סוד ישרים, פורים כ״טSod Yesharim, Purim 29
א׳ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור. הנה בזאת המלחמה הי' משה רבינו מייגע עצמו מאד כי שם ביציאת מצרים מצינו ואתם תחרישון וכמבואר בזוה"ק (בשלח מז:) ולא בעא קב"ה דישראל יתערון לתתא כלל הה"ד ד' ילחם לכם ואתם תחרישון וכו' וכאן במלחמת עמלק מצינו להיפך והי' כאשר ירים משה ידו וגו' והענין הוא כי תכלית המכיון מכל העבודות שהציב השי"ת בזה העולם הוא רק למען שיהי' להאדם סדר הדרגא להגיע לאור רצונו ית' כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה א') לבושין תקינת לון דמניהו פרחין נשמתין לבני נשא היינו כי כל פרט נפש הוא לבוש לאיזה מדה עד היכן שיש שבעים שרי מעלה שהמה ג"כ לבושין לאורו ית' ומזה נמשך שפעם מצליח זו האומה ולפעמים אומה אחרת כי באיזה לבוש ששוכן אז השי"ת אזי מצליח זאת האומה שאחוזתה הוא באותו הלבוש ששוכן בו אור רצונו ית' וכשמפשיט השי"ת את אור רצונו מזה הלבוש נתבטל ממילא האומה שכל אחוזת יניקתה הי' מזה הלבוש כי אחוזת העכו"ם הוא רק בשם מהשמות הקדושים שהמה רק לבושים לאורו ית' אבל בעצמית שם המיוחד ית' אין להם שום אחוזה ועל זאת ההתלבשות איתא בזוה"ק (ויקרא ב:) דכל אינון משריין עלאין כד נחתין לתתא משניין שמא דלהון בשמהן אחרנין. וכשישראל צריכין לבטל איזה אומה אזי צריכין המה לקבל אור מעצמית שם המיוחד ית' כי שורש אחוזת ישראל הוא בשם הוי' ית' ולזה שם ביציאת מצרים שנתגלה אור עתיקא אמרו ישראל עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה היינו כי י"ה רומז על עלמא עלאה ו"ה רומז לעלמא תתאה וזהו עזי היינו העוז שלנו כלומר כל התקיפות שלנו נמשך מזה הרצון שהציב השי"ת לבלתי יהי' גמר לשום שלימות בלעדי עבודת ישראל לכן נאמר שם ואתם תחרישון ואתון לא תתערון מידי כי בהתגלות עתיקא נתגלה ממילא גם השורש מעומק לבבם של ישראל שהוא מלא תשוקה בטבע כמו שיש טבע בהגוף שחפץ לאכול בעת שהוא רעב כך משתוקק תמיד לבבם של ישראל בטבע לאורו ית' אף שאין בהבנת תפיסתם עדיין שום טעם ודעת כלל ועל זאת התשוקה רומז השם י"ה שהלב של ישראל הוא מלא תשוקה גם טרם שנתעורר אצלו הדעת ועל זאת התשוקה מעיד הכתוב ויאמינו בד' וגו' ולכך אתם לא תתערון מידי כי מהארת זאת האמונה והתשוקה של ישראל נתבטלו ממילא המצרים מצד הארת עומק לבבם של ישראל אף שעל גוון הלבושים הי' עדיין טענות על ישראל כדאיתא במדרש הללו וכו' והללו וכו' משא"כ במלחמת עמלק נאמר והי' כאשר ירים משה ידו וגו' כי נגד עמלק צריכין ללחום בכל עבודות החזקות עד שלא יהי' נשאר בישראל שום טענה וקושיא אפילו על גוון הלבוש כי אם נשאר עדיין על גוון הלבוש איזה קושיא ח"ו שלא נתבררה עדיין אזי מתעורר מיד נגד זה הקטרוג של עמלק שאומר שהוא בא ג"כ משני צדיקים יצחק ורבקה כדכתיב שוכני בחגוי סלע וגו' מי יורידני ארץ ומאי נפקא מיני' אם יש עליו קושיא חזקה ביותר מאחר שעל ישראל יש ג"כ קושיא לכן צריכין לעמוד נגדו בגודל ברורין לבל ישאר עוד שום קושיא אפילו על הלבוש אחרון של ישראל ולזה נאמר ויבן משה מזבח ויקרא שמו ד' נסי ונסי הוא מלשון נסיון על דרך הכתוב נתת ליראך נס להתנוסס וגו' היינו כי ענין נסיון הוא שמגביה השי"ת את האדם ומעלהו למעלה ומעמידו במקום עליון כזה שאין בכח האדם להגיע שמה בלתי הנסיון כן העלה אז השי"ת כל לבוש ישראל שלא יהי' נשאר עליהם שום טענה אפילו על הגוון וממילא נתבטל מזה עמלק. והנה הגם שנאמר מלחמה לד' בעמלק מדור דור ומזה משמע שזאת המלחמה הי' קודם זמנה שלא הגיע עדיין הזמן לבטל לגמרי ועל קודם זמני' מצינו בזוה"ק (נח סא:) אי איתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו ועד דלא אשתלים חובייהו כד"א כי לא שלם עון האמורי עד הנה כדין לית חדוה קמי' ובאיש קמי' על דאתאבידו וכו'. אמנם שאני עמלק שעליו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' וענין זכור מורה אשר בכל יומא ובכל רגע זימנא ועל זה כתיב כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק מדור דור וכמו שביארו ז"ל (ברכות נח) אין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' היינו כי באמת מצד השי"ת הוא תמיד השם שלם והכסא שלם רק מצד תפיסת הבריאה הוא כל החסרון כענין שאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה ב.) דמאן דלית לי' תפילין בשעת ק"ש מסטרא דילי' שליט עבד ושפחה על עלמא וכו' היינו שכל החסרון הוא רק מצד הבריאה אבל מצד השי"ת יש תמיד כל השלימות וכענין שאיתא בזוה"ק (ויצא קנ.) על יעקב אבינו שאני יעקב דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באיתגליא וכו' היינו שבאמת נמצא גבי ישראל בעימק לבבם כל מיני שלימות אולם נגד עמלק צריכין ישראל להראות זאת השלימות בהתגלי גם על הגוון שלא יהי' אצלם שום לבוש שיהי' טענה עליו ולזה נאמר והי' כאשר ירים משה ידו וגו' ואף שבכל מקום אינו משובח הרמת יד כדאיתא בזוה"ק (יתרו סז.) דכל מאן דארים ידוי לעילא ולאו אינון בצלותין ובעותין וכו' כי ענין הרמת יד מורה על גודל התפשטות כענין מאמרם ז"ל המרים יד על חבירו וכו' כי מי שמרים ידו מורה שחפץ להתפשט עצמו חוץ מהעיגול וההיקף שהשי"ת מקיף אותו ולקבל כח לעצמו אכן נגד עמלק הוא המצוה דווקא בהרמת יד כדכתיב והי' כאשר ירים משה ידו וגו' להורות שצריכין להרים ידו נגדו ולהתפשט עצמו בכל מה דאפשר כדכתיב ופרצת ימה וגו' ונגבה וגו':
1