שמלה חדשה כ״גSimlah Chadashah 23
א׳דין שהייה בשחיטה
כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אף על פי שבא המומחה אחר שחיטתו ומצאו כהוגן אסור לאכול משחיטתו דדילמא קלקל בשעת שחיטה באיזה מהלכותיו ואלו הן שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור ואין לשאול טעם על הלכות אלו דכולם הלכה למשה מסיני הם (ועיין סי' א') בענין ידיעת הטבח:
כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אף על פי שבא המומחה אחר שחיטתו ומצאו כהוגן אסור לאכול משחיטתו דדילמא קלקל בשעת שחיטה באיזה מהלכותיו ואלו הן שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור ואין לשאול טעם על הלכות אלו דכולם הלכה למשה מסיני הם (ועיין סי' א') בענין ידיעת הטבח:
1
ב׳שהייה כיצד הרי שהתחיל לשחוט והגביה ידו או עמד מלשחוט אפילו בלא הגבהה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון ואח"כ גמר השחיטה הוא או אחר הרי זה נבילה דאורייתא. וכמה שיעור שהייה בבהמה גסה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט רוב ב' סימנים ובדקה משערין בהגבהה והרבצה דדקה ושחיטת רוב ב' סימניה וי"א דהשיעור הוא בלא הגבהה והרבצה רק כשחיטת רוב ב' גסה לגסה ודקה לדקה ובעוף י"א הגבהה והרבצה דבהמה דקה ושחיטת רוב ב' דדקה. וי"א (הרא"ש) כדי שחיטת רוב ב' דבהמה גסה בלא שום הגבהה והרבצה וי"א רק כדי שחיטת רוב א' בעוף בלי שום הגבהה והרבצה ושחיטת העור מצטרפת (ר"ן) בכל מקום שנזכר רוב ב' ומריטת נוצה (רשב"א בתשו' סי' קמ"ז) אינה מצטרפת דיכול הוא לשחוט בלא מריטה ואינה בכלל שחיטה ומ"מ השיעור קטן הוא מאוד דשחיטת רוב א' בעוף נעשה מהר ואפילו בבהמה למ"ד דלא משערי' בהגבהה והרבצה שחיטת רוב ב' נעשה מהר ומי הוא בדורות הללו שיוכל להבחין בשיעורים אלו ולכן הנהיגו קדמונינו במדינות אלו לפסול כל שהייה אפי' במשהו וכהרף עין בין בעוף ובין בבהמה (כל אחרונים) אפילו בהפסד מרובה ושעת הדחק ואין לשנות מה שכבר קיימו וקבלו אבותינו להנצל מאסורי דאורייתא:
2
ג׳ונ"ל דכן ראוי לנהוג בכל תפוצות ישראל כי רבו הספיקות בשיעורים אלו עד שמתמעטים מאוד אכן במקום ה"מ וצורך גדול במדינות דלא קבילו עלייהו להחמיר במשהו יש להם לסמוך בבהמה כדיעה הראשונה (דסעיף ב') ובעוף כדי שחיטת רוב ב' דבהמה גסה עם העור בלי שום הגבהה והרבצה ונ"ל דאין להקל לשער לפי אותו הסכין ששוחט ולפי אותו אדם השוחט כגון אם הסכין אינו חד והשוחט רפה ידים ומתעכבת השחיטה רק צריך לשער ברוב סכינים שהם יפים לשחיטה וברוב שוחטים שהם זריזים לשחוט:
3
ד׳נהגו במדינות אלו לפסול שהייה משהו בין בבהמה בין בעוף בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט ואין לשנות דחשובה לספיקא דאוריי' ומ"מ בה"מ נ"ל דאם תפס הקנה לבדו בידו וברור לו שלא נגע בוושט ושהה במיעט קמא דקנה יש להכשיר ואם לא תפס הקנה לבדו יתבאר (לקמן סעיף י' וי"א וי"ב בס"ד) אבל במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט בין בעוף בין בבהמה אין להקל במדינות אלו אפילו בהפסד מרובה דכבר קבילו עלייהו דעת המחמיר אבל במדינות אחרות דלא קבילו עלייהו יכשירו כשתפס הקנה לבדו ויודע בבירור שלא נגע בוושט ושהה במיעוט קמא דקנה אפי' בלא הפסד מרובה אבל במיעוט בתרא אחר שחיטת רוב ב' בבהמה או רוב א' בעוף לא יכשירו השהייה כ"א בהפסד מרובה:
4
ה׳אם אחר ששחט רוב ב' בבהמה ורוב א' בעוף שוהה הבהמה או העוף למות לא יחזור וישחוט דהוה שהייה במיעוט בתרא (ש"ך) ואפי' בסכין פגום לא ישחוט דהוה דרך שחיטה ופסלה בו שהייה וגם הוה עיקור במיעוט בתרא (עי' סי' כ"ד סעיף ב') (שם בשם סמ"ק) וגם לא בקורדם מה"ט רק יכנה על ראשה וכדומה וע"י עכו"ם שרי דחתיכת העכו"ם לא מקרי דרך שחיטה כמ"ש (סימן ב' סעיף כ"ו) רק נ"ל דיש למנוע אפילו ע"י עכו"ם דאין הכל בקיאים וסברי מי עדיף ע"י עכו"ם מע"י ישראל ויבואו לעשות על ידי ישראל ועוף שקורין אינדיק נוהגין להתיז ראשו בקורדם מיד אחר שחיטה יש למחות בידם דאסורא קעבדי אפילו דעבד במדינות אלו מטעם הנזכר אם אין יודעים בבירור שכבר יצא נפשו:
5
ו׳אם נמצא אחר שחיטה תוך הוושט או הקנה גמי או אפילו (ש"ך ופר"ח דלא כב"ח) עשב דק מאר ונחתך בשחיטת הסי' טרפה דודאי שהה משהו בשעת חתיכתו כיון שאינו מתוח כמו הסי' אינו נחתך בשוה עם הסי' ונ"ל דדוקא בעוף אבל בבהמה יש להקל בזה במקום ה"מ אם לא שהוא דבר קשה שודאי עיכב בשחיטת הסימנים ואם לא נחתך רק נמצא בתוכו נ"ל דאפילו הוושט מלא שעורים או סובין וכדומה כשר ואם בשעת שחיטה נדחה ידו אל הקיר (שחיטת אחרונים) וכדומה או שהסכין נגע בכותל או בקרקע בכל אלו נוהגין במדינות אלו להטריף משום שהייה בין בבהמה בין בעוף ואם בשעת שחיטה חתך באצבעו (עולת יצחק) ונבהל יש לחוש ששהה קצת מחמת ביעתותא וטריפה ובבהמה נ"ל דאין להחמיר מספק משהו ואם לא ראה החתך ולא הרגיש כ"א אחר שחיטה ראה שחתך גם באצבעו אין לחוש כל שלא הסיר הסכין מהסימנים בין בעוף בין בבהמה ואם התחיל בוושט והניחו ושחט הקנה ואח"כ גמר לשחוט הוושט כשרה הואיל ולא שהה כלל (שחיטת אחרונים) ויזהר לסלק נוצות העוף לצדדים וכן צמר כבשים ויסיר החבל מצוואר הבהמה וכ"ז שלא יחתך עם השחיטה ויאסר (ועיין סי' כ"ד סעיף י"ג) עוד מזה:
6
ז׳שחט מעט ושהה מעט וחזר ושחט מעט ושהה מעט במדינות דלא מטרפי בשהייה משהו ובעי שיעורא אם כשתצטרף כל השהיות יש שיעור שהיה ה"ז נבילה מספק דהוא בעיא דלא אפשטא:
7
ח׳השוחט בסכין שאינו חד וחותך תמיד מעט מעט שמתוך כך שוהא הרבה בשחיטתו אפילו כל היום כולו כשר כיון שאינו שוהא בלא חתיכה אבל אם לפעמים חותך ופעמים אינו חותך אע"פ שתמיד הוא מוליך ומביא לחתוך ה"ל מה שאינו חותך שיהוי בד"א בעוף אבל בבהמה אע"פ שחותך תמיד מעט מעט סימן ראשון ואח"כ סימן שני ה"ל נבילה מספק דמבעיא לן בגמרא דלמא כיון ששחט רוב סימן ראשון הנשאר בו הוה כחתוך ומה שחותך הוה כחותך בידה או ברגלה ולמ"ש (לעיל סעיף ג') דשיעור השהייה לפי רוב סכינים היפים לעולם איכא למיחש דלמא יש שיעור שהייה בין סי' לסי' ולכן במדינות דלא קבלו עלייהו להחמיר בשהיות משהו כמ"ש (ס"ג) צריך לשער בה"מ אם לא עכב בהאי מיעוט בשיעור:
8
ט׳אבל במדינות אלו דקבילו עלייהו כמ"ד שיעורא זוטא בשהייה השוחט בהמה בסכין רעה לעולם אסורה מה"ט אא"כ תפס הסימנים בשעת שחיטה והזמינם זה אצל זה שעכ"פ בשעה שיתחיל מיעוט האחרון יתחיל גם כן בהתחלת שחיטת הב' אבל בעוף אין לחוש מאיסור שהייה דמיעוט בתרא דסי' קמא דהא הכשרו (בסי' א') ומ"מ נ"ל דאפי' בעוף יש למנוע מלשחוט בסכין רעה דלפעמים מוליך ומביא בתוך השחיטה ואינו חותך כלום וה"ל שהייה. ותו דיש לחוש לשאר קלקולים כגון דרסה ועיקור מתוך שדוחק מאד עליהם קודם שחותך ואפי' דיעבד יש להחמיר אם אינו יודע בבירור שלא קלקל ולא שהה. עוד נ"ל דבבהמה אפילו שוחט בסתם סכין יהיה השוחט זריז וזהיר להזמין הסי' לחתכם יחד כדלעיל דדלמא הסכין שבידו אינו חד כדינו ואתי לידי ספק דאורייתא ובסכין רעה ודאי אפילו בכה"ג אין לשחוט מטעמים שכתבתי גבי עוף ודינו כמ"ש שם:
9
י׳התחיל לשחוט בהמה או עוף אפילו לא חתך רק העור ושהה משהו אע"פ שלא יצא דם נהגו במדינות אלו לאסור דחיישינן שמא כשחתך העור חתך ונקב גם הוושט אף על גב דאין הוושט סמוך לעור מ"מ (מרדכי וסמ"ק) על ידי אחיזתו בסימנים לפעמים בא תחת העור ממש ואנן לא בקיאים בבדיקת הוושט אבל אם לא ידעי' שעבר החתך כל העור גם לא יצא דם יש תקנה שישחוט למעלה ממקום זה או למטה ויהפוך עורו ויבדק נגד מקום החתך הראשון אם העור שלם בצד השני שלא עבר החתך כל העור בשר אבל אם בשעה שחתך חתך הראשון יצא דם אפי' טיפה א' לא סמכינן להתיר ע"י בדיקת העור כ"ש בה"מ ודין זה (ט"ז בשם מהרי"ק) דבדיקת העור לא שייכא כ"א בבהמה שעורה עב אבל לא בעוף דאם חתך מקצת העור ודאי עבר כולה:
10
י״אבמקום דאסרינן לעיל מפני חשש נקיבת הוושט אפי' אמר השוחט ברי לי שלא חתכתי כ"א העור שאני מרגיש שלא ירד הסכין יותר לא מהני ולא סמכי' עליה אא"כ אמר (ש"ך בשם הפוסקים) ברי לי שתפסתי הקנה לבדו בידי בשעת שחיטה והוושט למטה ממנו דאז אפי' חתך גם בקנה א"צ בדיקה וכשר בה"מ במ"ש סעיף ד' ונ"ל דאפי' אמר סתם ברי לי שלא חתכתי כ"א העור שלא ירד הסכין כ"כ מהני כשלא יצא טפת דם כלל בה"מ אע"פ שחתך כל העור ע"י בדיקת הוושט כמבואר הבדיקה בסעיף שאחר זה:
11
י״בבמדינות דלא נהוג להחמיר שלא לסמוך על הבדיקה אפילו שחט לקנה בעוף פחות מרובו וספק אם נקב הוושט ושהה לא יגמור שחיטתו שם רק ישחוט הקנה לבד במקום אחר ויניחנו עד שימות ואז יהפוך הוושט ויבדוק אם אין שם נקב וגם לא טפת דם כשרה ואם ימצא בו נקב או טיפת דם אפילו שלא כנגד חתך הראשון טריפה דהוושט עשוי להמתח ושמא במקום זה ניקב ע"י חתך הראשון וכן בכ"מ שנזכר (סעיף י') וי"א דנהגו לאסור במדינות אלו מתירים במדינות דלא נהוג על ידי בדיקה זו וכ"ז בעוף אבל בבהמה כיון שצריך לשחוט גם הוושט לא מהני בדיקה זו ובעוף אם חתך העור ולא יצא דם דמ"מ בעינן בדיקת הוושט לא מהני הבדיקה כ"א (פר"ח) כשיצא דם בשחיטה השניה דאל"כ מאי ראיה שאין בתוך הוושט טיפת דם הא עוף זה אינו מוציא דם ע"י שחיטה:
12
י״גאם מרט נוצה מצוואר העוף ויצא דם בין בשעת שחיטה (פוסקים בשם רשב"א) בין שלא בשעת שחיטה אין חוששין מדינא לנקיבת הוושט אבל כבר נהגו במדינות אלו לאסרו ואין לשנות ומ"מ (ב"ח וש"א) בח"מ או לכבוד שבת או לעני יש להתיר ויש ליזהר שלא ימרוט הנוצות שלא יבא לידי קלקול אם אפשר לשחוט כך שאינן ארוכים (ועיין סימן כ"ד סעיף י"ב) ודוקא שיצא טיפה דם אבל כי יתאדם (ע"ז) הצוואר וליכא דם כשר וה"ה כשנמצא על הצוואר איזה (שם) גרר יבש כשר מיהו בהא צריך לשחוט במקום אחר ואחר השחיטה יהפוך העור ויבדוק נגד הגרר אם אין שם ריעותא:
13
י״דכל היכא דאסרינן הכא העוף אין להשהותו חי דלמא אתי לידי תקלה (ועיין ס"ס נ"ז) בדין שהייתו גם שלא לשחטו מה"ט גם אסור למכרו חי לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל רק ימיתנו וימכרנו לעכו"ם או ימכרנו לעכו"ם והעכו"ם ימיתנו מיד לפניו ועדיף טפי להמיתו ע"י עכו"ם אם אפשר בנקל משימיתנו ישראל:
14