סדורו של שבת, חלק א, שורש הששי ב׳Sidduro Shel Shabbat, Volume I, Shoresh VI 2

א׳ידבר לחזק לב איש הישראל שרוצה לחזור בתשובה שלימ' לפני בוראו וירא לנפשו עבור שיש אתו עבירות שלא יוכל לצאת ידי חובת התשובה הגמורה כדמיון בא על הערוה והוליד ממנה ממזר או שגזל והנגזל חלף הלך למד"ה וכל זמן שהעבירה בעולם חרון אף בעולם ויתבאר שהוא יעשה מה שהוא בידו לעשות בכל האפשר והשאר מה שאין בידו כלל הקב"ה גומר על ידו תשובת האמת להמית הממזר או ליתן בלב הנגזל שימחול לו וגם יתבאר בו ענין החסד הגדול שנעשה ביום השבת במחילות עונות ובו כ' עלים.

ב׳א. אולם נשתנה בחי' יום השבת ומעלותו מימי החול ונפרשהו בקצת דרך ארוכה והוא מפורש במזמור הלז ובזה יבואר גדולת מעלות השבת ברבות החסדים בו כי אנו עתה מדברים בשורש הזה במדת החסד הממתיק לכל הגבורות הנה אמרז"ל (בשבת קי"ח) על פסוק שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו: הרי שמעלה יתירה נתן הקב"ה לשבת שע"י שמירתו נמחל לו על כל העבירות שעשה בימי החול אמנם צריכנא לבאר ענין הזה על מכונו ולפרשו היטב כי לכאורה יתמה דבריהם זה עד מאוד. כי הלא ידוע שאין הקב"ה לוקח שוחד מצוה בעד עבירה ועל כל העבירות שעושה האדם צריך לעונש אף אם יעשה חבילות מצוה וכן על כל המצות ישולם לו גמולו אף אם ירבה לפשוע ובדין הוא שיטול שכרו אם בעוה"ז אם הוא רשע גמור או בעו"ב באינו גמור ואיך ס"ד שאדם יעבור עבירות כל ימי השבוע ואח"כ כשמשמר את השבת ימחול לו מה ענין שמירות מצוה למחילות עבירות כשלא עש' תשובה עליהם ואם איירי כשעש' תשוב' הלא גם בימי החול כשעוש' תשובה נמחל לו על עונותיו ואין לך דבר שעומד בפני התשובה כמ"ש ברמב"ם (פ"ג מהלכות תשובה הלכה י"ד) ומה הוא מעלת יום שבת קדשנו: גם ליתן לב להבין לשון אל תקרי כך אלא כך כיון דבאמת כתיב בקרא מחללו ומה זה אל תקרי כן וכי זה קרי וכתיב ובאמת אנו קורין מחללו וכבר פרשנו בכמה מקומות על ענין זה אל תקרי שפירושו שאי אפשר לקיים הקרי הלז כמו שנכת' ונקרא עתה אם לא שנקרא מקודם כלשון האחר שאמר הגמ' ואז נוכל להקרא כמו שכתוב לפנינו כדמיון כאן באל תקרי זה הסגנון הוא שלא תוכל לקרות מחללו אלא א"כ תקרא מקודם מחול לו ואח"כ תוכל לקרות מחללו והוא על הדרך שאמרתי פי' הפסוק כי מצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר וגו' ולא מעבר לים היא וגומר עד כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו: ורז"ל פרשוהו כי המצוה הזאת קאי על מצות תשובה ואנחנו לא נדע מה נשתנה מצוה זו מכל מצות שבתורה לסבור עליו דוקא שהוא בשמים או מעבר לים ולא נטעה זה בשאר המצות ולהסמוך לזה גם הפסוק ושבת עד ה' אלהיך וגו' עד ושב ה' אלהיך את שבותך וקבצך ופסוק שובה ישראל וגו' עד וקח טוב ולפרש בזה דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בהלכו' חגיג' (פ"א הלכה ו') עבר הרגל ולא חג אינו חוגג עוד וע"ז נאמ' מעוו' לא יוכל לתקון וכו' מה שקשה עליו בזה נכתוב לקמן בפירושו ולפרש ולבאר כל זה נקדים הקדמה אחת מה שכתב בחובת הלבבות בשער התשובה. וזה תוכן דבריו שלפעמים נמנע האדם מן התשובה עבור מה שאין בידו לתקן מה שעיוות כמאמר חז"ל [חגיגה י"ז ע"א] איזהו מעוות אשר לא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר שכל זמן שהעבירה בעולם כדמיון הממזר הזה או כדומה: אז חרון אף בעולם. אם לא שימות זה הממזר בעולם בלא זש"ק. או הגוזל את חבירו והנגזל חלף והלך למדינות הים ואין בידו להוליך אחריו גם זה מעוות לא יוכל לתקן: ואך אעפ"כ לא ימנע אדם עצמו מן התשובה כי זה הוא חסדי המקום עלינו אם לבבו יבחן שבכל לבו שב אל ה' הן בעבירות שבין אדם למקום שא"צ בזה לשוב כ"א אל ה' הן בעבירות שבין אדם לחבירו שיש בו שתי השבות. כי לשתים נחשב חטאו א' שחטא נגד המקום ועבר על צוייו בלא תגזול או לא תגנוב וכדומה ונוסף עוד שעשה רעה לרעהו שזה החלק אפילו הביא כל אילי נביות שבעולם אינו נמחל לו עד שירצה את חבירו. הנה הוא יעשה תשובה לפי כחו באמת בזה החלק שחטא נגד המקום וכיון ששב השב בכל לבבו ונפשו בהצד היותר טוב ששייך לה': וה' הטוב המוחל לו על חלקו יודע שלבו נתן באמת לתקן העבירה ורוצה לתקן הכל ורק שאין סיפוק בידו כמבואר ע"כ זאת עושה הקב"ה עמו להיות הוא בעצמו אשר בידו כח וגבורה להעביר העבירה מן הארץ להמית הממזר או שנתן ה' בלב הנגזל באשר הוא שם להיות מוחל לו בכל לבבו מה שגזל ממנו ואז נתבטל העבירה מכל וכל בחלק השמים והבריות אך מאת ה' היתה זאת נפלאות בעינינו. שהדבר הנפלא ונמנע מן האד' נעשה לו מה' עזר וישועה ע"כ דברי ח"ה בקצת ביאור להבין דבריו:

ג׳ב'. ובענין שני חלקי עבירות אלו חלק השם וחלק הבריות פרשתי מאמר חז"ל במדרש (ויקרא פרשה כ"ו) על פסוק אמור אל הכהנים אמר ר' יהושיע דסכנין בשם ר' לוי מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ושופטיו דור דור ומנהיגיו וכו' והראהו שאול ובניו נופלין בחרב אמר לפניו מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב אמר לו הקב"ה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שהם מקטרגים אותו וכו' ע"כ ולכאורה מדרש הלז סותר את דברי הגמרא (ברכות י"ב ע"ב) אמר רבי בר חיננא סבא משמיה דרב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו וכו' עד אלא מהכא ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאוד וגו' ולא ענני גם ביד הנביאי' גם בחלומו' ואקרא לך להודיעני מה אעשה ואלו אורים ותומ' לא קאמר משום דקטלי' לנוב עיר הכהנים ומנין דאחילו לי' מן שמי' שנ' ויאמר שמואל אל שאול מחר אתה ובנך עמי וא"ר יוחנן עמי במחיצתי ע"כ ומבואר מזה שנמחל לו על עון נוב עיר הכהנים בעת שדיבר עם שמואל. אכן יבואר בטוב טעם. כי הנה אמרו בגמרא (קידושין מ"ם ע"א) ע"פ אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב וצדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק טוב ופרש"י טוב לשמים וטוב לבריות ובההוא כתיב כי פרי מעלליהם יאכלו. כי פרי מעלליו יאכל בחייו ולהכי אוכל פרותיהן בעוה"ז ע"כ: והרמב"ם ביאר ענין זה [בריש מסכת פאה] בפירוש על המשנה של אלו דברים שאוכלין פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב וז"ל וענין מה שאמר אוכל פירותיהן והקרן קיימת לו דע מה שאומר לך. כי המצות כולן נחלקים בתחלה על שני חלקים החלק האחד במצות המיוחדות לאדם בנפשו במה שיש בינו ובין הקב"ה כגון ציצית ותפילין ושבת וע"א והחלק השני במצוה התלוים בתועל' בני אדם קצתם עם קצתם כגון אזהר' על הגניבה ואונאה וכו' והצווי באהבת איש את חברו: וכשיעשה האדם המצות המיוחדות לנפשו מה שיש בינו ובין בוראו תחשב לו לצדקה ויגמלהו הקב"ה עליו לעוה"ב וכשיעשה המצות התלויות בתועלת בני אדם זה עם זה כמו כן תחשב לו לצדקה לעוה"ב לפי שעשה המצוה וימצא טובה בעוה"ז בעבור שנהג מנהג הטוב בין בני אדם ע"כ וכן הוא בעבירות שבין אדם לחבירו כמו שהוזכר בלשונו הגניבה ואונאה ימצא עונשו בעוה"ב לפי שעבר על צווי הבורא ית'. וגם יענש בעוה"ז כי עשה רעה לרעהו וזה היה בחטא שאול המלך שהרג נוב עיר הכהנים והיו שתי רעות לשמים ולבריות וכאשר נתבייש מפני שמואל נמחל לו חלק מה שחטא נגד המקום אבל חלק הבריות נשאר לו לקבל עונשו בעוה"ז וז"ש בגמ' דידן ומניין דאחילו ליה מן שמיא פי' חלק הרע לשמים זה נמחל עבור בושתו ולכן אומר המדרש ולי אתה אומר פי' מה אתה אומר לי הרי כבר מחלתי חלקי אמור אל הכהנים נוב עיר הכהנים שהרג שחלקם נשאר והם מקטרגים אותו ומוכרח לקבל עונשו בעוה"ז:

ד׳ג. ולבאר עוד בדרך זה דברי המדרש רבה (בראשית פ' ל"א) על פסוק החמס קם למטה רשע [יחזקאל ו] החמס קם אתמה' ח"ו אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע ופירש"י שם והאי למט' דריש כמו להטות כלו' להטעותו ברשעתו והוא תמוה שמחלק את הפסוק לשנים לעשותו בקושיא ותירוץ ולבסוף לא נשתנה מדברי הפסוק והנראה בזה על פי מאמר הגמרא (קידושין ל"ט ע"ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל את הארץ וכו' ורמינהו אלו דברים שאוכל פירותיהן בעוה"ז וכו' ופרש"י משמע הני הוא דאוכל פירות והקרן קיימת אבל מצוה אחרת לא ואנן תנן מטיבין לו ונוחל את הארץ אמר רב יהודה הכי קאמר כל העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו ומקשה מכלל דהנך אפילו בחדא נמי. ופירש"י בתמיה והא רובא עונות הוא. אמר ר' שמעון לומר שאם הית' שקול' מכרעת: ופירש"י הא דקתני אלו דברים שאוכל פירותיהן במחצה עונות ומחצה זכיות קאמר ויש במחצה זכיות אחת מאלו דברים מכרעת את הכף כאילו הוי רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה דמתניתין וכי לי' בה חדא מהני צריך למצוה יתירה ע"כ הרי לפניך דאפילו במצות אלו שיש בו שתי בחינת טוב לשמים וטוב לבריות אין מועיל אם יש בידו מצוה אחת או שתים להקרא צדיק ע"י רק להכריע ולא יותר שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות ולכן תמה המד' החמס קם ח"ו שהחמס לבד יהיה קם שיהיה בזה נקרא רשע. ואם הכתוב מיירי כשעבירת החמס הוא יותר על מחצה עונותיו יקשה למה נקט דוקא חמס ולא בכל עבירות כן כשאחת יתירה על הרוב שם רשע יקרא לו. ויוכרח לתרץ כעין תירוץ הגמרא כשהוא על המשקל השוה במחצה זכיות ומחצה עונות והחמס הוא מהמחצה עבירות: אז יכריע את הכף להיות נקרא רשע גמור ולדון אותו על רשעו וזה ח"ו שיהיה הוא לבדו קם להיות בו די להיות נידון בבחינת הרשע ואם קם הוא רק למטה רשע להטותו לרשע שיטה ויכריע עון הזה להקרא רשע ע"י ולהיות נידון בדיני הרשעים כי גודל עונו במה שהרע לשמים ולבריות. ואוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשו לו. וזה הכל מחמת שלא מצינו ששאול עשה תשובה לפני המקום כי סבור שכדין עשה ורק מחמת הבושה נמחל לו אבל גדולה התשובה אם יחטא איש בעבירת שבין אדם לחבירו ורוצה לשוב באמת לפני בוראו ורק אין סיפוק בידו להגיע אליה כענין שהרג את הנפש וממי יבקש מחילה כיון שהוא מת או שרחוק ממנו משיב נפשו כענין הנגזל שהלך לו למדינת הים. או בא על הערוה והוליד ממנה ממזר כנ"ל הנה הוא יעשה תשובה לפי כוחו באמת בזה החלק שחט' נגד המקום וכיון ששב השב בכל לבבו ונפשו בהצד היותר טוב ששייך לה' וה' הטוב המוחל לו על חלקו. יודע שלבבו נתן באמת לתקן העבירה ורוצה לתקן הכל ורק אין סיפוק בידו כמבואר: ע"כ זאת עושה הקב"ה עמו להיות הוא בעצמו אשר בידו כח וגבורה להעביר העבירה מן הארץ להמית הממזר. או שנותן ה' בלב הנגזל באשר הוא שם להיות מוחל לו בכל לבבו מה שגזל ולקח ממנו או ברוח נשמת ההרוג למחול לו על מה שעשה לו ואז נתבטל העבירה מכל וכל בחלק השמים והבריות ואך מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעיניו שהדבר הנפלא ונמנע מן האדם נעשה לנו מה' עזר וישועה כנאמר למעלה:

ה׳ד'. וזה פי' הקרא ושבת עד ה' אלהיך שתשוב באמתיות לבבך מכל מה שבכוחך לעשות ולא ישאר כ"א מה שביד ה' אלהיך שאתה רצונך מאוד לתקנו ממש במסירת נפשך ובאבידת כל הונך כדי לצאת ידי חובת התשובה הגמורה אפס כי אתה אדם על הארץ ולא תוכל לעשות מה שבשמים להמית הממזר וכדומה אז ושב ה' אלהיך את שבותך שנעשה הוא שלוחך להשיב שבותך מה שהי' מוטל עליך להשיב ועושה הוא לתקן הכל:

ו׳ה'. ובזה נכון מאמר הכתוב כי המצוה הזאת וגו' אשר דרשוה חז"ל על מצות תשובה ורומז על זו הבחי' התשוב' שהזכרנו ואמר כי המצוה הזאת לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא פי' שלא נפלא ממך הדבר אף לא רחוק כי לא בשמים הוא ולא מעבר לים כלומר נגד זה שתאמר הלא בשמים הוא כי מי בידו להמית הממזר או ליתן ברוח נשמת ההרוג למחול לו אם לא ה' אשר בשמים וגם נגד זה לא מעב' לים הוא שתאמר מי יעבור לי אל עבר הים להשיב הגזילה אל הנגזל ולרצותו אשר הכעיס נגדו כי זה אינו כי קרוב אליך הדבר מאד שאף שהוא בשמים ומעבר לים קרוב אליך מאוד ועל אופן הנ"ל שתשיב עדיו בלבבך ונפשך על חלק השייך לו ואם בלבבך יבין שרוצה אתה באמת לתקנו ומה שהיה בידך תקנת הכל על מכונו ככל אשר היה בידך לעשות ושומע אמרי פיך מה שאתה מתחנן אליו על הדבר הזה שיסייע לך לשוב אליו באמת ושיתוקן כל בחינת התשובה עד גמירה שלא ישאר שום כתם ושמץ מנהו וזה בפיך ובלבבך כשיהיה בך באמתיות לבבך ובפיך אז לעשותו שהקב"ה נעשה שלוחך לתקנו ולעשותו כי עשיה הוא תיקון ע"ד ובן הבקר אשר עשה והוא הוא המתקן להעביר ממשלת זדון מן הארץ והוא יתקן תיקונך ויעשה להעביר עבירה מן הארץ בכל אופנים הנזכרים כדי שיהיה תשובתך שלימה לפניו וע"כ אמר הקרא הנזכר ושב ה' אלהיך את שבותך ומסיים ושב וקבצך מכל העמים:

ז׳ו. כי זה הדרגא עושה הקב"ה עם כל הבעלי תשובות שכל הניצוצות הנופלין בין הקליפות ע"י מעשה בני האדם ובפרט ע"י חטא הקרי ר"ל נעשה מהניצוצות אלו חיות לאומות העולם. ואדם הבליעל מחיה בהם את חילי שהוא העמים אשר על פני האדמה. אשר באו מכוחו ועי"ז הוא כל בחי' הרע והצרות שבא על האדם. על ידי שליחות הגוים. בבחינת תיסרך רעתך שהרעה שלך בעצמך ומחלציך בא אליך הרעה. שאותו החיות שניתן להרשע הזה מאתך הוא מתעורר עליך לענשך ודעת עצמך תיסרך והנה אם איש חכם הוא זה שפוגע בו איש צר ואויב הזה שרוצה להרע לו וליסרו. תיכף עיניו בראשו לראות ולהבין את דבר הנולד ממנו שזה הרעה הוא שנולד ממנו ומעצמותו ותיכף נותן בלבו לשוב על חטאיו ופשעיו ולהתחרט עליהם בלבב שלם. וביותר לישב במר נפשו על הגרמת הרע שנפל ממנו ניצוצות הקדושו' ונשקע בין הקליפות. ונעשה עבד כי ימלוך ושפחה תירש גבירתה. שהקליפו' מושלים על הנ"ק ההם הניתן לרשותם כמ"ש (בשורש הקוד' ענף א') וכשהדברים באמת בלבב שלם מיד נהפך ונעשה החיות הרע הזה שבקרב הגוי לטוב או שיוצא ופורח מהגוי הזה. ונעשה ממנו חיות טוב ונברא ממנו מלאך בכח התשובה והיא המציל אותו מצרה הזו. או שמתהפך בקרב הגוי לטובה ונותן לו לב רחמים ומרחם על האדם וזה הוא שומר נפשות חסידיו שמתנהג במדה טובה הלזו על שב מחטאיו ונק' חסיד ובזה הקב"ה שומר ומציל אותו. ועל כן מיד רשעים יצילם פי' שמפריש ומבדיל ממנו אות' החיות לעשותו מלאך טוב להצילו מיד שונאיו:

ח׳ז. וזה הענין רמז דוד המלך ואמר שיר למעלות וגומר. בקום עלינו אדם פי' כשאנחנו רואים שקום עלינו אדם רשע אזי אנחנו נותנין על נפשינו שחיים בלעונו שחיות שלנו היא בלענו שהוא הוא הרוצה לבלוע אותנו ח"ו ובחרות אפם של החיות האלו אזי המים שטפונו ולכן ונחלה עבר על נפשנו אזי עבר על נפשנו המים הזדונים כלומר הנה נחלה ודאגה עבר על נפשינו. לא על הרע שאירע לנו רק מה שאזי עבר על נפשינו המים הזדונים. שנפשינו ממש של הקדושה נפל' לבחי' הקליפות והרע הזה. ואנחנו דואגים מאד על זה מה שאנחנו גרמנו. שחלק נפשינו בא עד הלום לירד לעומק הרעה הזאת. וזה היא התשובה השלימה מה שדואג ומתאנח לא צער גופו שאירע לו עתה ולא לכבוד עצמו דורש כ"א על חלק נפשו ניצוץ הקדושה שנפלה בין הטמאים האלה ועבר עליו המים הזדונים מיד לה' הישועה וברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם וגם טובה עשה לנו שעוד נפשינו כצפור נמלט' מהפח יוקשים מהשני פעמים דם מספר פ"ח כמ"ש בכוונ' שם. ובזה ניצול נפשינו מהם ונעשה על שתי בחי'. כי לפעמים כשאין אדם הקום עלינו הזה. כי אם חיות נפשינו לבד אז הפח נשבר מכל וכל. כי שני מיני חיות יש בכל המקבל. חיות אחת חיות עצמותו מה שניתן בו בעת הלידה בנפש החיונית שבו והשני לפעמים בא אליו חיות אחר בסוד העיבור ומתעבר בו לעשות הטוב או לפעול הרע ח"ו כפי מעשיו לכן לפעמים נפשנו נמלטה לבד ונשאר בו חיות הראשון וכאשר אין בו כלי חיות העיבור וכשזה קם להעלות מאתו אל הקדושה זה נופל לגמרי והפח נשבר. ובין כך ובין כך אנחנו נמלטנו. ולא זו בלבד שמציל הקב"ה אותנו מלהרע לנו אף עזרנו בשם ה' שנעשה עזר ומסייע להציל את נפשינו וחלק ניצוצות שלנו להיות נמלט מפח יוקשו ולהכניסם אל הקדושה לכן כל בעלי תשובה אחר שעשו התשובה הקב"ה מקבץ נדחי עמו ישראל. מה שנדחה על ידו מהקדושה אל תוך הקליפה הקב"ה מקבץ בחסדו ובכחו הגדול להשיב שבותינו לתוך קדושתו ית"ש. ועל זה אנו מברכין מקבץ נדחי עמו ישראל כי נדחי גי' ע"ב כמ"ש בכוונת והשם זה מסוגל להכרית הקליפות ברמז השלשה פסוקים ויסע ויבא ויט שבהם ע"ב שמות. ובו נלחם הקב"ה עם המצרים במצרים. ובשם הזה מקבץ נדחי עמו ישראל הם הניצוצות הקדושות הנדחים ממקומם ועל זה אנו מבקשין וקבצינו יחד מארבע כנפות הארץ מכל המקומות אשר הם נפוצים על ההרים בארבע רוחות העולם ומשם תקבצם יחד. ואנחנו מברכין מקבץ נדחי עמו ישראל הנדחי שהוא מספר ע"ב הוא מקבץ ומלקט נפזרים ליחד לאחד:

ט׳ח. וזה שאמר הקרא ושב ה' אלהיך את שבותך שהוא ישיב מה שעליך להשיב ואין לאל ידך לעשות עושה הוא בעצמו ועל כן ושב וקבצך שהוא עושה מעשיך. ומקבץ כל נדחך מכל העמים אשר נתפזרו שם ויגמור על ידך כל דבר התשובה הגמורה:

י׳ט. ואל זה רמז הושע הנביא ואמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כאשר פרשנו לעיל שתשוב בכל מה שבכחך לעשות עד שלא ישאר כי אם מה שביד ה' אלהיך. ואז הוא יגמור מה שבידו לתקן מה שאין בידך לתקן ואגב בא הכתוב ליעץ להורות אותנו שאין דרך תשובת האמת כ"א בזה האופן כי אף בלא זה הענין שכתבתי למעלה שקשה בידו אמתיות התשובה עבור מה שהוא בשמי' ומעבר לים מי הוא זה שיוכל לשוב ולתקן שגגות שאין בהם ידיעה לא בתחילה ולא בסוף וגם בזאת רחוק מאתו דרך התשובה וכבר פסק הרמב"ם ז"ל (בה' תשובה פ"ב הלכה ג') שצריך לפרוט החטא ואם אינו יודע מהם איך יוכל לפורטם אך בדרך הזה כששב באמת על מה שבידו ומפיל תחינה ובקשה לפני מלך אל רם ונשא לתקן מה שאין בידו אז הקב"ה מעביר זדון ושוגג פי' ממשלת זדון הנ"ל שהיא העבירה הישנה בעולם השוגג מה שאין ידוע לו לכן אמר הכתוב בדרך עצה שכך תהיה התשובה שלך להיות שתשוב בבחי' עד ה' אלהיך כנ"ל ולמה כי כשלת בעוניך רומז על שגגות הבאים לידך ואין לך ידיעה בהם ואחר שתעשה כך לשוב אל ה' ומה שבידך תתקן הכל בכל כחך ואז ואמרו אליו כל תשא עון תבקשו מאתו לומר לו אשר כל העונות לנשו' אין ביד מי לתקן כ"א בידיך וזהו אליו כל תשא עון כל העונות לישא הלא אליו הוא והוא בעצמו צריך לעשות הפעולה הזאת להעביר זדון ושוגג ועל זה אמר וקח טוב שתקח הטוב הזה להיות ה' מעביר העבירה מן הארץ והוא עושה ומתקן מה שבשמים ומעבר לים וכל השגגות מוחל עבור גודל טובו ורוב חסדיו:

י״אי. והנה אמרז"ל [יומא פ"ו ע"א] גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד והוא רומז על ענין הזה כשאדם עושה תשובה שלימה ממה שבכחו מגעת עד כסא כבודו להתקן מה שבשמים שלא על ידו רק בחסדי אל ב"ה:

י״ביא. ואמר עוד הכתוב ונשלמה פרים שפתינו בזה מתרץ שאל תתמה על החפץ שיהיה נעשה כזאת לתקן כאן בדיבורו לבד שיהי' כך נעשה מעשה בשמים ממעל כי מצינו כזאת גבי הקרבנות שארז"ל (מגילה ל"א ע"ב) א"ר אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי וגו' כתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עוש' להם כדור המבול וכדור הפלגה אמר לו לאו אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שביהמ"ק קיים בזמן שאין ביהמ"ק קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תיקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקוראין בהם מעלה אני עליהם כאלו היו מקריבין לפני קרבנותיהם ומוחל אני להם כל עונותיהם: ועוד אמרו על פסוק זאת תורת העולה כל העוסק בפ' עולה כאלו הקריב עולה. והכל הוא מטעם מאחר שעוסק הוא בפרשה הזאת. ובוחן לבות יודע את אמיתיות נקודת לבבו שרצונו מאוד לקיים המעשה ההוא להקריב קרבנו לפני ה' אך שאין בידו לעשות עתה כי אין לנו בית המקדש ולא כהן שיכפר בעדינו הנה שכרו אתו ומחשבתו הטובה הקב"ה מצרפה למעשה ומקבלו באהבה כאלו הקריב עולה. וזה סידור הקרא כאן. וקח טוב פירוש שתוכל ליקח הטוב כנ"ל. וראיה שיוכל להעשות כזאת ממה שנשלמה פרים שפתינו שאמירת שפתינו חשוב ומקובל כהקרבת פרים כן גם נעשה בזה:

י״גיב. וגם יאמר וקח טוב הנה חיבה יתירה הודיע לנו שאף מאותו התשובה שעושה הקב"ה בעדך עוד תזכה שיעשה מאלו העבירות זכיות לך ככל שאר עבירות הנעשים זכיות כשאתה חוזר בתשובה אף כאן שנעשה בסיוע' הקב"ה יעשה לך מהם זכיות. והכל מחמת רוב טובו וגודל רחמיו וזה וקח טוב שאף טובה תקח מזה התשובה שעושה הקב"ה למענך שיהיה לך זכות מהם:

י״דיג. ובזה אפשר לפרש הקרא ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כלומר לא די שאתה מסייעתו בתשובה ותמחול לו אף על העונו' שאין בידו לתקן אף תשלם לו לתת לו שכר כאלו הם זכיות להיות נחשב ממש כמעשהו כמו שהוא היה עושה בעצמו שגדולה תשובה שעונות נעשו זכיות כנ"ל:

ט״ויד. וזה הענין המבואר [בזכריה ג] אצל יהושע הכהן הגדול שכתוב בו ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה' והשטן עומד על ימינו לשטנו ויאמר ה' אל השטן יגער ה' בך השטן וגו' ויהושע לבוש בגדים צואי' ועומד לפני המלאך ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר הסירו הבגדי' הצואים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות ויאמר ישימו צניף הטהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וגומר וכל הענין הלז אינו מובן מה היה שטנת השטן עליו ובמה נמחל לו לאמר הסירו הבגדים הצואי' ואח"כ להשים צניף הטהור על ראשו והמ"י שאין לו פי' כלל אמנם לכל דברינו הנאמרים למעלה יבא ע"נ כי הנה חטא יהושע היה מה שלא מיחה בבניו שנשאו נשים נכריות כמ"ש בתרגום שם והנה יהושע הכהן ודאי עשה תשובה שלימה ע"ז ורק שאז לא היה כח בידו להוציא הנשים מתחת בעליהן וכאשר בניו נשקעו בעבירה קשה היה לו להפרישן מזאת אף שבתחלה אם היה מוחה בהן היו עושים כדברו אך אח"ז לא היה יכול יהושע להפרישן והרי העבירה בעולם ולא יכול לעשות תשובה שלימה בזה וע"כ השטן עומד על ימינו לשטנו ואך הקב"ה הרואה ללבב והיה יודע בו שעשה תשובה שלימה בכל לבו ורוצה באמת לתקן את הכל ואך שאין זה בידו ומדת הטוב מהקב"ה הוא שהוא יגמור ע"י מעשי התשובה הגמורה וע"כ אמר יגער ה' בך השטן ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו והלבש אותך מחלצות כי כבר הוא עשה את שלו ומה שעל הקב"ה הוא כבר נעשה כי בידו לעשותו תיכף ולכן אמר וישימו צניף הטהור על ראשו פי' שמהעביר' הזאת נעשה לו עוד עטרה על ראשו שגם מזה נעשה לו כזכיות בבחי' וקח טוב שכתבנו למעלה והכל כי ידע הקב"ה התשוב' שלו כהוגן באמתיות לבבו ככל אשר היה בידו לעשות ואז היה ראוי שזדונות נעשו לו כזכיות כאשר בארנו:

ט״זטו. ואחר שבארנו כל זאת נבוא לביאור דברי הרמב"ם שהבאנו לעיל עבר הרגל ולא חג שוב אינו חוגג עוד וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון ע"כ והוא מהמשנ' ו' (פ"א דחגיגה) שכתב שם בזה"ל עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו וע"ז נאמר (קהלת א׳:ט״ו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות רבי שמעון בן מנסיא אומר איזהו מעוות שלא יוכל לתקון זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר וכו' ע"כ וכתב שם התוי"ט דלא פליגי אהדדי והת"ק כוון אל סוף הפסוק וחסרון לא יוכל להמנות דכיון שישב ובטל לו ממצות עשה שייך בי' חסרון ולא מעוות ורשב"ם ג"כ סבר כן ולא פליגי כלל ומלישנא דר"ש אומר לא תידוק דלאפלוגי אתא דטובא איתנהו הכי ולא פליגי ודייק כן מהגמרא ע"ש ולפי זה היה לו להרמב"ם לנקוט הפסוק וחסרון לא יוכל להמנות כיון ששניהם סוברים כן ועכ"פ הי' לו לנקוט בלשונו כל הפסוק כמו שהוא במשנה ולמה נקט בלשונו רק רישא דקרא שהוא מעוות לא יוכל לתקון בלבד ועוד יקשה לפ"ז אם לא פליגי אהדדי על מה לא כתב הדין דרשב"מ בכל הלכות תשובה והיה לו לפסוק כמותו אחרי שאין חולק עליו אכן לפי אשר כתבנו למעלה נראה דהרמב"ם ס"ל דבזה פליגי הת"ק ורשב"מ דרשב"מ ודאי לא סבר לדברי הח"ה הנ"ל לדברי תורה דא"כ תיקון הוי אף זה שאין בידו ע"כ נוכל לומר דהת"ק בכיון הביא רישא דקרא דמעוות. דלפי דברי הח"ה אין שום דבר בעולם שלא יוכל לבוא לידי תיקון דהכל בידי שמים לתקן. ואף אם כבר נכשל כוחו ואין כוחו עתה כמו אז ואמרו רז"ל [יומא פ"ו ע"ב] היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה באותו מקום ובאותו פרק ופירשו שיהי' באותו כח שהיה בעת שעבר העבירה. הנה בידו לגדל ולחזק לכל ולחדש כנשר נעוריו ע"כ אי אפשר לקרא לדרוש על דבר התשובה לכן הביאו על מעשי החגיגה שזה ודאי מה שעבר אין. אפילו אם יביא מעתה כל אילי נביות שבעולם כיון שעבר זה הזמן שאי אפשר להחזירו בשום אופן ורשב"מ ע"כ לא סבר להא דהח"ה וע"כ לומדו מהקרא דמעוות. ולכן הרמב"ם ז"ל שדעתו ג"כ כדעת הח"ה שכתב לענין נכשל כוחו אם עשה תשובה אעפ"י שאינו תשובה מעולה מועל' הוא לו ובעל תשובה הוא וכל עונותיו נמחלין כמ"ש בדבריו (פ"ב מהלכות תשובה הלכה א') ואינו יכול לדרוש קרא דמעוות לא יוכל לתקון על זה כי לפי דבריו מקיים בזה המ"ע של תשובה ופשיטא דמתקן הוי וע"כ הביא פסוק של מעוות על החגיגה ועבור זה לא הביא דברי רשב"מ בהלכות תשובה כי סבר שפליגי אהדדי והוא פסק כת"ק ולכן לא הביאו והביא הקרא על חגיגה דשם ודאי שלא יוכל לתקן עוד:

י״זטז. ועל המעלה הזו כיון הנביא (ישעיה נ"ו) ואמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. ורחוק הזה אין פי' שהוא עתה רחוק מהקב"ה כי אין שלום אמר ה' וגו' ורז"ל (סנהדרין צ"ט ע"א) פרשוה שהיה רחוק ונתקרב. וגם לזה ק' פשיטא. כיון דעשה תשובה ודאי שיבושר שלום ממרומים וכל התורה מליאה מזה. ולפירושינו יאמר על בחי' הזו. שהי' רחוק ונתקרב. ועשה תשובה במה שהיה סיפק בידו לעשות והשאיר עוללות מהעבירות שאין בידו להשיבם. וגם עתה רחוק הוא במעשה התשובה שלא יוכל לעשות תשובה שלימה. לזה אמר ה' ורפאתיו. אני בעצמי ארפא אותו להשיב את שבותו ולרחמהו:

י״חיז. וכל גודל הטובה המעולה הזאת בסגנון וכדרך הזה מוצא אותם כל האדם. ביום השבת ק' כי הנה כתבנו למעלה [בשורש הראשון ענף ג'] שבתחילה צריך אדם להסיר מעליו בגדים הצואים השורים על נשמתו. ואח"כ יוכל להתלבש על נפשו ורוחו ונשמתו לבוש הקודש של שבת. ובארנו שם ההכנה שיעשה האדם על זה בבחי' התשובה בעש"ק בדרך מי שטרח בע"ש ע"ש. ולכאורה יקשה על זה הא תינח במצות עשה שאם עבר על מ"ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו. ע"כ מוסר מאתו כל הבחי' הס"א שמצא אותו בעת שעבר על המ"ע. ונעשה מקומו טהור ונקי בלי שום פגם לקבלת הקדושה בקרבו. אך אם עבר על לא תעשה שבתור'. שתשובה תולה ולא יכופר עונו עד יוה"כ. ובכל מקום שיש פגם כל דהוא שמץ מנהו. שם נאחז הס"א ולא יעבור. כל שכן ח"ו עבירות כריתות ומיתת ב"ד שתלוין עד המיתה א"כ לפ"ז זעירן אינון שיוכלו לקבל עליהם אור קדושת השבת. אכן לכל דברינו אשר בארנו למעלה. בבחי' הבעל תשובה והטוב והחסד שמתנהג עמנו שמו ית' ויתעלה. שאם שב האדם ועזב מה שבידו לעשות. הקב"ה גומר על ידו מה שאין בידו. ע"כ אם עשה האדם את ההכנה הזאת לשבת בכל כוחו ובכוונתו כדי לזכך ולנקות עצמו מכל פגימות הס"א ותיקן מה שבידו. אז יגער ה' בהשטן וס"א העומד לאחוז בו. ועכ"פ בעת שריות הקדושת שבת עליו צריכין כל מיני הס"א וכת דילהון להסתלק מעליו כי זה אין בידו להמשיך על עצמו תיכף בחינת יוה"כ קודם זמנו. ובענין שלא יחזרו עליו בימי החול נבאר לקמן אי"ה ועכ"פ להלבשת הקדש ביום השבת. אין מזיק ופגע רע עבור מה שלא מצא לאל ידו לעשות לתקן הכל. והקב"ה מצד ראיית לבבו הנאמן שעשה והשליך ממנו את כל אשר היה סיפק בידו בתשובת לב האמת אז הקב"ה עושה את שלו. וגאל את ממכר אחיו אלו ישראל שנקראו אחים ורעים:

י״טיח. ובזה נבאר הפסוק של התוכחה שאמר הקב"ה לישראל (ישעיהו א׳:י״ג) חודש ושבת קרוא מקרא לא אוכל און ועצרה. ונפרשהו על דרך הטוב לישראל כי לפי שיבואר בדברינו להלן. שמרוב קדושת השבת נקרא שבת ג"כ חדש ובה הוא המתקת כל הגבורת וכריתת כל מיני הס"א. כי המה מספר ל"ט פעמים שם הקדוש הויה ששבת הוא מספר כ"ז פעמים הויה וחדש הוא מספר י"ב פעמים הויה. ובין הכל ל"ט הויות הם נגד ל"ט קללות שנתקללו אדם וחוה כידוע ובשבת עבור גודל קדושות הללו שנחתמו בל"ט הויות. כל הקללות יתהפכו לברכה. ונדחה כל הס"א ונחש הקדמוני מכל וכל. והקב"ה נעשה כטל לישראל וחופף עלינו בטל אורות הידועים. וכל ל"ט מלאכות אשר נתהוו מל"ט קללות הנ"ל כולהון אסורות לנו. כאשר יבואר אי"ה בחיבורנו זה (בחלק השני דרוש הז') אשר על כן נגד אור הקדוש' הלזו נדחה מעל האדמה כל רשימות הבא מכל פגמי העבירות אשר נשאר ממה שאין עתה בידו לתקנם כנזכר. וזה שאמר הקב"ה להנביא חדש ושבת קרוא מקרא פי' הלא בני עם קדוש ישראל. מתאספין וקוראין עליהם להיות שוכן בתוכם אור הקדושת האלו של חדש ושבת ומתאמצין וטורחין מע"ש על זה שיוכל האור להאיר עליהן. איך אוכל להתאפק שיהיה ח"ו ביחד און ועצרה. מה שהם עצורים לפני בקדושה אלו ויהי' האון טמון בקרב'. איך יוכל להיות שניהם שוכנים במקום אחד. ואין אני והוא יכולים לדור והוא תרתי דסתרי אהדדי. לכן מי נדחה מפני מי ודאי שצריך הרע הזה והס"א הטמאה לדחות ולהתגרש ולברוח מלפני אור הגדול המאיר על האדם מקדושת האלו. כיון שעש' מה שבידו מה יעשה עוד ולזעוק אל המלך הקדוש. ותיכף נסתלק ונדחה מאדם הלז המשתוקק לקבלת הקדשות אלו. ובתשובה כל רשימות ופגמי נפשו ורוחו כאשר בארנו. וישוב מטהר ומצרף כצרף כסף עד שיהי' ראוי ונכון לקבלת הקדושה. ביום השבת קודש:

כ׳יט. ועל פי כל דברינו יבוארו דברי מאמר רז"ל ע"פ שומר שבת מחללו א"ת מחללו אלא מחול לו שהבאתי לעיל על נכון ובסגנון שכתבתי שם שלא תוכל לקרות מחללו אלא אם כן תקרי מקודם מחול לו. ואח"כ תוכל לקרות מחללו. ולעולם מיירי שעש' תשובה כקושייתנו שאין הקב"ה לוקח שוחד מצוה בעד עבירה. ואך לאשר שהוא אינו יכול לעשות כי אם מה שבידו וכשיש אתו מהדברים שלא יוכל עתה לתקן כמו הל"ת שתולין עד יוה"כ או שארי דברים שכתבנו למעלה שאינו יוכל לתקנם עד עולם כענין הבא על הערוה הנזכר. זה החלק הקב"ה עושה למענו ומוחל לו כפי מדתו הטובה והשיב את שבותו ולהאיר עליו ענן אורו לגרש ולסלק מעליו כל רשימות הס"א. ולזה קודם שמחל לו הקב"ה ובעוד שלא סר מאתו בגדים הצואים הוא בזיון לשבת לשרות על מקום כזה ומחלל את השבת להכניסו במקום שאינו נקי ומכובד לכבודו הרמתה אור הקדוש ומקודש מכל הזמנים. וע"כ א"א לקיים שומר שבת מחללו אלא אם כן יהיה קודם מחול לו על שמחל לו הקב"ה על הכל כמבואר. ואז נשאר זך ונקי שלא ירד הקדושה לתוך זוהמתו. ושומר שבת מחללו וזה אל תקרי מחללו שלא תוכל לקרו' שישמור את השבת מלחללו אלא א"כ תקרי קודם מחל לו. ואח"כ תוכל לקרות מחללו הכל כאשר בארנו וכל זה נכון ביום השבת קודש אשר גודל אור הקדושה המאיר בו. דוחה ומגרש מאת האדם כל רשימת ופגמי הס"א ובתשובה כנ"ל:

כ״אכ. אכן מה משפט האדם הזה בימי החול נראה שעל כזה רמזו רז"ל [שבת קי"ח ע"ב] אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין וידוע לכל שדבריהם בזה צריכין לימוד מאי שנא שתי שבתות דווקא. והנראה כי הנה ידוע שקדושת השבת יכול לחופף על האדם כל ימות השבוע היינו שלשה ימים הראשונים מקדושת שבת העבר וג' ימים השניים מתחיל להתנוצץ על האדם קדושת שבת הבא וממילא אלו הרשימות והפגמים העוברים וסרים מעל האדם מפחד אור קדושת שבת. מתיראים לגשת אל הקודש אף בהתנוצצת קדושת שבת. וחיל ורעדה יאחזון מפחד ה' ומהדר גאונו. ומלכותו בכל משלה להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. אך כל זה הוא כשלא ירגיל האדם על עצמו בימי החול ממהותי הרעות כלל וכלל בל יקרב אל פתח ביתם ולמנוע רגלו מנתיבתם אבל אם ח"ו הרגיל עצמו בימי החול בסיגי הרעות אף רק במחשבה והרהורי עבירה. אז עבירה מכבה מצוה וכהה אור הגדול אשר עליו ועוד יוכל הרע לבוא למקומו אשר היה שם אהלו בתחילה ובעשות האדם את זאת להאיר עליו קדושת שבת בשלימות. וזוכה שיהי' מתנוצץ עליו קדושת שבת הבא' לקראתו וידוע אשר העמוד ענן היה משלים לעמוד אש. ולא סר עמוד הענן עד שבא עמוד האש בהיות עוד עמוד הענן שם. וכן קדושת השבת באדם הזוכה לאורו. האחד משלים לחבירו. ובעת ההשלמה משתמשין שניהם יחד ונקרא באותו רגע קדושת שתי שבתות עליו וכאשר יזכו להשלים הג' ימים השניים הללו כאחד בקדושה ובטהרה. אז בשבת הבאה נעשו השתי שבתות העבר והבא שניהם כאחד יחד כאלו הם שבת אחד. והקדושה שלימה יחד עם ששת ימי המעשה בלי התערבות הרע ביניהם וידוע למביני מדע שכאשר יתוקן ששת ימי הבנין הממוצעים בין שתי השבתות הידועים. הוא הוא התיקון השלם והוא העת הגאולה השלימה. וזה שאמר אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות שיוכל להיות נשמר עליהם בכל ששת ימי המעשה אור וקדושת שתי שבתות העבר והבא בלי הפסק רגע עד שישתמשו שניהם כאחד ברגע אחד מהשבוע כנ"ל. ואז יתחברו שתי שבתות עם ששת ימי המעשה בבחינת התיקון הגמור ובזה יתוקן דוגמתו למעלה התחברות ותיקון ששת ימי הבנין עם השתי שבתות. ומיד היו נגאלין גאולת עולמי' כאשר בארנו וידוע ליהוי אשר אחר כותבי כל זאת בענין שומר שבת מחללו נזכרתי שהגאון בעל הט"ז ריש הלכת שבת כתב קצת מעין זה במלות קצרות. ואך לפי שאנחנו הרחבנו הדיבור בו בביאור רחב ויועיל להמעיין בו אף אחר דברי הט"ז להבין הענין על בוריה הטוב ובנעימים וע"כ הנחנהו כמו שהוא נקרא ונכתב ונודיע במקום זה כי לא נעלם מאתנו דבריו ובכלל דברינו דבריו: