סוד ישרים, הושענא רבה י״חSod Yesharim, Hoshana Rabba 18
א׳(ישעיהו כ״ה:א׳)
ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן וגו' ומבואר בזוה"ק (בלק קצג:) ה' אלהי וגו' ה' רזא עלאה שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידע אלהי רזא קול דממה דקה וגו' כי עשית פלא כסויא ולבושא וכו' אבל עצות מרחוק מאי נינהו תרי בדי ערבות וכו'. היינו כי כל העבודות היקרים ביותר ומבוררים מאוד מנגיעת אדם נכללו ברזא דערבות ולכך נקראו תרי בדי ערבות עצות מרחוק. וביאור הענין כי כל העבודות שהציב הש"י בזה העולם המה רק למען להמשיך על ידם את האור אל כל הלבושים וזהו שנאמר (בראשית א׳:ד׳) ויבדל אלהים בין האור ובין החושך וזאת ההבדלה בעצמה מסר ג"כ הש"י לישראל אשר רק כפי עבודתם כך יהיה מנהיר אצלם האור בהלבושים הגם שכל מה שהבדיל הש"י לחושך יהיה נשאר בחושך אכן זאת בעצמו שנבדל להיות נשאר בחושך מסר ג"כ הש"י בהדעת של ישראל וכענין דאיתא בירושלמי אם אין דיעה הבדלה מנין היינו שכל ההבדלות המה רק בהדיעה של ישראל כלומר כפי עבודה שבתפיסת דעתם כך יכולין המה להבדיל מאילנא דחיי ויכולין ג"כ להכניס באילנא דחיי כדאיתא בזוה"ק (מקץ קצג.) באילנא דחיי אית דרגין אלין על אלין ענפין ועלין קליפין גופא דאילנא שרשין וכלא הוא אילנא וכו' היינו כפי מה שישראל מצמצמים עצמם בעבודת דעתם כך נכלל על ידם הלבושים שלהם באילנא דחיי וההבדל נתמעט מצדם כדאיתא בזוה"ק (ויקרא יב) ישראל באן אתר יהב לון שלח ליה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים היינו כי רקיע השמים הוא ההבדל שהציב הש"י בין מים עליונים למים תחתונים כדכתיב (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ובזה ההבדל הנקרא רקיע שמים הוא המקום של ישראל כי כפי מה שישראל מבררים א"ע בעבודתם כך נתמעט נגדם זה ההבדל ונעשה ממים תחתונים ג"כ מים עליונים ע"ד שביאר אאדמו"ר הג' הק' זצלל"ה שזה שלא נאמר במזמור הללו את ה' מן השמים וגו' גם המים אשר מתחת לארץ יען שמיירי שם מהללו ובעת שהאדם מהלל ומשבח להש"י אזי מנהיר גם במים אשר מתחת לארץ כל הבהירות עד שהם ג"כ נכללים במים אשר מעל השמים ואין מצד זה האדם המהלל ועובד הש"י שום הבדל כלל בין מים למים וכ"כ ככי מה שישראל מצמצמים א"ע בעבודתם כך מנהיר נגדם עוצם הבהירות מרקיע השמים עד שאין שום מסך המבדיל נגדם וזהו דאיתא בזוה"ק (ויקרא שם) באן אתר יהיב לון וכו' ברקיע השמים וכו' ושמים רומזין על בהירות היותר גדול שכל הויות השמים לא באו עדיין בעולם בשום התלבשות רק מעצמות בהירות המאמר יהי רקיע כל כך יש בעבודת ישראל כח להנהיר בהלבושים מעוה"ז ועל העבודה העצומה כזאת רומזין תרי בדי ערבות הנקראים עצות מרחוק שהוא חלקו של דוד המלך שהיה מוסר גם הטובת הנאה מעבודתו להש"י כדאיתא בגמרא (ב"ק סא) מאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא דגמרא וכו' היינו שאפילו הטובת הנאה מעבודתו מסר ג"כ להש"י ולא חפץ שהדבר הלכה שחידש יהיה נקרא על שמו וכדכתיב שאמר (שמואל ב כ״ג:ה׳) כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח היינו שהיה בנייחא דוקא מזה שלא היה נראה מעבודתו על הגוון שום צמיחה והיה נראה לעיני אדם שכל מה שהתחיל לא היה גומר ומזה בעצמו היה לו כל הנייחא כי היה כ"כ דבוק ומקושר ברצונו יתברך עד שגם הכלי שלו מעבודתו מסר ג"כ בחזרה להש"י ועבודה עצומה כזו נקראת עצות מרחוק שעליה רומזין תרי בדי ערבות כמבואר שם בזוה"ק ולכן היה הש"י מנצח על ידו כל הלבושים אפילו הרחוקים ביותר עד שלא נשאר מצד דוד המלך שום לבוש אצל ישראל משולל תיקון ח"ו ולכן נקרא דוד המלך בר נפלי כדאיתא בגמרא (סנהדרין צז) וכמבואר בזוה"ק (תצא רעט.) ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפל תמן וכו' ובג"ד אקרי משיח בר נפלי וכו' היינו כי יען שהיה בכחו להפיל א"ע כ"כ מרחוק לבל יחפוץ אפילו טובת הנאה מיגיעת עבודתו לכן יש ג"כ בכחו להעלית ולתקן כל הלבושים השפלים והנמוכים אפילו הרחוקים ביותר ועל עבודה עצומה כזאת איתא בזוה"ק (תרומה קסה.) שבע רקיעין אינון וכו' בכלהו שביעאה עדיף בר תמינאה דקא מדבר לכולהו וקיימא על כולהו דכתיב (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות מאן חכם בערבות ומאן אינון ערבות אלא ערבות דא רקיעא שביעאה וכו' א"ה שתי ערבות דקא מתחברן בלולב וכו' דהא דא עביד פירין ואיבין ודא לא עביד פירין ואיבין אלא ודאי כלא הוא רזא דערבות דבלולב וכו' ומאן איהו האי רקיע טמיר וגניז דקיימא על גב חיותא דאיהו רוכב בערבות וכו' היינו כי רקיעא שביעאה מורה על כל עבודות ורקיעא תמינאה מורה על גודל התשוקה העולה במעלה על גבי כל עבודות שאי אפשר להגיע לבהירות עצום כזה הנקרא רוכב בערבות ע"י שום עבודה כי אם ע"י התשוקה ועל זאת התשוקה רומזין ערבי נחל כדאיתא בזוה"ק (קדושים פה) ומאן דתיאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וכו' ואיתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל וכו' ועל תשוקה כזו רומז יום הערבה שהוא חלקו של דוד המלך. וזהו דאיתא בזוה"ק (תרומה קסט.) בגין דהא שתי ערבות לא עבדון איבין ופירין וכנישו דבנין לגבייהו אינון פירין ואיבין דלהון וכו' היינו הגם שלפי הנראה אינו ניכר מעבודה העצומה הזו שנקרא ערבה שום צמיחה כי לא עבדון איבין ופירין ועבודה חזקה כזאת הוא לפי הנראה כענין מאמרם ז"ל בגמ' (ב"ק) כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו בכל זאת צריך שיהיה נכלל אצל האדם בעבודתו אף הכח הבהירות מערבה ג"כ וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) וכנישו דבנין לגבייהו אינון פירין ואיבין דלהון היינו שזה הצמצום בעצמו שיכול כ"כ לעכוב ולעצור את עצמו לבלתי יתגלה כלל צמיחת עבודתו זאת בעצמו הוא עיקר הפרי מעבודת ערבה כי ע"י זה הכח מעבודת הערבה נתעלה האדם כ"כ בעבודתו למעלה עד הרצון העליון ית' הנקרא רקיע טמיר וגניז דקיימא על גבי חיותא כלומר שנתעלה האדם כ"כ להאור עליון עד שאין שום חילוק והבדל מצדו בין אור להלבושים רק שהש"י הוא השורש והמקור וישראל עם כל הלבושים שיש בהם המה הכל עלה במחשבה אצלו יתברך:
ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן וגו' ומבואר בזוה"ק (בלק קצג:) ה' אלהי וגו' ה' רזא עלאה שירותא דנקודה עלאה סתימא דלא ידע אלהי רזא קול דממה דקה וגו' כי עשית פלא כסויא ולבושא וכו' אבל עצות מרחוק מאי נינהו תרי בדי ערבות וכו'. היינו כי כל העבודות היקרים ביותר ומבוררים מאוד מנגיעת אדם נכללו ברזא דערבות ולכך נקראו תרי בדי ערבות עצות מרחוק. וביאור הענין כי כל העבודות שהציב הש"י בזה העולם המה רק למען להמשיך על ידם את האור אל כל הלבושים וזהו שנאמר (בראשית א׳:ד׳) ויבדל אלהים בין האור ובין החושך וזאת ההבדלה בעצמה מסר ג"כ הש"י לישראל אשר רק כפי עבודתם כך יהיה מנהיר אצלם האור בהלבושים הגם שכל מה שהבדיל הש"י לחושך יהיה נשאר בחושך אכן זאת בעצמו שנבדל להיות נשאר בחושך מסר ג"כ הש"י בהדעת של ישראל וכענין דאיתא בירושלמי אם אין דיעה הבדלה מנין היינו שכל ההבדלות המה רק בהדיעה של ישראל כלומר כפי עבודה שבתפיסת דעתם כך יכולין המה להבדיל מאילנא דחיי ויכולין ג"כ להכניס באילנא דחיי כדאיתא בזוה"ק (מקץ קצג.) באילנא דחיי אית דרגין אלין על אלין ענפין ועלין קליפין גופא דאילנא שרשין וכלא הוא אילנא וכו' היינו כפי מה שישראל מצמצמים עצמם בעבודת דעתם כך נכלל על ידם הלבושים שלהם באילנא דחיי וההבדל נתמעט מצדם כדאיתא בזוה"ק (ויקרא יב) ישראל באן אתר יהב לון שלח ליה ויתן אותם אלהים ברקיע השמים היינו כי רקיע השמים הוא ההבדל שהציב הש"י בין מים עליונים למים תחתונים כדכתיב (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ובזה ההבדל הנקרא רקיע שמים הוא המקום של ישראל כי כפי מה שישראל מבררים א"ע בעבודתם כך נתמעט נגדם זה ההבדל ונעשה ממים תחתונים ג"כ מים עליונים ע"ד שביאר אאדמו"ר הג' הק' זצלל"ה שזה שלא נאמר במזמור הללו את ה' מן השמים וגו' גם המים אשר מתחת לארץ יען שמיירי שם מהללו ובעת שהאדם מהלל ומשבח להש"י אזי מנהיר גם במים אשר מתחת לארץ כל הבהירות עד שהם ג"כ נכללים במים אשר מעל השמים ואין מצד זה האדם המהלל ועובד הש"י שום הבדל כלל בין מים למים וכ"כ ככי מה שישראל מצמצמים א"ע בעבודתם כך מנהיר נגדם עוצם הבהירות מרקיע השמים עד שאין שום מסך המבדיל נגדם וזהו דאיתא בזוה"ק (ויקרא שם) באן אתר יהיב לון וכו' ברקיע השמים וכו' ושמים רומזין על בהירות היותר גדול שכל הויות השמים לא באו עדיין בעולם בשום התלבשות רק מעצמות בהירות המאמר יהי רקיע כל כך יש בעבודת ישראל כח להנהיר בהלבושים מעוה"ז ועל העבודה העצומה כזאת רומזין תרי בדי ערבות הנקראים עצות מרחוק שהוא חלקו של דוד המלך שהיה מוסר גם הטובת הנאה מעבודתו להש"י כדאיתא בגמרא (ב"ק סא) מאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא דגמרא וכו' היינו שאפילו הטובת הנאה מעבודתו מסר ג"כ להש"י ולא חפץ שהדבר הלכה שחידש יהיה נקרא על שמו וכדכתיב שאמר (שמואל ב כ״ג:ה׳) כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח היינו שהיה בנייחא דוקא מזה שלא היה נראה מעבודתו על הגוון שום צמיחה והיה נראה לעיני אדם שכל מה שהתחיל לא היה גומר ומזה בעצמו היה לו כל הנייחא כי היה כ"כ דבוק ומקושר ברצונו יתברך עד שגם הכלי שלו מעבודתו מסר ג"כ בחזרה להש"י ועבודה עצומה כזו נקראת עצות מרחוק שעליה רומזין תרי בדי ערבות כמבואר שם בזוה"ק ולכן היה הש"י מנצח על ידו כל הלבושים אפילו הרחוקים ביותר עד שלא נשאר מצד דוד המלך שום לבוש אצל ישראל משולל תיקון ח"ו ולכן נקרא דוד המלך בר נפלי כדאיתא בגמרא (סנהדרין צז) וכמבואר בזוה"ק (תצא רעט.) ובזמנא דנוקבא פתיחא כל מאן דהוה נפיל תמן לא הוה סליק ומשיח בן דוד נפל תמן וכו' ובג"ד אקרי משיח בר נפלי וכו' היינו כי יען שהיה בכחו להפיל א"ע כ"כ מרחוק לבל יחפוץ אפילו טובת הנאה מיגיעת עבודתו לכן יש ג"כ בכחו להעלית ולתקן כל הלבושים השפלים והנמוכים אפילו הרחוקים ביותר ועל עבודה עצומה כזאת איתא בזוה"ק (תרומה קסה.) שבע רקיעין אינון וכו' בכלהו שביעאה עדיף בר תמינאה דקא מדבר לכולהו וקיימא על כולהו דכתיב (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות מאן חכם בערבות ומאן אינון ערבות אלא ערבות דא רקיעא שביעאה וכו' א"ה שתי ערבות דקא מתחברן בלולב וכו' דהא דא עביד פירין ואיבין ודא לא עביד פירין ואיבין אלא ודאי כלא הוא רזא דערבות דבלולב וכו' ומאן איהו האי רקיע טמיר וגניז דקיימא על גב חיותא דאיהו רוכב בערבות וכו' היינו כי רקיעא שביעאה מורה על כל עבודות ורקיעא תמינאה מורה על גודל התשוקה העולה במעלה על גבי כל עבודות שאי אפשר להגיע לבהירות עצום כזה הנקרא רוכב בערבות ע"י שום עבודה כי אם ע"י התשוקה ועל זאת התשוקה רומזין ערבי נחל כדאיתא בזוה"ק (קדושים פה) ומאן דתיאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וכו' ואיתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל וכו' ועל תשוקה כזו רומז יום הערבה שהוא חלקו של דוד המלך. וזהו דאיתא בזוה"ק (תרומה קסט.) בגין דהא שתי ערבות לא עבדון איבין ופירין וכנישו דבנין לגבייהו אינון פירין ואיבין דלהון וכו' היינו הגם שלפי הנראה אינו ניכר מעבודה העצומה הזו שנקרא ערבה שום צמיחה כי לא עבדון איבין ופירין ועבודה חזקה כזאת הוא לפי הנראה כענין מאמרם ז"ל בגמ' (ב"ק) כל המוסר עצמו למות על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו בכל זאת צריך שיהיה נכלל אצל האדם בעבודתו אף הכח הבהירות מערבה ג"כ וזהו דאיתא בזוה"ק (שם) וכנישו דבנין לגבייהו אינון פירין ואיבין דלהון היינו שזה הצמצום בעצמו שיכול כ"כ לעכוב ולעצור את עצמו לבלתי יתגלה כלל צמיחת עבודתו זאת בעצמו הוא עיקר הפרי מעבודת ערבה כי ע"י זה הכח מעבודת הערבה נתעלה האדם כ"כ בעבודתו למעלה עד הרצון העליון ית' הנקרא רקיע טמיר וגניז דקיימא על גבי חיותא כלומר שנתעלה האדם כ"כ להאור עליון עד שאין שום חילוק והבדל מצדו בין אור להלבושים רק שהש"י הוא השורש והמקור וישראל עם כל הלבושים שיש בהם המה הכל עלה במחשבה אצלו יתברך:
1