סוד ישרים, שמיני עצרת ל״בSod Yesharim, Shemini Atzeret 32
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. היינו שיסייע השי"ת לכל נפש מישראל לעלות אל שורש נקודת לבבו כי ברכת מועדיך נקראים פני ה' היינו שאז יכול כל פרט נפש להכיר אור פני השורש יתברך וביותר יש זאת הבהירות בשמיני עצרת כי כל היפויים והתכשיטין שהתקשטו ישראל א"ע בעבודתם החזקות של ימים הקודמים בזה הירח האתינים דתקיפי במצות זה הכל היה רק הכנות שהזמינו עצמם לאהבת הזווג של שמיני עצרת אכן כשמגיע שמיני עצרת אזי נסתלקו כל התכשיטין לבל יחציצו באור הזווג כי בו מאיר הזווג האמיתי ולכן מי שפונה א"ע בזה היום לנקות את לבבו יכול להכיר ולמצוא בלבו גודל אהבתו יתברך לישראל. כאשר רצית ואמרת לברכנו וגו'. היינו שיתגלה מפורש עומק הרצון יתברך בבחינת אמירה ולא שיהיה כמוס בהמחשבה. קדשנו במצותיך היינו שלא יתגבר אצלנו השכחה כי כל מה שיש אצל האדם עונות שדש בעקביו זה נמשך מסבת השכחה והא ראיה שנקל לו לאותו אדם בעצמו שדש עונות בעקביו למסור את נפשו בעד כבוד שמים הרי שמה שדש עונות בעקביו הוא רק מחמת התגברות השכחה כי כאשר מגיע למקום שהוא מבין שהוא נגד כבוד שמים אזי זוכר א"ע והשכחה נסתלק ממנו והוא מוכן מיד למסור את נפשו, לזה אנו מתפללין קדשנו במצותיך וקדושה הוא היפך משכחה היינו שינהיר בנו תמיד אור הקדושה לבלתי ישליט בנו השכחה. ותן חלקנו בתורתך. היינו שכל נפש יהיה עוסק בד"ת השייך לחלקו בהשורש ולא כמי שעוסק בחלק של חבירו אלא כאדם העושה בתוך שלו. שבענו מטובך היינו שעיקר השביעה והתענוג יהיה לנו מהרצון הכמוס בהטובה כמו דכתיב פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון ולזה מצינו בגמרא (מנתות קג:) והיו חייך חלואים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ובמדרש (מגילת אסתר פ' א) איתא זה שאין לו על שלש שנים ובאמת מצינו בגמרא (סוטה מח) יש לו לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה אמנם זאת תלוי ג"כ בזה הענין כי מי שעיקר השביעה והתענוג שלו הוא רק מגוון לבוש מהטובה אם יש לו לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה אבל שם (מנחות ומדרש שם) מיירי מאדם כזה שעיקר שביעת התענוג שלו הוא רק מהרצון הכמוס בהטובה איש כזה רשאי שפיר לחפוץ ולהכין עצמו טובה גם על שלש שנים ומספר שלש שנקטו שם במדרש כי שלש מורה על בטוחות עצום שלב האדם הוא בגודל נייחא כי פחות משלש שנים אינו נתיישן עדיין גבי האדם ואין לבו כ"כ בנייחא. וכאשר עיקר השביעה הוא מהרצון אזי יהיה ממילא ושמח נפשינו בישעתך. וטהר לבנו לעבדך באמת וגו'. הענין לעבדך באמת הוא שיהיה נמשך האדם אחר רצונו יתברך בכל הצדדים כלומר שיהיה שוה אצלו לפרוש מן המצוה על פי רצונו יתברך ממש כמו לפעול את המצוה על פי רצונו יתברך ושניהם יהיה אצלו במשקל השוה רק לקיום הרצון יתברך ועל זה הענין רומז מצות סוכה שיבחין בה השי"ת לעתיד את העו"ג כי אצל ישראל הוא במשקל השוה לצאת מן הסוכה כמו לכנוס לסוכה כד' בגמרא (ע"ז שם) והא ישראל נמי וכו' המצטער פטור מן הסוכה היינו שהבינו מזה שיוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שרצונו לצאת מן הסוכה כי המצטער פטור מסוכה אזי יצאו מהסוכה ולא בעטו כלל ולבבם הוא בנייחא מזה הפרישה מהמצוה כמו בעשיית המצוה באין חילק כלל כיון שכל מגמת חפצם הוא רק לקיים רצונו יתברך משא"כ העכו"ם בעוטי מבעט ואין זאת בכחם שיהיו נמשכים אחר רצונו יתברך בכל הצדדים בשוה כי עבודה כזאת הוא רק אצל מי שיש לו לב טהור ונקי וזאת העבודה נקרא לעבדך באמת ועבודה כזאת מצינו נמי גבי שמעון העמסוני (פסחים כב:) שהיה דורש כ"ב שנים כל האתים שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלהיך תירא פירש וכו' ובאמת אין לשער כמה גודל יגיעה שהיה אצלו עד שהגיע לזאת המעלה למצוא פתח בתורה לדרוש כל האתים הנאמר בתורה ואחר כל אותן היגיעות כשהגיע לאת ה' אלהיך תירא נתוודע לו שטעה למפרע וכל כ"ב שנים שהיה דורש את האתים וכל אותן היגיעות שהיו לו כמה שנים מקודם זה הכל היה לשוא ולמגן. ובכל זאת פירש מיד ולא התרעם כלום ואמר לתלמידיו כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך אני אקבל שכר על הפרישה כי שניהם הדרישה וגם הפרישה היה אצלו במשקל השוה מקודם היה נדמה לו שהרצון יתברך הוא לדרוש היה דורש ועכשיו נדמה לו שהיה דורש בטעות והרצון יתברך הוא לפרוש היה בנייחא גם מזה ופירש מיד ולכן האיר השי"ת את עיניו ובא ר' עקיבא ודרש את ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים רמזו ר"ע בזה כיון שאתה יכול להיות נמשך כ"כ אחר רצונו ית' בכל הצדדים ואין מצדך שום הבדל רק כפי הארת הרצון יתברך כך אתה מוכן מצדך ג"כ במשקל השוה לפרוש כמו לדרוש א"כ אתה נכלל לגמרי בתוך הרצון יתברך וזהו את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כלומר שאתה בעצמך הוא התלמיד חכם שצריכין לנהוג בך מורא כמו מורא שמים:
1