סוד ישרים, פרשת זכור ה׳Sod Yesharim, Parashat Zakhor 5
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתך ממצרים וכו':
1
ב׳איתא בגמ' (מגילה יח) כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה וכו' הנה מה נשאר לנו מזה שקבע בנו השי"ת מצות זכירת מחיית עמלק נשאר לנו מזה כמו שאיתא במדרש (תצא) אנו שכחה מצוי' בינינו אתה זכור אתה תמחה מלמעלה ואנו מלמטה כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה שעמלק מתיצב תמיד נגד ישראל בעת שהם בדרך טרם בואם אל מקום מנוחתם בשלימות היינו בעת שהם יוצאים מגבולם לקנות גבול חדש ועדיין לא נתבררו בשלימות כי לאחר הבירור כשכבר כבשו הגבול חדש בקנין גמור אז אין עוד שום קטרוג נגדם כי נתברר לעיני כל שהרויחו זה הקנין ביגיע כפם ע"י עבודתם שהכינו א"ע לקנות ואז הוא כדכתיב ונפלינו אני ועמך מכל העם וגו' כי יש הכרה מפורשת שזכה לזה הקנין מפאת עבודתם אמנם טרם שנתבררו בשלימות בעת שיוצאים מגבולם וזה נקרא בדרך כי ישראל עומדים אז בהמיצר שבין גבול לגבול וזה המיצר נראה כחלל כי אז אין הויות ישראל מצד בירורי עבודתם כי לא נשלמו עדיין רק כל הויותם הוא אז מזה המקום העליון שנקרא הוא כדכתיב ובאשר חללים שם הוא היינו בזה המקום הנראה כחלל שם מאיר ממקום היותר גבוה אשר עלה שם ישראל במחשבה תחילה למעלה מעבודה רק מסטרא דילן נראה לחושך ע"ד שנאמר ולחושך קרא לילה ונגד מי הי' אז חושך הלא לא הי' אז אלא הוא ושמו לבדו ונגד השי"ת נאמר לילה כיום יאיר חשיכה כאורה וגו' אלא נגד הרצון שעלה לבריאת עולם נקרא זה האור הבהיר מאוד מסטרא דילן חושך ונגד זה המיצר הנקרא הוא הנראה לחלל מתיצב קליפת עמלק ואמר שגם הוא יש לו אחיזה למעלה מעבודה כמו שנאמר עליו השוכן בחגוי סלע מי יורידני ארץ וזהו אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים כי בעת צאתם ממצרים לכנוס לארץ ישראל לא נתבררו עדיין בשלימות כדאיתא בגמ' הללו והללו וכו' וגמר בירורם בשלימות הי' אח"כ במתן תורה אבל כל זמן שלא נתבררו עדיין הי' עליהם טענה הגם שאז הי' נמי שוכן אצלם אהבה משורש העליון שישראל עלה במחשבה כמו שמצינו אצלם שלא שינו את שמם ולשונם ולא מלבושיהם כמאמרם ז"ל במדרש בזכות שלשה דברים נגאלו וכו' וכל זה הי' מפאת ההתקשרות שיש לישראל בהשורש שעלה במחשבה תחילה בלתי טעם כלל רק מחמת אהבה המוסתרת שיש להשי"ת בעומק לבבם של ישראל ואז נאמר ויבוא עמלק וכמבואר בזוה"ק בהפסוק ועל נסותם את ד' וגו' וכי טפשין הוי ישראל דלא ידעין מלה דא וכו' אלא ה"ק ר"ש בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי אין ובין זעיר אנפין דאקרי ד' וכו' אי הכי אמאי אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבידו בנסיונא וכו' אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא וכו' וע"ד מיד ויבוא עמלק וכו' היינו שזה היו יודעים היטב שיש הנהגה שנקרא עתיקא כי מה שהיו מצויינים במצרים שלא נתערבו בהם ולא שינו את שמם וכו' כל זה הי' מחמת שבעומק לבם נקשרים המה בעתיקא רק דבעו למנדע בין עתיקא וכו' היינו כמו שהעני' שעונה אותם השי"ת הוא מאהבת עתיקא כן הוא צעקת לבבם ג"כ מעתיקא וזהו אם אין בקרבינו או הגם שהעני' הוא מעתיקא אבל הצעקה רצו לדעת אם הוא מעתיקא או רק מצד זעיר אנפין וזהו היש ד' בקרבינו אם אין בקרבינו אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא ומשום דעבידו פרודא וע"ד ויבא עמלק כי בעת שישראל עומדים בין מדה למדה ובזה המיצר שוכן האור מעתיקא שהוא למעלה מהלבושים של דברי תורה וזה האור הי' מקודם התיקון של ויביאה אל האדם כי בעת שאמר השי"ת נעשה אדם הי' כלול דכר ונוקבא כדאיתא בזוה"ק (במדבר) ולא הי' בכח הבריאה לסבול אור בהיר כזה בלא שום לבוש ואח"כ הי' הנסירה עי"ז נעשה אפין באפין כדכתיב ויביאה אל האדם ונתלבש האור שיהי' הוי' להבריאה וזהו הלבושים של ד"ת וכאשר רוצים למשוך הוי' מהאור המשולל לבושים שהוא למעלה מתורה ועבודה אז מתיצב עמלק להסתיר זה האור וזהו שאמרו ז"ל כל זמן שעמלק בעולם כאילו הכנף מכסה הפנים כי הוא אומר שהוא ג"כ נקי אגב אמו כדכתיב שוכני בחגוי הסלע וגו' לכן קבע לנו השי"ת זה המצוה מזכירת מחיית עמלק וע"י זה שאנו קוראין פרשה זו בכל פעם נמחה המכסה שעמלק מכסה ומסתיר והפנים נתגלה יותר ובכל שנה ושנה נתגלה יותר בכל פעם הארת פנים של השי"ת וזורת יותר מהאור הראשון שהוא בלי לבוש ונתחזק מזה הויות ישראל ביותר ולעכו"ם מגיע מאור כזה התבטלות ביותר כדאיתא במדרש (פ' תצא) נאמר כאן זכור ונאמר בשבת זכור משל למלך שאמר זכור פלוני אוהבי על קערה מלאה כל טוב וזכור פלוני שונאי על קערה ריקנית וכו' היינו כי באמת כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה וגו' ומכל הבריאה נתגדל הכ"ש בין מצדיקים בין מרשעים רק החילוק הוא שמישראל נתגדל הכ"ש דווקא בזמן שהם מלאים כל טוב וכל מה שנתחזק ביותר הויות ישראל בברכת ד' כך נתגדל הכבוד שמים ביותר אבל הכ"ש אשר נתגדל מהאומות הוא רק בעת שנתבטל קיום הויותם ונתרוקן התמחוי שלהם מכל הטובות אז יש גודל קידוש השם אמנם אצל ישראל אף שמראה להם השי"ת לפעמים לשבות ולהכיר שאין להם שום כח הפעולה עכ"ז אז מברך השי"ת יומין עלאין כ"ד בזוה"ק (בשלח) נמצא שהתמחוי של ישראל היא לעולם מלאה אבל בעכו"ם כשמראה להם השי"ת לשבות שיכירו שאין להם שום כח הפעולה אז נתבטל חיותם לגמרי כמאמרם ז"ל גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נח):
2