סוד ישרים, פרשת זכור ג׳Sod Yesharim, Parashat Zakhor 3
א׳איתא בגמ' (סנהדרין כ:) שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה. והנה המלך הראשון שהי' בישראל נצטווה להכרית זרעו של עמלק כי עמלק הוא נגד המלך ישראל כי עם המלך ישראל מנהיג השי"ת למעלה מדעתו כדכתיב קסם על שפתי מלך היינו שהוא מכוין תמיד לעומק רצונו ית' אף בלי דעתו לכן מתעורר נגדו תמיד הקיטרוג של עמלק כי עמלק ג"כ אמר שכל מה שעושה אף בלי דעת הוא רצונו ית' ולית דין ולית דיין אכן החילוק הוא באמת אף שכתיב קסם על שפתי מלך עכ"ז במשפט לא ימעול פיו היינו שמכוין תמיד לרצונו ית' משום שהולך בעבודה כפי דעתו עד מקום שידו מגעת לזה גם במקום שאין ידו מגעת שהוא למעלה מדעתו שם חותם ג"כ השי"ת שקסם על שפתי מלך שמכוין תמיד לרצונו ית' אף בלי דעת אבל עמלק הוא מסתיר את הכל ואצלו הוא קסם ונחש ושור וחמור שבקליפה וכל זמן שעמלק בעולם כאלו הכנף מכסה את הפנים היינו שמתעה תמיד את דעת אדם ולזה כאשר חמל שאול המלך על אגג אמר לו הנביא חטאת קסם מרי היינו שכל הטעות של שאול שהי' רוצה ליקח את מיטב הבקר לזבוח לד' הי' מזה שעמלק התעה אותו והכניס טעות בלבו וכמ"ש בגמ' (ב"ב) שרבו של יואב למד ליואב בילדותו להכרית כל זָכר באדום וזה הי' שעמלק מתעה תמיד והכניס בלב רבו זה הטעות לזה אמר לו הנביא אשר לא שמעת בקול ד' אף שלפי הדין במקום שהאדם הוא מסופק שב ואל תעשה עדיף אבל נגד עמלק שאנו כיון שהשי"ת צוה להחרימו ואסרו בהנאה ואפילו גרם הנאה אסור משום שכל עוד שנמצא ממנו זכר בעולם הוא מסתיר את האור לכן הי' צריך לפשוט כאן קום ועשה עדיף ולאבדו מן העולם וזה הקום ועשה הי' נחשב לשב ואל תעשה לכן אמר לו הנביא אשר לא שמעת בקול ד':
1