סדורו של שבת, חלק א, שורש החמישי ה׳Sidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh V 5

א׳ידבר איך שאנו נכללין מכל העולמות עליונים ותחתונים בכח גופינו שהוא מן הארץ ונשמותינו שהוא מן השמים ולכן כאשר אנחנו מעוררין עצמינו להודות לשם ה' גם המה כולם יתעוררו ע"י שורש שבנו לברך ולהלל לה' ואנחנו מקרבים את כל העולם לפני צור העולמים ברוך הוא: ובו ט עלים:

ב׳א. ונשאר לנו לבאר עוד איך שגם ענין התקרבות' אל אור פני מלך חיים וגם חובת השירה שהוקצב לכל הנבראים העליונים והתחתונים לשיר שירתו בכל יום כשירת המלאכים וכאומר בפרק שירה שיסד התנא רבי אליעזר הגדול. הכל הוא על ידינו ועלינו לעוררם ולפקדם ולצוותם ולקרבם אל מלך חי עולמים ואין להם כח לומר שירתם אלא בפינו כשאנו אומרין ומסדרין שבחו יתברך יתעוררו גם המה כפי חיות של כל א' להלל לבוראו. ומתוך זה יתבאר היטב ענין הללו את ה' מן השמים שהתחלנו בביאורו ונאמר כי אנו נדמין בזה למלך גדול שיש לו מדינות רבות למאוד עד שנמצא במדינות מלכותו מדינה אחת רחוקה מאוד ממקום מושב המלך ופעם אחת שם המלך על לבו ואמר אולי המדינה הרחוקה הזאת אשר תחת ממשלתי לגודל המרחק הרב והדרך הרחוק אשר מהתם להכא ואין השיירות מצויות להיות עובר ושב משם: יושכח מאתם את שמע המלך ויסוף זכרי מאתם ולא ידעו כלל אם יש להם מלך מושל עליהם או לא וגם שמי לא יודע להם מהפלאות חכמתי וגבורתי הנוראים על פני העמים תחת כל השמים וכבודי יוסר מאתם ומה גם טוב חסדי ורוב רחמי שאני מתנהג עמם לא ידעו כי מאתי הוא ויתלו הכל בפקידי ואדוני הארץ שאני מנהיג אותם על ידם ויסברו כי מאתם הוא והעיקר הכל ע"י התרחקותם וחסרון ידיעתם מגדולתי לא יעוררו עצמן במדתן להשתוקק ולחשוק שיתקרבו אלי ויבואו לראו' פני וע"כ לא אוכל לישא משאת מאת פני אליהם ולתת להם מנות ומתנות רבות כיד המלך אחרי שלא יתעוררו עצמן בהתקרבותן ושרוצים בטובתי והמלך הנה רוצה מאוד להטיב לאנשי מקומות ממשלתו בהטב' יתיר' ושיתברכו על ידו מגנזי המלך כי חפץ חסד הו' מה עש' המלך החכם ברוב חכמתו נתן תפקידו וצוה להתקשר מדינה הרחוקה הזו עם המדינת הקרובים למלכותו ונטל משפחת בני אדם האוהבין זה לזה באהבת אמת ונצמדי' יחד בקירות לבם ונפש' קשור' בנפשם ויפרדו איש מעל אחיו והושיב א' במקומות הסמוכים לו והשני במדינה הרחוקה הזו כמו אב ובנו החביב עליו הושיב האב בעיר קרית מלכותו והבן בקצה גבול מדינה הרחוקה וכן שני אחים ורעים האהובים הושיב א' בעיר הקרובה אלי' והשני במדינה הרחוק' ואמר מאחר שהגופות יהיו רחוקות זו מזו והלבבות קרובות ויסוד מושרש ומוטבע בטבע העולם שכל דבר יומשך אחר שורשו וארץ מולדתו ובתוך דרך העברתם בכל מדינות ממשלתו מעיר המלך עד קצה גבולו דרך עובר אורח להיות שיחו עלי דרך במילי דנשתמע בעירו ובפרט אם אחד בא מקרית עוז עיר המלוכה כל באי עולם שואלין ודורשין את פיהו להגיד להם דבר המלך ודתו והוא יספר ויודיע להם דברים אשר לא ידעום מגודל הדרת כבוד המלך וזיו יקר תפארתו ורוב חכמתו ועוצם בינתו וכל מעשה תוקפו וגבורתו ופרשת גדולת מלכותו וביותר טוב חסדו הגדול שמתנדב עם בריותיו אנשי מלכותו בכל הטובת והשפעת וברכות בכל יום ובכל עת ובכל שעה עד כי חדל לספור כי אין מספר לרוב טובו וחסדו הגדול שעוש' עמהם כאשר יכלון שאת וינהלם בחסד וברחמים עד אין קץ ויהי כאשר ישמעו אנשי המדינה הרחוקה הזאת את דברי בן כרך שראה את המלך הזה יתחילו הכל לפאר ולשבח ולרומם ולהדר ולברך לעלה ולקלס למי שעושה את כל הנפלאות האלה ועל רב זיו יקר הדר כבודו והכל מספרים עוזו ונפלאותיו ורוב טובו וחסדו על בריותיו עד שכולם משבחים ואומרים אשרי המלך שמקלסין אותו ואשרי העם שככה לו וכולם רוצים עושים דברו ולעבדו בירא' ופחד ולהודות לשמו בכל יום תמיד ואהבתם ויראתם אל המלך בערה בם עד שנתוודע ונתגדל ונתרגל שם המלך וכתרו והדר תפארתו בכל המדינה הרחוקה הזאת ומלאה הארץ ההוא דעת את המלך ושמו נודע להם שהוא מלך עליהם והם עבדיו ומבקשים לעשות רצונו וכולם מגמתם ורצונם וחפצם למאוד להתקרב ולהתחבר עם מלכם המפואר ומהולל הזה והולכים ונוסעים דרך כל מדינות המלך ושבח המלך ירצו בפיהם עד אשר נתקשרו כל המדינות הקרובו' והרחוקות בקשר אמיץ וחזק ונעשו כולם כאחד וכולם מקבלי' עליה' עול מלכותו ומפארין אותו כראוי לכבדו באהבה רבה ממש בכלות נפשם לאהבת המלך וכן הוא ממש בענין עולם השפל והתחתון הזה כי הנה בורא כל עולמים ב"ה וב"ש האציל וברא ויצר ועשה כל העולמות כולם וכל הנמצאו' מצור' הראשונה שבעולם העליון עד יתוש קטן שבטבור הארץ הכל מאמתות מציאתו לבראו ועלה ברצונו לעשות בעולם התחתון הזה אשר אנו שוכנים בו ארבע' מיני' כוללי' לכל צבא הארץ הם דומם צומח חי מדבר וכל הנבראים האלו כללותיהם ופרטותיהם מכל מה שיש בארץ הלזו הכל יסודת' ושורש' מן הארבע יסודות הידועים שהם אש רוח מים עפר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות יסודי התורה הלכה א' וב') וז"ל ארבע' גופים הללו שהם ארמ"ע הם יסודות כל הנבראים למט' מן הרקיע וכל מה שיהיה מאדם ובהמה ועוף ורמש ודג וצומח ומתכות ואבני' טובות ומרגליות ושאר אבני בנין והרים וגושי עפר הכל גולמן מחובר מארבע יסודות אלו נמצאו כל הגופים שלמטה מן הרקיע מחוברים מגולם וצורה וגולם שלהם מחובר מארבע יסודות האלו וכו' עד וישתנו כל אחד ואחד מהם ויש גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חי' ויש גופים שיהי' בהם חזק' מיסוד העפר כמו האבנים וכו' ע"כ והנה התחלקות מהותם ותוארם וכוחם רבו כמו רבו עד מאוד התחלקות כל מין ומין ופרטות המין בפני עצמו על שאין דעתם דומה זה לזה והשתנות פרצופם זה מזה ואך כולם נטבעים במטבע אחת טבעו של מלך אשר שמו הגדול נחקק עליהם כדרך צור' המלך בשר ודם שנחקק על המטבע מהגדולה בגדולות שעולה לסך רב עד קטנה שבקטנות כמו פרוט' וחצי פרוט' על הכל צורת המלך נחקק עליו ומכח הטבע' במטבע אחת לפעמים נעשה מהפרט כלל ומהכלל פרט כי מטבע הגדולה מתחלקת לכמ' פרוטו' וכן כל פרוטה ופרוט' מצטרפת לחשבון גדול שבמטבע הגדולה כך הטביע צור העולמים ב"ה כל הנעשים כולם אשר בארץ מקטן ועד גדול במטבע שלו שהוא ארבע אותיות שמו הגדול הקדוש הוי"ה שהוא שורש לארבע יסודות ארמ"ע ועל ידו נתהוו כולם בארבע יסודות נגד ארבע אותיותיו לידע ולהודיע ולהוודע שכולם נטבעים במטבע של ממהקב"ה ואך התחלקותן והבדלתן זה מזה מתפרש עד מאוד לפי האיכות שבכל פעולה ופעולה כפי כח הצורה והמדע שהשפיע ונתן וחלק שמו ית' וית' לכל מין ופרט בפני עצמו ולכל אחד צור' ודעת לבד עד שלא תמצא בכל נמצאי עולם שיהיה דעת שני דברים מפרטי הפרטים דומין זה לזה מכל הנעשים על פני האדמה. והכל בגין דישתמודען לי' שכל יצוריו יבינו וישכילו את יוצר' ובורא'. ויכירו וידעו אשר המ' יצורי כפו של מלך המלכים כאשר יהי' זאת אי"ה לעתיד במהרה בימינו כאשר אנו מבקשי' לפניו ית"ש שידע כל פעולה כי אתה פעלתו ויבין כל יציר כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משל' וסוף מעשה במחשבה תחילה שכך עלה במחשבת המקום ב"ה בעת הבריא' שדיע' ישימו כל בריותיו להבין ולהשכיל כי המה נבראיו וידעו כי גדלו גבורותיו: ועי"כ יפארו ויברכו ויהללו שמו וכל אחד ואחד יתן שבח להקב"ה בדברי שירות ותשבחות אשר הוקצב לכל אחד ואחד ולכל מין ומין לומר שירה לפני בוראו בכל יום כנ"ל ושעי"כ יתקרבו ויתקשרו בקשר אמיץ עם החיות שלהם אל שורשם מלך עולמים ב"ה וב"ש מתתא לעילא וה' הטוב יריק עליהם ברכ' ורחמי' ושפע מעילא לתתא בברכת שמים ממעל עד ברכת תהום רובצת תחת להיות כולם נמצאים בטוב' כידו הרחבה והמלאה אמנם תמים דיעות ב"ה היודע מחשבת כל היצורי' אמר הנה כל הנבראים הללו רחוקים במרחק רב מאור זיו הדרת תפארתי ואין עובר ושב מהכא להתם אולי ח"ו יושכח מאתם את שמי הנכבד והנורא המהולל בגוי' ולא ידעו כי מאתי הוא מנוחתם שהונחו בעולם הזה וח"ו יפרדו מאתי וזכרי יסוף מזרעם. מלידע רב גודל הפלאת חכמתי וזיו יקרי אשר אין ערך לה ואפס בלתה. ורבות מופתי גבורתי אשר בשמים ממעל ובארץ מתחת. ולגודל חסרון ידיעתם וקלות דעתם ח"ו ימוש מפיהם תשבחתי והלולי להיות כל הנשמ' תהלל יה וממיל' לא יהיה להם במה להתקרב ולחשוב בדביקות מלכם ב"ה להתעורר למט' עם החיות שלהם לידבק למעלה שעי"כ ירד כח השפעתי ורב טובי וחסדי עליהם ואדון על כל המעשים ב"ה רצה שיהי' ברוך ומבורך בפי כל הנשמה בכדי שעי"כ יהיה גדלו וטובו מלא עולם ומה עשה המלך טוב ומטיב לתקן את זה ברא את האד' על הארץ ויפח באפיו נשמת חיים וכללו מן העליונים ותחתוני' כמאמר רז"ל (מ"ר בראשית פ' י"ב) רבי עזרא בשם רב אמר כל מה שאתה רוא' תולדות שמים וארץ הן שנא' בראשית וכו': בשני ברא מן העליונים שנאמר ויאמר אלהים יהי רקיע בשלישי ברא מן התחתונים ויאמר אלהים תדשא הארץ ברביע ברא מן העליונים יהי מאורת בחמישי מן התחתונים ישרצו המים. בששי. בא לברוא את האדם אמר אם אני בורא אותו מן העליונים עכשיו העליונים מרובין מתחתונים בריה אחת. ואם אני בורא מתחתוני' עכשיו התחתונים רבי' על העליוני' בריה אחת ואין שלום בעולם אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים הה"ד וייצר ה' אלהים את האדם וגומר. עפר מן האדמה מן התחתונים ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים וכו' ע"כ. הרי שבריאת האדם הוא הנכלל מן העליונים ותחתונים בכח גופו ונשמתו. וזה פי' יום הששי ויכולו השמים והארץ פי' שעשה בו בריאת האדם שבו נכלל בחי' השמים והארץ. דהיינו הנשמה מן השמים ונכלל מכל העולמות של מעל' בארבע' בחינותי' נפש רוח נשמ' ונשמה לנשמה. אשר נלקח מארבע עולמות אבי"ע לבד חלק הנקרא יחידה שכתבנו לעיל (בשורש השני ענף ב') כי לבחי' זו שיהי' בשלימות לא זכה אדם בה כי אם משה רבינו ע"ה והוא נגד עולמות אין סוף כידוע. וברא את גופו מן הארץ הנכלל מן ארבע יסודת ארמ"ע שהם שורש כל בחי' דצח"מ. והנשמה הקדושה הקרובה אל המלכו' בעת בואה אל העולם השפל הזה ובגוף הנכלל מכל צבא הארץ והנה תחשק ותתלהב להתקרב ולהתדבק אל מקור שורש' מקום אשר לקח' משם. גם הגוף העכור הנקשר בה. יבוטל ויוכנע גשמיות ארבע יסודות אשר בו. ויהפך לטבעה ולאהוב את אשר אהבו נפשו ולחשוק למקום אשר חשקה נפשו. ומשניהם יעלה קילוסו של הקב"ה. ופאר וכבוד נותנין לשמו הגדול והקדוש אשר מעולם ועד עולם אין יחוד כיחודו. והוא ראשון לכל דבר אשר נברא וכל הנבראים מכוחו נבראו והאדם הוא בבחי' הכלל אשר בו נכללו כולם. ומהכלל נעש' פרט להיות בעת אשר מתעורר עצמו אל עבודת מלכו ב"ה. להללו ולשבחו ולספר הודו ויקשר ויקרב את כל כח נשמתו אשר בקרבו משמי השמים וכל כוחי גופו הנכלל מכל ברואי הארץ אל מלך חי עולמים שהוא החיו' והנשמ' של כל העולמות. והוא יחיד ומיוחד בשמים ובארץ והכל שלו. כי הוא שח ויהי וצוה ונבראו כל אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אז כל השרפים וחיות ואופני הקודש וכל מלאכי מרום וכל צבא השמים הנכלל בשורש נשמתו. תאין ומתכנשין כחוזו אדוותא ומתקבצין יחד ומקדישין ומעריצין שמו בקודש ושבח נותנים לו כל צבא מרום והחיות ישוררו. וכרובים יפארו ושרפים ירונו. ופני כל חיה ואופן וכרוב הכל לעומת שרפים שרפי אש העולה משבחי ישראל מה שמשבחין למלך הכבוד באמתיו' לבבם בלהב יקודי אש ורשפי רשפי אש שלהבת יה לעומת חיות הקודש הזה נהדר בכבוד על המרכב' כי כולם נכללו בשורש נשמות ישראל ולכן אין מלאכי השרת אומרים שיר' למעל' עד שיאמרו ישראל למטה כדאיתא (בחולין צ"א ע"ב) כי אין בפרט אלא מה שבכלל וכשהכלל מתעורר עצמו לפאר למלך הכבוד מגיע לכל הפרטי' ונעשה בפרט כמו שהוא בכלל להודות לשם ה' וממילא גם נשמת כל חי בארץ וכל הנבראים התחתונים לאשר שכולן כאחד נכללו בגופן של ישראל כאשר בארנו כולן מתעוררין ע"י שורשם שבנו שכל דרגא ודרגא יעלה תפארתו תפארת גדולת כל א' וא' לפי כחו והכרתו בגדולת בוראו להודות ולהלל ותפאר ליוצרו בבחי' השיר' שהוא חובת כל היצורים להודות ולהלל בפרק שירה שלו כנאמר למעל' ואח"כ מהפרט נעשה כלל שכל הפרטים ופרטי הפרטים החיות של כל אחד מהנבראים הנכללים באיש הזה כולן מתקבצין ומתקרבין אל האדם הלז אשר נכלל מהם והוא המעלה אותן ומקרב אותן ומיחד אותן למלך יוצר כל והוא הסולם המוצב ארצ' וראשו מגיע השמימ' וע"י הסולם הזה כולן עולין עד לשמים למען ידעו שהוא היוצר הוא הבורא וכל פעל ה' למענהו להרבות כבודו שימלוך על כל העולם כולו בכבודו שיכירו וידעו כל יצוריו כי הוא יוצרם עד שיאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך כנ"ל:

ג׳ב. ואך בענין התקרבותם אל בוראם ב"ה ע"י האדם לא כל העתים שוות בזה ומהות התקרבותם ע"י האדם הוא כדוגמת המלך שממנה ממונה הגדול על כל חילו וכל צבאיו וחיילותיו אשר בכל מדינות מלכותו והנה עבודת הממונ' הלז הוא על שתי פנים הא' שכל ימי העבוד' ועת מלחמת המלך באויביו חיוב עליו להקימה ולהעמידם להקים כל א' על משמרתו ללחום מלחמתו. וגם לקבל מהם ולאסוף מכולן כל מנות המלך להביאם אל גנזי המלך והב' עת אשר ישבית מלחמות הארץ ורצונו לעשות שמח' לכל שריו ועבדיו ובכל עת יום שמחת חדות המלך פקודתו להממונ' הלז לבוא עם כל חילו וצבאיו לשמחתו וללמד לכל אחד ואחד מהם מה שיפאר ויברך את המלך בעת בואו לראו' פניו בעת שמחתו. בלשון צח נאה ומהודר ושעי"ז יקבלו הם מתנות וברכות ומשאות מאת פני המלך. והחיוב הלז מוטל על האדם עם הנבראים התחתונים א' שעל ידו יתעוררו עצמן להודת לה' בבחי' השור' כנזכר. וגם לברר מכל אחד הראוי לבירו' הניצוצות לברר מאתו ניצוצות הקדושה השוכני' בו להביאם אל גנזי המלך מלך עולם ית"ש. ונדחים יקבץ להשיבם אל חיק אביהם וזה הכל הוא בימי החול שהו' עת מלחמות ה' באויביו דהיינו לתקן הכל כענין זה להיות הקדושה מתגבר על אויביו הס"א וקליפות החיצונים. בכדי שיוכלו כל הניצוצות הקדושות לשוב למקומם הרמתה ולהזדכך בזיכוך רב בכדי שיהא ראוי להתקבל על הקודש: וזה הוא עבודת הקודש שבחול על האדם ועל הנבראים לכן חיוב עלינו בני ישראל בעת קדושתינו להקים גם את הנכללים בנו ע"י שורש חלקם אשר בתוכנו שבכל דרגא ודרגא יתגבר כח הקדושה ויוכנע כח החצוניות שבה לפני מהות' ולהעלות את ניצוצות קדושתו למעלה ולמעלה:

ד׳ג. וזו הוא כוונת אמירתינו בימי החול בקפיטל הללו את ה' מן השמים הנזכר והוא בדרך צווי ופקידה לעורר לכל העולמות העליוני' ומלאכי מעלה וכל הנבראים אשר בעולם התחתון הנרמז הכל בקפיטל הלז כידוע כי מן השמים הוא עולם אצילות ובמרומים בריא' ומונה והולך כל ארבע עולמות אבי"ע ובהגיע מחשבתו אל עולם העשיה מקשר כללו' עשי' ביצירה ויצירה בבריא' עד המאציל העליון ואח"כ הללו את ה' מן הארץ וסופר ומונה כל ארבע יסודות ארמ"ע וארבע' מיני דצח"מ כאשר כתבנו למעל' והכל למען יתוועדו כולם לקרוא בשם ה' ולהודו' לו שהיא בחי' עבוד' המוטל על הנברא להודות לבוראו כי הוא חובת כל היצורים וגם לקבל מהם מנות המלך הם הניצוצי הקדושה השוכנים בהם להעלותם למרום שבתם. ושיתגבר כח הקדושה בכל מין ומין לפי מהותה:

ה׳ד. אולם ביום שבת קדשינו שהוא יום תפאר' המלך ורצונו בשמחת כל העולמות וכל הנבראים ומכל התגברות הקדושה והניצוצות שעלו כל ימי החול הקב"ה מתעטר בהם בשב' ועוש' אות' עטרה לראשו ועטר' תפארת בראשו אשר נאמר בו ישראל אשר בך אתפאר ורמז בו יום שבת כי ב"ך אתפאר גימט' בשבת במספר השוה כי בשב' מתעטר ומתפאר באלו הניצוצות שעלו בכל ימי החול ואח"כ כליל תפארת בראשינו נותן לנו שמהנ"ק האלו נעש' אז כתר ועטרה על ראש ישראל ונעשה הכל למוחין קדישין ועוד נראה שמחתינו כמ' הקרא ולישרי לב שמחה ע"י המנות ומתנות שנותן להם הקב"ה בחדות הקדושה אשר עלה ע"י מעשינו הטובים ותפלתינו של כל ימי החול ולעינינו מראה הקב"ה החדוה והשמחה ועטרה על ראשו אשר לפניו מכח מעשינו. ובזה נתישר כוחינו על העבר וכח וחזקה מוריד עלינו ע"י המוחין קדישין להיות עוד נעבוד עבודתו בשלימות. והאדם המבין את כל זאת מה גדלה חיובו בעת ההוא לאסוף את כל חילו הנכלל בגופו ונשמתו שגם המה יזכו לקבל פני המלך בעת שמחתו וחילם יישר מעתה ומנות המלך כולם יקבלו באהבה וחיבה כדברי הזוהר שנביא למטה ולהורותם ולידעם איך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו. וכל הכבוד הזה הוא שלו ושמושל במעלה ובמטה וכזה ראוי להיות אמירתנו בהשבח של הללו את ה' מן השמים ביום שבת ק' וכבר כתבנו כוונתו לימי החול:

ו׳ה. ועתה ביום השבת נשתנה שבחו למעליותא שאנחנו רוצים לשבח בתפארת גדולה להקב"ה איך ששמו נשגב לבדו בכל העולמות ובכל הנבראים וקדושתו אשר קיבל מאתנו מימי השבוע יתעלה להיות עטרת תפארת בראשו שלא לבד אנחנו בני אדם נהי' נזכרים לפניו לטובה רק מעוררים אנחנו את כל חיל צבא השמים וכל הנבראים התחתונים אשר כולם נכללו בנו שכלם יבואו לראות פני המלך ולשמוח ביום שמחתו: ושבח וגדולה וכבוד יתנו אז למלך יוצר כל בגודל חדוה ותענוג שרוצה בשמחתם ובהלולם. וגם מחמת גודל מעלת השבת אין בו בחי' בירור הנצוצות כאשר יבואר אי"ה בחלק השני (דרוש הז') הטעם בארוכה. ואך התקבצות כל הנבראים הוא לבוא ליום חדות המלך מלכי המלכים. ולקבל אור זיו הדרת יקר תפארת פני שמחתו ית"ש. ושיתברכו כולם מברכת פיו ית"ש כדברי הזו"ק (אמור צ"ד ע"ב) וז"ל בגין כך האי יומא חדוותא דעלאי ותתאי כולהו חכאין בי' ומלא ברכאין בכולהו עלמין: כולהו מניה אתתקנו. בהאי יומא נייחא דעילאי ותתאי ע"כ וכל הדינים בטלין מהם כמו שסיים שם ובגין יקרא דההוא יומא דחדוותא דמלכא שביק דינוי ונטיר לחדוותא דמלכא עי"ש ולכן בעת מאמרינו מזמור הזה בשבת ק' צריכין אנחנו לתת לבנו בדיעה ובכוונת הלב הזה להיות כאילו מקובצים כולם ע"י להתראות לפני בוראם ב"ה וב"ש וכי יבואו לראות פניו לא יראה פניו ריקם רק להיות בפיהם שיר ושבחה הלל וזמרה לפני המלך ה' ושישמח בהם הבורא ית' ע"ד ישמח ה' במעשיו ויקבלו כולם מנות מאת המלך הקדוש כ"א כאשר יוכל שאת נפשו ולבטל מהם כל הדינים ולגזור עליהם טובות ברוב ברכה וחיות ולקבל הברכה והמתנה שהובא לפניו בכל ימות החול מבירור הניצוצות אשר מהם הוא ויסביר להם פנים ויברכם בברכתו הגדולה והרחב' ולא הוא כדיבורו של חול שהיא בהיפוך שאף ההודאה וענין השירה שלהם הוא בחי' עבודת המלך כי הוא חוב' כל היצורים כאמור למעלה וגם לקבל מהם מנות המלך ונהפוך הוא ביום שבת שבחי' השבח שבפיהם הוא עבור רב שמחתם ותענוגים במה שזכו להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בשבת ומה יומתק למו ענין הזה במה שזכו ליזון עיניהם מאור זיו הדרת תפארת יקר אור מלכם ב"ה וב"ש המתגל' ומאיר עתה ביום שבת ק' בכל העולמות. והמה נתקרבו להיות עומדים לפניו ע"י האדם הכלול מהם מעולמו' עליונים ע"י גופו ונשמתו. ומיד יתחילו בכל חיותם ועוז כוחם לשורר ולרומם להדר ולברך לעלה ולקלס. למי שכל אלה לו ואבה בהתקרבו' אליו גלומי גוש נבראים תחתונים כאלה גם המה ישאו משאת מאת פניו ויקבלו ברכתם לכל הששת ימים כ"א לפי מעלתו ודרגתו ובזה הודו על ארץ ושמים שכל הארץ והשמים יודו לשמו ויספרו תהלתו והכל ע"י וירם קרן לעמו וגו' עד לבני ישראל עם קרובו שבני ישראל הם המקרבים את הכל ומיחדים הכל לשם ה' אשר נשגב שמו לבדו. שיתקרבו כולם להודת לשמו ולקבל הברכה לכל הששת ימים עתה עבור שהוא יום שמחת המלך מלא ברכאין בכולהו עלמין וכל שיתא יומין מניה מתברכין וברכת ה' היא תעשיר זו ברכת שבת כמ"ש במדרש (בראשית פ' י"א) וכוללת כל הברכות הן ברכת עבודת ה' לכל ימי השבוע וקבלת המוחין קדישין הנזכרים והן כל הברכות הנצרכי' לכל הנבראים והמה מנות ומתנות המלך מרוב שמחתו ונקרא מתנת חנם אף שאינו כדאי השמחה גורם לכל:

ז׳ו. ועבור זה אנו משבחין להקב"ה השבח לעושה נפלאות גדולות לבדו בשבת כי מאחר שכל שיתא יומא מניה מתברכין וגזירת כל הטובות הכל ביום השבת לפי שהוא עת שמחת המלך. וידוע אשר בעת השמחה אין דרכו לדקדק עם בריותיו להעמיד על שורת הדין לכן אנו משבחין אותו שעושה נפלאות גדולות לבדו שהנפלאות נגזרים בדרך הגדולות שגדולים הם מזכות האדם כי לבדו הם שגוזר כפי הטבת לבו ורוב שמחתו בעת ההוא:

ח׳ז. והנראה עוד לפרש השבח הלז של לעוש' נפלאות וגו' לפי מעלת השבת בדרך הקרוב בפשטות הדברים. ומתוכו יתבאר טעם על מה שאנו קורין שבת שלפני הפסח שבת הגדול כמ"ש (בש"ע א"ח סימן ת"ל) ע"ש וידוע מה שרבי' מקשין על זה דא"כ הוי ליה ליחס הגדולה ליו"ד בחודש אפי' אם חל בחול כמ"ש בט"ז ובמ"א שם אכן לפי מה שכתבנו לעיל שכל הטובות הנעשים לאדם בכל ימי השבוע הכל נעשה ונגזר למעלה ביום השבת. והנה בדרך משל אם יבואו ליסטי' או איזה רעות המתרגשות לבוא לעולם. וימצא את האדם ביום ב' או ג' בשבת והקב"ה מצילו מידם הנה הנס וההצלה הזו שינצל מכף אויביו הי' נעשה ונגזר ביום השבת שלפניו בעת אשר הבעל הנס לא היה מכיר בו כלל לא בנפילת הלסטים עליו ולא בהצלתו מהם. כי עדיין לא בא עליו הרע ובפיו לא צעק אל ה'. ורק המביט לסוף דבר בקדמותו וידע וראה בצעקת האדם מה שיהיה אח"כ גזר עליו הברכה שיהיה ניצול מן הליסטים בעת צעקתו כשיצעק אל ה' ולפ"ז הברכה והמתנה ניתן לו בעת שאין בעל הנס מכיר בו עבור מעלת השבת לזה אנו מעלים לשבח הזה בשבת שעתה הוא דרכו לעשות נפלאות גדולות לבדו שאין בעל הנס מכיר בהם עתה כלל והוא גוזר עליו עתה הגזירה הטובה הזאת ועושה לו עתה נפלאות גדולות ונסים לבדו בלתי ידיעת בעל הנס וזה שאמר שם שבת שלפני הפסח קורין שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו כי אף שהנס של יציאת מצרים לא היה כ"א ביום ה' בשבוע הברכה וההצל' היה נגזר ביום השבת כנ"ל ויפה אמרו מפני הנס שנעשה בו בו ממש נעשה ונגזר להעשות הנס ועל זה שיבח דוד המלך ע"ה ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וגומר כי שמחתני בפעליך ומה גדלו מעשיך ה' איש בער לא ידע עד להשמד' עדי עד הכל ע"ד הנזכר שבשבת טוב לה' על כי גדלו מעשיך בו שהברכות שבו המה נפלאים מבעל הנס ונקראים גדולים כי נתינת הברכה בו הוא קודם צעקת בעל הנס ומה גדלו מעשיך עבור זה בדרך לעושה נפלאות גדולות לבדו שהרי איש בער לא ידע זה האיש לא ידע עתה על מה לצעוק. ואתה ברחמיך הרבים ברכתו עתה. אשר בעת שיפרוחו הרשעים ויציצו כל פועלי און לפעול הרעות לזה. ישמדו עדי עד בלא יוכלו להזיקו:

ט׳ח. ואפשר לרמז עוד בדרך זה כי הנה אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה כמ"ש (בערכין פ"ב ובסוטה ט' ע"א) ואם ביום השבת עדיין לא נתמלא הסאה ולא הגיע להיות הקש נתקשה כ"כ שיהי' בו כדי שבירה אך האל הטוב רואה במעשיו שביום ג' או ד' יתמלא סאתם נותן עתה בהשבת הקודם הברכה לשבור שיני רשעים ולהציל את עמו ישראל מידם וזה שאמר בפרוח רשעים כמו עשב להיות מתקשה עד שישבר כמאמ' חז"ל אבל עתה עדיין לא נתקשה אעפ"כ שמחת וקדושת היום גורם לגזור מהיום להיות הפח נשבר ביום הזה ואנחנו נמלטנו וע"כ מה גדלו מעשיך ביום הזה אף שעדיין עתה הוא בפריחה בעלמא ולא הגיע לכדי שבירה אעפ"כ הגזירה נחרץ עליהם להשמדם עדי עד:

י׳ט. אתה הראת לדעת מכל דברינו שבארנו עד הנה. אשר עתה ביום שבת קדשינו כל העולמות עליונים וכל הנבראים התחתונים כולם מתקבצין ובאין להתקרב ולהתראות לפני בורא כל עולמים ב"ה וב"ש כי הוא יום שמחתו ורצונו בשמחת כל העולמות וכולן משבחין ומפארין ומעריצין לאשר בקודש נאדר והכל ע"י איש הישראלי בכח גופו ונשמתו והוא המחבר את האוהל להיות אחד ובפרט באמירת המזמור הלז המכוון נגד תפארת ישראל שבו נתפרשו כל העולמות שלמעלה וכל יסודת הארץ התחתונה ודומם צומח חי מדבר כנ"ל והוא מקשר את כולם מתתא לעילא ומיחד את כולם ביחוד גמור מעילא לתתא ונעשה עי"ז בחינת וא"ו כידוע שכל מקום שעילא ותתא מתכוונים לדבר א' נתקן בחינת וא"ו זו כי ימי הארץ הם ששת ימי הבנין והשבת הוא אתכללות' והכולל את כולם וגם כל צבא מעלה הם ששת ימי הבנין וכנסת ישראל הוא אתכללותם ובהתחבר הששת שבארץ עם הששת שבשמים ובין כולם נתיחד שמו על הקב"ה שהוא אלופו של עולם ויחודו של עולם המיחד הכל להתקרב אליו ביום השבת אז נתקן הוא"ו שגי' אחד ונתעלה שם ה' הנרמז בו' תיבות של שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מחמת אחדותם והתהפכותם יחד פא"פ והכל הוא מטעם המבואר בספר הפרדס שהבאתי (בתחלת שורש הזה) שיום השבת הוא יחוד תפארת ומלכות והוא בחי' הוא"ו הנ"ל שהוא במדת התפארת המיחד את הכל ולכן אנו אומרין בשבת כל השבחים הללו שהיא פאר וכבוד נותנים לשמו לפיכך יפארו וכו' וזכרך מלכנו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת הכל על שם הנזכר כי מדת התפארת היא הכלול מכל בחינת השמים ממעל והארץ מתחת וכולן מתיחדין באל א' ומפארין ומהללין שמו אשר נשגב לבדו ואין יחיד כיחודו והכל בגודל השמחה ורב התענוג כי יום שמחות הוא לפני בורא עולם ב"ה ואז נעשה השם מ"ה באשלמותו בהכנסת האל"ף בו ומה שהי' במספר מ"ד המורה על הדין שהוא דם נעכר ונעשה חלב שהוא גודל הרחמים ונעשה מ"ה שמו ועי"ז נתקן התפארת אדם לשבת בית ונתגדל התפארת ישראל ע"י כנסת ישראל שיהיו מוכני' לעלות להר גבוה לבית ה' ע"ד נשבע' בטוב ביתך קדוש היכלך ובעת התיקון השם הנורא הלז של שם מ"ה נגמר ונתקן היטב בחי' הבריא' כידוע מכתבי האר"י זללה"ה שגמר תיקון הבריאה היה על ידי שם מ"ה החדש ונקרא חדש על שם שאז נעשה ונגמר הכל על תיקונו בכל הי"ב צרופי הויה:

י״אוהם י"ב פעמים כ"ו מספר חדש ונתקן הכל היטב ורומז על הגאול' שלעתיד שנזכה במהרה לאורו בחינת אור חדש על ציון תאיר וכו':

י״בוכל דברינו הנאמרים ומבוארים בכל השורש הזה רמז לנו מלך יוצר כל ב"ה בקריאת השם שבת שהוא נוטריקון ש"מו ב"ו ת"פאר וגם ש"מך ב"כל ת"תעלה הכל להורות על ענין התפארת העולה להקב"ה בו מכל העולמות ומכל הנבראים ע"י האדם אשר על כן קראנו השורש הזה בשמו הנרמז עליו למען יהי' לך לאות ולסימן לכל דברינו בשורש הזה והיה השם הזה לך לזכרון לעשות ולכוין כן כמצווה עלינו מפי מלך עולם ברוך הוא וברוך שמו וכאשר גילה סודו אל עבדיו הנביאים והיה א"כ תעשה הקב"ה יאיר על נפשך ושורש חלקך בעולמות עליונים קדושת השבת אשר נרמז בו כנ"ל ושב"ת ברכ"ה ת"קבל מאת צור העולמים ב"ה ולכל הנלוים אליך ולכל המסתופפי' בצלך וכל הנכללים בשורש נשמתך להניח ברכה על ראשך ואל תוך ביתך אמן ובזה נשלם מה שרצינו לבאר בשורש הלזה:

י״גסליק שורש החמישי. עוזך בו לדורשי. נפשי נועם אליו תבקשי. להתחיל ולסיים שורש הששי: