סוד ישרים, אחרון של פסח כ״דSod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 24
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. היינו שינשא אותנו הש"י לברכת המועדים והיותר צריכין לזאת התפילה בפסח כי בו מתחיל להאיר שורש רצון העליון מכל הברכות ועל זה איתא בזוה"ק (ח"א רנ"ו:) יהי אור לקבל דרגא דחסד וכו' ולקבליה לתתא אברהם. (ושם ר"ס.) ובט"ו לירחא קדמאה חולקא דאברהם דאיהו קדמאה ואחיד בדרגא דחסד שהוא לבוש הראשון הסמוך להמקור ית' שנקרא חסד אל כל היום ואל בכל אתר נהירו דחכמתא (זוה"ק צו ל"א.) שמחמת גודל חסדו פועל לפעמים מה שנראה להיפך כדכתיב ואל זועם בכל יום והוא למען לבטל אותן המונעים השפעתו ית' לירד למטה וברוב חסדו זועם עליהם ומבטלם. וזה החסד אל נכלל בפסח לכך פסח חולקא דאברהם כי זה החג מורה על גודל הזריזות כמו שמצינו גבי אברהם אבינו ע"ה וישכם אברהם בבוקר זריזי דאברהם קמ"ל (חולין ט"ז.) והוא שהוא לבוש הראשון הקרוב להמקור ית' כי כל מה שנתרחק מהמקור נשלל בו הזריזות כמו שמצינו בגמרא (ברכות ד':) מיכאל באחת גבריאל בשתים וכו' היינו הגם ששכינה בכל מקום מ"מ בסדר השתלשלות הלבושים לירד מעט נמוך אזי אי אפשר אפילו לדרגא העליונה ביותר להגיע להשורש ית' כי אם ע"י פריחה כפי התרחקות הדרגא כך נתרבה אצלה הפריחה לכן מיכאל די לו באחת משום שהוא לבוש הראשון לזה נקרא מיכאל שר של ישראל אף שישראל אינם תחת שום שר כי אם תחת הקב"ה אמנם יען שמיכאל הוא לבוש הראשון לזה אינו נקרא מסך המבדיל והוא כענין שמצינו במדרש רבה (שמות ב') כל מקום שר' יוסי ארוך נראה שם רבינו הקדוש נראה כל מקום שמיכאל נראה שם הוא כבוד השכינה כי מיכאל מראה לישראל מפורש מי כאל ואינו מסתיר כלל:
1
ב׳כאשר רצית ואמרת לברכנו. היינו כי בפסח מתעורר מחדש אותו הרצון בעצמו שהי' בהתחלת הבריאה בלי שום אתערותא דלתתא כדכתיב (תהלים כ"ה) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה אלא שאח"כ הוא הרצון ית' שהאדם בתפלתו יעורר בכל פעם אותו הרצון הקדום כדכתיב (שמואל ב ז׳:כ״ז) אתה גליתה אזן עבדך וגו' ובזה החג נתעורר מחדש זה הרצון הקדום ית' וזהו כאשר רצית ואמרת לברכנו:
2
ג׳קדשנו במצותיך. קדושה היינו חביבות וחשק וכל כמה שמוסיף האדם מצדו רצון וחביבות לדברי תורה כך יכול להכיר בהם כל הטובות וממילא ותן חלקנו בתורתך היינו שיהי' רואה מפורש החלק מדברי תורה הנמצא בכל הטובות. שבענו מטובך כי ע"י ראי' יתכן שביעה משא"כ מי שאינו רואה איתא בגמרא (יומא ע"ד:) שהסומא אינו שבע:
3
ד׳ושמח נפשנו בישועתך. ישועה היא מלשון שעה היינו שפונה השי"ת להבריאה ועי"ז יתכן שמחה גם להנפש כי כתיב וגם הנפש לא תמלא ואמרו ז"ל במדרש רבה (ויקרא ד') משל לעירני שנשא בת מלכים אע"פ שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתו למה לפי שהוא בת מלכים כך כל מה שיפעל אדם עם נפשו וכו' למה שהיא מלמעלה היינו שאינו בנייחא ובשמחה משום דבר אכן כאשר פונה השי"ת את אור פניו להנפש אזי יתמלא גם הנפש בשמחה וזהו ושמח נפשנו בישועתך:
4
ה׳וטהר לבנו לעבדך באמת. היינו כי חותמו של הקב"ה הוא אמת והוא כדאיתא בזוה"ק (אדרא קל"ג:) אמת תרין תפיחין וזה מורה על בליטה מפורשת שניכר גם על הלבוש האחרון מהפעולה שהוא לרצון ית' וזה שאנו מתפללים לעבדך באמת היינו שיהי' ניכר בבליטה מפורשת החביבות מהרצון ית' בהעבודה שלנו:
5
ו׳וישמחו בך כל ישראל מקדשי שמך. היינו כי עיקר השמחה של ישראל הוא רק מזה שמכירין התפשטות כבוד שמים על ידם:
6
ז׳כה תברכו את בני ישראל וגו' (סוטה ל"ח.) כה בעמידה כה בלה"ק היינו שמדת כה הוא הכלי שנכלל בתוכה כל מיני טובות כדאי' בזוה"ק (נשא קמ"ו.) וחסידיך יברכוכה וכו' יברכו כה. אמור להם. מתרגומינן כד תימרין להון היינו כי אמירה בלחושא וזה מורה על נקרא ולא מתרגם כי תרגום מורה על הלבוש של תפיסה האחרונה ואילו הברכות אי אפשר שיהיו בשוה לכל אחד בתפיסה האחרונה כי על התפיסה האחרונה אינו חסר לזה מה שחסר לחבירו וכן להיפך לזה כתיב אמור להם בלחישו ולא מתרגם היינו שהכהנים ימשכו הברכות לכל נפש מישראל ואחר שיבואו אל תפיסת כל אחד אזי יתלבשו אצלו כפי מה שנצרך אליו:
7
ח׳יברכך ה' (זוה"ק שס קמ"ז.) יברכך ה' לעילא כי לעילא אין שום מסך המבדיל מלקבל כל הטובו' שם וכמו שהמחשבה יכול לכלול הכל אפילו מה שרחוק מאוד מן האדם כענין שאמרו ז"ל (תנחומא) ישן כאן ורואה חלום באספמיא אכן כל המניעות המה רק אחר שיורדין הברכות לתתא וזהו שאיתא שם וישמרך לתתא:
8
ט׳יאר ה' פניו אליך. לעילא היינו כי זאת הברכה הוא נגד הלב שכל עיקר הנייחא מהלב הוא מהארת פנים ית' כמאמרם ז"ל אנו אין לנו אלא הארת פנים והארת פנים היינו הכרה מפורשת בההבדל שנמצא בהפעולה של האדם אף שאחר פועל ג"כ כמותו מכל מקום ניכר שבזאת הפעולה מאיר רצונו ית' מה שאינו מאיר כך בהפעולה של זולתו. ויחנך לתתא. כי ויחנך הוא בלי טעם כמו שאמרו ז"ל גבי נח שמצא חן לפניו אע"פ שאינו כדאי וכאשר מאיר השי"ת מדת חנינה אזי נתבטלו כל המקטרוגים כי אין מקום לשום טענה. ישא ה' פניו אליך לעילא. זאת הברכה הוא נגד כנפי הריאה המנפחים את הרוח כענין שנאמר סוככים בכנפיהם ורוח מורה על הבחירה של האדם וזהו ישא ה' וגו' לעילא היינו כי מי שמנשא השי"ת אותו אל הטובה אזי עומד בה בגודל הבחירה בלי שום עקשות כלל משא"כ כשמשפיל השי"ת את הטובה לתתא ומקבל אותה האדם כמו עבד אזי עומד בה האדם בגודל העקשות משולל בחירה כי ירא להניחה מידו פן ילקח מאתו אבל מי שמקבל מהשי"ת כמו בן יש לו בהטובה בחירה חפשית ואינו מפחד כלל פן יחסר ממנה מאומה וממילא וישם לך שלום לתתא:
9