סוד ישרים, אחרון של פסח כ׳Sod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 20
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. היינו שיתן לנו השי"ת חשק ורצון לקבל ברכת החג כי באמת משפיע השי"ת תמיד כל הטובות אלא שהאדם היא משולל רצון כי כל עוד שהשפעתו ית' היא רחוקה מתפיסתו אזי נראית על האדם כמשא ועל זה הענין אמרו ז"ל (ברכות ט':) וישאלום וינצלו את מצרים אמר ר' אמי מלמד שהשאילום בע"כ איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא"ד בע"כ דישראל וכו' מ"ד בעל כרחם דישראל משום משוי אמנם בביזת הים מצינו ויסע משה את ישראל מים סוף וביארו ז"ל (מכילתא) הסיען בעל כרחם וכו' ומדוע לא היה ביזת הים על ישראל למשוי אכן כל זמן שהיו בבחינת נקודות הכסף שלא היו עדיין מפורש בתפיסתם היו נדמה עליהם למשוי מה שאין כן ביזת הים שנקרא תורי זהב וזהב מורה שכבר הכירו בתפיסתם ג"כ השפעתו ית' אזי לא היו עוד עליהם למשוי כלל ולזה בכל המועדים שאז עומד השי"ת עם הארת פנים נוכח ישראל כי כל המועדים נקראים פני ה' לפיכך אנו מתפללים אז והשיאנו וכו' היינו שינהיר בתפיסתנו ג"כ בברכת החג למען שיתעורר בנו חשק לקבל אותם. אף שאז כל הטובות המה עדיין בכלל כמו שנ"ת לעיל (ב' דפסח ענין י"ט) והמה עדיין למשא. אך עכ"ז יתן לנו השי"ת רצון וחשק ואהבה לקבל כל הטובות. כאשר רצית ואמרת לברכנו. היינו כי כל החשק המתעורר בהאדס הוא רק מזה הרצון שיש להשי"ת להשפיע כדכתיב (שמואל ב ז׳:כ״ז) כי אתה וגו' גליתה את אזן עבדך וגו' על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך. קדשנו במצותיך. קדושה היא חשק וחמימות וזהו קדשנו במצותיך שיהיו לנו חשק וחמימות בפעולת המצוה כי בזמן שפעולת המצוה הוא בלי חשק וקרירות אזי היא על האדם כמשא כמו שאמרו ז"ל (ברכות י"ז.) אלופינו בתורה ומסובלים במצות שנראה להאדם שסובל מהם אבל כשפועל האדם המצות בחמימות ובחשק אזי מכיר שהמצוה סובל אותו כמו שאמרו ז"ל ארון נושא את נושאו. שבענו מטובך. היינו כי כאשר פותח השי"ת מטיבו אזי יתאחדו ביחד שביעה ורצון כי כל הטובות מזה העולם לא יתכן שיהיו שניהם ביחד כי כאשר יש שביעה אזי נפסק החשק ובעת שיש חשק עדיין אין שביעה אבל בטיבו ית' יתכן להיות שניהם ביחד. כה תברכו וגו'. מבואר בגמרא (סוטה ל"ח ) כה בעמידה כה בלה"ק. כה בעמידה היינו שימשיכו הברכות בקומה שלימה ובסדר יפה מהראש להכלי פעולה עד הרגלים וכענין שאיתא בזה"ק (תרומה קנ"ג.) לעילא מוחא נטיל ברישא ובתר יהיב ללבא ולבא נטל ויהיב לכבדא ולבתר כבדא יהיב חולקא לכל אינון מקורין דלתתא כל חד וחד כדקא חזי ליה לתתא כבדא נטיל ברישא וכו' וכשהולך ההשפעה בסדר יפה מהשי"ת למוחא ומשם ללבא וכו' אזי מורה שהשי"ת עושה את האדם לכלי קיבול וכשעושה השי"ת כלי קיבול אזי ממלא אותה תיכף וזה נקרא כה בעמידה וכה בלה"ק היינו כי כל הלשונות נקראים עלגי לשון וכמו שאמרו ז"ל (שבת י"ב:) שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי משום שנמאם להם ולשון הקודש מורה שכל מערכת הבריאה מסכים להברכות וזהו כל רצונו ית' להשפיע תמיד בזה האופן שיסכימו כל מערכת הבריאה. יברכך ה'. היינו שיעשה השי"ת את ישראל בריכה וכלי קיבול להמשיך אצלם כל מיני טובות אכן על התחלת בנין הכלי יכול להתעורר קטרוג כי אחר שכבר יש כלי אין מקום עוד לקטרוג והכל מסכימים שבמקום שיש כלי שם צריכין לירד כל השפעות כדכתיב (דניאל ב׳:כ״א) יהיב חכמתא לחכימין אכן על החכמה הראשונה יכול להתעורר קטרוג מדוע אינו נותן השי"ת לאיש אחר זאת החכמה והי' הוא ג"כ כלי על זה כתיב וישמרך היינו שמראה השי"ת שמגיע להם זאת הכלי בשורת הדין כענין הבירור שמראה השי"ת על בנימין הצדיק שאיתא בגמ' (יומא י"ב) שנאמר חופף עליו כל היום לפיכך זכה ונעשה אושפיזכן לגבורה היינו שיודע השי"ת אשר אפילו אם יבחר לשכון אצל שבט אחר בכל זאת לא יתרבה אצל זה השבט כ"כ תשוקה נפלאה כמו התשוקה נפלאה שיהיו אצל שבט בנימין אם יבחר לשכון אצלו ולפיכך בחר בו השי"ת מיד בהתחלה. יאר ה' פניו אליך. היינו כי בהארת פנים נכלל הכל כדאיתא בזה"ק (אדרא זוטא רצ"ד.) כל פרצופא בי אשתמודע. ויחנך. היינו כי למי שחונן השי"ת במדת חנינה אזי מוכרחים כל המתנגדים ג"כ להסכים אליו. ישא ה' פניו אליך. היינו כמבואר בגמרא (ברכות כ':) וכי לא אשא פנים לישראל וכו' הם מדקדקים על עצמם עד כזית וכו' והיא שמברר השי"ת שמגיע לישראל זה הנשיאות פנים בשורת הדין מדה במדה כי הם נושאים לו ית' גם כן פנים במעט אהבת הנותן שמראה להם מסתפקין עצמם כאילו קבלו כל הטובה בשלימות אכן על זה נתעורר לפעמים קטרוג מישראל בעצמם כי זהו דברים שבלב ומי יאמר שהישראל מסתפק בעצמו במעט אהבת הנותן בכל לבו לזה כתיב וישם לך שלום:
1