו נפלאו כי משמע מלשונו שיש עולם שכל כזה והוא שכל נפלא ואדם אחר יוכל לה. ואך הוא לא יוכל לה. וממני נשגבה והלא אין בעליוני' ובתחתונים שיוכל לעשות כזאת להיות בורח מלפני המקום וקין בן אדם הראשון עם שהיה נשרש משורש הרע אעפ"כ אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר כלומר שמא מפניך אוכל להסתר כמאמר רז"ל (ילקוט בפ"ז) ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ד' מאמר חז"ל (ברכות ד' ע"ב) מפני מה לא נאמרו נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף וגו'. במערבא מתרצי ליה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. א"ר נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנא' סומך ה' לכל הנופלים. וכל הענין אינו מובן בפרט מה שאמר חזר וסמכן מה זו הסמיכה ברוח הקודש וכל אלה באחת יבוארו. ע"פ מה שיתפרש מאמר חז"ל (מ"ר בראשית פ' ה') רבי יוחנן פתח אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך אמר ר' יוחנן אם זכה אדם אוכל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני. ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפיך והמשכיל יבין שהמדרש הלז אין לו שחר. וכי מה זה בא הכתוב ללמדנו שאם יזכה האדם יאכל ב' עולמות. וכי ח"ו הי' עולה על הדעת לומר שאף אם יזכה לא יאכל משתיהן. וכי לתהו וריק בראם שלא יתן בשכר המצות רק עוה"ב והעוה"ז ינתן ח"ו לעוברי רצונו בדרך העונש בכדי לטורדו מן העולם הבא על דרך הכתוב משלם לשונאיו אל פניו להאבידו כמאמר רז"ל [מסכת ד"א זוטא פ"ב והובא ברש"י עפ"ז] חלילה לומר כן שיברא הקב"ה דבר מוכן לפורעניות לבד. ומן הסתם כשברא שתיהן ודאי לעושי רצונו יתברך להיטב להם בזה ובבא ועוד מה זה ההיפוך של שכר ב' עולמות ליתן דין וחשבון ואם לא ינתן לטובים אלא א' לא יצטרכו חייבים ליתן דין וחשבון אתמהא. אכן יתבאר על פי אשר נשים לב להבין מה שכתוב בכתבי חכמי אמת ובזוהר הק' פעמים רבות. אשר עבור זאת לפעמים מנוקד שם הקדוש הוי"ה בנקודת אלהים. כי הוא מורה על מדת הבינה הידוע ליודעי חן. שהוא בעצמה רחמים גמורים בלי שום תערובת כוחות הדין. רק שמנה דינין מתערין ולכן עיקרא שם הוי"ה רחמים גמורים רק הנקודת הוא מאלהים על שם שמנה דינין מתערין ולהבין הענין על בוריו לקרבו אל שכל האנושי איך רחמים גמורים יהיו דינין מתערין מהם:

ז׳ב. נאמר שהוא עד"מ למלך הטוב והמטיב שרצונו מאוד לעשות טובה וחסד עם הבריות להשפיע להם מטוב חסדו ולהעניק להם מטוב ברכותיו ומה עשה עשה ממונה גזבר אחד ומסר בידו ד"מ חנות אחד גדולה מלא כל מיני רפואות היקרים החשיבים מאוד. ובית א' מלא מיני אורות המבהיקין ומאירין עד למאוד. וגם נתן בידו הון ממון רב להיות שמור אתו והממונה הלז שואל מאת המלך לאמור מה זה ועל מה זה מסר אדוני המלך זאת בידי והמלך משיבו ברפואות האלו תרפא את בני האדם מחולייהם מי שיצטרך להתרפאות ובמיני אורות האלו תאיר ותגיה להעם ההולכים בחושך. והם נכשלים בקוצים ופחתים וברקנים. יהיה אור נגה עליהם באורות הללו. ובהון ממון רב הלז תציל ותגאל ותפדה נפש כל חי מאת השונאים הנופלים עליהם ונוטלין אותם לשביה ומעבידין אותם עבודת פרך. בממון הלז תתן די ערכם וממצוקותיהם תצילם ומתוך כל מיני טובות האלו שביד הממונה הלז מאת המלך. הממונה הלז יושב ותוהה ואומר בלבו הרי אין לפני מכל הכתות הללו שיהיו נצרכים לכל זה: ואך הנה נפשו יודעת מאוד שבודאי המלך מביט לסוף דבר בקדמותו ויודע כמה מיני צער יש בעולם שעוברין על בני האדם עד שמוכרחין לכל הטובת האלו. ומקבל עליו באהבה רבה לעשות את דבר המלך ודתו. שבעת שיבוא לידו איש אשר יצטרך לטובתו יעשהו בגודל שלימות וחריצות אחרי ראותו רצון המלך ורחמיו המרובין שמקדים לבריותיו רפואה קודם למכה: ובעוד שלא קרה ולא אירע שום דבר כבר הכין רפואתם והצלתם וגאולתם למען רוב טובו וחסדו. ואח"כ כאשר יתהוה הדבר ויקרה לאחד מקרה רעה שבידו לרפאותו ולהצילו ודאי יעשה כגודל השתדלותו בשלימות רב עבור שיודע טוב דעת המלך ורחמיו דנפישין שרצונו בכך למאוד. וכעין ענין הזה הוא הוא בחי' מעלת מדת דרגת הבינה. כי הוא מורה על חירות הגדול ונקראת יובל בחי' החמשים חמשים שערי בינה. עבור שמדת הזו נרמזת בה' ראשונה של השם הקדוש הוי"ה. וכלולה מכל העשר ספירות הידועים וה' פעמים עשר הוא חמשים לכן נקראת יובל שהוא א' לחמשים שנה. וכל עבדים יוצאין בו לחירות. ובמקום מדה הזו מושרש ונקבע כל בחי' גאולת ישראל גאולות שהיו וגאולת אמת שעתיד להיות הכל ע"י בחי' מדה זו כמ"ש [בשערי אורה שער השמיני] ע"ש וממנה היה גאולת מצרים. ולכן נזכר גאולת מצרים חמשים פעמים בתורה הקדושה. להורות בכח מ"י יצאו ישראל ממצרים שיצאו בכח מדה הזו הנקראת חמשים כאמור. ואלמלי לא חטאו ישראל. והיה משה ודורו דור דעה נכנסים לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיתה הגאולה ההוא גאולה שלימה ולא היו ישראל גולין עוד. אך עבור החטא חשך ונסתם עיניהם של ישראל הנקרא מ"ם סתומה כמאמר רז"ל (סנהדרין ס"ד ע"א) על מ"ם סתומה של למרבה המשרה. ונסתם אור הגאולה. עד עת בא יבוא העין יפה הנוטל אחד מארבעי' מהמ"ם סתומה הלז ונעשה ממנה מ"ם פתוחה לפתוח פתח לגאלנו גאולה שלימה ויגאלו ישראל. ואז יהא נעשה מהמ"ם סתומה שתי נונין כזה והתחלקותן היא כזה לרמז על בחי' הנו"ן הלז חמשים שערי בינה בחי' יובל הגדול ולפי שאחר התחלקות נעשה נו"ן אחת הפוכה נהגו הסופרים ע"פ הזוהר לכתוב בס"ת אצל ויהי בנסוע ובנוחה יאמר נוני"ן הפוכות. כי ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל הוא המורה על גאולה השלימה שאז יהיה המנוחה בשלימות לפי שאז יעשה מהמ"ם סתומה כדוגמת נו"ן הפוכה ע"כ כותבין גם עתה נוני"ן הפוכות לרמז על הגאולה שיפתח המ"ם סתומה להעשות כב' נונין:

ח׳ג. ואפשר על זה רמז הכתוב (דניאל י״ב:י״ג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין ולקץ הימים היה לו לכתוב כמו שהוא ברש"י שם ואך לפי שהוא מורה על הגאולה ואז יעשה מהמ"ם סתומה נוני"ן לכן שינה הקרא וכתב נו"ן במקום מ"מ סתומה אך כותבין הספר תורה משנין בזה יש שעושין הנוני"ן בתוך הכתב ועושין הנו"ן של בנסוע ובנוחה הפוכות. ורבים חולקים עליהם באמרם שח"ו לשנות בתמונת אות בכל אותיות התורה שצריכין להיות כולן שוין במראה בקומה ואני אומר שבעיקר הנו"ן הפוכה אפשר לרמז שלעתיד שתורה חדשה מאתו תצא כמו שהוא במדרש חז"ל [ויקרא י"ג] א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חידוש תורה מאתי תצא וכו'. ואף שידוע שהאמת שלא יתחדש שום דבר עוד על התורה הנתונה עתה לנו ולא יחליף האל ולא ימיר דתו. אפשר שהנו"ן תהי' אז הפוכה כרמז הקרא ובנוחה יאמר שובה שישוב הנו"ן להתהפך מכאשר ישנה עתה ולרמז לנו שהמ"ם יתחלק ולא יסתתם עוד אבל בעת הגלות שעדיין סתימת עינינו במקומה עומדת חלילה וחלילה לשנות ולהפך אות אחת מתורתינו הקדושה. ויש אשר כותבין הנוני"ן ההם בריוח הפרש' של ויהי בנסוע מלפניה ומלאחריה וסומכין על מאמר הגמרא [שבת קט"ו ע"ב] ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו': וגם בזה שמעתי מפי איש אלקים קדוש בוצינא קדישא נר ישראל המפורסם המנוח מוהר"ר משולם פייוויש זלה"ה מ"מ מזבריזא. שהוא היה בקי בכל מקומות וחדרי מאמרי הפוסקים ושו"ת בענין זה והראה לפני ראיות שאף זאת ראוי לבטל שלא יהי' שום יתור בתורה במאמר הקרא לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו כשם שהחסר הוא גרעון להתורה כך היתר כנטול דמי והוא גרעון לתורה הקדושה עכ"ד: וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי הלא הם כתובים מבוארים ומפורשים (בשו"ת רש"ל סי' ע"ג) ובתשובת הגאון נודע ביהודה. ולא נאריך בזה אחרי שאינו מענינינו הנצרך פה:

ט׳ד. ונחזור לענין שאנו בו אשר במדה הזו מדת הבינה מושרש שורש כל גאולת ישראל לגאלם מאויביהם להצמיח פדות לעם ישראל. והוא כמשל אוצר הגדול והון רב שנמסר להממונה להציל ולגאול בני אדם משונאיהם הנופלים עליהם. מעלה השניה שמדה הזו היא. אשר בה ניתן רשות לרפאות כמאמר הכתוב מ"י ירפא לך שבחינה הרפואה הוא בבחי' מדה זו הנקראת מ"י גי' חמשים וכן הוא בכוונת רופא חולים ע"ש וכל מיני רפואה הם בה ונמשכין ממנה ע"י מדת הת"ת ליסוד ומלכות וזה כעין הנזכר במשל שמכר להממונה חנות לא כל מיני רפואות לרפאות חליות בני האדם ועוד בה שלישית הוא האור המאיר בה לקבל את כל האדם בתשובה שהוא חסד גדול ואמתי מאת האל יתעלה שאם האדם חטא לפניו ועבר על רצונו וודאי שהי' שורת הדין נותן שלא יקבל בתשובה כמאמר רז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת תמות וכו' עד שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתודה ואכפר לו הה"ד טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך ע"כ הנך. רואה בעיניך כי החכמה האנושיית והמדריגה הנבואיית לא גזרו בחוטא שום תיקון כלל וזאת אומרת חטאים תרדף רעה וזאת אומרת הנפש החוטאת תמות ולדברי שניהם יהי' החוטא חייב מיתה בידי שמים עכ"פ כי באמת התשובה אין לה מקום לפי שורת הדין והשכל והנביא אומר במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולת וגו' הירצ' באלפי אילים וגו' האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי כלומר מה יספיק לחוטא ליתן בעד מה שחטא על הנפש אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן או יתן בכורו שכר פשעיו או פרי בטנו בחטאת נפשו כל זה יורה שהשכל נותן שלא הי' ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו: כי אפילו מלך בשר ודם אם יצוה על א' מעבדיו עשה כך וכך או לא תעשה כך וכך והוא עובר על מצות המלך קטנה או גדולה האמור יאמר העבד אדוני המלך עברתי על מצותיך אעשה תשובה על זה כי בודאי כל תשובה שבעולם לא יועיל רק אחת דתו להמית כי חמת מלך שהמורד בו ועובר על ציויו להתחייב מיתה ק"ו בן בנו של ק"ו מי שעובר על מצות ממ"ה הקב"ה שהשכל נותן שלא יהיה לו תקנה בתשובה כי אם במיתה וכולו האי ואולי יכופר עון הזה. אבל הוא על דרך חסד הגדול וגודל החנינה והחמלה ונדבה הנמשך מאת בורא כל עולמים ב"ה וב"ש שיקבלנו בתשובה על כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי' ותגדל חסדו עם האדם לפתוח לו שערי תשובה כרחמיו וכרוב חסדיו להנטותו לתחיה. הכל כידוע מספרים הקדושים ורוב החסד ואמיתיות הרחמים הלזה מקומו במדה זו היא מדת הבינה שאנו מדברים עתה בה כי הוא נקראת תשובה עילאה כמבואר (בשער אורה שער ח') ונקראת בכתוב ותורה אור כי התורה באורה המאיר בה שם שרשה ויסודה בכ"ב אתוון דאוריתא כידוע ליודעי' וכשאדם עושה תשובה בשלימו' עד שיגיע לבחי' תשובה זו תשובה עילאה נהפך החושך וצלמות של החוטא לאור גדול כמאמר הקרא העם ההולכי' בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם שאור הגדול מבחי' מדה הזו מאיר ומופיע עליהם עד שהם מגיעים עי"ז לדרגא גדולה ולשלימות נפלא כדרך מאמר חז"ל (סנהדרין צ"ט ע"א) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ואיתא בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט ע"א) ע"פ ואברהם זקן בא בימים וגו' רבי יהודה פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך האי קרא אתמר וכו' תא חזי אברהם אתקרב לגבי' ותיובתא דיליה הוה כל יומוי בהאי ולא אתקרב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומוי מדרגא לדרגא עד דאסתלק בדרגוי כד הוי סיב ואעל בדרגין עילאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן וכדין בא בימים באינון יומין עלאין באינון יומין ידיען ברזא דמהימנות' וה' ברך את אברהם בכל דמתמן נפקין כל ברכאין וכל טובי זכאין אינון מאריהון דתשוב' דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה מה דלא הוה הכי אפי' לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קב"ה בכמה שנין אברהם אעל באינון יומין עלאין עד דהוי סיב כמה דאתמר וכן דוד דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים אבל מאריה דתשובה מיד אעל ואתדבק ביה בקוב"ה והאריך שם מאוד במעלות בעלי התשובה ע"ש. וכל הגדולה והכבוד הזה הכל נמשך על בעלי התשובה ממקום מדת בחי' הזו שנקראת תשובה עילאה כאמור והו' דמיון מיני האורו' הנמסר להממונה להאיר לבני אדם ההולכין בחשך ובזה תבין על מה נקראת שמנה דינין מתערין כי כיון שניתן בתוכ' גודל האורות הללו וכל מיני רפואות והצלת מן החושך וכל שלימות הגאולה מונחין בה ובה הוא אוצר הגדול של כל מיני הישועה נשמע ממנה שיש בעולם בחי' החושך והצרות שיהי' נצרכים לכל מיני הצלות ורפואות אלו וזה דינין מתערין מינה. שנשמע ממנה שיש בחי' הדינים בעולם כיון שהיא עשויה לרפאות ולהציל מכל בחי' הדינים ואם אין חושך למי יאיר והיא בעצמה הנה היא רחמים גמורים וחסדים פשוטים בלי שום תערובת הדין לכן אין מרומז בה אלהים כי אם בניקוד שהוא דבר היוצא חוץ לגופה שהוא שמשמע ממנ' שיש בעולם דבר כזה אבל אין בה שום נידנוד דבר מדברי' הללו כנאמר:

י׳ועל בחי' מדה הזו אמרו רז"ל (מגילה י"ג ע"ב) אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל וגו' כי כל מיני רפואות של כל המכות נתונים ומונחים במדה זו שנקרא' תחלה כדרך סוף מעשה במחשבה תחלה והיא קדמה לכל העוה"ז שנתהוה בו החושך והצרה ובעת שהאציל הא"ס ב"ה את מדה הזו ורצה ליתן המדות טובות אלו במתנ' טובה למלך העול' לא נתהוה ולא נתגל' עדיין בחי' ההוד שנהפך ח"ו לפעמים לדוה וכן מיני הנצחון אשר מהם נצמח ונתגלגל ח"ו לפעמים ענין השבי והגלות וכן הולדות הארבע בנים אשר ע"י אחד חכם וא' רשע וכו' כל אלה לא נתהוו ולא נתגלו עדיין בעת אצילות מד' הזו כי הוא נקראת עולם המחשבה הקודמת לששת ימי הבנין המכוונים נגד ששת ימי המעשה ובזה ודאי כן הוא שבה קדמה רפואה למכה כאמור וזה פי' הקרא (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא פי' בעת גזירת המיתה והמכה כבר בראתי דבר שבו אחי' וארפ' אותם וע"כ אמר ל' בור' אלא א"כ בורא להם פוא' תחיל' ללמד דעת מאיזה בחי' מדבר הוא בחי' זו שנקראת עולם הבריא' כידוע ועליה אמר ובורא חשך שהוא המכונה בשם בורא ומה שאמר ובורא חשך לא ח"ו שיתהוה ממנה בחי' החושך חלילה וחלילה כי הוא מושללת מכל תואר בחי' לא טוב והיא רק חסדים גמורים ופשוטים כאשר כתבנו ואך לאשר שגודל הבהקת זיו אורה כי רב הוא עד שמחשיך עפעפי עין הרואה מלהסתכל לאורה על הדמיון הזה אמר ובורא חושך כידוע מכוונת האר"י זלה"ה עיין בהם:

י״אידבר לבאר אשר יש ארבעה בחי' בענין יסורי האדם. ושתים הנה בא מצד החסד האמתי להרבות שכרו בעולם הבא בלי שום עונות האדם. ושתים יבואו כדי שע"י ישוב האדם אל ה' כמא' הקרא נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ואם ח"ו אינו שב ע"י תגדל עונשו במאוד מאוד אף על גוף היסורין שהיה לו ונלקה בכפליים על מה שהאל הטוב ח"ו לשוא הכה את בניו ומוסר לא לקחו לשוב על ידיהם לה': ובו ח"י מאמרים

י״בא. ואמנם לא זו בלבד שבחי' הדיני' המה רק שנשמעי' ממנה כאמור בדברינו. אלא אף שבחי' היסורים והדינים הנשמעין ממנה שיהיו בעולם ונתגלו אח"כ בששת ימי הבנין לגזירות קיום המחשבה הלז להיות הפעולת הטובות והחסדים הגדולים נתודע ונתגלה בעולם ולפאר בו למלך חי עולמי' שהוא גואל ורופא ומאיר ומטיב לכל. וכבר כתבנו שאם אין חושך למי יאור וכן אם אין גלות למי יגאל. אף אלו בחי' היסורים והדינים הכל קדימת המחשבה בהן והתהוותן אח"כ הי' ע"ד הטוב האמתי והחסד הגמור מאת בורא עולם יתעלה והמה נעשי' על שתי בחינות. האחד הוא על דרך מאמר רז"ל (ברכו' ה' ע"א) כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי. ואמרו עוד שם פשפש ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ופרש"י יסורים של אהבה הקב"ה מיסרו בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח שאין שום דבר אחר כי אם מצד האהבה שאוהב אותו הקב"ה ורוצה להרבות שכרו בעוה"ב מדכאהו ביסורין ונאמן הוא בעל מלאכתן שישלם שכרם משלם בעוה"ב להתעדן מתענוג נועם זיו שכינתו בעוה"ב. והוא על דרך שאמרו שם שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל כולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן תורה. וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין וכו' עד העולם הבא מניין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר ופרש"י ודרך חיים חיי העולם הבא הויין לו תוכחות מוסר לאדם. הרי לפניך דרך אחד ביסורין שהוא למען רבות שכרו לעולם הבא ובדרך זה נכון הוא שהרפואה קדמה להם בבחי' מדת הבינה כנא' כי ידוע שהוא נקראת עוה"ב כמבואר (בשערי אורה) שם ושם שכרו כפול בבחי' הרחמים גמורים שנשרש בה ועליה רומז הכתוב כי נר מצוה וגו' כי כבר כתבנו למעלה שהיא נקראת תורה אור וגם נקראת דרך חיים כי הוא מכונה ע"ש חיי המלך כמ"ש האר"י ז"ל בפי' הגמר' כל הנודר נודר בחיי המלך ונדר הוא בבחי' זו שהוא נ' דר שדר בבחי' החמשים מדה זו שנקראת חמשים שערי בינה ויובל כנ"ל ולזכות ליהנות מאורה צריך להיות מקודם תוכחות מוסר כי לא ניתן אלא ע"י יסורין כאמור. והשני הוא גם כן על צד חסדי המקום ועל דרך מה שאמרו רז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) שהשיב הקב"ה למשה רבינו שראה ששוקלין את בשר ר"ע במקולין ואמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני ולכאורה שתיקה זו אינו ידועה מה הוא ועל המחשבה גופה היה קשה למשה רבינו לחשוב כן על אדם כזה וכי זו תורה ושכרה ועוד יקשה אומרו כך עלה במחשבה לפני והיה לומר כן היתה מחשבתי כזה ומה הוא לשון לפני. וענינו הוא כי הנה הקדוש התנא ר"ע בכל יום ויום היה מקבל עליו גזירות המיתה וגודל היסורין לקיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כמאמר חכמינו זכרונם לברכה שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער ע"ז מתי יבא לידי ואקיימנו. וע"ד המבואר בספרי חכמי אמת אצל כוונת ק"ש. שכאשר אדם הוא מדביק נפשו באמת לבוראו ומקבל עליו ארבע מיתות בית דין על קדושת שמו ית' ויתעלה יעמיק כ"כ במחשבתו בציור כאלו עושין לו כל הארבע מיתות ב"ד עד שמרגיש בנפשו הצער של הד' מב"ד כאילו עושין לו זאת בפועל והקב"ה ברוב חסדיו ידע באמתיות לבבו שהאמת אתו כאשר מקבל עליו כן רוצה לעשותו בשלימות גמור בפועל ממש שיהיה נראה לעין כל ובעל הרחמים ברוב חסדיו היה רוצה מאוד להרבות שכרו על זה כאלו קיים בנפשו כן בפועל. ובכדי להשבית כח המקטרג שמקטרג על גודל השכר באמרו מי יודע שקבלתו היה באמת. ואפשר אלו באו עליו היסורין האלה בפועל לא היה יכול לעמוד בהן. אף שגלוי וידוע לפניו שבודאי היה עומד בהן. מענה בפיהו כלום יש אב שמעיד על בנו. לכן אמר הקב"ה הן אמת שלצדיק הזה שוה אצלו אם גם במעשה יעשה לו היסורין האלה באומרו כל ימי הייתי מצטער וסיבב הקב"ה שכן יעשה לו בפועל ממש. ויהיה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהי' בשלימות אמתיות לבבו ואתן לו שכר ע"כ יום ויום ושעה ושעה שהי' מחשבה הקדושה הזאת בלבו ומעלה אני עליו כאלו היה ממית עצמו עלי בכל שעה ויום שהי' המחשבה הזאת בלבבו. כי כן קיים בנפשו לאמור שחי ונעבורה למסור נפשו על קדושתו יתברך ולקדש שמו ברבים והכל יאמרו כי אין קדוש כה' והכל לגודל אהבה התקועה בלבו להיות אוהב שמו הגדול יתברך בכל לבבו ונפשו ומאודו יותר מכל חיי העוה"ז אף שבאמת בכל המחשבות טובות הקב"ה מצרפם למעשה כמאמר רז"ל כבר האריכו בזה המפרשים הקדמונים לתרץ איך יסתום פי המקטרג שלא יאמר כלום יש אב שמעיד על בנו כ"א לפי דרכו והצד השוה שבהם שצריך להיות באופן שניכר לכל שבודאי הי' עושה במעשה כאשר במחשבתו עיין בדבריהם ולכן סיבב הקב"ה ברוב רחמיו גבי ר"ע כן שיוציא מחשבתו אל הפועל ויהיה נראה ונגלה לעין כל אמתיות דביקות לבבו ומסירת נפשו לה' באהבה ושמחה רבה:

י״גב. וזה שהשיב הקב"ה למשה כן עלה במחשבה לפני פי' שכך עלה לפני מחשבת רבי עקיבא שהיה מקבל היסורין האלה עליו בכל לבבו לכן גליתי מצפוניו לחביבות עלי להיות כן נעשה כאשר עם לבבו. בכדי להשבית אויב ומתנקם שלא יוכל לקטרג עליו ויקבל שכרו משלם:

י״דג. ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום כי הוא יודע תעלומות לב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. פי' במה שהוא יודע בתעלומות לבנו הוא העולה לפניו להיות רצוי ומקובל בעיניך כאילו בכל שעה ויום היינו נהרגים על קדושת שמו וזה כי עליך הורגנו כל היום כאלו כל היום ממש היינו נהרגים על ק"ש כי נחשבנו בעינינו בכל יום כצאן המובל לטבח ומרגישין בנפשינו הצער של צאן טבחה כמאמר ר' עקיבא כל ימי הייתי וגו' ולכן היא העולה ליתן שכר כאילו כל היום ממש היינו נהרגים עליך וזה שאמר יעקב אמותה הפעם כי בוודאי גם הוא הלך בדרך הצדיקים האלו שמקבלין עליהן המיתה בכל עת ע"כ בעת שראה את יוסף והי' מקבל עליו מיתה ודאית בפועל ממש הי' נקרא אצלו מיתה זו מיתת הפעם שהפעם הזה ימות מיתה כזו שאינו אלא פ"א ולא מיתה שאחריה מיתה כמו עד עתה שהי' נחש' למו מיתה בכל יום ובכל שעה וזה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שיקרה בעיניו מיתה זו מה שהחסידים ממיתין עצמן בכל יום נגד אהבתם אליו באמת ועבור זה משה רבינו ע"ה לא רצה למות מיתה ודאית בפועל שהיה יקר בעיניו להיות מן המותה לחסידיו מה שהמה מקבלים עליהם למות וליהרג על קדושת שמו בכל עת ושעה:

ט״וד. ואפשר שעל הדרג' זו רמזו רז"ל (בבא בתרא ט"ו ע"א) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה מת וכתיב וימת שם משה וכו' אלא הקדוש ב"ה אומר ומשה כותב בדמע ולכאורה על התירוץ יותר קשה איך יאמר הקדוש ברוך הוא וימת משה אם עדיין לא מת והנה יש לזה תירוץ עמוק מאוד אשר אין כאן מקומו והוא כמוס עמדי. אך לפי הנזכר ג"כ אפשר לומר שמה שאמר הקב"ה וימת משה דעתו וכוונתו היה על מה שכבר היה מקבל גזירת המיתה והיה מרגיש צער מיתה בכל יום ויום בחייו בדרך כי עליך הורגנו כל היום. לכן אמר וימת שם משה עבד ה' פי' שמיתתו הי' בחייו בכל יום כי הי' עבד ה' באמת לאמיתו ורצה למסור נפשו תמיד על דבר עבודת ה' וכבוד שמו. ולמען תהיה תורה בשלימותה ולא יחסר שמנה פסוקים אמר לו הקב"ה לכתוב את זאת בהתורה הקדושה ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא הי' ניחא לו להתגלות מחשבתו הטהורה בתורה הקדושה לעיני כל ישראל. כי לה' לבד היתה כוונתו באמתיות לבבו. ע"כ משה כתב בדמע כי לא היה רצונו בכך וממיתת ר' עקיבא נלמוד שכל מיני צער ויסורין שהצדיקים מקבלים עליהם באהבת בוראם. והקב"ה החפץ בשלום עבדו מגלה את מחשבתן שיקבלו היסורין עליהם במעשה באהבה. כאשר עם לבבם בעת קבלתן. בכדי לקבל שכר נגד כולם נגד כל המחשבות הטובות הצפונות אתו וגם בזה הרפואה קדמה למכה בבחי' מדת הבינה כנ"ל. כידוע שמדה הזו נקרא עולם המחשבה. והיא המשלמת לכל חושבי מחשבות טובות ובפרט מחשבת הריגה על קדושת השם כי בחינתה מורה על דרגת הקדושה כנודע. וע"כ בה קדמה הרפואה למכה להיות' חסדים ורחמים גמורים כנאמר. והנ' שני סוגי דינים האלה אינם משתנים מחסד הגדול וטובת הבורא אשר חישב בבחי' המחשבת הרומזת למדת הבינה להניח אוצר הגדול אור הישועות והרפואות. ונשתמ' מזה שיתהוה בחי' היסורים בעולם להיות צריכין לרפואתו וישועתו כי אלו היסורים בעצמם הם לזכות גדול ולטובה גדולה למען רבות שכרו בעולם הבא ולהשביעו מזיו שכינתו אז אשר כל יסורי ופגעי עולם הזה לא ישנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבבי רבבות מאוד תענוג ההוא אשר אין ערך לה ואפס בלתה כידוע שעליה אמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וע"כ מה מאוד יפה כתבו חכמי האמת שהיא בעצמ' רחמים גמורים ורק דינין מתערין מינה. כי באמת אפילו הדינין שמתערין מינה המה רחמים גמורים כאמור ואך היא בעצמה להיותה רחמים פשוטים מכל וכל אף אלו בחי' היסורין אינם באין ממנה חס ושלום רק כיון שניתן בה הרפואה השלימה והאורות הגדולים נשמע ממנה שיהיה בחינת היסורין בעולם ולא שיהיה מאת' חס ושלום כדבר האמור ועל אלו שני הסוגים אמרו רז"ל צדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים. פי' שהדין לא נעשה עליהם כי אם בשביל לרחם עליהם להתעדן אותם בתענוגי עולם הבא יותר מכדי זכיותן. ולא ח"ו להנקם מהם בדרך הדין והעונש:

ט״זואולם עוד יש שני דרכים בענין יסורי האדם וגם המה יבואו על דרך הרפואה והטובה להם מצד חסדי המקום. אך לא כמעשה שתים הראשונות כי הראשונות הנה באו למען הרבות שכרו לעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. ואלה אינם באים כי אם להציל נפשו מרדת שחת. עבור עונות שעשה בימיו. והיה סופו לירש גיהנם ועל כן הקב"ה מיסרהו למלט נפשו מיד שאול האחד הוא מה שאמרו חז"ל (קידושין ל"ט ע"ב) במשנה כל העוש' מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו' ופרש"י מטיבין לו משמע בהאי עלמא ונוחל את הארץ חיי עולם הבא ואוקמוהו בגמרא דהאי מצוה אחת הוא העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו דהוי רובא זכיות ובהאי הוא דאמרינן מטיבין לו וכו'. ומקשה שם וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ורמינהו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודמה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אפילו אות אחת ממנה רש"י מריעין לו בעולם הזה לנקותו מעונותיו שיטול שכר שלם מטיבין לו לשלם לו שכר מצותיו בחייו כדי לטורדו מן העולם וקשיא אמתניתין דקאמר במצוה אחת יתירה על עונותיו מטיבין לו ומשמע בעוה"ז אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טוב ויום ביש. רש"י. מתניתין דקתני מטיבין ומריעין לאו בעוה"ז קא מיירי שטוב לו בעוה"ז או רע לו אלא מי שעושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו דהוה רובא זכיות מתקנין לו בעוה"ז יום טוב כלומר שנפרעים ממנו עונותיו בעוה"ז וזהו תיקון יום טוב לו לעול' הבא וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו היינו דעבדינן לו בעוה"ז הזמנת יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע. הרי לפניך עוד דרך ביסורי עוה"ז שהוא מי שרובו זכיות נפרעין ממנו על מיעוט עונותיו בעולם הזה כדי שיהיה לו תיקון לעולם הבא להוציאו מעונשי גיהנם עבור העבירות שעשה ואמרו חז"ל (בספרי מובא בשל"ה בעשרה מאמרות מאמר ה') תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרים לו מעונותיו כלום וע"י יסורים הוא מתרצה לפני המקום שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח. ואמרו (ברכות ה' ע"א) נא' ברית במלח ונאמר ברי' ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם וגם דרך הזה הוא קרוב אל החסד והוא דמיון הרופא שמרפא את האדם מחולי הגוף ונותן לו לשתות או לאכול סמים רעים ומרים למאוד עד אשר ילאה לב האדם לשתותם מפני מרירותיהם או שנוטל ושואב ממנו דמו מהיד או מהרגל בכדי לרפאותו מחליו ואלו היסורים שעושה לו הרופא בודאי לטובה גדולה וחסד גדול יחשב כי חיים הוא נותן לו בזה ורופא אומן יקרא לו ואגר אסיא יקבל וכן הוא בדרך הזה ביסורי בני חיי ומזונא שהוא יסורי עוה"ז הכל לרפאות נפש מחולי הנפשות למרק עונותיו עי"ז שיזכה לחיי העולם הבא. והשנית הוא כפי' התוספות שם על הא דעבדין ליה יום טב ויום ביש כי אוי לרשע רע שכל ימיו רעין הן אך לפעמים עושין לו יום טוב בעוה"ז כדי לקבל שכר מצותיו המועטין מעונותיו ובאותו יום יהי' דומה לו כמי שקיים כל התורה אבל רוב ימיו של רשע שרוי ברעה והיינו מרובין על זכיותיו ע"ש והטעם הוא שעונותיו מרובין כ"כ שאין די ביסורין למרק דוגמת גיהנם כלה והם אינם כלין ועבור זה כל ימיו כעס ומכאובות כי משלם לרשע רע כרשעתו ורק לפעמים עושין לו יו"ט לקבל שכר מצותיו המועטין ובחינ' אלו היסורין לכאורה הם יסורי עונש לבד ולא ע"ד הרפואה. כי לא טוב לו בעוה"ז וגם לעו"הב לא יבא על ידיהן כי אלו היסורין אין ממרקין אותו ואדרבה שעושין לו משמים יום טוב בעד שכר מצותיו לאבדו משני עולמות ואמנם אם תעיין היטב בזה תראה אשר לא כן הוא ולא נאות לבעל החסד האמתי לענשו בשתי עונשין וכרוב רחמיו הי' די בעונשי גיהנם לבד. וגם בהם צפון וטמון דרך החסד והרפואה מאת האל יתעלה והוא שחפץ חסד ב"ה וב"ש מיסרו למען זה כי אולי ע"י היסורים הרעים והקשים שיעברו עליו יחזור מדרכו הרעה וישיב עדיו בתשובה שלימה לפניו ויקבל עליו לעזוב פשעיו מעתה ויתחיל ללכת בדרכי השם ובמצותיו ויקבלנו בתשובה על דרך מאמר רז"ל (ברכות ה' ע"א) אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ואמרנו (סנהדרין ק"א ע"א) נעשה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורון שנאמר וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה ובהצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין ע"כ ואף שתשובה כזו שהיא מחמת היסורין אינה תשובה מעולה והוא דרגא החמישית שבתשובה כמ"ש הרב בעל מנורת המאור (מ"א נר חלק א' פ"ב) עיין עליו אע"פ כן הקב"ה ברוב חסדיו על ברואיו מקבלהו בתשובה כזו והבטיח כן בתורתו כמה שנאמר בצר לך ומצאוך וגומ' עד ושבת עד ה' אלהיך וגומר ועל זה אמר יחזקאל הנביא ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' פי' אפילו אם יהיה תשובת הרשע רק מרשעתו מחמת גודל הרעות והצרות שימצא אותו בדרך יתן לרשע רע כרשעתו עליהם הוא יחיה אף אם שב עליהם ע"י היסורין שבאו עליו יחיה ואף אם הרשע אינו שב אף על ידי היסורין הבאין עליו:

י״זה. עליו אמר הכתוב לשב הכתי את בניכם מוסר לא לקחו כי הכאת בניו היה מאת ה' כדי שיקח מוסר לעצמו לשוב אל ה' ועתה ששוטה הרשע הזה אינו מרגיש למה הביא עליו הקב"ה היסורין האלו אם לא למען לעשות תשובה לפניו הרי שח"ו לשוא הכה את בניו ומגלגלין עליו את הכל לקבל עונשו גם בעד מיתת בניו שבעבורו מתו ולא הועיל לו:

י״חו. וע"ז אמר הכתוב צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני וגומר כי דור תהפוכת המה וגומר פי' צור ילדך תשי שאתם מתישין כח של מעלה מלהיטיב לכם כמאמר רז"ל (מובא בילקוט רמז תתקמ"ה) וע"כ רעות מוצאות אתכם ורצון הקב"ה שתשובו עי"ז ואתם לא כן עשיתם ותשכח אל מחוללך שמוחל לך על כל עונותיך כמ"ש שם ולא רציתם לשוב אליו להיות מוחל לכם על עונותיכם ע"י זה ועבור זה וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו וארז"ל [כתובות ח' ע"ב] דור שהאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ובנותיהם ושהם קטנים ולכאורה לשון מכעס אינו מדקדק לפי דבריהם ז"ל לפי הנזכר יאמר שהקב"ה היטב חרה לו ונואץ הוא מכעס בניו ובנותיו במה שהי' כועס על בניו ובנותיו והמיתם כשהם קטנים כדי שהאבות יחזרו בתשובה עי"ז ועתה שלא חזרו בתשובה מנאצין גם בזה להקב"ה במה שלשוא הכה את בניהם ע"כ ויאמר אסתירה פני מהם כלומר הריני מסלק שכינתי מביניהם כמ"ש רז"ל שם כיון שגם בזה אין נותנין לב לשוב אלי מה אעשה להם עוד ע"כ אראה מה אחריתם הריני מוסרם ביד ארבעה מלכיות שיהיו משעבדין אותן ואפשר שע"ז ישובו אלי כי דור תהפוכת המה שמהפכין רצוני לכעס שרצונם במה שאני מיסרם להגיע להם טובה על ידי זה בתשובה והם מהפכין אותו לכעס שאכעוס עוד מכעס בניו ובנותיו כאמור והכל הוא עבור שבנים לא אמון בם שאין בהם אמונה להאמין שהיסורים האלו בא לו בהשגחה פרטיות מאת הקב"ה כדי שיחזור בתשובה על ידיהם ואומרים שבאו עליהם במקרי העולם ופגעיו ופגע בהם מרעות המתרגשות לבוא לעולם:

י״טז. ועל זאת חרה אף ה' ובערה כאש ואמר אחר שמנה כמה וכמה מיני קללות שבתוכחה. ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי כלומר אחר כל היסורין שיבואו עליכם לא תשמעו אלי להיות עושין תשובה לפני על ידיהם והלכתם עמי בקרי שתאמרו כי מקרה היא אשר קרה אתכם ממקרי העולם ולא היתה כזאת מאתי בהשגחה פרטיות לשוב אלי ע"י וזה הוא בחינת אומות העולם ופרעה הרשע כן היה בדעתו אחר כמה מכות שהכיתי אותו מוסר לא לקח לומר מבטן מי יצא הקרח הנורא הזה כל המכות שבאו עליו ולכן במכות הראשונות לא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה כי בתחילה מאליו היה מתחזק בדעתו בלתי להאמין שמאת ה' היתה זאת והניח הדבר על הטבע לומר שכן קרה במקרה ומפני גודל רשעתו בדבר זה נתחייב להיות אח"כ ה' יחזק ויכבד לבו ולב עבדיו שלא יאמינו בכל האותות האלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל [הלכות תשובה פ"ו ה' ג'] ע"ש וזה דוקא באו"ה הדין כן להתחייב למנוע ממנו התשובה כי משגיא לגוים ויאבדם מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך ולא כן בכללות ישראל כי מתגלגל עמהם פעמים רבות אין מספר מכה עד אשר ישיב אליו כאשר יהיה באחרית הימים שמעמיד עליהם מלך כהמן כידוע ולכן אמר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ואכלתם בשר בניכם וגומר עד והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל כי זאת הוא קצה האחרון של יסורי כללות ישראל להיות גולין תחת רשות ד' מלכיות ואז ירצו את עונם בתשובה לפניו באומרו אראה מה אחריתם שאמסרם בשעבוד ד' מלכיות ושם בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים כמאמרם רז"ל שם וכנאמר למעלה. ויתכן לומר שעבור כן אמר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ולכאורה מפני מה מגיע להם כפול שבעה על חטאתיכם ואך לפי הנזכר שהקדוש ברוך הוא מביא עליהם היסורין כדי להיות שבין לפניו ע"י וכשיעשו תשובה אור יאיר להם מבחינת מקום התשובה הנקראת באר שבע כמו שכתוב (בשערי אורה שם) וכשלא עשו תשובה פגמו במדה זו ולכן מיסרם שבע על חטאתם לתקן הפגם במדת באר שבע והמ"י:

כ׳ח. וע"ז אמר הכתוב (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו' כלומר בשתים חטאו א' שעזבו אותי שאני להם מקור מים חיים להשפיע להם טובות וברכות בכל עת והתישו כח של מעלה ועי"כ בא עליהם הרעות והצרות כדי שיחזרו בתשובה ע"י והמה חוצבים להם בארות נשברים כלומר שנפלו מיסוד האמונה להאמין כי הכל בא בהשגחה מאת האל לא במקרי העולם כי האמונה נקרא ע"ש הבאר כמ"ש בזוה"ק בענין הבארות שחפרו האבות אברהם יצחק ויעקב ע"ש והמה שברו הבארות הללו שלא להאמין כי בא להם בהשגחה פרטיות:

כ״אט. ובזה מובן מאמר חז"ל [ילקוט איכה אלף ה'] רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו שכן ירמיה או' שבר על שבר וכו' וכל כך למה לפי שחטאה בכפליים לפי שנא' כי שתים רעות עשה עמי וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפליים שנאמר כי לקתה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה. וכבר פרשנוהו בחה"ר (שורש החמישי ענף ד' עלה ו') מה ענין חטאו בכפליים ואם הרבו לפשוע לרבות החטא יכונה ומה לשון כפליים ולפי הנז' יאמר ע"ז חטאו בכפליים אחת מה שחטאו מקודם עד שהביא עליהן היסורין ועוד חטאו אח"ז במה שלא היו מאמינים שבאו בהשגחת האל ולכן אמר שנאמר כי שתים רעות כאשר פרשנו בפסוק זה. ע"כ אמר וכיון שחטאו וכו' לפי' בכפלים כי ניתנה מדת הדין והעונש עליהם גם עבור מה שלשוא הכה את בניהם שמגלגלין עליהם את הכל כנאמר למעלה:

כ״בי. והכתוב אומר [ירמיה מ"ז] לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים ואמרו רז"ל (סנהדרין ק"ו ע"א) שריפו ידיהם מן התורה. כלומר כ"כ רפו ידיהם מן התורה עד שלא הפנו אבות אפילו אל בנים. במה שרואין שבניהם מתים בעונתיהם עכ"ז מוסר לא לקחו מזה לשוב עדיו בתשובה ועוזבין הכל על דרך הטבע באומרם כי מקרה קרה להם כאמור ועל זה אמר הכתוב על מה תכו עוד תוסיפו סרה כלומר על מה שאני מכה אתכם זאת בעצמו נחשב לכם לחטא כי אין רצוני להכות רק שתשובו עי"ז וכשאתם אין עושים כן לשוא אני מכה אתכם וכזאת עצמו תוסיפו סרה ונחשב לכם לחטא להיות עי"ז לחטא כפול כמדובר:

כ״גיא. ולזה כוון הנביא (ישעיהו מ״ב:כ״ד) ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו ולשון זו חטאנו לו אין לו פי' מה זו אכן ירצה לו' לפי הנ"ל מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים כלומר על מה לקו בכפלים שבר על שבר ולא הי' די באחד והשיב הלא ה' זו חטאנו לו כלומר מה שמכה אותנו זו בעצמו נחשב לנו לחטא כי לא אבו בדרכיו הלוך מקודם וע"כ בא עליהם הצרות ואח"כ לא שמעו בתורתו מה שהוא מורה להם עם היסורים שישובו אליו גם לזה לא שמעו והיה חטאתם כפול למשנה ולכן לקו בכפליים:

כ״דיב. ובזה יובן מאמר הגמרא (גיטין נ"ח ע"א) ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק א' יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו לא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל ורבים תמהו וכי מפני שהשיב לו סוף פסוק מה שכל דרדקי דבי רב קורין אותו יהיה נשמע מזה שיורה הוראה בישראל גם התו' כתבו א"נ משום דמופלג בחכמה היה ולכאורה לא נדע מה היתה הפלגת חכמתו התשובה. אמנם לפי הנזכר יבוא על נכון כי הנה תראה שהיה משנה לו מלשון הפסוק שבפסוק נכתב ולא אבו וגו' והוא אמר לא אבו בלא וא"ו כך הוא הגי' בס"י ובעין יעקב ורמז לו פי' הפסוק כאמור בדברינו וע"כ אמר הלא ה' זו חטאנו לו כלומר זאת היתה החטא לפניו במה שלא אבו ולא שמעו שכפלו חטאם בזה. משא"כ ולא אבו בוי"ו המוסיף אדלעיל לכאורה לא שייך לומר כן וכיון שראה ר"י ב"ח הפלגת חכמתו בזה שפירש לו פי' הכתוב בכך אמר מובטחני בו וכו' ונכונים דברי התו' ולא כן החכם אשר עיניו בראשו ומסתכל על יתרון אור מן החושך וח"ו בעת אשר בא עליו החושך וצרה שלא תבא מפגעי הזמן ומקרותיו מכל יסורי עוה"ז גדול או קטן נותן עיניו ולבו לשמים. לומר הלא ידעתי כי אין דבר קל שיהיה נעשה בעולם בפרט עמו בית ישראל מקטן ועד גדול בלי השגחה והבטה פרטיות מאתו ית'. וזכר כל היצור לפניו בא ובפרט מעשי איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר אף שנסתר בתוך דרך הטבע עכ"ז ההשגחה אמתיות שופע בתוך דרך הטבע להעשות לכל איש ואיש כאשר יגזר הגוזר בהשגחה בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע ורגע. ואין דבר קל בעולם שיהיה נעשה במקרה כדרך שהעולם אומר ואמרו חז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמט' עד שמכריזין עליו מלמעלה וכיון שכן הוא על מה עשה ה' ככה לענוש אותי ביסורים האלו הלא טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ותמיד חפץ בטוב בריותיו למלא כל משאלותם וחפצם בכל הטובות וברכות ומה חרי האף הגדול הזה להכאיבני ולשלוח עלי יסורין האלה אם לא כי הוא רוצה לרפאני רפואה שלמה רפואת הנפש שעל ידי היסורין האלו אשוב אליו בלבב שלם בנפש חפיצה בכל עוז ותעצומות ומהיום והלאה לא אשוב עוד לכסלה ולקבל עלי ברצון נפשי הטוב עבודתו בשלימות באהבה וחיבה וביראה יראת העונש או יראת חטא ויראת שמים כ"א לפי מדרגתו וזה נאה לבעל החסד האמתי בראותו החולי הרעה והגדולה שנפשי נחלה בו וברוב העוונות ח"ו לא אזכה לחיי העולם הבא ומה אני ומה חיי ואם יהיה לי כל טוב העוה"ז ואמלא פי בכל מיני תענוגים שבעולם ולהתעדן בכל תפנוקי מעדנים ואהי' לבוש רקמה ושארי בגדים היקרים מה זה לפני איש למי שרוצה להתענג מזיו שכינתו לעוה"ב והכל המה דברי הבל ותהו מעשה תיעתועי' למי שזוכה לטעו' בנפשו חשיק' זו וע"כ הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו המרובין שולח לי יסורין האלה להזכירני לשוב לפניו ע"י בלב שלם ובלב נשבר ונדכ' ע"כ עונותי וחטאי ופשעי שעברתי עד הנה כדי לזכני להביאני לחיי העולם הבא כמ"ש במאמרי חז"ל שהבאנו למעל' ומבואר בזוה"ק ויקרא (כ"ג ע"ב) ע"פ או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע חטא' מבעי ליה מהו הודע אליו אלא קוב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דהוא חב ובמה אודע ליה בדינהא כד"א יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו הודע אליו כמאן דפקיד לאחרא דתנינן בשעתא דבר נש חב קמיה קוב"ה ולא אשגח בחטאי' לאהדרא בתיובתא קמי מארי ואשדי ליה בתר כתפיה נשמתי' ממש סלקת ואסהיד קמיה קוב"ה כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא אושיט דינך עליה ואודע ליה חובא כד"א הודע את ירושלי' אח תועבותיה בתר דמטי עליה דינא כדין אתער רוחיה למהדר בתיובתא קמיה מאריה ואתכנע וכו' ע"כ:

כ״היג. וזה שאמר החכם שלמה ע"ה [קהלת ב] כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם ואמרתי אני בלבי כמקר' הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל ע"כ. ואין מהצורך לדקדק בפסוקים אלו. כי בפשוטן אין להם פי'. ואחר הדרשה נדרשהו גם אנחנו ולפי דרכינו יאמר כי מה האדם שיבוא אחרי המלך להתחנן לו על גזירה שגזר עליו והיסורים שפגעהו וכבר עשהו למעשה הגזירה לגוזרה כמ"ש ברש"י שם טוב לו להתבונן במעשיו על מה קרה לו כאלה א"ל שה' שלחם אליו להודיע את אשר חטא על הנפש ויעשה תשובה ויתכפר לו. ואז ממילא יעברו היסורין מעליו לפי ערך תשובתו כיון שלא באו אלא בשביל זה עשו שליחותן והלכו להן. וראיתי שיש יתרון לחכמה וגו' כיתרון האור וגו' החכם עיניו בראשו והכסיל וגו' כלומר שהחכם עיניו בראשו להסתכל על ראש הדבר מאין באו לו ומאמין שהוא בא בהשגחה ועושה תשובה והכסיל בחושך הולך וטח עיניו מראות מקום מוצאם ומובאם ועוזב הכל על הטבע. ואז חושך לו ומקבל עונש על העונשים. וע"כ ראיתי שיש מרחק רב בין החכמה והסכלות כיתרון האור מן החושך שזה מתוך עומק החושך והרע אור לו לזכות על ידו לאור באור החיים ולזה שלח חושך ויחשוך ומוסיף חטא על חטא וחושך על חושך:

כ״ויד. ולזה כאשר היה החושך אפילה בארץ מצרים נאמר ולא קמו איש מתחתיו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כי המצרי' לא נתנו לב לקום מתוך החושך להביט אל יתרון אור הבא מן החושך. וע"כ נאמר בהם ולא קמו איש מתחתיו שלא קמו מתחת החושך לרא' אופן שיוכלו לצאת מאתו. אבל לא כן לבני ישראל כי היה להם אור במושבותם אפילו בישיבתם בתוך החושך ראו יתרון אור שראו להיות מן החושך והיה להם בחשיכה כאורה כי הביטו אל האורה אף במושבותם בתוך החושך. ואמר וידעתי גם אני שמקרה א' יקרה את כולם ואמרתי וגומר כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי וגומר כלומר שלפעמים אנו רואין שכל ימיו של זה ושל זה כעס ומכאובים וצרות רבות עברו עליו אף שזה עושה תשובה ומתחרט על עונותיו וזה אינו נמצא שמקרה אחד יקרה את כולם כחכם ככסיל. ולמה חכמתי אני אז יותר שאחכם לעשות תשובה ומה יתרוני בזה. ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם שאין זכרונם שוין וכפרש"י שאחר מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כלומר שאלו מעט הימים ימי הבל החרוצים עלי ארץ הכל נשכח כלומר שאין בהם תועלת וטוב אם יהיו בכל טובת העוה"ז או בכל חסרון נופת צוף תענוגיו איך ימות החכם עם הכסיל. שהחכם ימות בתשובת אמת לפני הבוראו והלך לפניו צדקו וכבוד ה' יאספו ויזכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם זיו אור פני השכינה והכסיל יהיה מובל לקבר וכל מלאכי חבלה והקליפות יסובבהו וישאר ביניהם להיות נזרק בתוך כף הקלע ולא יראה אור כי יבוא לעוה"ב כי גיהנם כלה והם אינם כלין כאשר נאמר בדברינו למעלה ובחינת היסורים האלו בדרך הטוב שבהם שהוא או למרק עונותיו למען פדעהו מרדת שחת או להתרפאות הנפשות ע"י בבחי' התשובה גם בהם קדמה הרפואה הזו בבחי' מדת הבינה כי הוא מיוחדת לכל מיני רפואת והצלת והארה לתוך החושך. אף שהיסורים האלו באים בדרך העונש על העבירות שעשה ובחי' מדה זו כבר כתבנו שהוא רחמים גמורים וזה אין בכלל דינין מתערין מינה שפרשנו לעיל כי מה שנשמע ממנה שיתהו' בחי' הדינים בעולה הוא רק כעין שתי סוגים הראשונים שהיסורים בעצמם באים לרוב חסד הגדול להרבות שכר וזה טובה הוא ולא יסורין ולא כן אלו היסורין שאינם באים לרבות שכרו רק להצילו מעונשי גיהנם כאשר כתבנו למעלה אך מ"מ בחי' הרפואה שבהם הכל נשרש וניתן באור בחי' מדה הזו כי הוא הממונה ע"כ הרפואת וקדימת המחשבה על היסורין היתה בבחי' שתי סוגים הראשונות וממילא היא מרפאת אף לאלו שתי סוגים האחרונות לפי שהוא אור גדול ומרפא את כל אבל לא קדמה בה מחשבת עון שיתהוה בחי' היסורים למרק עונות או לשוב מעונותיו. והבן זה היטב כי הדברים נכונים למבין ובזה נכון מאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך ורומז על הנזכר. כי הנה חכמי האמת כינו בחי' מדה הזו בשם ים הקדמוני כמ"ש [בשערי ג"ע שער השמות] ואפשר לומר שעל שם זה קראוהו בשם הקדמוני לפי שבה קדמה הרפואה למכה על צד השלימות בכל הבחינות כאשר בארנו עד כה ולכן נקרא קדמוני ע"ש הקדמת הרפואה הלז וכבר כתבנו שאף שבה קדמה הרפואה לא תאמר שנשמע ממנה שיתהוה בחי' היסורים בעולם על מעשה רשע שיקבל עונש על עונותיו בעוה"ז כדי שלא יענישהו בעולם הבא. כי טוב וחסד היא ולא נשמע ממנה כזאת ולכן הנה הקדמוני מדת הבינה יאמר משל הלז מרשעים יצא רשע כלומר זו הבחי' והדינים שבאין על הרשעים אף שהוא בדרך הרפואה מ"מ כיון שרפואתם אינה רק כדי שלא לקבל עונש יותר חמור בעולם הבא וע"כ עונשין אותו בעולם הזה ועכ"פ דרך העונש הוא. הנה הוא יצא מרשעי' עצמם שממשיכין עליהם בעונותיהם עונש הגבורת החזקות והאל הטוב מעניש בעוה"ז את גופם שהוא בנקל למאוד ואינם אף על אחת מני אלף מעונשי גיהנם לנפשותיהם. וידי לא תהיה בך. פי' אבל לא מאתי הוא שנשמע ח"ו שיהיה יסורים כאלה לנפש אדם כי אני הוא חפץ חסד שחפצי רק בחסד ולא בדין כלל וכלל ומפי עליון לא תצא הרעות ורומז על המדה הזו שנקראת אל עליון כמ"ש (בשג"ע שם):

כ״זטו. ושתים שהן ארבע בחי' שביסורין שבארנו עד כה רמזה התורה ואמרה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. כי מקודם דיבר בבחינת היסורין שבאין על בני אדם ואמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה ואח"כ אמר שם שם לו חק ומשפט שהוא בחי' הדינין שיגיע לעובר על רצונו. וע"כ אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך סובב על בחי' הרביעית כי זה שעושה תשובה ע"י היסורין. נדמו היסורין אליו לקול הקריאה שקוראין אליו לזכור במעשיו כי היסורין מכונין ע"ש הקריאה כאומרו ויקרא ה' לרעב וכאשר אמרתי על פסוק איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. פי' שקוב"ה ושכינתיה קוראין אותו ויסרו אותו במכות כמאמר רז"ל (כתובות מ"ו ע"א) ואעפ"כ ולא ישמע אליהם להיות עכ"פ אזנו ישמע לקול הקריאה ע"י היסורין כדברי הזוה"ק או הודע אליו חטאתו הנ"ל. וזה שאמר כאן אם שמוע תשמע עכ"פ לקול ה' אלהיך שאלהיך בחי' הדין קורא אליך להזכירך במעשיך הראשונות. והישר בעיניו תעשה כלומר שתקבל עליך יסורין למרק מיעוט עונותיך כדי שתהיה ישר והגון בעיני בלתי מום ופצע מעונות רעות לעולם הבא. ובבחי' השלישית שהזכרנו במי שרובו זכיות דעבדין ליה יום ביש בעוה"ז למרק עונותיו או שיבואו עליך היסורין ע"י והאזנת למצותיו שתאזין למצותיו מאד מאוד בכל לבבך ונפשך עד שתתקבל עליך ארבע מיתות ב"ד לקיימם. והקב"ה ברוב חסדיו יוציא מחשבתך מכח אל הפועל בכדי להשבית שטן ומקטרג מעליך. והוא בחי' השני' הנזכרת למעלה או ושמרת כל חוקיו שלא יהיה בך שום שמץ עון כל דהוא ואעפ"כ יבואו עליך יסורין והוא עבור בחי' הראשונה שרוצה להרבות שכרך בעדם לעוה"ב כנ"ל. ואז אחר שתקבל היסורין מאהבה הנני מבטיחך שקודם כל. כל המחלה אשר שמתי במצרים להכביד לב פרעה הוא ועבדיו שלא ישובו ע"י היסורין וע"כ הכיתי אותם מכה אחר מכה זה לא אשיך עליך. ועוד אמר שכרך אתך בב' בחי' א' כי אני ה' נאמן לשלם שכר כמשז"ל רומז על שתי בחי' הראשונות שהיסורין הם באין כדי להרבות שכרו לעוה"ב והב' רופאך רומז על שתי בחי' השניות שבאין בדמיון הרפואה שמרפאין לאדם בסמים המרים ובנטילת דמים כן היסורין משתלחין להיות ע"י יתרפא רפואת הנפש או ממילא במיעוט עונות או ברוב עונות וע"י תשובה הכל כנאמר בכל דברינו הנאמרים למעלה:

כ״חטז. ועל אלו שתי בחינות השניות רמזו חז"ל במדרש המובא לעיל אם זכה אדם אוכל ב' עולמות וכו'. כי הנה אמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות וכבר כתבנו בחה"ר (שורש הששי ענף ג') טעם נכון לזה כי הבעל תשובה צריך להפך מדותיו הרעים לעשות בהם מצות ה' וכשם שהוא מהפך את הרע לעשות ממנו טוב כך נעשה למעלה מן הזדונות זכיות ע"ש בדברינו. ועוד נוכל לומר טעם זה. כי בעת אשר יחטא האדם הנה נופל ממדרגתו ומקרב את נפשו לדברים התחתונים. עד"מ שיש בעולם ארבעה מינים דצח"מ וכשהמדבר חוטא נופל עד מקום להיות מדרגת נפשו בבחי' הבהמיות או נופל עד לבחי' הדומם ואח"ז כשקם וזוכה להיות נפשו יוצא משם ע"י התשובה הנה הוא מעלה אתו הרבה מהנצוצים הקדושות שיש בחי' שאינו מדבר הלז או בהדומם. כעין מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול והוא רומז אל ר"ב ניצוצות שהעלו עמהם כידוע מכתבי האר"י וכמאמר הקרא ויעל אברם ממצרי' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב הכל סובב הולך על טוב הארץ אשר בירר משם והעלה אתו. וכן בכל בעלי התשובה כשעולה ממיצר ים ממקום המיצר שלו עולה עמו גם רכב גם פרשים ומחנה כבוד מאוד כנודע. וזה שאמר הקדוש ב"ה לקין והיה אם תטיב שאת פי' אם תיטב מעשיך תזכה שתשב למעלה הנצוצות קדושות עמך. ומאחר שהתקרבות הרחוקים חשוב ונעלה מאוד בעיני המקום יתברך כמאמר רז"ל ע"פ שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב וכל מה שהנפילה ביותר ויותר לדרגת התחתונים כשזוכה להתקרב למעלה לשורשו חביב ואהוב למאוד. ומחמת שאז תענוג גדול ונחת רוח לפניו יתברך שמו כאשר איש וביתו באו אל גדר הקדושה להשתחות ולהודות לו הנה גם הריחוק שנתרחק זה לזכות נחשב לו כי גרם בזה תענוג גדול. והוא כדמיון איש המביא את בן המלך אשר נאבד מאביו כמה וכמה שנים והי' מתגורר בארץ מרחק ומצאהו א' והכירו והביאו אל אביו המלך מה מאוד יקר ונכבד איש הלז בעיני המלך וכפי גודל הריחוק כן גדלה חשיבות איש הלז ולכן העבירות גופה נעשה כזכיות ומאחר שאף החטא עצמו נשתנה להיות נחשב למצוה ולזכות. יפה אמר המדרש אחור וקדם צרתני אם זכה אדם אוכל ב' עולמות העולם הזה והעו"הב כי גם האחור שהוא עת הריחוק מאתו יתברך כמאמר הכתוב נזורו אחור נחשב לו כקדם והעולם הזה שהם ימי הטומאה והרע נחשב לו לטהרה ולזכות בבחינת העולם הבא מקום התשובה הנקרא עולם הבא אבל אם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי וגו'. פי' אם לא שב מחמת היסורין על אלו היסורים עצמם הוא בא ליתן דין וחשבון במה שלשוא הכה את בניו ומוסר לא לקחו כאשר בארנו היטב למעלה ובזה נאבד משתי עולמות כי בעוה"ז קיבל היסורים ובעוה"ב נענש עליהם עצמם כי על מה תכו עוד תוסיפו סרה שזאת בעצמו נחשב לחטא ונלקה בכפליים כנאמר וע"כ הוא ההיפוך מן אחור וקדם שמורה להנחיל שתי עולמות ואם לאו הוא ההיפוך להיות חס ושלום נאבד משתי עולמות ובזה נכונים דברי המדרש:

כ״טיז. ואחרי שבארנו כל זאת יבוא על נכון מאמר הגמרא שהבאנו לעיל מפני מה לא נאמר נון באשרי וכו' ועיין במה שתמהנו בו. ונאמר בישובו כי הנ' מפשטות פי' הפסוק (עמוס ח') נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ובודאי לא הי' כוונתו כפשוטו שח"ו אין תקומה לשונאי ישראל. וכבר הבטיחנו בתורתו ע"י משה נאמן ביתו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וגומר עד ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך והביאך ה' וגו'. אף בפרשת בלעם נאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ואמרז"ל אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. גם בעקי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקב"ה לתהו. כמ"ש ברמב"ם (פ"א מהלכות מלכים הלכה א') ועמוס בעצמו ניבא (בקפיטול ט') ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגומר ושבתי את שבות עמי ישראל ובניתיה כימי עולם ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם וגומר ולדברינו הנזכרים הי' כוונתו נפלה ולא תוסיף קום. פי' שנפילת' לא הי' בבחי' תוסיף קום בתולת ישראל כדרך שתי בחי' הראשונות מיסורין של אהבה שאין באין רק כדי להוסיף שכרם לעוה"ב בלתי זה אין מגיע להם שום יסורים כי המה נקי כפים ומנוקין מכל עון ומדובקין ביראה. ורק שהקב"ה חפץ להגדיל שכרם למאוד לעוה"ב ע"כ מיסרן בעוה"ז לשלם בעדם שכר כפול ומכופל מהתענגות השביע' מזיו שכינתו לעוה"ב. וזה לא הי' בנפילת ירושלים שלא יהי' נפילתם רק כדי להרבות שכרם:

ל׳יח. והמדרש אומר (מדרש רבה איכה) על פסוק כי ה' הוגה על רוב פשעי' וז"ל כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה. וכבר נתחבטו כמה מהמפרשים בפירושו מה זה בא ללמדנו ומאין הי' ההו"א לומר שהאל הטוב יענישם על מגן ולדברינו יאמר יכול על מגן כלומר שאין מגיע להם שום יסורים ופורעניות כל דהוא. והוא מיסרם ומביא עליהם פורעניות האלו כדי להרבות שכרם. ת"ל על רוב פשעיה. כי היה נפילתם בבחי' הד' מארבע בחינות הנ"ל אשר בא מרוב עונות. והיסורין באו אליהם לגודל חטאם ורק כשישיבו עי"ז הם באין לבחי' קדם כנאמר למעלה: וע"כ אמר נפלה ולא תוסיף קום שלא היתה נפילתם בבחי' תוסיף קום להוסיף בקימתן ועל שכרן לעוה"ב רק בבחי' האחרונה. ואך בני מערבא לא רצו לפרש כך כיון שהנפילה מוזכרת בכתוב ולא הקימה ואין זה דרך הנביא לומר לישראל כך אפילו פעם א' כי ח"ו פן יתיאשו מן הגאולה ברגע זו כיון שמזכיר הנפילה ולא הקימה וידוע שמי שאינו מאמין בביאת גואל אין לו חלק לעולם הבא והוא נכרת ונאבד ונידון על גודל רשעו וחטאתו לעולם ולעולמי עולמים כמו שכתוב ברמב"ם (פרק ג' מהלכות תשובה הלכה ו'). ע"כ. פרשוהו בדרך אחר באופן שיהיה הקימה מוזכר בפסוק ואמרו בד"ז נפלה ולא תוסיף לנפול פי' שנפילתה הי' בדיוטא התחתונה בקצה האחרון שבכל הארבעה בחי' כדברי הפסוק על רוב פשעיה עד שלא יוכל להיות נפילה יתירה מזה כי הוא בא על אופן שאין כח ביסורין האלו למרק רק כדי שיחזרו ע"י בתשובה. וידוע אשר הבחיר' היא ביד האדם לשוב או לא לשוב ובפרט מי שנשתרש ונשתקע בחטא ימים רבים ורובו עונות בודאי קשה לו לחזור בתשובה א"ל בכח גדול. וע"כ מכונה נפילה זו לתכלית שלימות נפילה כי מצערים מאוד בעוה"ז ומי יודע אם יזכה לחיי העולם הבא אך זה הכל הוא בפרטיות אישי ישראל ובאיש יחידי וכדומה יכול למות בלא תשובה. אבל לא כן בכללות ישראל כי כבר הבטיחם הקדוש ב"ה שסופן לעשות תשובה בעת גלותם לארץ אויביהם כאומרו או אז יכנע לבבם הערל כנ"ל ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגומר ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' וגומר הרי שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין כמ"ש ברמב"ם (שם פ"ז הלכה ה') אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ט ע"א) ע"פ אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה כלומר אם יזכו לעשות תשובה מאליהן אז היום אם בקולו תשמעו וכל יומא זמניה הוא ואם לא זכו שלא יתעוררו מעצמן לעשות תשובה ח"ו הקב"ה יעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשה כהמן עד שיחזירן למוטב ולכן אמר הנביא קום בתולת ישראל כלומר שבוודאי יקומו יהיה כמו שיהיה או שיעשו תשובה מעצמן או שיוכרחו לעשות תשובה ועל כל פנים בודאי יקומו אף שהיה הנפילה בתכלית שלימותא עד שלא היתה יכולה ח"ו לנפול עוד אך מבטיחם האל ברוך הוא שבודאי יקומו וכוונו בני מערבא בפירושן כדי להיות קומת ישראל מפורש בפסוק כאמור ועבור שלשתי הפירושים אין כבוד לישראל במה שאמר הפסוק הלז וע"כ לא אמר דוד הנו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן וכו' כי מורה על נפילתם במדרגה התחתונה כנ"ל. ואך הנה בעת שירחם ה' עלינו ויוציאנו מצרה לרווחה ויגאלנו גאולה שלימה לא יאבדו אלו ימי הצרות והיסורים שהי' לנו בגלות המר והנמהר והכל יהיה בבחי' אחור וקדם הנזכר שגם ימי הגלות יעלה לנו לזכות כדרך הכתוב שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. שהקב"ה ישמח אותנו כמספר ימי הגלות ועל זה אמר הכתוב עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים כי הנה מבואר בספר התמונה לר' ישמעאל בר' יוסי שמעט אשר נשאר בשנים מימות המשיח עד כלות אלף הששי יתארכו הימים אז למאוד ויהיו נעשין הכל על בחי' השביעית היינו שיום הראשון יהיה גדול כשבע ימים וכן יום שני ויום שלישי כל השבוע הראשונה יהיו כל הימים גדולים כשבעת הימים ואח"כ בשבוע שניה יהיה כל יום גדול כשבוע העברה והוא כמ"ט ימים ובשבוע השלישית יהיה כל יום כשבוע השניה וכן עד אלף השביעי למען יתמלאו בימים המועטין כל ימי משך הגלות וסמכו על דברי הקרא (ישעיה למ"ד) ואור החמה יהיו שבעתים כאור שבעת הימים ע"ש וזה שאמר עדותיך נאמנו מאוד מה שאתה העדותה בנו לאמר שתשמח אותנו כימות עניתנו נאמנים המה מאוד ולביתך נאוה קודש פי' בנין הבית האחרון יהיה ככל ימי הגלות ואך הנה תקשה הלא כבר עברו מה שעברו בעונותינו ממעט הנשאר בשנים עד מלואת אלף הששי וא"כ איך יוכל להיות השמחה כימי הגלות וע"כ אמר ה' לאורך ימים על ה' מוטל שיאריך הימים ימי הטובה עד אשר יהיו כימי הרעה ולא יחסר בטובה וע"כ אמרו כאן אפ"ה חזר וסמכן ברוח הקודש ואמר סומך ה' לכל הנופלים פירוש לכל מספר ימים הנופלים ימי הגלות ישמח אותן ה' להיותן בבחי' אחור וקדם לשמח אותנו נגדם ויתהפכו כולם לטובה ולברכה כאשר נגזר עליהם מימי קדם וע"ז אנו מבקשין חדש ימינו כקדם שימינו ימי האחור והגלות יתהפכו לבחי' הקדם והטו' גם אפשר לומר שבמערבא מתרצי ליה הכי שלדבריהם אין הכתוב מדבר כלל בגנות ישראל וכך פי' הכתוב נפלה ולא תוסיף לנפול עוד פי' שבודאי לא תוסיף עוד לנפול כי הקדוש ב"ה יאמר לה קום בתולת ישראל כמבואר בזוה"ק (בראשית ע"ב ע"ב) וז"ל וידבר קב"ה להאי ברית דאיהי בגלותא ויקים לה מעפרא הה"ד ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם אשר אקים מעפר כד"א אקים את סוכת דוד הנופלת וכיון שהקב"ה בעצמו ובכבודו יקום אותה ודאי שתהא קומה שלימה שלא תוסיף לנפול עוד ואך דוד המלך שלא דרש כך כוונת הפסוק והו' דורשו בגנות ישראל ועל כן לא אמר נון באשרי וחזר וסמכה ברוח הקודש וכדבר האמור למעלה:

ל״אידבר לבאר אשר יש שלשה דרכים בענין התשובה והשלישי הכי נכבד שזוכה לעשות תשובה מעולה בלי שום עון וריחוק מאתו ית' קודם אף על רגע ואעפ"כ יוכרח לשוב אל ה' בתשובה מצד גדולת נפלאות ה' שרואה בכל יום יותר ועל ידי כן מתחרט מה שלא עבד את ה' כראוי לפי ידיעתו עתה בגדלותו: ובו ח"י מאמרים

ל״בא. ועתה נבוא לביאור הפסוקים של אחור וקדם וגומר. ובכדי לבארם היטב נקדים לבאר עוד דבר אחד כזה והוא כי הנה כבר כתבנו למעלה ששלשה דברים נשרשו וניתנו במתנ' מא"ס ב"ה לבחי' מדה הזו שהיא הגאולה השלימה והרפואה ואור התשובה והנה בשתים אלו הגאולה והרפואה שהפוכם המה יסורי גופניות נכון הוא שקדימת המחשבה היתה בהן בשתי בחי' הראשונות של היסורים שהוא למען רוב חסד להרבות שכרו בעולם הבא כמבואר היטב למעלה אבל מה נאמר באור התשובה שנשרש בה וכי יכול להיות שקדמה המחשבה בבחי' הרחמים גמורים להיות לפעמים ח"ו אדם חוטא ויתרחק מאת המקום חלילה ודאי שזה אי אפשר לומר וישאר קושיתינו איך הוא רחמים גמורים אם דינין מתערין מינה כנ"ל בדברינו: ויתכן בישובו כמה שנאמר כי בענין התשובה להבורא יתברך נמצא שלשה בחינות הא' בפשטות בחי' התשובה שהחוטא שב אל ה' בכל לבבו ונפשו ועוזב החטא ומקבל עליו שלא לבא עוד לידי חטאים כאלה והוא ע"י מה שמשרש אחר החטא לראות שורש החטא על מה אדניו הטבעו מאיזה מדה רעה שבלב בא לו לעבור עבירה כזו ועיקר שורש מדה הרעה הזאת מלבבו כדרך הרוצה לעקור ע"ז מארצו ישרש אחריה כמאמר רז"ל (ע"ז מ"ה) וע"י זה ניקל לו שלא יחזור לסורו לחטוא עוד כאשר הארכנו בזה בחה"ר [שורש הששי ענף ג' עלה ט"ז] עיין שם וכשעושה התשובה הזאת מאהבה אמתיות לבוראו לא משום יראה וכשלון כח כי אם שחפץ בעבודת ה' הנה הוא זוכה לאותה בחינ' זו הנקראת תשובה עילאה הב' הוא מי שזוכה שיראת ה' על פניו לבלתי תחטאו: פי' אף שאין בידו חטא ועון לעבור על רצונו ח"ו. רק כשנתרחק ונשכח מלבו באיזה זמן ושעה דביקות הבורא ויראתו ואהבתו אליו להיות לבו בוער תמיד בלהבת אש לידבק נפשו בחי' עולמים ב"ה זה ג"כ נחשב לו לחטא וירא מאוד מזה וחוזר ע"ז בתשובה שלימה לפני בוראו על התרחקותו על שעה ובדרך שאמר איש אלקים קדוש בוצינא דנהורא רבא ויקירא אור הגנוז והנעלה הבעל שם טוב זצוק"ל זי"ע ועל כל ישראל על פסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון פי' אשרי אדם הלז שהוא על דרגא כזו שכאשר לא יחשוב בה' על רגע כמימרא לו עון יחשב לו לחזור תיכף בתשובה עליו ולעלות למקום תשובה עילאה כימי קדם. ועליו אמר הכתוב אחור וקדם צרתני שמיד כשהוא בבחי' אחור וריחוק מהמקום על זמן קל תיכף חוזר לבחי' קדם מקום התשובה עילאה זה הוא גדול מהראשון בכמה מעלות טובות והכל בבחי' זו שיש בה חמשים שערים. ופותח שער לדופקי בתשובה לכל אחד ואחד כערך התשובה שהוא דופק לעומתו כן פותח לו שער מלמעלה או מלמטה:

ל״גב. אולם לפעמים ימצא אדם הגדול בענקים ומעלתו גדלה למאוד ושורש נשמתו נלקח ממקום גבוה וכבר שיבר והכניע כל כוחי גופו ומורשי לבבו הגשמיים ונשא' כולו קרוב לרחניות כאשר ערכנו בחה"ר (שורש הששי ענף ג') והוא משתוקק ומתאוה תמיד לשורשו ומקורו אשר לא יוכל כלל בשום פעם ושעה קל' ורגע מכל ימיו להתרחק מאור מלך חיים ולבו בוער תמים לאהבת ה' ויראתו באין הפסק כמו שאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שתמיד ממש היה תמונת ה' נגד עיניו בל יוכל לשכוח ולהתרחק ח"ו אף רגע כמימרא וכמ"ש (בש"ע א"ח סי' א') שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים תמיד בדרך ה' כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כשהוא לבדו בביתו כו' ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו כשהוא במעמד המלך כש"כ כשישים האד' אל לבו שהמלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד והכנעה מאת הש"י ובושתו ממנו תמיד וכו' ע"כ וכל מה שרואה בעיניו מקטן וגדול אל הכל נותן דעתו ולבו לומר מי ברא אלה ומאין נתהוה דבר זה בעולם הלא עושה כולם ה' ולכן לא יצוייר בנפשו שום ענין התרחקות אחרי שבכל מקום שהוא ובכל דבר שרואה רואה הכל התהוות הש"י ואומר מה רבו מעשיך ה' שהכל שלך הוא בראם יצרם אף עשאם וכולם בחכמה עשית שהוא מבין וחכם מחכמה ויודע לפי ערכו מעט מזעיר מחכמת הקב"ה בכל ברואי עולם מה שאין בכל הנמצאים כולם שני דברים שוין ואין דעתן דומה זה לזה ואין פרצופם דומה זה לזה והשתנו' והתחלקות כל מין ומין לכללותיהם ולפרטותיהם הכל הוא בחכמה נפלאה מאת האל יתעלה להיות זה המין דווק' בסגנון זה ולא בסגנון אחר וזה המין דוקא כזה והכל הוא לפי ערך התחלקות שורש חיותן ונשמתן אשר הטביע בהן יוצר כל ברוך הוא וב"ש כן הוא התחלקות דעתן ופרצופן. והאדם מבין בכל דבר ודבר אשר נתהוה מאת האל איה מקום מוצאו ומבואו ושורש חיותו בעולמות עליוני'. רואה לפי ערכו מעט מזעיר אף לא כטיפה מים הגדול מחכמת וגדולת יוצר בראשית שברא הכל בעולמו בחכמה נפלאה וקצובה לפי ערך כל מין כידוע משמות שקרא אדם הראשון לכל בהמה וחיה ועוף כי שמות כל הברואים הכל מורה על מקור שורש חיותם למעלה כמו שור הנה חיותו נמשך דוקא מאלו השלש אותיות ובצירוף זה דוקא וכן שאר כל הברואים ואדם אשר חכמת אלהים בקרבו ומכיר ויודע ומבין אפס קצהו מחכמת אלהיו בברואיו משבח ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית שהכל המה בחכמה נפלאה עד בלי שיעור וערך ומזה לבו בוער בקרבו ונכסף בכלות נפשו לה' ולאהבתו וליראתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות יסודי התורה הלכה ב') וז"ל והאי' הוא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד ויודע שהוא ברי' קטנה שפילה אפיל' עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דיעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ע"כ וכתב עוד שם [בפ"ד הלכה י"ב] בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואי' ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורי' וכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ב"ה ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיערוך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים וכש"כ לא' מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה רק וחסר עד כאן לשונו הצח:

ל״דג. וזה הי' חכמת שלמה שכתוב בו ויחכם מכל האדם וגו' עד וידבר על העצי' מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים מורה על האמור שהגדיל' חכמתו בקרבו עד אשר ידע לפי ערכו שורש חיות של כל הנבראים מן הארז וכו' ועד הדגים. והבין בחכמה הנפלאה השייך לכל א' וא' בהבראו במתכונתו כזה וע"ז אמר שויתי ה' וגו' כלומר ששמתי לבי בכל מקום בואי ואת אשר הי' לנגד עיני לא נכחד עצמותך מאתי לידע שהכל נתהוה מאמיתיות שמך הגדול והקדוש הוי' וע"כ אתה לנגדי תמיד ממש באין הפסק רגע כי תמיד אתה עמדי בעמדי בישיבתי בכל מקום בואי ומה שאני רואה איני רואה כי אם שמך הגדול הוי' וחכמתך בהן וע"כ תמיד לבי ובשרי ירננו אל אל חי ותצמא נפשי ויכמה בשרי לאהבתך וליראתך ככל הנאמר: ואדם שהוא במדריגה זו ונמצא שלעולם לא יוכל כלל לבוא לבחי' אלהו' כדי לזכות אח"כ לקדם אור בחי' תשובה עילאה והוא כדמיון לא' שהיה לו שני בנים אהובים וחביבים לו למאוד ולפעמים בן הא' הלך לו למרחקים ונתרחק מאביו בזמן מה ובודאי היה אביו מצטער על פרידתו ואח"כ כשבא הבן מדרכו לבית אביו הנה אביו יצא לקראתו בתופים ומחולות ושמח נגדו שמחה גדולה ועצומה והי' אביו מתענג ומלא שמחה ונחת בראותו בבנו שבא אליו ובן השני שהיה אצל אביו תמיד ולא נתרחק מאתו כל ימיו אף רגע אחת בראותו השמחה הגדולה ותענוג האמתי שיש לאביו בחזרת אחיו אליו נתקנא במעשה אחיו שעשה לאביו תענוג ושמחה גדולה כזו מה שהוא לא עשה כן לאביו כל ימיו אף שיש לאביו שמחה גדולה תמיד מבנו היושב אצלו כי חביב הוא עליו למאוד אך ידוע שתענוג תמידי אינו תענוג ושמחה כזו שיש לאביו בעת בא אחיו אליו לא יוכל להיות כלל להיות הוא עושה כזאת בישיבתו אצלו. ונתאוה בלבבו להיות גם הוא מתרחק מאביו על זמן מה כדי שיעשה נחת רוח ותענוג גדול לאביו כשישוב אליו. והתחיל להתרחק וכאשר לא יצא עוד מפתח בית אביו הנה הוא שואף ומשתוקק לראות פני אביו ואי אפשר לו בשום אופן לזוז מקיר הבית ולחוץ. כי נפשו קשורה בנפשו ולא יוכל להיות בלא אביו אף רגע והתחיל לפייס את אביו ואומר הגם אמנם שידעתי מהתענוג והנחת שהיה לך בעת בוא אחי אליך. וגם אני מאוד הייתי חפץ לשמחך ולענגך בשמחה ותענוג גדול הזה אך אי אפשר לי בשום אופן להתפרד מאתך אף רגע ולזוז מקיר ביתך החוצה בשום פנים בעולם:

ל״הד. וזה שאמר דוד המלך ע"ה אחור וקדם צרתני וגו' פליאה דעת וגו' כל הפסוקים כלו' אמת שאחור וקדם צרתני שיש לפעמי' בחי' אחור וריחוק מאתך כדי שיתהפך האחור לבחי' קדם ע"י מה שאשוב אליך בתשובה עילאה החשובה ביותר לפניך ובמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל בפסוק ואברהם זקן בא בימים. והוא לפניך תענוג גדול דוגמת הבן שבא לאביו ממרחקי' והוא פליאה דעת כלו' שהוא שכל נפלא ודעת עליון בזה כיון שהניח וברא זאת הבחי' קדם מדת תשובה עילאה ולא יוכל להיות תשובה אם לא יהיה קודם בקצת בחי' אחור וריחוק לבוא אח"כ לקדם. אבל ממני נשגבה לא אוכל לה כלו' שאנכי לא אוכל עשהו כזאת כי אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך כלו' שבכל מקום שאני בו וכל דבר שאני רואה איני רואה כי אם הויתך מה שאתה מהוה ומחיה את כל וחכמתך הנפלאה בכל הברואים כאשר מבואר למעלה שכזה הי' בחי' דוד באומרו שויתי ה' וגו' ונמצא שאני לא אוכל להיות כלל בבחי' אחור אף רגע ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני. כלומר שהייתי סבור אפשר שאוכל לבוא לזה בעת החושך באישון לילה ואפילה שאז הוא התגברות הדינים ובו תרמוש כל חיתו יער כידוע אבל באמת ולילה אור בעדני שגם הלילה אור בעדי ומאיר לי שאיני יכול להתרחק כי גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כי אתה קנית כליותי תסכני בבטן אמי פירוש אף בחושך שאיני רואה שום דבר מהויותך אבל כשאני מרגיש בבחי' עצמותי בגופי ואברי ונשמתי מיד אתה לנגדי שאתה מהוה את כל ומחיה את כולם ואתה קנית כליותי וגו' לכן אני תמיד לשמך ולזכרך תאות נפש ואין מקום כלל לומר להתרחק ולשוב כאמור:

ל״וה. ולהיות שגדלה מאוד בעיני דוד בחי' אור מדת הבינה שהוא בחי' תשובה עילאה והיה מתאוה מאוד לזכות ליהנות מאורה כי רב הוא ע"כ אמר אחפש לי דרך אחר בענין התשובה הכל בדרך תיקון אחור וקדם והוא דרגא השלישית שבבחי' התשובה על דרך ששמעתי בשם רב סעדיה גאון שפעם א' בא אצלו א' מתלמידיו פתאום בלילה ומצא אותו שהיה מתגלגל בשלג והיה התלמיד עומד משתומ' ונחרד ונרתת ואמר לו רבי כלום ח"ו אתה צריכין לתשובה ביסורים וסיגופי' גדולים כאלו ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל ליכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך מה נעשה עוד אנחנו איזובי קיר מלאים פשעים ועונות מנעורינו הלא לא יספיק לנו כל מיני צער ויסורים בסיגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כ"ת שיהיה צריך לגילגול שלג והשיב לו תדע שמעולם לא עשיתי כזאת כי ידעתי בנפשי שלא עברתי על עבירה כזו ח"ו שאהיה צריך לכזה. ואך למדתי דרך הזה מבעה"ב אחד שבאתי לבית מלונו ונתאכסנתי אצלו. והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה או לא. וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם מהמוני עם ב"י. ואח"כ יצא הקול בעיר שאני באתי לשם ונתאספו כל בני העיר אנשים ונשים וטף ובאו כולם לכבודי כדרך אנשי ישראל שכבוד ת"ח יקר בעיניהם וכולם מכבדין אותי ומספרין בשבחי ומשמשין אותי למאוד. וכראו' הבע"הב שכן הוא התחי' גם הוא אח"כ לכבדני בכבוד גדול ונורא מאוד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו ויותר. וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהילה עומדים ללויני ויפול הבעה"ב לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמור ימחול נא כ"ת לי על כבודו ואמרתי הלא כל הכבוד הזה עשית לי מאשר היה בידך ובכוחך לעשות. ומה היית יכול לעשות עוד בכבודי והשיבני אני מפייסו על השעה הראשונ' שלא הייתי יודע במעלות גדולות אדמו"ר. ולא כבדתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה רק כפי שמכבדין שארי אנשים ע"ז אני נופל לפני רגלי אדומ"ר ומבקש מלפניו יסלח אדוני לעבדו על מעט הכבוד שעשיתי לו שלא ידעתי אז בגדולת אדמו"ר ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי אם בכבוד בשר ודם נפל לפני בבכי ובתחנונים שאסלח לו על העבר מכש"כ דכש"כ בגדולת יוצר בראשית שידעתי בטוב אשר עתה נתרבה הדעת וההכרה אצלי ביותר ויותר מאשר ידעתי מאז. ועתה גדלה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת לפי ערך גדולת ההכרה בו ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניו ומסגף עצמי בסיגופים האלה שימחול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים שעברו כי מצער הוא מאוד לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו ולא זו בלבד שהוא בחינת הכלליות תשובה על העבר. אף גם בעזה"י בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אלי בכל עת. ובכל יום אני מתחרט ועושה תשובה שלימה על יום אתמול כי יעבור במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר ידעתי ביום זה: ונמצא עתה למד מזה שיש עוד בחי' התשובה עילאה העולה על כולנה שלא יצטרך לבחי' ריחוק מאתו יתברך רק בכל יום תמיד כשיתוודע אצלו ביותר ויותר מגדולת יוצר כל וחיוב עבודתו אליו יעשה תשובה ויתחרט על ימים הראשונים שהלכו להם במעט עבודה מאשר עתה. ובזה יזכה לשלימות אור מדת הבינה יפיץ עליו ענן אורה יאור פניה אתו סלה. והיה לו כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער באברתה יסך עליו ותחת כנפיה יחסה. ויקוים בו יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כי לא התרחק אף רגע מאלהיו והיה תמיד ה' אלהיו עמו וז"ש דוד אחר שהתנצל עצמו לומר שהוא לא יכול לבוא לבחי' הריחוק בשום פנים כנ"ל אמר הנה מצאתי דרך אחר לזכות לתשובה עילאה ואודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד כלומר שהרבה נוראות נפלאתי ממעשיך הנפלאים בכל יום ויום יותר. וכל הימים שלי הכל המה בבחי' אחור וקדם. כי על כל נורא ונורא שאתה מחדש עלי בכל יום תמיד. מה מאוד נפלאתי עליהם ואני עושה ומתקן את עבודתי ביותר אהבה ומורא ופחד ומכוון את עבודתי על הנוראות האלה לעבוד אותך כפי הבנתי בערך גדולתם. וע"כ אני עושה תשובה ומתחרט על מיעוט עבודתי שעבדתיך בימים שעברו שלא נפלאתי בנוראות הנפלאים כאשר עתה ובזה גם אני מוכרח לשוב לפניך בתשובה על ימים הראשונים שעברו ולא עוד אלא שנפשי יודעת מאוד כלומר שנפשי יודעת בכל יום ויום יותר מגדולתיך ורוממותיך. ועל כן חטאתי נגדי תמיד מה שחטאתי לפניך ביום אתמול במיעוט העבודה המחוייבת אליך לפי ידיעתי עתה ואני עושה תשובה על זה ומתחרט למאוד וידענו בנו שהימים שעברו היה בבחי' אחור נגד העבודה הראוי לעבוד לך אף לפי ההכרה של עתה ומכש"כ במה שנפשי יודעת שגם עתה נעלמה ממני רוב נפלאותיך ועוצם גדולתיך לכן בכל יום ויום בעמוד והשב קאי ובבושת אנפין על מיעוט ההכרה על העבר שהיתה שלימות עבודתך רחוקה מאתנו מעבוד אותך אף בסגנון יום הזה. אך אתה ברוב רחמיך וחסדיך מאחר שבא ע"י בחינת האחור חיבת ההכרה וגודל השעשועים של עתה כבן הרחוק מאביו. תעשה רפואה בקירוב אליך הימים הראשונים להיות נתעלה אורם למעלה לחדש ימינו כקדם ויתקיים בנו שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו שהעבודה של הריחוק והאחור יתקרב עתה בעבודה זו שאני מתקרב אליך ביותר. בזה אתה מרפא אותם ונעשה אחור וקדם צרתני שהאחור נתרפא ונעשה כקדם ע"י שמחת ותענוג הקירוב. וגם יש לפרש לפי דרך זה אחור וקדם צרתני פי' שכל עבודות שלנו המה בעצמם בבחי' אחור וקדם אחור למעשה בראשית כמאמר רבותינו ז"ל (עירובין י"ח ע"א) כפי הראוי להודות את שמך על גודל מעשיך ונפלאותיך שאתה הוא בורא את כל. ואך קדם הוא להחסרון ההכרה שהיה בנו בימים שעברו. ואמר עוד האף אמנם שידעתי בטיב שגם עתה אין אני יוצא בחיוב העבודה הראוי למלך גדול ונורא כמותך ומה אעשה תשובה על העבר אם גם עתה לא אוכל כבדך כראוי לך. כי באמת לא כן הוא כי אני עושה מה שביכלתי לעשות אף שידעתי שיותר ויותר ראוי לך. אך לא אוכל לעשות כי אם מה שאוכל כערך בריאתי בשר ודם עפר ואפר וע"כ אמר הנה לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם. כלומר לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתי אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר"ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי וגלמי ראו עיניך בעוד הייתי גולם א' בלא חיתוך אברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך ועל ספרך כולם יכתבו כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בסתר ימים יצרו אף כי יהיו כימים אשר יצרו לאחר זמן לו א' בהם כי לפניו א' הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן אשר על כל זאת שידעת מקודם כל זה ואף על פי כן בראתני על תכונה הזאת להודות את שמך אעשה מה שבכוחי והכל לפי ערך הכרתי ולכן אחר כל זאת ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם כלומר מה נכבדו בעיני הצדיקים שבכל דור ודור ומה עצמו ראשיהם חשבון ספירותיהם אספרם מחול ירבון אם באתי לספור את טוב מעשיה' מחול ירבון כיון שנולדו בבחי' הפחיתו' כאלה ואעפ"כ מטיבין מעשיהם לכן הם יקרים ונכבדים למאוד הקיצותי ועודי עמך. כלומר הנה באתי עתה לקץ הדורות אשר קצבת מאז עד היום ועד דור זה אני עמך וביראתך ולא נטיתי מאחריך אם תקטול אלוה רשע הלואי ותקטל את הרשע וגומר הכל כמו שפרשו רש"י והמפרשים שם עד חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עצב בי כלומר שתרא' אמיתיות לבבי אשר אם דרך מעצב' וקולקו' בי שאוכל להתרחק מאתך אף על רגע בשום אופן בעולם ואעפ"כ ונחני בדרך עולם הוא אור מדת הבינה בחי' יובל שנקרא עולם כידוע והוא על ידי ונפשי יודעת מאוד כאשר בארנו היטב עד כה:

ל״זו. ואחר שבארנו כל זה נאמר אשר וודאי עיקר שורש ענין התשובה אשר הטביע והניח בורא כל עולמים ב"ה וב"ש במדת הבינה כוונתו נכון היה לו התשובה המעולה בחי' השלישית תשובת דוד המע"ה וע"י יזכה אדם לאור בחי' זו. ולא ח"ו שהיה כוונתו בשתי בחי' הראשונות להיות קודם בבחי' הריחוק מאתו ית' כי לא יחפוץ במות המת אף על רגע כמימרא שנשכח ממנו יראת ואהבת הבורא בשלימות הראוי למה יחשב מנא תבירא שנשבר ונפסק ממקור שורשו כי ב"ה שאין לפניו שכחה כשאדם הוא לפניו לא יוכל בשום אופן להיות נשכח מלבו גדולת ה' ובעת אשר שוכח מגדולת יוצר כל אפילו רגע באותו רגע נשלך מלפני ה' ובודאי לא יחפוץ הש"י בזה להיות עומד מאחרי ה' אף רגע ובחי' התשובה שהשריש במדה זו הכל סובב הולך על בחי' השלישית כנאמר ואך כיון שהשריש בחי' התשוב' בה גם אם יהי' אדם בבחי' הריחוק בשתי בחי' הראשונות ועושה תשובה ודאי אור לו מאורה והקב"ה מקבלו באהבה וריח ניחוח ונקרא אהוב ונחמד קרוב וידיד כמ"ש ברמב"ם (פ"ז מהלכות תשובה הלכה ו') וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל אבל לא יחפוץ הקב"ה להיות האדם בבחי' הריחוק בשום פנים:

ל״חז. ומעתה יתבאר לך דברי המדרש שהתחלנו בו בדרוש הלז על נכון והוא כי בתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשה צדיקים ורשעים וכבר כתבנו שלעולם מרמז על בחי' מדה זו אור הבינה מקום כל הישועות וגם נקראת בחי' הבריאה כאמור למעלה וע"כ בתחילת ברייתו של עולם כלומר בעת אצילו' מדה הזו השריש בה בחי' אורות הללו הכוללי' להושיע כל מיני היסורים שבארנו למעלה ולקרב לכל בחי' הרחוקים שבארנו. ויש בהן מעשיהן של צדיקים כיסורי שתי סוגים הראשונים וכתשוב' דהע"ה: ומעשיהן של רשעים שתי סוגי יסורים השניים ושתי בחי' התשובה הראשונים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כיון שזה הנופל ממדרגתו וזוכה לעלות אל ה'. שמחה עצומה ותענוג גדול לפני שמו ית'. א' בקרוב עצמו מה שהוא נתקרב אל ה'. והב' מה שמעלה אתו מחנה רב ומחנה כבד מנצוצות הקדושות שנתפזרו בין הקליפות והוא נדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם וכבר כתבנו למעלה בשם הזוה"ק הפלגת מעלו' בעלי תשובה העולה על כולנה שברגע א' זוכה מה שלא זכה אברהם אבינו עד אחר היותו זקן בשנים. וע"כ איני יודע באיזה מהם חפץ כלומר באיזה מהבחי' אלו היתה קדימת המחשבה וע"כ אמר לשון צפה ולא ראה להורו' אשר לא הוא בדרך הראיה חושיות את הפעולה עצמה רק בדרך הצפיה שהיא הסתכלות בדבר מתוך דבר שמכח בריאת האור נשתמע שיהיה בחי' האחור והיסורין והיה ההו"א שעל זה היתה קדימת המחשבה בקירוב הרחוקים וע"כ אמר כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב שרק את הטובה ראה וגם בחי' היסורין והאחור שיתהוה רק בדרך הטוב האמיתי והחסד הגדול בדרך שתי סוגים הראשונים ובתשובת דוד המלך אשר אין בהם שום רע וריחוק מאתו יתברך רק הכל בדרך הטוב כנאמר היטב למעלה:

ל״טח. ובסגנון מקום מדה הלז שדברנו בה בדרוש הלזה הוא מעל' השבת קודש כי הנה היא נקראת קדם. כמאמרינו בתפלת השבת מראש מקדם נסוכה וסוף מעשה במחשבה תחילה כלומר אעפ"י שהוא סוף מעשה בראשית הנה במחשב' תחילה היתה לכל ברואי עולם וששת ימי המעשה המה נמשכין אחריה להיות באין כולן ונדבקין להמלך בחי' שבת קודש שנקרא שבת המלכה ועל זה צונו בוראינו ואמר זכור את יום השבת לקדשו ואמרו רז"ל (ביצה י"ו ע"א) מחד בשבא לשבתא כדי להיות נזכר האדם בכל יום מימות החול שכלם רודפין ונמהרין להיות נדבקין ונופלין לקדושת שבת הבא אחריהם וזה היה כוונת הבורא ית' בתחילת בריאת העולם. וירח בריח הניחוח של שבת שעל' במחשבה תחילה כדברי התקוני זוהר בראשית תמן שבת וברא שית יומין להיות נדבקין לה ועל זה רמז הקרא כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי. פי' שכל נייחת דעתו בבריאת הששת ימים הכל מתענוג וקדושת שבת שיבא אחריהם. ואלה הרומז לששה פעמים ששה שהם ששת ימי המעשה כלולים זה בזה המה תולדות נח שכולם טפילים ונטפלים להנייחא שנח הקב"ה אחריה' ביום השבת קודש. ולכן חיוב הזכירה מחד בשבא לשבתא כי הנה ידוע לכל מספרי הקודש כאשר עושה אדם עבירה ביום מימיו היום ההוא חושך לו ולא אור והוא נדחה מלהמנות במספר השבוע שהיא בו. על זה שיבח הכתוב את אברהם אבינו ואמר ואברהם זקן בא בימי' כלומר שבא עם כל הימים מספר ימי חייו לפי שלא פגם בהם והיה מאיר אליו כל הימים שהיה חי בהם. ונמצא כשאיזה יום נדחה מהשבוע וחושך אפילה נמשך עליו ודאי אי אפשר לו לידבק באור השבת כיון שזה ארור וזה ברוך ואין ארור מדבק בברוך. ועל כן צוותה התורה זכור את יום השבת מחד בשבא שתזכור שהיום לא נבר' כי אם להיות נדבק להשבת ואם תקלקל מעשיך באחת מימי חייך ידח' אורו מלהתקרב אל קדוש' השבת וסחור סחור לכרמא כרם ה' צבאות לא יקרב וממילא כשלא יתקרב אל קדושת השבת יפול לתוך הקליפות והרע ותגדל עונך מנשוא להפך ח"ו הקערה על פיה מה שהיתה מחשבת הקדוש ברוך הוא בבריאתו שיתקרב ויתדבק אל הש"ק ועונותיך גורמין להיות משתלח חוץ להמחנה ועל כן זוכריהו מחד בשבא לראות שיתקרב ויתדבק כל יום ויום לקדושת השבת קודש. ואז נעשה כבחי' אחור וקדם צרתני שהאחור שהם ימי החול מתדבקים אל השבת הנקר' קדם מה שהיה כן בקדימות מחשבת הקדוש ברוך הוא קודם שברא העולם ועל זה רמז בצירוף שבת נוטריקון ששה בו תדבקון להורות על ענין הנזכר שכל ששת ימי השבוע יוכלו להתדבק בהשבת בבחי' אחור וקדם ע"י מעשים הטובים והיה השם הזה לך לאות ולסימן ולזכרון כל דברינו בדרוש הזה ושבת בחול תעיר שתעיר גם בחול בחי' השבת והיו לאחדים בידך ועי"כ תזכה גם אתה להתדבק במאור הקדוש ולהתאח' במקור שורש נשמתך: וה' ישלח עזרך מקודש אמן ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בדרוש הזה:

מ׳סליק שורש השלישי. בעזר ה' אשר לו חכתה נפשי. הוא כבודי ומרים ראשי מקדש השבת ומברך שביעי. יעזרני להתחיל ולסיים דרוש הרביעי: