סוד ישרים, הושענא רבה ו׳Sod Yesharim, Hoshana Rabba 6
א׳שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי וגו' עד אמצא מקום לה' (תהילים קל״ב:ב׳-ג׳). והנה מצינו בגמ' (סנהדרין קד) שחזקיה נענש משום שאמר והטוב בעיניך עשיתי ומבואר בגמ' (ברכות מ') שזה נקרא תולה בזכות עצמו אכן דוד המלך אמר זאת אחר שאמר ה' לא גבה לבי היינו אחר שנתברר היטב שאין בלבבו שום גבהות כי הכיר היטב שכל המלוכה שלו הוא רק מצד הש"י שברצונו הפשוט בחר בו ולא משום שהוא דוקא הכלי למלוכה כי כאשר יבחר רצונו הפשוט ית' בנפש אחר יהיה הנפש זולתו ג"כ כלי להיות מלך על ישראל וא"כ לא יתכן שימצא אצלו איזה גאות מפאת המלוכה וכיון שנתברר כ"כ גם בזה העולם בתכלית הבירור לכן היה יכול לומר זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' בתקיפות גדול כנגד כל המקטרגים כי כל הבירורים והנסיונות של האדם המה רק כנגד המקטריגים כי לפני הש"י הכל גלוי גם טרם הבירורין ובלעדי הנסיון ואין שכחה לפני כסא כבודו אלא כדי לסתום פיות המקטרגים אמר ד"ה זכור ה' לדוד את כל ענותו וגו' כדי שיתגלה גם לעיני המקטרגים איך שהש"י שוכן בו וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:) ומנא ידעינן דהא קוב"ה אתרעי ביה ושוי מדוריה ביה כד חמינן דרעותא דהאי בר נש למרדף ולאשתדלא אבתריה דקוב"ה בלביה ובנפשיה וברעותא ודאי תמן ידעינן דשריא ביה שכינתא וכו' וכך נתברר דהע"ה ג"כ לעיני כל שהיו רואים מפורש שאינו בנייחא משום טובה ומשום לבוש כדכתיב אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני ולעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב וגו' ממילא נתברר שהקב"ה בחר בו ושויא מדוריה ביה כי מחמת זה בעצמו שהש"י חפץ בו ושוכן בלבו אינו בנייחא משום לבוש עד אמצא מקום לה'. וענין מקום לד' היינו שיתגלה הכבוד שמים שיש בעומק כל הלבושים מזה העולם וזה ההתגלות הוא העיקר מקום לה' הנקרא מקום המקדש וזהו דאי' בגמ' (זבחים נד:) עד אמצא מקום לה' היכן מצא בספר יהושע מצא בכולהו כתיב (יהושע יח) וירד ועלה הגבול ותאר הגבול ובבנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב וכו' מזה הבין שהוא מקום המקדש כי עיקר מקום המקדש הוא שיכולין להשתחות ולמאיך גרמיה ולמסור כל הקומה להש"י לזה באשר מצא הגבול שנאמר בו ועלה הגבול הבין שבזה המקום להעלות לדרגא העליונה מאוד להכיר איך שעלה במחשבה שם ודווקא ע"י זאת הדרגא העליונה יכולין למאיך גרמיה דישריה עליה גאותא דקוב"ה ולהשתחות ולמסור כל הקומה להש"י כדכתיב (שמואל) ויהי בא דוד עד הראש אשר ישתחוה שם לאלקים היינו שדווקא שם היה יכול למסור כל הקומה שלו להש"י כי במקום שהראש ישנו שם גם הגוף כדאי' בזוה"ק (יתרו פב.) באתר דאית רישא אית גופא וכו' ומזה הבין שארכו שלו מסודרת יפה וזהו ועלה הגבול וגו' שהיה יכול להגביה את עצמו למעלה מאוד ולהכיר איך שישראל עלו במחשבה בשורש עתיקא למעלה מעבודתם ומשם למאיך גרמיה ולהשתחוות ולמסור כל הקומה שלו להש"י כי כיון שנתגלה לו הכבוד שמים הנמצא בעומק כל הלבושים לזה היה בכחו להשתחוות ולמסור כל קומתו בחזרה להש"י ומזה הבין ששם הוא עיקר מקום המקדש להשתחוות שם וזהו שאמר דהע"ה (שמואל כג) כי לא כן ביתו עם אל כי ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח וגו' היינו שאחר כל הישועות ואורות היקרים שהיה מנהיר לו הש"י לא הסתפק דוד מזה ואמר שאין לו שום נייחא עדיין עד שיהיה אצלו ערוכה בכל ושמורה בכל רמ"ח אבריו שלו היינו שגם הגוף יהיה נלוש כך בזה האור בקביעות וזהו ערוכה בכל ושמורה וגו' וע"ז אמר כי לא כן ביתו עם אל כי אל הוא כדאיתא בזוה"ק (שמות ד.) כל דמקבל מאחרא איהו ביתא מההוא דיהיב וכו' והיה כל מגמת חפצו של דהע"ה להיות בית ולבוש לזה האור הנקרא נהורא דחכמתא כי אחר שירד האור בהתלבשות מסדר עילה ועלול אזי יכול לדמות להבריאה שאחד מחייב את השני אבל בזה האור הנקרא אל שהוא נהורא דחכמתא למעלה הרבה מהתלבשות סדר עילה ועלול אין שום מקום לטעות ולדמות שישנו מחויב המציאות ח"ו ומכירין היטב שהכל הוא רק רצון הפשוט ית' ולזה הרצון הפשוט ית' היה דהע"ה בית ולבוש ולכן אמר כי לא כן ביתי עם אל:
1