סוד ישרים, שמיני עצרת ל״אSod Yesharim, Shemini Atzeret 31
א׳עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' להיות שבזה החג שהוא זמן אסיפה לבית נגמר הכלי קיבול גבי האדם ועל זה אמרו ז"ל במדרש אימתי בעל הבית עומד על הכרי בשעה שנגמר ועיקר הכלי קיבול של אדם לקנות טובה הוא זאת שיכול לחזור להשי"ת לכן מלמד השי"ת עצה לאדם עשר תעשר וגו' וכמו שביארו ז"ל בגמ' (תענית ט) מאי עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר כי זה הוא עיקר הקנין מה שיכולין למסור בחזרה להשי"ת כדאיתא במדרש (בהר) הקניתי את כל העולם לאברהם ולא הנותי אותו חזר והקנה אותה לי וכו' ולא הנותי אותו היינו שלמד אותו השי"ת עצה בשעה שהקנה לו את העולם שיחזור וימסור הכל להשי"ת כי מפאת זה ישיג עיקר הקנין בכל הטובות שבעולם וזה הוא נמי העצה ממצות מעשר כי מעשר רומז על ההשפעה שכבר ירדה לגמרי בתפיסת אדם כי השפעתו ית' יורד להאדם דרך עשר מדריגות שהם שלשה נסתרות ושבע נגלות שהם חסד גבורה וגו' עד שבא בהתלבשות הלבוש אחרון שהוא מדת המלכות דלית לה עיינין כי בזה הלבוש נדמה לאדם בתפיסתו שיש לו כח הבחירה כפי רצונו ומהשפעה כזו שבא כבר בתפיסת אדם ונדמה לו שיש לו בה בחירה הוא בנייחא ממנה מאוד וחפץ בה ביותר כי נדמה לו שהרויח אותה בבחירת דעתו ע"י יגיע כפו וכמאמרם ז"ל במדרש (קהלת) רעותא דבר נש דמתקריא דלעי ונגיס וכדאיתא נמי בספרי (פסקא שט) משל לאחד שהורישו אביו עשר שדות ועמד וקנה שדה אחת משלו אותה שדה היה אוהב יותר מכל השדות שהורישו אביו והוא לפי שבא לו ע"י השתדלות יגיע כפו ועל זאת המדרגה העשירית רמזו ז"ל בגמ' רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבין של חבירו וקב שלו היינו המדריגה העשירית שיש לו להאדם בה כל הבחירה וזאת נקרא מעשר וע"י שמוסר אדם בחזרה זאת המדריגה העשירות הנקרא מעשר שהוא הקב שלו מנחיל לו השי"ת כל התשעה קבין הנשארים כמאמרם ז"ל בגמ' משולחן גבוה קא זכי בהו ועל זה אמרו ז"ל בגמ' (שם) עשר בשביל שתתעשר וכמבואר שם מי שרי לנסויי לקב"ה וכו' אמר לו אין חוץ מזו שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' היינו כי מאחר שזה האדם יכול למסור בחזרה אף הקב שלו שכבר יש בתפיסתו לכן מאמין אותו השי"ת להניח אצלו כל הטובות שבעולם כי על כל כסף וזהב שבעולם נאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' והיכן מחזיק השי"ת זה הכסף והזהב אולם השי"ת יש לו בזה שתי אופנים אחד הוא שמחזיק אצל מי שהוא משולל לגמרי בהם בחירה כמו שמצינו בגמ' (ע"ז מ:) ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים היינו שהם נחשבים רק שומרים כי אין להם שום בחירה בהטובה רק כמו דומם כמו שכל הטובות נטמנין בארץ והארץ שומר אותם ואופן השני יש גבי השי"ת להחזיק את הטובות אצל אדם כזה שהוא מושל לגמרי על בחירתו כי ע"י שיש לו גודל בחירה למסור כל הטובות בחזרה להשי"ת מאמין לו השי"ת נמי להטמין אצלו כל הטובות כי כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עדיין ושפיר נקרא עדיין עליהם לי הכסף ולי הזהב אמר ה' נמצא שאין זאת כלל בכלל לנסויי לקב"ה אלא שהמדה היא כך מכל הטובות שבעולם שימשכו רק לאדם כזה שיכול למסור אותן בחזרה ומפאת זה משיג בהם האדם עיקר הקנין:
1
ב׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. היינו כי ברכת החג הולכים תמיד בכל המועדים ובפרט בחג הסוכות שהוא כולל כל המועדים אך שאנו מתפללים שישא ברכת החג אצלנו פב"פ כלומר שיראה אותנו עמהם פנים שוחקות כמאמרם ז"ל בגמרא אנו אין לנו אלא הארת פנים: כאשר רצית ואמרת לברכנו וגו'. זה הוא השער והפתח לכל התפלות כדכתיב אתה גלית את אזן עבדך להתפלל לפניך ע"כ מצא עבדך את לבו להתפלל לפניך. קדשנו במצותיך. היינו כי שם בלבושי המצות העלים השי"ת את כל הד"ת לזה אנו מתפללים קדשינו במצותיך כלומר שיפתח לנו את אור הצפון וטמון בלבושי המצות שיהיה בכחנו להבין את היקרות הנטמן בתוכם ושיהיה בנו דעת לקרות בלבושי המצות כמו בהפרשה של ד"ת. ותן חלקנו בתורתך היינו כי ע"י זה יהיה לנו חלק בהד"ת הנמצא בהם. וטהר לבנו לעבדך באמת היינו שאנו מתפללים שיעשה השי"ת מקום פנוי בלבנו לקבל כל הקדושות כי עיקר המניעה מלקבל הקדושה הוא רק מסבת המסך המבדיל וכאשר יסיר השי"ת זה המסך המבדיל מלבנו אזי יהיה מקום פנו בלבבנו לקבל כל הקדושות וזהו וטהר לבנו שיהיה הלב כלי קיבול כי טהרה מורה על מקום פנו להשראות הקדושה:
2