שמלה חדשה ל״וSimlah Chadashah 36

א׳כמה מיני טריפות בריאה
הריאה יש לה ב' קרומים ניקב זה בלא זה כשר שחבירו מגין (ואם יש ק"ד בקרום הב' טריפה ונ"ל דצריך להוציא הריא' ולנפחה ולשום רוק או פושרין במקום הנקב לראות אם אינו מבצבץ כדי שיוודע בבירור שלא נקב הב' דכל מה דאפשר לברורי מבררין ולא נסמוך האידנא על בקיאותינו ומ"מ בדיעבד נ"ל להקל אפי' בדלא נפחה כלל רק שידע במראה ובמישוש שאחת שלימה דלא מחזקינן ריעותא מקרום א' לב' (ונ"ל דכ"ז לא מיירי אלא בניקב א' ע"י חולי ובשני לא ניכר שום חולי אבל אם ניקב ע"י מחט או שיש להסתפק שמא ניקב ע"י מחט צ"ע לדינא אם מהני בדיקה ועכ"פ בדיקה בעי אפי' דיעבד ובכל דיני נקובים אלו אין חילוק בין נקב בלי חסרון ובין נקב בחסרון ורדא שניקבה אע"פ שכיס סותמה טריפה אבל אם ניקב הכיס כשר):

ב׳ניקבו שניהם אפילו נקב משהו ולית ביה חסרון אפילו זה שלא נגד זה טריפה דכבר כתבנו סי' ל"ה ס"ג דענין הריאה לכלוא את הרוח בקרבה והרי הרוח יוצא (כי חזינן דמבצבץ שבא הרוח בין הקרומים הוי ודאי טריפ' אבל אם אינו מבצבץ הוי רק ספק טריפה) דרך נקב שבתחתון והולך בין הקרומים עד שיוצא דרך נקב שבעליון ולכן ה"ל כנקב מפולש ומטעם זה אפילו אם קרום א' נקב באונא או באומא מגבה והקרום השני נקוב באונא אחרת מקמא יש להטריף שהרוח מתגלגל והולך בין הקרומים מנקב זה לנקב השני [יב] ואפילו נבדקה הריאה ולא יצא רוח מנקב החיצון אין להכשיר דאין משקל לרוח שיבא לעולם בסגנון א' פעם בא בין הקרומים ופעם הקרומים לאחדים ורוח לא יבא ביניהם ועוד דאפי' נניח שמעולם לא בא בחיי' בין הקרומים מ"מ כיון דעומד לכך כנקב מפולש דמי (מיהו אם קרום א' ניקב בערוגה דימין וקרום א' בערוגה דשמאל כשר דבה"ג ליכא למיחוש למידי (תב"ש סק"ג) כל שנטרפ' מחמת נקב ולא התחיל עדיין להגליד ולהתרפאות החלב שלה מותר ונ"ל אפי' אם ראינו שבלעה מחט ואחר כמה ימים מצאו מחט זו בריאה או בשאר איברים וניקב מפולש החלב מותר:

ג׳[יג] נגלד [יד] עור העליון (נ"ל דה"ה אם יש לקותא בכל עור העליון וקולפין ורואין שבתחתון אין שום לקותא דינו כנגלד ודוקא בה"מ) כולו כשרה ע"י בדיק' דוקא דכיון דנגלד העליון יש לחוש גם לתחתון שהוא דק ואין לו הגנה כלל ונ"ל דהבדיק' הוא כך שינפחנה תחל' כראוי לראות ששלימ' היא ועולה בנפיח' בכל מקומותי' ואח"כ ישימה במים פושרין דוקא דהיינו שיהיו כחמימות הרוק בצאתו מהפה או קצת קרים יותר מזה דאם ישימה במים חמין או צוננים יסתם הנקב וינפח בה כראוי בכדי שידע שאין בה נקב משהו שאם יהיה בה נקב משהו יבצבצו המים ואם לא נבדק' כך טריפה מספק אע"ג שיתבאר (לקמן סעיף ל') בס"ד דאנן לא בקיאין בבדיק' מ"מ כיון דנראה מהפוסקים דלא אתפריש בגמ' כ"כ שתהיה בדיק' זו מעכבת יש להקל ולסמוך עליה אפי' בזמן הזה ואם הושמה הריאה פעם א' במים חמין או קרים שוב אין מועיל לה בדיקת פושרין ונראה לי דנגלד רובו ה"ל ככולו:

ד׳אפילו נגלד פורתא (נ"ל דה"ה ניקב קרום א' לבד בלי חסרון דהיינו נגלד) ונמצא במקום הגלד בועא אפילו במים זכים טריפה ומכל מקום בהפסד מרובה ושעת הדחק יש להכשיר במים זכים מיהו בנגלד כולו או רובו טריפה אף בה"מ בה"ג דאמרי' גם קרום הב' הלך לו וקרומים הנמצאים הם מחמת מכת הבועא וקי"ל כל קרום שעלה מחמת מכה אינה קרום ונ"ל דה"ה שאר ריעותא הנמצא במקום הגלד (וה"ה במקום שניקב קרום א') כמבואר (סי' ל"ז סעיף ג') דכל מקום דאיכא ב' לקותות במקום א' טריפ'. עוד אומר אני אפי' איכא עליה מידי דלא מחשבי' לריעותא רק שמעכב הבדיקה המבואר בסעיף שלפני זה כגון סירכא מאונא לאונא למטה מחציין (ע' סימן ל"ט סעיף י') יש להטריף:

ה׳אם נפחו לריאה ונקרע הקרום מחמת הנפוחה אם יש לתלות שנקרע מחמת שנפחוה יותר מדאי כשרה ולא מחזקי' ריעותא אבל נפחוה כדרך שנופחין שאר ריאות הרי נשתנית זו וחולי הי' בה בחייה ולא נסתר הקרום בחייה מחמת שלא היתה נפיחה כראוי מחמת החולי א"נ נסתר ועלח קרום מחמת מכה וטריפה מספק ודוקא שנקרעו ב' הקרומים אבל לא נקרע רק אחד מהם כשר ואם נפחוה מחמת איזה ריעותא הצריך בדיקה כגון מראה וכדומה שנמצא בה קודם נפוחה ואחר שנפחוה הלכה לה הריעותא ונקרע הקרום נ"ל אם במקום הריעותא או סמוך לה נקרע יש להטריף שאני אומר מחמת ריעותא וחולי שבמקום זה נקרע אבל אם נקרע במקום אחר שלא הי' שם ריעותא כלל יש להכשיר כיון דנפחוה יותר מדאי (נ"ל דה"ה אם היה שם ריעותא שאינה מטרפת ונפחוה ונקרע במקום הריעותא או סמוך לה ממש דטריפה ודוקא כשעדיין הריעותא עומדת בעת שנקרע אבל אם הריעותא עברה ונקרע כשר אבל בריעותא דמטריף אף כשחלפה הריעותא בעת שנקרע טריפה כשנקרע במקום הריעותא או סמוך לה וזה שהטרפנו בין בריעותא שאינ' מטריף בשלא עברה ובין בריעותא המטריף בשעברה היינו דוקא בנקרעו שני הקרומים אבל נקרע אחד מהם כשר):

ו׳ריאה שניקבה ועלה בה קרום ונסתם אפי' עבה וחזקה טריפה דסופה ליסתר ואף על גב דקיימא לן בכמה דוכתי כגון מרה שניקבה וככד סותמה (לקמן סימן מ"ב) וכדומה דכשר שאני התם דסתומה בדבר שנברא מעיקרא להתקיים אבל זה לא נברא כי אם לפי שעה ע"י המכה ולא להתקיים:

ז׳ריאה שמשמעת קול כשנופחין אותה צריכה מדינא דגמרא בדיק' המבואר (לעיל סעיף ג') והאידנא נראה לי דאין לסמוך בהא על בדיקתנו וטריפה ואפילו יודעים המקום שמשם הקול יוצא ונ"ל דאם השמיעה קול פ"א ונפחוה אח"כ ואינה משמעת קול מ"מ טריפה דאנן לא בקיאין בנפיח' ואפשר דאי הוי ידעינן לנפחה ממש מדמעיקרא הוי מפקי קול:

ח׳כבר ביארנו בס"ד בסי' כ"ח שכשנשחטה כראוי בחזקת היתר עומדת ולכן אם בא זאב או כלב וכדומ' מבעלי חיים ששיניהם חדים ועלולים לנקוב ונטל הריאה והחזירה והרי היא נקובה ומקודם נבדקה הריאה מן הנקבים ל"ח שמא נקב זה מעיקרא הי' בו רק תולין שהוא נקבה בשיניו ואפי' יש כמה נקבים שלא במקום השיניים מ"מ תולין בו ואומרים שגלגל הריאה בפיו ממקום למקום ונ"ל דאפילו החזירה לפנינו ואין נקב במקום שאוחז בשינים ויש נקבים במקום אחר מ"מ תלינן בו הואיל ועלול לנקוב אמרינן דעתה רפויים הם בפיו ומקודם זה אחז בכח יותר במקום הנקבים עד שניקב בשיניו. ונראה לי דאפי' נתייחד אצל הריאה זאב או כלב כל שלא ראינו שנטלה אין תולין וטריפה מספק ואם נטלה עכו"ם והחזירה נקובה אין לתלות בו דלמה לו לנקבה אבל אם ידוע שנקבה העכו"ם רק דלא ידעינן כמה תלינן בו כל הנקבים וכשרה (נ"ל דזה דוקא בה"מ או בגדיים וטלאים או שכבר נבדקה מסירכות ולא נבדקה מנקבים וחלוק דין עכו"ם מדין זאב (עוד נ"ל דהא דלא תלינן בנכרי אא"כ שעשה נקבים היינו דוקא היכא שעדיין לא נבדקה הריאה מסירכות ואז אסור אפי' בה"מ או בגדיים וטלאים מחמת הנקבים שאנו רואין עתה ולא שרינן אא"כ עשה העכו"ם איזה נקבים אבל אם נבדק הריאה בפנים ואין שום סירכות ואחר כך לקחה עכו"ם והחזירה נקובה כשר בכל גווני אף בלי ה"מ ותלינן שהנכרי עשה הנקבים ואפילו בבהמה גדולה מיהו אם הנכרי היה מתעסק על פי הישראל במלאכת הריאה להוציאה וכה"ג ונמצאו בידו הנקבים בשעה שעוסק בה יש להסתפק אי תלינן היכא שלא נודע אם עשה בה נקבים אם לא היכא שדרכו למשמש בכח דתלינן במשמוש על הדרך שיתבאר אי"ה בסעי' ט' כן נ"ל):

ט׳כשם שתולין בזאב כך תולין במשמוש יד הטבח אם נמצאה נקובה נגד מיצר החזה והיינו [מ] מהחוט ולמעלה וידע הטבח שהכניס ידו ומשמש במקום הנקב תלינן שמתוך שהמקום צר וצריך לדחוק ידו שם נקב בצפורנו מתוך הדחק אבל בשאר מקום הריאה לא תלינן אא"כ יודע הטבח שהעביר ידו בכח במקום הנקב או העביר שם בסכין אפי' בלא כח או שתלש שם בחזקה (אבל בצפורן הטבח לא תלי' אא"כ העביר בכח אפי' צפורנו גדול וראוי לקרוע ) (תב"ש ס"ק י"ט) וכמדומה לי שיש בודקים נוהגים דכל היכא שנמצא נקב במקום שהעביר ידו בכח וכדומה אע"פ שאינו יודע בבירור שהיתה ידו במקום הנקב ממש רק שיודע שהיתה בשטח הזה תולה לומר שגם כאן היתה ידו בכח ולא עוד אלא אפי' הוציאה עכו"ם ומצא' נקובה במקום שדרכם למשמש בחזקה או להעביר סכין שם אע"ג דלא בריר שהיתה יד עכו"ם במקום הנקב ממש ואפשר שמשמש סמוך לזה מ"מ תולין להקל ואומרים הנקב מוכיח על הידים לומר שכל אלה עשתה ידו ונ"ל דלצורך יש לנהוג כן דיש להם על מה שיסמוכו עוד נ"ל דכי היכי דתולין בזאב וכדומה אפי' נמצא כמה נקבים (כדלעיל ס"ח) ה"ה במשמוש ידא דטבחא וכדומ' אם אפשר לתלות תלי' אפילו כמה נקבים:

י׳כל נקב שהיא פתוח (אבל אם מרגיש הטבח בבירור שמידו נעשה כשר ול"ח שמא במקום נקב ניקב (תב"ש ס"ק ב')) פירוש שיש חלל בנקב כעין נקב שיש בו חסרון (חוץ מנקבי המורנא שהם לעולם פתוחין (ע' לקמן סעיף ט"ז)) או שאדום או שחור סביב הנקב אין תולין בשום דבר שסי' אלו מראין שודאי מחיים נעשה גם יש לעיין לכתחילה בצלעות נגד מקום הנקב שאם בצלעות אודם או שחור מוכח גם בן שנקב זה מחיים היה ולכן לקותא נגדו גם אם אין הנקב משוך קצת רק עגול אין תולין אותו ביד הטבח דנקב שמיד הטבח ראוי להיות משוך זה הכלל דבר שתולה בו צריך לעיין בנקב אם אפשר להעשות ע"י אותו דבר אם בזאב צריך שיהיה הנקב כדרך שאפשר להיעשות בשן ואם בסכין כדרך שאפשר להיעשות בסכין וכן כולם עוד יש נותנים סימנים בנקב אם סביבו לבן וקשה או שיוצא ממנו כעין ליחה לבינה ודאי מחיים הוא זה הכלל כל שרואה ענין לקותא או מתוכו או סביבו או בצלעות אין לתלות בשום דבר דנקב שאחר שחיט' אין עוש' שום לקותא כלל רק שמעתי מנהג קצת בודקים שאם הוא אדום קצת במקום הנקב ממש ורך ויוצא ממנו ג"כ אדום תולין במידי דאיכא למיתלי אע"ג דמבואר לעיל דאדום הוי סי' דנעשה מחיים היינו שיהיה אדום סביבו בשטח רב וקשה קצת כעין אדמומית מכח נפיחה שבאדם אבל אדום קצת במקום הנקב כך דרכו מחמת דם הריאה שנתעורר לצאת ואין לנהוג כן כי אם מי שיש לו קבלה מרבו במראית עין דוקא כי היכי דלא ליטעי ומעשה שנמצא נקב ועור הריאה תלוי ע"ג הנקב כעין דלת והיה דעת המורה להקל באומרו שמסתמא אח"ש נעשה שמחיים ראוי שתהא העור כלה לגמרי מן הנקב ואע"ג דלא ה"ל למיתלי ע"פ הדרכים שנזכרים לעיל רצה להכשיר ונראה שאין לסמוך כלל ע"ז דפעמים אף בחיים נעשה כך כמ"ש לעיל גבי גרגרת (סימן ל"ד):

י״אאפי' אם נמצא הנקב בבועא או בשאר ריעותא שאין צריך בדיקה אלו לא היה כאן נקב תלינן בדאיכא מידי למתלי ולא אמרי' דהוי תרתי לריעותא דהאי נקב לאו ריעותא הוא כלל כיון דתלינן דאחר שחיטה נעשה אבל אם נמצא במקום סירכא אפילו עוברת על ידי משמוש או סמוך לו וכדומה במקו' שצריך בדיקה טריפ' דהא א"א לבדוק במקום הנקב אבל בסרכא כסדרן או בסירכא תלויה תלינן נקב במידי דאיכא למיתלי ונ"ל בהא דוקא לצורך גדול:

י״בהיכא דתלינן (כדלעיל סעיף ח' ט') א"צ לנקוב במקום אחר ולראות אם הנקבים דומים ואם אירע שנקבו נקב אחר בריא' זו והעריכו נגד נקב הספק ולא היו הנקבים דומים במראיהן זה לזה שיראה מזה שהראשון נעשה מחיים לפיכך אין דומה לנקב שנעשה עתה אח"ש נ"ל דאם יש לתלות בזמן כגון שי"ל שהנקב הראשון נעשה סמוך לשחיטה ושני נעשה כמו יום אח"כ תולין השינוי בזה דודאי דבר השחוט עשוי להשתנות בזמן. וגם אם משמשו ידים בנקב הראשון יש לתלות השינוי בזה וא"צ למשמש גם בשני לראות אם ידמו אח"כ דנ"ל אפילו אירע שמשמשו גם בשני אין להחמיר ותלינן שלא היו המשמושים שוים אבל היכא דליכא מידי לתלות בו השינוי יש להחמיר ודוקא שהנקב הב' ג"כ באותה ריאה או אפי' ריאה אחר' רק שהוא בהמה כמותה אם שור שור ואם שה שה אבל בע"א אין לאסור כלל:

י״גאם נמצאת הריאה נקובה ואין בפנינו דבר לתלות בו (כדלעיל סעיף ח' ט') ל"א נעשה נקב אחר ונראה אם דומין כדי להכשיר עי"ז דאנן השתא לא בקיאים בהא ונ"ל [סא] דאפילו אם נתיחד אצל הבהמה זאב או כלב כל שלא ראינו שנטל הריאה אין תולין וטרפה מספק (אף היכא דאיכא איזה קצת צד היתר לא סמכי' אהקפה) (תב"ש סקכ"ה):

י״ד[כ] מורנא [כא] בריאה פי' שהריאה נקיבה ע"י תולעת שיצא ממנח ונקבה כשרה דחזקה לאחר שחיטה פרוש מן הריאה כשהרגיש' שאפס חום הטבעי מהריאה במות הבעל חי דחקה לחוץ לבקש חמימות ויש מחלוקת בין הפוסקי' [כב] במה יודע שנקב זה ע"י תולעת הוא והעיקר נלע"ד היוצא מדבריהם הוא כך אם יש נקב או נקבים והתולע בתוך הנקב בין שקצתו בפנים וקצתו בחוץ בין כולו בפנים רק שאינו עמוק מהנקב כלל כי אם פיו בשוה ממש לריאה מבחוץ בין כולו בחוץ רק שוליו ע"פ הנקב הרי נראה שתולעת זה בא מתוך הריאה מסתמא הוא נקבו ולאחר שחיטה כדלעיל ואפי' אם נמצאו רק קצת נקבים בענין זה וקצת נקבי' בלא תולעת כלל רק שהנקבים אינם בדמיון א' מהנקבים שנמצאו בהם תולעי' יש לתלות שגם אלו נעשו ע"י תולעים ונאבדו במשמוש ידא דטבחא וכדומ' ואם נמצא נקב או נקבים ואין רואים תולעים בתוכם רק נמצאו תולעים אצלם בין סמוך בין מופלג אין להכשיר מן הסתם דאפשר דהני תולעים לא יצאו מהריא' כלל ומעלמא אתו והנקבים נמי לא מהתולעים הם ולכן יש להכניס הריאה למקום חם כגון נגד השמש בקיץ ובחורף נגד חום התנור אם מתחמם ויוצא אפילו תולעת א' כאלו מנקב א' יש להכשיר אפילו אין מספר התולעים המונחים אריאה כ"כ כמו הנקבים ואם אין שום תולע יוצא טריפה וכן אם נמצא נקב או נקבים ותולעים בתוכם רק שהתולע עמוק מן החור נמי לא מכשרי' מסתמא דלמא הני תולעים אין בהם כח לרחוש ולנקוב כלל ולא מכשרינן כי אם כשרואין א' יוצא בפנינו או על ידי בדיקת החום כדלעיל אז תולין שמכל הנקבים יצאו תולעים ונאבדו ונ"ל להקל עוד במקום הפסד אם נמצאו תולעים בחוץ ברחוק ממקום הנקבים תולע בתוך הנקב עמוק מהנקב ומראה התולע באותן שבחוץ אפילו אין יוצא ע"י בדיקת החום תלינן דלאו מעלמא אתי דהא איכא דומה להם בתוך הנקב:

ט״וונ"ל דבמקומות שנהגו להכשיר בכל גווני בין בנמצא עמוק מן החור בין בנמצא על הריאה ברחוק מקום מהחור אין לסתור מנהגם דנ"ל דבדוכתי השכיחא האי מלתא ובדקו כמה פעמים ומצאו שיצאו התולעים ורחשו מהנקבים אם אח"כ נמצאו תולעים בסתם על הריאה ואין ידוע שמראיהם משונים מהנמצאים הראשונים והריאה מנוקבת יש להכשיר בכל גווני בלא בדיק' דתולין במצוי לכן באותן מקומות שנהגו להקל בכל גווני מסתמא כבר בדקו הקדמונים ונתברר להם שדרך אותן תולעים לצאת מהריאה אבל בשאר מקומות בסתם אין להקל כי שמעתי דאיכא דוכתי דשכיח כך ואיכא דלא שכיח וכן אין לסמוך כלל על מה שאומרים קצת בודקים שהם מכירים נקבי המורנא בט"ע ומכשירים אפי' ליכא תולע כלל דאין לנהוג כן בשום מקום עוד נ"ל דבכ"מ שנזכר כאן ובסעיף הקודם לזה להכשיר בלי בדיקה אם אירע שהכניסו הריאה לתוך החום ולא יצאו מהתולעי' התחובים בהנקבים לחוץ מ"מ יש להכשיר דתלינן שכבר נתקשו אלו הנשארים בפנים עד שאין בהם כח לצאת:

ט״זכבר נתבאר (לעיל סעיף י') שאם יש סי' שנעשה הנקב מחיים אין תולין בשום דבר ולכן ה"ה במורנא אין תולין חוץ מנקב עגול ופתוח אף על פי שאין תולין ביד הטבח במורנא תולין ע"פ התנאים שנתבארו לעיל (נראה לי דאם נמצאו נקבי מורנא במקום שנקלף קצת מעור עליון אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו בחוץ ויש תולעים כמספר הנקבים כשר וה"ה בשאר ריעותא העומדת על מקום מורנא זו וכדרך שנתבאר (לעיל בסעיף י"א) לענין ידא דטבחא וכה"ג אבל אם אין התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב או שאין כ"כ תולעים כמספר הנקבים יש להטריף):

י״זניקב אחד מסמפוני הריאה בפנים לחבירו דהיינו במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם טריפה שחבירו קשה ואין מגין עליו וכ"ש אם חבירו ניקב ג"כ כנגדו אע"ג דכל היוצא מנקב זה נכנס תיכף בנקב השני ואינו הולך בין הסמפונות כלל מ"מ טריפה דנקובה הוא ואין דבר שיסתום אותו (וה"ה אם ניקב הסמפון למעלה קודם שמתפשט בבשר הריאה ואין עליו בשר רק קרום הריאה פרוש עליו) אבל אם ניקב ברחוק מהפיצול לבשר הריאה כשרה שהבשר רך ונכנס לתוך הנקב וסותמו ולכן נ"ל אם אין בשר על הנקב אע"פ שיש בצדדיו וכנגדו או שהבשר שעל הנקב לקוי אין זו סתימה וטריפה (וה"ה אם נמצא מחט תחוב מהסמפון אל תוך הבשר דטריפה דליכא סתימה):

י״חריאה שנימוח בשר בפנים והיה למים ומחמת זה נראית ג"כ חסירה בין שנימוח כל בשרה בין מקצת רק שהקרום קיים בלא נקב ועולה בנפיחה כראוי כשירה ובלבד שיהיו הסמפונות קיימין שאם נימוח אפי' סמפון א' טרפה וכיצד יודעים זה נוקבים הריאה ושופכים אותה לתוך כלי מתכת או חרס המצופה באבר שהוא בהיר אם נראה בו כמו חוטין לבנים טריפה שמיחוי הסמפונות הוא ואם לאו בשר הריאה לבד נימוח וכשרה ול"ח שמא ניקב סמפון א' והרי אין מגין עליו שהבשר הנימוק למים אינו מגין דאם הי' הקלקול מגיע להסמפונות היו נמוחים ונראים בכלי ואם לא נפחוה או שלא נבדקה כנזכר טרפה ונ"ל דאין לסמוך האידנא אבדיקה כי אם בהפסד רב וצורך גדול ובהקבץ יחדיו כל הבקיאים בדבר ודוקא שהמים זכים כמים שאין בהם ערבוב עפר או אפי' כעין מוגלא הנמשכת כדבש ואינה סרוחה אבל אם המים הם עכורים או סרוחים או מלוחים נ"ל כדעת הפוסקים דאין להכשיר אפילו ע"י בדיקה דבידוע שנתקלקלו הסמפונות ואע"פ שלא נראו בכלי הוא משום שחזר מראית הסמפונות מחמת קלקולם למראה מיחוי הבשר ומ"מ היכא דנהוג להקל בבועות שיש בהם מים עכורים וסרוחים ה"ה בהא יסמוך אבדיקה כמבו' לעיל ומדינות אלו מהנוהגין להקל בבועות עכורים וסרוחים כמ"ש (סי' ל"ז אי"ה) מ"מ נ"ל פשוט דצריך שלא יהיו עכורים כ"כ עד שא"א להבחין היטב אם יש עמהם סמפונות:

י״טונ"ל דאם נתרככה מבפנים כעין נימוחה אבל לא כ"כ כמים הנשפכים וא"א לשפכם ועולה בנפיחה בלא שום ריעותא כשרה בלא בדיקת סמפונות דכל שלא נימוח כ"כ מסתמא עדיין לא הגיע הקלקול להסמפונות עוד נ"ל דיש להכשיר בנימוחה כולה ונראית חסיר' אפילו מחזיק החסרון יותר מרביעית אבל בנימוחה קצת וחסרה יותר מרביעית אפשר שאין החסרון מחמת המיחוי כי אם חולי אחר וטריפה ביותר מרביעית כמ"ש לקמן סעיף שאח"ז:

כ׳ריאה שנתרוקנה מבפנים ומבחוץ היא כשאר ריאות ומקום זה שוה לשאר ריאה ועולה בנפיחה כראוי כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון וא"צ לבדוק אחר הסמפונות ואע"ג (דלעיל סעיף י"ט) בעי בדיקה אין מדמין בטריפות וקי"ל לחז"ל דבריעות' זו ל"ח לסמפונות כל שאין רואין דוקא שהחלל אינו מחזיק אחר הנפיחה יותר מרביעית הלוג אבל מחזיק יותר טריפה דחיישינן לסמפונות ואי אפשר לבדוק אי נמי סוף העור לינקב הואיל ונתקלקל כ"כ ונראה לי דאם נתרוקן בב' מקומות או יותר ובכ"מ ליכא רביעית לא מצרפינן להו וכשר:

כ״אריאה שכשהיא נפוחה נראה בה חסרון מבחוץ כעין גומא ופגם והעור והבשר אין שום ריעותא אחרת בהם המנהג במדינות אלו להטריף אם החסרון ברוחב הריאה ככ"ף כפופה דהיינו החסרון מקיף הבשר השלם והוי החסרון כף כפופה ודוקא ששיעור החסרון אחר הנפיחה כמו אצבע אגודל בינוני ופחות מזה כשר אבל אם החסרון ככף פשוטה כשר אפילו חסרון גדול וטעם חילוק זה לא איתפריש לי שפיר וכן אם נפגם שיפול הריאה מעבר לעבר עד שנראה הפגם כפופה וכאן א"א לומר שמקיף הבשר שלם שבתוכו שהרי מעבר לעבר נפגם בסופו אם יכולים להניח אגודל בינוני לתוך הפגם אחר הנפיחה טריפה כיון דנפגם כ"כ הרי הפגם סמוך לסמפונות וחיישי' לקלקולם אבל אם צדו אחד ארוך מחבירו וכ"ש אם צד א' שוה עד למטה והרי הוא ככף פשוט' אין זה חסרון רק יתרת בדרי דאונא וכשר וה"ה בכף כפופה דלעיל שע"פ שטח הריאה דוקא כשצד מעלה ומטה שוים אבל אם צד א' ארוך מהב' כזה {כ-} דינו ככף פשוטה וכשר ואין לזוז במדינות אלו מהמנהג כלל ובמקומות שאין בזה מנהג נ"ל להטריף בחסרון מבחוץ אפי' כל שהוא היכא דליכא ה"מ ובבהמת עכו"ם אבל בבהמת ישראל וה"מ אפי' חסר הרבה ובאיזה תמונה שיהיה יש לסמוך אמכשירין ונ"ל דבמדינות אלו אם החסרון כעין גומא עגולה או כרצועה אפי' שיעור גדול כשר במכ"ש מכף פשוטה אבל חסר בתמונות אחרות כגון {ל} או כיוצא בתמונות שאין ללמדם לא מכף כפופה ולא מפשוטה יש להחמיר בדליכא ה"מ ולהכשיר בה"מ דה"ל כאלו ליכא מנהגא בהא ודוקא שהחסרון כשיעור אגודל כנזכר ומכל מקום אף חסרון מועט צריך נפיחה לראות שהעור קיים בלא נקב ואם לא נפחוה טרפה וכן אם יש קמט כעין חריץ צריך לנפוח אפילו דיעבד לראות אם העור קיים (ואם נשבר הצלע נגד מקום שיש בו חסרון וקמט יבואר (אי"ה בסי' ל"ט)):

כ״בריאה שנפחוה ונמצא בו מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה באיזה מקום ובאיזה צד שיהי' ממשמשין בידים היטב מקום האטום אולי יפתחו הסמפונות גם יתנו מים פושרין לתוך הקנה ונ"ל דצריך ליזהר שלא יהיו רותחין (אבל חמין קצת יותר משיעורא דפושרין שרי (תב"ש סקנ"ו)) שטבעם לרכך אפי' יבש גמור גם אין להשהות הפושרין בתוכו הרבה מטעם זה רק ינענע הקנה או ימשמש הרבה במקום האטום ישפוך אולי יש דבר סותם יוצא עם המים או יתן הריאה למים פושרין וינפח אח"כ ואם כ"ז לא יועיל יקרע בנחת בסכין הקרום לבד ע"ג האטום ואם ימצא שם מוגלא או דם עכור או בשר נרקב כשירה דבחייה היה עתיד זה לצאת ואם אינו מוצא שם כלום יניח על האטום רוק או תבן או נוצה ונופח דרך הקנה אם יתנדנד קצת כשירה שהרי הרוח בא שם ואם לאו כיון שנתקלקל כ"כ אינו עתיד להתרפאות ותינקב גם העור מחמת הלקותא ואפי' כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק ע"י שפופרת שיבצבץ במקום האטום כשרה (וע' לקמן סעיף ל"ה) (סירכא מתוך האטום אף שעברה ע"י משמוש ובדקו ולא בצבץ ואח"כ קרעו הקרום ע"ג האטום ובצבץ טריפה אם נמצא באטום חוט אדום נמשך מעט ודאי אטום הוא ולא מהני לי' בדיקה אא"כ בה"מ ושעת הדחק יבדוק אבל בחוט לבן ינקוב החוט ויבדוק אם יש נקב במקום האטום ע"י משמוש יד הטבח וכדומה ואף שנעשה ודאי אחר שחיטה אם הקרומים לבד ניקבו כשר אם מבצבץ אבל אם גם בשר הריאה ניקב טריפה):

כ״גלא מיקרי אטום כ"א כשמראה העור דומה לשאר ריאה רק שאינו עולה בנפיחה ונ"ל דבין שקשה במשמושו בין אינו קשה רק אם קשה במשמושו ועדיין לא נפחו לריא' לא מיתכשרא בלי נפיחה לראות אם אינה אטומה במקום הקשה (ואם יש במקום הקשה נקב אף שנעשה אח"ש כל שאינו עולה בנפיחה טריפה מספק זולת אם הוא מקום רחב אותו מקום הקשה בודק במקומות אחרים) אבל אם מראה [קיא] העור כמראה מוגלא אינו אלא טינרי או מורסא וכשר בלא בדיקה (וא"צ לראות אם יש תחתיו מוגלא ואפי' בודק ורואה שאין שם ליחות מוגלא כשר דהמוגלא נתייבש ומראיתו מוכיח עליו) דאע"פ שאינו עולה בנפיחה ודאי מחמת ליחה נאטמה (ונ"ל דאפי' אטום בעבר לעבר אם משני עבריו יש שם מראה מוגלא כשר מיהו אם רק בצד א' מראה מוגלא ולא בצד הב' נ"ל להטריף משום אותו צד שמראיתו בריאה עוד נ"ל דאם יש אטום מקום רחב ומקצת מקומו מראה מוגלה והשאר מראה ריאה דטרפה):

כ״דריאה שמשמושה קשה כעץ טריפת דלקותא היא ונ"ל דאפילו במשהו מהריאה קשה כעץ טריפה דכל לקותא סופו לינקב (והוי ודאי טריפה (תב"ש סק"ס)) עוד נ"ל שאין זה יבש יבואר לקמן (סעיף כ"ח) דהתם אין בו לחלוחית אבל הכא לחה היא אי מנקבי לה מוציא דם ולחלוחית ומ"מ במשמושה קשה כעץ גם סתם יבש הוקטן שיעורו מחמת היבשות הזה עומד בשיעורו גם ל"ד לאטום שהכשרנו (לעיל סכ"ד) ע"י בדיקה אע"פ שקשה במשמושו דהתם עדיין לא הגיע לקושי העץ רק קשה קצת גם לא דמי לטיגרי שכשר כמ"ש (סי' ל"ז סעיף ז') אי"ה אע"פ שקשה כאבן דהתם מראה מוגלא יש לה והמוגלא שבתוכה נתקשה והיה לאבן אבל כאן מראיה כשאר ריאה וגוף הריאה הוא שנתקשה:

כ״הריאה [קיג] שהיא קלה ה"ז לקותא וטריפה והיינו כשמרגיש בה קלות שלא כדרך שאר ריאות:

כ״וריאה שנתמסמסה דהיינו כשמונחת היא שלימה וכשתולין אותה נופלת חתיכות חתיכות טריפה דכל בשר שהרופא גוררו הרי הוא כניטל מיהו אנן לא בקיאין בבשר שרופא גוררו לכן כל שינוי שבריאה ללקותא כגון שדרכה להיפסק חיישינן להמסמסה וטריפה (מספק) אבל כשלא נראה ריעותא כי אם שינוי מראה יתבאר (לקמן סי' ל"ח) ומעש' בריאה א' שנפחוה ונפל ממנה חתיכות חתיכות ולא יצא הרוח וצוה המור' לנפוח בחוזק עד שנפלו כל חתיכות בשר החם וראו קרום חדש על הריא' והריאה שלימה כדינה והכשירו:

כ״זריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל טריפ' מספק דדלמא תוספות זה שבגופה ריעותא היא:

כ״חריאה שיבשה משהו מבחוץ טריפה ולא מהני שום בדיקה דכל יבש בניקב דמי ואיזהו יבש כשנפרך בצפורן (הוי ודאי טריפה) ואנן אין בקיאין בזה לכן כשמשרטט בצפורן על הריאה ונראה השרטוט בתוכו ה"ל יבש (וטריפ' מספק) ונ"ל דאם חוזר לקדמותו מעצמו לאט לאט אע"ג דאינו חוזר לאלתר בהסרת הצפורן כי אם בהמשך קצת לא ה"ל יבש אבל אם חוזר על ידי משמוש ידים או נפיחה יתירה אפילו לאלתר ה"ל יבש עוד נראה לי דאם אינו חוזר אע"ג דניקב באותו מקום ומוציא דם יש לאסור דילמא נתייבשו הקרומים לבדם ואם יש חשש יבש או קמט ונפחה ונקרע הקרום אצל המקום טריפ' (ביבש לא מהני כשמרככין על ידי תחבולות):

כ״טצמקה הריאה דהיינו שנעש' כמו פירות צמוקי' ועדיין לא הגיע להיות יבישה אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחט אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה שכך קיבלו חכמינו ז"ל שבידי אדם לא הדרא בריא ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקי' וכיוצ' בזה הדרא בריא וכשר':

ל׳והיאך יודע אם בידי שמים בא לה או בידי אדם דדבר רחוק הוא שיוודע שמעולם לא אירע בבהמה זו שום ריעותא על ידי אדם כי אם בידי שמים או איפכא בודקין את הריאה כמבואר למטה בעזרת השם ובדורותינו אין לנו לסמוך על בדיקתינו דשמא לא נכוון כהוגן בכל פרטי הבדיקה ואפי' אירע שבדקה ובריא טריפ' דיעבר מספיקא מיהו אי אירע שבדקה ובריא בשעה או בשתים נ"ל דכשר אפי' האידנא) ולכן אין להכשיר שום צמיקת הריאה על ידי בדיקה כ"א כשנראה לנו בלא"ה שבא לה ע"י שמים כגון שנודע ששמעה קול רעם ונבהלה ונרתעה לאחורי' כדרך בהמות הנבהלות ולא ראינו סבה אחרת אע"ג דמ"מ יש לחוש שמא אירע לה ע"י אדם בלא ראו' מ"מ הואיל ורגלי' לדבר סמכי' על הבדיק' דהיינו שמניחין הריאה לתוך כלי שבו מים פושרין (וע"ל סעיף ג') היאך הם תהי' שם רק מעל"ע רצופין ולא יותר וצריך שכל המעת לעת יהיו המים פושרין (שלא יתקררו מעצמן) והיכא דבדק בפושרין שהיו פושרין כל מעל"ע ולא בריא אף דבריא אחר מעל"ע הוי ודאי טריפה ואם בדק בחמין ובריא תוך מעל"ע ה"ז ספק טריפה ואם לא בריין עד אחר מעל"ע או לא בריין כלל ה"ז ודאי טריפה ואם בדק בקרים בין דבריא תוך מעל"ע בין בריא אחר מעל"ע בין לא בריא כלל ה"ז ספק טריפה ואם בדק בפושרין ולא היו פושרין כל מעל"ע שנתקרר תוך המעל"ע דינו כאלו בדקו בקרים מתחלתן ונ"ל שא"צ שתהא פי הקנה לחוץ אלא אפי' יבואו המים לתוכה אינו מזיק אם עי"ז תחזר להיות ככל שאר ריאות ודאי בידי שמים הוא וכשירה [קלג] והריאה טריפה כמ"ש (לקמן סי' ס"ט) ואם עדיין נשאר בה קצת צימוק טריפה ונראה לי שצריך שתחזור מאליה ולא על ידי משמוש ומיעוך (והיכא דלא הדרא בריא בפושרין כל מעל"ע באופן שנתבאר תחלה דהוי ודאי טריפה אף אם אח"כ בריא ע"י מיעוך לא מהני והוי ודאי טריפה כדמעיקרא אבל אם קודם שבדקה בריא ע"י מיעוך ה"ז ספק טריפה או אם בדקה באופן שנתבאר תחלה דאי לא בריא הוי ספק טריפה אזי אם בריא אח"כ ע"י מיעוך ה"ז ספק טריפה כדמעיקרא) ופשוט דאם באה במים חמים או קרים זמן מה ועדיין לא נבדקה בפושרין כמבואר לא מהני לה שום בדיק' ולכתחלה תהיה הבדיקה בקיץ בכלים המקררים ובמים שהתחילו להיות פושרין מקרירתם כדי שישארו פושרין כל מעל"ע (ושלא יחוממו יותר מדאי (תב"ש סק"ע)) ובחורף איפכא כדי שלא יתקררו ויצאו מגדר פושרין להיות קרים אבל בדיעבד כל שנזהר בהם להיותם פושרין כל מעל"ע ה"ל בדיקה ואין הכלי מעכב:

ל״אהא דתלינן בראינו שנרתעת ע"י שמים דוקא ששחטוה יום או כמה ימים אח"ז אבל שחטוה לשעה קלה אחר שהופחדה אין סברא שבזמן מועט כזה צמקה הריאה ומסתברא דנושנת היא וה"ל ספיקא דליכא לתלות ואין סומכין על הבדיקה ומ"מ נ"ל דאם נרתעה בידי שמים ואחר יום או כמה ימים נרתעה גם בידי אדם ושחטוה מיד ונמצא צמיקת הריאה ל"א מסתמא לאו לשעה קלה נצמקה כי אם מכבר בידי שמים ותתכשר בבדיקה דאין לסמוך להקל ע"י סברא זו (כלל הדינים כך הוא היכא דראינו שבא בידי אדם שנרתעה לאחורי' ע"י אדם ושחטוה אחר יום לא מהני לה בדיקה ואפי' הרדא בריא טריפה ונ"ל דהוי ודאי טריפה אבל אם שחטוה לשעתה אף דאנן לא בקיאין בבדיקה מ"מ אינו אלא ספק טריפ' וגם אי אירע דבדקו בפושרין שעה או ב' ובריא כשירה והיכא שראינו שבא לה בידי שמים ושחטוה אחר יום או יומים סמכינן לכתחל' אבדיקה ואם נאבד הריאה שרי בה"מ בלי בדיקה ודע דהיכא דשרי בה"מ בלי בדיקה אם בדקו במים קרים ובריא תוך מעל"ע כשר אף באין ה"מ אבל אם בדקו בחמין או במיעוך אף דבריא תוך מעל"ע לא שרי אלא בה"מ אכן אם שחטוה לשעתה אין תולין ודינו כאלו לא ראו כלל ע"י מה בא לה שיתבאר דינו אח"כ והיכא שלא ראינו כלל ע"י מה בא לה ואין לתלות לא בידי אדם ולא בידי שמים אין אנו סומכין אבדיקתינו וה"ל ספק טריפה ואם בריא בפושרין בשעה או ב' כשרה ונ"ל ה"ה היכא דאיכא למיתלי בתרווייהו כגון שנרתעה פעם א' ע"י אדם ותיכף אח"כ או אחר יום ויומים נרתעה בידי שמים או להיפוך שנרתעה בידי שמים ותיכף או אחר יום נרתעת בידי אדם ואחר המעשה השניה נשתהה ג"כ יום או יומים ושחטוה אין אנו סומכין אבדיק' ואי בריא בפושרין בשעה או ב' כשרה והיכא שנרתע' בי"ש ואחר יום או יומים נרתעה גם ב"א ושחטוה מיד דינו כמו בדאיכא למיתלי בתרווייהו דלא סמכי' אבדיקה ואי בריא בפושרי' בשעה או ב' כשירה והיכא שנרתע' בי"א ואחר יום או יומים נרתעה גם בידי שמים ושחטוה לשעתה דינו כאלו לא נרתעה רק בידי אדם והוי ודאי טריפה ולא מהני בדיקה ודע דכל היכא דדיינינין לספק ולא סמכי' אבדיקה או אפי' ראינו שבא בי"ש דסמכי' אבדיקה כל שנבדקה ולא בריא כל מעל"ע הויא ודאי טריפה מיהו היכא דאיכא למיתלי דלא בדק שפיר כגון שהיו המים קרים או שנתקררו תוך המעל"ע וכה"ג תלינין אבל אי הוי חמין יותר משיעור פושרין לא תלי' והוי ודאי טריפה אבל בקרים תלינן וכאמור ובזה דתלינן בקרירותם יש חילוק דכשהיו מתחלה קודם הבדיקה באופן דדיינינן ליה לספק ואין לו היתר בלי בדיקה אזי שוב אי אפשר לו שיותר ואפילו יבדקנו בפושרין ויבריא בשעה א' אבל היכא שראינו שבא לה בידי שמים דבה"ג התרנו בנאבד בה"מ בלי בדיקה ואח"כ בדקו ולא בריא ואיכא למיתלי בקרירות נ"ל דאי בדקו אח"כ בפושרין ובריא כשר וכן אם נאבד אחר בדיקה הראשונה שרי בה"מ והיתר זה היינו בין שלא שהה בבדיקה ראשונה מעל"ע בין אי שהה מעל"ע וגם בה"ג יש לו היתר בבדיק' ואפי' כי ליתא קמן ולא נבדק אח"כ בפושרין שרי בה"מ כן נ"ל בדינים אלו):

ל״באם ראינו שנרתעה על ידי שאר בריות כגון שאגת ארי' וקול שחל נ"ל לסמוך אבדיקה להכשיר דוקא בה"מ דסמכינין אמאן דס"ל דכה"ג מיקרי בידי שמים ואם מעצמה נולד לה חולי המפחידה בלי סבה ה"ל כבידי שמים ונ"ל דאם הופחדה בידי אדם שהפחידה על ידי שאר בריות כגון שיסה בה את הכלב או רדפה אדם לראשי צוקין ויראה שתפול וכדומה וכן אם הופחדה ע"י אדם בדלא ידעה מאין בא לה כגון שירה בקנה שריפה המשמיע קול גדול ולא ראתה ממי יצא וכדומה בכל אלו ה"ל מספיקא כבידי אדם ואני חוכך להחמיר אפי' אם אירע לה ע"י חולי רק שאדם גרם לה החולי כגון שהלעיטה דבר הגורם לה החולי אין לי ראיה ברורה להתיר כל שיש תפיסת יד אדם בגורם ההוא:

ל״גצמקה דאיירינן בה מסעיף כ"ט עד כאן היינו שצמקה כל הריאה או רובה אבל אם מקצתה כך כשירה בלי בדיקה דאין סופה להתקלקל יותר מיהו אם אונא או אומא שלימה צמקה אף על גב דכל שאר הריאה לא צמקה מכניסה בפושרין וממרס בה גם נותן פושרין לתוך הקנה ושופך ואם אח"כ חזרה לקדמותה כשירה דבחי' נמי הדרא בריא ואם לאו טריפה (מספק כי הפוסקים חולקים אבה"ג שהוא בעל דין זה) כיון דאונא שלימה צמקה אם היא כך בחייה אינה יכולה להניף על הלב כראוי וה"ל חסרה אונא והכא לא מהני שתשרה מעל"ע בפושרין דכיון דעדיין לא שלט הקלקול כ"כ אי איתא דתיהדר לאלתר ה"ל למיהדר ונראה לי דהכא אין חילוק בראינו שהופחדה בידי אדם או בידי שמים:

ל״דעוד נראה לי דלא מהני הכא שיקרע הקרום וימצא מוגלא או ישים רוק במקום הקרע כדלעיל גבי אטום (סעיף כ"ב) דהתם בעי' רק שיהיה חיות במקום האטום ולא יובש אבל הכא אפי' לא הוי צמקה כי אם אטומה מחמת מוגלא בעינן שתהי' המוגלא עתידה לצאת בחייה ותוכל להניף על הלב וכיון שלא יצאה על ידי פושרין ומשמוש גם כחייה לא היתה יכולה לצאת ובטל' ממלאכתה ואינו חוזר והוה ליה כחסרה אונא עוד נראה לי דרוב האונא או רוב אומא ככולה כדקיימא לן בכל התורה רובה ככולה אפי' נשאר בהאי מיעוט כט"ד לא מהני כיון דמתחלה לא נבראת כך קטנה (צמקה הורדא רובא ונשאר כט"ר בשורש שלה קיים נ"ל להתיר בה"מ אף אם ראינו שאירע לה בידי אדם כשיש ספק אם נעשה בידי אדם או בי"ש יש להתיר אף בלי ה"מ וכ"ז כשנשאר כט"ד אבל אם לא נשאר כט"ד אזי בידוע שנעשה בידי אדם יש להטריף אף בה"מ ובספק יש להכשיר בה"מ עכ"פ מיהו אם צמקה אונא שלימה אף שנשאר כט"ד ואף שאין נודע אם בא בידי אדם או בידי שמים אין להתיר אף בה"מ):

ל״הריאה שנחתכה ונמצא מחט באחת ההתיכות בין דקה כעין שלנו בין עבה אפי' ראש א' עב כגרעין תמרה והקיפ' דהיינו צד העב לצד הסמפון והדק לצר חלל הגוף טריפה אע"ג דודאי דרך הקנה נכנסה לסמפון ונקבה בחודה את הסמפון ונכנסה ממנו לסמפונות קטנים ונקבה לתוך הכשר דכה"ג כשר כמש"ל (סעיף י"ז) מ"מ חיישי' שמא נקבה בחוד' גם קרומי הריאה וחזרה לאחוריה וכ"ש אם צד העב לחלל והדק לסמפון חיישינן שבא המחט דרך הושט כדרך כל הנבלעים ומשם לדקין ונקבה ויצאה ובאה לתוך הריאה דרך חודה ונקבה הקרומים:

ל״וואם עדיין הריאה שלימה ובמשמוש הרגיש המחט נופחין אותה ורואין אם אינה מוציאה רוח בשום מקום א"כ הרי לא נקבו הקרומים ובודאי דרך הקנה נכנסה ולא נקבה כלום וכשירה וה"נ אין חילוק בין מחט דקה לעבה בין קופא לגו בין קופא לבר דאפילו קופא לבר לצד חלל הגוף ל"א שנכנס דרך הושט רק אמרי' כיון שסמפוני ריאה רחבים ובשר הריא' רך ומרחף תמיד הלכה המחט אפילו דרך קופא מהקנה לתוך הכשר דרך הסמפונות ול"ח נמי שמא כהליכתה נקבה סמפון א' לחבירו דטריפה כמש"ל (סעיף י"ז) דלא מחזקינן ריעותא בדלא חזינן אע"ג דבסעיף שלפני זה אמרי' דחיישי' שמא ניקב הקרום וחזר אלמא מחזקי' ריעותא נ"ל דהתם ה"ט שטבע הבעל חי למשוך ולדחות לחוץ ולפעמים חוזר קצת לפנים ע"י הנענוע לכן אורחא דמלתא לנקוב משא"כ הכא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ומ"מ נ"ל דלכתחלה יש לפתוח הריאה שהרגיש בה המחט ולראות מקומה אם אינה תחובה באיזה סמפון לחבירו ובדיעבד יש להכשיר בדלא עשה כך:

ל״זהאידנא אין סומכין על הנפיחה שאין אנו בקיאים בשום דבר הצריך נפיחה ואין דנין דין שלמה כ"א בה"מ היכא דאפשר נ"ל להחמיר לבדוק הריאה בפושרין כדרך שכתבתי (לעיל סעיף ג') ונ"ל דאם נמצאת בחתיכה וקודם שנחתכה נפוחה אין לסמוך אנפיחה זו אפילו בה"מ כיון שלא ידעו מעיקרא שהמחט בתוכה חיישי' שמא לא דקדקו יפה:

ל״חאם נמצא ק"ד מבחוץ נגד המחט או סמוך קצת למקום שכנגד המחט אפי' שלמה ובדקוה טריפה דהק"ד מוכיח על המחט שניקבה וצריך לראות אח"ז לכתחל' אבל בדיעבד אם הודחה הריאה קודם שיראה אם יש ק"ד כשירה הואיל שנפחוה כמ"ש ואם ניקבה המחט את הריאה לחוץ ועדיין תחובה כך ואין ק"ד סביבה מבחוץ אין אומרים בודאי אחר שחיטה דחקה ועברה דאלו מחיים היה ראוי להיות ק"ד כדאמרינן כה"ג לקמן (סי' מ"ח) דאין מדמין בטריפות דלמא טבע הריאה אינו כך:

ל״טנמצא גרעין בריא' כגרעין תמרה שאינה חדוד' בין בשלימ' בין בחתיכ' כשרה דאין דרך גרעין כזה לנקוב ובודאי דרך הקנה נכנסה אבל גרעין החדוד כגרעין זית דינו כמחט שנתבאר לעיל:

מ׳ריאה שנימוקה מבפנים ונמצא בה מחט טריפה אפי' נמצאת בבשר מ"מ הרי ניקב א' מהסמפונות בכניסת' לבשר וכיון שאין בשר מגין עליו טריפ' כדלעיל (סעיף י"ח):

מ״אמחט שנמצא בסמפון הגדול שבריאה בין שלימ' בין חתיכה בין קטינתא בין אלימתא וקופא לגו או לבר כשיר' בלא בדיק' דמקום זח רחב הוא ודרך הקנה בא ולא נקבה כלום (כל הטריפות שנתבארו בסימן זה אין החלב אסור למפרע כלל אפי' יום א' זולת היכא דאסור משום תרתי לריעותא כגון הדין שנתבאר (בסעיף ד') שיש בועה על מקום שניקב או נגלד עור העליון לענין תר"ל הוא שהריעותות מעידים על שהיה נקב וכיון דעכשיו ליכא נקב היינו שנתרפא הוי הגליד פי המכה ואסור החלב ג' ימי' למפרע וכן בההוא (דסעיף ו') בקרום שעלה מחמת מכה אסור החלב עד ג"י):

מ״בנבאר כאן דיני תרתי לריעותא השייכים לסי' זה. קרום עליון של הריא' שניקב או נגלד מעט או כולו או רובו הוי ריעותא ומצטרף לתרתי לריעותא זולת בוע' במים זכים במקום שמכשירים ב' בועי דסמיכי במ"ז כשר אא"כ בנגלד כולו אסור אף בוע' במ"ז וכן בנגלד רובו אבל בנגלד פורתא שרי בה"מ וכ"ש בניקב קרום עליון וסירכא מאונא לאונא למטה מחציין בנגלד כולו או רובו נתב' (לעיל סעיף ד') ניקב כיס הורדא לא הוי ריעותא נשבר הקרום ע"י שנפחוה יותר מדאי הוי ריעות' ואם במקום שנשבר או סמוך לו יש איזה ריעותא הוי תר"ל ודוקא כשאותה הריעותא עדיין לא עברה בנפיח' זו שנקרע הקרום מחמתה ודוקא שנשתברו ב' הקרומים מחמת הנפיח' אבל בא' לבד שנקרע לא הוי ריעותא נקב במקום דממשמש ידא דטבחא או דאיכא למיתלי בזאב וכה"ג אינו ריעותא זולת אם יש שם איזה ריעותא הצריכ' בדיק' לעיכובא וע"י אותו הנקב א"א לבודקו טריפה ונקבי המורנא אם יש תולעים כמספר הנקבים והתולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב אינו ריעותא ואם חסר אחד מתנאים אלו הוי ריעותא אלא בעינן דוקא שיהי' בכל נקב ונקב תולע שמקצתו בתוך הנקב ומקצתו בחוץ ואז לא הוי ריעותא. ריאה שנשפכה כקיתון נ"ל דלא הוי ריעותא וכן ריאה שנתרוקנ' שבסעיף ב' מיהו ביותר מרביעית בנתרוקנה אפי' מי שרוצה להכשיר מ"מ ריעותא הוי בן נ"ל קמט בריאה (שבסעיף כ"א) באופן דכשירה אם ניכר שהוא בא לה ע"י איזה חולי ולקותא הרי ריעותא אבל אם ניכר שנעשה כך מתחלת ברייתו לא הוי ריעותא ואינו מצטרף לתר"ל זולת אם יש בוע' על אותו הקמט טריפה כמבואר (בסי' ל"ז) מטעם סמיכי ע"ש ואם א"א להבחין אם הוא מתולד' אם ע"י חולי יש להחמיר אטום בריא' (שבסעיף כ"ב) אף אם מתנדנד הרוק דכשר מ"מ ה"ל ריעותא אבל אם ע"י הבדיקה שנתבאר שם בריא ועולה בנפיח' כשאר הריא' נ"ל דאינו ריעותא כלל דמחזקינן שמחמת ליחה שבתוכה היה נאטם ולאו מלתא היא כלל לקרות' ריעותא יבש בריאה שנתבאר (בסעיף כ"ה) היכא שכשר כגון שלא הגיע לשיעור יובש הוי צמקה ויתבאר אח"כ צמקה ריאה מקצת' וכן אפי' צמקה רובה או כולה באופן דכשר כגון דהדרא בדיא ע"י הבדיקה או צמקה אונא ובריא ע"י הבדיקה שנתבאר (לעיל סעיף ל"ג) דכשר בכל אלה לא מיקרי ריעות' ואינו מצטרף לתר"ל זולת אם יש סירכא שלא כסדרן הצריכ' מיעוך ויוצא מתוך הצימוק טריפה ולא מהני מיעוך וסירכא מאונא לאונא למט' מחציין ויש חלון או בין אונא לאונא למט' מחציין בין בחלון בין בלי חלון צריך מיעוך ואף בה"מ לא משתריא בלי מיעוך ובכ"ז אין חילוק בין אם שני ראשי הסירכא יוצאים מהצימוק ובין שבצד א' מהסירכא יש צימוק ובצד השני ליכא צימוק):

Today's Learning

שמלה חדשה ל״וSimlah Chadashah 36