שמלה חדשה כ״דSimlah Chadashah 24

א׳דיני דרסה וחלדה הגרמה ועיקור
דרסה כיצד כגון שהניח הסכין על הצוואר ודחק וחתך למטה כחותך צנון וכ"ש אם הכה בסכין על הצוואר כדרך שמכין בסייף ופסק הסימנים בלי משיכה כל זה הוא נבילה דאורייתא דכתיב ושחט אין ושחט אלא ומשך:

ב׳כבר נתבאר (בסי' ח' בס"ד) דין אורך הסכין שלא ידרוס ולא אשנה כאן קצתם כ"א בשביל דברים שנתחדשו בס"ד בם דמה שמבואר שם דאם יש בסכין מלא ב' צווארים דהנשחט השחיטה כשירה בהולכה או בהובאה לחוד היינו שמתחיל מראש הסכין וכוונתו להוליך או להביא כל ארכו ואז אע"פ שמחמת חדוד הסכין נשחט כמלא צוואר א' כשר אבל אם התחיל במקצת הסכין צריך שיהא כשיעור ב' צווארים משם ואילך וכן אם נתכוין שלא להוליך או להביא כל הסכין כ"א עד איזה מקום במקצתו צריך שיהא השיעור ממקום התחלתו עד אותו מקום:

ג׳ונ"ל שצריך שיניח ראש הסכין באותו צד הצוואר שרוצה להתחיל לשחוט ולא על הצוואר ויכוין להעביר כל הסכין עד שיהיה כולו בצד השני ולא ישאר ממנו תוך הצוואר כלום אם שוחט בהולכה או בהובאה לבד ואין בסכין כ"א מלא ב' צווארים. ובסכין פחות מב' צווארים אפי' מכוין כך לא מהני:

ד׳יכול אדם לשחוט ב' ראשים או (רשב"א ור"ן) יותר כא' דהיינו שמניחם יחד בצימצום שאין צוואר א' גבוה כלל מחבירו ומעביר הסכין בפעם א' על כולם ומוליך ומביא עד שישחטו ובלבד שיזהר שלא יסיר הסכין מא' מהם בשעת הולכה ויחזור עליו בשעת הבאה דהוה שהייה לאותו נשחט. ואם לא שחטן אלא בהולכה או הבאה לבד נ"ל דאם יש בסכין מלא ג' צווארים ושוחט יחד דהיינו שמתחיל בשפת צוואר החיצון דחיצונה שמניח שם צד קתא דהסכין ומביא אצלו עד שבשעה שיוצא כל הסכין מצוואר החיצון שזה גמר שחיטת החיצון נגמר גם שחיטת הפנימי כשירה שהרי העביר על הפנימי מלא ב' צווארים מצד צוואר זה לצד זה אבל אם אין בסכין כשיעור זה פסולים שניהם דכיון דא' נדרסה גם ב' כן שהרי בפעם אחד שחטן ונ"ל דאפילו הא' דחיישינן בה לדרסה לא נשחט רובא מ"מ האחרת פסולה דאנן סהדי דכוון לדרוס ואם העביר כל הסכין גם על השניה לצד צוואר הב' שניהם כשרים שהרי כ"א נשחט במלא ב' צווארים ועבר מצד זה לצד זה ודין שנים אוחזין בסכין א' ושוחטין (עיין סימן כ"א סעיף ז'):

ה׳אם שחט וחתך גם המפרקת בשחיטה א' אפי' רק רוב המפרקת דהיינו רוב החוד שתוך המפרקת נהגו במדינות אלו לאסור ואין להקל נ"ל אפילו בה"מ ואפי' לא נתכוין לכך רק שאין לאסור כ"א בודאי אבל (ט"ז) בספיקותיו יש להקל וא"צ לבדוק אחריו ובמדינות דלא נתברר המנהג נ"ל דאם נתכוין לכך בשחיטתו אין להקל כ"א בה"מ. אבל לא נתכוין לכך ואירע שנחתך גם המפרקת אין לאסור כלל:

ו׳כשאדם שוחט עוף ואוחז הסימנים בב' אצבעותיו צריך שיאחז אותם יפה שאם אינו אוחזן בטוב פעמים שנשמטים לכאן ולכאן ולא יכול לשחטן ע"י הולכה והובאה ויבא לידי דרסה:

ז׳(בסימן כ"ג סעיף ד') נתבאר דיני שהייה ומנהגו במיעוט קמא ובמיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט במדינות אלו ובשאר מדינות וכן הדין בדרסה רק דבהא חמיר דרסה משהייה בשאר מדינות דאם תפס הקנה לבדו בשעת שחיטה ודרס במיעוט קמא דידיה דינו במיעוט בתרא וכמבואר שם הואיל דבשחיטה אחת נעשית:

ח׳צריך ליזהר שלא יניח אצבע על הסכין בשעה ששוחט כדי שלא יבא לידי דרסה רק יחזיק אותו בקתא ובדיעבד אין לחוש אם ברי לו שלא דרס ובמדיגות אלו נהגו להחמיר דיעבד גם בהא ואולי הקדמונים בקעח מצאו וגדרו גדר ומ"מ בח"מ יש להקל אפי' במדינות אלו:

ט׳חלדה כיצד ששחיטתו טמונה כחולדה זו שמכסה עצמה ובין שהכניס הסכין תחת (ש"ך) הסימנים ושחטן ממטה למעלה ובין שהכניס הסכין תחת סימן א' ושחט העליון ממטה למעלה והתחתון כהלכתו אפי' שחט התחתון תחת הראשון כהלכתו והוציא הסכין ושחט אח"כ העליון כהלכתו כל אלו נבילה דאורייתא:

י׳ואם החליד תחת העור או תחת צמר מסובך או מטלית המדובק בשעוה על הצוואר או קשור או כרוך על הצוואר או (תוספות בשם ר"ת דף ל') שתחב הסכין תחת מיעוט סימן ושחט הסימנים כדרכן אע"פ שאין עור למעלה או שחט מיעוט קמא דוושט בחלדה דהיינו שתחב הסכין תחתיו ושחט מיעוטו מלמטה למעלה והוציא הסכין ושחט השאר כדרכו או שחט מיעוטו מלמעלה רק שתחב תחת העור. או שחט רוב סימן א' בבהמה כדינו והחליד תחת מיעוט הנשאר ושחט השני כל אלה הוי ספק נבילה:

י״אונהגו במדינות אלו לפסול כל חלדה אפי' במיעוט קמא דקנה ובמיעוט בתרא דסימנים ואין לשנות ובמדינות דלא נהוג הדין כמו בדרסה (עי' סי' ז') ואם מטלית פרוס על צווארה לפי שעה כגון שבא לשחוט ונפל טליתו ממנו על מקום השחיטה וכדומה יש ליזהר לכתחלה ובדיעבד כשר:

י״בכבשים שיש צמר מגודל בצווארן אף על פי שאינם מסובכים וכן עופות שנוצתן גדול בצווארן יש למרטן קודם שחיטה (מרדכי) ולא יחוש לצער ב"ח ולא יסמוך על הבדלן לכאן ולכאן ממקום שחיטה שאם יבאו על הסכין בשעת שחיטה נ"ל לאסור. ואם שוחט בי"ט (עיין א"ח סי' תצ"ח סעיף י"ב וי"ג):

י״גכשאדם שוחט וחס על העור שלא יעשה בו קרע גדול ושוחט בראש הסכין ונמצא קצת מקום השחיטה מכוסה ה"ז פסולה ומזה נראה דבעי' שיהא כל מקום השחיטה והסכין שכנגדו מגולה ולכן צריך ליזהר (ראב"ן) ליטול החבל מצוואר הבהמה שלא יבא קצת ממנו נגד הסכין במקום שחיטה וכיון שלא מצינו שיעור לדבר נ"ל דיש לאסור אפי' אם חוט השערה כסה קצת מהסכין במקום שחיטה ולכן יש ליזהר כשצריך לכרוך מטלית על הסכין כמבואר (סימן ו' סעיף ג') שלא יהא כרוך צד העב דהסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בהחוד במקום שכנגדו כרוך למעלה וכיון דאינו מהסכין ה"ל כיסוי. וכ"ז במקום שחיטה אבל אם שחט כדרכו באמצע הסכין אע"פ שראש הסכין שלא במקום שחיטה נכסה מהעור וכדומה יש ליזהר לכתחלה אבל בדיעבד כשר:

י״דהגרמה כיצד כגון ששחט בסימנים שלא במקום שחיטה (וע"ל סימן כ') נתבאר מקומן אל נכון. ואם שחט קצת בהגרמה והשאר במקומו מנהג מדינות אלו שמ"מ אסורה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא וכ"ש באמצע בין בקנה בין בוושט ואין לשנות ודיגו כמו בדרסה (בסעיף ז') רק דבהא חמיר הגרמא מדרסה דבדרסה מקילין התם בה"מ בין במדינות אלו ובין בשאר מדינות אי תפס הקנה בידו לבדו ודרס במ"ק ובהגרמא דוקא אי אחר שהגרים שחט רוב הסי' במקומו דהוה רובו בשחיטה אז יש להקל בה"מ וכמ"ש (לקמן סעיף ט"ו) אבל אי הוסיף על המיעוט שהגרים והשלים לרוב סימן ופסק מלשחוט הוה טריפה מדינא דמה שהגרים אינו מצטרף כמו חצי קנה פגום (גמרא) דהתם במקום שחיטה והכא לאו מקום שחיטה:

ט״ובמדינות דלא נהוג בחומרות מדינות אלו נ"ל דיש לאסור בין שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש ובין הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש אפי' בה"מ ואם הגרים שליש ושחט שני שלישים בין שבאותו חתך שהגרים גמר שחיטת הב' שלישים שממקום הגרמה ירד למקום שחיטה ובין הניח מקום שהגרים ושחט במקום אחר במקום שחיטה ב' שלישים אין להכשיר כ"א בח"מ אבל אם שחט רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה והגרים במיעוט בתרא יש להכשיר (לבוש) דיעבד אפילו בלא ח"מ:

ט״זכל אלו החלוקים להתיר בהגרים קודם שחיטה הם דוקא בקנה לצד הראש דשם פסיקתו ברובו אבל בקנה לצד הריאה ובוושט בין למעלה ממקום שחיטה ובין למטה אפילו הגרים שם כ"ש קודם הכשר שחיטה ה"ז פסולה שנקיבת מקומות הללו במשהו הם:

י״זעיקור כיצד כגון ששחט בסכין פגום כמבואר (סימן י"ח) וכ"ש אם עקר קצת דסי' ביד או נעקר מאליו ועוד יש עיקור כגון שנעקרו הסימנים או א' מהם ממקום חיבורם בלחי קודם שחיטה או בשעת שחיטה בין ע"י מעשה בין מאליו והוא הנקרא שמוטה שאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים ואפילו בעור שנעקר סימן א' השני שלם ושחט בשני לא הוה שחיטה ונבילה היא דאורייתא דבעינן שיהיו שניהם הסי' ראוים לשחיטה:

י״חבעיקר זה השני יש מחלוקת גדולה בין רבותי' ז"ל להיות שהוא איסור דאור' נ"ל דיש לחוש ולאסור אם נפרד רוב תורבץ הוושט מהבשר שבינו ובין הלחי בין שנשאר המיעוט מדולדל כאן מעט וכאן מעט שניכר שנעשה בכח ובין שנשאר המיעוט במקום א' שנעשה בנחת ואפילו מאליו. וכן אם נפרד הבשר שעל התורבץ כולו מהלחי או רובו ונשאר המיעוט מדולדל בב' וג' מקומות שניכר שנעשה בכח וסופו ליפסק הכל וכן יש לאסור בקנה שנפרד מהבשר שבינו ובין הלחי או הבשר שעליו נפרד מהלחי הכל כמו בוושט וכן סימנים שנפרדו זה מזה ברוב ארכן או ברוב אורך מקום שחיטתן וכן אם נפרד אפי' א' מהם ממקום חיבורו באורך הצוואר ברוב ארכו או ברוב מקום שחיטתו ואפי' רק נקלף סביב התורבץ רוב מקום חיבורו בצוואר כ"ז יש לאסור בין נעשה בשעת שחיטה בין נעשה קודם שחיטה ונשחט אח"כ יש ליתן עליו חומרי נבילות וחומרי טריפות ואסורי' הביצים וחלב שלהם אפילו חי י"ב חודש:

י״טאבל במיעוט שנעשה מכל אלה בין נעשה קודם שחיטה בין נעשה בשעת שחיטה אפי' הרוב שנשאר אינו במקום א' כ"א על ידי צירוף בשר ונ"ל דיש להחמיר בנפרד הבשר שעל הסי' מהלחי ברובו אפילו שהמיעוט במקום א' בדליכא הפסד מרובה:

כ׳במדינות אלו המנהג להטריף עיקור בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בוושט ואין לשנות והיינו נ"ל עיקור דסכין פגום וה"ה בנעקר הסימן ממקומו באיזה מדרכים (דסעיף י"ח) אחר שחיטת רוב הסי' וגמר שחיטת המיעוט בסי' עקור אבל שחט הרוב ועקר הנשאר ביד או עקרן מחבורן ולא שחט אחר כך כלל נ"ל להכשיר דוקא בה"מ דלאו דרך שחיטה הוא זה ואינו פוסל השחיטה (בית לחם) וכ"ש שלא יעשה כן לכתחלה לעקור מ"ב בעודו חי ואם נעקרו כה"ג מעצמן פשיטא דכשר אפילו בלא ה"מ ואם תפס הקנה לבדו בגוונא דליכא למיחש לוושט ועקר בידו מ"ק או אפילו שחטו בפגום יש להכשיר בה"מ:

כ״אבמקומות דלא נהוג חומרות מדינות אלו יש להתיר עיקור דסכין פגום במיעוט בתרא במקום ה"מ וכן עקר הסי' אחר הרוב וגמר שחיטת המיעוט בו אבל אם עקר מ"ק דקנה כשתפסו לבדו ביד או בקוץ או מיעוט בתרא כן או ממקום חבורו במיעוט בתרא ולא שחט כלום יש להכשיר דיעבד אפי' בלא ח"מ:

כ״בשחט א' בעוף ואח"כ נשמט השני כשר נשמט אחד ואח"כ שחט השני פסול ואם אינו יודע אם נשמט אחר שחיטה או קודם גמר שחיטה וה"ה אם נמצא סימן השחוט שמוט ואינו יודע אם קודם גמר שחיטה נשמט או אח"כ אמרו חז"ל כל ספק בשחיטה פסול ואע"פ שפרכם אחר השחיטה לא או משמשו ודחקו בסימן אחר השחיטה שאפשר להשמט ע"י משמוש זה אין תולין לומר שנעשה אחר השחיטה (מהרי"ו שורש כ"ה) גם השוחט אינו נאמן לומר הרגשתי בשעת שחיטה שלא היה שמוט שא"א לעמוד על זה אא"כ אומר בדקתי אחר שחיטה ומצאתי שלא היה שמוט שאז נאמן אפילו יחידי כמו שנאמן על השחיטה:

כ״גהאידנא אין חילוק בספיקא דסעיף שלפני זה בין תפס בסי' בשעת שחיטה ובין לא תפס גם אין אנו בקיאין לבדוק ע"י שיחתוך גם במקום אחר וידמה זה לזה ובכל גוונא אסורא:

כ״דכבר נתבאר (סעיף כ"ב) דכל ספק בשחיטה פסול ולכן אם נמצא אחר שחיטה טבעת נפרש מהגרגרת וספק אם נעשה קודם גמר שחיטה או אח"כ ה"ז אסורה ונ"ל בין נמצא על הארץ ובין על הסכין בין חתוך ובין שלם או ששני צידי החתך מונחים על שני צידי הסכין ותחוב עליו בין באורך הטבעת בין ברחבו הכל הוא ספק בשחיטה ואין לך בו שום צד להיתר כ"א בנמצא מיעוט טבעת ושאר הגרגרת הוא שלם ואם אין הגרגרת לפנינו וספק אם הוא מיעוט או רוב (עיין לקמן ס"ס ק"י בס"ד):

כ״ההשוחט תרנגול או תרנגולת צריך ליזהר שידחק רגלו דהעוף בקרקע או יגבהנו שלא ינעוץ הרגל בקרקע או בכותל ויעקור הסי' (הג"ה הר"ץ) וכן צריך ליזהר כששוחט אווזא וכדומה ע"י שאחר אוחז הסימנים מכאן והוא מכאן שלא ימשכו אילך ואילך בחזקה ויבואו לידי עיקור:

כ״ו(דרי' בדיני שהיה בשם תשו' תה"ד) טבח השוחט בשכר אע"פ שהוא אומן וקלקל השחיטה באחת מהחומרות דנהיגי השתא אע"פ שמדאוריית' היתר גמור מ"מ כיון שמפורש בשחיטות לאסור חייב לשלם: