סוד ישרים, אחרון של פסח י׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 10
א׳כל הבבור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שזו הפרשה הוא הקדמה לכל המועדים והענין הוא כדאיתא (ערכין כ"ט.) כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש וכו' מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח. כי כל הקדושות מסר השי"ת לישראל שיהיו בתפיסתם שיכירו שהקדושה באה להם ע"י עבודתם ובחירתם אכן בקדושת בכור מכיר הישראל שאין זה כלל מצד עבודתו כי אין לו בזה שום בחירה יען שקדושת בכור הוא למעלה מתפיסת אדם רק מצדו ית' ומצדו ית' הוא בכל מקום מקדש ומקטר לשמי ומנחה טהורה. וזה מקדישו אתה הקדש עילוי ואי אתה מקדישו הקדש מזבח היינו שבקדושת הגוף מקדושת בכור אין לאדם שום קנין וחלק ורק מקדושת עילוי מצד הטובת הנאה שבו ע"י שיצמצם א"ע בכח בחירתו לברר א"ע כפי תפיסתו כל היכי דאיכא לברורי שעבודה זו נקרא על שם האדם לכן נותן לו השי"ת חלק וקנין אף בעצמית קדושת הגוף של הבכור שיהיה נקרא על שמו. ולכן עיקר מצות בכור הוא רק בישראל יען שמצדם מצמצמים א"ע בכל כחם לזה יש להם יד ושם אף בקדושת בכור. אבל האומות שאין להם מצדם שום צמצום לזה אין להם שום חלק בקדושת בכור. וזה ג"כ ענין קדושת מועדים כי קדושת שבת הוא קבוע וקיימא מצדו ית' ואין לאדם שום חלק בקדושה זו כי הוא כגוונא דקדושת בכור. אכן קדושת מועדים נקרא מקראי קדש דזמינין מקדש כדאי' בזה"ק (אמור צ"ג:) והוא מפני שישראל מקדשי להו בתפיסתם ובחירתם ע"י עבודה ועי"ז נותן להם השי"ת חלק וקנין אף בקדושת שבת שקבועה וקיימא שיהי' נקרא על שם ישראל וכדאי' בזה"ק (בשלח מ"ז.) וקראת לשבת מאי וקראת דיזמין ליה כד"א מקראי קדש וכו' וקראת לשבת מבעוד יום. היינו שמזה שישראל מצמצמים א"ע בתפיסתם כפי כחם נתברר האהבה הרצופה בעומק לבם ושיש להם קנין בשורש וע"ז החביבות רומז יו"ט שני של גליות שישראל עושין רק מספיקא דיומא שאמרו ע"ז במדרש (שיר השירים א׳:ו׳ בפסוק בני אמי נחרו בי) הרני משמרת שני ימים טובים של גליות בחוץ לארץ סבורה הייתי שאקבל שכר על שתיהן ואיני מקבל שכר רק על אחד. ולהבין זאת וכי הקב"ה מקפח ח"ו שכר בריה אכן כמו שבישועה העתידה אמרו (פסחים נ'.) ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קדש לה' מאי מצילות הסוס וכו' כל ביזה שבוזזין ישראל עד שעה שהסוס רץ ומציל יהיה קדש לה'. היינו יען וביען שישראל מבטלים א"ע כסוס שטפלה לרוכב כענין שאיתא בזה"ק (צו כ"ט.) ויהון כסוסיא דרכיב מאריה עלייהו. שמזה הצמצום ניכר האהבה והחביבות שנמצא בעומק לבם. כן הוא הענין מיו"ט שני של גליות שעושים ישראל ושומרים מספק בכל צמצומיו בכוונתם פן ואולי יכוונו בזה למטרת רצון השי"ת שמזה מתברר מפורש שישראל מצמצמים א"ע על מנת שלא לקבל פרס כי לא יקוו בזה לשום שכר כלל מאחר שכל עשייתם הוא רק מפני הספק בזה מתברר היקרות והחביבות שבעומק לב ישראל:
1