שמלה חדשה ל״זSimlah Chadashah 37
א׳כמה מיני טריפות בריאה
ריאה שיש בה בועות אפי' הם גדולים מאד מלאים רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו בין רכה בין קשה או שיש בתוך הבועה ליחה יבישה וקשה אפי' כאבן והם הנקראי' טינר כשירה גם א"צ לבדוק סמפונות שתחתיהם ונ"ל דאפי' יש בה דם כשירה והמנהג במדינות אלו להכשיר אפילו יש בהם מים עכורים מרוחים ומלוחים או ליחה סרוחה (ועכורה (ש"ך סק"א)) ואין לזוז מהמנהג (מיהו בוע' ישינה דהיינו שנתמסמס' ביד הבודק טריפה ואפי' במ"ז והחלב אין אסור למפרע אבל הבהמה ודאי טריפה אם הגיע לבשר שרופא גוררו ואם לא הגיע לזה הוי ספק טריפה ובועה שנקלפת ממקומ' והריא' נשארת שלימ' תחתיה ונקרא שלפוחית הוי ודאי טריפ' והחלב אסור ג' ימים למפרע (עיין סק"ב)) אבל במקום שאין מנהג נ"ל שיש להטריף בוע' במים עכורים או סרוחים או מלוחים או ליחה סרוחה וצריך לפתוח הבוע' ולבדוק אח"ז וביש"ש העיד שבארץ ישמעאל נהגו לאסור (וע"ל סי' ל"ו סעיף ב') (צ"ל סעיף י"ח) ובמדינות אלו שמכשירין אין חילוק ובשר אף אם הבוע' בעומק הריא' וא"צ כלל בריקת הסמפונות זולת אם הבוע' מעבר לעבר שיבואר דינו אם ירצה השם לקמן (ועיין סק"א)):
ריאה שיש בה בועות אפי' הם גדולים מאד מלאים רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו בין רכה בין קשה או שיש בתוך הבועה ליחה יבישה וקשה אפי' כאבן והם הנקראי' טינר כשירה גם א"צ לבדוק סמפונות שתחתיהם ונ"ל דאפי' יש בה דם כשירה והמנהג במדינות אלו להכשיר אפילו יש בהם מים עכורים מרוחים ומלוחים או ליחה סרוחה (ועכורה (ש"ך סק"א)) ואין לזוז מהמנהג (מיהו בוע' ישינה דהיינו שנתמסמס' ביד הבודק טריפה ואפי' במ"ז והחלב אין אסור למפרע אבל הבהמה ודאי טריפה אם הגיע לבשר שרופא גוררו ואם לא הגיע לזה הוי ספק טריפה ובועה שנקלפת ממקומ' והריא' נשארת שלימ' תחתיה ונקרא שלפוחית הוי ודאי טריפ' והחלב אסור ג' ימים למפרע (עיין סק"ב)) אבל במקום שאין מנהג נ"ל שיש להטריף בוע' במים עכורים או סרוחים או מלוחים או ליחה סרוחה וצריך לפתוח הבוע' ולבדוק אח"ז וביש"ש העיד שבארץ ישמעאל נהגו לאסור (וע"ל סי' ל"ו סעיף ב') (צ"ל סעיף י"ח) ובמדינות אלו שמכשירין אין חילוק ובשר אף אם הבוע' בעומק הריא' וא"צ כלל בריקת הסמפונות זולת אם הבוע' מעבר לעבר שיבואר דינו אם ירצה השם לקמן (ועיין סק"א)):
1
ב׳סירכא תלויה היוצאת מהבועה טריפה ואם הבועה יש בה מ"ז כשר בהפס"מ במקומות שמכשירין סמיכי במים זכים ובבועא מליא' רוח במקומות אלו יש להכשיר אם סירכא תלוי' יוצאת ממנה אפי' בלי ה"מ וה"ה בריעותות אחרות שעליהן זולת נגלד רובו או סירכא דבוק' הצריכה מיעוך (ע' סק"ז) אע"ג דכל חדא באפי נפש' כשר' (ע' סי' ל"ט סעיף כ"ט) מ"מ הואיל ואיתרמי תרי ריעותות להדדי חדא מעידה על חברתה ורגלים לדבר שמחמת ריעותא דבועא ניקב' ומשם יצא הסירכא (וטריפ' מספק וכן כל תרתי לריעותא טריפותן מספק והחלב בכל תר"ל אסור עד ג' ימים למפרע (עיין סק"ו) אבל תלוי' היוצאת מטינרי כשר דאין טינרי ריעות' כ"כ לשנאמר שמעיד' אתלוי' אבל אם יצאה מטינרי ודבוק' למקום אחר אע"ג דאנן נוהגין למשמש ולמעך בסרכות כמ"ש (סי' ל"ט) הכא לא מהני וטריפה ומשום דענין המיעוך ומשמוש קולא יתיר' הוא לסמוך אבדיקתנו והרבה פוסקים לא ס"ל לסמוך עלה לכן בהצטרף על זה ריעותא כל דהו טריפה וכ"ש אם יוצא מבוע' כה"ג ותלוי מבוע' שאמרנו אי אזלא על ידי משמוש ומיעוך יש להכשיר ונ"ל דוקא בה"מ והמחמיר אפי' בה"מ תע"ב וע' עוד מדינים אלו (סי' ל"ט מסעיף מ"ג עד סעיף מ"ח):
2
ג׳מדין זה וכיוצא בו למדו להטריף בכ"מ דאיכא ב' לקותות אע"ג דבכל חדא לא מיטרפה מ"מ בהצטרף יחד נראה דמקולקלת היא במידי דמיטריף ביה א"נ סופה להתקלקל בכך אך לא פירשו לנו חז"ל כל הצורך איזו מקרי לקותא גמורה ובהצטרף אלי' לקותא כל דהו טריפה ואיזה מקרי לקותא כ"ד ואיזו ל"ח לה כלל ומעט אשר נספר אל חק כאן בס"ד (ובסימן ל"ע מסעיף מ"ג) ואילך ישמע חכם ויוסיף לקח וכל שלא יהי' ברור בידו להקל יש להחמיר מספיקא בב' לקותות דלא ליפגע באיסור דאורייתא:
3
ד׳בועא על הגבשושית שנתבאר ענינה (סימן ל"ה סעיף י"ז) או בועא במקום דמשמעת קול או שהבועא בעצמ' משמעת קול או עומדת במקום שאר ריעותא כדומ' לאלו טריפה אבל אם עור חבועא משתנית אחר נפיחה ומשמוש יד על הבועא למראה ריאה שנראה מזה דלאו בועא היא אלא חסרון מבפנים לא מיקרי בוע' ונ"ל דוקא מראה ריאה גמורה שנראה מזה שגם בשר יש קצת תחת העור דאע"פ שעדיין גבוהה משאר הריאה אינו כי אם גבשושית לחוד ולא בועא על גבשושי' עוד נ"ל דמורסא או טינרי אגבשושית כשר אבל מראה כשרה על הגבשושית נ"ל דטריפה משום תר"ל וכבר כתבנו (לעיל סימן ל"ו סעיף ז') דנ"ל להטריף כל היכא דהריאה משמעת קול:
4
ה׳בועא על הקמט או חסרון מבחוץ דהיינו גומא אע"פ שחסר קצת ואינו כשיעור אגודל מ"מ ה"ל תר"ל וטריפה אבל קמט במראה אדום או שחור קצת כל שאינו טריפה מחמת המראה ל"א דתר"ל הוא שכן דרכו של הקמט בועא על יתרת בדרי דאונא וכ"ש על יתרת מקמא טריפה כל היכא דיש פוסקים להטריף אע"ג דאנן לא קי"ל כוותייהו מיקרי עכ"פ ריעותא לענין תר"ל כל היכא דאמרי' תר"ל טריפה דוקא דכל ריעותא משם אחר לאפוקי היכא דחד שמא נינהו כגון ב' בועי דסמיכי במ"ז למאן דמכשיר במ"ז אפי' כמה סמוכים וכה"ג כשר וכן מראה כשירה אע"ג דהעלנו לקמן (סימן ל"ט סעיף מ"ז) דלקותא היא מ"מ אי איכא מראות כשירות הרבה זה אצל זה כשר ואי איכא ב' מראות כשירות להדדי כגון אדום וכוחלא יש להסתפק ונ"ל להכשיר בה"מ גם בעי' שיהיו ב' הלקותות במקום אחד או סמוכים זה אצל זה שאפשר לתלות ולהעיד א' על חברתה אבל רחוקים זה מזה וביניהם הריא' בריאה אין מצטרפין להטריף עיין (סי' ל"ו סעיף ד'):
5
ו׳אם יש בריאה ב' בועות סמוכות זו לזו טריפה ופירש"י ז"ל הטעם שוודאי לא נסמכו כ"א מחמת נקב בריאה והעלה בועות אלו סביביו ע"כ ולפ"ז אם רחוקים זו מזו אחר הנפיחה בשרשם אע"ג דהולכות ומתרחבות עד שנוגעות זו לזו למעלה לא מיקרי סמוכות וכשר' ושיעור הרחקת שורשם היא כרוחב קש ונ"ל לשער בקש רק שיוכל למצוא ובה"מ אפי' אין רחוקים כ"א כב' שערות די אבל יש מפורשים הטעם מפני שכשסמוכות זה לזה מתוך שדוחקות זא"ז סופו ליסתר א' מהן והעומד לינקב כנקוב דמי ולפ"ז אפי' רחוקים בשורשם יותר משיעור הנזכר כיון שלמעלה הולכת ורחבות עד שנוגעת זו בזו טריפה ואם הולכת ומתקצרות עד שרחוקות זו מזו ולא נגעו כלל אף על גב דליכא הפרש ב' שערות בשרש' כשר להך סברא ונ"ל לההמיר בשתי הסברות שלא להכשיר כי אם בדלא נגעי אהדדי למעלה ויש הפרש בשרשם שיעור הנזכר וצריך שאותו הפרש יהיה לו מראה ריא' ולא מראה מוגלא או מראה אחרת אפילו מהכשרות שיתבאר אם ירצה השם (בסי' ל"ח) דכל שנשתנ' בין הבועות נראה דהכל לקותא הוא ומה"ט נ"ל פשוט אם בין ב' בועות יש טינרי או מורסא וליכא הפרש בשר ביניהם כדינו יש להטריף דלא עדיפי טינרי או מורסא ממראה מוגלא. (מה שנ"ל בדינים הללו כך הוא ב' בועות דסמיכי אם אין הפרש בשרשם לגמרי וגם למעלה נגעי אהדדי הוה ודאי טריפה ואם למטה אין הפרש ולמעלה לא נגעי הוי ספק טריפה ולא ודאי ואם למט' יש הפרש כראוי ולמעל' נגעי אהדדי יש להכשיר ובה"מ דוקא והיכ' דההפרש שלמטה הוא מראה מוגלא או שאר מראה כשיר' או מראה טינרי או מראה מורסא דינו כאלו לא היה הפרש כלל ואם למעלה נגעי הוי ודאי טריפה ואם לאו הוי ספק טריפה וכל היכא דאסור בועי דסמיכי הן בודאי הן בספק החלב אסור ג' ימים למפרע):
6
ז׳בועות אלו דאסרינן בסמוכות בין מלאות מוגלא בין מים זכים אבל אם קשים כאבן והם הנקראים טינרי בשר דלטעם הראשון דהוא דהסמיכות מורה על הנקב שביניהם הוא דוקא בבועה אבל טינרי רגילות הוא בבהמה אפילו בלא נקב ולטעם הב' כיון דקשים הם לא ינקבו זא"ז אפילו נגעי אהדדי ונ"ל דאין לחלק בטינרי במראה הליחה הקשה שבתוכו אפילו הוא מראה מוגלא או איזה מראה שיהי' אינו אלא טינרי ובשר:
7
ח׳יש מקומות שנהגו להקל בסמיכי במ"ז ונראה לי דס"ל כטעם הראשון (דלעיל ס"ו) וס"ל ג"כ דמ"ז לאו לקותא היא לשנאמר שנעשו מחמת נקב ואפשר דאפי' לטעם השני ס"ל דאין סופן לינקב זא"ז כיון דהקרומים בריאים וליכא לקותא גם עלולים לחזור לברייתן טרם ינקבו גם דרכן להיות להם כיס זולת עורות הריאה כמש"ל סעיף שאח"ז ומתחזקת קצת עי"ז ואין להקל בזה כ"א במקומות דידעי' דנהיגי הכי:
8
ט׳מים זכים דקאמרינן דוקא שמונחים בתוך כיס והכיס לבן מבפנים ונקלף מהריאה וכשמנקבין אותה אין רוח יוצא והמים זכים צלולים ומתוקים לאפוקי מלוחים או סרוחים או מרים וצריך לבדוק אחר כ"ז ואם לא בדק טריפה וכשבודק לא ינקוב הבועות בסכין שממלח המים רק ינקוב בקוץ וכן לא יתנם בידו לטעו' בלשונו שהיד ממררת אותן אלא יתנם בכלי ונ"ל דאפי' הנוהגים להכשיר מ"ז אם בא' מוגלא ובא' מ"ז אין להכשיר כ"א בהפסד גדול ושעת הדחק עוד נראה לי דבועות מלאות רוח דינם כמלאות מ"ז ובמקו' שמכשירין מ"ז יש להכשיר גם כן מלאות רוח ולא במקום אחר:
9
י׳מורסות שבריא' דהיינו צמחים כמו בועות רק שכאשר נופחין הריא' אין בולטת לחוץ כלל כי אם שוה לבשר הריאה בין שיש עליה מראה ריאה בין מראה מוגלא אינו אוסר בסמוכות דלאו בועות נינהו וגם אין דוחקות זא"ז ואפי' אם מורסות הללו מלאות מוגלא כשר (וה"ה בועא ומורסא דסמיכי כשר לכ"ע תרי בועי דסמיכי אם עלה עליהם או על א' מהן מראה ריאה צ"ע לדינא אף דבסעיף ד' לענין סירכא מתוך הבועא נתבאר להכשיר בה"ג מיהו אם רחוקים בשרשם ב' שערות ונגעי אהדדי יש להכשיר בכה"ג כשיש מראה ריאה על א' מהן וכן אם יש בהם מים זכים אף במקומות דאסרי סמיכי כמ"ז מ"מ בה"ג שיש על א' מהן מראה ריאה נ"ל להכשיר וכן בועא בשיפולי או בועא מעבר לעבר או עלה עליה מראה ריאה כשירה):
10
י״אבועא וטינרי הסמוכות זל"ז ונגעי אהדדי אחר הנפיחה יש להטריף אפי' במקומות דנהיגי היתר בבועי דסמיכי במ"ז הכא גרע טפי דטינרי מחמת קשיותה מנקב' הבועא ולכן אפילו הבועא במ"ז ובשרשם רחוקים זה מזה טריפה אבל אי לא נגעי אהדדי אף על פי שאין הפרש בשרשם כי אם כחוט השערה ואפי' הבועא מלאה מוגלא יש להכשיר דלטעם רש"י אין להטריף כ"א ב' בועי אבל טינרי רגילות הוא בבהמה ואין כאן כ"א בועא א' ולטעם הב' הרי אין סוף הבועא לינקב מהטינרי דהא לא נגעי אהדדי ובה"מ אפי' אין בשרשם הפסק כלל רק דמשפעין והולכים עד דלא נגעי משורש ואילך להדדי כלל יש להכשיר:
11
י״בכל היכא דמכשרינין הכא בטינרי היינו שאין בה טפת ליחה כלל וצריך לבדוק (צ"ע ממ"ש שו"ת רמ"א (ד"ק דף ט"ו) וז"ל שאם היה חילוק בטינרי בין יש בה מוגלא כו' למה לא אשתמיט שום פוסק כו' להצריך בדיקה בטינרי כו' ע"ש) אח"ז ואי לא בדק מחזקינין לה בבועא ואי מצא בה טפת מ"ז נ"ל דדינה כבועא במ"ז:
12
י״גבועא א' נראה כב' (רש"י) שיש כמין סדק בתוכה נוקבין אותה בא' מצידיה אם יוצא משתיהן דרך אותו נקב א' אחת היא וכשרה ואם אין שופכת זו לזו שתים הן וטריפה ואם לא בדק כן טריפה ואע"פ שאם נופחין בא' עולה גם השני או נותנין מים בא' ובא המים לב' דמהני (בסי' מ"ב) גבי מרה הכא לא מהני כיון דאין מוגלא יוצא מא' לחבירו נראה דב' בועות הן רק דנקובים להדדי ואם לכ"א כיס בפ"ע טריפה אפי' במ"ז במקומות שמקילין כיון דב' כיסים יש ודאי ב' בועות הן והא דשפכי אהדדי לפי שניקבו זה לתוך זה ובועא שניקב' טריפה כמ"ש לקמן (סעיף י"ח) ואי לא שפכו להדדי כיון דמחוברות להדדי ודאי ניקבו וסירכא סותמתן וצריך לבדוק אחר הכיסין ואי לא בדק נ"ל להקל (כלל דינים הללו כך הם) סמיכי דרש"י או סמיכי דהרשב"א או סמיכי דתרוייהו טריפה בין שפכי בין לא שפכי כמבואר בש"ך וכל חד כדינו ואפי' כיס א' להם ואם ב' כיסין להם אפי' הם מרוחקין כיס א' מהשני כשיעור הפרש והיכא דיש ב' בועות פרודות בשורשן בין יש שם שיעור הפרש או לא ומלמעלה נתדבקו מקצתם זה לזה והיו לאחדים טריפה ודאי בין לרש"י בין להרשב"א בין שפכי בין לא שפכי בין יש להם כיס א' בין יש להם ב' כיסין והיכא שהיא חדא ונראית כב' דהיינו שיש כמין סדק בה צריך לבדוק לכתחיל' שיהי' שפכי אהדדי ושיהי' להם כיס א' וכשר אף במוגלא עכורה ובדיעבר אם שפכי ולא בדק אם יש כיס א' כשר אבל אם ראה שיש כיס א' ולא בדק אי שפכי טריפה מספק דשמא לא הוי שפכי ואפי' במים זכים דינא הכי ואי חזינן דלא שפכי אהדדי הוי וראי טריפה אף במ"ז ואפי' כיס א' להם וזה בין אם נופחין אח"כ בא' ועולה השני בין אין עולה השני מיהו אי לא בדק כלל אי שפכי ואח"כ נופחין בא' ועולה השני ג"כ או שנותנין מים בא' ומתמלא השני כשר אף במוגלא ואם יש להם ב' כיסין אפי' מרוחקים זה מזה בין שפכי או לא אסור אף במ"ז והוי ודאי טריפה יראה לי דאם יש ב' טינרות ומלמעלה מדובקים מקצתם זה לזה טריפה ואף דקי"ל ב' טינרי דסמיכי כשר דמיירי להרשב"א דנגעי אהדדי למעלה מ"מ אינם דבוקים אבל בדבוקים טריפה ויותר מזה נ"ל דאפי' טינרי אחת ומתחזיא בתרתי שיש בו סדק הוי עכ"פ ספק טריפה שמא שנים היו ונתרחבו עד שנתדבקו ושוב נתקשו ואף שכל זה הוא דבר חדש לא נמצא במהברים מ"מ נ"ל כך והרוצה להתיר עליו הראיה):
13
י״דטינרי ומורסא דמכשרי' לעיל בסמיכי אפי' יש הרבה כן על הריא' כשרה וה"ה להמכשירים סמיכי במ"ז רק דצריך לנפוח לבדוק כל אחד ואין לסמוך אבדיקת הרוב אפי' דיעבד דכך דרכן שלא להתקלקל בפעם א' ואיכא למימר הני דבדק עדיין זכים הם ולא נתקלקלו ואינך כבר נתקלקלו ולכן צריך לבדוק כולם וכן בטינרי:
14
ט״ובועא העומדת על חריץ או אקמט טריפה לא מבעיא אם היא במקום שאין ראוי להיות חריץ או קמט ונעש' כן ובוע' עליה פשיט' דטריפ' דה"ל תר"ל (וע"ל ס"ג) ואפי' הבועא במ"ז מ"מ ריעותא היא אלא אפי' הבועא היא על חריץ אונא עליונה דימין או חריץ הורדא מ"מ טריפה והטעם נ"ל משום דהבועא טבעה להגביה עור הריאה ולהתפשט וכאן טבע העור להקמיט ולידבק בבשר וכשתרצה הבועא להפשיט' תקרע העור ומ"מ בהא דוקא בועא במוגלא אבל במ"ז המכשירים בסמיכי יש להם להכשיר נמי בהא דטבעה להתרפאות ולא להתגדל וכן כל שיסתפק לך בזה נ"ל להקל דאין לדין זה שורש משא"כ ברישא גבי תר"ל יש להחמיר בספיקן עוד נ"ל דאם אינו ממש אחריץ אונא עליונה או חריץ הורדא רק סמוך לו ויש הפרש כחוט השערה בינו לחריץ במראה ריאה יש להקל כדמקלי' כה"ג בבועא בשיפולי לקמן (סעיף י"ט) ודוקא שעומדת באונא עליונה דימין מחציו ולמטה דהיינו לצד השורש (ועיין סימן ל"ה סעיף ט"ו) אבל מחציו ולמעל' אפי' רחוקה מהחריץ יש להטריף אפי' במ"ז משום דשם מתחככת מדוחק ודרכ' ליפסק ומ"מ בה"מ נ"ל להקל גם בהא אפי' במוגלא ובלבד שיהא הפסק חוט השערה בינו לחריץ (כללא דמלתא באונא עליונה של ימין במקומות שנתבאר (בסי' ל"ח) דיתרת מגבא כשר משום שדרכ' ליפצל מפני דוחק אסור שם בועא אף במ"ז שתפקע מדוחק ובה"מ כשר אף במוגלא ובמקומות שיש שם פלוגת' אם יתרת מותר שרי בועא אף בלי ה"מ (ע' ס"ק ע"ד) וכן באונא זו במקום שמתחכך בגרגרת אסור בועא אף במ"ז ובה"מ שרי אף במוגלא וכ"ז חוץ להחריץ אפי' סמוך אצל החריץ (ע' ס"ק ע"ב) אבל אם עומדת שם בועא על החריץ ממש או חוץ לחריץ וקצת הבוע' נכנס לחריץ וכן בחוץ ורדא במוגלא טריפה אף בה"מ ובמ"ז כשר וכן בועא העומדת במקום שאר קמט שאינו דרך כלל להיות שם קמט אם ניכר שהוא מברייתו (עיין ס"ק ס"ז) אבל קמט שניכר שע"י חולי או שא"א לעמוד עליו אם הוא ע"י חולי או מברייתו הוי תר"ל ואזי במוגלא אסור אף בה"מ ובמ"ז שרי בה"מ ומלא רוח שרי בלי ה"מ (עיין ס"ק ס"ח) מיהו צריך לידע שע"פ הרוב דרך הבועא לפעמים להקמיט הריאה וניכר סביבות הבועא כמין קמטים ואין זה תר"ל כי הכל מחמת הבועא ובהתרפאות הבועא יתפשטו גם הקמטים ולא מיקרי תר"ל אא"כ הקמט היה מעצמו בלי הבועא וזה ניכר לבקיאים וצריך בכה"ג לאכנופי טבחי ובכל דינים אלו אם עולה על הבוע' מראה ריאה בשר):
15
ט״זחוץ ממקומות הנזכרים כשרה בועא בכ"מ שעומדת אפי' עומדת במקום מהריאה שסמוכה לשדרה ל"א כיון שנדחקת שם סופו להתפרק אלא דרכה להיכפף וליכנס לפנים ואם נראה לעינים שאין ממנה כלל בתוך הריא' רק כול' בחוץ באלו רק דבוקה לריאה כיון שאין לה מקום להיכפף לתוכה יש לאסור בכל מקום שעומדת על גב הריאה דסופה להתפרק בצלעות:
16
י״זשני בועות זו נגד זו בין ב' אונות כשירה אף על גב דנגעי אהדדי ל"ח שא' תפרוק חברתה כדחיישי' (לעיל ס"ו) כיון דאפשר להם ליפרד אין דוחקת זא"ז אבל בועא נגד טינרי בכה"ג טריפה אפי' אינם מכוונים ממש זה נגד זה מכל מקום לפעמים פוגעים זא"ז והקשה מקלקל הרך ומנקבו (ומ"מ נ"ל אם עלה על הבועה מראה ריאה כשר ומטעם זה אפי' הבועא במ"ז טריפה אבל טינרי נגד טינרי או נגד מורסא לית לן בה:
17
י״חאם נקלף עור עליון מהבועא (עס"י ל"ו ס"ד) ונ"ל דאם ניקב עור העליון ג"כ טריפה דלא עדיף מסירכא תלויה מהבועא (עיין לעיל ס"ב) אם יש מראה טריפה על הבועא (עס"י ל"ח סט"ו) ואם מראה כשירה עליה ע"ש (וסי' ל"ט סמ"ז) גרב ושחין על הבועא טריפה אטינרי מספקא ונראה לי להטריף מספק ואם יש על הריאה כמו נמורין יש לבדוק אחר נקבים ומעשה שהיה על הריאה כעין נמורין ונקודות וקנחו ביד ומצאו שהיתה מלאה נקבים קטנים והטריפו
18
י״טבועא בשיפולי ריאה (הגה"ה אפי' בועא קטנה) דהיינו במקום הקצוות והחידודים שבה שהבועא עומדת על שטח הריאה ומגעת עד חידודה טריפה (הגה"ה מספק) והטעם דסופה ליפסק במקום זה מחמת שאין לה חיזוק מצד זה והמוגלא מכבידה שם וי"א הטעם שכיון שהוא בשיפולי היא נראית בב' מקומות על השטח ועל השיפול ויש לחוש למ"ע שנרא' כב' בועי דסמיכי להדדי ואם בשר מקיפה מכל צד אפי' רק כחוט שער א' כשר דעדיין לא הגיע אל השיפול ממש ונ"ל דאפי' אם נראית בשיפול רק [סה] שהחוט בשר על החוד בין השטח ובין השיפול כשר לא מבעיא לטעם הראשון דיש לה מקום להתחזק ולהתפשט אלא אפי' לטעם השני לא הוי סמיכי כיון שהחוט בשר מפסיק ואע"ג דבסמיכי בעי ב' חוטים כמ"ש (לעיל סעיף ו') מ"מ הכא דליכא כ"א מראית עין ובאמת בועא א' הוא סגי בהפסק חוט א' ופשוט דבעי' שיקיף חוט בשר מכל צד למה שנראה מהבועא בשיפול:
19
כ׳חוט בשר זה אע"פ שאין לו מראה ריאה כשר ובלבד שלא יהיה מראה פסולה המבואר (סי' ל"ח) ונ"ל דאם א"א לעמוד על מראיתו מחמת דקות החוט יש להכשיר:
20
כ״אבכלל שיפולי ריאה כל מקום חידוד וחתוך שבה בין באונות בין באומות ואפי' למעלה במקום שהריאה דבוקה לשדר' נגד חיתוך האונות נקרא שיפולי שהריא' שם חדה אבל נגד האומות דשם הריאה רחבה לא הוי שיפול כן הוא המנהג במדינות אלו ויש מקומות נהגו שאין מטריפין כ"א בתחתית האונות או האומות או בשאר צדדין אבל בחתוכים שבין אונא לאונא או לאומא מכשירים ונ"ל הטעם דס"ל דשם מתחזקת ע"י אונא שכנגדה ונ"ל דבמקומות שאין מנהג מבורר יש להקל באותן מקומות (הג"ה חילוק יש בין סמיכי לשיפולי דבסמיכי בעי' ששני חוטי שיער המפריש ביניהם יהיה בודאי מראה ריאה אבל אם מחמת דקותו אין ניכר ואע"פ שניכר שאינו מראה טריפה רק אין ניכר אם הוא מראה ריאה או מראה מוגלא או מראה כשירה טריפה משא"כ בשיפולי (ע' ס"ק צ"ט) עוד יש חילוק בין סמיכי לשיפולי דבשיפולי מכשרינן אפי' אם החוט המקיף הוא מראה מוגלא או מראה כשירה ואף כשפתחו הבועא והוציאו המוגלא לא חזר למראה ריאה משא"כ בסמיכי אפי' אם חזר למראה ריאה טריפה וכן לענין תר"ל כגון סירכא תלוי' רחוק קצת מהבועא ומה שמפריש ביניהם הוא מראה מוגלא הוי תר"ל אף אם חזר למראה ריאה אחר שהוציאו המוגלא (ע' ס"ק צ"ט) אם נתרוקנה הבועא ועי"ז נעשה חוט בשר מקיף ומתחלה לא היה כך טריפה וזה בין בסמיכי בין בשיפולי) (שפתי דעת ס"ק כ"ג בשם כנה"ג לענין שיפולי וכ"ש בסמיכי כן נלע"ד):
21
כ״בבוע' בשיפולי במים זכים תלוי במנהג המקומות שנתבאר (לעיל סעיף י"ח) אבל טינרי או מורסא בשיפולי כשר (הג"ה ובועא מליאה רוח בשיפולי נ"ל להקל אפי' במקומו' שיש מנהג במ"ז לאיסור אם אין מנהג מבורר במלאה רוח (עיין ס"ק ז' וס"ק ל"ב) וכ"נ דעת משבצות זהב (ס"ק י')וקצתיש שם ט סוע"ש):
22
כ״גאם נמצא בועא בשיפולי ריאה ולא הספיקו לנופחה ולראות אם חוט בשר מקיף עד שנחתכה וא"א לבדוק טריפ' ודוקא שקודם נפיחה לא ראו אם חוט בשר מקיף אכל אם ראו כשאינה נפוחה חוט בשר מקיף אע"ג דלכתחלה מ"מ צריך נפיחה ואם אחר נפיחה אינו מקיף לא מהני מה שמקיף כשאינה נפוחה דעיקר שיעור טריפות כשהיא נפוחה משערינן מ"מ היכא דלא נפחוה אמרי' מסתמא כמו שהיא מוקפת קודם נפיח' אלו נפחוה כך היתה מוקפת (תשו' הלק"ט סימן רצ"ד בשם חכמי שלנוקי ורשד"ם) ויש מכשירין אפילו לא ראו כלל קודם שנחתכה ונ"ל לסמוך עלייהו לצורך גדול (הגה"ה אכן אם קרע הבועא במזיד אסור לדידיה ודינו כמבטל במזיד איסור דרבנן כמבואר בי"ד סי' צ"ט כ"כ שפתי דעת ס"ק כ"ג):
23
כ״דבועא בשיפולי דליכא בשר מקיף אחר הנפוח' ימשמשו בריאה מצד פנים לצד בועא וינפחו ואם אח"כ מקיף חוט בשר כשר ואפי' אם כ"ז לא הועיל ובאו אח"כ אחרים ומשמשו בבקיאות יותר וע"י כחן יפה שנפחו היטב (הג"ה ואם נקרע הקרום ע"י חוזק הנפיחה (ע' לעיל סימן ל"ו סעיף ה')) ומשמשו בבקיאות נעשה היקף בשר כשר ולכן אם שנים אומרים שנפחו ולא הי' היקף בשר וב' אומרים שנפחו הם או נופח לפניהם והי' היקף בשר תלי' דאותן האחרונים הי' כחן יפה יותר וכשר ואם מכחישים זא"ז אפעם א' שנופח בפני שני הכתות ואלו אומרים שהוקף ואלו אומרים שלא הוקף הוא כדין המוזכר (סי' ל"ט סעיף ג') גבי הכחשה אם הסירכא היתה במקום המטריף ואפשר דהכא קיל טפי וכשר לכ"ע דדין בועא בשיפולי הבו דלא לוסיף עלה כמ"ש ב"י ואחרונים:
24
כ״הבועא בריאה וניכרית בעבר השני נוקבים אותה בא' מצידי' אם שופכין להדדי מצד השני אחת היא וטריפה ואם הצד הב' עומד במילואו שתים הן וכשירה ואפי' מלאים מוגלא או מים עכורים וסרוחים (וע' לקמן סי' מ"ב) לענין שפכי להדדי ודוקא שעומדת במקום הסמפונות דהיינו במקום העב של הריאה והוא ארבע רחבי אגודל מן השיפול בשור ובקטן לפי קטנו ועכ"פ אפי' בדקהלא פחות משני רוחבי גודל משיפולי דכיון שעומד במקום סמפונות חיישי' שהבועא כיון שהוא מעל"ע קילקל' איזה סמפון (וקי"ל לעיל סימן ל"ו סעיף י"ז) דסמפון שניקב טריפה וכאן א"א לבדוק ע"י שישפוך לתוך כלי (כבסי' ל"ו סעיף י"ח) דחיישי' לקלקול הצדדים שא"א בשפיכה אבל כשהיא במקום הדק אפי' היא מעל"ע כשיר' ונ"ל הטעם דאע"ג שיש גם שם סמפונות אינו עשוי להתקלקל כ"כ שאינם תכופים ומסובכים כ"כ בהדדי ונ"ל דאם לא בדק אי שפכי להדדי או לא טריפה עוד נ"ל דבמקומות שנהגו להכשיר במעל"ע אפי' במקום סמפונות ושפכי אהדדי אין לסתור מנהגם במדינות אלו נהגו לבדוק ולהטריף בשופכי להדדי (הג"ה מ"ש הרב דאם לא בדק אי שפכי להדדי טריפ' היינו דוקא שהם מכוונים ממש זנ"ז שרגלים לדבר שאחד הוא אבל כל שנוכל להסתפק בו כשר אלא דאם במזיד קרעו אסור לדידיה עיין סעיף קטן ק"ד):
25
כ״ובועא במעל"ע ובמ"ז נראה לי דתלוי במנהג המקומות כמ"ש (לעיל סעיף ה') ושם מבואר התנאים שיהיו נקראים מ"ז וטינרי או מורסא מעל"ע יש להכשיר. ונ"ל דצד א' בועא וצד השני שוה לבשר הריאה כמורסא מ"מ ה"ל בועא מעל"ע עד שתהיה ב' עברים שוים לבשר הריאה ואז אע"פ שיש מראה מוגלא לעור שעליה אינו אלא מורסא וכשר (הג"ה אבל אם יש בועא מעל"ע וע"י נפיחה ומשמוש עולה מצד א' עור ובשר קצת ואין הבועא ניכרת שם כלל ואפי' היכר מורסא אין שם ה"ל בועא מצד א' וכשר (תב"ש סק"מ). אכן אם בולטת לחוץ לא מהני מה שנכסה ויש לה מראה ריאה דמ"מ גבוה הוא מבשר הריאה ודוקא אם שוה מצד א' ומראה ריאה יש להכשיר ולא בענין אחר (שפ"ד סקל"ב וכ"מ מל' התב"ש סק "מ) ומה"ט נ"ל דאם מצד א' בועא ומצד השני טינרי נמי טריפה והוא כ"ש מהיכא שיש מראה ריאה ובולטת דהא טינרי יש לה מראה מוגלא מיהו צריך לחתוך כל הריאה ולראות אם יש איזה הפרש והבדל בין הבועא ובין הטינרי בפנים בריאה כי א"א לבדוק בזה אי שפכי אהדדי כי הטינרי קשה לכן צריך לבדוק כמ"ש ואם יש קצת הבדל ביניהם כשר אכן מי שרוצה להתיר בכ"ז בה"מ וכמו שנתבאר לעיל (סי' י') אין מוחין בידו ודע שדרך הבועות הגדולות לפעמים שאין המים שבתוכם ממלאים כל הבועא ונשפכים כקיתון הנה והנה בתוך הבועא וכשר אף אם יש ריקן בתוכו יותר מרביעית וה"ה בבועא מעל"ע אי בשיפולי במקומות שאין בהם איסור מחמת השיפולי או מחמת המעל"ע אז אפי' יש בהם ריקן בתוך הבועא ביתר מרביעית ג"כ כשר:
26
כ״זהא דאמרי' הכא דבסמוך לשיפולי כשר בועא מעל"ע נ"ל אע"ג דלעיל (סעיף כ"א) נתבאר דכל מקום חידוד נקרא שיפול הכא אינו כן ולא נקרא שיפול כ"א סוף האונות ואומות ממש ששם הוא דקה ואין לחוש לסמפונות כמ"ש לעיל (סעיף כ"ה) אבל למעלה במקום העב אפילו סמוך לחידוד ממש טריפה במע"ל. עוד נראה לי דאם יש בועא במקום סמפונות שכנגדו מעבר הב' למטה ממקום סמפונות דיש להכשיר:
27
כ״חעינוניתא דורדא אצל החריץ טריפה במע"ל אע"פ שהוא במקום הדק ממש מ"מ יש שם סמפונות תכופים וה"ל כבמקום העב בשאר הריאה. וכן אם העינונותא עומדת על הבועא וניכר מע"ל טריפה ואם על הטינרי כשר ונ"ל דה"ה על המורסא ובועא בכיס הורדא כשר בין בשיפולי בין במע"ל (הג"ה וה"ה בסמיכי דלא גרע מניקב הכיס דכשר ונתבאר לעיל (בס"ס ל"ו) דאפי' ריעותא לא מיקרי ע"ש ודע דבועא מע"ל מקום שהיא טריפה אינה אלא ספק טריפה דהא יש מקומות שאוכלין אותה וגם האוסרין הוא רק מספק שמא נתקלקל הסמפון ונ"מ לתערובות ולענין החלב נ"ל דאין לאסור כלל למפרע):
28
כ״טכבר ביארנו (בסי' ל"ו סי"א) דבועא שנמצא בו נקב היכא דממשמש ידא דטבחא כשרה ולא הוי תר"ל (הג"ה ואפי' בעכורין וסרוחין משבצות זהב סקי"ז) גם ביארנו שם (סעיף י') דכ"מ דתלינין להכשיר בנקב צריך לעיין בצלעות שנגד הנקב שאם יש שם ריעותא טריפה וא"כ כ"ש הכא שהנקב על הבועא ומ"מ נ"ל דאפי' בהא מכשירים בדיעבד בדלא בדק בצלעות עוד נתבאר שם אם אירע שעשו נקב א' בריאה ולא נדמו הנקבים זה לזה חזינן אי איכא מידי למיתלי ביה השינוי תלינן ולא אמרי' ודאי הראשון מחיים נעשה וא"כ הכא אי אירע שנקבו במקום אחר בריאה או אפי' בבועא אחרת כמותה ולא נדמו הנקבים יש להכשיר דטבע הבועא להשתנות:
29
ל׳לא מצינו בועא מטרפת כ"א בריאה אבל בכל שאר מקומות אע"פ שנקיבתן במשהו אין טריפות בועא שייך בהם ומ"מ צריך לפתוח הבועא אפי' אין שם כ"א אחת ולבדוק אם הבשר תחתיו שלם בלא לקותא או נקב ולא דמי לריאה דא"צ לפתוח בועות יחידות משום דבריאה שכיחי בועות כשירות אפי' ע"ג בשר בריא משא"כ במקומות אחרים אין דרך להיות שם כועא וכדמשכחינן לה במקום שהנקב פוסל צריך בדיקה ומ"מ נ"ל דאי לא פתח ובדק כשירה רק דאי איתרעי כ"כ דאיכא בועות הרבה תכופין וכן בדקים של תרנגולים היושבים על הביצים להוציא אפרוחין שחלושין מאד ונמצא בועא בהא יש להטריף בדלא בדק ולענין סירכא בשאר מקומות חוץ מריאה (עי' סי' ל"ט סעיף ע"א ור"ס מ"ב וס"ס מ"א ומ"ו) (הג"ה נבאר כאן דיני תר"ל השייכים לסי' זה. בועא הוי ריעותא כמבואר לעיל (סעיף ב') אכן בועא במ"ז במקומות שמכשירין סמיכי במ"ז יכול לסמוך בה"מ ולומר דלא הוי תר"ל. ריעותא ובועא המלאה רוח לא חשיב שם ריעותא אפי' באין ה"מ אבל במקומות שאוסרין סמיכי בכל בועא נחשבין ריעותא ואפי' במקומות שמכשירין סמיכי בהנך בועי דמ"ז או רוח מ"מ מיחשב ריעותא כל דהו כמו טינרי שיתבאר דינה אי"ה בסמוך וכן בנגלד רוב הריאה אסור גם בהא ודין בועא על גבשושית שנזכר (בסעיף ד') ביארנו לעיל (ס"ס ל"ה) ודין בועא על הקמט שנזכר (בסע"ה) ביארנו לעיל (ס"ס ל"ו) ודין בועא על יתרת בדרי או מקמא שנזכר (בסע"ה) ביארנו בס"ד (לעיל ס"ס ל"ה) באורך ע"ש. בועא שיש בתוכו תולע אי ליכא נקב בבועא רק כשפתחו הבועא נמצא תולע בתוכה ודאי כשר ואם יש נקב בבועא אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב נמי כשר ואם התולע אינו בתוך הנקב רק על הריאה הוי תר"ל. טרם אבאר יתר דיני תר"ל השייכים לסי' זה ראיתי לכתוב הכללים של תר"ל. ראשונה כל מלתא דמצינו פלוגתא בש"ס או בפוסקים מיקרי ריעותא כיון דיש לה מטריפין אכן יש דברים שיצאו מן הכלל הזה דלפעמים אף שיש פלוגתא אינו ריעותא ופעמים אף שאין פלוגתא הוי ריעותא. שנית תר"ל הוי בין בעומדין זו על גב זו בין עומדין זו אצל זו אכן אם יש ביניהם הפרש כל שהוא כל שרואין שהריאה בריאה ביניהם לא הוי תר"ל וכשר. שלישית תר"ל לא הוי אלא אם כל הריעותא משם אחר כמו בועא וסירכא אבל משם א' לא הוי תר"ל וכשר. הרביעי ספק תר"ל כשר ודוקא ספיקא דפלוגתא או ספק אחר אבל אם נסתפק לו בדבר א' אי מיקרי ריעותא הוי ספק חסרון ידיעה דאם הוא אינו יודע להכריע יכריע מי שדעתו שלימה. החמישי צריך שתדע כי כל שינוי שנמצא בריאה מה שאין מטריף הבהמה יש בהם ארבעה דברים חלוקים. יש שנקראים ריעותא גמורה ויש שנקראים ריעותא סתם ויש שנקראים ריעותא כל דהו ויש שאפי' ריעותא כל דהוא לא הוי ודיניהם כך הוא כי ריעותא גמורה אפי' בהצטרפה עם ריעותא כ"ד טריפה וסתם ריעותא אינה מצטרפת להטריף אלא עם ריעותא ולא בהדי ריעותא כ"ד ומכ"ש ב' ריעותות כ"ד אינם מטריפין ומה שאינו אפי' ריעותא כ"ד אינו מטריף אפי' בהדי ריעותא גמורה אכן מעט הם מה שאינו נקרא אפי' ריעותא כ"ד והוא רק בדברים שכתבנו כך בהדיא ולא זולת. הששי ב' לריעותא לא הוי אלא היכא ששניהם מעידים עדות מכוונות או שיש נקב או שסופו לינקב וכה"ג ולא בענין אחר. השביעי כל שיש הפרש בין שתי הריעותות אלא שבמקום המבדיל ביניהם יש דבר שאינו אלא ריעותא כ"ד או שאינו ריעותא כלל אבל אין הריאה בריאה ממש ביניהם אם ליכא למיתלי שאותה השינוי הוא קצה וסוף מאחת מהריעותות או שראוי להסתפק בו לא הוי תר"ל אבל אי מסתבר למיתלי השינוי ההוא באחת מהריעותות תלינין ביה והוי תר"ל הסמוכים זה לזה. ואחרי שביארתי שבעה כללים אלו אחזור לדיני תר"ל. בועא שמתלבנת מלמטה ע"י נפיחה ולמעלה אינה מתלבנת כשירה אם אין ריעותא אחרת עליה ולא אצלה. אכן אם אפי' בלי נפיחה יש לה מלמטה מראה ריאה תלוי בראות העין אם למראית עיני הבקיאים הכל הוא מהבועא וכשהיתה מתרפאת הבועא לא היה נשאר שום גבשושית כשירה ואם לאו הוי בועא על גבשושית דהוי תר"ל. ואם יש להסתפק בזה צריך לאכנופי לכל הבקיאים ואם יסכימו כולם שא"א לשום בקי להכיר ולהבחין דבר זה יש להכשירו. בועא שחוזרת ע"י נפיחה למראה ריאה ממש שדומה מראיתה למראית כל בשר הריאה אע"פ שעדיין גבוה מבשר הריאה אינה ריעותא ולכן אם יש עליה סירכא תלויה או שאר ריעותא כשר ומ"מ ריעותא כ"ד הוי כמו טינרי שיתבאר דינה אי"ה בועא שיש אצלה ריעותא אחרת באופן דהוי תר"ל וחצי התחתון מהבועא חוזרת למראה ריאה ע"י נפיחה אין זה מפסיק בין הריעותות והוי תר"ל טיגרי הוי ריעותא כ"ד תרי בועי דסמיכי אפי' במקום שנתבאר לעיל (סעיף ו) דכשר מ"מ פשט דהוי ריעותא ומצטרף לתר"ל דלא גרע מבועא יחידית ולא עוד אלא אפי' סמיכי במים זכים במקומות שמכשירים מ"ז מ"מ הוי ריעותא ואם יוצא סירכא תלויה באחת מהן או אצל אחת מהן או שאר ריעותא טריפה וכן הדין במלאות רוח. מורסא דינה כטינרי דלא הוי רק ריעותא כל דהו כמו שנתבאר לעיל (סעיף ד'). בועא יחידית במים זכים במקומות שמכשירין סמיכי במ"ז שביארנו לעיל דבה"מ אינו נחשב ריעותא היינו דוקא כשבדק וראה הסימנים שנתבארו לעיל (סעיף ח') אבל אם לא בדק אע"פ שטעם המים וראה שהם מ"ז נחשב עכ"פ ריעותא. תרי טינרי דסמיכי או תרי מורסא דסמיכי אינם נחשבים רק ריעותא כ"ד כמו טינרי או מורסא יחידית. וכן בועא ומורסא דסמיכי אין דינה רק בבועא יחידית ואם הוא מ"ז לא הוי ריעותא בה"מ ובמלא רוח אף באין ה"מ. מיהו בועא הנחשבת ריעותא וסמוכה למורסא אזי אם יש עוד ריעותא אצל המורסא הוי תר"ל ואין מקו' המורסא נחשב הפסק אבל אם בין הבועא והמורס' יש הפרש כל שהוא לא הוי תר"ל. תרי בועי דסמיכי ועלה עליהן או על א' מהן מראה ריאה ועדיין גבוהים מבשר הריאה ורחוקים בשורשם ב' שערות ונגעי אהדדי שהכשרנו כה"ג לעיל (בסעיף י') מסתברא לי דהוי ריעותא ואפי' מ"ז בהם כיון דסמיכי טריפה מדין התלמוד קשה מאוד להוציאו מתורת ריעותא כל שיש איזה ה"א להטריף לכן גם בה"ג הוי תר"ל ואפי' במלאין רוח בועא וטינרי דסמיכי שנתבאר לעיל (בסעיף י"א) באופן שהבהמה כשירה מ"מ נ"ל דהוי ריעותא ואפי' במ"ז ובין שיש עוד ריעותא סמוך להבועא בין סמוך להטינרי הוי תר"ל מיהו המקיל בהפסד גדול בבועא במ"ז הסמוכה לטינרי ובעבר השני של הטינרי יש עוד ריעותא אין מוחין בידו והיינו במקומות שמכשירין סמיכי במ"ז אבל בבועא מוגלא אפילו מים זכים במקומות שאוסרים סמיכי במים זכים אין להקל כלל. וכן אם הריעותא אצל הבועא אין להקל אפילו במים זכים במקומות שמכשירים סמיכי במים זכים טינרי שלא בדקה אם יש בה טפה של ליחה ויש עליה או סמוך לה עוד ריעותא נראה לי דבמקומות שאוסרים סמיכי במים זכים ה"ל ריעותא אבל במקומות שמכשירים סמיכי במים זכים יש להכשירה אף באין ה"מ אך אם קרעה במזיד אסור לדידיה כדין מבטל במזיד איסור דרבנן כדרך שנתבאר לעיל (סעיף כ"ג) אכן זהו דוקא שראה עכ"פ במשמוש היד שהוא טינרי אז יש להקל כשלא בדק וכאמור אבל אם לא משמשה בידים לא יצא מחזקת בועא אף שמראיתו כמראה טינרי כי לפעמים בועא וטינרי מראיהן שוה בועא אחת דמיתחזיא כתרתי כל מקום שהיא כשרה כמבואר (בסעיף י"ג) אזי דינה לענין ריעותא כבועא יחידית ונ"מ למ"ז או מלא רוח בועא באונא עליונה של ימין במקום דכשר שם יתרת מגבא שמבואר לעיל (סעיף ט"ו) בהג"ה דאפילו מ"ז אין כשר רק בה"מ הוי ריעותא ואפילו במלא רוח ובמקומות שיש שם פלוגתא אם יתרת מותר שמבואר לעיל (סעיף טו) בהג"ה להכשיר בועא אף באין ה"מ לכן אם שם בועא במ"ז לא הוי ריעותא בה"מ ובמלא רוח אף באין ה"מ ובאותה האונא במקום שמתחכך בגרגרת כשעומד שם בועא במ"ז או מלא רוח הוי ריעותא אפילו בה"מ וכשעומדת בועא במ"ז או מלא רוח סמוך למקום שראוי להיות שם חריץ ונכנס קצתה תוך החריץ או שכולה תוך החריץ אע"ג שהכשרנוה לעיל (סעיף ט"ו) מ"מ ה"ל ריעותא ומצטרף לתר"ל ובכל דינים אלו אם עולה על הבועא מראה ריאה אף שעדיין גבוה מבשר הריאה לא הוי ריעותא דין זה נגד זה שנתבאר לעיל (סעיף י"ז) כל מה שהכשרנו שם אינו נקרא ריעותא מצד שהם זנ"ז אלא דין הבועא כבועא יחידית ונ"מ לענין מלא רוח או מים זכים וכן בועא בשיפולי כל שיש חוט בשר מקיף באופנים שנתבאר לעיל שהבהמה כשירה אין דינה רק כמו שאר בועא יחידית לענין מלא רוח או מים זכים אכל כשאין חוט בשר מקיף והוא מלא רוח או מ"ז אפילו במקומות שנתבאר לעיל (סעיף כ"ב) דכשר מ"מ הוי ריעותא כיון דביש מקומות מטריפין להו אכן מה שנתבאר לעיל (בסעיף כ"ג) כשלא ראו קודם שנחתכה אם היה חוט בשר מקיף אין להתיר אלא לצורך גדול אעפ"כ אם הוא מלא רוח או מ"ז במקומות שמכשירין להו בסמיכי אינם נחשבים ריעותא כיון שיש לספק שמא היה חוט מקיף הוי ספק תר"ל דכשר כמו שנתבאר למעלה בכלל הרביעי ע"ש וכן מה שנתבאר לעיל (בסעיף כ"ד) בהכחשת תרי ותרי אם היח חוט מקיף להכשיר נ"ל גם כן דבמ"ז או מלא רוח במקומות שמכשירין יש להורות במקום הפסד דלא הוי ריעותא כיון דמכחישין זא"ז הוי כמו בגוף המעשה והוי ספק תר"ל וכן בועא מעל"ע באופן שנתבאר לעיל (סעיף כ"ה) להכשיר אין דינה רק כשאר בועא יחידית ונ"מ לענין מלא רוח או מ"ז אבל במקומות שמכשירין במ"ז או מלא רוח כמו שנתבאר לעיל (סעיף כ"ו) מ"מ הוי ריעותא כיון דביש מקומות מטריפין להו אכן כשלא בדק אי שפכי להדדי ואין רגלים לדבר דכה"ג נתבאר לעיל (סעיף כ"ה) דכשר אזי אם הוא מ"ז במקומות שמכשירין יש להורות דלא הוי ריעותא דהוי ספק תר"ל וכן בהכחשה הכל כמו שנתבאר לענין שיפולת טינרי או מורסא מעל"ע דינה רק כטינרי ומורסא דעלמא וכן טינרי או מורסא בשיפולי. בועא בשיפולי מעל"ע שעלה עליהם מראה ריאה ועדיין הם גבוהים וכן בועא מעל"ע שמצד א' בועא ומצד השני טינרי נ"ל שדינם כך שיפולי שעלה עליה מראה ריאה אינה ריעותא. אבל בועא מעל"ע שעלה עליה מראה ריאה או שצדה א' בועא וצדה א' טינרי ה"ל ריעותא. ודרך כלל דע שבכל מלתא שאין אנו מכשירין אלא בהפסד מרובה ה"ל ריעות' ומצטרף הוא לתר"ל. בועא במקום סמפונות שכנגדו מעבר השני למטה ממקום סמפונות שנתבאר (בסעיף כ"ז) דיש להכשיר נ"ל דאין דינה רק כשאר בועא יחידית ונ"מ לענין מלא רוח או מ"ז. בועא מעל"ע במקום החריץ של העינוניתא ה"ל ריעותא ככל בועא מעל"ע כיון שלא הכשרנוה למעלה (בסעיף כ"ח) אלא בה"מ כבר אמרנו דכל כה"ג מצטרף לתר"ל):
30