סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השלישי א׳Sidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush III 1

א׳לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה

ב׳דרוש השלישי זה שמו. נאה לו שבת בו תדבקון

ג׳יבואר בו אשר מפי עליון לא תצא הרעות. ולא קדמה המחשבה בבחי' הדינים והיסורים אף שהיתה קדימת המחשבה על גודל האורה והרפואה והישועה. וממילא נשמע מזה שיתהוה בחי' החושך כי אם אין חושך למי יאיר אך היתה המחשבה נכונה רק בבחי' היסורים שהם עצמם טובה גדולה כי יש ביסורים שתי בחי' שהן ארבע שכל א' מתחלק לב' והאחד הוא רק מצד החסד הגמור בלתי שום עון והשנית הוא כאשר הן באין מצד עונש העבירות ונעשים כדמיון הרפואה שבא מצד חולי הגוף כן אלו באין לחולי הנפשות וקדימת המחשבה היתה בבחי' הא' שהוא חסד גמור ויתבאר בו שלש דרכים בענין התשובה. ויתחלק לשלשה פרקים:

ד׳ידבר בביאור מה שכתב הזוהר הק' ושאר חכמי אמת בבחי' מדת הבינה הידוע ליו"ח שהיא בעצמה רחמים גמורים ורק דיניו מתערין מנה לקרב דבריהם אל שכל אנושי להבין איך שרחמים גמורים יהיה דינין מתערין מהם: ובו ד' מאמרים:

ה׳א. במדרש (בראשית רבה פרשה ב') בתחלת בריותו של עולם צפה הקב"ה במעשיהן של צדיקים ומעשיהן של רשעים. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים וגומר. והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים. אבל איני יודע באיזה מהם חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו. כיון דכתיב וירא אלהים את האור כי טוב הוי במעשי של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהם של רשעים:

ו׳לפרש דברי המדרש הלז בטוב טעם ודעת אשר אין לו פי' כלל לפי פשוטו כי מי פתי יסור הנה לחשוב שהקב"ה ח"ו יחפוץ במעשי רשע. וכי לכך צריך לברוא עולם כדי לעבור על רצונו. ולהכעיס לפניו. נקדים לבאר קצת פסוקי תורה נביאים וכתובים ומאמרי חז"ל ומביאורם יתבאר המדרש הזה על נכון ואלה הם. א' לבאר מקרא קודש נאמר בתורה כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. ועוררו רז"ל (סנהד' ק"א ע"ב) וכי מאחר שלא שם חולי רפואה למה. ב' מאמר הקרא (שמואל א כ״ד:י״ד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך. ונדחקו המפרשים בפירושם לפרש ענין משל הקדמוני מה הוא ועל מה נקרא קדמוני ג' להבין מאמר אדונינו דהמע"ה (תהילים קל״ט:ו׳-ז׳) פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וגו' עד ונפשי יודעת מאוד. ודבריו נפלאו כי משמע מלשונו שיש עולם שכל כזה והוא שכל נפלא ואדם אחר יוכל לה. ואך הוא לא יוכל לה. וממני נשגבה והלא אין בעליוני' ובתחתונים שיוכל לעשות כזאת להיות בורח מלפני המקום וקין בן אדם הראשון עם שהיה נשרש משורש הרע אעפ"כ אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר כלומר שמא מפניך אוכל להסתר כמאמר רז"ל (ילקוט בפ"ז) ואומר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ד' מאמר חז"ל (ברכות ד' ע"ב) מפני מה לא נאמרו נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף וגו'. במערבא מתרצי ליה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל. א"ר נחמן בר יצחק אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש שנא' סומך ה' לכל הנופלים. וכל הענין אינו מובן בפרט מה שאמר חזר וסמכן מה זו הסמיכה ברוח הקודש וכל אלה באחת יבוארו. ע"פ מה שיתפרש מאמר חז"ל (מ"ר בראשית פ' ה') רבי יוחנן פתח אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך אמר ר' יוחנן אם זכה אדם אוכל ב' עולמות שנאמר אחור וקדם צרתני. ואם לאו הוא בא ליתן דין וחשבון שנאמר ותשת עלי כפיך והמשכיל יבין שהמדרש הלז אין לו שחר. וכי מה זה בא הכתוב ללמדנו שאם יזכה האדם יאכל ב' עולמות. וכי ח"ו הי' עולה על הדעת לומר שאף אם יזכה לא יאכל משתיהן. וכי לתהו וריק בראם שלא יתן בשכר המצות רק עוה"ב והעוה"ז ינתן ח"ו לעוברי רצונו בדרך העונש בכדי לטורדו מן העולם הבא על דרך הכתוב משלם לשונאיו אל פניו להאבידו כמאמר רז"ל [מסכת ד"א זוטא פ"ב והובא ברש"י עפ"ז] חלילה לומר כן שיברא הקב"ה דבר מוכן לפורעניות לבד. ומן הסתם כשברא שתיהן ודאי לעושי רצונו יתברך להיטב להם בזה ובבא ועוד מה זה ההיפוך של שכר ב' עולמות ליתן דין וחשבון ואם לא ינתן לטובים אלא א' לא יצטרכו חייבים ליתן דין וחשבון אתמהא. אכן יתבאר על פי אשר נשים לב להבין מה שכתוב בכתבי חכמי אמת ובזוהר הק' פעמים רבות. אשר עבור זאת לפעמים מנוקד שם הקדוש הוי"ה בנקודת אלהים. כי הוא מורה על מדת הבינה הידוע ליודעי חן. שהוא בעצמה רחמים גמורים בלי שום תערובת כוחות הדין. רק שמנה דינין מתערין ולכן עיקרא שם הוי"ה רחמים גמורים רק הנקודת הוא מאלהים על שם שמנה דינין מתערין ולהבין הענין על בוריו לקרבו אל שכל האנושי איך רחמים גמורים יהיו דינין מתערין מהם:

ז׳ב. נאמר שהוא עד"מ למלך הטוב והמטיב שרצונו מאוד לעשות טובה וחסד עם הבריות להשפיע להם מטוב חסדו ולהעניק להם מטוב ברכותיו ומה עשה עשה ממונה גזבר אחד ומסר בידו ד"מ חנות אחד גדולה מלא כל מיני רפואות היקרים החשיבים מאוד. ובית א' מלא מיני אורות המבהיקין ומאירין עד למאוד. וגם נתן בידו הון ממון רב להיות שמור אתו והממונה הלז שואל מאת המלך לאמור מה זה ועל מה זה מסר אדוני המלך זאת בידי והמלך משיבו ברפואות האלו תרפא את בני האדם מחולייהם מי שיצטרך להתרפאות ובמיני אורות האלו תאיר ותגיה להעם ההולכים בחושך. והם נכשלים בקוצים ופחתים וברקנים. יהיה אור נגה עליהם באורות הללו. ובהון ממון רב הלז תציל ותגאל ותפדה נפש כל חי מאת השונאים הנופלים עליהם ונוטלין אותם לשביה ומעבידין אותם עבודת פרך. בממון הלז תתן די ערכם וממצוקותיהם תצילם ומתוך כל מיני טובות האלו שביד הממונה הלז מאת המלך. הממונה הלז יושב ותוהה ואומר בלבו הרי אין לפני מכל הכתות הללו שיהיו נצרכים לכל זה: ואך הנה נפשו יודעת מאוד שבודאי המלך מביט לסוף דבר בקדמותו ויודע כמה מיני צער יש בעולם שעוברין על בני האדם עד שמוכרחין לכל הטובת האלו. ומקבל עליו באהבה רבה לעשות את דבר המלך ודתו. שבעת שיבוא לידו איש אשר יצטרך לטובתו יעשהו בגודל שלימות וחריצות אחרי ראותו רצון המלך ורחמיו המרובין שמקדים לבריותיו רפואה קודם למכה: ובעוד שלא קרה ולא אירע שום דבר כבר הכין רפואתם והצלתם וגאולתם למען רוב טובו וחסדו. ואח"כ כאשר יתהוה הדבר ויקרה לאחד מקרה רעה שבידו לרפאותו ולהצילו ודאי יעשה כגודל השתדלותו בשלימות רב עבור שיודע טוב דעת המלך ורחמיו דנפישין שרצונו בכך למאוד. וכעין ענין הזה הוא הוא בחי' מעלת מדת דרגת הבינה. כי הוא מורה על חירות הגדול ונקראת יובל בחי' החמשים חמשים שערי בינה. עבור שמדת הזו נרמזת בה' ראשונה של השם הקדוש הוי"ה. וכלולה מכל העשר ספירות הידועים וה' פעמים עשר הוא חמשים לכן נקראת יובל שהוא א' לחמשים שנה. וכל עבדים יוצאין בו לחירות. ובמקום מדה הזו מושרש ונקבע כל בחי' גאולת ישראל גאולות שהיו וגאולת אמת שעתיד להיות הכל ע"י בחי' מדה זו כמ"ש [בשערי אורה שער השמיני] ע"ש וממנה היה גאולת מצרים. ולכן נזכר גאולת מצרים חמשים פעמים בתורה הקדושה. להורות בכח מ"י יצאו ישראל ממצרים שיצאו בכח מדה הזו הנקראת חמשים כאמור. ואלמלי לא חטאו ישראל. והיה משה ודורו דור דעה נכנסים לארץ ישראל לא היה בית המקדש נחרב והיתה הגאולה ההוא גאולה שלימה ולא היו ישראל גולין עוד. אך עבור החטא חשך ונסתם עיניהם של ישראל הנקרא מ"ם סתומה כמאמר רז"ל (סנהדרין ס"ד ע"א) על מ"ם סתומה של למרבה המשרה. ונסתם אור הגאולה. עד עת בא יבוא העין יפה הנוטל אחד מארבעי' מהמ"ם סתומה הלז ונעשה ממנה מ"ם פתוחה לפתוח פתח לגאלנו גאולה שלימה ויגאלו ישראל. ואז יהא נעשה מהמ"ם סתומה שתי נונין כזה והתחלקותן היא כזה לרמז על בחי' הנו"ן הלז חמשים שערי בינה בחי' יובל הגדול ולפי שאחר התחלקות נעשה נו"ן אחת הפוכה נהגו הסופרים ע"פ הזוהר לכתוב בס"ת אצל ויהי בנסוע ובנוחה יאמר נוני"ן הפוכות. כי ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל הוא המורה על גאולה השלימה שאז יהיה המנוחה בשלימות לפי שאז יעשה מהמ"ם סתומה כדוגמת נו"ן הפוכה ע"כ כותבין גם עתה נוני"ן הפוכות לרמז על הגאולה שיפתח המ"ם סתומה להעשות כב' נונין:

ח׳ג. ואפשר על זה רמז הכתוב (דניאל י״ב:י״ג) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין ולקץ הימים היה לו לכתוב כמו שהוא ברש"י שם ואך לפי שהוא מורה על הגאולה ואז יעשה מהמ"ם סתומה נוני"ן לכן שינה הקרא וכתב נו"ן במקום מ"מ סתומה אך כותבין הספר תורה משנין בזה יש שעושין הנוני"ן בתוך הכתב ועושין הנו"ן של בנסוע ובנוחה הפוכות. ורבים חולקים עליהם באמרם שח"ו לשנות בתמונת אות בכל אותיות התורה שצריכין להיות כולן שוין במראה בקומה ואני אומר שבעיקר הנו"ן הפוכה אפשר לרמז שלעתיד שתורה חדשה מאתו תצא כמו שהוא במדרש חז"ל [ויקרא י"ג] א"ר אבין בר כהנא אמר הקב"ה תורה חדשה מאתי תצא חידוש תורה מאתי תצא וכו'. ואף שידוע שהאמת שלא יתחדש שום דבר עוד על התורה הנתונה עתה לנו ולא יחליף האל ולא ימיר דתו. אפשר שהנו"ן תהי' אז הפוכה כרמז הקרא ובנוחה יאמר שובה שישוב הנו"ן להתהפך מכאשר ישנה עתה ולרמז לנו שהמ"ם יתחלק ולא יסתתם עוד אבל בעת הגלות שעדיין סתימת עינינו במקומה עומדת חלילה וחלילה לשנות ולהפך אות אחת מתורתינו הקדושה. ויש אשר כותבין הנוני"ן ההם בריוח הפרש' של ויהי בנסוע מלפניה ומלאחריה וסומכין על מאמר הגמרא [שבת קט"ו ע"ב] ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה לומר שאין זה מקומה וכו': וגם בזה שמעתי מפי איש אלקים קדוש בוצינא קדישא נר ישראל המפורסם המנוח מוהר"ר משולם פייוויש זלה"ה מ"מ מזבריזא. שהוא היה בקי בכל מקומות וחדרי מאמרי הפוסקים ושו"ת בענין זה והראה לפני ראיות שאף זאת ראוי לבטל שלא יהי' שום יתור בתורה במאמר הקרא לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו כשם שהחסר הוא גרעון להתורה כך היתר כנטול דמי והוא גרעון לתורה הקדושה עכ"ד: וכבר צווחו בזה קמאי דקמאי הלא הם כתובים מבוארים ומפורשים (בשו"ת רש"ל סי' ע"ג) ובתשובת הגאון נודע ביהודה. ולא נאריך בזה אחרי שאינו מענינינו הנצרך פה:

ט׳ד. ונחזור לענין שאנו בו אשר במדה הזו מדת הבינה מושרש שורש כל גאולת ישראל לגאלם מאויביהם להצמיח פדות לעם ישראל. והוא כמשל אוצר הגדול והון רב שנמסר להממונה להציל ולגאול בני אדם משונאיהם הנופלים עליהם. מעלה השניה שמדה הזו היא. אשר בה ניתן רשות לרפאות כמאמר הכתוב מ"י ירפא לך שבחינה הרפואה הוא בבחי' מדה זו הנקראת מ"י גי' חמשים וכן הוא בכוונת רופא חולים ע"ש וכל מיני רפואה הם בה ונמשכין ממנה ע"י מדת הת"ת ליסוד ומלכות וזה כעין הנזכר במשל שמכר להממונה חנות לא כל מיני רפואות לרפאות חליות בני האדם ועוד בה שלישית הוא האור המאיר בה לקבל את כל האדם בתשובה שהוא חסד גדול ואמתי מאת האל יתעלה שאם האדם חטא לפניו ועבר על רצונו וודאי שהי' שורת הדין נותן שלא יקבל בתשובה כמאמר רז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה חטאים תרדף רעה שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה הנפש החוטאת תמות וכו' עד שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו אמר יעשה תשובה ויתודה ואכפר לו הה"ד טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך ע"כ הנך. רואה בעיניך כי החכמה האנושיית והמדריגה הנבואיית לא גזרו בחוטא שום תיקון כלל וזאת אומרת חטאים תרדף רעה וזאת אומרת הנפש החוטאת תמות ולדברי שניהם יהי' החוטא חייב מיתה בידי שמים עכ"פ כי באמת התשובה אין לה מקום לפי שורת הדין והשכל והנביא אומר במה אקדם לה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולת וגו' הירצ' באלפי אילים וגו' האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נפשי כלומר מה יספיק לחוטא ליתן בעד מה שחטא על הנפש אם אלפי אילים או רבבות נחלי שמן או יתן בכורו שכר פשעיו או פרי בטנו בחטאת נפשו כל זה יורה שהשכל נותן שלא הי' ראוי שיספיק כופר אל החוטא בעד חטאו: כי אפילו מלך בשר ודם אם יצוה על א' מעבדיו עשה כך וכך או לא תעשה כך וכך והוא עובר על מצות המלך קטנה או גדולה האמור יאמר העבד אדוני המלך עברתי על מצותיך אעשה תשובה על זה כי בודאי כל תשובה שבעולם לא יועיל רק אחת דתו להמית כי חמת מלך שהמורד בו ועובר על ציויו להתחייב מיתה ק"ו בן בנו של ק"ו מי שעובר על מצות ממ"ה הקב"ה שהשכל נותן שלא יהיה לו תקנה בתשובה כי אם במיתה וכולו האי ואולי יכופר עון הזה. אבל הוא על דרך חסד הגדול וגודל החנינה והחמלה ונדבה הנמשך מאת בורא כל עולמים ב"ה וב"ש שיקבלנו בתשובה על כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי' ותגדל חסדו עם האדם לפתוח לו שערי תשובה כרחמיו וכרוב חסדיו להנטותו לתחיה. הכל כידוע מספרים הקדושים ורוב החסד ואמיתיות הרחמים הלזה מקומו במדה זו היא מדת הבינה שאנו מדברים עתה בה כי הוא נקראת תשובה עילאה כמבואר (בשער אורה שער ח') ונקראת בכתוב ותורה אור כי התורה באורה המאיר בה שם שרשה ויסודה בכ"ב אתוון דאוריתא כידוע ליודעי' וכשאדם עושה תשובה בשלימו' עד שיגיע לבחי' תשובה זו תשובה עילאה נהפך החושך וצלמות של החוטא לאור גדול כמאמר הקרא העם ההולכי' בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם שאור הגדול מבחי' מדה הזו מאיר ומופיע עליהם עד שהם מגיעים עי"ז לדרגא גדולה ולשלימות נפלא כדרך מאמר חז"ל (סנהדרין צ"ט ע"א) מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ואיתא בזוה"ק (חיי שרה קכ"ט ע"א) ע"פ ואברהם זקן בא בימים וגו' רבי יהודה פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך האי קרא אתמר וכו' תא חזי אברהם אתקרב לגבי' ותיובתא דיליה הוה כל יומוי בהאי ולא אתקרב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו ליה בכל יומוי מדרגא לדרגא עד דאסתלק בדרגוי כד הוי סיב ואעל בדרגין עילאין כדקא חזי דכתיב ואברהם זקן וכדין בא בימים באינון יומין עלאין באינון יומין ידיען ברזא דמהימנות' וה' ברך את אברהם בכל דמתמן נפקין כל ברכאין וכל טובי זכאין אינון מאריהון דתשוב' דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קוב"ה מה דלא הוה הכי אפי' לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קב"ה בכמה שנין אברהם אעל באינון יומין עלאין עד דהוי סיב כמה דאתמר וכן דוד דכתיב והמלך דוד זקן בא בימים אבל מאריה דתשובה מיד אעל ואתדבק ביה בקוב"ה והאריך שם מאוד במעלות בעלי התשובה ע"ש. וכל הגדולה והכבוד הזה הכל נמשך על בעלי התשובה ממקום מדת בחי' הזו שנקראת תשובה עילאה כאמור והו' דמיון מיני האורו' הנמסר להממונה להאיר לבני אדם ההולכין בחשך ובזה תבין על מה נקראת שמנה דינין מתערין כי כיון שניתן בתוכ' גודל האורות הללו וכל מיני רפואות והצלת מן החושך וכל שלימות הגאולה מונחין בה ובה הוא אוצר הגדול של כל מיני הישועה נשמע ממנה שיש בעולם בחי' החושך והצרות שיהי' נצרכים לכל מיני הצלות ורפואות אלו וזה דינין מתערין מינה. שנשמע ממנה שיש בחי' הדינים בעולם כיון שהיא עשויה לרפאות ולהציל מכל בחי' הדינים ואם אין חושך למי יאיר והיא בעצמה הנה היא רחמים גמורים וחסדים פשוטים בלי שום תערובת הדין לכן אין מרומז בה אלהים כי אם בניקוד שהוא דבר היוצא חוץ לגופה שהוא שמשמע ממנ' שיש בעולם דבר כזה אבל אין בה שום נידנוד דבר מדברי' הללו כנאמר:

י׳ועל בחי' מדה הזו אמרו רז"ל (מגילה י"ג ע"ב) אמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל וגו' כי כל מיני רפואות של כל המכות נתונים ומונחים במדה זו שנקרא' תחלה כדרך סוף מעשה במחשבה תחלה והיא קדמה לכל העוה"ז שנתהוה בו החושך והצרה ובעת שהאציל הא"ס ב"ה את מדה הזו ורצה ליתן המדות טובות אלו במתנ' טובה למלך העול' לא נתהוה ולא נתגל' עדיין בחי' ההוד שנהפך ח"ו לפעמים לדוה וכן מיני הנצחון אשר מהם נצמח ונתגלגל ח"ו לפעמים ענין השבי והגלות וכן הולדות הארבע בנים אשר ע"י אחד חכם וא' רשע וכו' כל אלה לא נתהוו ולא נתגלו עדיין בעת אצילות מד' הזו כי הוא נקראת עולם המחשבה הקודמת לששת ימי הבנין המכוונים נגד ששת ימי המעשה ובזה ודאי כן הוא שבה קדמה רפואה למכה כאמור וזה פי' הקרא (דברים ל״ב:ל״ט) אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא פי' בעת גזירת המיתה והמכה כבר בראתי דבר שבו אחי' וארפ' אותם וע"כ אמר ל' בור' אלא א"כ בורא להם פוא' תחיל' ללמד דעת מאיזה בחי' מדבר הוא בחי' זו שנקראת עולם הבריא' כידוע ועליה אמר ובורא חשך שהוא המכונה בשם בורא ומה שאמר ובורא חשך לא ח"ו שיתהוה ממנה בחי' החושך חלילה וחלילה כי הוא מושללת מכל תואר בחי' לא טוב והיא רק חסדים גמורים ופשוטים כאשר כתבנו ואך לאשר שגודל הבהקת זיו אורה כי רב הוא עד שמחשיך עפעפי עין הרואה מלהסתכל לאורה על הדמיון הזה אמר ובורא חושך כידוע מכוונת האר"י זלה"ה עיין בהם: