סוד ישרים, שבת חול המועד פסחSod Yesharim, Shabbat Chol HaMoed Pesach

א׳ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' כתיב עורה למה תישן אדני הקיצה וגו' (תהילים מ״ד:כ״ד) ובאמת הלא נאמר (שם קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכן מצינו אשר עיניך פקוחות וגו' (ירמיהו ל״ב:י״ט) ומה זה שביקש מרע"ה ראה וגו' הלא השי"ת רואה תמיד אכן זה הוא כמבואר בזוה"ק (אדרא נשא קכ"ט:) כתיב הנה עין ה' אל יראיו וכתיב עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ. לא קשיא הא בזעיר אפין הא באריך אפין ועכ"ד תרי עיינין אינון ואתחורו לחד וכו':

ב׳וביאור הענין כי כתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו' היינו שהרצון ית' העריך בהשפעות אורו ארבעה מדרגות עד שיוכל לצמצם ולבוא בתפיסת אדם והמדרגה הקרובה יותר להמאציל ית' כוללת יותר ולעומת זה הם ארבעה חושים באדם "ראי' "שמיעה "ריח "דיבור שמיעה הוא רק פרטי כדאיתא בגמ' (ר"ה כ"ז) תרי קלא לא משתמע ריח אינו כולל ג"כ שני דברים ביחד כמו שמצינו בגמ' (שבת פ"ח:) הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והי' מעביר ראשון ראשון וכו' דיבור מצינו בגמ' מה שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת אכן ראי' הוא חוש הכולל שיכולין לראות הרבה דברים כאחת וזה החוש הוא נגד המדרגה היותר קרובה להמאציל ית' וכן העריך הרצון ית' בהנהגת השפעות אורו שכל מה שנתרחק אורו ית' ביותר נתמעט ממנו בהירות הכרתו יותר כענין שביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה את הפסוק דור לדור ישבח מעשיך שבכל דור ודור מעמיק השי"ת הדברי תורה יותר בעומק הלב עד שאינו ניכר עוצם בהירותם מ"מ נקבעים המה בעומק לבם של ישראל כל פעם ביותר מכפי שהי' בדור שעבר אף שהדעת נקטן בכל פעם יותר בכל זאת הד"ת שעסק השי"ת עם דור הקודם המה בדור הבא יותר בקביעות והעסק שהי' להשי"ת עם הבריאה בזמן העבר הוא כמו סלקא דעתך להעסק שמתחיל השי"ת עם הבריאה בזמן הבא והעסק החדש הוא כמו מסקנא וקמ"ל נגד העסק העבר שכל ענין עסק העבר הי' רק למען שיצא אח"כ המסקנא יותר מבורר ולזה קורין בכל התחלפות הזמנים ראה אתה אומר אלי וגו' שזה הוא תפלה שהנהגת השי"ת יהי' בהבנת תפיסתנו כמו שהתפלל מרע"ה כשנתחלפו הדורות מדור המדבר שהי' מנהיר אז בבהירות עצום בלי שום לבוש לדור באי הארץ שהתחיל בהירות האור לבוא בהתלבשות התפלל ראה אתה אומר אלי וגו' ובכל זאת קודם החטא כשאמר לו השי"ת הנה אנכי שולח מלאך וגו' היינו שהי' מרמז לו השי"ת בזה שיתלבש אור רצונו בלבושים הי' מרע"ה בנייחה מזה הנהגה כי הי' אז ניכר עדיין האור דרך כל הלבושים כענין מאמרם ז"ל (בראשית רבה צ"ז) כל מקום שר' יוסי ארוך נראה שם רבי נראה במקום שמיכאל נראה שם השכינה נראה אולם אחר החטא כאשר הי' רואה מרע"ה שיכול אור רצונו ית' להתעלם כ"כ בלבושים אזי הי' אומר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו' היינו שאתה מעלה כ"כ את אור הבהיר הנקרא ראה שהוא משולל לבוש. להכניסו בלבושים וזהו העל את העם הזה והעם מורה על הסתרת לבושים מהלשון ארזים לא עממהו (יחזק' ל"א) וזה ההתלבשות הוא באמת העלי' על דרך שאיתא במדרש רבה (פ' תבוא) מי גדול הגנב או הנגנב הוי אומר הנגנב גדול שרואה שגונבין ממנו ושותק כך מזה שיכול האור לירד ולסבול כ"כ התלבשות זה נחשב להעלי' וזהו העל את העם הזה. ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי היינו שלא נתת לי בינה ודעת בתפיסתי שיהי' בכחי להכיר גם בתוך אלו הלבושים את אור רצונו ית' והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה פני ילכו אלו הלבושים מפנים של זעם שהציב השי"ת בזה העולם והראה לו השלוש עשרה מדות היינו שיבררו ישראל את עצמם באלו המדות אזי יעבור הפנים של זעם וממילא יהי' ניכר מתוך כל הלבושים אור רצונו ית'. ואמר מרע"ה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה היינו שביקש מהשי"ת שבכל הסתרות יהי' מאיר עכ"פ בלב ישראל זאת הנקודה שהי' מאיר לישראל בים סוף בשעה שהי' אומרים זה אלי ואנוהו כי אז הי' מאיר כ"כ גבי ישראל זאת הנקודה כמאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכדאיתא בזוה"ק (בשלח מ"ח) על הפסוק מה תצעק אלי שכינתא באבהתא נטלי בעתיקא תלי' מלתא היינו שהי' מאיר להם התקיפות מזה ההתקשרות שהתקשר השי"ת עם האבות הקדושים שלא יהי' נעדר ולא יפסוק זאת ההתקשרות לעולמי עד וביקש מרע"ה שזאת הנקודה מזה ההתקשרות יהי' מאירה תמיד בלב ישראל אף שיעברו עליהם מה כענין הכתוב כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו':

ג׳ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' להבין מאחר שבאמת רואה השי"ת תמיד ומסתכל בהשגחה פרטית על כל הדברים שבעולם בלי הפסק רגע ח"ו ומה זה שביקש מרע"ה כאן ראה אכן הענין הוא שהתפלל מרע"ה שיתגלה לו השי"ת מזה המקום העליון הנקרא ראה היינו שיראה לו השי"ת את אור רצונו עם אותו הבהירות שמאיר טרם התלבשותו בלבושים כי השי"ת הולבש את אורו הגדול כדי שיהי' בכח תפיסת הבריאה לקבלו כדכתיב אז "ראה "ויספרה "הכינה וגם "חקרה ואח"כ ויאמר לאדם וזה רומז על ארבעה עולמות "אצילות "בריאה "יצירה "עשי' ונגד זה יש באדם ארבעה חושים "ראי' "שמועה "ריח "דיבור נגד ד' אותיות של שם הוי' והיו"ד משם הוי' הוא נגד עולם אצילות שנקרא ראיה כי ראי' הוא כלל שיכולין להסתכל ולראות כמה וכמה דברים בסקורה אחת אשר לא כן הוא בשמועה כדאיתא בגמ' (ר"ה כ"ז.) תרי קלא לא משתמע לפיכך נחשבת לפרט וזהו שביקש מרע"ה ראה היינו שיראה לו השי"ת עומק רצונו מזה המקום הבהיר הנקרא ראה אשר שם הוא כדאיתא בתקוני זוה"ק (הקדמה ג':) דעשר ספירות דאצילות מלכא בהון איהו וגרמוי' חד בהון איהו וחיי' חד בהון מה דלאו הכי בעשר ספירות דבריאה וכו' ולזה בפ' משפטים כאשר אמר השי"ת הנה אנכי שולח מלאך וכו' לא התפלל משה כלום כי הי' בנייחה אז מהמלאך ג"כ כי ענין מלאך הוא לבוש לרצונו ית' וכיון שרצונו ית' שוכן באותו הלבוש כמו שהרצון הוא אין סוף כך הלבוש מהרצון ית' הוא בלי גבול וא"ס הגם שיש בו ג"כ מעט צמצום כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות:) מיכאל באחת וגבריאל בשתים וכו' עכ"ז נאמר עליהם לא יסבו בלכתן משום שמלובש בהם רצונו ית' ולזה הי' משה רבינו אז בנייחה מהמלאך אבל כאן לאחר החטא כאשר ראה מרע"ה שיכולן להתרחק כ"כ בלבושים זרים עד שנעלם מהם הרצון ית' הגם שבאמת לא נעלם ח"ו בשום פעם רצונו ית' אכן מצד תפיסת אדם נעלם הרצון וזה הוא באמת הקוטב מכל החטאים שנעלם מהם רצונו ית' לזה לא הי' מרע"ה בנייחה מהמלאך והי' מתפלל שיגלה לו רצונו ית' בלתי לבוש מהמלאך כי כאשר יהי' מנהיר תמיד מפורש הרצון הבהיר ית' ממילא לא יהי' נעלם תמיד אפילו מצד האדם בשום פעם זה הרצון ית':

ד׳והשיב לו השי"ת פני ילכו וגו' היינו שאתן לפניכם מועדים טובים הנקראים פני ה' אשר על ידם יכולין ישראל להכיר מפורש את עומק הרצון ית' ולזה נקראים המועדים טובים פני ה' היינו כמו שהפנים של אדם מעיד ומוכיח על עומק נקודת הלב כך יכולין להוכיח בהארת המועדים טובים כל עומק הפנימי המבוקש מהרצון ית' וממילא יהי' רואים אז מפורש שאין באמת שום הנהגה ע"י מלאך רק השי"ת בכבודו מנהיג הכל:

ה׳ויאמר משה הראני נא את כבודך וגו' כבוד הוא ענין לבוש כמו שמצינו בגמ' (שבת קי"ג:) ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא וזהו שביקש מרע"ה הראני נא את כבודך היינו שיראה לו השי"ת התחלת התלבשות רצונו בהלבוש של תפיסת אדם למען שיכיר היטב איך שהתקיפות מאור רצונו ית' מתאחד ביחד עם הלבוש מתפיסת אדם כי אחר שכבר בא אור רצונו ית' בהתלבשות שוב אי אפשר כלל להשיג בו יותר מכפי מדת הלבוש שהציב השי"ת וכל נפש כפי מדרגת תפיסתו כך הוא השגתו אבל מעט יותר מכפי מדת תפיסתו הוא משולל הבנה ונראה לו שהתקיפות מהרצון ית' עם הבנת השגת תפיסתו מנגדים זה עם זה כי התקיפות מהרצון ית' הוא באמת אשר אי אפשר כלל לשום נברא לעבור את רצונו ית' אף אלו שעומדין בחוצפה שכל מגמת חפצם הוא לעבור בזדון ונקראו עוברי רצונו בכל זאת אינם יכולים כלום ליפעל באמת בשום אופן אפילו דבר קל נגד רצונו ית' ובעל כרחם שלא ברצונם נגמר על ידם רצונו ית'. אולם בהבנת התפיסה רואים לגמרי ההיפך כי מי שחטא ח"ו עובר ממש את רצונו ית' וא"כ איך נתאחד ביחד התקיפות מרצונו ית' עם הלבוש מהבנת התפיסה לזה ביקש הראני נא את כבודך שיראה לו השי"ת התקיפות כמו שהוא באמת מצד עצמיתו ית' שהוא באין סוף טרם התלבשותו. לזה השיב לו השי"ת וראית את אחורי ומתרגמינון ותחזי ית דבתרי היינו ברגע אח"כ שפיר תוכל לראות זאת היינו ע"י תשובה שלימה יכול האדם לראות ולהכיר מפורש שאפילו בשעת החטא בעת שהי' נדמה לו בטח שעבר ח"ו את רצונו ית' אז לא הי' ג"כ ח"ו נגד רצונו ית' ואדרבה אז הי' ג"כ נקשר באור רצונו ית' בלא דעתו של אדם כי הזדונות נעשה לו כזכיות אבל בההוה אי אפשר להראות להבריאה זאת התקיפות כי זה הוא עיקר בריאת עולם שיהי' נעלם ונסתר בההוה כי ע"י זה ההעלם יתכן מקום להעבודה וזהו וראית את אחורי ומתרגמינון ותחזי ית דבתרי:

ו׳ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וגו' ואמרו ז"ל בגמ' (ר"ה יז:) שהראה לו סדר התפלה י"ג מכילין דרחמי היינו שהראה לו אם ילכו ישראל בסדר הזה אז לא יהי' שום חטא כי כל החטא של אדם הוא רק מזה שהולך בלא סדר וזהו וראית את אחורי כלומר שהולך לאחוריו חוץ מהסדר אבל אם האדם מפלס מעגל דרכיו להוליך רגליו ביושר שלא לנטות מהסדר אז לא יהי' נמצא בעולם שום חטא:

ז׳ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' הנה זאת הפרשה קורין אותה תמיד בעת התחלפות הזמנים והטעם בזה ביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שבכל זמן ההתחלפות נקבעים הדברי תורה מזמן העבר וכל מה שד"ת נקבעים יותר בעומק נקטן גם הדעת ביותר וכשהדעת נקטן אזי צריכין להתלבשות ביותר וע"י זאת ההתלבשות דוקא יתכן שיהי' לתפיסת אדם קנין באורו ית' כי באורו ית' הבהיר משולל לבוש איך יתכן קנין כענין שמצינו בגודל האור של הלוחות הראשונים שהי' נקראים אהבה רבה כי אורו ית' הי' מאיר אז לישראל את האור בהיר בלתי שום לבוש לזה נעלם מהם האור כענין הכתוב התעיף עיניך בו ואיננו שאפילו האהבה והיראה הגדולה והיקרה ביותר בכל זאת אם הוא גבי האדם בלי שום לבוש אזי מוכרח אותה אהבה והיראה להתעלם ממנו משום שאין לו עדיין בה שום קנין שכל הקנין שיתכן שיהי' להאדם באור הוא רק כשבא האור בהתלבשות ולזה מצינו גבי דור המדבר כאשר אמרו לפעמים איזה דיבור קל נגד הנהגתו ית' הי' נחשב להם חטא גדול והוא יען שהי' מנהיר אז אצלם בהירות האור בלי שום התלבשות ולכך נקראים דור דעה ולכן לא הי' יתכן להם קנין כלל ולא הי' רשאים לבטוח מרגע אחת על חברתה כי אם להסתכל בכל רגע ורגע על הנהגתו ית' עמהם וכפי שמנהיג עמהם כך יהי' נמשכים אחר זאת הנהגה אף שלא הבינו אותה משא"כ דור של באי הארץ שכבר בא אור רצונו ית' בהתלבשות כי ארץ ישראל מורה שניכר ההתקשרות של השי"ת עם ישראל בכל הלבושים והפעולות של מעשה המצות לזה אמרו ז"ל (סנהדרין מ"ד.) תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע וכו' וכדמסיק בגמ' שם שהרי אמר ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן וגו' ולא הקפיד עליהם השי"ת במה שטענו נגד הנהגתו ית' והוא כי ליהושע הי' לו טענה חזקה כי מאחר שכבר נתקשר אור רצונו ית' עמהם בהתלבשות פעולת המצות הרי שחפץ השי"ת בפעולת אדם למען שיכיר האדם בתפיסתו הנהגת רצונו ית' וכאשר הראה לו אח"כ השי"ת הנהגה אחרת שאינו כלל בהבנת תפיסתו הי' לו טענה חזקה ומה תעשה לשמך הגדול כי מאחר שכבר שותף עצמו כביכול ית' שיהי' הנהגתו ניכר גם בהבנת תפיסתו הנמוכה ומדוע הוא עכשיו הנהגתו ית' למעלה מהבנת תפיסתנו משא"כ בדור המדבר שהי' דור דעה בלי שום לבוש הם לא הי' רשאים לטעון כלום ואם אמרו ח"ו איזה דיבור קל נגד הנהגתו ית' לחטא גדול הי' נחשב להם כי הי' משוללי קנין וא"כ איזה טענה הי' יתכן אצלם ולזה כאשר התחיל השי"ת לבנות התלבשות מהלוחות האחרונות שיכניס האור בהתלבשות הגם שעיקר ההתלבשות נגמר אח"כ בבאי הארץ אכן בהלוחות האחרונות התחיל הבנין מזה ההתלבשות לכך אמר משה ראה אתה אומר אלי העל וגו' וכמו שביארו ז"ל (שמות רבה ע"ה) למלאך אתה מוסרני וכו' הגם שקודם החטא בעת שאמר לו השי"ת הנה אנכי שולח מלאך וגו' לא השיב משה כלום אכן אז הי' מרע"ה בנייחה מהנהגת המלאך ג"כ כי באמת אי אפשר לתפיסת אדם לקבל אורו ית' כי אם ע"י כמה דרגין ולבושים אולם הגם שאורו ית' מתלבש והולך דרך כמה דרגין עד שבא בתפיסת אדם מ"מ הי' יכולין עדיין להכיר את האור דרך כל הלבושים. משא"כ כאן אחר החטא אמר למלאך את מוסרני אין זו הודעה שאין אני חפץ בה וכמבואר (שם במדרש) שהוא מן הכת שאינם חוטאים וכו' היינו כמבואר בספר הק' בית יעקב (פ' תשא) כי לתקן פעולת החטא כ"כ עד שיהי' ניכר מפורש בתוכה אור רצונו ית' זאת אי אפשר ע"י שום מלאך בלתי השי"ת לבדו יוכל להראות שגם בזאת הפעולה הי' שוכן אור רצונו ומעולם לא הי' האדם מנותק ח"ו מאור רצונו אף בשעת החטא ובירור כזה הוא רק ביד השי"ת לבדו ואין זאת בכח שום מלאך כי מצד המלאך שהוא מהכת שאינם חוטאים מוכרח לישאר מפעולת החטא ח"ו איזה מסך המבדיל כי כפי הנהגת השי"ת הציב בגודל רחמיו רצון כזה בעוה"ז שיהי' בכח התשובה שלימה של אדם לתקן לגמרי כל פעולת חטאו עד שיהי' הזדונות נעשה לו כזכיות וממילא אינו נשאר מהחטא אפילו רשומי להיות ח"ו מסך המבדיל משא"כ כשינהיג השי"ת ע"י מלאך שהוא מהכת שאינם חוטאים אזי מצדו אי אפשר כלל שיהי' מנהיר כ"כ שלימות התיקון בבהירות לזה אמר משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי היינו שאיננו בנייחה מהנהגת המלאך עד שישלח השי"ת תיקון מהנהגתו העליונה שהוא למעלה מהנהגת המלאך. והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך וכמבואר (בספר מי השלוח הק') כשיעבור פנים של זעם והוא כדאיתא בזוה"ק (פ' יתרו פ"ו:) כמה פנים אית לי' לקב"ה פנים דנהרין ופנים דלא נהרין וכו' ודלא נהרין היינו פנים של זעם וכשיעבור הפנים של זעם אז יהי' ניכר מפורש בתפיסת אדם החיבור שיש לו עם השי"ת כי כל זמן שלא עבר הפנים של זעם אינו ניכר זאת אבל כשיעבור הפנים של זעם אזי יהי' ניכר הפנים מאירות שהי' בכל רגע אף בעת הפנים של זעם:

ח׳ועל התחלפות הזמנים נאמר (תהילים ק״מ:ח׳) אלהים ה' עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק וגו' וכמבואר בירושלמי (יבמות פ' ט"ו ה"ה) ביום שהקיץ נושק את החורף דבר אחר ביום נשק זה נשקו של גוג דבר אחר ביום ששני עולמות נושקין זה את זה וכו' והוא כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא קלח:) בכל אתר דישתכח ה' ה' בי"ה תרי זמני או באלי"ף דלי"ת ויו"ד ה'. חד לזעיר אנפין וחד לעתיקא דעתיקין ואע"ג דכלהו חד וחד שמא אקרי. ותנינון אימתי אקרו שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים דהאי הוא שם מלא דעתיק דכלא ודזעיר אנפין וכלא הוא שם מלא אקרי ושאר לא אקרי שם מלא וכו' פירוש כי שם מלא מורה על הכרת אורו ית' בכל הלבושים וזהו שאיתא שם אימתי אקרי שם מלא בזמנא דכתיב ה' אלהים דהאי הוא שם מלא וכו' היינו שניכר האור משם הוי' גם בהתלבשות משם אלהים כי אלהים מורה על כל ההתלבשות לזה נקרא ה' אלהים שם מלא אכן כאן קורין בתחלה אלהים ואח"כ השם ה' כי כאן מיירי מנשיקת הזמן שנתחלף מזמן לזמן כמבואר (בירושלמי שם) ובהתחלפות הזמנים צריך האדם להגנה יתירה והגנה א"א להיות רק משם אלהים היינו מפעולת מצוה מזה שמקיים האדם המצוה כתקונה נמשך להאדם כל מיני הגנה ולזה מצינו בכל התחלפות הזמנים הציב השי"ת להאדם מצוה למען שתגן עליו ולזה נקרא כאן מתחלה אלהים לרמז על ההגנה מפעולת המצוה וזהו אלהים ה' עוז ישועתי היינו שנמשך מזאת המצוה להאדם גודל התקיפות כמאמרם ז"ל (מובא בילקוט שמעוני פ' תבא) אין לך באים בזרוע כמקיימי מצות וכו' ואף שאינו יודע בה האדם שום טעם מ"מ נמשך ממנה על זה האדם הפועל את המצוה גודל ההגנה וזהו שקורין מתחלה שם אלהים יען שמזה השם צריכין למשוך הגנה והשם ה' הנאמר אח"כ רומז על הארת פניו ית' להורות בזה שמתחלה מחיוב האדם לעבוד בכל המצות אף שאינו מבין אותם ואינו יודע בהם שום טעם ואח"כ יתפלל להשי"ת שיאיר את עיניו ויראה לו בהם הארת פנים בלי שום העלם כלל:

ט׳ראה אתה אומר אלי וגו' ביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר בכל התחלפות הזמנים עומד מרע"ה ומבקש רחמים לפני השי"ת ואומר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה היינו שישראל צריכין עכשיו לעלות אל זמן אחר שיהי' עם הנהגה חדשה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי היינו שאיננו בנייחה ממנה כי נעלם ממנו סדר תהלוכותיה. והשי"ת השיב לו שמור לך וגו' היינו שישמרו ישראל היטב שנים עשר האזהרות הנאמרים בזאת הפרשה ובזה ילכו בטח דרכם בלי מיחוש משום פגע רע ח"ו כי אלו שנים עשר האזהרות יבקעו לפניהם כל מיני הסתרות:

י׳והנה איתא במדרש רבה (תשא מ"ה) ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי אמר לו הקב"ה למשה כבר אמרתי לך ושלחתי לפניך מלאך אמר לפניו רבש"ע למלאך אתה מוסרני אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה וכו' היינו כי אחר שאנו רואים שיש התחלפות הזמנים וצריכין לילך בכל פעם מזמן לזמן עד שהזמן שהי' מלפנים הוא כענין סלקא דעתך נגד זמן הבא אחריו מזה מוכח שהלבושים מזמן הקודם הי' עדיין משוללי שלימות כי אם הי' בהם שלימות הגמור מדוע הציב השי"ת שיתחלף בכל פעם מזמן לזמן ומהנהגת לבוש הקודם להנהגת לבוש אחר אם לא למען שיתחלף מבלתי שלימות לשלימות והזמן הבא מחדש הוא בדרך מסקנא לזמן הקודם וככה נתחלף בכל פעם ליותר שלימות ולמסקנא המבוררת ביותר והלבוש שהי' מלפנים משולל שלימות נתחלף והלך לו וזה הענין מהתחלפות הלבושים נקרא מלאך כי מלאך מורה על התלבשות האור בלבושים ובעצמית האור אין שום התחלפות ח"ו אכן בהלבושים הציב רצונו הפשוט ית' שהי' בכל פעם התחלפות וזהו שאיתא במדרש שם אמר לפניו רבש"ע למלאך אתה מוסרני אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה היינו כי המלאך הוא מהכת שאינם חוטאים ואינו כלל בהבנת תפיסתו להבין מציאות אורו ית' גם בלבוש של ההסתר ולכך אמר מרע"ה אם אין פניך הולכים על תעלנו מזה וגו' והוא כענין שאיתא במדרש תנחומא (פ' תשא) אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פ' שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו' היינו כי אורו של מרע"ה הוא כמבואר בזוה"ק (בלק קפ"ז:) משה דלא הוה בי' פרודא דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא כמה דכתיב אברהם אברהם דפסקא טעמא בגין דהשתא שלים מה דלא הוה מקדמת דנא פרישו אית בין אברהם דהשתא לאברהם דבקדמיתא אבל משה מיד דאתייליד אספקלרי' דנהרא הות עמי' וכו' היינו שהי' מאיר אצלו בבהירות עצום אפילו הלבוש האחרון מישראל ממש כמו שמאיר בשורש העליון ביותר ולזה אמר מרע"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר היינו שיתעלם ח"ו בהירות האור מהלבוש הנמוך שבישראל וכן נמי שם בפ' משפטים כשאמר לו השי"ת למרע"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' לא השיב משה כלום והי' בנייחה מאותו המלאך כי זאת הי' יודע מרע"ה שאי אפשר להשיג אורו ית' בלי שום לבוש כענין שאיתא בזוה"ק ואנן נסבינון מזכור שמור אמנם שם נאמר ג"כ אח"כ כי ילך מלאכי לפניך וגו' וזה מורה על מלאך הברית כדאיתא בזוה"ק (חי' קל"א) מלאכי דא מלאך הברית וברית הוא כמבואר שם כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא היינו שניכר מפורש האור גם בהלבוש האחרון הנקרא ארעא לכך הי' משה רבינו בנייחה ממנו כי יהי' ניכר הבהירות מהמאמר אנכי בכל הלבושים אבל כאן לא נאמר אנכי שולח מלאך לפניך וגו' אלא ושלחתי לפניך מלאך וגו' הגם שכאן נאמר ג"כ הנה מלאכי וגו' (כבר ביארנו שפיר החילק בסוד ישרים סוכות אות מ"ה יעו"ש) וסתם מלאך מורה על לבוש המסתיר בהירות האור וא"כ איך יתכן שיתוקן על ידו הלבושים הקודמים שהי' מלפנים בהסתר וזהו רבש"ע משאני מת אין אני נזכר והשיב לו השי"ת חייך וכו' בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו' כי פרשת שקלים רומז על אתחלתא דגאולה כי הארבע פרשיות המה נגד ארבעה מדריגות שהציב השם יתברך באור הגאולה עד שיבוא לתפיסת אדם שעל זה רומז הכתוב אז ראה 'ויספרה 'הכינה וגם "חקרה אח"כ ויאמר לאדם ופרשת שקלים הוא נגד אז "ראה והוא כענין שאיתא בזוה"ק (יתרו ס"ז.) בשעתא דקב"ה אתער לגבי כל אינון רתיכין למיהב לון טרפא כד"א ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וכו' ועל זאת אתערותא הראשונה הנקרא ותקם בעוד לילה רומז פ' שקלים (כמבואר בסוד ישרים ד' פרשיות) וזה הוא שאמר לו הקב"ה למרע"ה בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן היינו שיכירו היטב איך שאורו ית' לא הי' משולל מהם מעולם אף בזמן ההסתרה שהי' מלפנים וממילא יבינו שלא יפול מהם שום לבוש לחוץ בלי תיקון ח"ו וכמבואר במדרש שם כי תשא את ראש בני ישראל זש"ה רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה וכו' ואתה ה' אמר דוד רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם ואמרת מות יומת הנואף והנואפת. מגן בעדי וכו' ומרים ראשי שהייתי חייב הרמת ראש ונתת לי תלוי ראש היינו כי כיון שנתן השי"ת חיים להאדם אף בשעת ההסתר מזה מוכח שגם בשעת ההסתרה לא הי' האור משולל לגמרי ח"ו אלא שבשעת ההסתר השפיע השי"ת החיים להאדם ממקום היותר עליון אשר שם אינו נוגע כלל שום חטא ועון כדאיתא בזוה"ק (קדושים צ"ג.) תמן באצילות אין שום חטא ומיתה וכו' וזהו ומרים ראשי שהייתי חייב הרמת ראש ונתת לי תלוי ראש היינו שמגביה השי"ת את ישראל והרים אותם למקום שורש העליון וממילא לא יפול אפילו מזמן הסתר שום לבוש בלי תיקון:

י״אאלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וגו' איתא בזוה"ק (תצוה קפ"ב.) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור מאי עביד האי לגבי האי אלא הכי אוקמוה מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לעכו"ם איהו וכו' ביאר הענין כי איתא במדרש (ש"ט קי"ד) אמר ר' אבא בר אחי בשם ר' חנן מהו גוי מקרב גוי כאדם ששומט את העובר ממעי בהמה כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנאמר גוי מקרב גוי כ"ש והחרב והכרעים וכו' ועל זה רומז הקרבן פסח ראשו על כרעיו ועל קרבו. כי שלש מדרגות הציב השי"ת מהצורת אדם הראש שהוא מקום הדעת ואחריו הם אברי הפעולה והמדרגה אחרונה הם הרגלים. ופעולת הרגלים הוא רק להעביר את אברי הגוף ממקום למקום כפי הארת הדעת שבראש כך פועלים הרגלים תיכף וזה הוא הכל כשהראש מונח במקום הדעת מה שאין כן כשנשפל הדעת ונעלם ממקומו וראשו מונח בין ברכיו ואינו על מקומו אזי נפרדים המה כל אברי הגוף בלי סדר נכון כלל ועל זה השפלות וקטנות הדעת רומז הקרבן פסח שהי' ראשו על כרעיו ועל קרבו להורות על שפלות וקטנות הדעת שהי' לישראל במצרים. אמנם הישועה שהאיר השי"ת לישראל במצרים הי' באורח דילוג היינו שהרים השי"ת את ישראל והעלה אותם להשורש שלא בהדרגת סדר עולם כלל כי לפי סדר עולם יש כמה וכמה מדרגות לעלות מקטנות לבחינת גדלות. הדרגה ראשונה הוא ימי יניקה ואח"כ עד שיגדיל צריך לילך דרך זמן וגם צריך למזון כי הגידול של האדם מוכרח שיהי' תמיד מדברים הנמוכים ממנו וביציאת מצרים הרים השי"ת את ישראל מקטנות לבחינת גדלות ברגע אחד בלי שום הדרגה כלל כי הראה השי"ת שכל אלו הדרגות שיש מימי יניקה עד ימי גדלות הכל יש להם לישראל כבר עוד בשורשם העליון כי באמת שם בהשורש העליון הוא הנפש אדם עם כל הקנינים שנו באחדות גמור ואף כל מיני מזון שאוכל אדם כל ימי חייו בעוה"ז כבר הי' לאחדים עם נפשו בהשורש אלא שאח"כ נעלמו ממנו כדי שיהי' נצרך לייגע עצמו ולחפש אחריהם עד שימצא אותם אבל מה יכול האדם למצוא ולהשיג אחר כל יגיעתו. אי אפשר לו להשיג יותר רק אותן קנינים והמזונות בעצמם שהי' עמו כבר לאחדים בשורש העליון וכענין שאיתא בזוה"ק (תזריע מ"ג:) כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא וכד נפקין דכר ונוקבא נפקין ולבתר מתפרשין בארחייהו אי זכה ב"נ לבתר מזדווגי כחדא וכו' היינו שהזווג שמשיג האדם אחר כל יגיעתו כבר הי' לאחדים עמו בהשורש העליון ככה הם כל הקנינים והאכילות של האדם כבר לאחדים עמו בהשורש לכן כאשר העלה השי"ת את ישראל להשורש הי' נכלל בהם ממילא כל מיני הדרגות הצריכים להיות לפי הסדר מזה העולם בין ימי יניקה לימי הגדלות עד שהי' בכחם להגיע ברגע אחת לתכלית הגדלות ע"י ההדרגות האלו הנכללים בהשורש העליון ששם המה משוללי לבושים ופעולת אדם ועל זה רומז חג המצות כי מצה הוא ג"כ משולל הרבה פעולות ונאפה במועט זמן ובגודל זריזות לכן מאן דאכיל חמץ בפסח זה מורה שאינו מאמין שיש בכחו ית' להושיע בלי סדר הדרגה וסובר שכל הישועת מוכרחים לילך בהדרגת הלבושים ודרך פעולת אדם וזהו שאיתא שם מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לע"ז איהו ועל זה נאמר שם אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור. ועל זה רמזו ז"ל בירשלמי (חגיגה פ"ג ה"א) אשר הזקנים שעוברו את השנה דרשו הפסוק אשורה נא לידידי שירת דודי לכרמו. וגו' בשבע שבע אפין ומסיק שם שדרשו גם זה הפסוק אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וכו' היינו שמזה הפסוק מוכח שידידי ודודי הן תרין רעין דלא מתפרשין שכל בחינת ידידי שמורה על סדר הדרגה של עולם הזה שהוא בתפיסת אדם נכלל באמת בבחינת דודי שהוא למעלה מתפיסת אדם כי דודי מרמז על שורש העליון:

י״בוראית את אחורי ופני לא יראו וגו' ביאור בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שהשיב השי"ת למרע"ה אשר ההוה מוכרח להיות נעלם מהבריאה רק את אחורי היינו ברגע שאחרי' אז תראה ויתגלה בהבנת תפיסתך גם מלפנים אבל בזמן ההוה אי אפשר להראות זאת לשום נברא שעל התגלות ההוה נאמר כי לא יראני האדם וחי. אמנם אחר השנים עשר אזהרות הנאמרים בפ' שמור לך וגו' כתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכירך את פני האדון ה' אלהי ישראל וגו' רמז לו בזה שאמר פני האדון ה' וגו' אשר אחר שיקבע האדם בלבו היטב כל אלו אזהרות מזאת הפרשה אזי יתכן שיתגלה לו גם ההוה כי מלת פני מרמז על ההוה ורגלים נקראים נמי פני ה' ורומזים על קביעת הקדושה בקביעות הנמצא בישראל ועל ידי זאת הקביעות נעשה אדם מורגל בהקדושה אזי יכול שפיר לראות את ההוה ג"כ ולא יהי' לו מזה שום התבטלות ח"ו ועל זה רומז הכתוב שלש פעמים בשנה יראה כל זכירך את פני האדון ה' אלהי ישראל וגו' והוא כענין שמצינו בזמן המשכן שלא הי' אז עדיין גבי ישראל הקדושה בקביעות גמור נאמר ולא יבואו לראות כבלע את הקודש וגו' ואח"כ בזמן המקדש שכבר נקבע גבי ישראל הקדושה בקביעות גמור אזי מצינו בגמ' (יומא נ"ד.) אמר רב קטינא בשעה שהי' ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהי' מעורים זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה וכו' ולא ניזקו ח"ו כלל מזאת הראי' הרי שאחר שנקבע אצל האדם הקדושה יש בכחו להסתכל בזה המקום שלא הי' בכחו להסתכל טרם שנקבע אצלו הקדושה בקביעות:

י״גויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' ביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר בכל עת התחלפות הזמנים עומד משה רבינו ומתפלל על ישראל ואומר להשי"ת איך יעברו ישראל בכל אלו ההתחלפות הבא נגדם. כי ענין התחלפות הזמנים הוא כדאיתא בזוה"ק (וירא ק"ט.) והוא מסבות מתהפך. הקב"ה מסבב סבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימין אינון עובדין. קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוו בקדמיתא וכו' היינו כשהאדם הוא משוקע באיזה דבר אזי מהפך השי"ת אותו הדבר ומחליפו לגוון לבוש אחר ומפאת זה נמשכים נמי כל ההתחלפות הזמנים כי אחר שנדמה להבריאה שכבר שוכן השי"ת בקביעות בהלבוש מאותו הזמן. מחליף השי"ת אותו הזמן בלבוש אחר ההיפך מלבוש הקודם ומי שכל אחיזתו הוא רק בגוון הלבוש נופל לגמרי. ועומד משה רבינו בכל התחלפות הזמנים ומתפלל בעד ישראל ומראה שעיקר אחיזתם אינו בגוון הלבוש לבד כי אם בשורש הפנימי של כל הלבושים הגם שאי אפשר בזה העולם להיות דבוק בעצמית אור בהיר מהשורש בלתי התלבשות כמו שמצינו אפילו גבי נביאו קשוט (זוה"ק בשלח מ"ח.) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו וגו' לאתר דהוה קשיר בי' וכו' וכמבואר במקומו אכן הי' בכח מרע"ה להראות התיבור והתקשרות מהלבוש הנמוך של ישראל עם אור הבהיר מהשורש העליון ביותר כ"כ הי' בכח מרע"ה להראות כדאיתא במדרש רבה על הפסוק משה איש אלהים מחצי' ולמטה איש מחצי' ולמעלה אלהים היינו שהי' בכחו להראות החיבור מכל הלבושים הנמוכים של ישראל בשורשם העליון ית' וכן מראה זאת משה רבינו בכל דור ודור כדאיתא בתקוני זוהר (תקון ס"ט קי"ב.) ואתפשטותי' הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא ועל זה הענין איתא במדרש תנחומא (תשא ד') אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פ' שקלים ואתה זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה שקוראין אותה לפני כאלו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן וכו' היינו שתמיד יהי' מרע"ה המחבר והמקשר את הלבושים של ישראל לשורשם העליון ית' כענין הכתוב (ואתחנן ה') אנכי עומד בין ה' וביניכם וגו' כלומר שמרע"ה הוא הממוצע בין ישראל להשי"ת ומחבר אותם תמיד למקור שורשם לזה בזאת הרגע של התחלפות הזמנים עומד תמיד מרע"ה ומתפלל ואומר ראה אתה אומר אלי וגו' ואתה לא הודעתני וגו' איך יעברו ישראל דרך זאת התחלפות והשי"ת משיב לו שישמרו ישראל אלו האזהרות הנאמרים בזאת הפ' שמור לך את אשר אנכי מצוך היום וגו' אזי יעברו לשלום בלי מכשול ח"ו וזה שנאמר שם השמר לך פן תכרות ברית ליושב הארץ וגו' ויושב הארץ הוא כמו שביארו ז"ל בגמ' (שבת פ"ה.) שבקיאים בישובה של ארץ מלא קנה זה לזית וכו' אכן כל אחוזתם הוא רק בהלבוש אחרון ואינם מסתכלים בפנימית הדבר מהיכן נתהווה כל אלו הלבושים כי אינם רוצים להביט לשורש העליון המהווה כל הלבושים ומטרידים את דעתם במכוון לבלתי יכירו את השורש כי זה הוא כל מעשיהם להעלים מהם את אור השורש ית' ועל זה נאמר אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור וכמבואר בזוה"ק (מובא באות הקודם) מאי האי לגבי האי וכו' אלא שזה הוא אזהרה לבלתי יתעקשו בלבושים הנמוכים כי זאת נקרא אלהי מסכה רק שיבקשו בכל הלבושים להכיר באור שורשם המהווה אותם וזהו את חג המצות תשמור ומצות מורה על מעט פעולת אדם וקלושת הסתרה כי מפאת מועט פעולת אדם הנמצא במצה יש הכרה בהשורש יען שלא נסתר עדיין כ"כ בהירות האור מסבת הטרדה של פעולת אדם אבל חמץ מורה על שלילת הכרה בהשורש מסבת הטרדה של הרבה פעולת אדם הנמצא בו ועל זאת הכרה בהשורש רומז נמי המצוה מחזרת כמאמרם ז"ל (בגמ' ע"ז י"א.) חזרת מהפך מאכל וזה מורה שאינו עומד בעקשות וזהו כי בחדש האביב יצאת ממצרים והוא כמאמרם בגמ' (סנהדרין יג:) שמור את חודש האביב שמור אביב של תקופה שיהי' בחודש ניסן היינו כי אביב הוא אתוון כסדרן וזה מורה על התאחדות האור עם התפיסה של אדם ובאמת מצד השי"ת אין שום שינוי כלל ואין שייך לומר מצדו ית' שנתהווה עכשיו חידוש מה שלא הי' מקודם אלא כל ענין חידוש שייך רק מצד תפיסה הנמוכה של אדם ומצד האדם נתהווה התחדשות במולד הלבנה של ניסן שמתחיל להנהיר בתפיסתו הנמוכה חיבור לאורו ית' לזה צריכין לשמור אותו החודש שיהי' באביב וכו' היינו שיקבע אדם אצלו ההכרה בזה האור תכף בההתחלה כי אם לא ישמור זה החידוש שיהי' באביב כלומר שלא יקבע אותו אדם אצלו תכף ומיד בההתחלה אותה הכרה אזי אח"כ לא יכיר כלום וישאר בעקשות בלבוש הנמוך משולל אור ל ה נאמר נמי (ראה ט"ז) שמור את חודש האביב ועשית פסח וגו' כי גם זה האור הדילוג מהארת הפסח נקרא דילוג רק מצד הבריאה כי מצד השי"ת האיר באמת זה האור גם מקודם אלא שמקודם היתה אותה הארה למעלה מתפיסת אדם. ובהרגע שמתחיל השי"ת להנהיר זאת גם בתפיסת אדם צריך האדם לשמור לבלתי יתעלם ממנו זאת ההכרה. וזהו כענין שהציב השי"ת מצוה בכל ההתחלפות משער לשער כגון בחרישה ובזריעה ובקצירה ובמרוח וכשנעשה כרי ובלישה ובאפי' למען שיכיר האדם ע"י זאת המצוה שבכל שער שלא יתעלם ממנו השורש ע"י רוב התחלפות מצורה לצורה לכך נאמר את חג המצות תשמור למועד חודש האביב וגו' ואח"כ נאמר בזאת הפרשה ולא יראו פני ריקם להורות שכל נפש מישראל צריך להוסיף מדעתו מעט יגיעה בעד כבוד שמים אזי בטח ילך לדרכו בשלום בכל ההתחלפות הבא נגדו:

י״דויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת לי שם על הצור וגו'. הנה מקום אתי היינו שכל המקום שהציב השי"ת להבריאה שיהי' לה מצב בזה העולם הוא עדיין לגמרי בידו ית' שמהווה המצב מזה המקום בכל רגע ורגע. ונצבת על הצור היינו שכל המצב של הבריאה הוא רק מזה שהאציל כביכול ית' רצון להיות נקרא צור וצור מורה על ראשון שהוא חד בחושבן כי מצד הרצון העליון ית' הנקרא אחד הוא חד ולא בחושבן ואין שום מקום להבריאה וכל המקום להבריאה מתחיל מהרצון הנקרא ראשון ועל זה הרצון רומז מלת צור שמורה על המקור מכל הולדות מלשון הכתיב (ישעיהו נ״א:א׳) הביטו אל צור חצבתם וגו' ומפאת זה המקור נמשך כל המקום להבריאה ועל זה המקור מסובבים כל עבודת אדם כדאיתא בגמ' (זבחים מ"ו:) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם ה' וכו' לשם מי שאמר והי' העולם וכו' וזהו והי' בעבור כבודי ושמתיך בנקרת הצור היינו שכל ההגנה נמשך להאדם מזה הרצון ית' שצמצם את גודל האור למען שיהי' מקום להבריאה וזה הצמצום נקרא נקרת הצור. ושכותי כפי עליך וגו' כפי מורה על כלי פעולה ורומז על כל המצות מעשיות היינו שכל המצות מעשיות נמשכים מזה הרצון שהציב כביכול ית' שישראל יהי' הכלי פעולה שלו:

ט״ואת חג המצות תשמור וגו'. בזוה"ק (תצוה קפ"ב.) אלהי מסכה לא תעשה לך את חג המצות תשמור מאי האי לגבי האי וכו'. היינו כי חמץ מורה על כל פעולות אדם שנדמה לו בהם שיש לו איזה כח ועל זה כתיב לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וזה הפסוק אמר הנביא אף על העבודות היקרות ביותר אם נדמה בהם להאדם שיש לו בהם איזה כח כגון שנדמה לו שיש בו כח התפלה בזכות צדקתו להכריח בהפצרת תפילתו את רצונו ית' על זה כתיב לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו כי כל מה שנדמה לאדם שיש בו איזה כח זה הדמיון הוא באמת ע"ז ונקרא אלהי מסכה וזהו שאיתא בזוה"ק (שם) אם חמץ אסור למה שרי למיכלא בכל יומא שתא אלא כדי לאחזאה חירות וכו' היינו לזה צריכין בזה החג לאכילת מצות כדי לקבוע בלב הכרה שהשי"ת הוא חי העולמים היינו שכל כח הפעולות המה רק בידו ית' ולאחר שנקבע גבי האדם היטב זאת ההכרה אזי יכול לאכול שפיר בשאר ימות השנה אפילו חמץ ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו כי יהי' מכירין היטב בכל כח פעולתם שהוא באמת רק כחו ית' וזהו שנאמר כאן אחר את חג המצות תשמור וגו' ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות אף שכל המועדים נמשכים מקדושת שבת ומה זה שנאמר כאן אחר חג המצות תשמור המצוה של שבת. אמנם יען שבחג המצות האיר השי"ת לישראל אור עתיקא ומהארת אור כזה יכול להתמשך בלבבות ישראל תקיפות יתירה שיהי' נדמה להם שזה האור הוא אצלם בקביעות אף בלי העבודה לזה נאמר אחר חג המצות תשמור מצות שבת להורות שכל זאת הקדושה הוא רק מצדו ית' ואין בה להאדם שום חלק ומאחר שהוא רק מצדו ית' א"כ איזה תקיפות יכולין לקבל מזה ולזה נאמר אח"כ וחג שבועות תעשה לך וגו' להורות אשר אחר שיברר האדם א"ע שבע פעמים שבע מזוקק שבעתים עד שמכיר היטב שכל הפועל הוא רק השי"ת לבדו אזי יכולין אח"כ להביא חמץ למקדש להורות שבפעולות כאלו שיש בהם זאת ההכרה הוא עיקר רצונו ית':

ט״זשלש סעודות שחוה"מ פסח

י״זבגמ' (מגילה ל"א.) א"ר הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח ובין בסכות מקרא קרינון ראה אתה וגו' אפטורי בפסח העצמות היבשות ובסכות ביום בא גוג וכו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שכל מיני צמיחות ישועה שאנו רואים בזה העולם המה הכל הארה מלעתיד כי הצמיחה שבימי הקיץ רומז על תחיית המתים שאין התבטלות לשום דבר הנטמן בקרקע כי אם הי' התבטלות להגרעון הנזרע בארץ מהיכן הי' נצמח אח"כ. אלא ע"כ שנשאר תמיד בהזריעה קוסטא דחיותא כענין ההבלי דגרמי המובא בזוה"ק (לך פ"ג. שלח קס"ט.) שממנה מקיץ האדם משינתו כך רומז זאת הצמיחה על תחיית המתים מההבלי דגרמי והקוסטא דחיותא הנשארת בהאדם ועל זה אמרו ז"ל (סנהדרין צ'.) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא האומר אין תחיית המתים מן התורה היינו אף שמאמין בכל התורה מסתמא מאמין ג"כ שהשי"ת הוא כל יכול לעשות גם מה דלא הוי אלא שאומר אין תחית המתים מן התורה היינו שאומר שהתחי' לא יהי' מן התורה אלא שיהי' על דרך מה דלא הוי הוי כלומר שלא יכיר אדם את תפיסתו שהי' אצלו מלפנים וזה נקרא אין תחיית המתים מן התורה כי באמת יהי' עיקר התחי' מן התורה היינו שכל אדם יהי' מכיר אז א"ע בתפיסתו הקודמת כי התורה שהי' עוסק בה מלפנים זה התורה בעצמה יהי' מחי' אותו לעתיד עד שיזכור אדם על ידה כל הסבלנות והיגיעות שעברו עליו מלפנים בעוה"ז ואלו היגיעות שהי' לו בהדברי תורה והצמצומים שהי' א לו על ידה זה בעצמו יהי' מחי' אותו לעתיד ויכולין להוכיח זאת מן ההיפך ממה דכתיב ותהי עונותם חקוקים על עצמותם ומעצמית הפעולה של החטא ועון אין הכתיב צריך להודיענו שנחקק בעצמותיו כי מאחר שפעל העון במעשה בודאי נשאר זה החטא בקביעות אצלו אלא שהכתוב משמיענו כאן מהזדון הנמצא בפעולת החטא אשר אותו הזדון והתאוה נשאר נחקק בעצמותיו של החוטא א"כ ק"ו במדה טובה שהוא מרובה כשפועל האדם מעשה המצוה וכל חשקו וחפץ רצונו בזאת הפעולה הוא כדי לקיים רצונו ית' בשלימות אלא שאי אפשר לבו"ד לקיים בשלימות רצונו ית' כי מי יאמר זכיתי לבי ומפאת זה נשאר תמיד דאגה בלב האדם פן ואולי לא כוין יפה למטרת רצונו ית' ולא פעל אותה בשלימות כמאמרם ז"ל בגמ' (שבת פ"ו:) ישראל דדאגו במצות חבל גופיי' היינו שדואגים תמיד מדוע אין בכחם לעבוד בשלימות כרצונו ית' וזאת הדאגה נחקק בודאי על עצמותם וממנה יהי' כל התחי' שלהם וזהו תחית המתים מן התורה שהתחי' יהי' ע"ד מה דהוי הוי שהתורה בעצמה הנשארת בהגוף ונחקק בעצמותיו תחיה אותו לעתיד ועל זה אמרו ז"ל בגמ' (שם) כשיעמדו במומן יעמדו כדי שיכירו א"ע וכו' היינו כדי שיכירו ויזכירו כל הדאגות והצמצום שהי' אצלם בעוה"ז מלפנים ועל זה כתיב כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו וגו' וכמבואר במדרש רבה (צו פ"ט) לפי שבעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגיסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות היינו כי בעוה"ז אינו ניכר האחדות בשלימות ונראה שכל אחד מתנגד לחבירו עד היכן אפילו בפעולת המצות אינו ניכר ג"כ מפורש שורש אחדותן כמו שמצינו בגמ' אביך במאי זהיר טפי הרי שכל אחד הי' לו מצוה מיוחדת שהי' נזהר בה ביותר טפי מחבירו וחבירו הי' לו ג"כ מצוה אחרת שהי' נזהר בה טפי וזאת נראה על הגוון שכל אחד מתנגד לחבירו ועל זה רמזו ז"ל שם בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד יוציא ה' רוח ארגיסטס המנשב מארבע רוחות וכו' ובזוה"ק (נשא ק"ל:) נקרא זה הרוח רוחא דכליל מכל רוחין וכו' היינו שאז יתגלה האחדות האמתי כמו שהוא באמת מצד השי"ת שאין שום התנגדות ח"ו בשורשם כלל מאחד לזולתו וזה הוא עיקר תחית המתים כי כל העדר ומיתה שיש בעוה"ז נמשך רק מזה שנראה על הגוון שכל אחד סותר לחבירו כי הבריאה הוא מורכב מכמה יסודות וכמבואר בזוה"ק (תולדות קל"ו:) כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו הי' בשתוף וכו' דכל דעבד קב"ה עבד כגון גופא ונשמתא וכו' היינו שכל הדברים שבעולם המה מורכבים ואפילו המלאכים משמע שם שהם נמי מורכבים ובכל זאת המה חיים וקיימים לעולם כי באמת מאחר שזאת ההרכבה הציב הרצון ית' מהיכן נמשך לה העדר אכן כל העדר הנמצא בזה העולם הוא רק מסבת גוון חלוקי היסודות הנמצא בהרכבת הבריאה שנראה על הגוון שכל יסוד חפץ להתגבר על חבירו ולבטלו ומזה ההתנגדות הנראה על הגוון נמשך כל ההעדר בעוה"ז אבל לעתיד כשיתגלה שורש אחדותו ית' כמו שהוא באמת בלי שום התנגדות אזי לא יהי' עוד שום העדר והתבטלות בזה העולם נמי וזהו ענין תחית המתים של חג הפסח:

י״חובסכות מפטירין ביום בא גוג לרמז כמו שנאמר (איוב ל״ח:י״ג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וגו' היינו כי בסוכות הוא זמן אסיפה לבית והתבואה הנאסף מן השדה הוא מלאה פסולת כי בכל הצמיחות מוכרח להיות פסולת ג"כ ואלו הפסולת רומזין כדאיתא בגמ' (שם) כשיעמדו במומן יעמדו כדי שלא יאמרו אחרים המית ואחרים החי' וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שמדבר שהי' האדם סובל ממנה הרבה לא נשכת ממנו לעולם ולכך יעמדו במומן כדי שיכירו א"ע כי בדבר שלא הי' לו להאדם שום סבלנות בנקל לו מאד להאדם לשכוח מה שאין כן במה שהי' סבל האדם והי' דואג בה זאת זוכר אדם לעולם וזהו במומן יעמדו כלומר שזה בעצמו שהי' סובלים ודאיגו במצות וזאת הדאגה נקרא בזוה"ק (שלח קס"ט.) עצבוני דרוחי וכו' ודוקא ע"י הסבלנות והדאגה מזה המום יכירו את עצמם היטב בתפיסתם הקודמת שהי' אצלם מלפנים ויהי' רואים מפורש שהתחי' הוא מה דהוי ולא מה דלא הוי ועל זה רומזים צמיחות הפסולת בהתבואה שהתחי' יהי' דוקא במומם ואח"כ כשמאספין התבואה אל הבית אזי מנקין אותה מהפסולת וזה רומז כדכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה ואזי יהי' נגמר תחית המתים בתכלית השלימות כי תחית המתים של פסח הוא התחלת התחי' שבמומם יעמדו ויהי' ניכר עדיין הפסולת שסבלו מהם כבר אבל אח"כ בסכות יתרפאו לגמרי ממומן שיהי' כדכתיב לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה וגו' ואז יתבטלו כל הפסולות המפרידים והמסתירים את אור אחדותו ית':

י״טאיתא בגמ' (מובא לעיל) שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח ובין בסוכות מקרא קרינון ראה אתה וגו' אפטורי בפסח העצמות היבשות ובסוכות ביום בא גוג וכו'. הנה זאת התקיפות לומר להשי"ת ראה אתה אומר אלי וגו' השיג משה רבינו אחר החטא של עגל כי באמת לפי הסדר ממערכת הבריאה כאשר יחטא האדם ח"ו אפילו כחוט השערה נגד רצונו ית' נתבטל ממנו ממילא כל החיים. וכאשר ראה מרע"ה שאף אחר חטאם מהעגל לא נפסק מהם החיים וכדכתיב (נחמי' ט') אף כי עשו להם עגל מסכה וגו' ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם במדבר וגו' ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתת להם לצמאם וגו' ומזה הי' מכיר שההתקשרות שיש להשי"ת עם ישראל הוא למעלה הרבה מהבנת תפיסתו לזה ביקש מרע"ה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני וגו' היינו שביקש מהשי"ת שינהיר זאת ההתקשרות בהבנת התפיסה הנמוכה של זה העולם ג"כ כי זאת התפיסה הנמוכה שאין בכחה להכיר ולהבין זה ההתקשרות הוא ג"כ מרצונו ית' שהציב תפיסה קטנה כזו וכן השי"ת יכול ליתן לו שכל ובינה בהתפיסה של זה העולם שיכירו ג"כ זה ההתקשרות ממקום העליון וזהו שאמר ואתה לא הודעתני וגו' כלומר שלא נתת לי בינה ודעת להכיר בתפיסתי זאת ההתקשרות והשיב לו השי"ת פני ילכו והנחותי לך וגו' ואמר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה פני ילכו היינו הפנים של זעם פירוש שזאת התפיסה קטנה שהציב לנו השי"ת לבלתי יהי' הכרה בתפיסתנו בהתקשרות העליון שיש להשי"ת עם ישראל זה הוא בעצמו הפנים של זעם וכאשר ילך זה הלבוש שנראה כפנים של זעם אזי יהי' מכירים בשורש התקשרות העליון ויהי' ישראל בנייחה אמנם אימתי יעבור זה הלבוש הנקרא פנים של זעם על זה רומז חג הסכות שהוא זמן אסיפה לבית שרומז על אחר כל העבודות והברורים של ישראל אזי יחתום השי"ת שהם בקביעות בלב ישראל וזה נקרא זמן האסיפה לבית ואז יהי' נתגלה מפורש שורש גודל התקשרות שיש להשי"ת עם ישראל ולזה מפטירין בסוכות מפלתו של גוג כי כאשר מתחיל לזרוח מהשורש העליון אזי נתעורר לעומת זה הקטרוג של גוג כי גוג מורה על גוון נאה ומיופה מאד כמבואר במקומו ולכך הוא מעורר גודל קטרוג כי אומר הלא הגוון יפה שלי מוכרח נמי להיות מהשורש כי אם לא כן מהיכן יש לה קיום הוי' אמנם השי"ת יהי' מברר אז הגם שאמת הוא שרצונו ית' הוא השורש מכל הגוונים שבעולם כי בלעדי רצונו ית' אין שום דבר מהווה את עצמה ח"ו אכן החילוק שבין ישראל לגוג הוא כדאיתא בזוה"ק (הקדמת בראשית ו'.) שבהקדושה הוא ריבוע בתוך עגולא ובסטרא אחרא הוא ריבוע דנפיק לבר מהעגולא היינו כי מצד השי"ת הוא המקיף את כל העולם אף את האומות הכל בבחינת עגולא אכן מצד האדם מתחיל בחינת ריבוע בזה שמתחיל לנטות לקצה מן הקצוות במה שנוגע לצרכי גופו אכן העכו"ם כשנוטים לאחת הקצוות לצרכי גופם המה פוסעים לבר ממרכז העוגל ומתרחקים להלן כ"כ עד שנראה כמו חלל בינם לרצונו ית' והוא כדכתיב מחללי' מות יומת וכמבואר בזוה"ק (שם) מאן מחללי' מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא נקודה שרי' ופגים בי' מות יומת וכו' וזהו ריבוע דנפיק מגו עגולא אבל אצל ישראל כשצריכין לפעמים לצאת לאחת הקצוות לצרכי גופם אזי הוא כמאמרם ז"ל בגמ' כשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא היינו שממליכין מקודם השי"ת ומשמרים את עצמם לבלתי יתרחקו ח"ו כ"כ ממרכז העוגל עד שיהי' חלל ח"ו ביניהם וזה נקרא ריבוע בתוך העגולא וכאשר יגמור זה הבירור אזי יהי' מפלתו של גוג:

כ׳ובפסח מפטירין עצמות היבשות כי בפסח מתחילין ישראל לצמצם את עצמם וע"ז מורה אכילת מצה ולעומת הצמצום של ישראל נתעורר נמי קטרוג מאומות שאומרים שכל זה הצמצום הוא כדי שיהי' בכחם אח"כ להתפשט ביותר. אמנם גבי העכו"ם הוא באמת כך שכל מה שמצמצמים א"ע לפעמים זאת הוא רק למען שיהי' יכולים אח"כ להתפשט א"ע ביותר נגד רצונו ית' ולזה מצינו אצל הצמצום של מלך מואב כתיב אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי וגו' אבל הצמצום של ישראל הוא באמת כדי שישיגו יותר בתפיסתם את אור רצונו ית' ועל זה הצמצום מורה אכילת מצה שישראל מפשיטים מעצמם כל המסכים והגוונים כדי להכיר רצונו ית' בשלימות ולזה זכו ישראל לאכילת מן כדאיתא בזוה"ק (בשלח ס"א:) בקדמותא כד נפקו ישראל ממצרים עאלו בנהמא דאקרי מצה והשתא זכו ועאלו למיכל נהמא אחרא עלאה יתיר מאתר עלאה דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו' ועל המן כתיב והמן כזרע גד הוא וכמבואר בזוה"ק (בהעלותך קנ"ה:) כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא וכו' ועינו כעין הבדולח כההוא בדולחא דאיהו חוור וכו' שבשכר שישראל צמצמו א"ע ועזבו מהם כל הגוונים ובחרו רק רצון הפשוט המשולל מכל גוון לכך זכו לאכילת מן שמרמז על טלא דבדולחא וטלא דבדולחא הוא לבוש לרצון הפשוט המשולל מכל גוונים וכל הגוונים הנמצא גבי ישראל דומה כמו ירידת רצון הפשוט לקיום הויות עולם אזי מוכרח זה הרצון הבהיר להתלבש באיזה גוון כי אין זאת בגדר סוג הנבראים לסבול רצון פשוט הבהיר בלי שום לבוש על זה האופן המה נמי כל הגוונים של ישראל ולזה זכו נמי ישראל ע"י אכילת מצה בפסח לברכת הטל וטל מרמז על הטל שעתיד להחיות בו את המתים והוא כדאיתא בזוה"ק (נשא ק"ל:) וחד רוחא דחיי דבי' זמין לאתערא לזמנא לברי' דדוד וכו' וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב מארבע רוחות באו הרוח ארבע רוחות באו לא כתיב כאן אלא מארבע רוחות באו וכו' וזה הרוח דכליל מכלהו נקרא במדרש רבה (א' פ"ט) רוח ארגיסטס היינו כי בעוה"ז הוא כל התפיסה של הבריאה רק מצד ההתחלקות שחילק את מעשיו ומזה ההתחלקות נמשך נמי שכל יסוד מתנגד לחבירו וכדאיתא במדרש (שם) בשעה שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכן להיפך בשעה שזו מנשבת אין זו מנשבת ומפאת זה נמשך כל ההפסד והעדר. ולעתיד אמר הקב"ה אני מביא רוח ארגיסטס וזהו רוחא דכליל מכלהו וזהו הטל שעתיד להחיות בו את המתים כי שורש הטל הוא כולל מכל גוונים היינו שיתגלה בכל הדברים ההתכללות האמתי משורש האחדות וממילא לא יהי' עוד בעולם שום העדר והפסד ולכן מפטירין בפסח העצמות היבשות שהי' אומרים נגזרנו לנו ואבדה תקותינו וגו' כי גמורי שתחיית המתים יהי' בפסח היינו שיראה אז השי"ת שלא נאבד ולא נתבטל מישראל שום דבר ח"ו וכדאיתא בזוה"ק (משפטים ק') אפילו רעותא טבא דבר נש לא יתאבד ולזאת התקיפות יכולין לזכות בזה החג ע"י אכילת מצה:

כ״אויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אדני ה' אתה ידעת וגו' ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותנו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו וגו' ומבואר בגמ' (סנהדרין צ"ב:) אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו וכו היינו כי בני אפרים ממהרים את הקץ טרם הזמן לזה איתא בזוה"ק דאית תרין משיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד אמנם עיקר הקץ יהי' נגמר רק ע"י משיח בן דוד אכן טרם שנגמר הקץ נתעורר קודם משיח בן יוסף כי בני רחל מקדימין תמיד וממהרים את הזמן כענין שאול המלך שהי' צריך להיות טרם מלכות בית דוד כי בני' של רחל מתגברים תמיד בעבודות חזקות וממהרים את הקץ טרם החק והזמן שקצב השי"ת ומפאת זה אי אפשר שיגמור הישועה בשלימות על ידם כי אם ע"י משיח בן דוד שנמשלו לסיהרא דלית לה מגרמה כלום וממתינים את העת והזמן כפי שקצב הרצון ית' באור הנהגתו ית' וזהו שאמר לו השי"ת להנביא העצמות האלה כל בית ישראל המה היינו כי לעתיד יברר השי"ת את החטאים של ישראל הן בכלל והן בפרט שהם רק דאכלו פגה ומסבת זה שקבלו את הדבר טרם הזמן נשלל ממנה הרצון ית' עד שנדמה להם שאבדה תקותנו נגזרנו לנו וזהו העצמות האלה כל בית ישראל המה כלומר שכך המה כל החטאים של ישראל נמי רק מה שממהרים א"ע לקבל טרם הזמן ואינם יכולין להמתין עד שיגיע הזמן והנה מקודם נאמר כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחי' וגו' ואח"כ נאמר עוד הפעם ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כי מקודם נאמר על התחי' מנפשא דגופא שזה הנפש נשאר תמיד עם הגוף בקבר הנקרא הבלי דגרמי הבא מעצבוני דגופא כדאיתא בזוה"ק (שלח קס"ט.) היינו מהסבלנות של אדם וגבי העכו"ם נעשה מזה מזיקין דעלמא וגבי ישראל נאמר על זאת והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו' ועל זה נאמר מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה וכמבואר במדרש בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת וכו' אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס בעולם שכל הרוחות יהי' מנשבים ביחד ובזוה"ק (נשא ק"ל:) נקרא זה הרוח רוחא דכליל מכל רוחין היינו כי כל הבריאה הוא כדאיתא בזוה"ק (מדרש הנעלם תולדות קל"ו:) כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו הכל בשתוף וכו' היינו גופא ונשמתא כלומר שהכל הוא בהרכבה מארבע מיני יסודות אש ומים רוח ועפר ולכן כל הוה נפסד יען שכל יסוד חפץ להתגבר על כנגדו ולבטלו וזהו מאמרם ז"ל בעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת וכו' היינו שאינו נותן מקום לשכנגדו לכך כשמתגבר אחד הוא מבטל את השני אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס בעולם שהוא רוחא דכליל מכל רוחין ומפאת זה לא יגיע לעולם להבריאה שום הפסד כי בעוה"ז הוא הבריאה מצדה לגמרי בפירוד כדאיתא בזוה"ק (קדושים פ' ויצא קנ"ו:) ולית לך מלה זעירא בהאי עלמא דלא תלייא במלה אחרא עלאה דאתפקדא עלי' לעילא וכו' ולזה איתא בזוה"ק (בראשית כ"ב.) כד מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים אמר נעשה אדם היינו מאחר שהבריאה הוא נבדל ונפרד אחד מחבירו לזה צריכין להצורת אדם שעל ידו יתאחד חזרה כל הבריאה לשורשה וכדאיתא שם שבאו כל הברואים להשתחוות לאדם הראשון ואמר להם אני ואתם בואו ונשתחוה ונכרעה לפני ה' עושנו ובזה הי' מאחד חזרה כל הבריאה פב"פ (זוה"ק אמור ק"ז:) וכדמסיק שם וכלהו אתו בתרי'. כיון דחמו דאדם סגיד להאי אתר ואתדבק בי' כלהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא וכו' היינו שנעשה עוד הפעם פירוד אחר חטאו של אד"ה עד שכל אחד חפץ להתגבר ולבטל את שכנגדו ומסבת זה כל הוה נפסד אבל לעתיד יתאחד בחזרה כל הבריאה וזה נקרא רוח ארגיסטס דכליל מכל רוחין ועל זה נאמר מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה. ונאמר עוד הפעם ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כדאיתא במדרש (בראשית רבה פ' י"ד) ומה אם זה שעשו בנפיחתו של בו"ד יש לו תקנה בנפיחתו של הקב"ה עאכ"ו שיש לו תקנה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים וכו' לפי שבעוה"ז בנפיחה לפיכך מת אבל לעתיד בנתינה שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' והוא כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה כי עוה"ז יען שעומד להפסד ע"כ ברא השי"ת הכל בנפיחה ומאן דנפח מעצמיתו נפח היינו שאוחז עוד באמצע הנתינה שלא גמר את הנתינה אלא שנקשר עדיין כל דבר בשורשו למען שלא ילך שום דבר להפסד ח"ו אבל לעתיד אז לא יהי' עוד שום הפסד והעדר אז יהי' בנתינה היינו אף שיתן השי"ת להאדם כל השלימות בכל זאת יהי' לו קיום לעולמי עד ועל זה נאמר כאן אח"כ ונתתי בכם רוחי וחייתם וגו' ולזה מפטירין זאת בפסח לרמז שהתחי' יהי' בזה החודש שהצירף ממנו הוא "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ ובו מתחילין כל הצמיחות וזה הכל מורה שהתחי' לא יהי' באורח דילוג אלא בסדר והדרגה שכל אחד יהי' מכיר א"ע לגמרי כמקדם:

כ״בויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה ואומר אדני ה' אתה ידעת וגו' (יחזקאל ל״ז:ג׳) וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה וכי לא האמין ח"ו יחזקאל שיש בכחו ית' להחיות את המתים ששאל לו השי"ת התחיינה העצמות האלה אלא ענין השאלה ששאלו השי"ת הי' אם יש זאת התחי' בהבנת תפיסתו ג"כ הגם שמצד האמונה האמין שפיר בהתחי' אכן אם יש לו זאת בהבנת תפיסתו גם בלעדי האמונה ועל זה השיב הנביא אתה ידעת היינו הלא גם הבנת תפיסתי הוא ג"כ בידך וכענין שהשיב מרע"ה כששאל לו השי"ת מה זה בידך ויאמר מטה היינו שהשיב להשי"ת הלא כל הבנת תפיסתי הוא ג"כ בידך:

כ״גוזהו שנאמר אח"כ ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו וגו' היינו שהאיר לו השי"ת שיהי' אצלו זאת התחי' בהבנת תפיסתו ג"כ כי הראה לו בזה מפורש אשר מקום ריקן לגמרי מאור עד שיהי' יתכן לומר על זה מאין יבוא עזרי זאת אינו בנמצא כלל ישראל והראה לו זאת באלו העצמות היבשות שכל ענינם הי' כענין הכתוב (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט שכל חטאם שנהרגו בעבירו הי' משום שטעו בחשבון הקץ וזה הטעות בעצמו לא הי' נמי ריקן לגמרי מאור רצונו ית' ח"ו כי באמת התחיל השי"ת ג"כ לחשוב בעבורם אז את הקץ אלא שהם לא המתינו עד שיגמור החשבון כי מהרו ויצאו קדם זימנא מעט הרי שכל חטאם הי' רק שאכלו פגה וזהו שאמר השי"ת להנביא העצמות האלה כל בית ישראל המה היינו כמו החטא של העצמות האלה כך הוא החטא של כל בית ישראל כלומר שכל החטאים של ישראל הוא נמי רק שאכלו פגה כי מה שחומד הלב ישראל לפעמים לאיזה דבר זאת נצמח מפאת אשר השי"ת בונה באמת להנחילו זאת ויען שהלב של ישראל מרגיש זאת ממהר א"ע לחטוף את הדבר קודם הזמן וזאת המהירות הוא כל חטאם של ישראל אבל חטא כזה שיהי' משולל לגמרי מאור רצונו ית' ח"ו זאת לא נמצא כלל בישראל:

כ״דוזהו נמי שנאמר שם כה אמר ה' לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וגו' ותקרבו עצמות עצם אל עצמו וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם וגו' ומבואר במד' (ב"ר פ' י"ד) למה הי' מתי יחזקאל דומים לזה שהוא נכנס למרחץ מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון וכו' היינו כל מה שרחוק יותר מאור נתאחר התקרבותו לאור לזה העור של אדם הנפשט ראשון היינו שרחוק יותר מאור הי' כאן אחרון וגם העצמות שהם קרובים לאור כי מהם נשאר תמיד תרווד רקב ויש בהם עצם ששמו לוז ובזוה"ק נקרא זה העצם הבלי דגרמי שיתעורר ממנו לעתיד כל התחי' וכמו שנשאר גבי האדם בעת השינה קוסטא דחיותא שממנה מקיץ משינתו כך נשאר מכל אדם אחר מיתה עצם הנקרא לוז והבלי דגרמי אשר לא נעדר מעולם וממנו מתחיל כל התחי' ולזה הי' כאן העצמות ראשון. אכן הרוח שהוא קרוב יותר לאור מדוע הי' כאן אחרון אמנם באמת מצד השי"ת נשאר תמיד באדם רוח חיים ולא נעדר ממנו מעולם כי באם הי' נעדר מהם הרוח חיים לגמרי מהיכן נתקרבו העצמות עצם אל עצמו הלא עיקר החיבור מהגוף אל הנשמה הוא דייקא ע"י הרוח ועל ידי הרוח נתחברו כל אברי הגוף ואחר שלא נשאר בהם רוח כדכתיב ורוח אין בהם א"כ ע"י מה נתקשרו ונתחברו ביחד עצם אל עצמו אלא על כרחך מצד השי"ת לא נעדר מהם מעולם הרוח חיים רק מצד תפיסה הנמוכה של אדם נדמה לו שע"י מיתה נעדר ח"ו הרוח לגמרי ומצד זאת התפיסה נאמר כאן ורוח אין בהם אבל מצד השי"ת הי' בהם באמת תמיד הרוח חיים אך למען שיהי' גם בהבנת תפיסה הנמוכה של אדם בהכרה מפורשת הרוח חיים שבהם לזה נאמר כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחי' והוא כדאיתא במדרש רבה (צו פ"ט) בעוה"ז בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכו' אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס וכו' הה"ד מארבע רוחות באי הרוח וגו' היינו כי בזה העולם הכל הוא בהרכבה כדאיתא בזוה"ק (תולדות קל"ו) כל מה שברא הקב"ה בעולמות שלו חוץ ממנו הכל בשתוף וכו' ומשמע שם שאף צבא מעלה המה ג"כ מורכבים כי אחד יחיד ומיוחד הוא רק השי"ת לבדו וזהו שאמרו ז"ל בעוה"ז בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת וכן להיפך כי כל יסוד מתגבר על חבירו וממילא מגיע מזה כל ההעדר ובאמת הוא זה ההעדר ג"כ רק מצד תפיסת אדם שנדמה בתפיסת הבריאה שכל מורכב מוכרח שיפסד אבל באמת מצדו ית' מאי נפקא מינה ממורכב לפשוט מאחר שכל הבריאה וקיום הוויתה הוא רק מזה שצמצם השי"ת את גודל אורו כדי שיהי' יתכן הוי' להבריאה שחפץ להטיב לבריותיו כמאמרם ז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ואין לך ענוה גדולה מזו שבכל כבוד גדולתו ית' חשב בעיניו ליתן מקום גם להכבוד שמים העולה מהברואים השפלים ע"י שחילק את מעשיו ומלך עליהם ומלת מלך מורה על אור הבחירה שהופיע השי"ת להבריאה להמליך השי"ת ברצון ובבחירה ומזה ההתחלקות שחילק את מעשיו נמשך כל השתוף וההרכבה של הבריאה וא"כ מאחר שזה ההתחלקות וההרכבה הוא מעומק רצונו הפשוט ית' מהיכן יסתעף הפסד והעדר במורכב יותר מבפשוט כיון שהויית המורכב הוא נמי מעומק רצונו הפשוט ית' וכל הוי' שהוא מרצונו הפשוט ית' מחוייבת להיות חי וקיים לעולמי עד אמנם כל ההעדר שיש בההרכבה הוא באמת רק מצד תפיסת הבריאה אבל מצדו ית' אין באמת שום העדר והפסד במורכב כמו בבלתי מורכב אלא מצד הבריאה הציב השי"ת שיהי' נקטן הזמן בתפיסתם ועל זאת התפיסה אמרו ז"ל והנה טוב מאד זה מלאך המות כי על ידי התפיסה הנמוכה מקטנות הזמן יתכן שכר ועונש להבריאה ולכן המלאכים אף שהם ג"כ בהרכבה כמבואר בזוה"ק (שם) דאי תימא הכי המלאכים שהם נבראים רוח הקודש ממש יאמר שיש שתוף בהם הא אפייא דדהון ודידן שוויין אמר ר"א במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא דהא תנן במתניתן דידן דכל דעביד קב"ה עביד כגון גופא ונשמתא וכו' הרי שהם ג"כ בהרכבה ובכל זאת אין בהם מיתה והעדר כי אין אצלם שכר ועונש משום שהם משוללי בחירה משא"כ אצל אדם שיש בו בחירה למען שיהי' לו שכר ועונש לכך הציב השי"ת שיהי' בתפיסתו הסתר מקטנות הזמן. אמנם לעתיד אז יהי' מנהיר השי"ת גם בתפיסת האדם כמו שהוא באמת מצדו ית' וזאת הארה נקרא רוח ארגיסטס ובזוה"ק נקרא זאת רוחא דכליל מכל רוחין וממילא לא יהי' אז גם בתפיסת הבריאה שום העדר ויהי' רואים מפורש תחיית המתים ולזה נמי מפטירין בשבת שחל להיות בתוך הפסח מתחיית המתים כי בחודש ניסן יש הארה מזאת הישועה. היינו שבזה החודש מתחיל הכרה בהשפעת אורו ית' מפורש גם בתפיסת הבריאה שכל אחד נכלל בחבירו הדומם נתעלה להצומח והצומח להחי והחי להמדבר ועל ההתכללות כזה מורה הצירוף מזה החודש "ישמחו "השמים "ותגל "הארץ אתוון כסדרן כי מצד השי"ת המה תמיד האתוון כסדרן אף בעת שהם מצד הבריאה למפרע אכן בזה החודש מתחיל להאיר האתוון כסדרן גם בתפיסת הבריאה ועל זה הסדר איתא בזוה"ק (יתרו ס"ז:) בשעתא דקב"ה אתער וכו' כדין כלהו בחדוי פתחו ואמרו אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה היינו שמתחיל להאיר גם בתפיסת הבריאה על דרך שנאמר אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש (הושע ב׳:כ״ג-כ״ד):

כ״הויען שכל מיני צמיחות ישועה שבזה העולם נתעורר מלמסקא תהומא היינו מישועת התחית המתים שיהי' לעתיד כי מזאת הישועה שיהי' לעתיד אשר כל הבריאה יהי' אז נוכח השי"ת פב"פ מזה נתעורר הארה גם בזה העולם ולזה נכללים בברכת מחי' מתים כל מיני טובות וישועות כגון רופא חולים ומתיר אסורים וכדומה משום שמהתחי' שיהי' לעתיד נתעורר מעט מזה בזה העולם ג"כ לכן מפטירין בשבת של זה החג מתחית המתים להורות אשר כל נפש הפונה עצמו לדברי תורה יכול בזה החג להכיר את האור בכל הדברים אשר מלפנים הי' אצלו בהסתר:

כ״ואיתא בגמ' (שם) אפטורי במאי מפטרינון בפסח בעצמות היבשות וכו' ואיתא הטעם גמירי שבפסח תחית המתים. הנה כתיב התחיינה העצמות האלה וגו' ולהבין זאת וכי יש ספיקא כלפי שמי' ח"ו אלא שהראה לו השי"ת בזה שכן הציב בסדר הבריאה שיהי' נראה להבריאה כמו הולדה חדשה ולבל יכירו מפורש שזה הלבוש הוא בעצמו אותו הלבוש שהי' מקודם כי אם הי' מכירים מפורש איך שהלבוש נקשר תמיד בהשורש א"ס ית הי' הבריאה נחשב ממש כאין כי אור כזה אינו כלל מסדר הבריאה שהאדם בתפיסתו הנמוכה אינו רואה אור אלא ברוח האדם העולה למעלה אבל בהגוף הנדמה בתפיסת אדם לחושך אינו רואה בו שום תיקון ואין בכחו להנהיר את הגוף הגשמי ונדמה לו שיהי' נשאר כך משולל אור וזהו מסבת תפיסה הנמוכה שאינו מכיר באמת שהשי"ת הוא מלא כל הארץ כבודו ואין שום מקום משולל מאורו ית' כי לפי סדר הבריאה אנו רואים שהיסודות קיימים לעולם כדכתיב (קהלת א׳:ד׳) והארץ לעולם עומדת והמורכבים נפסדו והרי איתא בזוה"ק (מדרש הנעלם תולדות קל"ו) כל מה שברא הקב"ה בעולמו חוץ ממנו הי' בשתוף וכו' המלאכים שהם נבראים רוח הקודש ממש יאמר שיש שתוף בהם הא כל אפייא דדהון ודידן שוין אמר ר' אבא במלה דא יסגי פלוגתא בעלמא דהא תנן במתניתן דידן דכל דעביד קב"ה עבד כגון גופא ונשמתא וכו' היינו כי אחד יחיד ומיוחד לא יתכן כי אם אצלו ית' אבל לא בהנבראים שאפילו המלאכים הם מורכבים מיסודות ההפכים ובכל זאת המה חיים וקיימים לעולם ובאמת מדוע יהי' המורכבים נפסדים יותר מהיסודות הלא כמו שהיסודות ברא השי"ת כך ברא השי"ת המורכבים ג"כ אמנם זה ההפסד של המורכבים הוא נמי רק מצד תפיסה הנמוכה של אדם שאין מכיר קיום רק בגוף פשוט בלתי מורכב אבל בגוף המורכב מיסודות ההפכים נדמה לו בדעתו באין יתכן בו קיום לפי שכל יסוד מנגד לחבירו ומושך אצלו ומתגבר עליו ומבטלו ועל זה רמזו ז"ל במדרש בעוה"ז בשעה שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת וכו' היינו שאין בזה העולם ההתכללות באחדות אמתי שכל רוח מתנגד לחבירו וחפץ להפסידו ולבטלו אבל לעתיד יוצא הקב"ה רוח ארגיסטס שכל הרוחות יהי' מנשבין ביחד ובזוה"ק נקרא רוחא דכליל מכלהו ולא יבטל אחד את חבירו כי לא יהי' ביניהם שום התנגדות כי כשהשי"ת יהי' מנהיר את רצונו מפורש אזי יהי' התכללות באחדות אמתי ומזה יהי' לעתיד תחית המתים היינו שיאירו כל הדברים ויתבררו בחזרה בשורש אין סוף ית' וכאשר יהי' מנהיר מפורש זה הרצון שאמר והי' העולם המהווה את כל היסודות וכל ההרכבות אין באמת שום נ"מ בין גוף פשוט לגוף מורכב מאחר שכל הווי' הוא מהרצון ית' שאמר והי' העולם וזה הרצון מחי' את המורכב כמו שמחי' את הפשוט והארת הרצון ית' שאמר והי' העולם נתעורר תמיד בחג הפסח לזה מתחיל בזה הזמן כל הצמיחות החדשות מכל השנה וכל הצמיחות רומזים על הארת תחית המתים: