סוד ישרים, אחרון של פסח ט׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 9
א׳כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שזו הפרשה היא הקדמה לכל המועדים. כי המועדים נקראים פני ה' שאז מאיר השי"ת פנים מאירות לישראל ובאור פני מלך ה' נכללו כל השפעות טובות ובראשית הנקודה מהארת פנים שבא בתפיסת ישראל בה נכלל כל הטובה מראשית עד אחרית וזה שאי' (קידושין נט) לא מזבנינא לה דארעא קמייתא הוא ולא מסמנא מילתא היינו שבהשפעה ראשונה שבא בתפיסת הכרת האדם שם נכלל הכל לכן קבע בה השי"ת הכרה בראשית זו הנקודה וזה מצות בכור שנקרא ראשית וכמו שהציב השי"ת בכל התחפלות השפעה מצורה לצורה במירוח הכרי נתחייבה בתרומה בראיית פני הבית במעשר בגלגול עיסה בחלה. וכשבאה ההשפעה לגמרי בתפיסת האדם אחר שנאפה בתנור אמרו (סנהדרין ק"ב) מהיכא בעית למשרי המוציא וכו' מהיכי דקדים בישולא כי כל ההכנות עד האפי' נעשית ע"י פעולת אדם שתתקרב יותר לתוך תפיסתו ורק קדימת מקום בישולא זה ניכר שהוא רק מצד השי"ת כי מפני מה קדים בזה המקום דוקא הלא מצד פעולת האדם ניתן כל הלחם בשלימות לתוך התנור בבת אחת מוכח מזה שזה הוא המקום שהשי"ת מתחיל למסור לתפיסת האדם ולכן זה המקום קדים בישולא דרפתא ולזה צריך האדם מצדו להתייצב בזו ההכרה ולברך על זה ברכת המוציא. והנה ביציאת מצרים התחיל השי"ת להבחין ההבדל שבין ישראל לאומות כדאי' (ב"מ ס"א) למה נאמר יציאת מצרים אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור. וזה ההבדל הוא למעלה מהתפיסה לכן צריך האדם להמשיך זה ההבדל לתוך תפיסתו שיהיה לו הכרה בזה כענין שנאמר (שמות ל"א) לדעת כי אני ה' מקדשכם וזו ההכרה הוא רק ע"י פדיון ע"י יגיעה ועבודה וזה רומז מצות פדיון בכור אדם ובכור בהמה. ובזו הפרשה נאמר ג"כ שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה. לילה רומז על ישועה שהוא למעלה מהתפיסה ולעומת ישועה כזו צריכין לגודל שמירה שלא יסמוך האדם על גודל תקיפות זה ורק שיוסיף מצדו בזה כל הצמצומים ולזה נאמר אח"ז וזבחת פסח וגו' לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני שזה רומז על צמצום. כי בחפזון יצאת מארץ מצרים היינו אחר שהישועה היתה בחפזון למעלה מתפיסת אדם לכן לעומת זה צריכין ישראל לפעולות של מצוה שהוא ג"כ בגודל מהירות כי חמץ מורה על מתינות כדאי' (מכילתא בא פ"ט) כדרך שאין מחמיצין את המצות כך אין מחמיצין את המצוות. מצוה שבא לידך עשה אותה מיד ומצה רומז על מהירות כדאי' (פסחים קט"ז.) הוא מסיק ואשתו אופה כי כל ענין זו הישועה היתה באורח דילוג שמצד השי"ת כבר היו נגמרים בשורש כל הבירורים של ישראל אכן האדם מצדו אינו רשאי לסמוך על השלימות שיש בו מהשורש למעלה מתפיסתו יען שבעוה"ז אין שום לבוש שיהיה מבורר לכן צריך האדם מצדו לברר תמיד זו הישועה לפי תפיסת דעתו. וע"ז הענין ביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שאלת החכם ששואל מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם והיינו שזאת יודע החכם שבלתי אלו החוקים והמשפטים הוא האדם משולל חיים בשורש ורק שאלתו הוא אחר שבאמת הוא כל כח העבודה והבירורים ג"כ רק מכחו ית' כדכתיב (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך א"כ מדוע בחר השי"ת רק בישראל שהם יהיו הכלי לעבודה הלא כן היה בכחו ית' לעשות אומה אחרת כלי לעבוד ולברר. וע"ז משיבין לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן היינו כיון שיש לך מתיקות בעבודות האלה ועוד זאת שרואה אתה שבאמת יש בישראל מדות טובות ויקרות יותר מהנמצא בכל האומות כי בחר בהם השי"ת א"כ מה לך לחפור ולבקש עוד יותר בעומק ולשאול מדוע בחר השי"ת בשורש רק בישראל מכל העמים דבר שהוא לגמרי למעלה מגדר תפיסתך ואין עליך לחקור בה. וזה רומז מה שנאמר בקרבן פסח (שמות י״ב:מ״ו) ועצם לא תשברו בו היינו שלא לשבור העצם ולחפור בו בעומק לטעום המוח שבתוכו להבין מדוע זה בחר השי"ת רק בישראל כי כל עיקר החיוב הוא רק שישמור לבלתי יפיג טעמו מפיו היינו לברר א"ע מצדו איך שמגיע אליו הישועה אף במשפט בשורת הדין ע"י עבודתו ביגיע כפיו אבל לא לחפור בשורש ההתחלה מדוע הכין השי"ת רק אותו לכלי מוכן לישועה. והנה על מצה נאמר הטעם כי בחפזון יצאת מארץ מצרים שזה הבירור הוא מצד האדם שרומז על שבכח ישראל להמשך אחר רצונו ית' בחפזון ומהירות לזה צריכין ישראל להראות זאת מפורש בפעולה שנעשית בחפזון. אכן בירור האמתי מזה החפזון נתגלה אח"כ בחג השבועות בזה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע מה שאין זאת בכח שום אומה ולשון עד שמפני זה נקראים ישראל אצלם עמא פזיזא כדאיתא (שבת פ"ח.) א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו וכו'. ומזה נתבררו ישראל שבמקום שנוגע לכבוד שמים אין מתיישבים כלל רק עושים במהירות ובחפזון רצונו ית' יותר מכפי כחם:
1