סדורו של שבת, חלק א, שורש החמישי ד׳Sidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh V 4
א׳ידבר בביאור איך שכל התנהגות העולמות עליונים ותחתונים להטיב להם להרבות אורם והשפעתם: או ח"ו להיפוך הכל נמשך ומתנהג אחרי מעשינו ואנחנו מחויבין לירא מזה ולהתאמץ בכל עוז להטיב דרכינו ומעללינו בכדי שיתרבה שפע אור בכל העולמות עליונים ותחתונים ולא יוחסר לחמם והשפעתם על ידינו חס ושלום: ובו ז עלים
1
ב׳א. ומעתה נתנה ראש נשוב' למה שהתחלנו בו לומר כי הוא זה ענין הבדל' שצונו להיות בדילין מן העמים הכוונה הוא אף בדברים שאנו עושין כמעשיה' נהיה בדילין ומופרשין מהם בהפרשת הדעת אשר בנו וכשם שנשתנה גבר בגוברין אנחנו עם ישראל מכל העמים אשר על פני האדמה כן נשתנה יום מימים יום שבת קדשנו מששת ימי החול אף בשבחין ושירות והללויות ששוין בהם ימי החול ויום שבת ק' מתפרשין הרבה בדעת ובכוונת הלב ועבור שאנו מדברין בשורש הלז בבחי' מעלת מדת התפארת ישראל אשר מתחיל להתנוצץ להאיר בתחל' יום השבת בבוקר כמ"ש (בפרדס שער הכנוים בכינוי שבת) לכן עלינו לפרש ההבדל הגדול שיש בשבת לחול בהשבח של הללו את ה' מן השמים כו' המכוון נגד דרגא זו כידוע לי"ח והנה בהשבח הלז שהוא הנקרא תפארת ישראל אשר אנו מפארין שמו הגדול ומספרין כבוד תהלתו אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת. צריך לנו לפרש הענין שאנו אומרין בלשון צווי ופקידה כאילו אנחנו מפקדין ומצוי' לצבא השמים ולכל צבא הארץ לארבע יסודו' הארץ אש רוח מים עפר וארבע מינים הכוללים את כל העולם התחתון דומם צומח חי מדבר כאשר סופר ומונה מן הארץ וכל תהומות אש רוח סערה הם ארבע יסודות ארמ"ע ואח"כ ההרים עץ פרי החיה מלכי ארץ הם ארבעה מינים דצח"מ והכל בדרך פקידה כלשון הללו או יהללו את שם ה' ומי שם אותנו לשר ושופט עליהם להיות אנחנו מפקידים ומצווים עליהם ואמתיות ענין הזה יובן על פי משל שנבאר בזה להלן ומתוך המשל יתבאר ההפרש בין ימות החול ליום שבת קדוש בדברים הללו עצמן:
2
ג׳ב. ובתחלה נבאר איך שאמת הוא שעלינו החיוב לצוות ולפקוד ולעורר לכל הנבראים שיעמדו על משמרתם מלאכת הקודש אשר על כל א' וא' הנה דבר זה מפורש בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כי שני המקראות אלו בתורה הקדושה ע"כ אומרין דרשוני כתוב א' אומר (בפ' אחרי) וידבר ה' אל משה דבר אל ב"י ואמרת אליהם כי אני ה' אלהיכם כמעש' ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעש' ארץ כנען אשר אתם באים שמה לא תעשו וגו' עד ושמרתם אתם את חקותי ללכת בם אני ה' והדקדוקים בזה רבו אחד שגוף הענין של הדיבור שאמר הקב"ה לדבר אל ב"י מאמר זה של אני ה' אלהיכם קשה הלא כבר מושבעים ועומדים על זה מהר סיני שאמר להם אנכי ה' אלהיך ומפי הגבור' בעצמו שמעו:
3
ד׳ג. וקושיא זו בעצמה יש להקשות על פסוק זה שאמר משה לב"י בסוף ארבעים שנה במדבר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך שהרי בתחלת גאולת מצרים אמר הקב"ה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים ומה זה שאמר להם היום הזה נהיית לעם מה נשתנה יום מיומיים להיות ביום הזה לו לעם ולא קודם ב' דבר ואמרת הוא כפל לשון ובאחד סגי ג' במה שאמר כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' מה שמפריש ומבדיל ארץ מצרים מארץ כנען ובקיצור היה לו לומר כמעשה האומות או הגוים וגם ושמרתם אתם וגומר ללכת הלא זו שמירה זו הליכה וגם מה שחוזר ומסיים אני ה' אלהיכם הלא זה היה תחילת דברו ועל מה כפל לאומרו וכוונת הענין לאמתתו הוא כאשר נבאר ונמשיל משל כדי להבין הענין ביותר כי הנה דרך המלך בדרך התנהגו' מלכות' דארעא שעבדיו ושריו הכל המה בענין מעלה על מעלה ודרגא על דרגא זה שר העשרה וזה שר מאה ואלף עד הדרגא היותר גדולה והמעלה המעול' שבכולן להיות משנה למלך או יועץ המלך החשוב שביועציו והנה דרך המלך להשגיח בעינא פקיחא ע"כ עבדיו משרתיו ויועציו ושריו ולבחון תוכן לבבותיהם ואמתיות עבודתם ואהבתם אליו ולפי ערך עבודתו שעובד את המלך בשלימ' לבבו ובחפיצ' נפשו כן מגביהו ומנשאהו במעלתו ואם המלך קנה עבד מן השוק הנה בתחילת' קנייתו לא ידבר אליו כ"א שני דברים שתדע בטוב שאתה עבד לי ושתהא יראתי על פניך לעבוד עבודתי והנה העבד הלז כאשר שם הדבר הזה אל לבו וגודל בעיניו שירות המלך ויראת המלך ומשתדל בחריצתו הטוב לכל דבר המלך ודתו ובפרט בעת שלוחם מלחמו' המלך מוסר א"ע לקרב מול פני קרב ולעמוד בקשרי המלחמ' בקשר אמיץ וחזר לבל יתרשל וכשהמלך רואה בו דבר הטוב וגודל השתדלותו וחריצתו בעבודתו אף שהיה בתחיל' מהעבדים הפחותים מעבדי המלך יען אשר נמצא בו דבר טוב מגביה אותו לעשות שר וחשוב על כמה וכמה מעבדיו ואם העבד משכיל ובעל שכל לא נח ידו בהשתדלו' עבודתו בכל דרגא ודרגא כשהמלך מגביהו עושה מלאכתו ופקודתו ביותר חריצות ובהתאמצות גדול וכשהמלך מכיר היטב בטוב עבודתו בכל לבו ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעשייתו כן עבור אהבת המלך ושחפץ לעובדו באמת בכל מאודו מנשאהו עוד למעלה אחר מעלה עד שבסוף מדרגתו להיות משנה להמלך ויועציו וכל דברי המלך נחתמין על ידו וכל יש לו נותן בידו ונתן אותו על כל ארצו ועמו ועל פיהו ישק כל אנשי המלך: ואין דבר גדול ממנו רק כסא המלך גדול מאתו כדרך שאמר פרעה ליוסף הצדיק אני פרעה זה לבד שאני פרעה אבל כל שאר דבר מלכותי הוא בידיך כאמרו ובלעדיך לא ירים איש ידו וגו' ובסגנון ודרך הזה בחר ה' בעמו ישראל להיו' הולכין ומתגדלין ומשתדלין בהתאמצות רב בעבודתו ובקדושתו עד שיתקיים בהם מקרא כתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ה' שאמרז"ל (מ"ר ויקרא פ' פ"ד) א"ר יהושע בשם ר' לוי מאני של בשר ודם אתה למד אני של הקב"ה ומה אני של בשר ודם ע"י שאמר פרעה ליוסף אני פרעה זכה לכל הכבוד הזה לכשיבוא אני של הקב"ה וכו' על אחת כמה וכמה ופי' שם המפרשים ממה שאמר פרעה אני פרעה שפי' שרק בזה גדולתי יתירה ממך שאני פרעה כי רק הכסא אגדל ממך כי פרעה הוא המלוכה שהיתה נקראת כך ולא שהיה שמו כך כידוע אבל ובלעדיך לא ירים וגומר. ושוב היה ליוסף כל הכבוד כמו פרעה עאכ"ו אם תרצה לפרש כן אני של הקב"ה כביכול כמה כבוד יהיה להם כי כן זכו ישראל עם קדושו לעלות לגדולה הזו להיות נקרא אלהי ישראל שרק אלהותו גדול על בחינה ישראל אבל כל התנהגות המלוכה והשפעת טוב חסדו לכל העולמות עליונים וכל העולמות התחתונים הכל נחתך ונעשה ע"י ישראל כאש' נבאר למטה ועל ידיהם נעשה כל עשייתו מלך מלכי המלכים הקב"ה ועל שם זה נקרא אלהי ישראל וזה רמז הקב"ה לאברהם ואמר לו ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם וכו' עד ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב כמ"ש (בפסחים קי"ז ע"ב) פי' שהבריות יכירו וידעו מעלתכם הנפלאה שרק אלהותי וקדושתי שלמעל' מקדושתכ' זה הוא גדול ומפורש מאתכם אבל צרכי התנהגותי בעולמי שבראתי הכל על ידכם יהיה המה האבות הקדושים וזה הוא מפורש בדיבור אנכי ה' אלהיך שאמר הקב"ה לישראל בעת יצאתם ממצרים שעדיין לא הגיעו למעלות הנכבדות ודרגות הגדולים המעולים וכמאמר ז"ל (מ"ר שמות פרש' מ"ג) מה שאמר משה למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים פי' שאין לך לכעוס על מעשיהם כי זו תחלת יציאתם ממצרים מטומאת וזוהמת מצרים מקום רחוק ושפל ערות הארץ הלא שלא בעלי מעלות היו בעת ההוא להיות ראוין להתקרב אל המלך אף בקרבת כל דהוא ומה שאמר להם הקב"ה אנכי ה' אלהיך הוא בהבחי' שהמלך מדבר אל העבד בתחילת הקני' שתדע שאני אדון שלך ואתה תהיה יראתי על פניך שתשים יראתי לפניך תמיד ופי' לא יהי' לך אלהים אחרים על פני לפי דרך הפשטו' הוא כדרך עצה וכמ"ש (בש"ע א"ח ס"א) שישים האדם על לבו שהוא עומד לפני הקב"ה והוא רואה בכל מעשיו וזהו מעלת הצדיקים ההולכים לפני אלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדיבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורוא' במעשיו כמו שנאמ' אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד וכו' ע"כ וכך אמר להם הקב"ה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני שתמיד יהיה לפניכם כאלו אתם עומדי' לפני ואז לא יהיה לך אחרים כנזכר לעיל במשל בתחיל' קניות העבד אבל בסוף העבדות כשהעבד זוכה לעלו' בגדולתו עד סוף הגדול' והכבוד כנ"ל אז דבר המלך אליו בגודל אהבה וחיבה ולומר לו בדברים המיתשבים על הלב ראה שהעליתיך על הגדולה הזאת שאתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי שרק הכסא מלוכה גדול ממך ולא יותר ובבחי' זו מתפרשין הדברים ראה שאתה עבד שלי כלומר ראה שאתה בדרך עבד שלי נקרא ואין עליך כ"א שאני מלך ואתה עבדי. ועתה כי רק הכסא יגדל ממך ולא יותר כי כל מלכותי בך נתלה והכל לפי מעשיך וע"כ ראה שתתחרץ במעשיך הטובים שתהי' ראוי ונאה להתנהגות המלוכה ע"י לכן גבי ישראל אחר ארבעים שנה במדבר שזכו בהתעסקו' בתורה ובמצוה וסגלו מעשים טובים אז עלו לגדולה להיות עליהם נקרא אלהי ישראל ובדרך כי קדוש אני ה' המבואר למעלה אז נעשה פירוש אנכי ה' אלהיך שאמר להם הקב"ה בסיני שרק אנכי ה' אלהיך לבד אבל כל שאר דבר מלכות והנהגתי בכל העולמות עליונים ותחתונים להיטיב ולהרבות השפעתי למי שאחפוץ או ח"ו להיפוך הכל בידכם ניתנו ועל ידכם יהי' ומכוחכם יהי' נודע שמי ויתגדל שמי בעיני כל הנבראים וכידוע מדברי הזוה"ק (תרומה קנ"ב ע"ב) וז"ל כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו וקריב לון לגביה מכל עמין ובגיניהו דישראל יהיב מזונא ושבעא לכל עלמא ואלמלא ישראל לא יהיב קב"ה מזונא לעלמא. ואמרו חז"ל (יבמות ס"ג ע"א) אמר רבי אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה אפי' משפחות הדרות באדמה אין מתברכין אלא בשביל ישראל כל גויי הארץ אפי' ספינות הבאות מגלייא לאספמיא אין מתברכות אלא בשביל ישראל. ואח"כ אמרו שם אמר רבי אלעזר בר אבינא אין פורעניו' בא לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר וכו' ע"כ. ופירושו שביל הוא מסילה באותו דרך ושביל שישראל עושין מעשיהם בשביל ומסילה הלז שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו. וידוע למביני מדע אשר נשמת ישראל. המה כצנורי המים המושכים בקרבם את מי המקור להבאר להיות מן המים הזה משתמש כל אחד ואחד כפי הצורך לו והמים האלו כשהם נובעים במקורם מקור מים חיים. מה מאוד ימתקו המים שם במתיקו' נפלא, ושמה הם צלולים ויפים למאוד, וכאשר יתמשכו אל הבאר דרך הצינור הלז. הנה אם הצנור זך ונקי מכל ליכלוך וטיט וטהור ויפה מכל וכל גם המים הנמשכין בתוכו יגיעו לבאר בתכלית הצלילו' והיופי ולא ישתנו ממתיקתם וכאשר במקורם כן בבורם בלי השתנות טעמם הטוב. ולא כן אם הצינו' מעוכר ומלוכלך בטיט ובעפר ובשארי דברים שאינם נקיים. אז לפעמים יסתם הצינור מכל וכל שלא יוכל המים לעבור דרך שם ופעמים יתבקע הצינור ויצא המים לחוץ וישתו מהם אותם שאינם ראוין לשתות ממים המתוקים הללו. ואף כשלא יסתם מכל וכל ויגיע מעט מים לבאר מ"מ המה מעורבין בטיט ובעפר ונעשו עכורים וישתנה טעמם הטוב וריחם נפג ונמר. וממים חיים נעשו מים המרים עד שילאה לב אדם לשתותם מפני מרירות טעמם ועכירות מראיהם מליכלוך הצינור הלז וכן הוא ממש בהשפעת הבורא ית' אל התחתונים הנה כל השפע וברכה היורד ממקור העליון אל כל העולם התחתון עובר דרך נפשות ישראל על דרך בנפשינו נביא לחמינו. מעולם לעולם עד עולם התחתון ומשפיעים לכל א' וא' כפי הצורך לו. והכל לפי זכות וטהרת הנשמה הלז הנעשה כמין צנור הנ"ל. אם הוא זך ונקי וטהור מכל וכל והאדם ראוי להעשות שליח לקבלה במעשיו הטובים והנכבדים אז גם השפע היורד דרך מעבר נשמתו זך ונקי. ולא נשתנה ממתיקתו וברכתו הטוב. ועושה פעולתו ברוב ברכה ומרוה את הארץ ומולידה ומצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאכול. אבל אם פנימיות נשמתו אינו זך ונקי כ"כ. אז ח"ו לפעמים נסתם השפע מכל וכל ואינה יכולה לירד כלל עבור סתימת דרך העברתה בתוכה. ולפעמים ח"ו יתבקע מעבר נשמתו וירד השפע מאת המלך הקדוש לחוץ. והקליפו' והס"א חוטפים השפע הזו ומתפרנסים ממנה. ועי"ז יפסק הטובה מן העולם והרע מתגבר ושלט בעולם כי המה בכל כחם וגבורתם מפרנסת השפע ההוא. וע"כ עתה בעו"ה כל השפע וברכה הכל ביד אומות העולם. ואין אתנו עד מה שהשפעת הטובה וברכה אמתיות מאת אלהינו ית' שמו המשפיע הכל רק למענינו ולצרכינו כנאמר למעלה והכל כי הרע והס"א חוטפי' כל השפע היורד לנו אל תוכם וקרבם ומתפרנסין ממנה. עבור שבירת צנורתינו שיורד ההשפעה בתוכם. ולא נשאר לנו כי אם חלק תמצי' מה שנתמצה בדוחק דרך צנור' נשמותינו עד שמגיע לנו מעט דמעט חלק א' מני אלף ופחות הרבה. כאשר מסיים שם בזוה"ק הנ"ל וז"ל בזמנא דהוו ישראל בארעא קדישא יהבי חולק תמצית לעמין עכו"ם ולא אתזנו אלא מתמצית והשתא דישראל אינון בגלותא. אתהפך לגוונא אחרא למלכא דאתקי' סעודתי' לבני ביתא כל זמנא דאינון עבדי רעותי' אכל סעודתא עם מלכא ויהבי לכלבי חולק גרמין למגרר בשעתא דבני ביתיה לא עבדי רעותא דמלכא מלכא יהיב כל סעודתא לכלבי וסילק לון גרמי כגוונא דא בזמנא דישראל עבדי רעותי' דמאריהון הא על פתורא דמלכא אינון אכלי וכל סעודתא אתתקן להון ואינון מההוא חדוה דלהון יהבי גרמי דאיהו תמצית לעכו"ם וכל זימנא דישראל לא עבדי רעותא דמאריהון הא סעודתא לכלבי ואסתלק לון תמצי' ככה יאכלו ב"י את לחמם טמא בגוים דהא תמצית דגיעולהון אכלי. וי לברא דמלכא דיתיב ומצפה לפתורא דעבדא מה דאשתאר מגו פתורא איהו אכיל וכו' ע"כ והכל עבור שהרע מתגבר בעולם: וגם השפע היורד דרך הצינור העכור הלז. אינה יכולה לפעול פעולתה הראוי לה ואין הברכה מצויה בה בדרך ואבדתם מן הארץ הטובה אשר כתבתי פירושו (בשורש השלישי ענף א') שאתם מאבדין הטובה. אשר בהשפעת ה' על הארץ ולא ירד הטל לברכה כאשר הארכתי שמה ע"ש. ומלבד כל אלה גם יש בכח איש הישראלי מצד נפשו ורוחו ונשמתו ונשמה לנשמתו לקשר וליחד העולמות זו בזו וע"י פעולת המחשבות הנכונות והזכות שבו נתקשרו כולם עד המאציל העליון ית"ש. והם מתכונים לעשו' כן ברצון נפשם ובלבבות שלימות ונתקן על ידם כל העולמות כי כולם נכללו בו כאשר נבאר היטב למטה ענין זה על מכונו. ואז כל טוב הברכות וההשפעות הכל נעשה יפה בעת התיחדות והתקשרות העולמות זו בזו. ואל מאצילם ובוראם יוצרם אף עשאם. וכל הטובות ואורות העולמות רק בזה תלוי. ובהיות האדם במעלה זו אז זוכה להיות בבחינ' צדיק מושל יראת אלהים. שהקב"ה גוזר גזירה אל איזה מן הנבראים והם בכוחם הגדול מבטלים כל הגזירות והדינים. והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו על ידיהם מתנהג עם בריותיו בבחינת החסד והרחמים להיטיב לבריותיו. כפי עלות הריח ניחוח לפניו לבסם ולתקן עולמים למלא משאלות לבו כל הנצרך להכלל ולהפרט. וסוד ה' ליריאיו בבחינת המכסה אני מאברהם אשר אני עושה מאחר שהוא הממשיכו אל העולם בקרב נפשו ונשמתו וכל התמשכות הגדולה והברכה הכל על ידי הצדיקים המפיקים רצון מה'. להוריק על כל העולמות הקדושים יחוד ברכה וקדושה ומשם רוב שפע וברכה וחיו' להעולם התחתון. והכרת שמו ית' נתוודע ונתגדל ונתברך ונתהלל בפי כל על ידי המעשה אשר הוא עושה על ידי הצדיקים כמאמר הכתוב אלהי השמים ואלהי הארץ ופי' רז"ל (מ"ר בראשית פרשה נ"ט) בתחילה אלהי השמים וע"י נעשה אלהי הארץ שנתוודע ונתגדל שמו לעין כל ע"י בארץ:
4
ה׳ועתה נבוא לביאור הפסוקים שהתחלנו בביאורם והוא כי אחר ישיבת ישראל במדבר ארבעים שנה עסקו בתורה ובמצות וביחודים הטובים ולחם אבירים אכל איש שע"י נזדכך מאוד נפשם וגופם. ונתעלו במעלה זו אשר בארנו אמר הקב"ה למשה דבר אל בני ישראל והדיבור הזה יהיה בבחינת הבנה לכן נתוסף בו ואמרת שתבינם היטב ויבינו הדבר החדש שנתחדש בבחינתם עתה ושהי' נכלל בבחי' אנכי ה' אלהיך אף שבאותו העת לא היה מתפרש להם ולנגדם כ"א בסתם שאני אדון שלכם ואתם עבדי אשר הוצאתיך מבית עבדים. וע"כ ראוי להיות לי בני ישראל עבדים. אך עתה לא כדברות הראשונות דברי אלה. כי עתה אני ה' אלהיכם פי' שרק קדושתי וגדולתי יתירה על מעלתכם שאני ה' וכסא המלוכה גדול מכם. אבל כל דבר התנהגותי והשפעתי בכל העולמות הוא רק בבחי' אלהיכם כאשר אתם מתנהגים עצמיכם כן ההנהגות אלהו' שלי בכל הנבראים והכל בידיכם ניתנו ואחריכם נמשכו. על כן החיוב להיות עינם בראשם לשום עינם ולבם על הדבר הזה. שעל ידיהם נתגדל ונתקדש שמי בכל הנבראים בהיות עושים מעשיהם הטובים ובהזדככו נפשם וגופם שאוכל להשפיע ולהיטיב לכל הברואים על ידי הבחינה הקדושה והטהורה. ושעי"ז יתוודע ויתגדל כבוד מלכותי בין כל יצור הכל כאשר בארנו היטב למעלה. ועל הכוונה הזו אמר משה לישראל ג"כ בכפל הלשון הזה אחר התעכבם במדבר ארבעי' שנה ועסקו בתורת ה' כנ"ל. והסכת ושמע ישראל שתאזינו ותבינו היטיב הדברים מה שאומר שנתחדש אצליכם. כי היום הזה ממש נהיית לעם לבא לבחי' זו להיות ה' אלהיך שיהיה נקרא אלהיך ממש שכל התנהגות אלהותו יהי' על ידך עד שלא ניכר גדולתו בעולמו כי אם על ידיך ורק גדולתו וקדושתו גדול ממך כמבואר בדברינו למעלה וכמו שהי' בחי' אלו באבות העולם כמו אלהי אברהם שע"י התנהגות החסדים שהיה באברהם ולפי מעשיו כן היה התנהגות הקב"ה בעולם. לכן נקרא אלהי אברהם וגם שהכרת הקב"ה בעולם רק בזה הדרך של אלהי של אברהם ולא יותר וכן אלהי יצחק ואלהי יעקב. והכל הוא בדרך שאמרו רז"ל (מועד קטן י"ו ע"ב) על פסוק צדיק מושל וגומ' מי מושל בי צדיק שהקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטל פי' מי המושל במה שהוא בי שכל גדולתי וכוחי שהוא בי שיהיה הכל מסורה ונתונה להזולתי הוא על ידי הצדיק לכן מדוקדק הקרא צדיק מושל יראת אלהים כלומר מה הוא מושל יראת אלהים שהוא הוא הממשלה של יראת אלהים אשר בידם נתונה כל דבר הממשלה של אלהים ורז"ל אמרו מי מושל בי ולא אמרו מי מושל עלי שחס ושלום אפילו בדרך משל אינם נקראים מושלי על ה'. רק הוא מושל ממה שבי ובכוחי תלוין שכחי ורשותי ניתן להם ועל ידיהם נעשה ומה שאמרו הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטל הוא מטעם שדרך יועץ המלך להתיעץ את המלך ולפייסו בדברים ולפעמים כשהגזירה קשה. ורצונו למסור נפשו כדי לבטל הגזירה מענה בפיו ומבקש ומפייס את המלך בכמה פעמים עד שהדיבור הזה יוצא מפיו לומר לו אין רצוני להיות השליחות הזה נעשה על ידי שלח נא ביד תשלח וכדרך שאמר משרע"ה מחני נא מספרך וגו' וכל גדולתי לא נחשב לכלום להיות בדבר הזה נעשה ע"י שליחתי ח"ו. ועי"ז לפעמי' מאחר שהמלך חפץ בשליחות ובהתקרבות של היועץ החביב בעיניו וינחם על הרע' אשר דיבר לעשות על פיו יבורך הנבראים ומוחל על הגזירה. והכל הוא מטעם שהצדיק הוא המושל והמוצא הדבר היוצא מפי מלך עולמים ב"ה מתוך נשמתו ובקרב נפשו:
5
ו׳ד. ועם דברינו הנאמרים אשר בשתי פנים מתפרשים הדברים של אנכי ה' אלהיך הכל כמבואר למעלה יתפרש יפה מה שאמרו רז"ל (מ"ר שמות פ' מ"ג) שהיה משה מפייס להקב"ה על דבר העגל שעשו ישראל ואמר רבש"ע אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר אלא אלהיך לי אמרת ולא להם והוא פלאי וכי חברותא איכא כלפי שמיא ולהרצות להקב"ה בדברים שאינם ראוים להרצות ח"ו. וידוע מאמר רז"ל בשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך וגו'. היה כל דיבור ודיבור הולך לפני כל א' וא' מישראל ונושקו על פיו והיה אומר לו מתקבל אני לך. ולא למשה לבד נאמר ומה זה כל מעלת הר סיני שהיה לעיני כל ישראל הוציאם כולם לתחתי' ההר ופנים בפנים דיבר עמכם כתיב ואם למשה לבד נאמר מה קול הרעש הזה והיה די שיאמר למשה בעת שעלה למרום אלא ודאי שלכל ישראל נאמר והאיך ידבר משה כדברים האלה ולפי פירושינו בשני האופנים הנזכרים יבוא על נכון שגם בזה היה הלמדת זכות על ב"י. והוא כי לפי מהות וסיג בני ישראל שהיו בעת קבלת התורה הדיבור של אנכי לא היה מתפרש להם ולא הבינו אז יותר והלא היה כח במהותם אז יותר לקבל כ"א בבחינת עול מלכות שמים לבד כדרך התחלת העבד הנקנה להמלך. אכן אדון הנביאים מרע"ה שהיה כחו יפה כעתה כן אז והיה גם אז בדרגא ומשה עלה אל האלהים. ע"כ היה מתפרש אליו הדיבור של אנכי ה' אלהיך כפי' השני שהוא המעלה הגדולה סופא דכל דרגין. והנה מפרשי התורה חקרו והשיבו לאפקורסים ומינים השואלים. מה זה גודל העונש המשתחוה לשמש ולירח או לכל צבא השמים. הלא אף המשתחוים להם יודעים בטוב שהקב"ה מושל בכל והוא בוראם יוצרם אף עשאם. ורק שאומרין מגדולת העבד ניכר גדולת האדון ומה זה היה עונש ישראל כ"כ בזה. ואמתיות התירוץ בזה הוא מאחר שחלק הקב"ה מכבודו לבשר ודם ובפרט לישראל עם קדושו שחלק ה' עמו ונשמתם הם חלק אלוה ממעל וקדושתו בהם נפש רוח נשמה חיה יחידה שבישראל. וכשהם ח"ו משתחוים לצבא השמים שהמה עבדי המלך ח"ו המה משפילים ומכניעים הסטרא דקדוש' להס"א וזה החטא גדול מכל החטאים שבעולם. כי זה עיקר עבודת האדם. על פני האדמה להגביר תמיד כח הקדושה על כח הס"א כמאמר הקרא שובי אל גבירתיך והתעני תחת ידיה. וכשהוא משתחוה להנבראים תהפך הקערה על פיה וכאילו ח"ו המלך נכנע בעצמו לעבדו. והמשכיל יבין עד היכן הדברים מגיעים: ובזה המליץ משה מליצתו לפני הקב"ה הלא הבחי' הגדולה שאמרתי אנכי ה' אלהיך עבור גודל קדושות חלקי הנשמות שאתה מוסיף ונותן לישראל עד שהמה נעשים הצנורת לקבל הכל מידך ולהשפיע להנבראים עד שבזה אתה נקרא לנגדם בבחי' אלהיכם זה לא היה אז בישראל כי אם לי אמרת הדרגא הגדולה הזאת. וכן אני על משמרתי לשמור ולעשות הדבר ולא להם היה הפירש אמירתך כך כי אם בדרך הפשוט אני הוא מלכיכם ואתם עבדי ומחויבים לעבוד עבודתי כחוב עבודה מהעבד אל האדון והדיבור לא יהי' לא היה מתפרש לבחינתם אז כי אם שתדעו שאתם תמיד על פני ובהיות זאת כך במחשבתכם לידע לפני מי אתם עומדין וכל מעשיכם לפני ודאי לא יהי' לך אלהים אחרים על פני כמבואר למעלה אשר על כן לא כל כך גדלה אשמתם שלא הכניעו הסטרא דקדושה להס"א. ורק עברו על צוויך לבד במצות עשה ולא תעש' שאמרת להם אני מלכיכם ולא יהיה לך וגו' וע"ז עברו באמת אבל לא נתגדל עונשם בזה לכלות אותם כרגע ח"ו ובזה היה לך לידון אותם כמו חטא האדם הראשון שדנת אותו בגירושין ולא בכליון כרגע ח"ו. לכן נשאתי את לבי להמליץ בעדם לפניך:
6
ז׳ה. וזה פי' הקרא שאמר הקב"ה אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם תמותון פי' שאני ובאמירתי כללתי את הכל שיהיה פי' אנכי בדרך המעלה הגדולה כפי' השני ושיהיה זכותכם גדול שתבואו תיכף להדרגא זו שתהיו בני עליון כאשר הי' מתפרש הדיבור אל משה. אבל כשחטאתם לפני אם הייתם אז במעלה זו אז הי' רעתכם רבה למאוד והיה משפטיכם חרוץ תיכף לכליה ח"ו. אך אחר מליצת משה שעשה את העבירה רק בדרך עובר על הצווי ונעשה כדרך חטא אדם לכן לא קנסתי עליכם תיכף כלי' ח"ו רק להרחיק עונשם כמותו שהיה עונשו בדרך הרחוק אחר תשעה מאות ושלשים שנה. וזה שאמר הקב"ה וביום פקדי ופקדתי עליהם כי נתרחק עונשם כאשר בחטא האדם שאמר לו הקב"ה כי ביום אכלך ממנו וגומר וכאשר גברו רחמי המקום עליו נעשה מהיום יומו של הקב"ה להאריך לו אלף שנה כן כאן בהתגברות רחמיו נעשה להתרחק עונשם וזה וביום פקדי כמו היום פקדי מה שפקדתי על אדם הראשון שנתארך יומו. כן פקדתי עליכם ואאריך לכם עונשיכם ולכן מסיים אכן כאדם תמותון שנעש' עונש שלכם כמיתת אדם להאריך עונשו. ונחזור לעניננו שאחר כלות מ' שנה במדבר באו כללות ישראל להדרגה זו השני. להיות שם ה' נקרא עליהם אלהי ישראל ובהם הממשלה של יראת ה' בבחי' צדיק מושל שכתבנו לעיל ועל פי הדברים הנזכרים יתפרשו המקראות כמעשה ארץ מצרים וגו'. וכמעשה ארץ כנען וגו'. ובפרט שני המקומות אלו והכל הוא ג"כ לפי ענין המשל הנזכר כי אם המלך מנשא את העבד הנקנ' בתחילה. ועושהו שר העשרה. ובודאי אף לשר קטן כזה צריך זריזות יתירה לפי ענין משמרתו וממשלתו להתנהג בקצת דבר יותר נאה מהעבד הפשוט אשר אין לו התנשאו' כלל וכשהאיש הלז הוא חוטא בזה הענין שראוי להיות בו המעלה היתיר' על הפשוט. והמלך מוכיח אותו על הדבר ואומר לו הלא לפי מעלתך אינו ראוי לעשות כזאת ועונשו לפי קטנות מעלתו וכן שר האלף שאינו הולך במעלה שראוי לשר גדול כמותו שרי אלפים. עונשו ג"כ לפי מעלת גדולתו ע"ד מאמר הקרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'. פי' שיחטא לפי דרגות האדם הזה וע"ד שאמר רבי יוחנן היכי דמי חילול השם כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפלה כמ"ש (ביומא פ"ו ע"א) וכן כתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות יסודי התורה הלכ' י"א) שדברים כאלה הם הכל לפי גודלו של חכם צריך לדקדק על עצמו וכו'. וע"כ מסיים הקרא ואשמה הנפש ההוא שהאשם לפי ערך הנפש ההיא. וכל מה שהוא גדול במעלה צריך יותר לדקדק על עצמו:
7
ח׳ו. וזה שאמרז"ל (ילקוט איכה) על פסוק חטא חטאה ירושלים ישראל חטאו בכפלים שנא' חטא חטאה לכאורה בענין החטא לא שייך כפל כי מי נתן קצבה לחטאים לומר שעד כאן חטאו ואח"כ חזרו וחטאו עוד חטאים במנין האלו ונעשה כפליים. ואם הרבו לפשוע לרבות החטא נכונה לומר שהרבו מאוד לחטוא ומה זה לשון כפליים וידוקדק לשונו לפי המשל הלז. כי הנה שר האלף אם לא ישתדל בגודל חריצת וחכמת שכלו הזך לשמור את משמרת מלכו ולהעלות תמיד על מחשבתו אופני עבודתו איך יתגדל כבוד המלך ולא יבוטל רצונו ככל אשר צוה ויהי' זריז וחרוץ לעמוד בבוקר להיות עומד לפני המלך לשרתו. וכאשר הוא אינו שם זאת על מחשבתו ורק עוסק בדברי עצמו להיות אוכל למעדנים ולהתענג בתענוגים ולהתגרות בשינה יותר מדאי. הנה אצלו זה ודאי לחטא גדול יחשב לו כי אינו עושה כראוי לו לפי גדלות מעלתו. ולא כן שר העשרה לא יעשה אלו הדברים לא יחשב אצלו לחטא כי לפי גסות שכלו וחומריות טבעו מה לו לחשוב יותר כי אם לאכול ולשתות ולשבוע. וכשיצטרך לעמוד בקשרי המלחמ' יעשה כפי כוחו. ולא לפי שכלו כי לא למד תכסיסי מלחמה ועבות שכלו לא ידע כי אם להכות אם יוכל. אף לא יצרך לעמוד בבוקר לשירות המלך כי אין כבודו של מלך להשתמש בזה. אבל אם זה השר העשרה ילך אל בתי משתאות וישכר עצמו כשיכורו של לוט ויהי' מוטל מושלך בחוצות בשווקים וברחובו'. והכלבים יסבבו אותו כדרך הגרוע אשר לא יחוס אפילו לכבוד עצמו. ומכ"ש לכבוד המלך. מה מאוד ימאס זה בעיני המלך ולחטא גדול יחשב אפילו לפי דרגתו הקטנה בעשותו מעשה כזה וכדומה מעשיות הגרועות אשר לא יעשנו כי אם א' הנבזים. והנה אם שר האלף יעשה חטא כזו שאפילו לשר העשרה הי' נחשב לחטא לפי ענין מעלתו הקטנו הרבה משר האלף. זה החטא מכונה לחטא כפליי' וכך המלך מוכיח אותו ראה שחטאת בחטא גרוע כזה שאף אם שר העשרה הי' חוטא בזה לחטא הי' נחשב אצלו ועתה אתה שר גדול נכנסת לחטוא בזה הנה מעשה רע החטא הלז לכפליים נחשב כי אין שייך על כזה לומר שהרבה לחטוא כי לא חטא כי אם חטא אחד ורק נקרא על שם כפליים לפי ענין מהותו. וזה הי' בישראל שנאמר בם חטא חטאה וגו' כי החטא שהוא רק לפי מעלת השר אין לכנותו בחטא סתם רק לתלות החטא בהגדול' שלפי גדולת השר נחשב לחטא כחטאת האד' הנז' אבל החטא הכלול הכל להיות בשם סתם חטא יכונה הוא החטא אשר אף לגבול עבד הפשוט כי חטא סתם הוא שלכל נקרא זה חטא אף לפחות שבפחותים והנה ידוע שהרבה הקב"ה לישראל תורה ומצות. יתירו' על שבע מצות בני נח והוא עבור מעלתם הגדולה וזכותם שיש להם עשר ידות במלכות ולפי מעלתם כן צריכים להתנהג ביותר דקות וזיכוך בענין מאכלות אסורות והדומים להם שלא לטמטם את לבם וכן שאר כל הל"ת כי הם קרובים אל המלכות ועושין בכל יום שירות המלכות לעמוד תמיד לפניו. ודאי שצריכי' להתנהג בגודל דקות דקה מן הדק' שלא יהי' בהם רוח מה או שאר דברים שאינם ראוין לעמוד עמהם לפני מלך מלכי המלכי' ואם איש הישראל חוטא בחטא השייך לו מלבד השבע מצות בני נח בשם חטא ישראל יכונה אבל כשחטאו ישראל בע"ז ובג"ע ושפיכת דמים ושארי חטאים שאף לאומות העולם לפי גסותן וחומריות שכלן העב לחטא יחשב. חטאים האלו לכפליים נחשב וע"ז מתמה הכתוב חטא חטאה פי' שחטאו בחטא הנקרא חטא סתם הכולל לכל החטאים שנקרא חטא לכל ולא לישראל לבד ועבור זה למד מפסוק זה שחטאו בכפליים כנזכר וזה כוונת הקרא ואנכי נטעתיך שורק ואיך נהפכת לי סורי גפן נכרי' וכפי' רז"ל (מובא ברש"י ע"פ זה) שורק הוא שש מאות וששה מצות שנצטוו ישראל יותר על בני נח ומסיים הקרא ואיך נהפכת וגו' ולכאורה הוא כשפת יתר שהיה לומר איך נהפכת לנכרי' ומה הוא לשון סורי גפן נכריה אחר נהפכת אכן הכל הוא ע"ד חטא הכפל הנזכר. ואמר הלא אנכי נטעתיך שורק כלומר שהוספתי לך שש מאות ושש מצות מנין שורק עבור מעלתך הנפלאה מכל האומות ואילו כהם חטאתם ג"כ היה נחשב אצליכם לחטא ואיך עתה נהפכת לכזה. שאף אצל הגפן נכריה הי' זה נחשב לסר מדרכו לכן חטאתכם כפול למשנ' וזה ענין בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי שגדלתי ורוממתי אותם במצות יתירות וצויתי אותם במצות יתרות להורות על גדולתם ורוממתם שהם קרובים אליו והם עשאו פשיעה ומרידה בי וזה קשה מאוד לפני ובזה הוא סיום הקרא כמעשה ארץ מצרים וגומר עבור שהארצות האלו המה מרומזים על דרגת האדם וידוע אשר חיות ונשמת אומות העולם אינם ניקחים כי אם מבחי' חיות הארץ אשר על כן נקראו עמי הארצות ומאחר שאף בבחי' הארצות יש דרגות ומעלות משונות זו מזו כאשר ידוע שמצרים הוא הדרגא התחתונה שבחיות הארץ עד שנקרא ערות הארץ וארץ ישראל הוא המובחר והחשוב מכל הארצות עד שנקראת לב הארץ שהוא החשוב שבאברים ומצינו בכתוב שהאומה שלא היתה יכולה לצאת נגד מעלות וחיות הארץ ההוא שהיו יושבים בה והוא מעשי הכותים (מלכים ב' י"ז) כשבאו לארץ ישראל והיה בהם מעשים המכוערים לפי חיות הארץ ההוא ולא יכלה הארץ לסובלם השחית הארץ בהם כמאמר הקרא שם ויאמרו למלך אשור הגוים אשר הגלית ותושב בערי שומרון לא ידעו את משפט אלהי הארץ. וישלח בם את האריות וגו' ומסיים כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ. ובפירוש אמרה תורה ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי' אשר לפניכם וגו' משמע דגרישת הגוים מעל הארץ הי' עבור שלא יכלה הארץ לסובלם והקיאתם. לפיכך אחר שדיבר הקרא במעלת ישראל שבאו עד הלום להיות נקרא שם ד' עליהם להקרא אלהי ישראל מחמת גדול' מעלת' אמר הקרא לכן לא תעשו מעשיכם שיהיו רצוים למעש' ארץ מצרים לבד שישבתם בה וגם אם תאמרו שתעשו בדרגא יתירה שתהי' רצויה ממעשיכם אף לדרגת ארץ ישראל. שלא תקיא אתכם הארץ כנען אשר אתם באין שמה. אף בזה אין אתם יוצאין בזה חיוב עבודה עבור מעלתכם שאמרתי לכם באתם לדרג' גדולה ויתירה להיות אני ה' אלהיכם כאמור. ואפשר שזה הוא משבח הקב"ה בכמה פעמים בתורה אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים כלומר דעו וראו כמה מעלות טובות למקום עליכם שבאתם עד הלום להיות אני ה' אלהיכם ומאיזה מקום הגבהתי אתכ' מדרגא התחתונ' שבתחתונה ארץ מצרים ואפשר גם בזה רמז משה ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים הכל על דרך שכתבתי שהשם אלהיכם לא על גדולתם אמר להם אלא בפשוט אמר משה לראיה על זאת שאתה אמרת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים משמע שלא נתת להם תלוית ראש כי אם שהוצאתם מארץ מצרים ודי להם אם יבואו לדרגת ארץ ישראל ולא יותר ולכן אינם ראוין לעונש כנ"ל ועתה בא הכתוב להוסיף על אזהר' ישרא' ואמר מאחר שאתם באתם אל מעלה וגדולה הזאת להיות נמשל ליועץ המלך אשר המלך קרא שמו עליו הוסיף הקרא לדבר באהב' עם עם ב"י כאילו המלך מדבר עם החביב עליו לבד מזה שכתבנו שאומר לו שמצד גדולתו ראוי להיות עינו בראשו לשום כבוד למלך. חוץ לזה מדבר עמו. ואומר לו ראה מה זה בידך. הרי מי שנעשה ממוצע בין המלך ובין כל בני המדינה והוא תמיד המוציא והמביא מאת המלך כל צורך עבדיו וכל עמו והכל הולך אחר גודל חן וגודל רצוית המלך ובעת שחפצו ורצונו ליירא ולענוש את א' מאנשיו ובבוא היועץ שהוא אוהבו ביותר לפניו מתרצה על ידו פני המלך להיות פניו של זעם הולך מכל וכל ודרך משל צהלו פניו מגודל שמח' אוהב הלז. אז ודאי יקרע הגזר דין או עכ"פ שניקל הדין עד מאוד. וכן בעת שחפצו להטיב להבריות ע"י היועץ הלז ובשעת פסיק' הטובה לב המלך טוב מאוד על ידו. בעין יפה הוא נותן הכל ומפיו יבורך כל עמו ואנשיו בגודל חדוה ושמחה כיד המלך ואך אם לא כן היועץ אצל המלך בתכלית אהבה רבה רק בדרך סרסורא דמלכא מחמת שאי אפשר להיות המלך ובני המדינה בלתי ממוצע ביניהם. די לו בזה שעל ידו נעשה ההטבה והגזירה כפי העת הראוי בלא הוספות הטובה וגריעות הרע כי אינו כדאי באהבתו להמתיק ולהפך הענין. וזה שאמר הקרא מאחר שאתה זכית להיות אתה ממוצע ביני ובין הנבראים. צריכין אתם שתשימו זאת על לבכם שתשמרו חקותיו ומצותיו בדרך היתירה עד מאוד. שתהיו אתם בעצמיכם ראוי לגוף הענין. שאני מטיב לבריות או ח"ו מרע להם. שיהי' הכל אחר מעשיכם ואחר האהבה שלכם בכדי להרבות הטוב' למעט העונש. וזה ושמרתם את חקותי ללכת בם אני ה' אלהיכם. כלומר שכך תשמרו אותם עד שתהיה כל הליכתי והנהגותי בכל הנבראים אחריכם מחמת אהבה וחיבה שלי עליכם. שע"י יהיה כל השפעת הטוב ומיתוק הדין. עבור אהבתכ' הגדולה אלי. או שהקרא מתחלק לשני טעמים. האחד שתשמורו את חקותי כדי שיהיה כל הנהגותי בבחי' שם הוי' הרחמים הגדולים והשני שתזכו שאהי' אלהיכ' להקרא שמי עליכם ושעל ידי יתוודע ויתגדל שמי בפי כל ותראו להיות מעשיכם רצוים לגדולה זו. וזה א' ללכת בם אני ה' הרחמים והב' שאהיה אלהיכם כאמור:
8
ט׳ז. ועל דרך הזה שם אדונינו דוד המלך פניו ואמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו פי' אשרי האיש שירא מזה מה שיודע שה' הולך בדרכיו וכל התנהגות כל העולמות עליונים ותחתונים בכל הנבראים והיצורים והנעשים. הכל על דרכי האיש בהטבת מעשיו או להיפוך ח"ו ואם יקלקל דרכיו ומעשיו ח"ו יסתמו כל צנורות ההשפעה של כל הנבראים וחסר לחמם וברכתם. ואף בהעולמות עליונים ח"ו ימעט אורם והשפעתם כמאמר הכתוב אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. והוא ענין המעטת אורם ע"י מעשה בני אדם כאומרו (ישע' ה') שמים אור לחושך ועל כן יראת ה' על פניו להיטב כל דרכיו ומעשיו כדי שע"י יתברכו כל העולמות וכל הנבראים והוא יהי' שליח לקבל בשור' נשמתו כל טוב ואור החיים לכל. הרי פרשנו ובארנו היטב מתורה ונביאי' וכתובים שבח כל הנבראים והטב' כול' ורעת' הכל ע"י עם ישראל ואין להם שום מה כי אם מה שמקבלים מבחי' נשמת ישראל:
9