סוד ישרים, שמחת תורה ס״בSod Yesharim, Simchat Torah 62
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו' הנה בזה החג נותן השי"ת לישראל האור עם הכלי לקבל את האור כענין שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי ולא כתיב תזכיר כי כל מועדים נקראים מקראי קודש שאורו ית' מתאחד אז עם הפעולות של ישראל כפי שישראל מעמידין בפעולת עבודתם כלי קיבול כך מנהיר להם השי"ת את האור אבל בזה החג משפיע השי"ת לכל נפש ישראל הדברי תורה השייך להחיים מפרט שורשו וזהו כאשר רצית ואמרת לברכנו היינו שאנו מתפללין שאנו ג"כ יהי' מכוונים לעומק רצונו ית'. ותן חלקנו בתורתך היינו הגם שבאמת מושרש אור התורה בלב כל נפש מישראל כדכתיב כי חלק ה' עמו אכן עכ"ז צריכין לעבודה טרם שמגיעים לחלק האור המושרש בעומק הלב משל למי שיש לו בביתו כל מעדני מלך בכל זאת כשהולך במדבר לא יהיה שבע מזה שיש לו בביתו כל טוב ויכול למות ברעב טרם שיגיע לביתו אם לא יקח אתו מזונות על הדרך כך אף שיש לכל נפש מישראל בטוחות עצום שחלק ה' עמו מ"מ מחויב האדם לברר א"ע מקודם טרם שיגיע לזאת התקיפות שלא יתבטל בינתים. ועל זה אנו מתפללים ותן חלקנו בתורתך כלומר שכל נפש יגיע לחלק התקיפות שלו ע"י תורתך. וטהר לבנו לעבדך באמת היינו שיהיה להגוף חשק לעבודה כלומר שגם הגוף ירגיש טעם המתיקות שיש בעבודת ה' כי הגם שישראל עובדים תמיד עכ"ז הוא כמאמרם ז"ל (ברכות יז) אלופינו מסובלים מסובלים במצות והוא יען שהגוף אינו מרגיש טעם מתיקות בעבודה אבל כשיהיה הגוף נמי מרגיש טעם מתוק בעבודה זאת נקרא עבודה שהוא באמת וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קפו) מנא ידעינן דקב"ה אתרעי ביה בבר נש ושויא מדוריה ביה כד חזינן דב"נ רדיף אבתריה בכל לביה ובכל נפשיה וכו' וזה הוא החילוק בין בן לעבד כי העבד אינו מרגיש טעם מתוק בעבודתו לזה אינו בנייחא מהם וכל חפצו לשמוט עצמו מהם אבל הבן לא נחשב אצלו שום עבודה לדבר קשה כי מרגיש בזה שעושה רצון האב כל המתיקות וזהו לעבדך באמת:
1