סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השלישי ב׳Sidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush III 2
א׳ידבר לבאר אשר יש ארבעה בחי' בענין יסורי האדם. ושתים הנה בא מצד החסד האמתי להרבות שכרו בעולם הבא בלי שום עונות האדם. ושתים יבואו כדי שע"י ישוב האדם אל ה' כמא' הקרא נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל ה' ואם ח"ו אינו שב ע"י תגדל עונשו במאוד מאוד אף על גוף היסורין שהיה לו ונלקה בכפליים על מה שהאל הטוב ח"ו לשוא הכה את בניו ומוסר לא לקחו לשוב על ידיהם לה': ובו ח"י מאמרים
1
ב׳א. ואמנם לא זו בלבד שבחי' הדיני' המה רק שנשמעי' ממנה כאמור בדברינו. אלא אף שבחי' היסורים והדינים הנשמעין ממנה שיהיו בעולם ונתגלו אח"כ בששת ימי הבנין לגזירות קיום המחשבה הלז להיות הפעולת הטובות והחסדים הגדולים נתודע ונתגלה בעולם ולפאר בו למלך חי עולמי' שהוא גואל ורופא ומאיר ומטיב לכל. וכבר כתבנו שאם אין חושך למי יאור וכן אם אין גלות למי יגאל. אף אלו בחי' היסורים והדינים הכל קדימת המחשבה בהן והתהוותן אח"כ הי' ע"ד הטוב האמתי והחסד הגמור מאת בורא עולם יתעלה והמה נעשי' על שתי בחינות. האחד הוא על דרך מאמר רז"ל (ברכו' ה' ע"א) כל שהקב"ה חפץ בו מדכאו ביסורין שנאמר וה' חפץ דכאו החלי. ואמרו עוד שם פשפש ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הם שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח ופרש"י יסורים של אהבה הקב"ה מיסרו בעולם הזה בלא שום עון כדי להרבות שכרו בעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח שאין שום דבר אחר כי אם מצד האהבה שאוהב אותו הקב"ה ורוצה להרבות שכרו בעוה"ב מדכאהו ביסורין ונאמן הוא בעל מלאכתן שישלם שכרם משלם בעוה"ב להתעדן מתענוג נועם זיו שכינתו בעוה"ב. והוא על דרך שאמרו שם שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל כולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן תורה. וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין וכו' עד העולם הבא מניין דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר ופרש"י ודרך חיים חיי העולם הבא הויין לו תוכחות מוסר לאדם. הרי לפניך דרך אחד ביסורין שהוא למען רבות שכרו לעולם הבא ובדרך זה נכון הוא שהרפואה קדמה להם בבחי' מדת הבינה כנא' כי ידוע שהוא נקראת עוה"ב כמבואר (בשערי אורה) שם ושם שכרו כפול בבחי' הרחמים גמורים שנשרש בה ועליה רומז הכתוב כי נר מצוה וגו' כי כבר כתבנו למעלה שהיא נקראת תורה אור וגם נקראת דרך חיים כי הוא מכונה ע"ש חיי המלך כמ"ש האר"י ז"ל בפי' הגמר' כל הנודר נודר בחיי המלך ונדר הוא בבחי' זו שהוא נ' דר שדר בבחי' החמשים מדה זו שנקראת חמשים שערי בינה ויובל כנ"ל ולזכות ליהנות מאורה צריך להיות מקודם תוכחות מוסר כי לא ניתן אלא ע"י יסורין כאמור. והשני הוא גם כן על צד חסדי המקום ועל דרך מה שאמרו רז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) שהשיב הקב"ה למשה רבינו שראה ששוקלין את בשר ר"ע במקולין ואמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני ולכאורה שתיקה זו אינו ידועה מה הוא ועל המחשבה גופה היה קשה למשה רבינו לחשוב כן על אדם כזה וכי זו תורה ושכרה ועוד יקשה אומרו כך עלה במחשבה לפני והיה לומר כן היתה מחשבתי כזה ומה הוא לשון לפני. וענינו הוא כי הנה הקדוש התנא ר"ע בכל יום ויום היה מקבל עליו גזירות המיתה וגודל היסורין לקיים מצות ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כמאמר חכמינו זכרונם לברכה שאמר ר"ע כל ימי הייתי מצטער ע"ז מתי יבא לידי ואקיימנו. וע"ד המבואר בספרי חכמי אמת אצל כוונת ק"ש. שכאשר אדם הוא מדביק נפשו באמת לבוראו ומקבל עליו ארבע מיתות בית דין על קדושת שמו ית' ויתעלה יעמיק כ"כ במחשבתו בציור כאלו עושין לו כל הארבע מיתות ב"ד עד שמרגיש בנפשו הצער של הד' מב"ד כאילו עושין לו זאת בפועל והקב"ה ברוב חסדיו ידע באמתיות לבבו שהאמת אתו כאשר מקבל עליו כן רוצה לעשותו בשלימות גמור בפועל ממש שיהיה נראה לעין כל ובעל הרחמים ברוב חסדיו היה רוצה מאוד להרבות שכרו על זה כאלו קיים בנפשו כן בפועל. ובכדי להשבית כח המקטרג שמקטרג על גודל השכר באמרו מי יודע שקבלתו היה באמת. ואפשר אלו באו עליו היסורין האלה בפועל לא היה יכול לעמוד בהן. אף שגלוי וידוע לפניו שבודאי היה עומד בהן. מענה בפיהו כלום יש אב שמעיד על בנו. לכן אמר הקב"ה הן אמת שלצדיק הזה שוה אצלו אם גם במעשה יעשה לו היסורין האלה באומרו כל ימי הייתי מצטער וסיבב הקב"ה שכן יעשה לו בפועל ממש. ויהיה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שהי' בשלימות אמתיות לבבו ואתן לו שכר ע"כ יום ויום ושעה ושעה שהי' מחשבה הקדושה הזאת בלבו ומעלה אני עליו כאלו היה ממית עצמו עלי בכל שעה ויום שהי' המחשבה הזאת בלבבו. כי כן קיים בנפשו לאמור שחי ונעבורה למסור נפשו על קדושתו יתברך ולקדש שמו ברבים והכל יאמרו כי אין קדוש כה' והכל לגודל אהבה התקועה בלבו להיות אוהב שמו הגדול יתברך בכל לבבו ונפשו ומאודו יותר מכל חיי העוה"ז אף שבאמת בכל המחשבות טובות הקב"ה מצרפם למעשה כמאמר רז"ל כבר האריכו בזה המפרשים הקדמונים לתרץ איך יסתום פי המקטרג שלא יאמר כלום יש אב שמעיד על בנו כ"א לפי דרכו והצד השוה שבהם שצריך להיות באופן שניכר לכל שבודאי הי' עושה במעשה כאשר במחשבתו עיין בדבריהם ולכן סיבב הקב"ה ברוב רחמיו גבי ר"ע כן שיוציא מחשבתו אל הפועל ויהיה נראה ונגלה לעין כל אמתיות דביקות לבבו ומסירת נפשו לה' באהבה ושמחה רבה:
2
ג׳ב. וזה שהשיב הקב"ה למשה כן עלה במחשבה לפני פי' שכך עלה לפני מחשבת רבי עקיבא שהיה מקבל היסורין האלה עליו בכל לבבו לכן גליתי מצפוניו לחביבות עלי להיות כן נעשה כאשר עם לבבו. בכדי להשבית אויב ומתנקם שלא יוכל לקטרג עליו ויקבל שכרו משלם:
3
ד׳ג. ועל זה אמר דוד המלך עליו השלום כי הוא יודע תעלומות לב כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. פי' במה שהוא יודע בתעלומות לבנו הוא העולה לפניו להיות רצוי ומקובל בעיניך כאילו בכל שעה ויום היינו נהרגים על קדושת שמו וזה כי עליך הורגנו כל היום כאלו כל היום ממש היינו נהרגים על ק"ש כי נחשבנו בעינינו בכל יום כצאן המובל לטבח ומרגישין בנפשינו הצער של צאן טבחה כמאמר ר' עקיבא כל ימי הייתי וגו' ולכן היא העולה ליתן שכר כאילו כל היום ממש היינו נהרגים עליך וזה שאמר יעקב אמותה הפעם כי בוודאי גם הוא הלך בדרך הצדיקים האלו שמקבלין עליהן המיתה בכל עת ע"כ בעת שראה את יוסף והי' מקבל עליו מיתה ודאית בפועל ממש הי' נקרא אצלו מיתה זו מיתת הפעם שהפעם הזה ימות מיתה כזו שאינו אלא פ"א ולא מיתה שאחריה מיתה כמו עד עתה שהי' נחש' למו מיתה בכל יום ובכל שעה וזה יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שיקרה בעיניו מיתה זו מה שהחסידים ממיתין עצמן בכל יום נגד אהבתם אליו באמת ועבור זה משה רבינו ע"ה לא רצה למות מיתה ודאית בפועל שהיה יקר בעיניו להיות מן המותה לחסידיו מה שהמה מקבלים עליהם למות וליהרג על קדושת שמו בכל עת ושעה:
4
ה׳ד. ואפשר שעל הדרג' זו רמזו רז"ל (בבא בתרא ט"ו ע"א) וימת שם משה עבד ה' אפשר משה מת וכתיב וימת שם משה וכו' אלא הקדוש ב"ה אומר ומשה כותב בדמע ולכאורה על התירוץ יותר קשה איך יאמר הקדוש ברוך הוא וימת משה אם עדיין לא מת והנה יש לזה תירוץ עמוק מאוד אשר אין כאן מקומו והוא כמוס עמדי. אך לפי הנזכר ג"כ אפשר לומר שמה שאמר הקב"ה וימת משה דעתו וכוונתו היה על מה שכבר היה מקבל גזירת המיתה והיה מרגיש צער מיתה בכל יום ויום בחייו בדרך כי עליך הורגנו כל היום. לכן אמר וימת שם משה עבד ה' פי' שמיתתו הי' בחייו בכל יום כי הי' עבד ה' באמת לאמיתו ורצה למסור נפשו תמיד על דבר עבודת ה' וכבוד שמו. ולמען תהיה תורה בשלימותה ולא יחסר שמנה פסוקים אמר לו הקב"ה לכתוב את זאת בהתורה הקדושה ומשה רבינו מרוב ענותנותו לא הי' ניחא לו להתגלות מחשבתו הטהורה בתורה הקדושה לעיני כל ישראל. כי לה' לבד היתה כוונתו באמתיות לבבו. ע"כ משה כתב בדמע כי לא היה רצונו בכך וממיתת ר' עקיבא נלמוד שכל מיני צער ויסורין שהצדיקים מקבלים עליהם באהבת בוראם. והקב"ה החפץ בשלום עבדו מגלה את מחשבתן שיקבלו היסורין עליהם במעשה באהבה. כאשר עם לבבם בעת קבלתן. בכדי לקבל שכר נגד כולם נגד כל המחשבות הטובות הצפונות אתו וגם בזה הרפואה קדמה למכה בבחי' מדת הבינה כנ"ל. כידוע שמדה הזו נקרא עולם המחשבה. והיא המשלמת לכל חושבי מחשבות טובות ובפרט מחשבת הריגה על קדושת השם כי בחינתה מורה על דרגת הקדושה כנודע. וע"כ בה קדמה הרפואה למכה להיות' חסדים ורחמים גמורים כנאמר. והנ' שני סוגי דינים האלה אינם משתנים מחסד הגדול וטובת הבורא אשר חישב בבחי' המחשבת הרומזת למדת הבינה להניח אוצר הגדול אור הישועות והרפואות. ונשתמ' מזה שיתהוה בחי' היסורים בעולם להיות צריכין לרפואתו וישועתו כי אלו היסורים בעצמם הם לזכות גדול ולטובה גדולה למען רבות שכרו בעולם הבא ולהשביעו מזיו שכינתו אז אשר כל יסורי ופגעי עולם הזה לא ישנו על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב רבבי רבבות מאוד תענוג ההוא אשר אין ערך לה ואפס בלתה כידוע שעליה אמר הכתוב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. וע"כ מה מאוד יפה כתבו חכמי האמת שהיא בעצמ' רחמים גמורים ורק דינין מתערין מינה. כי באמת אפילו הדינין שמתערין מינה המה רחמים גמורים כאמור ואך היא בעצמה להיותה רחמים פשוטים מכל וכל אף אלו בחי' היסורין אינם באין ממנה חס ושלום רק כיון שניתן בה הרפואה השלימה והאורות הגדולים נשמע ממנה שיהיה בחינת היסורין בעולם ולא שיהיה מאת' חס ושלום כדבר האמור ועל אלו שני הסוגים אמרו רז"ל צדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים. פי' שהדין לא נעשה עליהם כי אם בשביל לרחם עליהם להתעדן אותם בתענוגי עולם הבא יותר מכדי זכיותן. ולא ח"ו להנקם מהם בדרך הדין והעונש:
5
ו׳ואולם עוד יש שני דרכים בענין יסורי האדם וגם המה יבואו על דרך הרפואה והטובה להם מצד חסדי המקום. אך לא כמעשה שתים הראשונות כי הראשונות הנה באו למען הרבות שכרו לעולם הבא יותר מכדי זכיותיו. ואלה אינם באים כי אם להציל נפשו מרדת שחת. עבור עונות שעשה בימיו. והיה סופו לירש גיהנם ועל כן הקב"ה מיסרהו למלט נפשו מיד שאול האחד הוא מה שאמרו חז"ל (קידושין ל"ט ע"ב) במשנה כל העוש' מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו' ופרש"י מטיבין לו משמע בהאי עלמא ונוחל את הארץ חיי עולם הבא ואוקמוהו בגמרא דהאי מצוה אחת הוא העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו דהוי רובא זכיות ובהאי הוא דאמרינן מטיבין לו וכו'. ומקשה שם וכל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין לו ורמינהו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודמה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אפילו אות אחת ממנה רש"י מריעין לו בעולם הזה לנקותו מעונותיו שיטול שכר שלם מטיבין לו לשלם לו שכר מצותיו בחייו כדי לטורדו מן העולם וקשיא אמתניתין דקאמר במצוה אחת יתירה על עונותיו מטיבין לו ומשמע בעוה"ז אמר אביי מתניתין דעבדין ליה יום טוב ויום ביש. רש"י. מתניתין דקתני מטיבין ומריעין לאו בעוה"ז קא מיירי שטוב לו בעוה"ז או רע לו אלא מי שעושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו דהוה רובא זכיות מתקנין לו בעוה"ז יום טוב כלומר שנפרעים ממנו עונותיו בעוה"ז וזהו תיקון יום טוב לו לעול' הבא וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין לו היינו דעבדינן לו בעוה"ז הזמנת יום ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו יום רע. הרי לפניך עוד דרך ביסורי עוה"ז שהוא מי שרובו זכיות נפרעין ממנו על מיעוט עונותיו בעולם הזה כדי שיהיה לו תיקון לעולם הבא להוציאו מעונשי גיהנם עבור העבירות שעשה ואמרו חז"ל (בספרי מובא בשל"ה בעשרה מאמרות מאמר ה') תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כל זמן שאדם שרוי בשלוה אין מתכפרים לו מעונותיו כלום וע"י יסורים הוא מתרצה לפני המקום שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח. ואמרו (ברכות ה' ע"א) נא' ברית במלח ונאמר ברי' ביסורין מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם וגם דרך הזה הוא קרוב אל החסד והוא דמיון הרופא שמרפא את האדם מחולי הגוף ונותן לו לשתות או לאכול סמים רעים ומרים למאוד עד אשר ילאה לב האדם לשתותם מפני מרירותיהם או שנוטל ושואב ממנו דמו מהיד או מהרגל בכדי לרפאותו מחליו ואלו היסורים שעושה לו הרופא בודאי לטובה גדולה וחסד גדול יחשב כי חיים הוא נותן לו בזה ורופא אומן יקרא לו ואגר אסיא יקבל וכן הוא בדרך הזה ביסורי בני חיי ומזונא שהוא יסורי עוה"ז הכל לרפאות נפש מחולי הנפשות למרק עונותיו עי"ז שיזכה לחיי העולם הבא. והשנית הוא כפי' התוספות שם על הא דעבדין ליה יום טב ויום ביש כי אוי לרשע רע שכל ימיו רעין הן אך לפעמים עושין לו יום טוב בעוה"ז כדי לקבל שכר מצותיו המועטין מעונותיו ובאותו יום יהי' דומה לו כמי שקיים כל התורה אבל רוב ימיו של רשע שרוי ברעה והיינו מרובין על זכיותיו ע"ש והטעם הוא שעונותיו מרובין כ"כ שאין די ביסורין למרק דוגמת גיהנם כלה והם אינם כלין ועבור זה כל ימיו כעס ומכאובות כי משלם לרשע רע כרשעתו ורק לפעמים עושין לו יו"ט לקבל שכר מצותיו המועטין ובחינ' אלו היסורין לכאורה הם יסורי עונש לבד ולא ע"ד הרפואה. כי לא טוב לו בעוה"ז וגם לעו"הב לא יבא על ידיהן כי אלו היסורין אין ממרקין אותו ואדרבה שעושין לו משמים יום טוב בעד שכר מצותיו לאבדו משני עולמות ואמנם אם תעיין היטב בזה תראה אשר לא כן הוא ולא נאות לבעל החסד האמתי לענשו בשתי עונשין וכרוב רחמיו הי' די בעונשי גיהנם לבד. וגם בהם צפון וטמון דרך החסד והרפואה מאת האל יתעלה והוא שחפץ חסד ב"ה וב"ש מיסרו למען זה כי אולי ע"י היסורים הרעים והקשים שיעברו עליו יחזור מדרכו הרעה וישיב עדיו בתשובה שלימה לפניו ויקבל עליו לעזוב פשעיו מעתה ויתחיל ללכת בדרכי השם ובמצותיו ויקבלנו בתשובה על דרך מאמר רז"ל (ברכות ה' ע"א) אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו שנאמר נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה' ואמרנו (סנהדרין ק"א ע"א) נעשה רבי עקיבא ואמר חביבין יסורין מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש הרע בעיני ה' וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורון שנאמר וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה ובהצר לו חילה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים הא למדת שחביבין יסורין ע"כ ואף שתשובה כזו שהיא מחמת היסורין אינה תשובה מעולה והוא דרגא החמישית שבתשובה כמ"ש הרב בעל מנורת המאור (מ"א נר חלק א' פ"ב) עיין עליו אע"פ כן הקב"ה ברוב חסדיו על ברואיו מקבלהו בתשובה כזו והבטיח כן בתורתו כמה שנאמר בצר לך ומצאוך וגומ' עד ושבת עד ה' אלהיך וגומר ועל זה אמר יחזקאל הנביא ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחי' פי' אפילו אם יהיה תשובת הרשע רק מרשעתו מחמת גודל הרעות והצרות שימצא אותו בדרך יתן לרשע רע כרשעתו עליהם הוא יחיה אף אם שב עליהם ע"י היסורין שבאו עליו יחיה ואף אם הרשע אינו שב אף על ידי היסורין הבאין עליו:
6
ז׳ה. עליו אמר הכתוב לשב הכתי את בניכם מוסר לא לקחו כי הכאת בניו היה מאת ה' כדי שיקח מוסר לעצמו לשוב אל ה' ועתה ששוטה הרשע הזה אינו מרגיש למה הביא עליו הקב"ה היסורין האלו אם לא למען לעשות תשובה לפניו הרי שח"ו לשוא הכה את בניו ומגלגלין עליו את הכל לקבל עונשו גם בעד מיתת בניו שבעבורו מתו ולא הועיל לו:
7
ח׳ו. וע"ז אמר הכתוב צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ויאמר אסתירה פני וגומר כי דור תהפוכת המה וגומר פי' צור ילדך תשי שאתם מתישין כח של מעלה מלהיטיב לכם כמאמר רז"ל (מובא בילקוט רמז תתקמ"ה) וע"כ רעות מוצאות אתכם ורצון הקב"ה שתשובו עי"ז ואתם לא כן עשיתם ותשכח אל מחוללך שמוחל לך על כל עונותיך כמ"ש שם ולא רציתם לשוב אליו להיות מוחל לכם על עונותיכם ע"י זה ועבור זה וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו וארז"ל [כתובות ח' ע"ב] דור שהאבות מנאצין בו הקב"ה כועס על בניהם ובנותיהם ושהם קטנים ולכאורה לשון מכעס אינו מדקדק לפי דבריהם ז"ל לפי הנזכר יאמר שהקב"ה היטב חרה לו ונואץ הוא מכעס בניו ובנותיו במה שהי' כועס על בניו ובנותיו והמיתם כשהם קטנים כדי שהאבות יחזרו בתשובה עי"ז ועתה שלא חזרו בתשובה מנאצין גם בזה להקב"ה במה שלשוא הכה את בניהם ע"כ ויאמר אסתירה פני מהם כלומר הריני מסלק שכינתי מביניהם כמ"ש רז"ל שם כיון שגם בזה אין נותנין לב לשוב אלי מה אעשה להם עוד ע"כ אראה מה אחריתם הריני מוסרם ביד ארבעה מלכיות שיהיו משעבדין אותן ואפשר שע"ז ישובו אלי כי דור תהפוכת המה שמהפכין רצוני לכעס שרצונם במה שאני מיסרם להגיע להם טובה על ידי זה בתשובה והם מהפכין אותו לכעס שאכעוס עוד מכעס בניו ובנותיו כאמור והכל הוא עבור שבנים לא אמון בם שאין בהם אמונה להאמין שהיסורים האלו בא לו בהשגחה פרטיות מאת הקב"ה כדי שיחזור בתשובה על ידיהם ואומרים שבאו עליהם במקרי העולם ופגעיו ופגע בהם מרעות המתרגשות לבוא לעולם:
8
ט׳ז. ועל זאת חרה אף ה' ובערה כאש ואמר אחר שמנה כמה וכמה מיני קללות שבתוכחה. ואם בזאת לא תשמעו לי והלכתם עמי בקרי כלומר אחר כל היסורין שיבואו עליכם לא תשמעו אלי להיות עושין תשובה לפני על ידיהם והלכתם עמי בקרי שתאמרו כי מקרה היא אשר קרה אתכם ממקרי העולם ולא היתה כזאת מאתי בהשגחה פרטיות לשוב אלי ע"י וזה הוא בחינת אומות העולם ופרעה הרשע כן היה בדעתו אחר כמה מכות שהכיתי אותו מוסר לא לקח לומר מבטן מי יצא הקרח הנורא הזה כל המכות שבאו עליו ולכן במכות הראשונות לא כתיב ויחזק ה' את לב פרעה כי בתחילה מאליו היה מתחזק בדעתו בלתי להאמין שמאת ה' היתה זאת והניח הדבר על הטבע לומר שכן קרה במקרה ומפני גודל רשעתו בדבר זה נתחייב להיות אח"כ ה' יחזק ויכבד לבו ולב עבדיו שלא יאמינו בכל האותות האלה כמ"ש הרמב"ם ז"ל [הלכות תשובה פ"ו ה' ג'] ע"ש וזה דוקא באו"ה הדין כן להתחייב למנוע ממנו התשובה כי משגיא לגוים ויאבדם מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתהו לא דרך ולא כן בכללות ישראל כי מתגלגל עמהם פעמים רבות אין מספר מכה עד אשר ישיב אליו כאשר יהיה באחרית הימים שמעמיד עליהם מלך כהמן כידוע ולכן אמר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ואכלתם בשר בניכם וגומר עד והבאתי אותם בארץ אויביהם או אז יכנע לבבם הערל כי זאת הוא קצה האחרון של יסורי כללות ישראל להיות גולין תחת רשות ד' מלכיות ואז ירצו את עונם בתשובה לפניו באומרו אראה מה אחריתם שאמסרם בשעבוד ד' מלכיות ושם בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים כמאמרם רז"ל שם וכנאמר למעלה. ויתכן לומר שעבור כן אמר ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם ולכאורה מפני מה מגיע להם כפול שבעה על חטאתיכם ואך לפי הנזכר שהקדוש ברוך הוא מביא עליהם היסורין כדי להיות שבין לפניו ע"י וכשיעשו תשובה אור יאיר להם מבחינת מקום התשובה הנקראת באר שבע כמו שכתוב (בשערי אורה שם) וכשלא עשו תשובה פגמו במדה זו ולכן מיסרם שבע על חטאתם לתקן הפגם במדת באר שבע והמ"י:
9
י׳ח. וע"ז אמר הכתוב (ירמיהו ב׳:י״ג) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים וגו' כלומר בשתים חטאו א' שעזבו אותי שאני להם מקור מים חיים להשפיע להם טובות וברכות בכל עת והתישו כח של מעלה ועי"כ בא עליהם הרעות והצרות כדי שיחזרו בתשובה ע"י והמה חוצבים להם בארות נשברים כלומר שנפלו מיסוד האמונה להאמין כי הכל בא בהשגחה מאת האל לא במקרי העולם כי האמונה נקרא ע"ש הבאר כמ"ש בזוה"ק בענין הבארות שחפרו האבות אברהם יצחק ויעקב ע"ש והמה שברו הבארות הללו שלא להאמין כי בא להם בהשגחה פרטיות:
10
י״אט. ובזה מובן מאמר חז"ל [ילקוט איכה אלף ה'] רבי אומר לפי שכל מכות הללו שלקו כפולות היו שכן ירמיה או' שבר על שבר וכו' וכל כך למה לפי שחטאה בכפליים לפי שנא' כי שתים רעות עשה עמי וכיון שחטאו בכפלים לקו בכפליים שנאמר כי לקתה מיד ה' כפליים בכל חטאותיה. וכבר פרשנוהו בחה"ר (שורש החמישי ענף ד' עלה ו') מה ענין חטאו בכפליים ואם הרבו לפשוע לרבות החטא יכונה ומה לשון כפליים ולפי הנז' יאמר ע"ז חטאו בכפליים אחת מה שחטאו מקודם עד שהביא עליהן היסורין ועוד חטאו אח"ז במה שלא היו מאמינים שבאו בהשגחת האל ולכן אמר שנאמר כי שתים רעות כאשר פרשנו בפסוק זה. ע"כ אמר וכיון שחטאו וכו' לפי' בכפלים כי ניתנה מדת הדין והעונש עליהם גם עבור מה שלשוא הכה את בניהם שמגלגלין עליהם את הכל כנאמר למעלה:
11
י״בי. והכתוב אומר [ירמיה מ"ז] לא הפנו אבות אל בנים מרפיון ידים ואמרו רז"ל (סנהדרין ק"ו ע"א) שריפו ידיהם מן התורה. כלומר כ"כ רפו ידיהם מן התורה עד שלא הפנו אבות אפילו אל בנים. במה שרואין שבניהם מתים בעונתיהם עכ"ז מוסר לא לקחו מזה לשוב עדיו בתשובה ועוזבין הכל על דרך הטבע באומרם כי מקרה קרה להם כאמור ועל זה אמר הכתוב על מה תכו עוד תוסיפו סרה כלומר על מה שאני מכה אתכם זאת בעצמו נחשב לכם לחטא כי אין רצוני להכות רק שתשובו עי"ז וכשאתם אין עושים כן לשוא אני מכה אתכם וכזאת עצמו תוסיפו סרה ונחשב לכם לחטא להיות עי"ז לחטא כפול כמדובר:
12
י״גיא. ולזה כוון הנביא (ישעיהו מ״ב:כ״ד) ואמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו ולשון זו חטאנו לו אין לו פי' מה זו אכן ירצה לו' לפי הנ"ל מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים כלומר על מה לקו בכפלים שבר על שבר ולא הי' די באחד והשיב הלא ה' זו חטאנו לו כלומר מה שמכה אותנו זו בעצמו נחשב לנו לחטא כי לא אבו בדרכיו הלוך מקודם וע"כ בא עליהם הצרות ואח"כ לא שמעו בתורתו מה שהוא מורה להם עם היסורים שישובו אליו גם לזה לא שמעו והיה חטאתם כפול למשנה ולכן לקו בכפליים:
13
י״דיב. ובזה יובן מאמר הגמרא (גיטין נ"ח ע"א) ת"ר מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי אמרו לו תינוק א' יש בבית האסורים יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים הלך ועמד על פתח בית האסורים. אמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו לא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל ורבים תמהו וכי מפני שהשיב לו סוף פסוק מה שכל דרדקי דבי רב קורין אותו יהיה נשמע מזה שיורה הוראה בישראל גם התו' כתבו א"נ משום דמופלג בחכמה היה ולכאורה לא נדע מה היתה הפלגת חכמתו התשובה. אמנם לפי הנזכר יבוא על נכון כי הנה תראה שהיה משנה לו מלשון הפסוק שבפסוק נכתב ולא אבו וגו' והוא אמר לא אבו בלא וא"ו כך הוא הגי' בס"י ובעין יעקב ורמז לו פי' הפסוק כאמור בדברינו וע"כ אמר הלא ה' זו חטאנו לו כלומר זאת היתה החטא לפניו במה שלא אבו ולא שמעו שכפלו חטאם בזה. משא"כ ולא אבו בוי"ו המוסיף אדלעיל לכאורה לא שייך לומר כן וכיון שראה ר"י ב"ח הפלגת חכמתו בזה שפירש לו פי' הכתוב בכך אמר מובטחני בו וכו' ונכונים דברי התו' ולא כן החכם אשר עיניו בראשו ומסתכל על יתרון אור מן החושך וח"ו בעת אשר בא עליו החושך וצרה שלא תבא מפגעי הזמן ומקרותיו מכל יסורי עוה"ז גדול או קטן נותן עיניו ולבו לשמים. לומר הלא ידעתי כי אין דבר קל שיהיה נעשה בעולם בפרט עמו בית ישראל מקטן ועד גדול בלי השגחה והבטה פרטיות מאתו ית'. וזכר כל היצור לפניו בא ובפרט מעשי איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר אף שנסתר בתוך דרך הטבע עכ"ז ההשגחה אמתיות שופע בתוך דרך הטבע להעשות לכל איש ואיש כאשר יגזר הגוזר בהשגחה בכל יום ובכל עת ובכל שעה ובכל רגע ורגע. ואין דבר קל בעולם שיהיה נעשה במקרה כדרך שהעולם אומר ואמרו חז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמט' עד שמכריזין עליו מלמעלה וכיון שכן הוא על מה עשה ה' ככה לענוש אותי ביסורים האלו הלא טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו ותמיד חפץ בטוב בריותיו למלא כל משאלותם וחפצם בכל הטובות וברכות ומה חרי האף הגדול הזה להכאיבני ולשלוח עלי יסורין האלה אם לא כי הוא רוצה לרפאני רפואה שלמה רפואת הנפש שעל ידי היסורין האלו אשוב אליו בלבב שלם בנפש חפיצה בכל עוז ותעצומות ומהיום והלאה לא אשוב עוד לכסלה ולקבל עלי ברצון נפשי הטוב עבודתו בשלימות באהבה וחיבה וביראה יראת העונש או יראת חטא ויראת שמים כ"א לפי מדרגתו וזה נאה לבעל החסד האמתי בראותו החולי הרעה והגדולה שנפשי נחלה בו וברוב העוונות ח"ו לא אזכה לחיי העולם הבא ומה אני ומה חיי ואם יהיה לי כל טוב העוה"ז ואמלא פי בכל מיני תענוגים שבעולם ולהתעדן בכל תפנוקי מעדנים ואהי' לבוש רקמה ושארי בגדים היקרים מה זה לפני איש למי שרוצה להתענג מזיו שכינתו לעוה"ב והכל המה דברי הבל ותהו מעשה תיעתועי' למי שזוכה לטעו' בנפשו חשיק' זו וע"כ הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו המרובין שולח לי יסורין האלה להזכירני לשוב לפניו ע"י בלב שלם ובלב נשבר ונדכ' ע"כ עונותי וחטאי ופשעי שעברתי עד הנה כדי לזכני להביאני לחיי העולם הבא כמ"ש במאמרי חז"ל שהבאנו למעל' ומבואר בזוה"ק ויקרא (כ"ג ע"ב) ע"פ או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע אליו מסטרא דמאן או ידע חטא' מבעי ליה מהו הודע אליו אלא קוב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דהוא חב ובמה אודע ליה בדינהא כד"א יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו הודע אליו כמאן דפקיד לאחרא דתנינן בשעתא דבר נש חב קמיה קוב"ה ולא אשגח בחטאי' לאהדרא בתיובתא קמי מארי ואשדי ליה בתר כתפיה נשמתי' ממש סלקת ואסהיד קמיה קוב"ה כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא אושיט דינך עליה ואודע ליה חובא כד"א הודע את ירושלי' אח תועבותיה בתר דמטי עליה דינא כדין אתער רוחיה למהדר בתיובתא קמיה מאריה ואתכנע וכו' ע"כ:
14
ט״ויג. וזה שאמר החכם שלמה ע"ה [קהלת ב] כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשהו וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם ואמרתי אני בלבי כמקר' הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל ע"כ. ואין מהצורך לדקדק בפסוקים אלו. כי בפשוטן אין להם פי'. ואחר הדרשה נדרשהו גם אנחנו ולפי דרכינו יאמר כי מה האדם שיבוא אחרי המלך להתחנן לו על גזירה שגזר עליו והיסורים שפגעהו וכבר עשהו למעשה הגזירה לגוזרה כמ"ש ברש"י שם טוב לו להתבונן במעשיו על מה קרה לו כאלה א"ל שה' שלחם אליו להודיע את אשר חטא על הנפש ויעשה תשובה ויתכפר לו. ואז ממילא יעברו היסורין מעליו לפי ערך תשובתו כיון שלא באו אלא בשביל זה עשו שליחותן והלכו להן. וראיתי שיש יתרון לחכמה וגו' כיתרון האור וגו' החכם עיניו בראשו והכסיל וגו' כלומר שהחכם עיניו בראשו להסתכל על ראש הדבר מאין באו לו ומאמין שהוא בא בהשגחה ועושה תשובה והכסיל בחושך הולך וטח עיניו מראות מקום מוצאם ומובאם ועוזב הכל על הטבע. ואז חושך לו ומקבל עונש על העונשים. וע"כ ראיתי שיש מרחק רב בין החכמה והסכלות כיתרון האור מן החושך שזה מתוך עומק החושך והרע אור לו לזכות על ידו לאור באור החיים ולזה שלח חושך ויחשוך ומוסיף חטא על חטא וחושך על חושך:
15
ט״זיד. ולזה כאשר היה החושך אפילה בארץ מצרים נאמר ולא קמו איש מתחתיו ולכל בני ישראל היה אור במושבותם כי המצרי' לא נתנו לב לקום מתוך החושך להביט אל יתרון אור הבא מן החושך. וע"כ נאמר בהם ולא קמו איש מתחתיו שלא קמו מתחת החושך לרא' אופן שיוכלו לצאת מאתו. אבל לא כן לבני ישראל כי היה להם אור במושבותם אפילו בישיבתם בתוך החושך ראו יתרון אור שראו להיות מן החושך והיה להם בחשיכה כאורה כי הביטו אל האורה אף במושבותם בתוך החושך. ואמר וידעתי גם אני שמקרה א' יקרה את כולם ואמרתי וגומר כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי וגומר כלומר שלפעמים אנו רואין שכל ימיו של זה ושל זה כעס ומכאובים וצרות רבות עברו עליו אף שזה עושה תשובה ומתחרט על עונותיו וזה אינו נמצא שמקרה אחד יקרה את כולם כחכם ככסיל. ולמה חכמתי אני אז יותר שאחכם לעשות תשובה ומה יתרוני בזה. ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם שאין זכרונם שוין וכפרש"י שאחר מותן לא יזכרו שניהם יחד שזה זכרונו לטובה וזה זכרונו לרעה בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כלומר שאלו מעט הימים ימי הבל החרוצים עלי ארץ הכל נשכח כלומר שאין בהם תועלת וטוב אם יהיו בכל טובת העוה"ז או בכל חסרון נופת צוף תענוגיו איך ימות החכם עם הכסיל. שהחכם ימות בתשובת אמת לפני הבוראו והלך לפניו צדקו וכבוד ה' יאספו ויזכה לחיי העולם הבא לחזות בנועם זיו אור פני השכינה והכסיל יהיה מובל לקבר וכל מלאכי חבלה והקליפות יסובבהו וישאר ביניהם להיות נזרק בתוך כף הקלע ולא יראה אור כי יבוא לעוה"ב כי גיהנם כלה והם אינם כלין כאשר נאמר בדברינו למעלה ובחינת היסורים האלו בדרך הטוב שבהם שהוא או למרק עונותיו למען פדעהו מרדת שחת או להתרפאות הנפשות ע"י בבחי' התשובה גם בהם קדמה הרפואה הזו בבחי' מדת הבינה כי הוא מיוחדת לכל מיני רפואת והצלת והארה לתוך החושך. אף שהיסורים האלו באים בדרך העונש על העבירות שעשה ובחי' מדה זו כבר כתבנו שהוא רחמים גמורים וזה אין בכלל דינין מתערין מינה שפרשנו לעיל כי מה שנשמע ממנה שיתהו' בחי' הדינים בעולה הוא רק כעין שתי סוגים הראשונים שהיסורים בעצמם באים לרוב חסד הגדול להרבות שכר וזה טובה הוא ולא יסורין ולא כן אלו היסורין שאינם באים לרבות שכרו רק להצילו מעונשי גיהנם כאשר כתבנו למעלה אך מ"מ בחי' הרפואה שבהם הכל נשרש וניתן באור בחי' מדה הזו כי הוא הממונה ע"כ הרפואת וקדימת המחשבה על היסורין היתה בבחי' שתי סוגים הראשונות וממילא היא מרפאת אף לאלו שתי סוגים האחרונות לפי שהוא אור גדול ומרפא את כל אבל לא קדמה בה מחשבת עון שיתהוה בחי' היסורים למרק עונות או לשוב מעונותיו. והבן זה היטב כי הדברים נכונים למבין ובזה נכון מאמר הכתוב כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך ורומז על הנזכר. כי הנה חכמי האמת כינו בחי' מדה הזו בשם ים הקדמוני כמ"ש [בשערי ג"ע שער השמות] ואפשר לומר שעל שם זה קראוהו בשם הקדמוני לפי שבה קדמה הרפואה למכה על צד השלימות בכל הבחינות כאשר בארנו עד כה ולכן נקרא קדמוני ע"ש הקדמת הרפואה הלז וכבר כתבנו שאף שבה קדמה הרפואה לא תאמר שנשמע ממנה שיתהוה בחי' היסורים בעולם על מעשה רשע שיקבל עונש על עונותיו בעוה"ז כדי שלא יענישהו בעולם הבא. כי טוב וחסד היא ולא נשמע ממנה כזאת ולכן הנה הקדמוני מדת הבינה יאמר משל הלז מרשעים יצא רשע כלומר זו הבחי' והדינים שבאין על הרשעים אף שהוא בדרך הרפואה מ"מ כיון שרפואתם אינה רק כדי שלא לקבל עונש יותר חמור בעולם הבא וע"כ עונשין אותו בעולם הזה ועכ"פ דרך העונש הוא. הנה הוא יצא מרשעי' עצמם שממשיכין עליהם בעונותיהם עונש הגבורת החזקות והאל הטוב מעניש בעוה"ז את גופם שהוא בנקל למאוד ואינם אף על אחת מני אלף מעונשי גיהנם לנפשותיהם. וידי לא תהיה בך. פי' אבל לא מאתי הוא שנשמע ח"ו שיהיה יסורים כאלה לנפש אדם כי אני הוא חפץ חסד שחפצי רק בחסד ולא בדין כלל וכלל ומפי עליון לא תצא הרעות ורומז על המדה הזו שנקראת אל עליון כמ"ש (בשג"ע שם):
16
י״זטו. ושתים שהן ארבע בחי' שביסורין שבארנו עד כה רמזה התורה ואמרה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. כי מקודם דיבר בבחינת היסורין שבאין על בני אדם ואמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה ואח"כ אמר שם שם לו חק ומשפט שהוא בחי' הדינין שיגיע לעובר על רצונו. וע"כ אמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך סובב על בחי' הרביעית כי זה שעושה תשובה ע"י היסורין. נדמו היסורין אליו לקול הקריאה שקוראין אליו לזכור במעשיו כי היסורין מכונין ע"ש הקריאה כאומרו ויקרא ה' לרעב וכאשר אמרתי על פסוק איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. פי' שקוב"ה ושכינתיה קוראין אותו ויסרו אותו במכות כמאמר רז"ל (כתובות מ"ו ע"א) ואעפ"כ ולא ישמע אליהם להיות עכ"פ אזנו ישמע לקול הקריאה ע"י היסורין כדברי הזוה"ק או הודע אליו חטאתו הנ"ל. וזה שאמר כאן אם שמוע תשמע עכ"פ לקול ה' אלהיך שאלהיך בחי' הדין קורא אליך להזכירך במעשיך הראשונות. והישר בעיניו תעשה כלומר שתקבל עליך יסורין למרק מיעוט עונותיך כדי שתהיה ישר והגון בעיני בלתי מום ופצע מעונות רעות לעולם הבא. ובבחי' השלישית שהזכרנו במי שרובו זכיות דעבדין ליה יום ביש בעוה"ז למרק עונותיו או שיבואו עליך היסורין ע"י והאזנת למצותיו שתאזין למצותיו מאד מאוד בכל לבבך ונפשך עד שתתקבל עליך ארבע מיתות ב"ד לקיימם. והקב"ה ברוב חסדיו יוציא מחשבתך מכח אל הפועל בכדי להשבית שטן ומקטרג מעליך. והוא בחי' השני' הנזכרת למעלה או ושמרת כל חוקיו שלא יהיה בך שום שמץ עון כל דהוא ואעפ"כ יבואו עליך יסורין והוא עבור בחי' הראשונה שרוצה להרבות שכרך בעדם לעוה"ב כנ"ל. ואז אחר שתקבל היסורין מאהבה הנני מבטיחך שקודם כל. כל המחלה אשר שמתי במצרים להכביד לב פרעה הוא ועבדיו שלא ישובו ע"י היסורין וע"כ הכיתי אותם מכה אחר מכה זה לא אשיך עליך. ועוד אמר שכרך אתך בב' בחי' א' כי אני ה' נאמן לשלם שכר כמשז"ל רומז על שתי בחי' הראשונות שהיסורין הם באין כדי להרבות שכרו לעוה"ב והב' רופאך רומז על שתי בחי' השניות שבאין בדמיון הרפואה שמרפאין לאדם בסמים המרים ובנטילת דמים כן היסורין משתלחין להיות ע"י יתרפא רפואת הנפש או ממילא במיעוט עונות או ברוב עונות וע"י תשובה הכל כנאמר בכל דברינו הנאמרים למעלה:
17
י״חטז. ועל אלו שתי בחינות השניות רמזו חז"ל במדרש המובא לעיל אם זכה אדם אוכל ב' עולמות וכו'. כי הנה אמרו רז"ל (יומא פ"ו ע"ב) גדולה תשובה שזדונות נעשו להם כזכיות וכבר כתבנו בחה"ר (שורש הששי ענף ג') טעם נכון לזה כי הבעל תשובה צריך להפך מדותיו הרעים לעשות בהם מצות ה' וכשם שהוא מהפך את הרע לעשות ממנו טוב כך נעשה למעלה מן הזדונות זכיות ע"ש בדברינו. ועוד נוכל לומר טעם זה. כי בעת אשר יחטא האדם הנה נופל ממדרגתו ומקרב את נפשו לדברים התחתונים. עד"מ שיש בעולם ארבעה מינים דצח"מ וכשהמדבר חוטא נופל עד מקום להיות מדרגת נפשו בבחי' הבהמיות או נופל עד לבחי' הדומם ואח"ז כשקם וזוכה להיות נפשו יוצא משם ע"י התשובה הנה הוא מעלה אתו הרבה מהנצוצים הקדושות שיש בחי' שאינו מדבר הלז או בהדומם. כעין מה שהבטיח הקב"ה לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול והוא רומז אל ר"ב ניצוצות שהעלו עמהם כידוע מכתבי האר"י וכמאמר הקרא ויעל אברם ממצרי' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב הכל סובב הולך על טוב הארץ אשר בירר משם והעלה אתו. וכן בכל בעלי התשובה כשעולה ממיצר ים ממקום המיצר שלו עולה עמו גם רכב גם פרשים ומחנה כבוד מאוד כנודע. וזה שאמר הקדוש ב"ה לקין והיה אם תטיב שאת פי' אם תיטב מעשיך תזכה שתשב למעלה הנצוצות קדושות עמך. ומאחר שהתקרבות הרחוקים חשוב ונעלה מאוד בעיני המקום יתברך כמאמר רז"ל ע"פ שלום לרחוק ולקרוב לרחוק ברישא והדר לקרוב וכל מה שהנפילה ביותר ויותר לדרגת התחתונים כשזוכה להתקרב למעלה לשורשו חביב ואהוב למאוד. ומחמת שאז תענוג גדול ונחת רוח לפניו יתברך שמו כאשר איש וביתו באו אל גדר הקדושה להשתחות ולהודות לו הנה גם הריחוק שנתרחק זה לזכות נחשב לו כי גרם בזה תענוג גדול. והוא כדמיון איש המביא את בן המלך אשר נאבד מאביו כמה וכמה שנים והי' מתגורר בארץ מרחק ומצאהו א' והכירו והביאו אל אביו המלך מה מאוד יקר ונכבד איש הלז בעיני המלך וכפי גודל הריחוק כן גדלה חשיבות איש הלז ולכן העבירות גופה נעשה כזכיות ומאחר שאף החטא עצמו נשתנה להיות נחשב למצוה ולזכות. יפה אמר המדרש אחור וקדם צרתני אם זכה אדם אוכל ב' עולמות העולם הזה והעו"הב כי גם האחור שהוא עת הריחוק מאתו יתברך כמאמר הכתוב נזורו אחור נחשב לו כקדם והעולם הזה שהם ימי הטומאה והרע נחשב לו לטהרה ולזכות בבחינת העולם הבא מקום התשובה הנקרא עולם הבא אבל אם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי וגו'. פי' אם לא שב מחמת היסורין על אלו היסורים עצמם הוא בא ליתן דין וחשבון במה שלשוא הכה את בניו ומוסר לא לקחו כאשר בארנו היטב למעלה ובזה נאבד משתי עולמות כי בעוה"ז קיבל היסורים ובעוה"ב נענש עליהם עצמם כי על מה תכו עוד תוסיפו סרה שזאת בעצמו נחשב לחטא ונלקה בכפליים כנאמר וע"כ הוא ההיפוך מן אחור וקדם שמורה להנחיל שתי עולמות ואם לאו הוא ההיפוך להיות חס ושלום נאבד משתי עולמות ובזה נכונים דברי המדרש:
18
י״טיז. ואחרי שבארנו כל זאת יבוא על נכון מאמר הגמרא שהבאנו לעיל מפני מה לא נאמר נון באשרי וכו' ועיין במה שתמהנו בו. ונאמר בישובו כי הנ' מפשטות פי' הפסוק (עמוס ח') נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל ובודאי לא הי' כוונתו כפשוטו שח"ו אין תקומה לשונאי ישראל. וכבר הבטיחנו בתורתו ע"י משה נאמן ביתו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וגומר עד ושב ה' אלהיך את שבותך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך והביאך ה' וגו'. אף בפרשת בלעם נאמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב ואמרז"ל אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. גם בעקי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקב"ה לתהו. כמ"ש ברמב"ם (פ"א מהלכות מלכים הלכה א') ועמוס בעצמו ניבא (בקפיטול ט') ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגומר ושבתי את שבות עמי ישראל ובניתיה כימי עולם ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד מעל אדמתם וגומר ולדברינו הנזכרים הי' כוונתו נפלה ולא תוסיף קום. פי' שנפילת' לא הי' בבחי' תוסיף קום בתולת ישראל כדרך שתי בחי' הראשונות מיסורין של אהבה שאין באין רק כדי להוסיף שכרם לעוה"ב בלתי זה אין מגיע להם שום יסורים כי המה נקי כפים ומנוקין מכל עון ומדובקין ביראה. ורק שהקב"ה חפץ להגדיל שכרם למאוד לעוה"ב ע"כ מיסרן בעוה"ז לשלם בעדם שכר כפול ומכופל מהתענגות השביע' מזיו שכינתו לעוה"ב. וזה לא הי' בנפילת ירושלים שלא יהי' נפילתם רק כדי להרבות שכרם:
19
כ׳יח. והמדרש אומר (מדרש רבה איכה) על פסוק כי ה' הוגה על רוב פשעי' וז"ל כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעיה. וכבר נתחבטו כמה מהמפרשים בפירושו מה זה בא ללמדנו ומאין הי' ההו"א לומר שהאל הטוב יענישם על מגן ולדברינו יאמר יכול על מגן כלומר שאין מגיע להם שום יסורים ופורעניות כל דהוא. והוא מיסרם ומביא עליהם פורעניות האלו כדי להרבות שכרם. ת"ל על רוב פשעיה. כי היה נפילתם בבחי' הד' מארבע בחינות הנ"ל אשר בא מרוב עונות. והיסורין באו אליהם לגודל חטאם ורק כשישיבו עי"ז הם באין לבחי' קדם כנאמר למעלה: וע"כ אמר נפלה ולא תוסיף קום שלא היתה נפילתם בבחי' תוסיף קום להוסיף בקימתן ועל שכרן לעוה"ב רק בבחי' האחרונה. ואך בני מערבא לא רצו לפרש כך כיון שהנפילה מוזכרת בכתוב ולא הקימה ואין זה דרך הנביא לומר לישראל כך אפילו פעם א' כי ח"ו פן יתיאשו מן הגאולה ברגע זו כיון שמזכיר הנפילה ולא הקימה וידוע שמי שאינו מאמין בביאת גואל אין לו חלק לעולם הבא והוא נכרת ונאבד ונידון על גודל רשעו וחטאתו לעולם ולעולמי עולמים כמו שכתוב ברמב"ם (פרק ג' מהלכות תשובה הלכה ו'). ע"כ. פרשוהו בדרך אחר באופן שיהיה הקימה מוזכר בפסוק ואמרו בד"ז נפלה ולא תוסיף לנפול פי' שנפילתה הי' בדיוטא התחתונה בקצה האחרון שבכל הארבעה בחי' כדברי הפסוק על רוב פשעיה עד שלא יוכל להיות נפילה יתירה מזה כי הוא בא על אופן שאין כח ביסורין האלו למרק רק כדי שיחזרו ע"י בתשובה. וידוע אשר הבחיר' היא ביד האדם לשוב או לא לשוב ובפרט מי שנשתרש ונשתקע בחטא ימים רבים ורובו עונות בודאי קשה לו לחזור בתשובה א"ל בכח גדול. וע"כ מכונה נפילה זו לתכלית שלימות נפילה כי מצערים מאוד בעוה"ז ומי יודע אם יזכה לחיי העולם הבא אך זה הכל הוא בפרטיות אישי ישראל ובאיש יחידי וכדומה יכול למות בלא תשובה. אבל לא כן בכללות ישראל כי כבר הבטיחם הקדוש ב"ה שסופן לעשות תשובה בעת גלותם לארץ אויביהם כאומרו או אז יכנע לבבם הערל כנ"ל ואמר והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגומר ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' וגומר הרי שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין כמ"ש ברמב"ם (שם פ"ז הלכה ה') אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ט ע"א) ע"פ אני ה' בעתה אחישנה זכו אחישנה כלומר אם יזכו לעשות תשובה מאליהן אז היום אם בקולו תשמעו וכל יומא זמניה הוא ואם לא זכו שלא יתעוררו מעצמן לעשות תשובה ח"ו הקב"ה יעמיד עליהם מלך שגזירותיו קשה כהמן עד שיחזירן למוטב ולכן אמר הנביא קום בתולת ישראל כלומר שבוודאי יקומו יהיה כמו שיהיה או שיעשו תשובה מעצמן או שיוכרחו לעשות תשובה ועל כל פנים בודאי יקומו אף שהיה הנפילה בתכלית שלימותא עד שלא היתה יכולה ח"ו לנפול עוד אך מבטיחם האל ברוך הוא שבודאי יקומו וכוונו בני מערבא בפירושן כדי להיות קומת ישראל מפורש בפסוק כאמור ועבור שלשתי הפירושים אין כבוד לישראל במה שאמר הפסוק הלז וע"כ לא אמר דוד הנו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן וכו' כי מורה על נפילתם במדרגה התחתונה כנ"ל. ואך הנה בעת שירחם ה' עלינו ויוציאנו מצרה לרווחה ויגאלנו גאולה שלימה לא יאבדו אלו ימי הצרות והיסורים שהי' לנו בגלות המר והנמהר והכל יהיה בבחי' אחור וקדם הנזכר שגם ימי הגלות יעלה לנו לזכות כדרך הכתוב שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה. שהקב"ה ישמח אותנו כמספר ימי הגלות ועל זה אמר הכתוב עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ה' לאורך ימים כי הנה מבואר בספר התמונה לר' ישמעאל בר' יוסי שמעט אשר נשאר בשנים מימות המשיח עד כלות אלף הששי יתארכו הימים אז למאוד ויהיו נעשין הכל על בחי' השביעית היינו שיום הראשון יהיה גדול כשבע ימים וכן יום שני ויום שלישי כל השבוע הראשונה יהיו כל הימים גדולים כשבעת הימים ואח"כ בשבוע שניה יהיה כל יום גדול כשבוע העברה והוא כמ"ט ימים ובשבוע השלישית יהיה כל יום כשבוע השניה וכן עד אלף השביעי למען יתמלאו בימים המועטין כל ימי משך הגלות וסמכו על דברי הקרא (ישעיה למ"ד) ואור החמה יהיו שבעתים כאור שבעת הימים ע"ש וזה שאמר עדותיך נאמנו מאוד מה שאתה העדותה בנו לאמר שתשמח אותנו כימות עניתנו נאמנים המה מאוד ולביתך נאוה קודש פי' בנין הבית האחרון יהיה ככל ימי הגלות ואך הנה תקשה הלא כבר עברו מה שעברו בעונותינו ממעט הנשאר בשנים עד מלואת אלף הששי וא"כ איך יוכל להיות השמחה כימי הגלות וע"כ אמר ה' לאורך ימים על ה' מוטל שיאריך הימים ימי הטובה עד אשר יהיו כימי הרעה ולא יחסר בטובה וע"כ אמרו כאן אפ"ה חזר וסמכן ברוח הקודש ואמר סומך ה' לכל הנופלים פירוש לכל מספר ימים הנופלים ימי הגלות ישמח אותן ה' להיותן בבחי' אחור וקדם לשמח אותנו נגדם ויתהפכו כולם לטובה ולברכה כאשר נגזר עליהם מימי קדם וע"ז אנו מבקשין חדש ימינו כקדם שימינו ימי האחור והגלות יתהפכו לבחי' הקדם והטו' גם אפשר לומר שבמערבא מתרצי ליה הכי שלדבריהם אין הכתוב מדבר כלל בגנות ישראל וכך פי' הכתוב נפלה ולא תוסיף לנפול עוד פי' שבודאי לא תוסיף עוד לנפול כי הקדוש ב"ה יאמר לה קום בתולת ישראל כמבואר בזוה"ק (בראשית ע"ב ע"ב) וז"ל וידבר קב"ה להאי ברית דאיהי בגלותא ויקים לה מעפרא הה"ד ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם אשר אקים מעפר כד"א אקים את סוכת דוד הנופלת וכיון שהקב"ה בעצמו ובכבודו יקום אותה ודאי שתהא קומה שלימה שלא תוסיף לנפול עוד ואך דוד המלך שלא דרש כך כוונת הפסוק והו' דורשו בגנות ישראל ועל כן לא אמר נון באשרי וחזר וסמכה ברוח הקודש וכדבר האמור למעלה:
20