סוד ישרים, פרשת זכור ט״וSod Yesharim, Parashat Zakhor 15
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך וגו':
1
ב׳בגמ' (שבת פו:) כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור את יום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום היינו כי עיקר עוצם החמימות של הזכירה הוא דווקא בעצומו של יום אבל ביום מחרתו נתיישן הדבר ואינו נקרא עוד זכור כי אם שמור אף שזוכר עדיין גם ביום מחר בכל זאת אותו החמימות מזאת הזכירה כבר נתיישן ונשכח מהלב ואינו עוד שוב כמו בעצומו של יום וכמו שמצינו בגמ' (סנהדרין לה) נדייני' במעלי שבתא וניגמרי' בחד בשבתא מינשו טעמייהו אע"ג דשני סופרי הדיינין עומדין לפניהם וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין נהי דבפומא כותבין ליבא דאינשי אינשי וכו' והיינו אף שזוכרין הדבר כמו היום מ"מ אי אפשר שיהי' החמימות של הזכירה ביום מחרתו כמו בהזכירה בעצומו של יום לזה נאמר זכור את יום השבת לקדשו וכתיב התם וכו' מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום ולא כיום מחרתו כי שוב לא יהי' נקרא זכור כי אם שמור ועל זה הענין נאמר כאן ג"כ זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' להורות שצריך להיות תמיד הזכירה גבי האדם בחמימות עצום לבלתי יתיישן ממנו זאת הזכירה בשום פעם רק לזכור תמיד את אשר עשה לך עמלק בבחינת עצומו של יום ולא כביום מחרתו כי בזה הדרך שחפץ האדם לפנות עצמו לעבודת השי"ת שם מתיצב תמיד עמלק נגדו לקרר אותו בקיטרוגו באמרו מאחר שאף אחר כל עבודות אדם מוכרח האדם לבוא לעזרתו ית' שיברר אותו השי"ת לטוב כי בלתי עזרתו ית' מי יכול לומר זכיתי לבי וא"כ אף אם לא יתחיל האדם לצמצם א"ע בעבודה יכול נמי השי"ת לבררו לטוב ולכך צריך האדם לזכור היטב תמיד בתוקף חמימות לבטל זאת הדעה של עמלק כי עמלק הוא הדכר שבקליפה כי כמו שיש בהקדושה דכר ונוקבא כך יש לעומת זה בהקליפה נמי דכר ונוקבא כדאיתא בזוה"ק (תצא רפא:) כגוונא דאית בישראל ארבע אנפין יעקב ישראל רחל לאה ישראל עם לאה יעקב עם רחל לקבל ופני הנשר לארבעתם הכי אית ארבע אנפין לעמלק קסם ונחש עמל ואון עמל רשים בעמלק והמן דהוה מסטרא דעמלק (תהילים ז׳:י״ז) ישוב עמלו בראשו וכו' אכן בהקדושה הוא הנוקבא כלי פעולה להדכר להכניס בה אור ועי"ז נתוסף כל מיני התפשטות להקדושה משא"כ בהקליפה נתוסף ע"י הצירוף מהדכר ונוקבא כל מיני שכחות והסתרות והצירוף מהדכר ונוקבא שבקליפה הוא עמלק עם כל העכו"ם כי הנוקבא בעצמה המה כל האומות לבדם ובלתי עמלק אין להם שום כח והדכר היינו עמלק לבדו בלתי האומות הוא משולל כלי פעולה אולם בו יש עיקר הכח והתקיפות כמו שנאמר עליו שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ היינו שאומר שהוא מבורר מהשורש כי נולד משני צדיקים מיצחק ומרבקה אכן נגד זה מראה השי"ת כמו שישראל ע"י בירורי עבודתם המה מתקנים את הקודם גם את החסרון הנמצא אצלם מהשורש בתולדה הנאמר עליו פושע מבטן וגו' כך משחית עמלק בזדון התפשטות לבו גם את היקרות הנמצא בו משורש תולדתו שנולד מיצחק ורבקה עד שאין לו שום חיבור לזה השורש ונשאר עמלק שהוא הכלל מכל האומות בפירוד לגמרי וממילא נאבדו נמי כל העכו"ם מפאת הצירוף שיש להם עמו כי בלתי הצירוף שיש להם עם עמלק הי' להם שפיר טענה לך אל האומן שעשנו כי החסרון הוא נמי מהשורש כענין החסרון שנמצא נמי לפעמים גבי ישראל הנאמר עליו פושע מבטן קרא לך אכן מפאת זה הצירוף שיש להם עם עמלק המאבד ומשחית כל היקרות הנמצא בו מהשורש מגיע להם נמי כל התבטלות כי כולם ביחד נתבררו בזה שמואסים בעבודה שהם לגמרי ההיפך מישראל כי ישראל אף שנמצא בהם ג"כ חסרון הנאמר עליו פושע מבטן שהוא מהשורש בתולדה בכל זאת ע"י עבודתם המה מתקנים אותו:
2