סוד ישרים, אחרון של פסח כ״וSod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 26
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו'. בזה אנו מתפללין שיניח בנו השי"ת הברכות בסדר יפה שיהי' בנקל להשיגה בעת הצורך להברכה כי ברכת החג בזמן שהם בכלל בלתי סדר הם כמשא לכך אנו מתפללין להשי"ת שיטעון אותנו הברכות בסדר מסודר ואח"כ בכל השנה יזדמן לנו כל פרטי טובה בעתה ובזמנה הנצרך לנו. ואא"ז הגאון הקדוש זללה"ה המשיל ברכת החג לאחד שהולך בדרך עם בנו הקטן ומצא אוצר יקר מאבנים טובות ומרגליות ואמר לבנו קח וטעון עליך כל מה שבכחך לשאת ואח"כ יתוודע לך היקרות מאילו האבנים כך הם ברכות החג בעודן בכלל ואח"כ בכל השנה כשיוצאים בפרט נתוודע יקרותם וזהו והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו' כי כל חג יש לו ברכה בפ"ע וברכת החג של פסח הוא גדול מכל החגים כי בו נותן השי"ת חשק ותשוקה וזהו עיקר הכלי לקבל על ידה כל היקרות הגם שחג הסכות הוא זמן אסיפה לבית ובו נגמר בתפיסת האדם כל הטובות מ"מ אם האדם משולל חשק מה הנאה יש לו משום טובה לכך הוא זה החג עיקר הכלי לקבל כל הטובות וזה החג הוא נגד יברכך ה' וישמרך יברכך הוא כד' בזוה"ק (עקב רע"א.) מאי ברכה אמשוכיתא וגם מלשון בריכה היינו שקובע השי"ת כלי בלב האדם וזהו הכלי הוא החשק שחונן השי"ת להאדם וע"ז נתעורר קטרוג למה מעלים הש"י זאת הכלי מאומה אחרת לכך נאמר וישמרך היינו שנותן השי"ת שמירה ג"כ עם זה הכלי כי מראה שישראל יש להם בשורשם זה הכלי והא ראי' שאחר עבודתם נתברר למפרע שנולדו עמה כד' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה הרי שיש להם שייכות לזה הכלי יותר מכל האומות. יאר ה' פניו אליך זהו נגד חג השבועות שאז מראה השי"ת הארת פנים לישראל. ויחנך הוא מלשון מתנת חנם היינו כדאיתא במדרש רבה (תשא מ"ה) וחנותי את אשר אחון מי שיש לו אני נותן לו משכרו ומי שאין לו אני עישה לו חנם ולהבין זאת והלא איתא בגמרא (ב"ק נ'.) כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' אלא הפירש הוא מי שיש לו אני נותן לו היינו מה שנותן השי"ת מדה במדה כפי עבודת אדם כדכתיב והי' אם שמוע תשמעו וגו' ונתתי מטר ארציכם וגו' ומי שאין לו היינו לזה האדם המכיר אחר כל עבודתו שאין לו כלום אצל בוראו חלף עבודתו כי מה נחשב כל עבודתו הלוא מצער הוא כמו שמצינו אצל משה ואהרן שאמרו ואנחנו מה שלא הרגישו מאומה שמגיע להם מה חלף עבודתם לזה האדם נותן השי"ת מאוצר של מתנת חנם וזה המתנת חנם הוא כענין שאיתא בגמרא (מגילה כ"ו:) מתנה פליגי בה חד אסר וחד שרי מאן דאסר במאי תפקע קדושתה ומאן דשרי אי לאו דהוי לי' הנאה מני' לא הוה יהיב לי' הדר הוי לי' מתנה כזביני וכן הוא הפסק הלכה דמתנה הוה כמכר היינו כי מכר הוא מה שנותן השי"ת להאדם חלף עבודתו ומתנה הוא זה שנותן הש"י להאדם גם למעלה מעבודתו שאין כלל בכח עבודת אדם להגיע לזה אלא כשמכיר האדם אחר כל עבודתו שלא פעל אצלו ית' כלום שיהי' מגיע לו שכר על זה כדכתיב אם צדקת מה תתן לו מחזיר לו השי"ת גם מה שאין בכח עבודת אדם להגיע שם במתנת חנם והדר הוה מתנה כמכר דאי לא הוה ליה הנאה מני' לא הוה יהיב לי' ולא שהקב"ה וותרן אלא שנותן לו בשורת הדין זה המתנת חנם מדה במדה כמו שזה האדם מסר א"ע בכלל להשי"ת לא בעבור שום פרט דבר אלא שאוהב השי"ת בכל נפשו כך מנחיל לו השי"ת ג"כ כל הטובות בכלל לא בעבור שום פרט עבודה וזהו ויחנך וכמו שביאר בזה אא"ז הגאון הקדוש זללה"ה שזה הברכה ויחנך נאמר אחר הברכה יאר ה' פניו אליך שמורה על הארת פניו ית' שמראה לישראל ויכול להתעורר ח"ו קטרוג שישראל ג"כ אינם עובדים כפי הצורך למה מראה להם השי"ת הארת פנים יותר מלכל האומות על זה נאמר ויחנך מלשון חן כלומר שאומר השי"ת אף שחסרו ישראל בעבודתם לפעמים לבלתי יעבוד כל הצורך מ"מ עלה חנם לפני מפני שהם מוכנים תמיד למסור כל נפשם וכל מאודם בעבור כבוד שמים ולא שייך לדקדק אחריהם כ"כ. ישא ה' פניו אליך זהו כדאיתא בגמרא (ברכות כ'.) איך לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמן עד כזית עד כביצה היינו במעט טובה שישראל מקבלים מראים א"ע שבעים ומחזיקים לו טובה כאלו קבלו כל הטובה בשלימות לזה מגיע להם בשורת הדין לומר על מעט עבודתם ג"כ שכבר עבדו יותר מכפי כחם ומזה הנשיאות פנים יכול ג"כ להתעורר קטרוג על זה מסיים וישם לך שלום היינו מאחר שיש בהם זה הכח למסור כל נפשם בעבור כ"ש אין עוד שום מקום לדקדק אחריהן ועל זה כתיב (תהילים ל״ב:ב׳) אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון. כאשר רצית ואמרת לברכנו זהו כדכתיב (שמואל ב ז׳:כ״ז) כי אתה וגו' גליתה את אזן עבדך על כן מצא עבדך את לבו להתפלל אליך כי בקדושת החגים בונה השי"ת כל הטובות לישראל ומזה שעוסק השי"ת בינו לבינו מרגיש הישראל כענין שמצינו בדוד המלך מזה שחפץ השי"ת לעשות לו בית כדכתיב והגיד לך כי בית יעשה לך ה' מזה הי' מתעורר תשוקה בלב דוד לבנות בית לה' עד שאמר לו השי"ת האתה תבנה לי בית ומאי היא הבית שעסק השי"ת לבנות לדוד. זהו כדכתיב לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' וגו' היינו שיהי' אצלו קדושה בקביעות. קדשנו במצותיך קדושה הוא חמימות שלא יפעלו את המצות בקרירות. ותן חלקנו בתורתך היינו שיהי' ניכר איך שהוא ית' הוא שותף עמנו בהתורה כענין שמצינו בגמרא (ברכות נ"ח.) הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק וכו' להורות שלא עזב מידו לגמרי אלא שעדיין שותף בהחכמה חלק כחלק עם ישראל וניכר בזה אהבת הנותן אבל הרואה חכמי אוה"ע אומר ברוך שנתן וכו' להורות שאין לו ית' שום חיבור עמהם לזה אנו מתפללין ותן חלקנו בתורתך היינו שיהי' ניכר החלק והשותפות שיש להשי"ת עמנו לבל יתעלם לעולם אהבת הנותן ועי"ז יהי' שבענו מטובך היינו שיהי' לנו שביעה מהטובה וטהר לבנו לעבדך באמת טהרה הוא המקום מישור ומוכן להשראת קדושה כי ענין טהרה הוא שלא יהי' מתעקש בשום מדה כי מי שהוא נוטה בעקשות לאיזה מדה זה אינו יכול להיות מקום מוכן להשראת הקדושה:
1