סוד ישרים, פרשת זכור ד׳Sod Yesharim, Parashat Zakhor 4
א׳וגם נצח ישראל לא ישקר וגו'. איתא בזוה"ק (פקודי רנח.) לבתר גרמו חובין ושלטא ההיא ערלה ואתדחיין מבית שני לבר ונחתו מתמן לחמוקי ירכין לתתא עד די שרון לתתא ברגלין וכו'. חמוקי ירכין היינו זה המקום הנאמר עליו ויגע בכף ירכו וכמבואר בזוה"ק (תולדות קמו) דאיהו אתר לבר מגופא וכו' וזהו נצח והוד שנקראו לבר מגופא ובזוה"ק (וישלח קעא) דאתברו סמכין דאורייתא וכו' ובזה שנגע בהו חפץ לעשות פירוד בגופא דאילנא ח"ו כי באילן אית עלין ושרשין והכל נקרא גופא דאילנא בעת שהם מחוברין לגוף האילן אבל לא בעת שהם מפורדין ובזה שנגע בכף ירך יעקב הי' רוצה להפריד ח"ו התמכין דאורייתא מגוף האילן ומפאת זאת הנגיעה הוא בזה העולם אם נגע הטהור בטמא נטמא הטהור והלא מדה טובה מרובה והי' ראוי לפי הנראה להיות נמי בהיפך שאם נגע הטמא בטהור יטהר הטמא אמנם יען שאין בזה העולם שום נגיעה שיהי' מבוררת לשם שמים כי מזה שנגע בכף ירכו עשה פירוד שלא יהי' בזה העולם שום נגיעה בטהרה מבורר בשלימות והא ראי' במקום כזה שהוא מבורר בשלימות אף בעולם הזה כגון במקום המקדש נאמר שם כל הנוגע במזבח יקדש וביארו ז"ל יקדש להיות כמוהו והוא משום שבמקום המקדש הוא הנגיעה מבוררת כי שם הוא הכל מבורר בתכלית השלימות אבל חוץ מן מקום המקדש אין שום דבר בעוה"ז שיהי' מבורר ומפאת זה נראה כמו שנפרדו ח"ו הירכין מן גופא דאילנא וזהו שאיתא שם ונחתו מתמן לחמוקי ירכין לתתא עד די שרון לתתא ברגלין וכו' היינו שנראה שנפרדו לגמרי מהדעת כי רגלין הם האברים הרחוקים ביותר מהדעת שבראש ומבאר הזוה"ק עוד וכד יתבין ברגלין כדין ועמדו רגליו ביום ההוא ועלמא בכלא יתנהיג ברזא עלאה כדקא חזי ואע"ג דאתדחו לא אשתבקו מני' ולעלמין אתאחידו בי' וכו' היינו שאז יתברר אשר מעולם לא הי' ח"ו שום פירוד ותמיד היו מתאחדין הירכין בגופא דאילנא והתמכין לא אשתבקו מעולם מהמקור. אכן הירך הימין הנקרא נצח נתברר מיד בהתחלת המשיחה של דוד המלך שנאמר שם וגם נצח ישראל לא ישקר היינו שבמדה טובה יש תמיד חיבור מירך ימין להגוף אבל הירך השמאלי הנקרא הוד לא נתברר עדיין עד דמטו רגלין ברגלין וכמו שמצינו גבי דניאל שאמר והודי נהפך עלי למשחית וגו' כי הבירור בירך השמאלי אי אפשר בזה העולם עד עת קץ שיהי' אז כדכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא וגו':
1