סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השלישי ג׳Sidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush III 3
א׳ידבר לבאר אשר יש שלשה דרכים בענין התשובה והשלישי הכי נכבד שזוכה לעשות תשובה מעולה בלי שום עון וריחוק מאתו ית' קודם אף על רגע ואעפ"כ יוכרח לשוב אל ה' בתשובה מצד גדולת נפלאות ה' שרואה בכל יום יותר ועל ידי כן מתחרט מה שלא עבד את ה' כראוי לפי ידיעתו עתה בגדלותו: ובו ח"י מאמרים
1
ב׳א. ועתה נבוא לביאור הפסוקים של אחור וקדם וגומר. ובכדי לבארם היטב נקדים לבאר עוד דבר אחד כזה והוא כי הנה כבר כתבנו למעלה ששלשה דברים נשרשו וניתנו במתנ' מא"ס ב"ה לבחי' מדה הזו שהיא הגאולה השלימה והרפואה ואור התשובה והנה בשתים אלו הגאולה והרפואה שהפוכם המה יסורי גופניות נכון הוא שקדימת המחשבה היתה בהן בשתי בחי' הראשונות של היסורים שהוא למען רוב חסד להרבות שכרו בעולם הבא כמבואר היטב למעלה אבל מה נאמר באור התשובה שנשרש בה וכי יכול להיות שקדמה המחשבה בבחי' הרחמים גמורים להיות לפעמים ח"ו אדם חוטא ויתרחק מאת המקום חלילה ודאי שזה אי אפשר לומר וישאר קושיתינו איך הוא רחמים גמורים אם דינין מתערין מינה כנ"ל בדברינו: ויתכן בישובו כמה שנאמר כי בענין התשובה להבורא יתברך נמצא שלשה בחינות הא' בפשטות בחי' התשובה שהחוטא שב אל ה' בכל לבבו ונפשו ועוזב החטא ומקבל עליו שלא לבא עוד לידי חטאים כאלה והוא ע"י מה שמשרש אחר החטא לראות שורש החטא על מה אדניו הטבעו מאיזה מדה רעה שבלב בא לו לעבור עבירה כזו ועיקר שורש מדה הרעה הזאת מלבבו כדרך הרוצה לעקור ע"ז מארצו ישרש אחריה כמאמר רז"ל (ע"ז מ"ה) וע"י זה ניקל לו שלא יחזור לסורו לחטוא עוד כאשר הארכנו בזה בחה"ר [שורש הששי ענף ג' עלה ט"ז] עיין שם וכשעושה התשובה הזאת מאהבה אמתיות לבוראו לא משום יראה וכשלון כח כי אם שחפץ בעבודת ה' הנה הוא זוכה לאותה בחינ' זו הנקראת תשובה עילאה הב' הוא מי שזוכה שיראת ה' על פניו לבלתי תחטאו: פי' אף שאין בידו חטא ועון לעבור על רצונו ח"ו. רק כשנתרחק ונשכח מלבו באיזה זמן ושעה דביקות הבורא ויראתו ואהבתו אליו להיות לבו בוער תמיד בלהבת אש לידבק נפשו בחי' עולמים ב"ה זה ג"כ נחשב לו לחטא וירא מאוד מזה וחוזר ע"ז בתשובה שלימה לפני בוראו על התרחקותו על שעה ובדרך שאמר איש אלקים קדוש בוצינא דנהורא רבא ויקירא אור הגנוז והנעלה הבעל שם טוב זצוק"ל זי"ע ועל כל ישראל על פסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון פי' אשרי אדם הלז שהוא על דרגא כזו שכאשר לא יחשוב בה' על רגע כמימרא לו עון יחשב לו לחזור תיכף בתשובה עליו ולעלות למקום תשובה עילאה כימי קדם. ועליו אמר הכתוב אחור וקדם צרתני שמיד כשהוא בבחי' אחור וריחוק מהמקום על זמן קל תיכף חוזר לבחי' קדם מקום התשובה עילאה זה הוא גדול מהראשון בכמה מעלות טובות והכל בבחי' זו שיש בה חמשים שערים. ופותח שער לדופקי בתשובה לכל אחד ואחד כערך התשובה שהוא דופק לעומתו כן פותח לו שער מלמעלה או מלמטה:
2
ג׳ב. אולם לפעמים ימצא אדם הגדול בענקים ומעלתו גדלה למאוד ושורש נשמתו נלקח ממקום גבוה וכבר שיבר והכניע כל כוחי גופו ומורשי לבבו הגשמיים ונשא' כולו קרוב לרחניות כאשר ערכנו בחה"ר (שורש הששי ענף ג') והוא משתוקק ומתאוה תמיד לשורשו ומקורו אשר לא יוכל כלל בשום פעם ושעה קל' ורגע מכל ימיו להתרחק מאור מלך חיים ולבו בוער תמים לאהבת ה' ויראתו באין הפסק כמו שאמר דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שתמיד ממש היה תמונת ה' נגד עיניו בל יוכל לשכוח ולהתרחק ח"ו אף רגע כמימרא וכמ"ש (בש"ע א"ח סי' א') שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה ובמעלת הצדיקים ההולכים תמיד בדרך ה' כי אין ישיבת האדם ותנועותיו כשהוא לבדו בביתו כו' ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו כשהוא במעמד המלך כש"כ כשישים האד' אל לבו שהמלך מלכי המלכים הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה והפחד והכנעה מאת הש"י ובושתו ממנו תמיד וכו' ע"כ וכל מה שרואה בעיניו מקטן וגדול אל הכל נותן דעתו ולבו לומר מי ברא אלה ומאין נתהוה דבר זה בעולם הלא עושה כולם ה' ולכן לא יצוייר בנפשו שום ענין התרחקות אחרי שבכל מקום שהוא ובכל דבר שרואה רואה הכל התהוות הש"י ואומר מה רבו מעשיך ה' שהכל שלך הוא בראם יצרם אף עשאם וכולם בחכמה עשית שהוא מבין וחכם מחכמה ויודע לפי ערכו מעט מזעיר מחכמת הקב"ה בכל ברואי עולם מה שאין בכל הנמצאים כולם שני דברים שוין ואין דעתן דומה זה לזה ואין פרצופם דומה זה לזה והשתנו' והתחלקות כל מין ומין לכללותיהם ולפרטותיהם הכל הוא בחכמה נפלאה מאת האל יתעלה להיות זה המין דווק' בסגנון זה ולא בסגנון אחר וזה המין דוקא כזה והכל הוא לפי ערך התחלקות שורש חיותן ונשמתן אשר הטביע בהן יוצר כל ברוך הוא וב"ש כן הוא התחלקות דעתן ופרצופן. והאדם מבין בכל דבר ודבר אשר נתהוה מאת האל איה מקום מוצאו ומבואו ושורש חיותו בעולמות עליוני'. רואה לפי ערכו מעט מזעיר אף לא כטיפה מים הגדול מחכמת וגדולת יוצר בראשית שברא הכל בעולמו בחכמה נפלאה וקצובה לפי ערך כל מין כידוע משמות שקרא אדם הראשון לכל בהמה וחיה ועוף כי שמות כל הברואים הכל מורה על מקור שורש חיותם למעלה כמו שור הנה חיותו נמשך דוקא מאלו השלש אותיות ובצירוף זה דוקא וכן שאר כל הברואים ואדם אשר חכמת אלהים בקרבו ומכיר ויודע ומבין אפס קצהו מחכמת אלהיו בברואיו משבח ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית שהכל המה בחכמה נפלאה עד בלי שיעור וערך ומזה לבו בוער בקרבו ונכסף בכלות נפשו לה' ולאהבתו וליראתו כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות יסודי התורה הלכה ב') וז"ל והאי' הוא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו וירא ויפחד ויודע שהוא ברי' קטנה שפילה אפיל' עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דיעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ע"כ וכתב עוד שם [בפ"ד הלכה י"ב] בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואי' ממלאך וגלגל ואדם וכיוצא בו ויראה חכמתו של הקב"ה בכל היצורי' וכל הברואים מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ב"ה ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיערוך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים וכש"כ לא' מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה רק וחסר עד כאן לשונו הצח:
3
ד׳ג. וזה הי' חכמת שלמה שכתוב בו ויחכם מכל האדם וגו' עד וידבר על העצי' מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל הדגים מורה על האמור שהגדיל' חכמתו בקרבו עד אשר ידע לפי ערכו שורש חיות של כל הנבראים מן הארז וכו' ועד הדגים. והבין בחכמה הנפלאה השייך לכל א' וא' בהבראו במתכונתו כזה וע"ז אמר שויתי ה' וגו' כלומר ששמתי לבי בכל מקום בואי ואת אשר הי' לנגד עיני לא נכחד עצמותך מאתי לידע שהכל נתהוה מאמיתיות שמך הגדול והקדוש הוי' וע"כ אתה לנגדי תמיד ממש באין הפסק רגע כי תמיד אתה עמדי בעמדי בישיבתי בכל מקום בואי ומה שאני רואה איני רואה כי אם שמך הגדול הוי' וחכמתך בהן וע"כ תמיד לבי ובשרי ירננו אל אל חי ותצמא נפשי ויכמה בשרי לאהבתך וליראתך ככל הנאמר: ואדם שהוא במדריגה זו ונמצא שלעולם לא יוכל כלל לבוא לבחי' אלהו' כדי לזכות אח"כ לקדם אור בחי' תשובה עילאה והוא כדמיון לא' שהיה לו שני בנים אהובים וחביבים לו למאוד ולפעמים בן הא' הלך לו למרחקים ונתרחק מאביו בזמן מה ובודאי היה אביו מצטער על פרידתו ואח"כ כשבא הבן מדרכו לבית אביו הנה אביו יצא לקראתו בתופים ומחולות ושמח נגדו שמחה גדולה ועצומה והי' אביו מתענג ומלא שמחה ונחת בראותו בבנו שבא אליו ובן השני שהיה אצל אביו תמיד ולא נתרחק מאתו כל ימיו אף רגע אחת בראותו השמחה הגדולה ותענוג האמתי שיש לאביו בחזרת אחיו אליו נתקנא במעשה אחיו שעשה לאביו תענוג ושמחה גדולה כזו מה שהוא לא עשה כן לאביו כל ימיו אף שיש לאביו שמחה גדולה תמיד מבנו היושב אצלו כי חביב הוא עליו למאוד אך ידוע שתענוג תמידי אינו תענוג ושמחה כזו שיש לאביו בעת בא אחיו אליו לא יוכל להיות כלל להיות הוא עושה כזאת בישיבתו אצלו. ונתאוה בלבבו להיות גם הוא מתרחק מאביו על זמן מה כדי שיעשה נחת רוח ותענוג גדול לאביו כשישוב אליו. והתחיל להתרחק וכאשר לא יצא עוד מפתח בית אביו הנה הוא שואף ומשתוקק לראות פני אביו ואי אפשר לו בשום אופן לזוז מקיר הבית ולחוץ. כי נפשו קשורה בנפשו ולא יוכל להיות בלא אביו אף רגע והתחיל לפייס את אביו ואומר הגם אמנם שידעתי מהתענוג והנחת שהיה לך בעת בוא אחי אליך. וגם אני מאוד הייתי חפץ לשמחך ולענגך בשמחה ותענוג גדול הזה אך אי אפשר לי בשום אופן להתפרד מאתך אף רגע ולזוז מקיר ביתך החוצה בשום פנים בעולם:
4
ה׳ד. וזה שאמר דוד המלך ע"ה אחור וקדם צרתני וגו' פליאה דעת וגו' כל הפסוקים כלו' אמת שאחור וקדם צרתני שיש לפעמי' בחי' אחור וריחוק מאתך כדי שיתהפך האחור לבחי' קדם ע"י מה שאשוב אליך בתשובה עילאה החשובה ביותר לפניך ובמקום שבעלי תשובה עומדין וכו' וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל בפסוק ואברהם זקן בא בימים. והוא לפניך תענוג גדול דוגמת הבן שבא לאביו ממרחקי' והוא פליאה דעת כלו' שהוא שכל נפלא ודעת עליון בזה כיון שהניח וברא זאת הבחי' קדם מדת תשובה עילאה ולא יוכל להיות תשובה אם לא יהיה קודם בקצת בחי' אחור וריחוק לבוא אח"כ לקדם. אבל ממני נשגבה לא אוכל לה כלו' שאנכי לא אוכל עשהו כזאת כי אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך כלו' שבכל מקום שאני בו וכל דבר שאני רואה איני רואה כי אם הויתך מה שאתה מהוה ומחיה את כל וחכמתך הנפלאה בכל הברואים כאשר מבואר למעלה שכזה הי' בחי' דוד באומרו שויתי ה' וגו' ונמצא שאני לא אוכל להיות כלל בבחי' אחור אף רגע ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני. כלומר שהייתי סבור אפשר שאוכל לבוא לזה בעת החושך באישון לילה ואפילה שאז הוא התגברות הדינים ובו תרמוש כל חיתו יער כידוע אבל באמת ולילה אור בעדני שגם הלילה אור בעדי ומאיר לי שאיני יכול להתרחק כי גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה כי אתה קנית כליותי תסכני בבטן אמי פירוש אף בחושך שאיני רואה שום דבר מהויותך אבל כשאני מרגיש בבחי' עצמותי בגופי ואברי ונשמתי מיד אתה לנגדי שאתה מהוה את כל ומחיה את כולם ואתה קנית כליותי וגו' לכן אני תמיד לשמך ולזכרך תאות נפש ואין מקום כלל לומר להתרחק ולשוב כאמור:
5
ו׳ה. ולהיות שגדלה מאוד בעיני דוד בחי' אור מדת הבינה שהוא בחי' תשובה עילאה והיה מתאוה מאוד לזכות ליהנות מאורה כי רב הוא ע"כ אמר אחפש לי דרך אחר בענין התשובה הכל בדרך תיקון אחור וקדם והוא דרגא השלישית שבבחי' התשובה על דרך ששמעתי בשם רב סעדיה גאון שפעם א' בא אצלו א' מתלמידיו פתאום בלילה ומצא אותו שהיה מתגלגל בשלג והיה התלמיד עומד משתומ' ונחרד ונרתת ואמר לו רבי כלום ח"ו אתה צריכין לתשובה ביסורים וסיגופי' גדולים כאלו ואם הדרת כבודו שמעולם נשמר מכל ליכלוך והרהור עבירה מסגף עצמו כך מה נעשה עוד אנחנו איזובי קיר מלאים פשעים ועונות מנעורינו הלא לא יספיק לנו כל מיני צער ויסורים בסיגופים גדולים מרים כמות לפי ערך הדרת מעלת כ"ת שיהיה צריך לגילגול שלג והשיב לו תדע שמעולם לא עשיתי כזאת כי ידעתי בנפשי שלא עברתי על עבירה כזו ח"ו שאהיה צריך לכזה. ואך למדתי דרך הזה מבעה"ב אחד שבאתי לבית מלונו ונתאכסנתי אצלו. והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה או לא. וכבדני כערך הכבוד שעושין לכל אדם מהמוני עם ב"י. ואח"כ יצא הקול בעיר שאני באתי לשם ונתאספו כל בני העיר אנשים ונשים וטף ובאו כולם לכבודי כדרך אנשי ישראל שכבוד ת"ח יקר בעיניהם וכולם מכבדין אותי ומספרין בשבחי ומשמשין אותי למאוד. וכראו' הבע"הב שכן הוא התחי' גם הוא אח"כ לכבדני בכבוד גדול ונורא מאוד ולעשות לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו ויותר. וכשרציתי לצאת משם לשום לדרך פעמי וכל בני הקהילה עומדים ללויני ויפול הבעה"ב לפני רגלי ויבך ויתחנן לי לאמור ימחול נא כ"ת לי על כבודו ואמרתי הלא כל הכבוד הזה עשית לי מאשר היה בידך ובכוחך לעשות. ומה היית יכול לעשות עוד בכבודי והשיבני אני מפייסו על השעה הראשונ' שלא הייתי יודע במעלות גדולות אדמו"ר. ולא כבדתו בכבוד הראוי לכבודו הרמתה רק כפי שמכבדין שארי אנשים ע"ז אני נופל לפני רגלי אדומ"ר ומבקש מלפניו יסלח אדוני לעבדו על מעט הכבוד שעשיתי לו שלא ידעתי אז בגדולת אדמו"ר ואלה הדברים נכנסו בתוך מעמקי לבי אם בכבוד בשר ודם נפל לפני בבכי ובתחנונים שאסלח לו על העבר מכש"כ דכש"כ בגדולת יוצר בראשית שידעתי בטוב אשר עתה נתרבה הדעת וההכרה אצלי ביותר ויותר מאשר ידעתי מאז. ועתה גדלה עבודתי ויראתי ואהבתי אליו ביתר שאת לפי ערך גדולת ההכרה בו ועל העבר אני מתחנן ומבקש מלפניו ומסגף עצמי בסיגופים האלה שימחול לי על מיעוט עבודתי וקטנות יראתי ואהבתי בימים שעברו כי מצער הוא מאוד לפי ערך העבודה שראוי לעבדו בפחד ובאימה כאשר עתה אני מכיר בו ולא זו בלבד שהוא בחינת הכלליות תשובה על העבר. אף גם בעזה"י בכל יום ויום אני מכיר יותר בגדולתו לפי שכלי ועבודה רבה נוספת אלי בכל עת. ובכל יום אני מתחרט ועושה תשובה שלימה על יום אתמול כי יעבור במיעוט הכבוד הראוי לפי אשר ידעתי ביום זה: ונמצא עתה למד מזה שיש עוד בחי' התשובה עילאה העולה על כולנה שלא יצטרך לבחי' ריחוק מאתו יתברך רק בכל יום תמיד כשיתוודע אצלו ביותר ויותר מגדולת יוצר כל וחיוב עבודתו אליו יעשה תשובה ויתחרט על ימים הראשונים שהלכו להם במעט עבודה מאשר עתה. ובזה יזכה לשלימות אור מדת הבינה יפיץ עליו ענן אורה יאור פניה אתו סלה. והיה לו כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער באברתה יסך עליו ותחת כנפיה יחסה. ויקוים בו יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כי לא התרחק אף רגע מאלהיו והיה תמיד ה' אלהיו עמו וז"ש דוד אחר שהתנצל עצמו לומר שהוא לא יכול לבוא לבחי' הריחוק בשום פנים כנ"ל אמר הנה מצאתי דרך אחר לזכות לתשובה עילאה ואודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד כלומר שהרבה נוראות נפלאתי ממעשיך הנפלאים בכל יום ויום יותר. וכל הימים שלי הכל המה בבחי' אחור וקדם. כי על כל נורא ונורא שאתה מחדש עלי בכל יום תמיד. מה מאוד נפלאתי עליהם ואני עושה ומתקן את עבודתי ביותר אהבה ומורא ופחד ומכוון את עבודתי על הנוראות האלה לעבוד אותך כפי הבנתי בערך גדולתם. וע"כ אני עושה תשובה ומתחרט על מיעוט עבודתי שעבדתיך בימים שעברו שלא נפלאתי בנוראות הנפלאים כאשר עתה ובזה גם אני מוכרח לשוב לפניך בתשובה על ימים הראשונים שעברו ולא עוד אלא שנפשי יודעת מאוד כלומר שנפשי יודעת בכל יום ויום יותר מגדולתיך ורוממותיך. ועל כן חטאתי נגדי תמיד מה שחטאתי לפניך ביום אתמול במיעוט העבודה המחוייבת אליך לפי ידיעתי עתה ואני עושה תשובה על זה ומתחרט למאוד וידענו בנו שהימים שעברו היה בבחי' אחור נגד העבודה הראוי לעבוד לך אף לפי ההכרה של עתה ומכש"כ במה שנפשי יודעת שגם עתה נעלמה ממני רוב נפלאותיך ועוצם גדולתיך לכן בכל יום ויום בעמוד והשב קאי ובבושת אנפין על מיעוט ההכרה על העבר שהיתה שלימות עבודתך רחוקה מאתנו מעבוד אותך אף בסגנון יום הזה. אך אתה ברוב רחמיך וחסדיך מאחר שבא ע"י בחינת האחור חיבת ההכרה וגודל השעשועים של עתה כבן הרחוק מאביו. תעשה רפואה בקירוב אליך הימים הראשונים להיות נתעלה אורם למעלה לחדש ימינו כקדם ויתקיים בנו שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו שהעבודה של הריחוק והאחור יתקרב עתה בעבודה זו שאני מתקרב אליך ביותר. בזה אתה מרפא אותם ונעשה אחור וקדם צרתני שהאחור נתרפא ונעשה כקדם ע"י שמחת ותענוג הקירוב. וגם יש לפרש לפי דרך זה אחור וקדם צרתני פי' שכל עבודות שלנו המה בעצמם בבחי' אחור וקדם אחור למעשה בראשית כמאמר רבותינו ז"ל (עירובין י"ח ע"א) כפי הראוי להודות את שמך על גודל מעשיך ונפלאותיך שאתה הוא בורא את כל. ואך קדם הוא להחסרון ההכרה שהיה בנו בימים שעברו. ואמר עוד האף אמנם שידעתי בטיב שגם עתה אין אני יוצא בחיוב העבודה הראוי למלך גדול ונורא כמותך ומה אעשה תשובה על העבר אם גם עתה לא אוכל כבדך כראוי לך. כי באמת לא כן הוא כי אני עושה מה שביכלתי לעשות אף שידעתי שיותר ויותר ראוי לך. אך לא אוכל לעשות כי אם מה שאוכל כערך בריאתי בשר ודם עפר ואפר וע"כ אמר הנה לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם. כלומר לא נעלם ממך עצמות גופי ותכונתי אשר נעשיתי בסתר בבית הרחם ונרקמתי בתחתיות הארץ ר"ל במקום השפל במדור התחתון שבמעי אמי וגלמי ראו עיניך בעוד הייתי גולם א' בלא חיתוך אברים ולא נשלמה עדיין צורתי הנה אז ראו אותה עיניך ועל ספרך כולם יכתבו כל המקרים כולם ידועים לך כאלו כתובים לפניך בסתר ימים יצרו אף כי יהיו כימים אשר יצרו לאחר זמן לו א' בהם כי לפניו א' הוא בכל אלה כי אין לפניו הפרש אם כבר נעשה אם שיהיה לאחר זמן אשר על כל זאת שידעת מקודם כל זה ואף על פי כן בראתני על תכונה הזאת להודות את שמך אעשה מה שבכוחי והכל לפי ערך הכרתי ולכן אחר כל זאת ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם כלומר מה נכבדו בעיני הצדיקים שבכל דור ודור ומה עצמו ראשיהם חשבון ספירותיהם אספרם מחול ירבון אם באתי לספור את טוב מעשיה' מחול ירבון כיון שנולדו בבחי' הפחיתו' כאלה ואעפ"כ מטיבין מעשיהם לכן הם יקרים ונכבדים למאוד הקיצותי ועודי עמך. כלומר הנה באתי עתה לקץ הדורות אשר קצבת מאז עד היום ועד דור זה אני עמך וביראתך ולא נטיתי מאחריך אם תקטול אלוה רשע הלואי ותקטל את הרשע וגומר הכל כמו שפרשו רש"י והמפרשים שם עד חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי וראה אם דרך עצב בי כלומר שתרא' אמיתיות לבבי אשר אם דרך מעצב' וקולקו' בי שאוכל להתרחק מאתך אף על רגע בשום אופן בעולם ואעפ"כ ונחני בדרך עולם הוא אור מדת הבינה בחי' יובל שנקרא עולם כידוע והוא על ידי ונפשי יודעת מאוד כאשר בארנו היטב עד כה:
6
ז׳ו. ואחר שבארנו כל זה נאמר אשר וודאי עיקר שורש ענין התשובה אשר הטביע והניח בורא כל עולמים ב"ה וב"ש במדת הבינה כוונתו נכון היה לו התשובה המעולה בחי' השלישית תשובת דוד המע"ה וע"י יזכה אדם לאור בחי' זו. ולא ח"ו שהיה כוונתו בשתי בחי' הראשונות להיות קודם בבחי' הריחוק מאתו ית' כי לא יחפוץ במות המת אף על רגע כמימרא שנשכח ממנו יראת ואהבת הבורא בשלימות הראוי למה יחשב מנא תבירא שנשבר ונפסק ממקור שורשו כי ב"ה שאין לפניו שכחה כשאדם הוא לפניו לא יוכל בשום אופן להיות נשכח מלבו גדולת ה' ובעת אשר שוכח מגדולת יוצר כל אפילו רגע באותו רגע נשלך מלפני ה' ובודאי לא יחפוץ הש"י בזה להיות עומד מאחרי ה' אף רגע ובחי' התשובה שהשריש במדה זו הכל סובב הולך על בחי' השלישית כנאמר ואך כיון שהשריש בחי' התשוב' בה גם אם יהי' אדם בבחי' הריחוק בשתי בחי' הראשונות ועושה תשובה ודאי אור לו מאורה והקב"ה מקבלו באהבה וריח ניחוח ונקרא אהוב ונחמד קרוב וידיד כמ"ש ברמב"ם (פ"ז מהלכות תשובה הלכה ו') וכמ"ש בזוה"ק הנ"ל אבל לא יחפוץ הקב"ה להיות האדם בבחי' הריחוק בשום פנים:
7
ח׳ז. ומעתה יתבאר לך דברי המדרש שהתחלנו בו בדרוש הלז על נכון והוא כי בתחילת ברייתו של עולם צפה הקב"ה במעשה צדיקים ורשעים וכבר כתבנו שלעולם מרמז על בחי' מדה זו אור הבינה מקום כל הישועות וגם נקראת בחי' הבריאה כאמור למעלה וע"כ בתחילת ברייתו של עולם כלומר בעת אצילו' מדה הזו השריש בה בחי' אורות הללו הכוללי' להושיע כל מיני היסורים שבארנו למעלה ולקרב לכל בחי' הרחוקים שבארנו. ויש בהן מעשיהן של צדיקים כיסורי שתי סוגים הראשונים וכתשוב' דהע"ה: ומעשיהן של רשעים שתי סוגי יסורים השניים ושתי בחי' התשובה הראשונים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כיון שזה הנופל ממדרגתו וזוכה לעלות אל ה'. שמחה עצומה ותענוג גדול לפני שמו ית'. א' בקרוב עצמו מה שהוא נתקרב אל ה'. והב' מה שמעלה אתו מחנה רב ומחנה כבד מנצוצות הקדושות שנתפזרו בין הקליפות והוא נדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם וכבר כתבנו למעלה בשם הזוה"ק הפלגת מעלו' בעלי תשובה העולה על כולנה שברגע א' זוכה מה שלא זכה אברהם אבינו עד אחר היותו זקן בשנים. וע"כ איני יודע באיזה מהם חפץ כלומר באיזה מהבחי' אלו היתה קדימת המחשבה וע"כ אמר לשון צפה ולא ראה להורו' אשר לא הוא בדרך הראיה חושיות את הפעולה עצמה רק בדרך הצפיה שהיא הסתכלות בדבר מתוך דבר שמכח בריאת האור נשתמע שיהיה בחי' האחור והיסורין והיה ההו"א שעל זה היתה קדימת המחשבה בקירוב הרחוקים וע"כ אמר כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב שרק את הטובה ראה וגם בחי' היסורין והאחור שיתהוה רק בדרך הטוב האמיתי והחסד הגדול בדרך שתי סוגים הראשונים ובתשובת דוד המלך אשר אין בהם שום רע וריחוק מאתו יתברך רק הכל בדרך הטוב כנאמר היטב למעלה:
8
ט׳ח. ובסגנון מקום מדה הלז שדברנו בה בדרוש הלזה הוא מעל' השבת קודש כי הנה היא נקראת קדם. כמאמרינו בתפלת השבת מראש מקדם נסוכה וסוף מעשה במחשבה תחילה כלומר אעפ"י שהוא סוף מעשה בראשית הנה במחשב' תחילה היתה לכל ברואי עולם וששת ימי המעשה המה נמשכין אחריה להיות באין כולן ונדבקין להמלך בחי' שבת קודש שנקרא שבת המלכה ועל זה צונו בוראינו ואמר זכור את יום השבת לקדשו ואמרו רז"ל (ביצה י"ו ע"א) מחד בשבא לשבתא כדי להיות נזכר האדם בכל יום מימות החול שכלם רודפין ונמהרין להיות נדבקין ונופלין לקדושת שבת הבא אחריהם וזה היה כוונת הבורא ית' בתחילת בריאת העולם. וירח בריח הניחוח של שבת שעל' במחשבה תחילה כדברי התקוני זוהר בראשית תמן שבת וברא שית יומין להיות נדבקין לה ועל זה רמז הקרא כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי. פי' שכל נייחת דעתו בבריאת הששת ימים הכל מתענוג וקדושת שבת שיבא אחריהם. ואלה הרומז לששה פעמים ששה שהם ששת ימי המעשה כלולים זה בזה המה תולדות נח שכולם טפילים ונטפלים להנייחא שנח הקב"ה אחריה' ביום השבת קודש. ולכן חיוב הזכירה מחד בשבא לשבתא כי הנה ידוע לכל מספרי הקודש כאשר עושה אדם עבירה ביום מימיו היום ההוא חושך לו ולא אור והוא נדחה מלהמנות במספר השבוע שהיא בו. על זה שיבח הכתוב את אברהם אבינו ואמר ואברהם זקן בא בימי' כלומר שבא עם כל הימים מספר ימי חייו לפי שלא פגם בהם והיה מאיר אליו כל הימים שהיה חי בהם. ונמצא כשאיזה יום נדחה מהשבוע וחושך אפילה נמשך עליו ודאי אי אפשר לו לידבק באור השבת כיון שזה ארור וזה ברוך ואין ארור מדבק בברוך. ועל כן צוותה התורה זכור את יום השבת מחד בשבא שתזכור שהיום לא נבר' כי אם להיות נדבק להשבת ואם תקלקל מעשיך באחת מימי חייך ידח' אורו מלהתקרב אל קדוש' השבת וסחור סחור לכרמא כרם ה' צבאות לא יקרב וממילא כשלא יתקרב אל קדושת השבת יפול לתוך הקליפות והרע ותגדל עונך מנשוא להפך ח"ו הקערה על פיה מה שהיתה מחשבת הקדוש ברוך הוא בבריאתו שיתקרב ויתדבק אל הש"ק ועונותיך גורמין להיות משתלח חוץ להמחנה ועל כן זוכריהו מחד בשבא לראות שיתקרב ויתדבק כל יום ויום לקדושת השבת קודש. ואז נעשה כבחי' אחור וקדם צרתני שהאחור שהם ימי החול מתדבקים אל השבת הנקר' קדם מה שהיה כן בקדימות מחשבת הקדוש ברוך הוא קודם שברא העולם ועל זה רמז בצירוף שבת נוטריקון ששה בו תדבקון להורות על ענין הנזכר שכל ששת ימי השבוע יוכלו להתדבק בהשבת בבחי' אחור וקדם ע"י מעשים הטובים והיה השם הזה לך לאות ולסימן ולזכרון כל דברינו בדרוש הזה ושבת בחול תעיר שתעיר גם בחול בחי' השבת והיו לאחדים בידך ועי"כ תזכה גם אתה להתדבק במאור הקדוש ולהתאח' במקור שורש נשמתך: וה' ישלח עזרך מקודש אמן ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בדרוש הזה:
9
י׳סליק שורש השלישי. בעזר ה' אשר לו חכתה נפשי. הוא כבודי ומרים ראשי מקדש השבת ומברך שביעי. יעזרני להתחיל ולסיים דרוש הרביעי:
10