סוד ישרים, פורים כ״זSod Yesharim, Purim 27
א׳איתא בגמ' (מגילה טז:) ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר אמר ר' יהודה אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. הענין הוא כי השי"ת הציב תורה ומצות תורה הוא אור שאינו נעדר לעולם כמבואר בזוה"ק (מצורע נג:) תורה אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע. ומצוה הוא התלבשות האור בפעולה גלמות. ולפי הנראה נדמה לפעמים שנדחת פעולת המצוה מפני פעולה אחרת כדאיתא בגמרא (סוטה כא.) עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' אך באמת אינו נדחת אלא הלבוש הגשמי של המצוה אבל האור המתלבש בתוכה אינו נדחה לעולם כדכתיב מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע כי באמת האור של עצמית המצוה הוא אור תורה כי כאשר מאיר השי"ת האור מהמצוה נקרא זאת המצוה מצוה בשעתה שלפני לומדי' אין עומדין ולפני עושי' עומדין כדאיתא בגמ' (חולין נד:) אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח וכו' והתנן כל בעלי אומנות עומדים מפניהם וכו' אמר ר' יוחנן מפניהם עומדין מפני ת"ח אין עומדין וכו' אמר ר' יוסי בר אבין בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה הרי שבעצמית המצוה גנוז אור תורה והם אחדים זה לזה כמאמרם ז"ל במדרש התורה לוה מן המצות והמצות מן התורה וכמו שאור התורה אינו נעדר לעולם כך אין העדר לאור המצוה נמי לעולם ובזה היום האיר השי"ת לישראל ליהודים היתה אורה זו תורה דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע היינו כי מקודם הי' סתים האור והאומות היו אומרים אלהיהם ישן הוא ישנו מן המצות ועכשיו אורי וגלי במה דהוה סתים והכירו הכל הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל והכירו למפרע שמעולם לא נתיישנו ח"ו מן המצות ועל אותה הכרה נאמר בני יששכר יודעי בינה לעתים וביארו ז"ל שיודעים לרפאות את הקודם:
1
ב׳שמחה זה יו"ט וכה"א ושמחת בחגך. היינו כי שמחה הוא בשעה שהבריות נוחין זה לזה וחגים נקראים פני ה' כי אז בשעה שהבריות נוחין זה לזה מסתכל כל אחד בחבירו בלב שלום ובפנים צהובות אבל בימי החול שאין הבריות נוחין זה לזה אז אין שמח אחד בחבירו בכל לב ובזאת הישועה האיר להם השי"ת השמחה בשלימות שיהי' הבריות נוחין זה לזה ממש כמו ביו"ט:
2
ג׳ששון זו מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך היינו כי כל התפשטות שהציב השי"ת בזה העולם נכללים ברזא דתלת קוין ואות ש' רומז על רזא דתלת קוין כמבואר בזוה"ק (ויקהל רד.) ש' הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדין בבת יחידה וכו'. וזה הש' הוא מצדו ית' וכן יש ש' מצד ישראל ג"כ היינו שמצדם אינם נוטים ג"כ מהמשקל של רזא דתלת קוין כי הם אחוזים בתלת אבהן שהם רזא דתלת קוין ובזה נזדווגו ביחד הש' מצד השי"ת עם הש' שהוא מצד ישראל ועיקר הזדווגת זה היחוד הוא במצות מילה כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה ב:) אות ברית דכורא ורזא דמלה "מי "יעלה "לנו "השמימה בר"ת מיל"ה ובסופו תיבין י"ה ו"ה וכו' הרי שבזה המצוה הוא עיקר היחוד דקב"ה ושכינתא ועל זה נמי איתא במדרש (ש"ט ו) שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצות וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצות דעתו מתקררת כיון שראה דוד כך אמר מזמור עלי' למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני וגם נאמר על מצות מילה דבר צוה לאלף דור וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה שבהמשך הזמן של אלף דור הי' יתכן להרגיל את הגוף בהקדושה של מצות מילה והשי"ת ברוב חסדו הלביש זאת הקדושה בפעולת המצוה של מילה והקדים ונתן אותה לישראל לכ"ו דור והכל הציב השי"ת ברזא דחמש חמש כד' בגמ' מארץ עד לרקיע חמש מאת שנה ומרקיע הראשון לשני חמש מאות שנה וכו' וכל מה שהאדם מצמצם א"ע בהחמש מאות שנה של והארץ נתן לבני אדם כך יהי' להאדם הגנה בהשמים שמים לה' היינו באותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש את עולמו כדאיתא בגמרא (סנהדרין) וצדיקים מה יהי' עושין יעשה להם כנפים כנשרים ואלו הכנפים המה המצות שעשה האדם בעוה"ז שמגינים עליו ככנפים ולכך אמרו ז"ל נמי בגמרא (ברכות מג:) המהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי שכינה כי ההולך בקומה זקופה היינו שאינו מצמצם עצמו בהחמש מאות שנה של והארץ נתן לבני אדם עי"ז לא יהי' לו מקום בהשמים שמים לה' היינו באותן אלף שנים שעתיד הקב"ה לחדש עולמו ועל זה הכל מרמז המצוה של מילה ובזה היום האיר השי"ת לישראל ששון זו מילה היינו שיש לו ית' זיוג אמיתי עם ישראל כי עיקר המכיון מהרצון שאמר והי' העולם המה ישראל ויען שכל עסקו של המן הי' לבטל ח"ו בקטרוגו את עבודת האבות לגמרי באלו הדברים קטנים שהיו נהנים מסעודתו של אותו רשע והשתי' כדת אין אונס ועל זה הוא מקטרג שיש אצלם החטא של אדם הראשון עדיין בקביעות כי על חטאו של אדם הראשון איתא בזוה"ק (בראשית לו) סחטה ענבים ויהבת לי' וכו' וקטרג עמלק שלא נתקן עדיין כלל החטא של א"ה וממילא נתבטל ח"ו כל עבודת האבות כי כל העבודת אבות הקדושים הי' רק לתקן חטאו של א"ה וכפי מה שתקנו חטאו של א"ה כך נתבררו שהם עיקר נקודת המכיון מאדם הראשון שעל זאת הנקודה מסובב כל בריאת עולם כי כאשר האיר אאע"ה בעבודתו להתפשט הכרה בעולם איך שהשי"ת הוא רב חסד השפיע לו השי"ת כ"כ חסד כדאיתא במדרש (פרשת לך) אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול ניצולות בזכותו של א"א ולא של יין נסך היו אלא חלא מזיל חמרא וכו' הרי שנתברר שכל העולם נחשב לגבי אאע"ה כחלא נגד חמרא שכל עולם לא נברא אלא שיהי' לאברהם אבינו טובת הנאה מהם אבל עיקר קוטב המכיון מבריאת עולם הוא רק א"א וכל עולם לא נברא אלא משום שחלא מוזיל חמרא וכן כשהופיע מדת יצחק בעולם שאית דין ואית דיין נתברר ג"כ שהוא עיקר המכיון של אדם הראשון וכן נתברר אצל יעקב אבינו ג"כ ובזה השתי' כדת אין אונס הי' רוצה עמלק בקטרוגו ח"ו לבטל כל עבודת האבות. עד היכן התגבר אז החושך אמר אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה שהי' כדכתיב ונר אלהים טרם יכבה היינו כמו נר שמתחיל בסופו לכבות כך הי' אז אורם של ישראל בתכלית החולשות בזה השתי' כדת וגם בזה שהשתחוו לצלם כי עי"ז הי' הקטרוג של עמלק שלא נתקן עדיין כלום חטאו של א"ה כי זה בעצמו הי' נמי חטאו של א"ה כדאיתא בזוה"ק (אמור קז:) בשעתא דאדם קאים על רגלוי חמו לי' בריין כלהו ודחלו מקמי' וכו' כיון דחמו דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק בי' כלהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא לי' ולכל עלמא וכו' לכן בזה שהשתחוו לצלם נתעורר קטרוג שהחטא של א"ה הוא עדיין בקביעות אצלם וזה נמי הי' כל המכיון של המן שכל מגמת חפצו של המן הי' שגם מרדכי ישתחוה לו ואם הי' ח"ו גם מרדכי משתחוה לו אז הי' מכבה ח"ו כל נר ישראל וזה הי' טעמו של מרדכי שמסר כל נפשו על זה לבלתי ישתחוה לו. לכן כאשר האיר השי"ת בזה היום שהם לא עשו אלא לפנים ולא השתחוה באמת מעולם אלא לפנים נתברר ממילא אשר האבות הקדושים תקנו באמת החטא של א"ה לגמרי וישראל המה עיקר המכיון מבריאות אדם הראשון ומאי משמע כדכתיב ה' אמר אלי בני אתה היינו שישראל המה עיקר המכיון מהשורש ית' וזה האור נקרא בגמ' ספר היוחסין היינו שנתגלה לישראל היוחס שלהם איך שהם דביקים בהשורש ועל זה אמרו ז"ל ששון זו מילה:
3
ד׳ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכו'. היינו כי ענין תפילין מבואר במדרש (ש"ט א) כל המקיים מצות תפילין כאילו מקיים והגית בו יומם ולילה וכו'. והוא כי תפילין הוא שכותבין פרשה של תורה וטומנים אותה בהבתים והישראל המניח אותם מראה בזה שהטרדות שלו מכל היום הפנימיות מהם הוא רק רצון השי"ת כמו שהפנימיות מאלו הבתים הוא הדברי תורה הטמון בהם ולזה איתא בירושלמי שפגע קסדור בחסיד אחד ובקש להזיק את החסיד שהי' מניח תפילין ויצאו שני נצוצות אש מהתפילין והרגו את הקסדור היינו משום שנתעורר גבי אותו החסיד הפנימיות של התפילין ושוב לא הי' בכח שום אחד להזיק אותו ככה התעורר השי"ת בזה היום ג"כ הפנימיות של ישראל שהוא רק דברי תורה עד שראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך:
4