סוד ישרים, שמיני עצרת כ״חSod Yesharim, Shemini Atzeret 28
א׳ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' בזוה"ק (מובא לעיל) למלכא דזמין אושפיזין לבתר דשלח לון אמר לאלין בני ביתא דיליה אנא ואתון נעביד סעודה קטנה. ומאי עצרת כמד"א זה יעצר בעמי ולית עצור אלא מלכות וכו' היינו כי מי שיש לו כח המעצר להיות הצנע לכת ולהחביא עצמו אל הכלים לבל יתגלה היקרות הנמצא בו כמו שמצינו גבי שאול המלך והוא נחבא אל הכלים וכן מצינו בדוד המלך שבחר בו השי"ת לעולמי עד אמר ה' לא גבה לבי בשעה שנמשחתי למלכות ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את הפלשתי ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני וכו' כד' בירושלמי ולכך נתן בהם השי"ת דעה ובינה להנהיג את ישראל כפי דעתו של כל אחד ואחד וזהו נמי הענין של עצרת כי הנה בימי החג לפני עצרת היו מקריבים שבעים פרים נגד שבעים אומות ובעצרת הוא רק פר אחד ואיל אחד להורות על התבטלות כל הלבושים ועיקר הסתכלות השי"ת יהיה רק לעומק נקודת הלב בלי שום לבוש וזאת נקרא סעודה קטנה ומי שיש בכחו לעצר עצמו ולדבק בהשי"ת בלי שום לבוש יש לו חשק בעצרת של השי"ת ולכך נאמר עצרת תהיה לכם כלומר שרק ישראל יש להם חלק בעצרת משום שיכולין לעצור עצמם ולדבק בהשי"ת אף בלי שום לבוש ואומרים כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אקבל שכר על הפרישה. משא"כ האומות עכו"ם שאין בכחם לדבק עצמם בלי שום לבוש כי כל חפצם הוא רק לאחוז איזה לבוש בידם לכן כשמראה להם הרצון ית' לעזוב הלבושים מידם כגון לצאת מן הסוכה איתא בגמ' (ע"ז ג) דבעוטי מבעטי כי זה הכח לעצור מבלי לחפוץ בשום לבוש כי אם באור בהיר אינו רק בישראל לבד ועל זה איתא בזוה"ק (בלק קצז) כנישתא דישראל מהו כנישתא דא עצרת וכו' היינו שזה הכח של עצרת הוא רק גבי ישראל וכדמסיק שם דהא מגו מהימנו סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבו לה בלי עכובא כלל וכו' היינו שהשי"ת מצדו חפץ ליתן לישראל כל מיני התפשטות לבושים אלא ישראל מצדם מעצירים ומעכבים א"ע מלקבל רק בצמצום. ולזה יש להם חלק בעצרת של השי"ת. ומבאר עוד הזוה"ק (שם) מסטרא דשכינתא עלאה עביד סעודתא רברבא ומסטרא דמלכותא סעודתא זעירא. ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרין לספר תורה בכתר דיליה וכו'. הענין מזאת השמחה שנקרא שמחת תורה הוא ע"ד שמצינו בגמ' (ביצה כה:) מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין היינו כי במקום הצמצומים שם הניח השי"ת וגנז בהם כל מיני טובות היקרים כי כל הטובות היקרים שייף הקדוש ברוך הוא בגודל הצמצום ומי שהטובה היקרה שייך לחלקו בשורשו לא ימנע מסבת הצמצום מלהגיע להטובה היקרה ובנקל לו לסבול את הצמצום עד שישיג את הטובה היקרה. אבל מי שקץ בהצמצום מוכח מזה נמי שאין היקרות הגנוז בו שייך אליו כלל. ולכן יכולין דווקא ישראל לקבל עליהם כל הצמצומים של התורה מפני שהן עזין כלומר מפני שכל מיני עוז והדר שייך להם בשורשם לכך הוא כדאי להם לסבול כל הצמצומים כדי להגיע להעוז והיקרות הגנוז עבורם בד"ת. וזהו נמי הענין מהשמחה שנקראת שמחת תורה כי אחר שאנו קבלנו עלינו כבר כל הצמצומים של ד"ת נתברר מזה ממילא העוז היקר השייך לנו בהשורש ומזה נמשך לישראל כל מיני שמחה. אמנם מדוע אנו מקבלים באמת כל הטובות היקרים רק ע"י צמצום זהו כמבואר בזוה"ק (בלק קצז) דהא מגו מהימנא סגיא דילה דלא אשכחן בה מומא יהבו לה בלא עכובא כלל ואיהו כד מטי לגביה כל מאן דכנישת עצר ומעצר ומעכבת דלא נחית ונהיר אלא כפום טלא טפין טפין זעיר זעיר וכו' היינו כי השי"ת מצדו חפץ ליתן לישראל כל הטובות בלי צמצום ועיכוב כלל אלא ישראל מצדם מחמירים על עצמם ומעכבים עצמם לבלתי יקבלו שום טובה כי אם ע"י צמצומים ואינם חפצים לקבל שום טובה בגודל התפשטות כי בטוחים המה מאוד שלא יפסידו מפאת הצמצום כלום ואדרבה שישיגו מפאת זה אח"כ כל מיני יקרות ביתר שאת ויתר עוז:
1