סדורו של שבת, חלק ב, דרוש השמיניSidduro Shel Shabbat, Volume II, Derush VIII

א׳כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא

ב׳דרוש השמיני זה שמו נאה לו. שנת בו תתרפא

ג׳יבואר בו ענין מאמר רז"ל (ברכות נ"ד ע"א) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטוב' לבאר איך שיוכל היות זאת באמתיות מעמקי לבו לברך על הרעה כאשר מברך על הטובה. ויתבאר בו ענין צדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים ועוד ענינים. ויתחלק לשני פרקים:

ד׳ידבר בביאור בחי' שתי סוגי בני אדם בענין הודאת' לבוראם על נפלאות שעושה עמו ומצילו מיד הקמים עליו או מחולאים רעים וכדומ' כת הא' עיקר שבחיהם בפיהם במה שהם ניצולו מיד מבקשי נפשם וטוב היה להם אלו לא הגיע אליהם לא הצרה ולא הישוע' וכת הב' הנה הם מודים ומשבחים במה שעי"ז נתגדל שמו הקדוש בעולם וידעו הכל כי הוא האל העוש' פלא. ואצל זה חביב בעיניו הצרה כמו הישוע' כי אלו לא היה בצרה האיך היה נושע ומאין היה נתגדל שמו י"ת. ובו י"ב מאמרים:

ה׳א. במדרש (רבה במדבר פרשה ח') מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך אמר ר' פנחס ב' דברים שמעו מלכי אומות העולם מפי הקב"ה ועמדו מכסאם והודו. בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל ואמר אנכי ה' אלהיך אמרו מלכי אומות העולם זה כמונו אומר. איזה מלך רוצה שיהא אחר מכחיש וכן הקב"ה. בשעה שאמר לא יהיה לך אמרו איזה מלך רוצה שיהיה לו שותף וכן הקב"ה. בשעה שאמר לא תשא אמרו איזה מלך רוצה שיהיו נשבעים בו ומשקרים וכן הקב"ה. וכו'. אבל בשעה שאמר כבד את אביך ואת אמך אמרו בנימוסות שלנו כל מי שכותב את עצמו סוגרין למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך עמדו מכסאותם והודו לו:

ו׳טרם נבוא אל ביאורו נקדים לפרש קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכם יתבאר מה שיש לדקדק במדרש הלז ומה שנראה בפירושו ואלה הם א' כתוב בתורה [בראשי' מ"ו] ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ועוררו רז"ל (ילקוט רמז קנ"ב) למה דוקא אלהי יצחק ולא אלהי אברהם ב' דברי הנביא (ישעיהו מ״ה:ז׳) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה ומהפלא שיהי' הקב"ה מתפאר עצמו בבריאת החושך והרע מה שלא נאות כזאת לבעלי החסד האמתי ג' כתוב א' אומר (תהילים קי״ח:כ״א) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה ועין כל יבין ויראה שאין פירוש לדברים אלו ד' מאמר חז"ל (שבת י"ג ע"ב) ת"ר מי כתב מגילת תענית אמרו חנניה בן חזקי' וסיעת' שהיו מחבבין את הצרות ופרש"י מחבבין את הצרות שנגאלין מהם והנס חביב עליהן להזכירו לשבחו של הקב"ה וכותבין ימי הנס לעשותן יו"ט וכו' ולכאורה לפי פירושו היה לו לומר שהיו מחבבין את הגאולות או את הנסים ומה ענין מחבבין את הצרות וכל אלה באחת יבוארו ע"פ אשר אמרתי על מרז"ל (ברכות נ"ד ע"א) חייב אדם לברך על הרע' כשם שמברך על הטוב' והענין הוא כי הנה ב' מיני הודאו' על הטובות נמצא בין בנ"א כת הא' הוא כאשר יארע לו צרה שלא תבוא מחלאים רעים או גזירת המלכות הקשה ועלילות שקרים וכדומה וניצול ממנה ברוב חסדי אל. הנה משבח ומפאר להקב"ה על אודותיו על מה שניצל ממות נפשו ומתוך צרה המציאו אל פדות ורוחה ובזוכרו צרה הגדולה ויסורים הקשים שעברו עליו ועתה מכל אלה הצילו ה' על כן הוא משבח ומפאר למלך הכבוד שעשה לו טובה גדולה הזו והוציאו מתוך צרה וצוקה ונגע ומחלה וזיכהו להעשות כאשר קוד' מקרה הרעה עליו ונעשה בריא על כל אבריו או יצא מבית האסורים וכדומה ולפי דרכו דרך הזה יותר טוב היה לו אם לא היה קרה לו כלל ממקרי הרעו' האלה ולא היה יודע מצער מופלג הזה ומהישועה שאח"כ כי מה נפקא מינה אצלו בין עתה אחר הישועה ובין קודם מאורעת הצרה והלואי שלא היה מרגיש בצער הגדול הלז בימי הצרה:

ז׳והכת השני' המה האוהבין את ה' בכל מעמקי אמתיות לבב' ונפשם ומאודם לא יחושו לצורך עצמם ולא ירגיש כלום מדברי עצמיותו. רק בעת אשר יושיעו ה' מצרותיו ומיד שונאיו ומבקשי נפשו. תודה לאל יתן ושבחו בפיהו מה שעי"ז נתגדל ונתהלל ונתוודע שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בעולמו העושה גדולות עד אין חקר נסים ונפלאות עד אין מספר. ולמען ספר שמו בכל הארץ כעין הצלות אברהם אבינו מאור כשדים ודניאל מגוב אריות שנתגדל שם ה' עי"ז בכל הארץ וה"ה בכל הטובות נסים ונפלאו' שהקב"ה עושה עם האדם קילוסו עולה מן הארץ עי"ז ויאמרו הכל אתה האל עושה פלא. וע"כ כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ורוחו ונשמתו יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו את שם ה' מה שהקב"ה ברוב חסדיו הושיעו דבר גדול כזה שע"י יתוודע ויתהלל שמו הגדול בעולם וכל לבו ועצמיותו מלא שמחה ונחת וברוב הודאות ותשבחות למלך עולמים שזיכהו במעלה הגדולה להיות יתפאר ויתרומם שמו הגדול הגבור והנורא בעולם. והוא מעלה גדולה ונפלאה כמאמר רז"ל (מ"ר בראשית פ' נ"ט) על פסוק ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ. א"ר פנחס עד שלא הודעתי אותו לבריותיו אלהי השמים וכיון שהודעתי אותו לבריותיו אלהי הארץ ועל כן בעיני האיש הלז מה מאוד אהוב וחביב ונחמד ונעים הדבר הזה אף זאת הצרה שעבר עליו אהובה אצלו למאוד עד בלי שיעור. כי אם לא היה בצרה תחילה איך היה נעשה לו נס וישועה והוא לגודל אהבה שרוצה בהתקדשות שמו של הקב"ה חביב בעיניו מאוד הצרה שהיה בו מה שע"י הצרה זו נתוודע ונתקדש שמו בעולם:

ח׳ב. ועל זה אמרו (מגילה ז' ע"ב) חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כלומר שהשמחה יהיה גדול בעיניו כ"כ מה שכבוד ה' נתגדל ע"י הנס הלז עד שלא יהא הפרש אצלו לשבחו על הצרה בחי' ארור המן או לשבחו על הגאולה בחינת ברוך מרדכי ויהא חביב בעיניו הצרה שהיינו בו מה שעי"ז נתגדל שם ה' ברוך הוא כי אם לא היה ארור המן גודל צרות הרע שחשב המן הרשע מאין היה ניכר הפלאות ה' על ידי ברוך מרדכי ושוי' אצלו שתי הבחי' ממש:

ט׳ג. ועל זה אמר בספר יצירה (טהרות פרק ו) טוב מבחין את הרע ורע מבחין את הטוב כלומר שלא יודע הטוב והגדולה מאת האל אם לא תוקדם מקודם הרע וזה הוא בחי' יתרון האור מן החושך שפי' בזוה"ק (ויקרא מ"ז ע"ב) וז"ל תועלת' דנהורא לא אתיא אלא מגו חשוכא פי' שלא מינכר טובות האור אלא אם הוא בא מן החושך אל האור ובעיניו יראה הפלאת מעלת האור' אבל כשהו' תמיד במעלות הגדולות והאורות אינו מכיר במעלתן וסובר שלא יצוייר שיהי' באופן אחר כי אם בזאת:

י׳ד. ולכן אמרו חכמינו זכרונם לברכה (מ"ר בראשית פ' ס"ו) צדיקים תחילתן יסורין וסופן שלוה כי זאת עושה להם אלהים הטוב למען יכירו וידעו ברוב טובו וחסדו שעושה להם להיות הרע מבחין את הטוב הבא אחר כך להם ויודו את שמו על זה וברשעים הוא להיפוך כדי שיחזק עליהם החושך והרע שיבוא אחר הטוב בדרך הטוב מבחין את הרע:

י״אה. ובזה אמרתי פי' הכתוב ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ולשון מן הבא בידו אין לו פי' כלל והיה לומר וישלח מנחה לעשו ומה זה מן הבא בידו והנה חוץ מדרכינו זה אשר בדרוש הלז אמרנו בפירושו בדרך הנאות כי הנה לכאורה יפלא שיעקב יצטרך לשלוח מנחה לעשו אם היה כחו גדול להיות ישר אל מלאך ויוכל לו יתיירא מעשו עד שיצטרך לכפר פניו במנחה ולשלוח לו מיגיע כפו אשר יגע וטרח בצערים שונים כמאמר הקרא ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני וכבר אמרו חז"ל (חולין צ"א ע"א) על פסוק ויותר יעקב לבדו א"ר אלעזר מלמד שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל ע"כ ועתה לקח הון רב כזה לשלוח לעשו ויתכן לומר ע"פ מה שאמרה אביגיל לדוד (שמואל א כ״ה:כ״ו) ועתה אדוני חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך וגומר כלומ' הן אמת שנבל חייב מיתה מידך אבל לא נאוה לאיש כמותך להיות יושע ידך לך שאתה בעצמך תנקום נקמתך כי בוודאי ה' יריב ריבך וימות בידי שמים כאשר פירשו המפרשים שם וכן כאן גבי יעקב עם לבן במה שלקח לו מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם פצלות לבנות והציגם ברהטים בשקתת המים אשר תבאנה הצאן לשתות להיות יחם הצאן אל המקלות ותלדן עקודים נקודים וטלואים אף שהיה הדין עמו כי עביד אינש דינא לנפשיה במקום שאין יכול להציל במ"א כמבואר (בש"ע ח"מ סי' ד') וכאן שהיה לבן מחליף את משכרתו עשרת מונים עביד ליה דינא לנפשיה להציל את שלו מידו אך לפי צדקתו של יעקב כעון היה נחשב לו מה שהושע ידו לו ולא סמך עצמו על ישועת ה' שהוא יושיעו מיד העומדים עליו ובפרט אחרי ראותו שה' עשה לו דין בלבן כמאמר הקרא שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך נתחרט בלבבו על מה שעשה דין לעצמו עם שהיה הדין עמו ועל כן נתן דעתו לשלוח המנחה לעשו שלא יהנה מה שהושע ידו לו. וזה ויקח מן הבא בידו כלו' על שממון הזה בא בידו מה שהושע ידו לו מנחה לעשו אחיו ראוים אלו לשלחם לעשו ואל אהנה ממעשה ידי:

י״בו. עוד פרשני בזה ע"פ מה שאמרו חז"ל (מובא בילקוט רמז רי"ד) גבי פרו של אליהו שפרו של אליהו היה ימשך אחריו והולך ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל אות' נביאי הבעל ארבע מאות וחמשים ונביאי האשרה ארבע מאות וכולם לא יכלו להזיז רגליו מן הארץ עד שפתח אליהו פיו וא"ל לך עמהם השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם אני וחברי יצאנו מבטן אחד וגדלנו במרעה אחד והוא נולד לחלקו של הקב"ה ושמו של הקב"ה מתקדש עליו ואני עליתי לחלק הבעל להכעיס את בוראי אמר לו אליהו לך עמהם ואל ימצאו עלילה כשם ששמו של הקב"ה מתקדש ע"י זה שעמי כך מתקדש על ידיך אמר לו וכך אתה יועצני שבועה שלא אזיז מכאן עד שתמסרנו בידם מיד ויקחו את הפר אשר נתן להם מי נתן להם אליהו והיינו דכתיב מלפנו מבהמות הארץ למדנו מפרו של אליהו וכו' ע"כ ואפשר לזה אמר משה רבינו וגם מקנינו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבוד את ה' כלומר שמקנינו בעצמם ילכו עמנו להיות נמשכין אחרינו כפרו של אליהו שהיה הולך ונמשך אחריו ועל כן ממנו נקח לעבוד את ה' כלומר מזה נקח ראיה לעצמינו לעבוד את ה' ע"ד מלפנו מבהמות ארץ כנא' וכמו כן נאמר כאן כי בעת שרצה יעקב לשלוח הבהמות לעשו בודאי לא רצו ללכת מחלק יעקב לחלק עשו והוצרך יעקב לקחת אותם בידיו למסר' שילכו אליו והבטיח' שיתקדש ש"ש על ידם בעת שמנח' ישיבו לימות המלך המשיח כמאמר רז"ל (מ"ר בראשית פ' ע"ח) כל אותן הדורנות שנתן יעקב אבינו לעשו עתידין אומות העולם להחזירם למלך המשיח לעתיד לבא מאי טעמיה מלכי תרשיש ואיים מנח' ישיבו יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו ע"כ ובזה לקח אותם ומסרם ללכ' לעשו שיתקדש ש"ש ע"י לעתיד במה שמנחה ישיבו וזה ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו שהוצרך לקחת אותם להביאם בידו לשלחם מנחה לעשו והנראה לומר במה שאמרו כל אותן הדורנו' עתידין אומות העולם להחזירם לכאורה יפלא לומר שיאריכו ימים כ"כ וירצה ע"פ דברי הלק"ת בפרשה זו שמנחה ישיבו ר"ל שיתהפכו אותיות מנחה לנחמה וזה מנחה ישיבו שישוב ויתהפכו תיבת מנחה לנחמה וזה שאמרו כל אותן הדורנות יחזירום למלך המשיח לרמז ע"ז שהמנחה ששלח יתהפך לנחמה ולזה אמר ותעבור המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה כי תיכף נעשה מן המנחה מחנה שהוא לשון מנוחה והנחה ולעתיד יעשה ממנה נחמה כמדובר:

י״גז. ואפשר עוד לומר בפסוק זה בהיפוך שהוא לא לקח רק מהב' בידו בעצמ' כדרך הבאים אל נח ואמרז"ל שמעצמם באו. וכן כאן לא לקח רק מן אלו הבאים בידו מעצמם וידע כי הם הם הראוין לשלחם למנחה לעשו כמאמר רז"ל שם ע"פ קח נא את ברכתי אשר הובאת לך אמר לו כמה יגיעות יגעתי עד שתבוא לידי אבל אתה מאליה היא באה אצלך אשר הובאתה אין כתיב כאן אלא אשר הובאת מאלי' באה לידך וזה ויקח מן הבא בידו שלא לקח כ"א מהבאים בידו:

י״דח. ואך לפי דרכינו בדרוש הזה ג"כ יבוא על נכון כי הנה אמרו חז"ל (שבת ע"ז ע"ב) ר' זירא אשכח לרבי יהודה דהוה קאים אפתחא דבי חמוה וחזי' דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה א"ל מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי א"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא ופרש"י ברישא חשוכא סתם עיזים שחורות סתם רחלות לבנות. ולהבין דברי חכמים וחידותם שעמודי עולם ויסודי עולם יתעסקו בדברים אלה. ונראה לפי הנזכר אשר מאליה היו באים בידו של יעקב והבין יעקב שאלו הראוין לשלחם לעשו. והיתה השאלה מפני מה עיזי מסגי ברישא והדר אימרי כלומר על מה נזדמן ליעקב אבינו עיזים קוד' רחלים כמאמר הקרא עיזים מאתים ותיישים עשרים רחלים מאתים וגו'. ועל מה היה דווקא באופן זה והשיב לו כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כלומר כי הראה לו הקב"ה אף שעתה הוא מוכרח לשלוח מנחה לעשו הוא רק כדי להיות יתרון אור מן החושך להיות הרע מבחין את הטוב שיבוא אח"כ בעת שמנחה ישיבו ואומת העולם יחזירו כל אותן הדורנות למלך המשיח ואז יהיה ניכר יתרון האור. וע"כ הזמין הקדוש ב"ה לידו דוקא באופן זה שחורות קודם לבנות להראותו שהוא רק בבחי' צדיקין תחילתן יסורין וסופן שלוה שהיסורין אינן כ"א כדי להבחין את הטוב כנאמר למעלה וזה כבריאתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כי בתחילת הבריאה זאת היתה כוונת הבורא להיות הכל בדרך יתרון אור מן החושך ותחילתן יסורים וסופן שלוה. וזה ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו שלקח דרך נחמה לעצמו במה שראה שבא לידו המנחה לעשו כסדר הזה עזים קודם רחלים וגם במה שבאו הבהמות מספר תק"ן שהיא תיקון והבין כי זה הכל תיקון להטוב שיבא אח"כ להיות תחילה יסורין וסופן שלוה:

ט״וט. ונחזור לעניננו. אשר לא יוכל להתגדל שם ה' על הטובה אם לא תקדם הרעה ולכן באיש הנלבב חביב אליו מאוד הרעה ג"כ כיון שעל ידו נתגדל שם ה' בארץ אשר כל שכר עוה"ז והעוה"ב לא ישוה נגד מעלה זו למי שטעם קצת טעם אור ה' בנפשו ולכן אמרו חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כיון שעיקר הודאתו על הטובה מה שכבוד ה' נתגדל בארץ ולא היה יכול להיות בלתי הקדמת הרע ודאי שמברך על הרעה בשמחה ובלב טוב ממש כאשר מברך על הטובה:

ט״זי. וזה שאמר הקרא ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק כלומר אחר שהקב"ה עשה לו נסים האלה והראהו את יוסף בנו בעודנו חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ומה מאוד נתקדש שם ה' עי"ז בפתרון החלומו' ובנתינת המלוכה אליו לכן היה חביב בעיניו מאוד זה הצרה שעבר עליו כיון שנתגדל שם ה' עי"ז וע"כ ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ידוע שיצחק מדתו מדת הדין והפחד והוד' מאוד לה' בזבח תודה על הדין והצרה הזה שהיה בו עד הנה להיות חביב בעיניו מה שנודע שם ה' עי"ז:

י״זיא. ועל זה אמר דוד המלך אודך כי עניתני ותהי לי לישועה שבעת הישועה אני מודה ומשבח אותך אף על העינוי והצער שהיה לי כדי להיות שמך מתקדש על ידי הישועה הבא אחר העינוי:

י״חיב. וזה שאמרז"ל שהיו מחבבין את הצרות כלומר אף הצרות בעצמן היו חביבין עליהם במאוד במה שע"י מתקדש שם ה' ומה מאוד יומתק לפי זה פרש"י מחבבין את הצרות שנגאלין מהם והנס חביב עליהן להזכיר לשבחו של הקב"ה וכו'. כלומר שעיקר חביבו' הנס בעיניהם לא היה מחמת עצמיותן במה שנגאלו מצרה מאפילה לאורה. רק העיקר החביבות היה אצלם במה שנתקדש שם ה' עי"ז לכך גם הצרות היו מאוד חביבין עליהם כאשר בארנו בכל דברינו הנאמרים עד כה:

י״טידבר ללמד לאדם דעת איך יהי' בקשתו בתפלתו על הצרה שלא תבוא שיהי' עיקר בקשתו למען יתגדל שם ה' עי"ז ולא יחוש מצורך עצמו כ"א בעבור כבוד ה' ואז חפץ ה' בידו יצליח שבודאי יענה מאת ה' ויושע מצרתו: ובו י"ב מאמרים

כ׳א. עוד יש דרך יותר פנימיות מענין זה והוא כי חוץ מכל הטובות והחסדים הניתנין ביסורי האדם אשר בארנו בחלק זה (דרוש השלישי פרק ב') בארבעה פנים. עוד נמצא לפעמי' אשר אין הקב"ה שולח על אדם הזה יסורין רק למען יושיע לו מצרותיו ויתגדל שמו עי"ז ועל זה אמר הכתוב (ישעיהו נ״ג:י׳) וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח. ולכאורה יתמה שהקב"ה יחפוץ להחלי אותו וכבר אמר הנביא (יחזקאל י״ח:ל״ב) כי לא אחפוץ במות המת וגם וחפץ ה' בידו יצליח אין להבין ולדברינו יאמר וה' חפץ כלומר בחי' המהו' מקו' כל הרחמים והנסים והישועות הוא חפץ להחלי אותו ואח"כ ישלח דברו וירפאהו ויודה לה' חסדו ע"ז ונפלאותיו לבני אדם ויתגדל שמו עי"ז והחכם אשר עיניו בראשו להסתכל על ראשי' דבר מאין בא לו זה החולי ומבין שהכל נשלח אליו רק עבור הישועה והרפואה שאח"כ למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים פי' שבחי' אלהים הדין הנשלח אליו הוא ה' רחמים גמורים כי לא בא רק למען הרפואה אז מקבל אלו היסורין באהבה ועוד חביבין בעיניו כאמור בבחי' הראשונה וזה אם תשים אשם נפשו כלומר שמקבלן באהב' כמאמר חז"ל (ברכו' ה' ע"א) אז יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצליח ונעשה לו בקרוב הישועה והרפואה ושם ה' נתגדל ונתקדש לעיני עמים רבים:

כ״אב. וזה ענין צדיקים מהפכין מדת הדין לרחמים כלומר שמהפכין מדת הדין הנשלח עליהם להעשות בעיניהם רחמים גמורים שלא באו רק בשביל הטובה להיות ניכר יתרון אור מן החושך:

כ״בג. וזה שאמר החכם שלמה המלך (קהלת ד') וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך מורה על האמור כי החכם עיניו בראשו ומביט על יתרון אור שיבו' מן החושך ומקבל עליו היסורין באהב' ולכן חפץ ה' בידו יצליח להיו' בא אליו יתרון האור אבל הכסיל שאינו מבין לכל זה ומבעט ביסוריו אינו זוכה גם ליתרון האו' הבא אח"כ ונשאר בחושך הולך ועל זה כוון נעים זמירות ישראל בארבעה הצריכין להודות שאמר בכל אחד ויצעקו אל ה' ותיב' אל הוא אך למותר ויצעקו לה' היה לו לומר:

כ״גד. אכן יורה על האמור כי המשכיל והאוהב את ה' באמת ומברך לה' בשמחה ובנחת רוח על הרע כשם שמברך על הטוב' הנה איך שייך אצלו לצעוק אל ה' ולבקשו על הרע שעבר עליו כיון שמברכו בשמחה על זה ואיך יבקש להוציאו מזה והוא ב' הפכים והבן. אך בהיות האדם על מעלה ודרגא זו שבארנו ואוהב לה' יותר מגופו וכל הרעות שעוברים עליו לא יחוש מצורך עצמו כלום כי כל עסקי העוה"ז לתהו והבל נחשב בעיניו כיון שה' שלח אליו היסורים האלה מקבל באהבה ובנ"ר למען רצון הבורא. ואך עיקר בקשתו להיות שם ה' מתגדל עי"ז ויאמרו הכל כי אין קדוש כה' טוב לחסות בה' וע"ז הנה הוא צועק ומבקש באמתיות הלב אל הישועה והרפוא' למען יתקדש שמו הגדול בעולמו ואז בודאי חפץ ה' בידו יצליח שבודאי הקב"ה יעשה למען שמו הגדול ויצילו מרעותיו וזה ויצעקו אל ה' שענין הצעקה שלהם לא יהיה כי אם בבחי' אל ה' כלומר בדבר השייך לה' למען יתגדל ויתקדש שמו עי"ז ואז בודאי הקב"ה ממצוקותיהם יצילם כי יעשה זאת למען שמו הגדול וחפץ ה' בידו יצליח:

כ״דה. וע"כ מסיים בכל ארבע אלה יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם כי על החסד יודו לה' בחי' המהו' מקום הישועות והנסי' ונפלאותיו לשון רבים. פי' שתי נפלאות ה' יספר לבני אדם הצרה וההצלה כי גם הצרה נעשה לו לישוע' להיות ע"י יתגדל שמו הגדול ועל כן התחלת המזמור הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו כלומר הודו לה' כי כל הבחינות המה הכל רק טוב וחסד ואין רע נמצא בו כלל כי לעולם חסדו פי' אף בעת הצרה הוא רק חסד ולא דין:

כ״הו. וזה אמר הכתוב אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו כלומר שהצדיק אומר תמיד כי טוב על כל הבחי' המוצאות אותו בדרך הודו לה' כי טוב וגו'. ועל כן פרי מעלליהם פירוש שתי פעולות שהוא השכר אשר יקבלו במה שמשבחין ומפארין על שני הבחי' הצרה וההצלה יאכלו כי הושוה בעיניהם הצרה וההצלה להודות לאל על שניהם:

כ״וז. וזה פי' הכתוב [תלים צ"א] עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו פי' כשעמו אנכי בצרה להיות כשהוא בצרה לא ירגיש ויבק' על צער עצמו רק כדי להתגדל אנכי ה' אלהיך וזאת עיקר בקשתו ע"כ ודאי אחלצהו ואכבדהו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה בקום עלינו אדם וגומר ברוך ה' שלא נתנני טרף לשניהם פי' אף בעת הצרה בעת קום עלינו אדם לא הקימו הקב"ה ח"ו להיות טרף לשניהם רק להיות נפשינו כצפור נמלט' מפח יוקשים והפח נשבר ואנחנו נמלטנו ואז יוודע שמו לעין כל בארץ והוא מושיענו ועזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ:

כ״זח. וזה שמשבח עצמו הקב"ה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה כלומר אף בבריאת החושך תחילת שליחתו הוא בבחי' יוצר אור להיות ניכר יתרון האור מן החושך ואעשה לו הישוע' ויתגדל שמי בעולם וכן עושה שלום ובורא רע והנה השלום קודם להרע כי זה הרע הבא אליך היתה קדימת המחשב' בו למען השלום להחיות ע"י לשארית לפליטה גדולה והכל אני ה' עושה כל אלה בחי' המהו' מקום הנסים כדי שיודע שמי בעולם:

כ״חומעתה נבוא לביאור דברי המדרש שהתחלנו בו כי הנה ענין ההודא' הזו מה שאמר עמדו מכסאותם והודו פירושו שהודו לדברות הראשונות של אנכי ולא יהיה לך כדרך מה שאמרו בפירוש בתלמודא דידן (קידושין ל"א ע"א) כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות ולהבין מה הוא הראי' מן כבד את אביך להודות למאמרו' הראשונות ואם זה לא דרש לכבוד עצמו מה ראי' שגם הראשונות כן. אכן יבואר כי הנה יש לדקד' בשתי הפסוקים האלו א' במה שאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים והרבה מפרשים עמדו ע"ז מפני מה דוק' נקט אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולא אלהי השמים והארץ או אשר בראתיך וכדומה וגם בפסוק כבד את אביך ואת אמך יש לדקדק במה שמסיים בפסוק זה למען יאריכון ימיך על האדמה ומה נשתנה מצוה זו מכל עשרת הדברות להיות על ידי זה מאריך ימים וחדא מתורץ בחברת':

כ״טט. והוא על פי אשר אמרתי בפירוש מאמר חז"ל (מ"ר שמות פרש' ב') רבי שמעון בר יוחאי שאל את רבי אלעזר ברבי יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו אמר לו הן וכו' עד כך הקב"ה בתחילה קרא לישראל בת שנא' שמעי בת לא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר פתחו לי אחותי ולא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר ולאמי אלי האזינו ולהבין הענין על מה זה מורה השתנות שמותן הלא אני ה' לא שניתי ולא בן אדם הוא ויתנחם לומר פעם כך ופעם כך ואם הבנים המה איך ישתנו שיקראו אחותי ונאמ' כי זה הכל לפי השתנו' עם ב"י לפי מדרגתם הרמת' ובערך המעל' אשר המה עולים בעבודתם את ה' כך הם נקראין וכמאמר רז"ל (ברכות ז' ע"ב) מאי רות א"ר יוחנן שזכת' ויצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות ומנא לן דשמא גרם א"ר אלעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות ע"כ כי זו הוא ענין שמות לפי המדרג' שרואה ובוחן את תוכן לבב האדם ע"ד מונה במספר צבאיו לכולם בשם יקרא ופי' במספר הוא לשון ספיר' והאר' ע"ד ספיר גזרתם ולכולם בשם הנא' להן לפי רוב אורו כן נקרא בשמו:

ל׳י. ועל זה אמר הכתוב ואלה שמות בנ"י הבאים מצרים את יעקב כי בעת ביאתם למצרים כול' היו נטפלים ליעקב ונשרשים בשורש נשמתו ולכן לפי העת הלז היה שמותם בני ישראל כי היו נטפלים אליו וע"כ אמר הטעם הבאים את יעקב כלומר על שהיו נטפלים ליעקב כי את הוא מורה על דבר הטפל אליו כמאמר חז"ל (ב"ק מ"א ע"ב) את בשרו את הנטפל לבשרו וע"כ היה אז שמותם בני ישראל ולא כן אח"כ שאמר הכתוב (ישעיהו כ״ז:ו׳) הבאי' ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל כלומר הנה בתחילת ביאתם למצרים לא היו נקראים רק בבחי' נשרשים ליעקב ונטפלים אליו אבל אחר כך יציץ ופרח ישראל כלומר כשנתגדלו ונזדככו בכור הברזל ועמדו בנסיונות המילה ולקיחת הפסח מבעשו' זכו להיות נשתנו שמם להקרא ישראל בעצמן ולא בני ישראל ונחזור לענין שהשמות הוא לפי המעלות והנה יש שלשה דרגות עבודה מה שאנחנו בני ישראל מחויבים לעבדו הראשונה היא הפחות שבכולן ע"ד שאמר הכתוב אם אב אני איה כבודי כי הכבוד אשר אדם מתחיי' לכבד לאביו ואמו כש"כ להקב"ה מאחר ששלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו כמאמר חז"ל (נדה ל"א ע"א) וחלק המובחר שבו שהיא החיות והשכל הוא של הקב"ה ודאי שמחיוב לכבודו ולירא מפניו מגזיר' כיבוד אב ואם והנה חיוב כיבוד אב ואם ומורא הוא בשני דברים ענין הכיבוד הוא להשלים רצון אביו במה שחפץ בו והוא לו לתועלת דהיינו מאכילו ומשקיהו וכדומה כדאמרי' (בקידושין ל"א ע"ב) איזהו כיבו' מאכיל ומשק' מלביש מכס' מכני' ומוצי' ואף בבחי' הגדול' שבכיבוד אב ואם שאמרו שם עד היכן כיבוד אב ואם כדי שיזרוק ארנקי לים בפניו ואינו מכלימו כתבו התו' שם דוק' בענין שיש לאב קורת רוח בכך דאל"ה רשע מקרי ע"ש ואף שהרמב"ם ז"ל (בפ"ו מהלכו' ממרים) לא כתב חילוק בזה אפשר שסמך עצמו על הכלל שצריך להיות עוש' מעש' עמך וזה רשע מקרי כללא דמילתא בענין הכיבוד שהוא לעשות רצון אביו במה שהוא לו לתועלת וחלילה לו להכלימו אפי' אם זרק ארנקי לים בפניו והוא מתרעם ע"ז מאו' רק יקבל עליו גזירות ממהקב"ה שצוהו בזה לכב' את אביו כמ"ש הרמב"ם שם וענין היראה הוא דרג' פחותה מזה והוא מ"ש שם איזה מורא לא עומד במקומו ולא יוש' במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו והוא מטעם שלא יקניט דעת אביו בזה או שיחליש דעתו בזה ויהי' לו צער ממה שבנו עוש' לו דבר שלא בכבודו ואם אדם מקיים את אלה יצא ידי כיבוד אב ומוראו וכמו כן אם אדם עושה כדברים האלה לה' אלהיו האחד לעשות רצונו בכל מה שצונו בתורתו הקדושה בל יפול דבר לראות לקיים כל רמ"ח מצות עשה דאורייתא ודרבנן שזהו ג"כ רצונו וצונו בזה באמרו לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך כידוע ואף אם יקיים אותם רק בדרך גזירות המקום שמוכרח לעשות רצונו כי כך גזר עליו מקיי' בזה מצות כיבוד למקום כי השוה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום כמארז"ל שם והרי זה בא ללמד ונמצא למד שענין הכיבוד הוא כמו כבוד אב שהוא רק הנחת דעת אביו ולא הנחת דעתו שיעשנו באהב' רק בגזירות המקום וכן בכבוד ה' הוא כמו כן לכבדו לעשות ככל אשר צוהו מפני גזירת הצווי וכן ביראת אלהים לראות שלא להקניטו ח"ו בעברות שס"ה ל"ת דאורייתא או דרבנן רק יקבל מוראו שלא יסרב נגדו לעבו' על צוויו וכשאנחנו עם ב"י על בחי' זו אין נכנסין כ"א לגדר כיבוד ומורא הבן אל האב כאמור ועל בחי' הזו קרא אותנו שמו ית' בתי שהוא הדבר המתחייב מהבת או הבן אל כיבוד האב דרג' השני' היא למעל' מזה דרג' אהב' אחי' ואחיו' להדדי שאינם חייבים זה לזה בכיבוד ומורא רק מצד אהבת אמת התקוע בלבו מאז הולדו רוצה לעשות נ"ר לאחיו בכל לבבו ונפשו ומאודו ולא זאת שרצונו למלאות רצון אחיו גם הוא מתאוה ומשתוקק להוסיף עוד על רצון אחיו ומבקש לו עוד לאכול ולשתות וכדומה וכמו כן נמצא בעבודת ה' אשר יש א' שרצונו ותאותו במאד מאוד לקיים כל מצו' ה' ברוב אהבה ותשוקה גדולה שלא מצד קיום גזירת המקו' רק באמת מצד אהבתו ועל כן לא זאת שמקיים כל מצות התורה אף גם מוסיף עלי' בכל מיני הדו' מצוה וזירוז אחר זירוז ואין מעכב אותו שום דבר מלעשותו וזה הבחי' נקראת ע"ש אהבת אחים כנ"ל ולפי שהאהבה ניכרת יותר בנשים אחיות להדדי כידוע ע"כ כשאנו ב"י על מעלה זו ברוב האהבה לה' יקרא אותנו אחותי שהוא ע"ש האהבה כאמור והדרג' השלישית הוא הדרגה שבארנו עד כה שחפצו ורצונו תמיד רק להתגדל ולהתקדש כבוד שם ה' על כל יושבי ארץ ומלואה וחביבין אליו כל היסורין והרעות ר"ל למען יתקדש שם ה' עליהם ככל אשר בארנו:

ל״איא. ועל בחי' זו אמרו חז"ל (זוה"ק בחקותי קי"ג ע"א) מאי ועשיתם אותם אלא מאן דעביד פקודי אורייתא ואזיל באורחי' כביכול כאלו עביד ליה לעילא אמר קוב"ה כאלו עשאני ואוקמיה ולכאורה לא יובן מהות בחי' זו אף בדרך משל כי היעשה אדם אלהים אכן בבחי' הנזכרת שעבודתו תמיד רק להיות שם ה' נתגדל על ידו ועל כי הוא גורם להיות נודע שם ה' בארץ וידעו הכל כי יש אלהים גדול שמו שעלי' אמר אברהם עכשיו שהרגלתי בפי הבריות נעשה אלהי הארץ כי נתוודע שמו בעולם ולזה נקרא בדרך משל כאילו עשאני כי עושה אותו להיות ניכר שמו בעולם השפל הזה וכשאנו עם ב"י בדרגא זו יקרא לנו הקב"ה בבחי' אם כאומרו כאלו עשאני והבן והנה בהיות ישראל במצרים נאמר בה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה וכן אצל הים נאמר ויצעקו בני ישראל אל ה'. וכבר כתבנו בפירושו אל ה' שהוא הדבר הנוגע לה'. כלומר שבאו לבחי' השלישית שלא הרגישו מצרת עצמן כלום והיתה עיקר הצעק' שיתגדל שם ה' עי"ז למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא אלהים אין עוד מלבדו ואפס זולתו וע"כ הנה חפץ ה' בידו הצליח והוציא' ממצרים וקרע להם את הים ושקע צריהם בתוכו כי היתה אמתיות בקשת' למען כבוד ה' ולזה פתח דברו האיר ואמר אנכי ה' אלהיך שהייתי אצלך בבחי' ה' אלהיך שאף בעת שהיית בצרה בחי' אלהים לא בקשת עבור צרת עצמך רק עבור שמי הגדול הוי' שיתגדל שמי בעולם ולכן בזה הוצאתיך מארץ מצרים כי חפץ ה' בידך הצליח כאמור. והיתה דברו זה לספר בשבח מעלת ישראל ולא לכבוד עצמו היה דורש וכן על זה ירמוז מה שאמר כבד את אביך ואת אמך ידוע שאת הוא לרבות ואפשר הוא לרבו' לומר שתתכב' ותהי' יקר בעיניך זו הבחי' אמי ותרא' שתהי' בבחי' או"א שיהי' כביכול עשאני ואז חפץ ה' בידך יצליח ככל הישועות ובודאי יאריכון ימיך עי"ז כנאמר ועוד כלל בזה לתרץ מה שפתח תחילה בשבחן של ישראל ולכאורה היה לומר אשר בראתי שמים וארץ כנ"ל וע"כ אמר כבד את אביך ואת אמך וכיון שאתם נקראים אמי ע"כ כבד אכבדכם לפתוח פי תחילה בסיפור שבחיכם והנה אומ"הע לא הבינו באומרו אנכי ה' אלהיך שכוון על בחי' זו בשבחן של ישראל והיו סבורין לכבוד עצמו דורש כיון ששמעו שאמר כבד את אביך ואת אמך ורמז בזה שישראל נקראין אמי כי על כן סיים למען יאריכון ימיך כנ"ל ונודע להם מזה מה שאמר תחילה אשר הוצאתיך מארץ מצרים הוא ג"כ על כוונ' זו ולכן פתח בשבחן של ישראל מפני שהוא בבחי' כיבוד אם וע"כ עמדו מכסאות' והודו לו אף על דברות הראשונות כדבר האמור בכל דברינו הנאמרים:

ל״ביב. ובחינה זו הנזכרת בפרק זה שהוא שאין הקב"ה שולח הצרה כי אם למען הישועה שאח"כ להיות ניכר יתרון האור ויתגדל שמו עי"ז אנו משבחין בשב' השבת קודש כשמתפללין בו על הצרה כחולה וכדומ' אומרין שבת הוא מלזעוק ורפוא' קרובה לבוא כי בשב' כל הדינים בטלין ומבוטלין ולא נשאר כי אם זה הצרה שאינה רק למען הרפואה וזה שבת הוא מלזעוק כלומר שבת הוא ונייח' דכולה ביה וכל הדינים בטלין בו ואין בו בחי' זו שיהא צריך לזעוק בו וכל הצרות המאורעות בו הוא רק בדרך ורפוא' קרוב' לבוא כדי שיתגדל שמו עי"ז וע"כ בכלות יום הששי ומתחיל לבוא יום הז' אנו אומרין זה המזמור של ארבעה צריכין להודות הודו לה' כי טוב להורו' שהכל נעשה בו בכי טוב והיתה גם הצרה לישוע' ולרווחה וע"ז רמז במל' שבת נוטריקון "שבת "בו "תתרפא ו"שבת "בו "תושע להורו' על האמור שכל הצרות בשבת הוא רק עבור הישוע' והרפואה והיה השם הזה לך לזכרון ולאות וסימן לכל דברינו בדרוש הזה וכל בית ישראל יזכו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ונס יגון ואנחה ולא תהיה צרה ויגון ביום מנוחתינו ו"שמח' "בו "תהיה אמן אמן אמן ובזה נשלם מה שהי' רצונינו לבא' המדרש הלזה:

ל״גסליק דרוש השמיני. בעזרת אל גומר עלי ובחסדיו האיר עיני: ועתה תקרב רנתי לפניך ה' ובדבריך הבינני. תבענה שפתי תפלה ובתורתך תלמדני הערב נא ה' אלהינו להיות תורתך שעשעי להתחיל לבאר בדרוש התשיעי: