סוד ישרים, אחרון של פסח כ״זSod Yesharim, The Eighth Day of Pesach 27
א׳והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים טובים ולשלום לשמחה ולששון וגו'. הנה בזה התפילה אנו מבקשים מהשי"ת שיתן לנו ברכת החג באופן שלא יתקרר ולא יתיישן בשום רגע השפעתו ית' רק שיהי' ניכר מפורש החמימות וההתחדשות מהשפעתו ית' בכל רגע בבחינת תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף כמו שהי' ביציאת מצרים דכתיב וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות וגו' וינצלו את מצרים וגו' כד' בגמ' (ברכות ט':) א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצידה שאין בה דגים וכו' ונאמר וישאלו לרמז שהיו בדרך שאלה ושאלה הדרה בעינא להורות בזה שחפצו ית' הי' אז להראות מפורש איך שאותו הדבר הנמאס בעיני השי"ת כאשר הוא אצל מצרים זה בעצמו כאשר הוא בישראל נעשה חביב מאוד בעיני השי"ת כגון הנאות הגוף של מצרים נמאס מאוד בעיני השי"ת ועל הנאות הגוף של ישראל מצינו בירושלמי (קדושין פ"ד הי"ב) עתיד האדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל והוא כי כל מה שהישראל נהנה ביותר יודע ביותר לומר ברוך המקום שבראו ורק על אכילה כזאת שממעט עבודה איתא (בתדב"א רבה פ' כ"ו) ואם לא זכה אדם לבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיו מכל מקום יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתירה שלא יכנסו לתוך מעיו משא"כ אוה"ע בהם כל הנאות הגוף שלהם רק זדון ועל זה רומז ביזת מצרים שהי' בדרך שאלה דהדרה בעינא כלומר שאותו הדבר שהוא בזדון אצל מצרים ואצל ישראל הוא זה בעצמו רצון גמור אכן יען שהי' אצל ישראל רק בבחינת שאלה משולל קנין לזה נקרא רק נקודות הכסף כי מה שהוא אצל האדם רק בדרך שאלה ולא בקנין גמור זה הוא למעלה מתפיסתו הגם שהחשק בזה הוא יותר בהתגברות ממה שכבר בא בהתפיסה כמבואר בגמרא (ע"ז ל"ה.) ערבים עלי דברי דודיך וכו' אכן הקנין הוא משולל מזה להאדם ואינו נקרא רק נקודות הכסף אולם כל בנין השי"ת הוא להנחיל לישראל זה האור של יציאת מצרים שהי' מתחילה רק בדרך שאלה משולל קנין בבחינת נקודות הכסף שיהיו אצל ישראל בקנין גמור בתפיסתם בבחינת תורי זהב ובביזת הים האיר השי"ת זה האור כדכתיב תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף היינו שהשיגו זה האור לתפיסתם ולזה מצינו בהים ויסע משה וגו' ומבואר שם במכילתא שהיו צריך להסיען בע"כ שעטרו מצרים סוסיהם בתכשוטי זהב וכסף ואבנים טובות והי' ישראל מוצאין אותם בים וגדולה היתה ביזת הים מביזת מצרים ולא הי' להם שום טרחה ומשוי מזה ובביזת מצרים אמרו שם בגמרא (ברכות ט':) וישאלום א"ר אמי מלמד שהשאולם בע"כ דישראל משום משוי ובבית הים שהי' גדולה מביזת מצרים לא הי' להם שום משוי אמנם זה הוא משום שבהים האיר להם השי"ת הישועה בתפיסתם ממש בקנין גמור לזה לא הי' להם עוד מזה שום משוי ומרמז זאת שם (במכילתא) בזה שאיתא שם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף וכו' היינו שכל מה שהי' בהתגלות תפיסתם השיגו בקנין אבל ביזת מצרים שהי' רק בדרך שאלה למעלה מתפיסתם ומה שאינו בגלוי רק בנסתרות אי אפשר להשיג בזה קנין וממילא יש לאדם מזה משא וכן כל הכח שיש להאדם בעבודה ובירורין הוא רק במה שיש לו בהשגת תפיסתו אבל בנסתרות מי יאמר זכיתי לבי ועל זה כתיב מנסתרות נקני כי אין זאת ביד האדם לנקות ולבקר עצמו שם ולזה מצינו כל מי שקיבל מהנסתרות כגון מהמטמוניות שהטמין יוסף הצדיק סבל מזה אח"כ הרבה כדאיתא בגמרא (פסחים קי"ט.) עושרו של קרח הי' מהמטמוניות של יוסף הצדיק וכן כל הכח שיש בבירורי ישראל נגד האומות הוא נמי רק על מה שבגלוי כי השבע מדות הנקראות נגלות הם כנגד השבעה אומות והשלשה נסתרות הם נגד קני קניזי וקדמוני שנגדם יהי' הבירור רק לעתיד אבל בעוה"ז אין עדיין נגדם שום בירור כי הם נגד השלשה נסתרות שאין כלל ביד האדם לבררם וכן נמצא מאלו השלשה גם בכל אומה כמו שמצינו בגמ' (עבודה זרה י"ז.) התם נמי כיון דאביק בה טובא כמינות דמיא היינו שאפילו תאוה אם מורגל בה האדם עד שאם לא ישיג תאותו אזי יכעוס נקרא זאת התאוה ע"ז שהוא בהקליפה נגד שלשה הנסתרות ועל זה הענין נאמר בקרבן פסח ועצם לא תשברו בו כלומר שכל עבודה והבירור שהוא בכח האדם הוא רק על מה שבגלוי בתפיסתו אבל לא שישבור את העצם לברר במה שהוא למעלה מתפיסתו וזהו הענין מזאת התפלה והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו' שיתן לנו השי"ת את ברכת החג בתפיסתנו באופן שלא יתיישן ויתקרר החמימות לעולם רק שיתחדש בכל פעם להתעורר החמימות בתפיסתנו בכל רגע כבראשונה בבחינת תורי זהב עם נקודות הכסף וממילא לא יהי' לעולם למשא על האדם וזהו הענין הוא בדברי תורה כשמוצא אדם בהם חדשות אזי מרגיש בכל פעם בהם טעם חדש ואין לו בהם בכל יגיעתו שום משא וטרחה כלל אבל כשמורגל בהם בלי התחדשות אזי נחשב לו ליגיעה ולמשא וזהו שאיתא (בזוה"ק משפטים צ"ט.) אורייתא מלה נפקא מנרתקה ואתחזיאת זעיר ומיד אתטמרת וכו' היינו שד"ת נגלים ונתכסים נגד אדם עד שנקבעים בלב האדם למען שימצא בהם בכל פעם טעם חדש וזהו והשיאנו וגו' כאשר רצית וגו' כי ברצון נכלל כל הטובות ואינו נתיישן שום דבר:
1
ב׳שבענו מטובך. הלשון שביעה נופל על הכרה בגוון הטובה כמו שמצינו בגמ' (יומא ע"ד) אמר ר' יוסף מכאן לסימין שאוכלים ואינם שבעין וכו' והוא משום שאין רואה הגוון מהמאכל אינו יכול לשבוע כי עיקר השביעה הוא מהכרה בהגוון של המאכל וענין מטובך מורה על עומק הדבר כמו שמצינו בזה"ק (הקדמה ג'.) ט' טובך גנוז וצפון בגווך וזהו שבענו מטובך היינו שעיקר השביעה שלנו לא יהי' מהגוון רק מטובו הגנוז וצפון בגויה:
2
ג׳ושמח נפשנו בישועתך. שמחה נמשך להאדם מזה שהי' נדמה לו מתחלה שעומד בהסתרת פנים ואח"כ כשמראה לי השי"ת כדכתיב והי' כאשר לא זנחתם מזה הארה נמשך עיקר השמחה וישועה הוא מלשון שעה היינו שפונה השי"ת עצמו להבריאה ולזה לא נאמר מפורש על איזה פרט טובה יהי' הישועה רק ושמח נפשנו בישועתך כי כאשר יש ישועה כלומר שפונה השי"ת עצמו להבריאה אזי נכלל בזה ממילא כל מיני טובות:
3
ד׳כה תברכו את בני ישראל וגו'. מבואר בגמרא (סוטה נ"ח.) כה בעמידה כה בלשון הקודש היינו כי עמידה הוא לשון עיכוב וזהו כה בעמידה כלומר שהכהן לא יהי' בנייחא עד שיהי' רואה מפורש שברכותיו נקבעים בישראל כה בלה"ק היינו כי התחלת בריאת עולם הי' בלה"ק וכל הלשונות שנסתעפו אח"כ לכל עם ועם כלשונו נקראים עלגי לשון היינו מסיבת החסרון שיש לכל אומה בשורשה בלה"ק מזה החסרון נסתעף לכל עם ועם לשונו כלומר כפי החסרון שלה בהשורש כך הוא גם הלשון שלה ולזה איתא (שבת י"ב:) שמלאכי השרת אינם מכירים בלשון ארמי שנמאס הוא לגבייהו והוא משום שכל הלשונות נסתעפו מהחסרון שיש להם בלה"ק ולזה מצינו בגמרא כמה פעמים שמביאין ראי' מאיזה לשון ללה"ק שכן בלשון ארמי קורין להן אחת והוא משום שיש להן מעט שייכות ללה"ק אלא שנשתבש מסבת החסרון שלהם וזהו כה בלה"ק כלומר שיראה הכהן שלא יהי' באלו הברכות שום חסרון:
4
ה׳יברכך ה' היינו שיהי' ישראל בריכה וכלי קיבול לתוספות ברכה לא ככלי מדה שכל מה שנמדד לתוכה אינו שורה בזה ברכה אלא שיתגדל אצלם בכל פעם הכלי קיבול ביותר לקבל תוספות ברכות אכן מבנין הכלי מחדש נתעורר מזה קטרוג לזה נאמר וישמרך היינו שיהי' כדכתיב ובצל ידי כסיתך:
5
ו׳יאר ה' פניו אליך ויחנך. היינו שיקבלו ישראל כל הטובות פב"פ ולא מאחורי כתפוי וכמו שאיתא בזוה"ק (חקת קפ"ד.) מאן דלא ידע לסדר צלותא מקבל מאחורי כתפוי וישראל יקבלו ע"י הארת פנים וממילא יקבלו הכל בסדר הדרגה פב"פ:
6
ז׳ישא ה' פניו אליך. היינו הגם שאין מתורגם זאת כדאיתא בגמרא (מגילה) אכן באמת מגיע להם זה הנשיאות פנים בשורת הדין כמו שישראל נושאין פנים להשי"ת ומסתפקין עצמם במעט טובה ומברכים להשי"ת כאלו קבלו כל הטובה בשלימות. כך מגיע להם מדה במדה שיאמר השי"ת על מעט עבודה שלהם שכבר יגעו עצמם יותר מכפי כחם:
7
ח׳וישם לך שלום. ועיקר השלום הוא גבי ישראל כשמכיר היטב שהוא מצדו מחוסר לגמרי והשי"ת הוא כל יכול להשלימו ועל זה אמרו ז"ל ברכה דקב"ה הוא שלום:
8