סוד ישרים, פורים ל״הSod Yesharim, Purim 35
א׳איתא בגמ' (שם יוד:) ויהי בימי אחשורוש אמר ר' לוי ואי תימא ר' יונתן דבר זה מסורת ידינו מאנשי כנסת הגדולה כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער. ויהי בימי אחשורוש הוה המן וכו':
1
ב׳הענין הוא כי ויהי הוא לשון עבר וזה מורה שכבר זאת ההנהגה בא בתפיסת הבריאה ומה שכבר בא בגבול התפיסה אזי הוא בצמצום הגבול לזה ויהי בימי אינו אלא לשון צער אבל והי' הוא לשון שמחה כי והי' מורה על לשון להבא ועכשיו לא בא עדיין זאת בגבול התפיסה זה היא בלי צמצום הגבול אבל מה שכבר נתצמצם בגבול תפיסת אדם אפילו שאותו הדבר הוא יקר ביותר מ"מ מה נחשב זאת נגד מה שהוא עדיין ברצון אלא שעתיד השי"ת ליתן אותה כי בזה נתאחד ביחד הרצון והתשוקה של אדם עם הרצון שהוא בלי גבול ואין סוף לזה אין והי' אלא לשון שמחה אבל מה שכבר בא בגבול התפיסה על זה נאמר ויהי בימי לשון צער כי ימי רומז על לבושים כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכד) בא בימים וכו' באינון יומין ממש דילי' עאל ואתלבש בהו ולא גרע מההוא לבוש יקר כלום דכתיב בא בימים וכו' הרי שימים מורה על לבושים ולכך ויהי בימי היא לשון צער כי מאחר שהנהגתו ית' הולך בהתלבשות דרך איזה פרטי וכל פרט חפץ מצדו למשוך הכל אצלו ואינו משגיח כלום לטובת הכלל כי מפאת התחלקות שחילק השי"ת את מעשיו לכמה פרטים מושך כל פרט לעצמו אף שמסבת זה שאינו משגיח הפרט לטובת הכלל מפסיד באמת גם לעצמו מ"מ הוא בטבע כל פרט לבל ישגיח על הכלל רק לעצמו כדאיתא בזוה"ק (בשלח נח:) אילנא חד רברבא עלאה תקיפא וכו' שבעין ענפין סלקין בגויה וכו' כד מטי עדן שלטנא דכל ענפא וענפא כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא דאילנא דאיהו עקרא דכלהו ענפין וכו' הגם שהנהגת גופא דאילנא הולך ג"כ דדך התחלקות שאין רגע דומה לחברתה מ"מ מנהיר עדיין בגופא דאילנא איך שאורו ית' שוכן גם בפרט זולתו כי ניכר עדיין שורש אחדותם משא"כ כשנסתר הנהגת האילן וכל הנהגה הולך רק ע"י לבוש מאיזה פרט על זה נאמר ויהי בימי לשון צער כי הי' כ"כ אז התגברות ההסתר עד שהי' נדמה לישראל בדעתם שנעתקו ח"ו לגמרי מהשורש כדכתיב (נחמי' יג) ראיתי את היהודים השיבו נשים אשדדיות עמניות מואביות ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וגו' ועד היכן שהנפש היקרה ביותר מכל ישראל היתה מיאשה עצמה כ"כ עד שאמרה כאשר אבדתי אבדתי. אמנם מגודל הסתר חזק כזה כשהתחיל השי"ת לבקוע את ההסתר ולהנהיר את האור אזי נשאר זה האור קיים לעד ולעולמי עולמים כמאמרם ז"ל (מובא בס' החיים) כל המועדים בטלין חוץ מחנוכה ופורים והוא כדאיתא בגמ' (נדרים כב:) אילמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד וכו' היינו כי לעתיד אחר שיתבטל כל החטאים והזדונות יהי' אז כזכיות ולא יצטרך עוד לכל אלו הברורין של עכשיו כי לא יהיה נשאר מן החטא רק עומק הרצון ית' שהי' נמצא בו שממנו יצאו הדברים כבושים וכל אותו הלבוש של ההסתר שהי' בהחטא מלפנים הי' כל עיקר הויותו רק למען שיצא אח"כ האור מתוך החושך וההסתר והא ראי' מהיכן הי' נמשך חיים להאדם בשעת החטא אם לא מהרצון ית' שהי' גנוז ונעלם בתוכו למען להוציא את האור מתוך החושך כי עיקר השמחה שיהי' לעתיד נמשך רק מזה האור היוצא מתוך החושך ועל זה רמזו ז"ל עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מעורו של לויתן ולויתן רומז על הזיוג שיש להשי"ת עם ישראל גנוז וטמור ואינו ניכר בזה העולם ועל זה אמרו ז"ל (ב"ב עד:) דגים פריצי ולא מהניא בהו צינון היינו כי דגים רומזים על התחלת החיים שהי' בעולם טרם צורת אדם ולזה אינו ניכר בזה בעוה"ז שום אור כלל רק כמו דכתיב ונוגה לו סביב ומזה שיצאו ישראל מזה ההסתר של ונוגה לו סביב יהי' לעתיד כל הסעודה לצדיקים וזהו שאמרו ז"ל שכל המועדים בטלים חוץ מחנוכה ופורים כי זה האור המנהיר מתוך ההסתר יהי' נשאר קיים לעד ולעולמי עולמים:
2