סוד ישרים, פרשת זכור ו׳Sod Yesharim, Parashat Zakhor 6
א׳זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' והי' בהניח ד' אלהיך לך מסביב וגו' תמחה את זכר עמלק וגו':
1
ב׳וביאר אאמו"ר הגה"ק זצל"ה שבכל עת שישראל נוסעים לקנות קנין חדש ושיהי' להם מקום בקביעות וטרם בואם אל המקום בשלימות מתיצב נגדם הקיטרוג של עמלק וארץ ישראל הוא הנחלה והמנוחה של ישראל ומקומם בקביעות וטרם בואם לארץ ישראל עמד נגדם עמלק לקיטרוג ומזה שנאמר והי' בהניח משמע שעיקר הצווי ללחום עם עמלק הוא רק כשיהיו ישראל על מקומם בנייחא שהוא ארץ ישראל וטרם זה אין לישראל התגברות עליו והענין הוא כי מקום ארץ ישראל מורה שכבר הם ישראל מבוררים היטב בכל הלבושים של ד"ת ומאי הם הלבושים זהו כמו דכתיב לך ד' הגדולה והגבורה וגו' ובאלו השבע מדות נכללו כל הלבושים של ד"ת וכאשר ישראל מבוררים באלו שבע מדות שנקראים נגלות אז מברר אותם השי"ת גם בהשלשה נסתרות שהשלשה נסתרות נקראים תלת אבהן לאלו הז' כ"ד בתקוני זוה"ק וישראל צריכין לברר א"ע מצדם עד מקום שידם מגעת וזהו כל שבע מדות ואז מעיד השי"ת על ישראל שהמה מבוררים באלו השלש נסתרות ג"כ ומזה נתבטל ממילא קליפת עמלק כי עמלק הוא נגד שלש ראשונות אבל כל זמן שישראל אינם מבוררים בהלבושים של ד"ת בשלימות שהם שבע הנגלות וממילא אינם נקיים בשלש ראשונות ג"כ רק שרוצים למשוך אז תקיפות מזה שהם עלו במחשבה תחילה אפילו בלא עבודה כי המה נקיים מהשורש מתיצב נגד זה הקיטרוג של עמלק ואמר שהוא ג"כ נקי אגב אמו לזה נאמר והי' בהניח וגו' תמחה וגו' אכן כאשר מעיק ומצער לישראל אז יכולין לאבדו גם טרם השלמת ישראל וזה נקרא בזוה"ק בלא זמנא כדאיתא בזוה"ק (נח סא:) דלית חדוה קמי' קוב"ה וכו' אלא ת"ח בשעתא דאיתעבד דינא בחייביא חדווא ותושבחתא קמי' על דאיתאבידו מעלמא הני מילי כד מטי זימנא וכו' אבל וכו' בגין דמשתתפו בהדיי' דישראל לאבאשא לון ובג"כ עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זימנא וכו' וכן איתא במדרש ד' למבול ישב שדן אותם הקב"ה בישובא היינו שאז הי' בזימנא כדאיתא במדרש (שם פ' נח) החמס קם למטה רשע שהחמס קם כמקל היינו שלא הי' עליהם שום לימוד זכות לזה נקרא הדין של דור המבול בישובא ובמצרים הי' בעברה שנאמר ועברתם בארץ מצרים היינו שאז הי' בלא זימנא כמבואר בזוה"ק כמה פעמים שהי' אז באורח דילוג ולעתיד יהי' בעמידה שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא וגו' היינו כי עמידה מורה על קומה שלימה להורות שכל הקומה יהי' מסכים לזה הדין וכמבואר בזוה"ק (פקודי רנח) ועמדו רגליו ביום ההוא עד דמאטו רגלין ברגלין היינו שיהי' נתברר אז שאפילו הפעולות הרחוקים מהדעת שנקראו בשם רגלין שרחיקין מהראש הם היו ג"כ נקשרים ברצונו ית' וממילא יתבטלו כל הטענות והקיטרוגים מעל ישראל כי כיון שישראל המה נקשרים מתחילה בהשורש ובסוף יהי' ג"כ בירור שיהיו נמשכין אחר רצונו ית' גם שלא מדעת וממילא כל שתחילתו ד"ת וסופו ד"ת הוא הכל ד"ת כדאיתא בגמ' (שבת):
2