שמלה חדשה ל״טSimlah Chadashah 39

א׳דיני בדיקת הריאה
רוב בהמה חיה ועוף המה בריאים וכשירים אע"ג דהאידנא חזינן לפעמים הטריפות הם יותר מהכשרו היא משום הספיקות והחומרות ושאין אנו בקיאים בבדיקה בכמה דברים אבל מעיקר הדין הרוב כשרים הם ורוב גמור הוא שאפילו לכתחלה סומכין עליו ואין בודקין אחר שום טריפות רק אי חזינן ריעותא שיש לחוש על ידה לאיזה טריפות צריך לבדוק אחר אותו טריפות כמו שמבואר כל א' במקומו חוץ מן טריפות הריאה הואיל והוא מיעוט המצוי גזרו חז"ל לבדוק אחר כל טריפות שבה בכל מין בהמה וחיה בין זקנים בין ילדים אפי' היונקים ואם עבר במזיד והאביד הריאה כדי לאכול בלא בדיקה דין הבשר כאיסור שנתבטל במזיד ונתבאר דינו (סי' צ"ט) (הג"ה דאסור למבטל עצמו אם הוא שלו וכן למי שנתבטל בשבילו והכלים שנתבשל בהם אסורים ג"כ אליהם אבל לאחרים גם הבשר מותר אלא שאסור למכור בדמי כשרה רק בדמי טריפה כמו שמוכר לנכרי כדי שלא אהני ליה מעשיו הרעים ודוקא בשוחט למכור הבשר אבל מי שאין דרכו למכור בשר ושחט לאכילה ואיבד הריאה במזיד אז אף דלעצמו ולמי שנתבטל בשבילו אסור מ"מ מותר למוכרו לאחרים אפי' בדמי כשירה והיכא דטעה בדין דסבר שמותר להשליך הריאה אזי לא קנסינן ליה כלל ודינו כנאבדה הריאה בשוגג שיתבאר בסמוך (סעיף ה) ונ"ל דכ"ז דוקא אם לא נבדקה מסרכות אבל אם נבדקה מסרכות רק שלא נבדקה משאר טריפות ואיבד הריאה במזיד אע"ג דראוי לאסור לו הבשר כדי שלא יעשה כך תמיד מ"מ הכלים שנתבשל בהם מותרים לו):

ב׳בדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשש בכל חלקי הריאה במתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סרכות וכל שאר טריפות התלוים בריאה ובודק זה צריך שיהי' מומחה לא מיבעיא שצריך לחיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה אלא גם צריך שיהיה בקי ביד ובהרגש ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבע"ח וכשבודק בפנים ומרגיש שאין בה טריפות א"צ יותר ויש מקומות נוהגין להוציא אח"כ הריאה ולנפח אותה כי יותר יש לראות בה כשהיא נפוחה והיכא דנהוג כן (לבוש) אין לשנות ונ"ל דבאותן מקומות אם לא נפח במזיד דינו כלא בדק במזיד שנתבאר סעיף שלפני זה ונ"ל דאפי' במקומות דלא נהוג לנפוח מ"מ יש להוציא הריאה אחר בדיקת פנים כדי לבודק' במראות עין ויש גדולים שגזרו חרם על הבודקים שבמקומם ע"ז ולא יסמוך על בדיקת פנים לחוד כ"א בודק שהורגל היטב מכמה שנים בקהלה שהבדיקה שכיח שם יום יום וכן ראיתי נוהגין:

ג׳כשמרגיש בפנים איזה ריעותא קצת צריך להוציאה לראות בה ואם עדיין הריעותא במקומה עומדת צריך לנופחה ולבדוק ואם לא עשה כן מבואר בכ"א במקומו באיזה ריעותא טריפה דיעבד כשלא בדק ובאיזה כשר וכשבא להכניס ידו יחתוך בנחת לפתוח הטרפש ויטה לצד הצלעות (פר"ח) ולא יותר מכדי כניסת ידו כדי שלא יחתוך שם איזה סירכא ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ"א בצפורן מפני חששא זו ויש חותכין נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח"כ מרחיב הנקב:

ד׳נאבדה הריאה קודם בדיקה באונס או בשוגג אין להתיר דחז"ל עשאוהו כספק טרפה כי היכי דלא לזלזולי בבדיקה זו ומכל מקום בהפסד גדול יש לסמוך אהחולקים ע"ז ומכשירים דס"ל דלא החמירו כ"כ לאסור אפי' דיעבד וסמכינן ארוב בהמות כשרות וכל בעל נפש יחמיר לעצמו אפילו בכה"ג ובגדיים וטלאים וחיות אע"ג שנת"ל דלכתחילה גזרו בהם בדיקה כמו שאר בהמות מ"מ בדיעבד בשוגג או באונס יש להתיר אפילו בלא הפסד כיון דטריפות היותר שכיח בריאה הם הסירכות והני לא שכיח בהו סירכות כ"כ מסתמא לא גזרו חז"ל עליהם איסור בדיעבד וכ"ז שנקראים בל' ב"א גדי וטלה יש להם דין זה ובעל נפש יחוש לעצמו אפי' בגדיים וטלאים ולא יורה כן לאחרים וטלאים הגדלים בבתים רגילים להיות הריאה סרוכה לדופן ולכן אם נאבדה הריאה לא יתיר כ"א אחר העיון בצלעות אם לא נמצא שם סירכא ונ"ל דעגלים הרכים שעדיין יונק שדי אמו דינם כגדיים וטלאים אבל אם גם אוכלים לא דעל הרוב הסירכות באות מתוך שאוכלים מאכלים שאינם נאותים להם עוד נ"ל אם בדק אפי' בהמה גדולה מסירכות ולא משאר טריפות כגון שאותו שהכניס ידו אינו בקי בה' טריפות רק יודע להרגיש שאין סירכא ואח"כ נאבדה הריאה יש להכשיר אפי' בלא הפסד גדול כיון דעביר עיקר הבדיקה ה"ל כגדיים וטלאים:

ה׳במקומות שנוהגין לנפוח כל ריאה כמ"ש לעיל (ס"ב) אם בדקה בפנים ונמצאת שלימה ונאבדה קודם נפיחה יש להתיר אפי' בלא הפסד דמסתמא לא קבילו עלייהו תוספת בדיקה זו לאסור דיעבד:

ו׳אם נטלה עכו"ם או ישראל שאינו בקי קודם בדיקה והחזירה והרי היא שלימה בלי שום ריעותא צריכין לנפחה אפי' במקומות שנוהגין לבדוק בפנים הכא חיישי' דילמא אי הוי בדק בפנים קודם שנטלה העכו"ם היה מרגיש בה הסרכות ועכשיו נתקו ביד העכו"ם לכן צריך לנפחה אולי ירגיש בה איזה מקום המנותק או נקב ואם אין מרגישין בה כלום כשרה ונ"ל דאפילו בלא ה"מ ולכתחילה יש לבודקה אחר הנפיחה בפושרין כמבואר (בשמ"ח סי' ל"ו סעיף ג') ואם לא נפחה כלל נ"ל דאין להכשיר כ"א בה"מ או בגדיים וטלאים וכיוצא בכל ריאה שלא נבדקה ואם במזיד לא נפחה דינו כלא בדק במזיד כמבואר לעיל (סעיף א') (הג"ה נאבדה ריאה בלא בדיקה דאסרינן באין ה"מ אם יש לו הלב שנחלב מבהמה זו תוך ג' ימים יש להתיר ובעל נפש יש לו להחמיר שלא לאוכלה ואם איבדה במזיד כדי לאכול הבשר אע"ג דהבשר אסור לדידיה כמש"נ לעיל (סעיף א') מ"מ החלב מותר לו אבל אם איבדה גם כדי לאכול החלב אסור גם החלב לדידיה כמו מבטל איסור אבל אם אין לו רק חלב שנחלב קודם ג"י יכול לכתחילה להשליך הריאה ולמכור הבשר לעכו"ם ולאכול החלב אכן אם אחר שזרקו הריאה נמצא בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות אסור החלב עד יב"ח מספק משום דניכרים הדברים שהיא מכה ישינה וגרע מהוגלד פי המכה שאין אוסרים רק עד ג' ימים משום דבנ"י יכול לחיות הוגלד אבל ריעותא גדולה בצלעות ניכר שהיא מכה ישנה ואסור מספק עד יב"ח אכן הכלים שנשתמשו בהן החלב מן קודם ג"י אם אינם ב"י בעת שנמצא המכה כשרים כיון דנותן טעם לפגם דרבנן ה"ל ספיקא דרבנן ועמ"ש מזה לעיל (ס"ס ל"ח) מענין זה כי יש ללמוד משם לכאן):

ז׳אם יש בה סירכא פי' חוט של ריר ראש א' דבוק באונא זו וראש השני דבוק באונא אחרת טריפה ודוקא שלא כסדרן פי' לא מיבעיא שנסרכה אונא ראשונה מאחת מכל המקומות שבה לשלישית כל מקום שבה אלא אפי' נסרכה אונא לאונא שאצלה בין בימין בין בשמאל מגב זו לגב חברתה או לחדודה או לחתוכה דהיינו מקום שמחותכות האונות זו מזו וכ"ש לשיפולי דהיינו סוף החיתוך מקום שמתפרדים קצת זו מזו על ידי הנפיחה או שנסרך מהחדוד או שיפול זו לחברתה שבצדה לא' מהמקומות שבה או מקמא דאונא לחברתה לאיזה מקום שבה או מחיתוך ערוגה זו לחיתוך ערוגה שכנגדה או מחיתוך ערוגה לקנה שביניהם כ"ז מיקרי שלא כסדרן וטריפה אבל נסרכו שתי אונות דסמוכות להדדי בחיתוך שביניהם דהיינו מחיתוך לחיתוך שאצלה זה הוי כסדרן וכשירה (הג"ה ולקמן (סעיף י') יבואר דאין מנהגינו להכשיר רק למט' מחציה ע"ש סירכא בין אונא לאונא למטה מחציין בלי חלון יתב' לקמן (סעיף מ"ד) דאינו ריעותא להצטרף לתר"ל ויש להתירו אפי' באין ה"מ מיהו ביש חלון או בין אונא לאומא אפי' בלי חלון יתבאר אי"ה שם (סעיף מד) דטריפה משום תר"ל ולא מהני מיעוך ע"ש סירכא תלויה היוצאת מהבועא בין אונא לאונא למטה מחציין טריפה אבל מטינרי כשר דטינרי אינו ריעותא וסירכא דבוקה היוצאת בין אונא לאונא למטה מחציין ויוצאת מתוך שחין אבעבועות הרבה שאינה טריפה מצד הבועות שאינן סמיכות אם לפי ראות עיני הבקיאים אותו השחין והצמחין מחלחלין עור הריאה ומשוי לה רך יש לאסור באין ה"מ ובה"מ שרי אבל אם לפי ראות הבקיאין אין להם כח לעשות המקום ההוא מחולחל ורך כשר אף באין ה"מ סירכא תלויה היוצאת שם מריעותא אחרת שאינה בולטת או שיש ריעותות אחרות שיש שם ואינן בולטת יש לאסור ג"כ אפי' בה"מ זולת אם יש שם עוד איזה צד היתר נוכל לצרף ג"כ ולומר דכיון שעומדים הריעותות למטה מחציין במקום ששוכבות האונות זו ע"ג זו ה"ל סתימה אבל במקום שאין עוד צר היתר חלילה להתיר ודע דכל דינים אלו שכתבתי כאן בדין למטה מחציין נוהגין ג"כ במיצר החזה במקום רביתא דאוני במקומות שנוהגין היתר באותה סירכא אזי אף אם יוצאה מהבועא כשר ולדידן אין נ"מ דהא אנו אוסרין אף בסירכא גרידא הן סביך הן סריך כמבואר לקמן (סעיף נ"ב) ואף דאזלא ע"י מיעוך דנהגינן שם להכשיר מ"מ ביוצאת מבועא טריפה משא"כ במקומות שמכשירין שם סירכא אז גם מבועא כשר וכן במקומות שאין מכשירין אלא סביך אזי בסביך ויש שם בועא כשר וביוצאת משהין אבעבועו' כשר בה"מ דוקא ותלויה היוצאת מהבועא שם טריפה אבל מטינרי כשר ותלויה שיוצאת משאר ריעותא או ב' ריעותות אחרות שאינן בולטות טריפה אא"כ יש עוד צד היתר הכל כמ"ש תחלה לענין למטה מחציין ובטעמי טרפות סרכא נחלקו חז"ל י"א דאין סירכא בלא נקב שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקין ונעשים עב בתוכה ויוצאים מעט מעט דרך הנקב שנולד בה ונקרשים ונעשים סירכא ונדבקים למקום אחר ולכן של"כ טריפה דסירכא זו ה"ל קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום שסופו ליסתר ואע"ג דקרום זה יש לו חיזוק במקום אחר דהיינו במקום שנסרך ראשו השני אין זה חיזוק דעשוי להתפרק מחמת נפיחת הריאה בחייה ומושכת אונא זו לכאן וזו לכאן אכל כסדרן אין עשוי להתפרק דבחייה החיתוכי' שוכבים זה על זה ודחקו אהדדי ואין נפרדים והסרכא הולכת מתחזקת וסותמת היטב וצ"ל לפ"ז דאע"פ שדרך האונות למשוך לכאן ולכאן ע"י נפיחה מ"מ החתוכים נשארים שוכבים זע"ז בלי המשכת מקום ממקום וכשנופחין שניהם מתגדלים בחיתוכם כ"א ולמעלה מחיתוכים נמשכים זה לפנים וזה לאחור וכיוצא בזה ויש מוסיפים עוד טעם דבכסדרן עדיף טפי לפי שהנקב דשם עומד ליסתם שלעת צאת השואבת ממנו אינו נופל שהחיתוך שכנגדו מחזיקו ומיד נקרש ונעשה קרום וכיון דעלולה ליסתם וגם נסתם בטוב הוי סתימה מעלייתא וי"א דכסררן מש"ה מהני לה הקרום מפני שיש לנקב זה שתי הגנות א' החיתוך שכנגדה השוכב עליו תמיד וא' הקרום דהיינו הסירכא מש"ה לא דמי לשאר קרום שעלה מחמת מכה וכ"ז הוא לטעם זה שהיא שיטת רש"י ז"ל וסייעתו ויש שטה אחרת והוא שטת התוספות וס"ל דסתם סירכא לא חיישינן לה בנקב דרגילות הסרכא להיות בריאה מחמת ליחות שבה מהמשקים ששואבת לתוכה רק אם נסרכה שלא כסדרן מחמת נדנוד האונות עשויה להתפרק עם קרום הריא' מקום שדבוקה בו ויהי' ניקבה הריאה וכל העומד לינקב כנקוב דמי משא"כ בכסדרן אין נפרדים בחיים זמ"ז כמש"ל ואין עשוי להתפרק ויש שטה ג' והוא שטת הראב"ד וס"ל דטעם דשלא כסדרן טריפ' משום דאין סירכא בלא נקב וכמש"ל אליבא דרש"י ז"ל ובכסדרן כיון דבחיים שוכבת ודוחקת זה על זה רגילות לבא סירכא מתוך דוחק ואילו הוי ידעינן דגם שם הסירכא ע"י הנקב באתה לא היה מועיל לה שום סתימה רק דתלינן בסתמא דמחמת הדוחק נעשה הסירכא ולא מחמת נקב וכל אלו הג' טעמים ופירושיהם לא הכריעו בהם רבותינו וצריך להחמיר כדברי כולם וכמו שנבאר אי"ה לקמן:

ח׳מנהג מדינות אלו להכשיר בכסדרן (הג"ה היינו למט' מחציין כמשי"ת בסעיף שאח"ז) אפי' כלא בדיק' לכתחל' דלא חשבינן זה לריעותא אפי' לשטת רש"י ז"ל דאמרי' מסתמא סתמה הנקב שכן דרכה ליסתם בטוב בכסדרן ונראה לי דהיכא דלא נהוג יש להניח מקום זה בפושרין ולנפוח כדי לראות שאינו מבצבץ במקום הסירכא ואין צריך להסיר הסירכא מתחלה ובדיעבד שלא בדק כן יש להכשיר ומ"מ נ"ל דאפי' במקום דלא נהגו לבדוק בעי נפוחה עכ"פ לראות היטב מקום עמידת הסירכא שמא לאו כסדרן הוא ואפי' בדיעבד נראה לי לאסור בדלא נפח' כלל דגרע מנאבד' הריאה בהעלמת עין ממקום דאיכא למיחש לאיסורא (הג"ה ומ"מ אפי' אם לא נפח רק נתכוין מתחלה להשגיח היטב אם הוא ממש כסדרן ונאבד אח"כ והוא בקי ואומר שברי לו שהיה כסדרן ממש יש להכשיר):

ט׳אפי' במקומות אלו שאין מצריכין בדיקה אי אירע שבדק ונמצא נקוב טריפה לא מיבעיא לטעם הב' והג' דלעיל דס"ל דאין שום סתימה מועיל לודאי נקוב' אלא אפילו לטעם הראשון שהוא שטת רש"י ז"ל דמועיל סתימה בכסדרן הכא חזינן דלא סתמה וליכא למימר עלולה היא ליסתם דיש נקבים שאינם עשוים להסתם לעולם ואנן לא בקיאין בהו ודילמא זה מהנך נקבים ונראה לי אם לא בצבצה כשהסרכא בה ואירע שהסירו משם הסירכא ובצבצ' במקום שהיה הסרכא אע"ג דלשיטת רש"י ראוי להכשיר דהא כל סירכא בכסדרן נקובה היא וסתומה ע"י הסירכא מ"מ יש להטריף ע"פ שטה הב' והג' דס"ל דלא מהני שום סתימה ודוקא שניטלה בנחת (הג"ה כגון שחתך הסירכא בסכין סמוך לכשר כמ"ש היש"ש וכ"ש היכא שהסרכא עברה על ידי מיעוך ומשמוש ונמצא שבצבצה תחתיה וזה טריפה אפילו לרש"י) אבל אם פרקוה בכח בגוונא שיש לתלות שנעשה הנקב עתה מחמת הפריקה ואין היכר הנקב דמחיי' הוא כמבו' (סי' ל"ו סעיף י) יש להכשיר ואם נפחוה ועלתה גם הסירכא בנפיחה נראה לי פשוט להטריף אפילו לשיטת רש"י ז"ל דחזינן דניקבה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא דלא כמו שראיתי מי שהורה בזה להקל וכ"כ להדיא בספר דמש"א (דף צ"ח) לאסור וכתב דצריך לבדוק אח"ז):

י׳מנהג מדינו' אלו שלא להכשיר סירכא בכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך שאצלה כי אם מחצי' החתוכי' ולצד פנים אבל מחציו ולחוץ חושבים לשלא כסדרן היינו לשיפולי כיון דאין אנו יודעים האיך היא נפוחה בחיי' ועד היכן מגיע השיפול ששם מתרווחים ומתפרדים קצת זו מזו לכן עבדינן לחומרא וכן ראוי לנהוג בכל מקום ואף על פי שמעיקר הדין נראה להקל עד אצבע או אצבעים מהראש מ"מ הואיל ונהגו להקל בלא בדיקה יש להחמיר מיהא בהא ואע"ג דנתבאר לעיל דבמקומות דלא נהגו בלא בדיקה יש לבדוק לכתחלה מ"מ יש להחמיר בהא דגם זה קולא היא לסמוך האידנא אבדיקתינו כמ"ש בכמה מקומות דאין אנו בקיאין בבדיקת נפיחה ובמקום שנהגו בבירור להקל אפי' מחציה ולחוץ ובלא בדיקה אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמוכו רק שלא יהא בסופן וסמוך לו דהיינו שיפולן:

י״אסרכא דכסדרן כשרה בכל גווני אפילו יש חלון דהיינו שהסרכא מתחלת להלן ממקום שהתפצלות האונות זו מזו ונשאר במקום פיצולם כמין חלון אפי' יש כמה סירכות כסררן וביניהם כמה חלונות או שהסירכא הולכת באלכסון כגון ראשה א' בעיקר וראשה הא' בחצי חיתוך שכנגדה כשרה דכל כסדרן הסירכא אינה עשוי לינתק ואם הולכת באלכסון וקצרה עד שהבשר נקמט תחתיה או שע"י הסרכא אין הריאה מונחת כסדרה רק כגון זו לפנים וזו לאחור יש לאסור דעשויה להתפשט ולינתק ובמקום שנהגו להחמיר בב' חלונות אין לשנות:

י״בשתי אונות זו אצל זו אחד ארוכה ואחד קצרה נראה לי דאין למדוד חצי' כ"א בקצרה ואפי' אם הסרכא דבוקה בהקצרה תוך חציה וקצה השני בארוכה תוך חציה הארוכה ל"א זיל הכא וה"ל מחציה ולפנים וזיל הכא ה"ל מחציה ולפנים דכיון דמחציה ולחוץ של קצרה מחזקינן לשיפולי ואמרינן דמתפרקת שם מחברתה א"כ גם בחברתה ליכא שם סתימה כ"א כנגד חצי הקצרה:

י״גאם הסירכא בכסדרן דהיינו מחציה לפנים רק שסמוכה לחודה וכשנופחין הריאה נראה מקום הסירכא מחמת שהיא פרודה שם קצת ומתרחקת מחברתה נ"ל לחוש לדעת האוסרין בזה ובכלל חודה היא ואנן בעינן מקום ששוכבות זע"ז ממש ואין להקל כ"א במקום שידוע המנהג מקדם להקל בבירור אז אין לסתור:

י״דבכ"מ שנזכר סירכא אין חילוק בין עבה מאד בין דקה כחוט השערה ובין דבוקה ממש בלא שום חוט:

ט״וסירכא בכסדרן ומאותה סירכא יוצאה סירכא אחרת תלוי' שלא נדבקה לשום מקום או דבוק' בסירכא עצמה היא הנקראת סירכ' כפולה וכשר ואם דבוקה למקום אחר אפילו אחת מאונות אלו רק שלא מחצי חיתוכן ולפנים טריפה אפילו למכשירין סרכא באונא עצמה ממקום למקום שבה כמ"ש לקמן (סעיף ל"א) הכא חיישינן שמא שורשה באונא האחרת והוה ליה מאונא לאונא של"כ ונ"ל דמהני כאן מיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן (סעיף לו) דכשינטל הכל על ידי משמוש יראה מזה דהכל היה רק הפשטת ליחה אבל אם הסירכא כפולה עברה על ידי משמוש והראשונה שבין החיתוכים לא עברה שנרא' מזה שסירכא גמורה היא יש להטריף כיון דודאי איכא הכא ריעות' לא סמכי' אמיעוך ומשמוש (הג"ה סירכ' תלוי' היוצאת מתוך סירכא דבוקה בכסדרן למטה מחציין בין אונא לאונא בלי חלון והדבוקה יוצאת מבועא נ"ל דכשרה מיהו אם יש איזה היכר שיצאה התלויה מחיתוך הריאה ומכ"ש אם יוצאת ממש שנים מהחיתוך האחת דבוקה בכסדרן והאחת תלוי' אזי אם הבועא או ריעותא אחרת תחת התלוי' או אצלה הוי תר"ל וטריפה אבל אם הבועא או שאר ריעותא עומדים סמוך להדבוקה והדבוקה מפסקת בין הריעותא ובין התלוי' נלע"ד דכשר וכן אם יש שאר שני ריעותות אחד מצד אחד של הדבוקה והשנית בצד השני כשר ג"כ וכ"ז הוא דוקא בין האונות בלי חלון אבל בחלון או בין אונא לאומא בלי חלון הוי ריעותא כמו שנתבאר (בסעיף ז') ומצטרפת לכל ריעותא מיהו אם יש סמוך לה סירכא תלויה נ"ל דכשרה דלא הוי תר"ל כיון שהם משם א' סירכא כסדרן אפילו מאונא לאונא למטה מחציין בלי חלון וסמוך לה יוצא סירכא של"כ הן שבמקום יציאתן מהחיתוך הם שנים והן אם יוצאות כא' ונחלקים אח"כ רק שיש היכר שהם שנים טריפה לכ"ע ואפי' אם הכסדרן עבה יותר מן השל"כ ולא מהני בזה אם השל"כ עברה על ידי מיעוך אבל אם עברו שניהם ע"י מיעוך יש להכשיר ואפי' הכסדרן הוא החלון או בין אונא לאומא אי אזלי תרווייהו במיעוך כשר והיכא שיוצאת מינה ובה אצל כסדרן הן ששנים הן במקום יציאתן הן שיש רושם ונחלקים אחר יציאתן דכל כה"ג ניכר שאינה של"כ אלא ממקום למקום כשרה):

ט״זסירכא בכסדרן וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החיתוכים לצד הגב יש לאסור דבחייה תתחכך הסירכא כצלעות ותתפרק ולא דמי לסירכא תלויה היוצא מסירכא דכסדרן דהוא אינו כ"א הפשטת ליחה ככל סירכות תלויות ואפילו תתפרק לא תקלקל הריאה משא"כ האי סרכא ארוכה אם תתפרק תקלקל הריאה ונ"ל דאם ארוכה ומכפלת ומונחת מעצמה בתוך החיתוכים או יוצאת לפנים אע"פ שמתוך שהיא ארוכה אפשר להוציא הכפל לחוץ לצד הגב כשר ואין לומר שמא בחיי' עתידה לצאת לצד הגב דלא מחזקינן ריעותא:

י״זאם יש כעין קרום יוצא מעיקר החיתוכים ודבק בחיתוכים אפי' בא עד הראש דהיינו השיפולי בכלל כשרה בלא בדיקה דאין זה סירכא דכך הוא רגילות למצוא בריא' ואם יוצא סירכא תלויה מקרום זה או דבוקה להקרום עצמו כשר ואם דבוקה לאותה אונא שלא בחיתוך נ"ל דאם עוברת הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש כשר דליכא תר"ל דהקרום אינו ריעותא כלל אבל אי לא עברה נ"ל דטריפה דה"ל כחיתוך לגב ודוקא דליכא שום חלון באותו קרום דאי יש בה חלון אינו אלא סירכא ונ"ל דאפי' ליכא חלון אם ניכר שאינו קרום דיש להכיר בין מה שהוא כתבנית קרומים הרגילים בבע"ח בין מה שהיא כתבנית סירכא שאם אינה חלקה ושוה בכ"מ או עב ביותר וניכר שנעשה מהריר כשאר סרכות אין לדון בו כ"א כדין סירכא ודבר זה תלוי בראות עיני החכם המורה והכל כשהיא נפוחה דוקא משערין (הג"ה קרום זה במקום שהוא כשר אפי' יש תחתיו בועא או שאר ריעותא כשר דאין הקרום ריעותא ואפילו אם יוצא ג"כ סרכא תלויה מהקרום אבל אם ניכר שהתלויה יוצאה מהחיתוך אם יש תחתיה או אצלה סמוך בועא או שאר ריעותא הוי תר"ל אם סמוך להקרום יוצא סירכא שלא כסדרן ועברה הסירכא במיעוך כשר):

י״חאין נקרא קרום אלא מחיתוך לחיתוך אבל בשום מקום אחר כגון מריאה לדופן וכיוצא בו אפילו מחוד לחוד אינו אלא סירכא אף על פי שהוא בתבנית קרום ונראה לי דאם הוא יוצא מעיקר החיתוך והולך בסמוך לחוד אע"ג דלעיל (סעיף י"ג) אסרנו בהא בקרום יש להקל דעדיין לא נפיק מתורת קרום (הג"ה ולא מיקרי ריעותא כלל (ע' ס"ק ע"ח)) (עוד נ"ל דבין בקרום ובין בסירכא אם דבוקה בין החיתוכים וגם החוד ה"ל כסרכא מחוד וטרפה דכיון דאין דרך קרום להיות בחוד כולם סרכא היא ובסרכא יש לאסור לטעם דלעיל (סעיף ז') דיש לחוש שמא החוד נקוב הוא ושם אין סירכא סותמת ולטעם הב' שמא תתפרק מן החוד:

י״טבכל הדינים המבוארים בסי' זה בין לענין סירכות בין לענין קרום אין חילוק בין ב' אונות ובין אונא לאומא רק דאם הסרכא בין אונא לאומא בכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך מחציו ולפנים ויש שם חלון לצד העיקר אף על גב דלעיל (סעיף י"א) מבואר להכשיר הכא יש מחמירים כיון דהאומא עומדת במקום רחב ועי"ז מתנענע יותר חיישי' שתיפסק מחמת הפילוש ונ"ל דכן יש להורות בדליכא ה"מ ופשוט דמהני כאן מיעוך ומשמוש שיבואר לקמן (סעיף ל"ו) אם ירצה השם:

כ׳אם נסתפק אם הסרכא בגב האונא או מחיתוך וכשנופחין אותה הרבה היא בחיתוך וכשאין נופחין כ"כ נראית בגב ויש להסתפק האיך היא נפיחה בחייה כשרה דבהמה בחזקת כשירה עומדת דרוב בהמות כשרות ולא מחזקינן בה ריעותא מספק (הג"ה מיהו אם היה שם עוד איזה ריעותא כגון בועא וכה"ג והסירכא יוצאה ממנה למטה מחצי' בלי חלון בין אונא לאונא דכה"ג אם הוא בחיתוך כשר כמו שנתבאר לעיל (סעיף ז') ולקמן (סעיף מ"ד) נלע"ד דיש להטריף דהוי תר"ל דכיון שמסופקים אם הוא בגב או בחיתוך אף שאנו מכשירין מיקרי ריעותא עכ"פ):

כ״אעינוניתא דורדא לכל מקום שתסרך טריפה דכל המקומות אצלה של"כ ואפי' נסרכה לכיס שלה ואפילו כולה נדבקת בו לא אמרינן דרביתא היא דלפעמים הרבה בחייה יוצאת מהכיס אכן יפרידנה בידו בנחת מהכיס ויבדקנה בנפיחה בפושרין ואם שלימה היא כשרה ואם לא בדקה כן נלע"ד דטריפה (ואם אינה סרוכה לכיס ולא דבוקה רק שאינה יכולה לצאת מכיסה מחמת דוחק הניח בספר דמש"א (דף קע"ב בצ"ע) ואם יש ב' ורדות בשורש א' כעובי אצבע והם סרוכים זה לזה טריפה אע"ג דרביתייהו היא מ"מ כיון שהלב דוחקן יותר מדאי זע"ז עשויות ליפרד ונ"ל דלא מהני מיעוך ומשמוש (וכ"מ בט"ז סי' ט' ס"ק ל"ב):

כ״באם הורדא נדבקה למטה השורש שלה עם הכיס שלה כשרה דהיינו רביתייהו (הג"ה ומ"מ ריעותא הוי להצטרף לתר"ל ואם נמצא נקב אחר שהסירו הסרכא טריפה) ולפעמים נמצא בגדיים וטלאים הורדא ע"ג גידין ויש בה קרום למטה כלפי האומא אין לאותו קרום דין סירכא דהכי אית להו אבל אם יהי' אותו הקרום לצד הראש יש לו דין סירכא ולפעמים היא מחוברת באותן גידין ואינה בכיס ונראה שצריך שיהא מקום חיבורה שהוא אצל האונא שתהא מחוברת באותן גידין ושיחא אותו חיבור מקום גידולה ואינה דבוקה שאם היה דבוקה טריפה וזה תלוי במראית העין אם היא דבוקה או מקום גידולה ונ"ל שאין לנהוג כן כ"א במקומות דידעינן דרגילין גדיים וטלאים בהכי ומכירין בו בט"ע יפה:

כ״גיתרת מקמא במקומות שמכשירין אותה כמ"ש (סי' ל"ה סעיף י"ב) אם נסרכה לשום מקום טריפה דג"כ כולהו לגבי דידה של"כ ונ"ל דאפי' עומדת בצד הורדא ונסרכה בכסדרן להורדא לאו רביתא הוא אבל יתרת בדרי דאוני ונסרכה לחברתה בכסדרן כשרה:

כ״דאם נסרכה האונא או האומא לגרגרת טריפה דקשה היא ואין מגין וכן לחזה או לשמנונית הלב או לכיסו או לטרפש הכבד או לטרפש העינונות' שהוא סוף טרפש חלב או לרחם או לסמפון היורד בין ב' ערוגות אולקנה הלב או לשמנונית הסמפוגות או לכבד טריפה ואפי' סרוכה לא' ממקומות הללו בלי פילוש ושמנונית הלב אף על גב דקיימא לן חלב טהור סותם היינו כשהחלב דבוק בו מתולדתו אבל האי חלב מאבר אחר הוא דאין לריאה שום חלב:

כ״הזה הכלל כ"מ שתסרך הריאה או תדבק טריפ' זולת במקומו' שמבו' בהדיא להכשיר (וע' סי' זה מסעי' נ"ב) ואילך עוד מדינים אלו והאונות העליונות הסמוכות לגרגרת אם אחת מהן או שתיהן דבוקות לגרגרת במקום סמיכתן דיבוק גמור אמרינן דכך נבראו וכשר ודוקא שדבוק מעיקר עד סופו ואין חלון ביניהם גדול כ"כ עד שיכול להכניס האצבע קטנה לתוך החלון אבל בדאיכא חלון גדול כ"כ גמרינן דאין זה דרך ברייתן רק סרכא ונ"ל דבאיכא ב' חלונות אפי' אינו מכניס לכ"א רק מחט משהו טריפה דאין לנו כ"א מה שהעירו רז"ל והא דבעינן עד סופו לאו דוקא דאפי' פרודה קצת בסוף כדרך חיתוך כשר ובלבד שלא יהיה חלון. ונ"ל דהאי קצת ג"כ שיערו בפחות מרוחב אצבע קטנה דכל שהיא פרוד ברוחב אצבע קטנה אין זה ברייתה ויש מקומות נוהגין להכשיר אפילו בפרוד סופו הרבה רק שאין חלון והיכי דנהוג נהוג ומספקא לי לענין רוחב הדיבוק אי בעינן שיהיה כל רוחב האונא הסמוך לגרגרת דבוק בגרגרת או אפי' קצת הרוחב דבוק ומקצתה פרוד כיון שכל ארכה דבוק היינו ברייתה ונ"ל דאין להקל כ"א כשהפירוד בצדרים פחות מרוחב אצבע קטנה שאז הוי רק היכר חיתוך אבל כשיש בצד א' באצבע קטנה אין זה דבק טוב וכ"ש כשמהודק בצדדי הרוחב ובאמצע פרוד אפילו כ"ש טריפה עוד נ"ל דאם אינם דבוקים ממש כ"א כעין סרכא או עור ביניהם דמדביק' אף על גב דליכא חלון ואדוקה בחוזק מעיקרא לסופה והסרכא קצרה עד שאין הפרש בין האונא לגרגרת כי אם מעט מזעיר משהו בעלמא אפ"ה טריפה דדבוקה ממש בעי' בתולדותם ולא ע"י דבר אחר המדביקם דודאי סירכא הוא:

כ״ודפני הריאה מבחוץ מקום שהם סמוכים לשומן הדבוק בשדרה היורד בין שתי הערוגות אם אותו מקום בריאה דבוק לאותו שומן אמרינן דכך נבראת וכשרה ודוקא שדבוק כל אורך מהתחלת הריאה עד הפירוד שבין האונות והאומות או כל אורך מהתחלת הפירוד שבין האונות והאומות עד סוף האונות וליכא חלון בדיבוק שיכול להכניס אפי' מחט ואי לאו הכי סרכא הוא ויש מקומות מכשירים אע"ג דאין הדיבוק ארוך כ"כ רק שלא יהיה שם חלון והיכא דנהוג נהוג ולענין רוחב הדיבוק יש להכשיר אע"פ שאין כל מה שכנגד השומן דבוק אפי' פרוד רוחב של צד חוץ אבל אם צד החוץ דבוק ובפנים פרוד אפי' משהו טריפה ונ"ל דאם אומא אחת דבוקה בדינה ואומא שבצד הב' פרודה לגמרי כשר' וכן נגד האונות שצד א' דבוק והב' פרוד:

כ״זאם כל גגות האונות והאומות דבוקים ממש בשדרה ונקרא גג אחורי הערוגות מקום שרובצת על השדרה ואין שום חלון משהו יש להכשיר שכן גידולו ובמקומות שנהגו להכשיר אפילו רק גגות האומות דהיינו מהשלמת האונות עד סוף האומא דבוק בלי חלון אין לסתור מנהגם ומ"מ ג"ל דוקא גגות של ב' האומות אבל גג יחידי לא דאין זה דבק טוב ודוקא בדיבוק ולא בסירכא המחברם כמ"ש לעיל סוף (סעיף כ"ה) כן הדין כאן ובדבוק (דסעיף כ"ו):

כ״חכל אלו הדיבוקים (שבסעיף כ"ה) ע"כ אין להכשירם כ"א ע"י שאלת חכם ומומחה ומורה הוראות וכן יש להחמיר בכל ספיקן כי דברים אלו לא הזכירום כ"א קצת מרבותינו ז"ל והבו דלא להוסיף עלייהו להקל באיסורי תורה גם יש חולקים אמ"ש (סעיף כ"ה וכ"ו) ובמקומות שנהגו לאסור בהם יחזיקו במנהגם ובמדינות אלו נהגו להקל גם אין ללמוד מדיבוקים אלו לריאה דבוקה למקום אחר כמ"ש לעיל (סעיף י"ד) דדבוק למקום אחר אינו אלא סירכא (וע"ל סעיף ל"ו ול"ז) (הג"ה וכל אלו העניינים צריך עיונא ואסיפת חכמים להכשיר ואין לסמוך על הבודקים (שפתי דעת סקכ"ג)):

כ״טסירכא היוצא מהריאה בכל מקום שהיא והיא תלויה שאינה דבוקה לשום מקום כשרה אפילו אינה עוברת ע"י מיעוך ומשמוש לא מיבעיא לטעם השני שבסעיף ז' שאיסור סרכות של"כ משום שסופו לינתק וליפסק שכיון שעדיין לא נסרך לשום מקום אין סופו לינקב אלא אפילו לטעם הראשון והג' דשם דס"ל אין סירכא בלא נקב הכא מוכחא מלתא דאינו כי אם הפשטת ליחה ומש"ה לא היה בה כח להסתרך למקום אחר דסרכא גמורה דרכה להסתרך גם בקצה הב' ולפעמים יש כמין קרום רחב הנקלף מהריאה ותלויה גם זה בכלל סירכא תלויה ונ"ל דהא סרים סירכא מינה ובה כמ"ש לקמן (סעיף ל"א) יש להחמיר גם בהא ונ"ל דאפילו כמה סרכות תלויות בה יש להכשיר בכל מקום שהן ואם הסרכא תלויה מתנפחת על ידי נפיחת הריאה טריפה שוודאי נקובה והרוח בא דרך נקב לתוך הסירכא וכן אם יש דם בתוך הסירכא ודאי ניקבה הריאה דדם זה מנין ופשוט דלא מהני מיעוך ומשמוש בכל אלה גם אם יש ריעותא בדופן נגד התלויה שנראה שמשם ניתקת הצד הב' דהסירכא דינה בדין דבוקה לאותו מקום וכן אם יש מכה בדופן נגדה אמרינן מסתמא נתפרקה ממנה ודינו כדין נסרכה למכה שבדופן שיתבאר אי"ה לקמן (סעיף ס"ג) ונ"ל דדופן לאו דוקא וה"ה לכל מקום שיש בו ריעותא או מכה כגון כל הני שנחשבו (סעיף כ"ד) והוא נגד התלויה חיישינן דנתפרקו משם עוד נ"ל דלאו דוקא מכח גמור' אלא אפי' שינוי לריעותא כגון בחרות שחורות וכדומה הוי מכח לענין זה וחיישינן שאותו מקום הרעוע רך הוא וניתקה משם אם היא נגד התלויה בין בדופן בין בשאר מקומות (הג"ה אם יש מכה בדופן כגון נשבר הצלע וכה"ג נגד כל ריעותא הכשרה בריאה אין זה תר"ל וכשר זולת בניקב או נגלד קרום העליון כמו שנתבאר לעיל (ר"ס ל"ו) ונגד אודם בריאה שנתבאר לעיל (סי' לח) ותלויה נגר נשבר הצלע שנתבאר כאן דדינו כדבוקה ועכ"פ מהני ביה מיעוך ומשמוש וה"ה בסרכא דבוקה לדופן בין יש מכה בדופן בין שאין מ"ב שרי ע"י מיעוך ומשמוש עוד נ"ל דבהמה שנשבר הצלע שלה ונתרפאה ואחר שעברו י"ב חודש מיום שנתרפאה נשחטה ונמצא סירכא דבוקה למקום השבירה או סרכא תלויה נגד מקום השבירה אפ"ה טריפה ולענין החלב יבואר אי"ה (בסוף סימן זה עיין שם):

ל׳סירכא תלויה זו א"צ בדיקת פושרין או רוק רק עיונא בעלמא בריאה אם לא ניתקה מאיזה מקום וכן צריך לעיין בדופן או בשאר מקומות שכנגד הסירכא שלא יהא שם ריעותא כדלעיל סעיף שלפני זה ונ"ל דגם יש לנפחה ולראות בה ונ"ל דבדיעבד כשרה אי לא נפחה ולא בדק במקומות כנגדה ודוקא מסתמא לא מחזקי' ריעותא אבל אם אירע שמיעך ומשמש בהתלויה ולא עברה נ"ל דזה ריעותא הוא דדרך הפשטת ליחה לעבור ע"י משמוש ולא מיתכשרא אפי' דיעבד כ"א כשנפחה וגם ראה במקומות שכנגדה ולא נמצא ריעותא או מכה והמחמיר לכתחלה לבודקה גם בפושרין כשיש בה ריעותא זו תע"ב ואם הריאה מליאה ליחה מבחוץ צריך לבדוק אחר נקבים כי הליחות באו דרך נקב שבריאה וזהו תחלת הסרכא וע"ל דין סירכא מתוך בועא או מתוך שאר ריעותא וסירכא שהיא תלויה ובסופה כעין כפתור ונראה הבועא מליאה מוגלא נ"ל דבין בשיפולי ובין בשאר מקום שבריאה דין א' להם דאם הסרכא דקה והכפתור קטן עד שיש לתלותה בהפשטת ליחה בעלמא יש לנפח הריאה אם אין הסרכא עולה בנפיחה כשרה ואי לא נפחה טריפה ואם הסירכא עבה והכפתור גרול ועב בועא תלויה היא זו וטריפה (הג"ה כל הדבוקים שנתבארו מסעיף כ"ה ואילך להכשירם פשוט דה"ל ריעותא ומצטרף לתר"ל וכן הליחה על הריאה המבואר בסעיף זה אף אם בדק וראה שאין שם נקבים מ"מ הוי ריעותא להצטרף לתר"ל):

ל״אסירכא שהוא ממקום למקום באונא או באומא עצמה תלוי במנהג יש מקומות שאוסרין אותה ע"פ שיטת רש"י ז"ל דלעיל (סעיף ז) דכיון דאין סרכא בלא נקב ה"ל סרכא זו קרום שעלה מחמת מכה ואינו קרום והיכא דנהוג איסור נהוג ולדידיה אפילו ממקום למקום בהיתוך אונא או אומא עצמה יש להטריף דאין אונא שכנגדה סותמת שאינה סרוכה לה אבל במדינות אלו המנהג להכשיר סירכא [מט] ממקום למקום באונא או באומא עצמה בכ"מ שהיא כדין סירכא תלויה ואין לשנות ובמקום שאין המנהג מבורר נ"ל דהסומך להקל בה"מ לא הפסיד עוד נ"ל דאם יוצאה מערוגה ונדבקת באותה ערוגה או מאונא לערוגה נגד אותה אונא וכן מאומה לערוגה שיוצאת ממנה הכל ה"ל כמו מאונא לאונא עצמה אבל מאונא לערוגה שכנגד האומא או כנגד אונא אחרת ה"ל כמאונא לאונא אחרת:

ל״באם אונא אחת עומדת בערוגה לפנים משאר אונות עד שחיתוכה במקום שראוי להיות מחובר ויש סירכא מערוגה לאותה אונא עובר על אותו חיתוך (הג"ה נ"ל דלאו דוקא עובר על החיתוך אלא אפילו יוצאה הסירכא מאותה האונא ונמשכת באלכסון וראשה השני בערוגה נגד אונא אחרת ואלכסונ' למעלה מהחיתוך) אין אומרים זהו כמו ממקום למקום בערוגה שהרי מקום האונא זו היה ראוי להיות ערוגה אלא אמרי' כיון דהשתא חיתוך הוא ה"ל כמו מאונא לאונא אחרת ואם האונות דבוקים יחד ומתכשרים על ידי היכר סדק וכדומה כמבואר לעיל (סי' ל"ה סעיף מ) ויש סרכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת דיינינן ליה כפרוד וה"ל סרכא של"כ ונ"ל דכל שכן בגדיים וטלאים שמבואר לעיל (סי' ל"ה סעיף מ"ג) שמכשירין בלא היכר כלל אם יש סירכא מאונא למקום שראוי להיות אונא אחרת טריפה דדיינינן ליה כפרוד שהרי דרכן להתפרד אח"כ:

ל״גאפילו במקומות שמכשירין סירכא באונא או באומא מינה ובה צריך לנפח הריאה כמבואר לעיל גבי תלויה ואם אחר הנפיחה רואין שהסרכא קצרה מבשר הריאה עד שהבשר שתחתיה מקמיט טריפה שסופו לינתק (הג"ה מיהו אם אזלא במיעוך ומשמוש כשר) ונ"ל דאפי' הסיר הסרכא ועדיין מקמיט טריפה וגרע טפי מאלו אינו מקמיט אחר הסרת הסרכא דה"ל סרכא על הקמט ולא מהני ביה מיעוך ומשמוש כדין תר"ל שמבואר (סי' ל"ז ס"ג) (הג"ה נלע"ד דאם ניכר שהקמט הוא מברייתו בודאי אזי כשר אפילו בלא מיעוך אבל היכא שניכר שנעשה אח"כ או אפי' יש להסתפק בו אי היה מברייתו או אח"כ אזי אפי' אם שני ראשי הסרכות רחוקים מן הקמט טריפה) לפעמים נמצא בבהמה שמנה ביותר שראשי האונות מובלעים בשומן מרוב חלב צריך להפריד השומן מהאונות עד שלא ישאר דלדולי שומן בריאה ואח"כ יבדוק בנפיחה ואז כשר (הג"ה ואם מקרי ד"ז ריעותא להצטרף לתר"ל (עיין לעיל ס"ס ל"ח) ולקמן סוף הסי'):

ל״דכבר נתבאר לעיל (סעיף י"ד) שדבוקה ממש וסירכא עבה ורחבה מאד וסירכ' דקה כחוט השערה הכל א' הוא לכל דיני סרכות המבוארים בסי' זה ומ"מ כתבו כמה רבוותא דדוקא סרכא שרירא אבל מה שנפסק בהכנסת יד הבודק בנחת לבדוק ולא נודע מקומו איה זה לא הוי כ"א ריר בעלמא וכשרה ואם נפסק והוציאו הריאה ונמצא ראש א' בריאה או בדופן או במ"א כיון שהרגיש שהיתה מחוברת אע"פ שנפסקה מחמת ידו עדיין לא יצאה מכלל סירכא דדוקא כשלא היה בה כח להתחזק אפי' באחת מקצוותיה ה"ל רירא בעלמא לא בענין אחר ואין לנהוג קולא זו כ"א בבהמת ישראל ובבודק כשר וירא את ה' מרבים שיש לסמוך עליו שלא הכניס בכח:

ל״העוד כתבו שאפי' הוציא הריאה ומצא בה סרכא במקום שמטריף מכניס אצבעו מתחתיה ומגביה קצת אם נפסקה מחמת ההגבהה כל שהוא תלינן שהוא ריר בעלמא וכשרה והכא אפי' נפסק רק באמצע ונשאר ראשי' מחוברין הואיל ונפסק ע"י תנועה קלה כזו כשרה ויש שכתבו שקבלה בידם דהגבהה זו היינו שלא יוגבה כלל מהריאה על ידה ואם הוגבה קצת מהריאה בהגבהת הסרכא אין זו קלה ולא מהני להכשיר וסברא נכונה הוא וג"ז דוקא בבהמת ישראל ועל ידי בודק כשר וירא את ה' מרבים (הג"ה יש בריאה דלדולים ומצוים בשיפולי ואינו סירכא כלל ולא מיקרי ריעותא כלל והיא ניכר לבקיאים):

ל״ובמדינות אלו נהגו להקל יותר שכשמוצא סירכא במקום שמטריף ממשמשים בה וממעכין אפי' הרבה רק שיהא בנחת עד שמסירין כל הסרכא וכשהלכה ע"י מיעוך ומשמוש מחזיקין אותה לריר כי סוברים שסרכ' גמורה כל עוד שממשמש בה היא מתחזקת יותר ומ"מ אחר שהסירו הסרכא בודקין מקום הסרכא ע"י נפיחה ופושרין או רוק כי חוששין שמא לא נזהר למשמש בנחת כ"כ או שמא מחמת שזה זמן קרוב שנעשה הסרכא עדיין לא הוקשה ואף ע"ג דמשמע דבדיקת נפיחה זו אינה עיקר מ"מ נ"ל דעשאוהו חובה ומעכבת שאם לא בדק כן טריפה הואיל ועיקר היתר מיעוך סירכות קולא גדולה היא אלא שנהגו (הג"ה ואשרי מי שלא אכל ממיעוך סירכא ויערב ויבושם לו כרו"פ (סקי"ג) וראוי להבודק ליזהר כאשר מכניס ידו ורואה שיש שם סירכ' הצריכה משמוש ימהר להוציא הריאה כל מה דאפשר ולמעך מיד כשהוציאה בעודה חמה):

ל״זקולא זו שבמדינות אלו נהגו בה בכל סרכות בין דקה בין עבה ובין בדבוקה כל שנפרד בנחת וכן בכ"מ בין בריאה ובין בורדא כללא דמלתא אין לך סרכא המטרפת שלא נהגו בה קולא זו כ"א היכא דאיכא תר"ל כמ"ש (סימן נ"ז סעיף ג') ונהגו אפי' בבהמת עכו"ם ואפי' שלא במקום הפסד ואין למחות בידם אבל במקום דלא ידוע מנהגא נראה להו דאין להורות כן כי אם כמ"ש לעיל (סעיף ל"ד ל"ה) ובבהמת ישראל כו' כמ"ש שם וכן אם הלכה הסרכא על ידי נפיחת הריאה יש להקל (הג"ה אפי' במקומות שאין מקילין במיעוך רק עם מקילין בההוא (דסעיף ל"ד וסעיף ל"ה) יש להם להקל גם בזה) אבל לנענע כדי שינתקו הסרכו' על ידי נענוע אין להקל בשום מקום דאין אנו בקיאים האיך היא הנענוע ובמקומות שנהגו לאסור בכל סרכות אפי' ניתקת בקל או ע"י נפיחת הריאה מנהגא הוא ואין להקל להם:

ל״חצריך להזהיר הבודקי' במדינות אלו שלא ימעכו כ"א בנחת ולא בכח כלל וכ"ש שלא ימעכו בסמרטוט או בצפורן או ע"י אפר וחול רק באצבעו' יגלגל קצת ולא יאמר מה בכך הרי עתיד אני לבדוק בפושרין שזה טעו' גמור דבדיק' זו להחמי' הוא ולא לסמוך עליה להקל גם צריך ליזהר שיסיר כל הסירכא מריאה ולא שישאר ממנה כלום ולא שום דלדול דכל שלא הלכה מכל וכל יראה מזה דלאו ריר הוא כ"א סירכא גמורה ותו דאיך יבדוק אח"כ בפושרין והלא הסרכא סותמת וכל שאינו נזהר בכל זה הוא מאכיל טריפות לישראל ולכן אין למנות כ"א בודק כשר וירא ה'. גם ראיתי קצת בודקים דלא קפדי אמיא ובודקים אפי' בצוננים וצריך להזהירם ע"ז שלא יטלו כ"א בפושרין (הג"ה או שיטול המים לתוך פיו קודם הבדיקה כדי שיפשרו בפיו (תב"ש ס"ק נ"ח) כללא דמיעוך ומישמוש כך הוא אם הסרכא שני צדדים להריאה דבוקה צריך למשמש בשני הדיבוקים שיגלגל הסרכא בין האצבעות אפילו הרבה רק שהגלגול יהיה בנחת ואזי אם הוא ריר בעלמא תסתלק הסרכא מעל הריאה ואם לא נסתלקת מהריאה אלא נתפרק' לשנים ונשאר עדיין מעט מהסרכא דבוק אל הריאה ימשמש עוד בהנשאר עד שתסתלק מהריאה ואפי' אם חוט דק נשאר עדיין ומכל הסרכא מחובר בריאה צריך למשמש בחוט המדולדל ההוא עד שיפול ויסתלק מהריאה ע"י גלגול אצבעות וחלילה לו שיקלוף רק שתסתלק הסרכא מעצמה מעל הריאה על ידי הגלגול באצבעות ואם לא נסתלק מע"ג הריאה ע"י גלגול האצבעות יטריפנה כי היא סרכא גמורה וכשנסתלק' ע"י הגלגול יבדוק בפושרין ככה יעשה בשני צדי הסרכא ואם הסרכא דבוקה מהריאה אל שאר מקומות שאין נקב פוסל שם א"צ למעך רק בצדה הדבוק לריאה ויעשה ככל האמור ואם אחר שנסתלק כל עובי הסרכא מעל הריאה ע"י המשמוש נשאר עוד דלדולים כעין קרומים או חוטין להלאה משטח עובי הסרכא א"צ למשמש בהם ולא לקלפם ואינו צריך להשגיח רק שמקום שטח עובי הסרכא ישאר נקי בלי שום דלדול ואם אירע שקלף אותן הקרומים ואח"כ בצבץ שם להלאה משטח עובי הסרכא אין לאסור אכן אם יש מנהג באיזה מקומות לקלוף אותן הקרומים עד כל השטח שהם נקלפים ולהטריף אם מבצבץ בכל השטח ההוא מנהגא הוא ואין לשנות מנהגם אבל במקום דליכא מנהגא יש להקל כאמור וצריכים הבודקים ליזהר בכ"ז ומי שיקל יותר ממ"ש הוא חוטא ומחטיא את הרבים ויחשוש לנפשו פן יפול בגיהנם ואין מקומו ח"ו ולהשומע ינעם ויהיה חלקו בג"ע מי שהוא בעל תורה ומעשיו כשרים יזהר שלא יאכל מן שום סרכא כ"א כסדרן למטה מחציין ואף גם זאת לצורך שבת או יו"ט אבל בחול לא אא"כ מחמת דחק (כ"כ שפתי דעת ס"ק ל"ז) והיכא דאזלא הסירכא במיעוך ונמצא תחתיה נגלד קרום העליון או ניקב קרום עליון אע"פ שאינו מבצבץ לפי שקרום התחתון קיים טריפה וכן אפי' נגלד קרום העליון או ניקב קרום עליון ע"י מיעוך הסרכא דהיינו שניכר להבודק שלא היה הנקב או הנגלד ההוא מתחלה אלא שהסרכא הדביקה אליה את הקרום העליון ובעברה מהריאה עבר עמה מעט מהקרום עליון ונעשה נקב או נגלד ומכ"ש אם כה"ג ניקב או נגלדו שני הקרומים ע"י שהסרכא קלטה אליה קרומי הריאה טריפה:

ל״טכל הקולות שנזכרו בסעיפים הקודמים לענין נתיקת הסרכות אינם נוהגים בגדיים וטלאים ועגלים הרכים שמתוך ילדותן אפי' הסירכא גמורה אינה חזקה ומתנתקת ומכל מקום נ"ל אם דבוקים החיתוכים זה לזה אפי' ביותר מחציין ואפי' השיפולים דבוקים להדדי יש להקל כל שנפרדו ע"י הולכת אצבע בנחת ביניהם כיון דבלא"ה יש מקילין בסמוכים במקום זח אבל בנדבק במקום אחר המטריף לא מהני בגדיים וטלאים ועגלים הרכים מה שמפרידן בנחת שמחמת רכותיהם הם נפרדים (הג"ה והיינו דוקא שלא כסדרן אבל כסדרן כשרה (שפתי דעת סעיף קטן ל"ח) ולענין מה נקרא גדי וטלה יש מקומות שנהגו לקרוא לנולדים מר"ה ועד חג השבועות ויש נהגו עד ט"ו באב ויש עד ר"ה ונהרא נהרא ופשטיה ובמקום דלא ידוע מנהגא יש לפסוק כ"ז שקורים טלה וגדי בלשון בני אדם וכן נ"ל לענין עגלים כ"ז שנקרא כן בלשון בני אדם:

מ׳עצה טובה להשקות הבהמה סמוך לשחיטתה שכל שלא הושקתה היא מלאה סרכות ויש שכתבו להשקות צוננים שהסרכא מחמת חמימות באה:

מ״אכל היכא שנתבאר לעיל שאין להקל בבהמת גוי היינו אפילו מגיע לישראל ריוח מזה כגון שנוטל שכר מכשרות או אפילו מגיע לו הפסד קצת אין להקל דלא פלוג רבנן אבל כשצריך לו בשר כגון בע"ש או לשאר צורך גדול נ"ל דדינו כמו בהמת ישראל:

מ״בנהגו בקצת מקומות שאחר שהפשיט את הבהמה תופס בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדים וצריך שיעשה באופן שלא יהיה ברור שסירכות מתנתקות בתנועה זו ואין לעשות כן כ"א במקום שנהגו:

מ״גכבר ביארנו (בסי' ל"ז סע"ב) שסרכא תלוי' היוצאת מהבועא טריפה משום תר"ל (הג"ה ואי אזלא התלוי' במיעוך מותר בה"מ (כ"כ השמ"ח שם בסי' ל"ז) והמתיר אף באין ה"מ אין מזחיחין אותו) אבל תלוי' היוצא מטינרי כשרה ונשנה בכאן בשביל דברים שנתחדשו בו בס"ד ואלו הן סרכא מתוך הבועא שאמרנו אפי' הבועא היא עם מ"ז אפי' למכשירים סמיכי במ"ז (בסי' ל"ז סעיף ח') מ"מ לקותא מיקרי ומורה על הסרכא שנקובה היא ומ"מ ג"ל דבמקום שנהגו להכשיר סרכא תלוי' מבועא במ"ז אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמכו ונ"ל דבועא מלא רוח דינו כמ"ז (וע' סי' ל"ז סעיף ט') ויש מקומות נהגו להכשיר תלוי' מבועא אפי' במוגלא ואין לסתור מנהגם:

מ״דסרכא מתוך הבועא בחיתוך שבין אונא לאונא למטה מחציין ודבוק' הסרכ' לחיתוך שאצלה עד לדיבוק האונות בלי חלון כשרה ואפי' לא אזלא ע"י מיעוך שסרכ' זו לאו ריעות' מיקרי דאין סופה להתפרק ונ"ל דוקא בה"מ אבל בלא ה"מ יש להחמיר כיון דאיכא בועא המפסקת בין החיתוכי' אינה מנחת להדבק דבק טוב ואם יש חלון או דבוקה מתוך הבועא בין אונא לאומא למטה מחציין אפי' בלא חלון כיון דיש פוסקים המטריפין סרכות אלו אפי' בלי בועא א"כ ה"ל עם בועא תר"ל וטריפה ובכ"ז אין חילוק בין אזלא ע"י מיעוך ומשמוש או לא ואם תלוי' יוצאת מבועא במקומות הללו דינו כשאר מקומות שבריאה שהרי אינה מתחזקת בחיתוך שכנגדה ואם למטה מחציין בין אונא לאונא יש ב' בועות והפרש כקש ביניהם רק שסרוכות להדדי אפילו בלא פילוש א"נ בועא אחת גדולה וסרכא אצלה שם ולא על הבועא והבועא אינה מנחת להגיע הצדדי' להדדי במקום הסרכא אע"ג דליכא חלון כ"ז טרפה ונראה לי דאם הסרכ' אזלא על ידיי מיעוך יש להכשיר:

מ״הסרכא היוצא מטינרי לפנים מחציין בין אונא לאונא ודבוקה לחיתוך שאצל' נ"ל דאם אזלא ע"י מיעוך יש להכשיר בין דאיכא חלון בין דליכא חלון ואי לא אזלא ע"י מיעוך יש להכשיר בלא חלון בהפסד מרובה דוקא ובחלון טריפה ויוצא מטינרי בין אונא לאומא ודבוקה לכשנגדה נראה לי בדליכא חלון ואזלא ע"י מיעוך יש להכשיר בהפסד מרובה אבל איכא חלון (הג"ה כלומר אפי' אזלא במיעוך) א"נ ליכא חלון ולא אזלא על ידי מיעוך יש להטריף (הג"ה כל סרכא אפי' אם יש מכשירין אותה רק אם אנו נוהגין כהמטריפין ואין מתירין אותה אפי' בה"מ בלי מיעוך אזי אם בצד א' מהסרכא יש טינרי אין מועיל מיעוך אפי' במקום הפסד רב):

מ״וסרכא מתוך הגומא או מתוך הקמט אפילו תלויה או דבוקה ואזלא ע"י מיעוך טרפה (הג"ה אבל סרכא דבוקה בין אונא לאונא למטה מחצין בלי חלון מתוך הקמט או גומא כשר דלא גרע קמט מבועא שנתבאר (בסעיף מ"ד) אבל אם יש חלון או בין אונא לאומא למטה מחציין בין בחלון בין בלי חלון צריך מיעוך ואף בה"מ לא משתריא בלי מיעוך ובכ"ז אין חילוק בין אם שני ראשי הסירכא יוצאים מהקמט בין שאינו קמט רק בצד א') סרכא תלויה או הולכת ע"י מיעוך מתוך האטום טריפה ונ"ל דה"ה מתוך מרא' כשרה וכ"מ דמטרפינן סרכא עם איזה ריעותא מחמת תר"ל לא מהני מיעוך ומשמוש כי אם במקום שמפורש דמהני בועא ואצלה מראה כשרה וכ"ש עליה נ"ל דלא מיקרי תר"ל די"ל דהשינוי מראה מחמת הבועא הוא ובהתרפאות הבועא יתרפא המראה אבל קליפות כמו נתק המבואר (בסי' ל"ח סי"ז) וכן ווארצלין המבואר שם ואצלו מראה כשרה אין בידי להקל סרכא תלויה מתוך הבועא במקום רביתא דהיינו חיתוכי דאוני כמ"ש לקמן (סעיף נ"ד) או שדבוקה לשם דינה כמקום אחר אפי' להנוהגין להכשיר שם בלא בועא הכא א"א שתסתם שם היטב מחמת הביעא:

מ״זסרכא תלויה או דבוק' מהבוע' יש לנפוח ולמשמש אם עי"ז עולה בשר ריאה ומכסה הבועא שאינה ניכרת כשרה דה"ל יוצא מבשר ולא מבועא ונ"ל דבדבוקה דאזלא ע"י מיעוך צריך שיהי' ג"כ שוה לבשר הריאה אחר הנפיחה דאז לא הי' אפי' מורסא דהא מכוס' הוא בבשר ומראה ריאה אבל אם עדיין גבוה לא עדיף מגבשושית וה"ל סרכא בתוך גבשושית ותר"ל הוא כמו בועא על הגבשושית (ע"ל סי' ל"ז סעיף ד') וה"ה בה"ג מתוך המורסא אבל תלויה מהבועא שנכסה אע"ג שעדיין גבוה א"נ תלויה מהמורסא אע"פ דלית לה מראה ריאה יש להכשיר:

מ״חבודק שהוציא ידו ואמר טרפה ואח"כ הכניס אחר ידו ולא מצא טרפות הרי היא טריפה דלא דיינינן להו כמכחישין זא"ז אלא אמרי' הראשון מצא בה סרכא המטרפת ובהוצאת ידו נתקה בכח או השני נתקה בהכנסת ידו בכח ולא הרגיש ונ"ל דאפי' לדידן דנוהגין דאם מוצא סרכא במקום המטריף אינו מחליטה בטרפה רק מוציא הריאה וממעך וממשמש בסרכא כמ"ש לעיל (סעיף ל"ו) מ"מ תלינן שהרגיש שניתקה בכח ממקום המטריף וכ"ש אי איכא בועא או שאר ריעותא הכשרה חיישי' שמא הרגיש שם סרכא והטריפה בלא מיעוך משום תר"ל כמבואר (סי' ל"ז סעיף ג') עוד נ"ל דמיירי הכא כשהבודק הראשון אמר טריפה והלך לו אבל אם הוא עתה לפנינו ואומר שטריפה ע"י שמצא בה חסר וכדומה ועכשיו רואין שאינו כן אם יש לתלות שטעה בדבר שראוים לטעות בו קצת ב"א יש להכשיר אבל בדבר שאין ראוי לטעות בו לאו כל כמיניה להוציאה מחזקת טרפ' ולסתור דבריו הראשונים שטרפה בסתם:

מ״טבודק שהכניס ידו ואמר טריפה בריאה ואח"כ נתברר שלא נפתח הטרפש ולא נגע עדיין בריאה ופתחו ובדקו הריאה ולא נמצא שם שום טריפות כשרה אבל אם אמר סתם טריפה חיישי' שמא נקב הרגיש בטרפש עצמה ואפי' אמר הבודק האחרון אני חפשתי הטרפש ולא מצאתי נקב חיישינן דלמא הראשון הרגיש נקב קטן והבודק הב' לא שם לבו כ"כ ונ"ל דאפי' אם הבודק הראשון אומר עתה טעיתי סבור הייתי שנפתח הטרפש והרי כולה דבוקה לאו כל כמיניה כיון שהוחזק לבודק אין סברא שטעה במאי דאין דרך שום בודק לטעות וכיון דמתחלה טרפה כסתם לאו כל כמיניה לחזור:

נ׳הקונה ריאה ואמר שמצא בה סרכא במקום שהיא טריפ' והמוכר אומר במקום שהיא כשרה וכן שני בודקים המכחישים זא"ז זה אומר כסדרן היתה סרוכה וזה אומר שלא כסדרן וכל כיוצא בזה הואיל שבאו שניהם בבת א' לב"ד אין כאן עדות כלל ומעמידין אותה בחזקת היתר כמו רוב בע"ח ואם האוסר בא תחלה והחזיקה באיסור ואח"כ בא המכחיש הרי היא אסורה ועיקר חילוקי דינים אלו (בסי' קכ"ז אי"ה ובתב"ש ס"ס כ"ט) (הג"ה במקו' שאנו מכשירין כאן נלע"ד דמיקרי ריעותא להצטרף לתר"ל וכגון שהיה בועא בריאה וממנה סרכא דבוקה לאונא שכנגדו ויש הכחשה זה אומר שהסרכא היתה כסדרן וזה אומר שהיתה של"כ טריפה משום דהוי תר"ל):

נ״אמקומות ששוחטין בהמות לעכו"ם למוכרן לישראל יש ליזהר שלא להניחן אצל העכו"ם בין שחיטה לבדיקה בלא שומר דשמא יכניס העכו"ם ידו וינתק הסרכות ובדיעבד אין לחוש ולהוציא הבהמה מחזקת כשרותה אבל אם רגילין העכו"ם בכך אסורה אפילו בדיעבד מן הסתם דה"ל כמבטל תקנת הבדיקה ובספר דמש"א דאפי' בטבח ישראל יש לחוש לכתחלה אם יש עליו אפילו חששא קצת עכ"ל:

נ״בהמנהג במדינות אלו להטריף כל סרכא מריאה לדופן באיזה מקום שהוא כל שהוא סרכא גמורה שאינה ניתקת ע"י מיעוך ומשמוש וכן אם דבוקה לדופן ואינה מתפרדת על ידי הולכת היד בנחת וכל שכן כשידעינן שניקבה האונא אע"פ שהדופן הצר סותמו היטב ואין לשנות כי מנהג קדמונים היא באשכנז וצרפת שאנו מבני בניהם והטעם דמדינא אין להכשיר במגב אונא לדופן כ"א היכא דסביך היטב בבשר הדופן כמו שיתבאר לקמן אי"ה ואנן לא בקיאין האיך נקרא סביך א"ג ס"ל כהפוסקים דמ"מ בעי בדיקת הריאה בפושרין ואנן לא סמכינן אבדיקתינו היכא דהוא לקולא ולכן אפי' נסרכה גב אונא לדופן ויש מכה בדופן נוהגין להטריף דס"ל דמ"מ צריך לבדוק הריאה בפושרין ובנפיחה ואנן לא בקיאין ואפי' ניתקת ע"י מיעוך ומשמוש נהגו להטריף בכה"ג דכיון שיש מב"ד מחלחלת את הסרכא וניתקת בקל ולכן ליכא נפקותא לדידן בכל מה שיתבאר מכאן עד סוף (סעיף ס"ט) ולא כתבתי אותן הדינים כ"א להיכא דליכא מנהגא לבאר מה שנלע"ד אליבא דדינא ואם באיזה מקומות נוהגין היפך ממה שכתוב בכאן ויש להם על מה שיסמכו ראוי שיחזיקו במנהגם:

נ״גמדינא דגמ' ריאה שניקבה בגב האונא ובשר הדופן שבין הצלעות סותמה ומהודק עליו דיבוק יפה וחזק וסותם כל הנקב או שעלה בנקב סרכא הסותמת היטב והסרכא דבוקה צדה הב' להבשר שבין הצלעות דיבוק חזק כשרה אבל אם הצלע סותם הנקב או הסרכא דבוקה בצלע טריפה דסופה ליסתר דעצם אינו מגין ואין חילוק בין ניקבה דהיינו שאחר שהסירו הדיבוק או הסרכא רואין שניקבה או אפי' אין יודעין שניקבה שאחר ההסרה אין רואין נקב לעולם בבשר כשרה ובעצם טריפה וכן אין חילוק בין נמצא כן במקום א' או יותר:

נ״דלא כל בשר הדופן מציל על סרוכת או נקובת גב האונות כ"א במקום צר שהדופן עם הריאה דוחקים אהדדי ואינם עשוים להתפרק והיא ברחבה מהשדרה עד החוד שמנקרים מן החזה ולא עד בכלל ואם הבהמה שמנה ושמנונית יש על הצלעות מן החזה נדון כצלעות דמ"מ במקום הצר הוא עומד ובארכו מהתחלת הצלעות עד נגד סיום חיתוכי דאוני ששם מתחלת האומא ומן הסתם הוא מחזיק רק עד צלע רביעית ולא בכלל אם לא שהבודק הרגיש ביד שעדיין הדופן נגד האונות ולא מהני הרגשה זו כ"א כשהבהמה תלויה שאז מתרווחת בארכה כל צורכה אז כל מה שנגד האונות כמו שהם הולכים באלכסון כך נגדם בדופן באלכסון מגין חוץ מהאלכסון אינו מגין:

נ״הגב האונות ל"ד דה"ה כ"מ שבריאה מסוף החיתוכי' ולפנים ורואין מהחיתוך שבין אונות לאומא כאלו חוט מתוח משם לצד פנים עד מקום דיבוקה בשדרה מהחוט ולמעלה לצד הצואר הכל נדון כגב האונות שכולו מקום צר ומהחוט ולמטה דינו כאומא דשם מתחיל להתרחב:

נ״ואם ניקבה אונא מקמא או בשאר מקומות שבה חוץ מגבה או עלה סרכא מא' ממקומות הללו או ניקבה אומא בכל מקום שבה אפי' בגבה או עלה סרכא מא' ממקומותיה לא מהני לה סתימת הדופן בין שדופן שכנגדו סותמו בין שדופן שכנגד האונות סותמו באלכסון וטריפה דל"מ כ"א כשהנקב וגם סתימת הדופן שניהם במקום הצר וההגנה והוא המקום דנזכר לעיל ואז מהני אפי' הסתימה או הסרכא באלכסון כגון ניקב גב האונא זו וסותם בשר הדופן שכנגד אונא שאצלה וכדומה אם ניקב גב האונא ונסתמה בבשר הדופן מחוט החזה ואילך או מבשר שכנגד האומא טריפה ונ"ל דהא דמכשרינן נקב בגב האונות ונדבקה באלכסון בבשר שכנגד האונות היינו כשאין בשר הריאה מקמיט אחר הנפיחה ע"י אלכסון דאי מקמיט עשוי להתפשט ולהתפרק ואין זה דבק טוב כמ"ש לעיל (סעיף ל"ג) אם סרכא יוצא מגב אונא והיא לעומת הצלע וסרוכה באלכסון לבשר שבין הצלעות מספקא לי אי מגין כיון דהכל הוא במקום הצר או כיון שמקום שיוצא ממנו הסירכא אין הגנה כנגדה שעצם אינו מגין ונ"ל להקל בה"מ רק שלא יהיה בשר הריאה מקמיט כמש"ל:

נ״זכל נקובה וסרוכה דמכשירינן הכא על ידי סתימת הדופן נראה לי דיש להחמיר בהפוסקים דבעי שיהא דוקא סביך לבשר היטב והיינו שסרוכה היטב חוטים קצרים פחות מטפח וגם הם עבים קצת וכ"ש אם הגב דבוק ממש בבשר היטב אבל סרכא בעלמא לא אם לא במקום שנהגו להקל בכל גווני רק שיהא סתום לגמרי בסרכא והסרכא דבוקה בחוזק לבשר ובכ"מ שביארנו כאן דמהני הסתימה א"צ בדיקת נפיחה כלל רק שיהא סתום למראית העין דאמרי' מסתמא סתום בכל הנקב כיון שהוא במקום רביתא:

נ״חגב האונא שניקבה ונסתם בבשר ובעצם שנגד האונות ולא שנסתם בסרכא כ"א הבשר והעצם נדבקו היטב על הנקב לסתום מכל צד נ"ל דאפי' רוב הסתימה בשר ומשהו עצם טריפה דכיון דמקום עצם עשוי להפתח הרי יהיה נקב משהו אבל אם כל הנקב סותם בסרכא היטב והסרכא מדובקת ומסובכת היטב בבשר ובעצם בהא נ"ל דאזלינן בתר רובא אם הרוב בבשר אמרינן דלא תינתק הסרכא אפי' מהעצם שתתחזק ע"י קצת הדיבוק בבשר ואפי' אם תנתק מהעצם עדיין תתחזק בבשר הואיל וגם עתה עיקר חיזוקה בבשר ולא תמוט לעולם וע"י התחזקותה בבשר הרי הנקב סתום מכל צד ומ"מ אי איתא לקמן סרכא מגב לבשר ולעצם והחלק שנגד העצם פרוד ותלויה סמוך לעצם אע"פ שהיא מיעוטא אין להכשיר דע"כ לא נחלקו רבותינו והתירו כ"א כשהמיעוט שנגד העצם דבוק עכ"פ לעצם דאיכא תרתי לטיבותא שמא תתחזק גם בעצם ואת"ל תתפרד שמא די בחיבור הבשר לבד משא"כ בנ"ד שאין לנו להוסיף קולא על המקילים וכ"ש אם הסרכא כולה נגד הבשר וקצת ממנה אפי' מיעוטא תלויה על הבשר ואינה דבוק' בו דטריפ' דנראה מזה דלאו דבק טוב הוא ונקב זה אינו עשוי ליסתם בטוב ובכ"ז אין חילוק בין ידעינן שנקב תחת הסרכא או לא דסתם סרכא מחזקינן בנקב כמש"ל (סעיף ז) ובמקומות דנהוג להכשיר סרוכה לבשר ולעצם אין לסתור מנהגם דיש להם על מה שיסמכו ומ"מ סרוכה לב' צלעות קטנות העליונות הניתן לכהנים אינו בכלל היתר זה דהם הזה מקרי ולא דופן ולא סתמי עד שיודע להם שנהגו בפירוש היתר גם באלו ומ"מ בה"מ דינם שוה לשאר צלעות בכ"מ:

נ״טהיכא דסרכא יוצא משיפולי אונא או בכ"מ שמשפע מגב אונא ומתפשטת גם על הגב וסרוכה בבשר כנגדו כראוי אזלינן בתר רובא אם רוב הסרכא בגב אמרי' מסתמא כאן הי' הנקב והסרכא משם יצאה אלא שנתפשט לחותה גם למטה וכשרה ואם לאו טריפה:

ס׳גב האונא שנסרך לבשר דופנה ויש סמוך לסרכא על הרואה כמו שחין אבעבועות טריפה דמקום השחין מחלחל ומקלקל הסתימה ועשוי' להתפרק ולפ"ז נראה לי דאם ידעי' שיש כאן נקב בגב אפי' השחין הזה בדופן סביב הסתימה יש לאסור דהרי עשוי להתפרק משם:

ס״אבמקום שאוסרין סרוכה לעצם ונמצא מכה בעצם דינו כנסרך מאומא לדופן ומכה בדופן שיתבאר לקמן (סעיף ס"ג):

ס״בשני אונות הסרוכות מגב לדופן וראשי הסרכות דבוקים זה בזה בדופן ואין ניכר שם ראשי הסרכות טריפה דאמרי' סרכא הוא שעלת' מגב אונא לגב אונא ואח"כ נדבקה לדופן ואע"פ שהיא דבוקה דיבוק חזק כשיתפרדו האונות זו מזו תתפרק מהדופן ואם נראה דלאו סרכא אחת היא כגון שהסרכא העולה מכאן עבה והעולה מחברת' דקה עד שנראה דלאו א' הן כשרה:

ס״גהיכא דנדבק' הריא' או נסרכה במקום דלא מהני סתימה כגון מגב אונא לדופן נגד אומא או משאר מקומות הריא' בין מבחוץ ובין מבפנים לדופן אפי' נגד האונא יש להסתפק אם סרכא זו מריאה באה וטריפ' שהרי אין זה סתימה או מדופן בא די"ל שהי' בדופן איזהו מכה ומחמת לחות זה קלטה הריאה אצל' או יצא סרכ' ממנו ונאחזה בריא' ולכן מפרקינן הריא' מהדופן ורואים אם יש מכה בדופן שם תלינן הריעותא בדופן וכשיר' ואפי' גם בריא' יש צמחים סביבות הסרכ' או הדיבוק תלינן דמחמ' המכה של דופן עלו צמחי' אלו שכן דרך המכ' להעלות צמחים נגדו וא"ל איפכא דלמא מכה שבדופן מחמת צמחים שבריא' דאין דרך הדופן להתקלקל מחמת ריעותא שבריא' ונ"ל דה"ה שאר ריעות' בריא' במקום הסרכ' כל דאפשר לתלותו במכת הדופן אבל מה שאין דרך להיות בריאה מחמת הדופן כגון שנתרוקן הבשר שם דאפי' מחזיק פחות מרביעית וכדומ' שאין סברא לתלותו במכת הדופן אין להקל ואם אין מ"ב אע"ג דבריא' נמי ליכא ריעות' טריפ' דמסתברא לתלות הסרכא בריא' דעלולה לכך:

ס״דכשיש מ"ב דמכשרינן היינו אפי' בלא בדיקה דא"צ לנפח' ולבדוק אם לא ניקבה הריא' אע"ג דודאי אי מצא שם נקב טריפ' אע"ג שיש מכה בדופן מ"מ לא מחזקינן ריעותא לבדוק אחר זה וכשאין מכה בדופן דמטרפינן לא מהני בדיקה שאפי' אם יבדקנה בפושרין ולא יבצבץ כיון דתלינן הריעותא בריא' אמרי' נמי דקרום עלה בנקב וסתמה וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ונ"ל דבמקום שאין מנהג אין להכשיר ע"י מ"ב אפי' אין ריעותא בריא' כ"א ע"י בדיק' דהיינו שיזהר להפריד הריא' מהדופן במתון ע"י סכין חד שלא יקרע קרומי הריאה ואח"כ ינפחנה בפושרין כמ"ש (סי' ל"ו סעיף ג') לראות אם אינה מבצבצת עוד נ"ל דבמקום דמכשירין הכא אפי' הריא' נקמטת קצת בנפיח' ע"י סרכא זו אין לחוש דעיקר ריעותא דקמט שסופה להתפשט ולפסוק הסרכא ויתגלה הנקב שבריא' הא סרכא זו תלינן דמהדופן באה ונהייתה ואין בריא' שום ריעותא ואפי' להסוברים דאיסור סרכות משום שסופה להתפרק ולינקב טעמייהו דמכשרינן בשיש מ"ב משום דמסתמא תתפרק מצד דופן דבמקום המכה רך א"נ כיון שהסרכא עיקרה מהדופן רק שנאחז' בריאה אינה דבוק' בריאה בחוזק לשתנקב בהפרדה לכן אפי' הריא' נקמטת קצת אין לחוש שתינקב בהפרד':

ס״הודוקא בסרוכה לדופן מכשרינן ע"י מכה שבדופן מפני שהיא רחבה ולחותה מרוב' אבל דבוקה או סרוכה הריא' לשאר מקומות כגון הזה וגרגרת ושומן הלב וטרפש וכיוצא בהן אע"פ שיש שם מכה ואין ריעות' בריא' טריפ' דאין דרך מקומות הללו להוציא ליחה וסרכא ומסתמא מריאה באה ולא מהני בדיקה ובמקומות שנהגו להקל גם במקומות אלו ג"ל דאין לסתור מנהגן דיש להם על מה שיסמכו:

ס״ומכה זו שאמרנו היינו שיש בדופן כעין נגע אע"פ שחייתה כל שיודעים בודאי שמכה היתה שם אמרי' שקלט' אז הריא' אצלה וכן נשבר הצלע אע"פ שחזר ונקשר ה"ל מכה אבל אם יש בהרות שחורות בפנים אינו סי' מכה דזה בא מחמת המכה שהכו אות' על גבה ולכן נ"ל אם יש מכה בחוץ ובהרת בפנים שפיר קרינן לה מכח אבל אם יש מכה מבחוץ ואין רואין שום ריעותא בפנים אין דינו כמכה:

ס״זכשאין מ"ב אפי' כל הריאה דבוקה יפה בדופן טריפה והמקיל בזה בר נידוי הוא והכלים אסורים:

ס״חאם האונא והאומא נסרכו בסרכא א' לדופן כנגד האונות אם רוב הסרכא באונא אמרי' דהסרכא מהאונה באה אלא שנתפשט לחות' גם באומא וכשרה ואם הרוב מהאומ' ואין מ"ב טריפ' וכן אם נסרכ' אונא לדופן שנגד האונא והאומא או לחזה ולדופן אזלי' בתר רובא ודוקא סרוכה אבל נקוב' דינו כמ"ש לעיל (סעיף נ"ח) גבי לבשר ולעצם ועיין עוד שם בדינים אלו וכן ריאה הסרוכה לדופן שיש בו מכה והסרכא במכה וחוצ' לה אם הרוב במכה כשר' ואם הרוב חוצה לה אע"פ שהמכ' באמצע הסרכא והסרכא מקיפה ויש רוב בהצטרף כל ההיקף שחוץ למכה טריפה וכן אם סרוכה למכה שבדופן לטרפש וכדומה אם הרוב במכה שבדופן כשר' ואם לאו טריפ' ונ"ל דהיכ' דלא נהוג אין להקל בכולהו רובי שנזכרו בסעיף זה ובסעיף נ"ט זולת בנסרך לעצם ולבשר שבסעיף נ"ח יש להקל כמ"ש שם דהרבה פוסקים מכשירים בעצם או בבשר ובעצם:

ס״טבכ"מ שמכשירין ע"פ הרוב אם א"א לעמוד עליו היכן הוא הרוב או שנרא' שהוא מחצה על מחצה טריפ' ויש מקצת שוחטים שרצו להכשיר כשסרוכה לשבר שבצלע אע"ג דרוב הסרכא חוץ לשבר אומרים דכולה נשבר רק שנקשר יפה עד שאינו ניכר ואין לסמוך ע"ז כלל:

ע׳מי שקנה צד כבש ומצא בין הצלעות סרכות תלויות שלא במקום הצ' דהיינו ממיצר החזה ולמטה כשרה דמעמידין הטבח בחזקת כשרות ואמרי' מסתמא תלויות היו ולא מחוברות לריאה אא"כ יש איזה אומדנות מוכיחות לזה ריאה שנמצא עלי' כמו חלב כיסוי והוא בשר בלוי קולפין אותה מעליה ואם הריאה תחתיו שלם ויפה כשר ומיהו דוקא אחר הנפיחה לראות שאין שום טריפות ונ"ל דאם יש איזה ריעותא מצטרף לריעותא דבשר בלוי להיות תרתי לריעותא וטריפה (ועיין לעיל סימן ל"ה סעיף מ"ב וסימן ל"ח סעיף י"ז) ריאה שנמצא עליה עצם דק ארוך קצת דבוק בעורה לרחבה ומסתמא נפרד מן הצלעות אע"פ שמפרידין אותה ממנה ונמצא הריאה שלימה טריפה דעלולה לינקב ואנן לא סמכינן אבדיקתינו היכא דצריך בדיקה מדינא ונ"ל דלצורך גדול יש לסמוך אנפיחה בפושרין (הג"ה סרכא תלויה מתוך איזה ריעותא ורוב הסרכא חוץ לריעותא אפ"ה טרפה (ע' ס"ק קצ"ח) בשר בלוי שנקלף ונמצא תחתיו שהריאה מזיע כמו טיפי דמים צריך שאלת הרופאים (עיין ס"ק ר"ג) כל בהמה שנטרפה ע"י סרכא של"כ או ע"י סרכא עם עוד ריעות' דה"ל תר"ל בכ"ז במקום ה"מ יש לדון אותה לספק טריפה ולא לודאי טריפה אלא א"כ נתמעכ' הסרכא ועברה במיעוך ונמצא נקב תחתיו זה הוי ודאי טריפה כיון שיש נקב ברור אבל טם לא יכלה הסרכא לעבור כלל במיעוך אינה רק ספק טריפה כל שלא נראה תחתיו נקב אחר שעברה במיעוך או שחתכה בסכין סמוך לריאה באופן שידוע שלא נעשה הנקב עכשיו וכן נמי לפי ראות עיני הבודק המומחה הבקי בסרכות אם נראה לו לפי ענין הסרכא שכאשר היה חותכה בסכין היה נמצא תחתי' נקב יש לדונה לודאי טריפה וזולת זה אינה רק ספק טריפה וכ"ז דוקא במקום הפסד גדול אבל בלא"ה כל שנתבאר לעיל דמיקרי של"כ יש לדונו לודאי טריפה החלב מכל בהמה שנטרפה ע"י סרכא של"כ או סרכא על ריעותא אסור ג"י למפרע זולת דבוקה למכה בדופן או תלוי' נגד מ"ב ולא אזלא במיעוך דמטרפינן אזי אם ניכר שהיא מכה ישינה אסור החלב עד יב"ח וכמש"ל (סע"ו) ואם ראו שנשבר הצלע תוך יב"ח או שהוכתה בדופן תוך יב"ח ויש לתלות שמאותה הכאה בא המכה שהיתה הכאה גדולה וכל כה"ג אין החלב אסור רק עד אותה העת):

ע״אסירכא שאינה בריאה רק בשאר מקומות שנקיבתן במשהו ודבוקה למ"א ואינה ניתקת במיעוך ומשמוש או שדבוקה למ"א בלא סרכא יש להחמיר ולאסור על פי דיעה ראשונה דלעיל (סי' ז') דס"ל אין סרכא בלא נקב ומ"מ סרכא מסומכי' דטחול או מלב כיון שאין הנקב פוסל בהם אא"כ עבר הנקב דופן עב דהיינו הסומכ' בטחול ועד בית החלל בלב תלינן דהנקב לא עבר עד מקום המטריף וכשר ונ"ל דכ"ש היכא דלא מיטריף כ"א בניקבו ב' העורות כגון קורקבן וכדומה יש להכשיר דלא ניקב כ"א עור החיצון ובין בהא ובין בטחול ולב נ"ל דאין להכשיר כי אם אחר הבדיקה שלא ניקב או עברה הריעותא תחתיו לסוף המקום המטריף ואפי' בדיעבד מעכבת בדיקה זו (ועיין סי' מ"א ומ"ב ומ"ו) וסרכא מכיס הורדא למקומות אחרים שאין הנקב פוסל כשר:

ע״בכגון הא צריך לאודועי לשוחטים ובודקים שלפעמים הוא ניתק ממקום למקום או למדינה אחרת והוא רוצה לנהוג בדבר התלוי במנהג כמו שראה מרבו במקום הראשון וזה לא יתכן דלא במנהג הבודק תליא מלתא כי אם במנהג המקום וצריך לחקור אחר מנהג המקום שהוא שם עתה ואם א"א להוודע לא יסמוך על מנהגו דמקדם רק יעשה כדינא:
סליק