סוד ישרים, פרשת זכור י״טSod Yesharim, Parashat Zakhor 19
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים וגו'. זחת האזהרה רומז שיזכור אדם היטב החסרון הנמצא בו כי נגד זה החסרון הנמצא גבי האדם מתיצב תמיד עמלק בקטרוגו כדאיתא (בפסיקתא) למה עמלק דומה לזבוב שהוא להוט אחר המכה וכו' וזהו אשר קרך בדרך היינו כי דרך מורה טרם שמגיע האדם למחוז חפצו היינו להשלימות כי כאשר נשלם האדם והשי"ת כבר חתם עליו אזי אין עוד מקום לקטרוג כמאמר עדי יהון חלפין וגם בהתחלה בעת שמתחיל השי"ת לפתוח להאדם מקום לעבודה אז יש לו להאדם ג"כ ההגנה בלי שום קטרוג רק אחר שנכנס אדם לעבודה טרם שגמרה בשלימות שם הניח השי"ת מקום להאדם שיתגדר בו בכח בחירתו למען שיהי' נקרא יגיע כפיך ובזמן שעומד האדם באותו הדרך שם מתיצב נגדו עמלק לקררו ולהתרשל אותו בטענתו מאחר שאי אפשר שהאדם יברר א"ע בשלימות הגמור בלתי עזרתו ית' וכיון שאחר כל עבודת אדם מוכרח לבוא לעזרתו ית' שיחתום על עבודתו א"כ יכול נמי השי"ת לעזור אף בלי בירורי האדם וזאת ההתרשלות נמשך תמיד מעמלק כי הוא עומד תמיד בגודל תקיפות כדכתיב שוכני בחגוי סלע אומר מי יורידני ארץ היינו שאמר שבטח יברר אותו השי"ת לטוב כי יצא משני צדיקים מיצחק ורבקה ומזה נמשך גודל התרשלות בהאדם כי מחשב האדם בדעתו הלא לברר בשלימות הגמור זה אינו כלל בגדר כח אדם אלא שהשי"ת יכול לחתום אף על אותו הבירור הקטן והמצער שבו נגמר ג"כ כל השלימות כן יכול השי"ת לחתום גם על מה שנראה לפעמים להיפך מעבודה כמו שמצינו שיצא בת קול ממני יצא הדברים כבושים ועד היכן שמצינו שיצחק אבינו ביקש מסבת זה לברך את עשו כי חשב בדעתו אם יחתום השי"ת עליו אזי אין יקרות יותר למעלה הימנו אמנם כל הוי' של עמלק הוא באמת רק כמו שנאמר וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ וכמו שביאר בזה בספר מי השלוח הק' (פ' נח) שכל עוד שנמצא קליפת תאוה בעולם צריכין עדיין לקליפת כעס כי לפעמים נגד תאוה יוכל להנצל עצמו ע"י שיכניס עצמו בכעס ובזו הרגע שצריכין לכעס כדי להנצל מן התאוה זה הכעס נקרא רוגזא דרבנן ומזאת הנקודה הטובה הנמצא לעת עתה בהכעס הוא כל קיום הויות עמלק כעת. אמנם בזאת המלחמה כאשר זרק עמלק מילות כלפי מעלה נתברר עמלק שהוא משולל הוי' לגמרי כדכתיב אם לא דם שנאת דם ירדפוך וגו' כי מילה הוא ג"כ רוגזא דרבנן אשר יש בזה באמת כל הרחמנות ובזה שזרק את המילות נתברר שאין בו שום רוגזא דרבנן כי כל מה שהי' נמצא בהכעס רוגזא דרבנן כבר קבלו ממנו ישראל עוד טרם מתן תורה כדאיתא בזוה"ק (בלק קצב:) וזרח משעיר למו ממה דאמרי בני שעיר וכו' מהאי אנהיר לון לישראל ואוסיף עלייהו נהורא וכו' אפשיט מני' נהירו דחפיא עלי' ויהיב לי' למיהב לון לישראל הה"ד וזרח משעיר למו משעיר ממש ונאמר גבי שעיר שהיא קליפת כעס וזרח שהוא הארה גדולה מהופיע להורות שקבלו ממנו כל הרוגזא דרבנן כדכתיב אשר חרב גאותך ולא נשתייר בעשו שום נקודה טובה כי נתרוקן מטוב לגמרי וממילא נשאר משולל הוי' לגמרי כי כל כוחו וחילו נתן לישראל עוד קודם מתן תורה וממילא כאשר מבטל האדם ממנו מעט זאת הקליפה מכעס שהוא עמלק יוכל למצוא אצלו קנין בכל הדברי תורה מעת שעלה במחשבה:
1