סוד ישרים, שמחת תורה ס׳Sod Yesharim, Simchat Torah 60
א׳איתא (בפסיקתא עתיקתא לסוכות) ביום השמיני עצרת תהיה לכם למה עכבו אותם עוד יום אחד משל למלך שזימן כל עבדיו לסעודה רמזו להם מטרונא שעכשיו הוא עת רצון לבקש מהמלך כל מה שרוצים ולא הבינו כיון שלא הבינו מה שרמזה להם עיכבה להם המטרונא עוד יום אחד עד שיבינו כך בכל שבעת ימי החג רמזו התורה לישראל בשני ובששי ובשבעה ימים ולא הבינו עיכבו להם עוד יום אחד ואח"כ הבינו הה"ד ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' והענין הוא כי כל מיני השפעות נכללו בהשפעת הגשם אכן בהשפעת הגשם אין שום הכרה בה מי הוא עיקר המכוון בירידת הגשם כמו שמצינו בגמרא (תענית ז) גדול יום הגשמים מתחיית המתים כי גשמים לכל בין לצדיקים ובין לרשעים וכו' וזהו דאיתא שם בכל שבעת ימי החג רמזו התורה לישראל בשני ובששה ובשבעה ימים ולא הבינו היינו כי בחג הם הארבע מינים שבאים לרצות על המים ובמים אין שום הכרה מי הוא עיקר המכוון אצל השי"ת בזאת השפע כי למראית עין נראה שהכל מקבלים השפעתו יתברך בשוה העכו"ם כמו ישראל ועל זה איתא בזוה"ק (בשלח נח.) אילנא חד רברבא עלאה תקיפא ביה אתזנא עלאין ותתאין וכו' שבעין ענפין סלקין בגויה ואתזני מניה וכו' כד מטי עדן שולטניה דכל ענפא וענפא כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא דאילנא דאיהו עקרא דכלהו ענפין וכו' היינו שאין משגיחין כלל על זה שמפסידין גם לעצמם כאשר יתקלקלו לגופא דאילנא אבל ישראל כד מטא עלייהו שלטנותא דההוא גופא דאילנא חולקא דישראל בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו ועל דא שבעים פרי החג למיהב שלמא לשבעין ענפא דבגו אילנא וכו' וזה הוא משום שישראל מכירין שפיר שיש להשי"ת כבוד שמים אף מהעכו"ם כדכתיב כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה היינו כי השי"ת מצדו לא ברא שום דבר לבטלה רק הכל ברא לכבודו וישראל עומדים תמיד באותו הצד של השי"ת שברא הכל לכבודו לזה מכירין המה שפיר גם בהעכו"ם הכבוד שמים שיש להשי"ת בהם לכך מקריבין ישראל עליהם שבעים פרים בימי החג למיהב שלמא לשבעין ענפי כדי לשוחדם לבל יקטרגו על ישראל אולם כיון שיש כ"כ לבושים זרים אינו ניכר מי הוא עיקר המכוון גבי השי"ת וזהו שרמזו התורה מים ולא הבינו עיכבו להם עוד יום אחד ואח"כ הבינו וזה היום אחד רומז על הארת שמיני עצרת שהוא כדכתיב והיה ביום ההוא יהיה יום אחד הוא יודע לה' וכמבואר בזוה"ק (נשא רלד:) הוא בלחודוי יתיר מכלא וכו' היינו שאז יתבטלו כל הלבושים הזרים והרחוקים ולא יהיה נשאר רק ישראל לבדם אזי יבינו אז היטב ויכירו וידעו כל באי העולם שעיקר תכלית המכוון מהשי"ת בכל מיני השפעות טובות היה רק בשביל ישראל אף שהיה נראה שגשמים לכל בין לצדיקים ובין לרשעים מ"מ אז יהיה ניכר למפרע החילוק וההבדל שהיה בקבלתם אשר מעולם לא קיבל הרשע את השפע ית' כמו שקיבל הצדיק כי המכוון מהשפעתו יתברך היה באמת רק לצדיקים ולא לרשעים וזהו דאיתא שם ואח"כ הבינו הה"ד ביום השמיני עצרת תהיה לכם וגו' ובהלשון עיכבו להם עוד יום אחד רמזו ז"ל זה הענין שביאר אאמו"ר הג' הק' זצלה"ה הפסוק למען יאריכון ימיך שנאמר בתורה כמה פעמים שכר על קיום המצות אכן מה יהיה כשיאריך אדם ימיו ויגיע לזה הזמן שבסוף איזה טובה ישיג אדם אזי זאת לא נאמר כלל בתורה:
1
ב׳אמנם זאת אין כלל מהצורך לכתוב בתורה כי מי לא יודע אשר אז יהיה תענוג תמידי בלי קץ וגבול בתכלית השלימות רק כל ענין שכר המצות שהתורה יעודה לנו הוא למען יאריכון ימיך היינו שעל ידי קיום המצות יהיה בכחנו לסבול אריכות הזמן ולעכב עצמנו עד שיגיע אותו הזמן של התענוג תמידי מבלי להתבטל בינתים והמשיל זאת לעשיר מופלג שיש לו בביתו כל מיני טובות שבעולם אך שהוא בדרך רחוק מאוד מביתו אזי אם יש לו על הוצאות הדרך אזי נחשב שפיר שיש לו כל הטובות אף שהוא כעת בדרך רחוק מביתו מ"מ הרי יכול להגיע לביתו וליהנות מכל הטובות שלו כיון שיש לו על הוצאות הדרך משא"כ אם אין לו כלום על הוצאות אזי מה בצע מגיע לו מגודל עשרו ומכל הטובות שיש לו בביתו מאחר שאי אפשר לו להגיע להם וליהנות מהם כי הוא רחוק מאוד מביתו ואין לו על הוצאות הדרך במה שיבוא לביתו ובין כך טרם שיבא להטובות שיש לו בביתו יכול למות ברעב. וזהו נמי כל הענין שהתורה יעודה לנו למען יאריכון ימיך היינו שהתורה מבטיח אותנו שנוכל להמתין ולעכב עצמנו עד שנגיע ליום שכלו ארוך בשכר המצות כי המצות בעצמם המה הוצאת הדרך שעל ידם יאריכון ימיך ולא נתבטל בדרך כי יהיה לנו על הוצאות עד שיגיע לזה היום שכלו ארוך וכיון דמטאן התם הא כלהו לעולם ועד ועל זה רמזו ז"ל בלשונם הקודש עיכבו להם עוד יום אחד ואח"כ הבינו כי כל הענין שהציב הרצון ית' שיהיה נצרך לעיכוב כזה הנאמר עליו למען יאריכון ימיך נמשך נמי מפאת גודל החסד של אריכות אפים וכענין מאמרם ז"ל בגמ' (סנהדרין יא) מה ראה ארך אפים ראה וכו' והוא כדאיתא במדרש (ש"ט ז) משל על זה למלך שגזר לזרוק על בנו אבן גדול מה עשה נתץ את האבן על אבנים קטנים וזרק אותם על הבן מעט מעט נמצא שגזירת המלך נתקיים והבן אינו ניזק כך כיון שראה ארך אפים אזי הבין שגזירת המלך הוא מלאה רצון על ישראל כי על ידי זה העיכוב שישראל מעכבין עצמם עוד יום אחד וצריכין להכין עצמם על הוצאות הדרך להגיע לזה היום יהיה להם חלק וקנין ע"י יגיע כפם בזה היום אחד כשיגיע לו וכדאיתא בזוה"ק (ואתחנן סד) על הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד לא כתיב ה' ושמו אחד כי קודם בריאת עולם היה נמי ה' ושמו אחד וא"כ איזה יתרון יש מבריאת עולם שבינתים אכן היתרון יהיה כי קודם שנברא עולם היה ה' ושמו אחד ולאחר שנברא עולם אזי יהיה לעתיד ה' אחד ושמו אחד היינו שכל היתרון מבריאת שבינתים הוא רק מצד הבריאה שיהיה הכרה גם בתפיסת הבריאה בה' אחד שמו אחד כי זאת ההכרה נקרא ושמו אחד, ועל זה הענין רמזו ז"ל בלשונם הקדוש והטהור עכבו להם עוד יום אחד כלומר שיתעכבו ישראל עצמם זמן של היקף שבעה עד שיגיע יום אחד שעליו נאמר והיה ביום ההוא יהיה יום אחד הוא יודע לה' וגו' ועל זה היום אחד רומז שמיני עצרת ועל ידי זה העיכוב יקנו ביגיע כפם הכרה בה' אחד ואזי יהיה כדכתיב והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: ועיין מענין זה לעיל בסוד ישרים שמיני עצרת (אות כה)
2