סוד ישרים, יום א' דפסח כ״הSod Yesharim, The First Day of Pesach 25
א׳ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם וגו'. איתא במכילתא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה וכו' להיות שהחג שבזה החודש הוא כדאיתא בזוה"ק (תצוה קפ"ו.) ירחא דלכון איהו בסדורא כסדר דאתוון וכו' היינו שמתחיל בזה החודש לזרוח אורו ית' בתפיסת הבריאה ולזה נצטוו ישראל משכו ידיכם מן העבירה וקחו לכם צאן של מצוה וצאן מורה על המשכה היינו שיראו תמיד שיהי' להם מצדם המשכת אורו ית' בלי הפסק כי מצדו ית' יש תמיד המשכה מאורו ית' כי הוא מנהג אף במקומות הרחוקין מאד כדכתיב בכל מקום מוקטר מוגש לשמי מנחה טהורה אך מצד האדם נפסק המשכה מזה הנהגה ונעלם ממנו כי עבירה מושך את האדם מן האור ומעלים ומסתיר בעדו וזהו משכו ידיכם מן העבירה וקחו לכם צאן של מצוה כי ע"י מצות יש המשכה ישרה מאורו ית' אל תפיסת אדם והגם שע"י התלבשות המצות יורד האור בגוונים ונתחלק לכמה וכמה פרטים בכל זאת באלו גווני הפרטים נמשך כל אורו ית' ודוקא ע"י התחלקות מיני פרטים פרטים מפרטים שונים יכולין להשיג הכרה בשורש רצונו ית' וכדאיתא בתקזוה"ק (תיקן ל"ט עט.) בראשית תמן אשר אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' אהי' אשר באשרי כי אשרינו בנות ודא אימא עלאה אשר קדשנו במצותיו וציונו על כל פקודא ופקודא דאינון פטר כל רחם דאינון רמ"ח דכלהו קטירין בצדיק דאיהו כל דאיהו אות ברית דאפתח פטר כל רחם דאינון רמ"ח פקידין דעשה ועלי' אתמר אשר קדש ידיד מבטן ודא דאתמר בי' מבטן מי יצא הקרח וכו' אשר דאיהו אימא עילאה קדשנו במצותיו בצדיק דאיהי קדש ידיד מבטן בגין דאיהו מצווה ועושה וכו' מסטרא דאבא מצוה ומסטרא דאימא עושה וכו' ועוד אשר קדשנו במצותיו וצונו ולא אמר קדשתנו וציותנו וכו' מסטרא דנוקבא אתקרי אשר ומסטרא דדכורא אתקרי ראש רישא דכל רישין קדשנו דא אבא דאתמר בי' ויאמר אלהים יהי אור וצונו דא אימא דאתמר בה ויהי אור ולית הווי' אלא ע"י עשיה וכו':
1
ב׳וביאור הענין שהתקזוה"ק מבאר בזה המאמר הק' איך שבגוון הלבוש של פעולת המצוה נטמן כל הרצון ית' ודוקא ע"י אלו הפרטים יכולין להגיע ולהשיג שורש הרצון ית' כי מלת אשר מורה על כל חלוקי פרטי גוונים של המצות כדאיתא בזוה"ק (אחרי ס"ה.) אהי' כללא דכלא סתים ולא אתגלי' בתר דנפיק מיני' שרותא וההוא נהר אתעבר לאמשכא כלא כדין אקרי אשר אהי' כלומר אהי' זמין לאמשכא ולאולדא כולא אהי' כלומר השתא אנא הוא כלל כולא כללא דכל פרטא אשר אהי' דאתעברת אימא וזמינא לאפקא פרטין כלהו ולאתגלי' שמא עילאה וכו' הרי שמלת אשר מורה על התגלות מיני פרטים וזהו שמבאר התקוזה"ק כאן אשר קדשנו במצותיו וצונו על כל פקודא ופקודא דאינון פטר כל רחם דאינון רמ"ח היינו הגם שנתלבש הרצון ית' בפרטי גוונים של רמ"ח מצות עשה והם כמו רמ"ח אברים שכפי הנראה יש בהם התחלקות ואין להם כלום שייכות מזה לזה. עכ"ז הם פטר כל רחם וכו' ועלי' אתמר אשר קדש ידיד מבטן ודא דאתמר בי' מבטן מי יצא וכו' היינו שעל ידם דוקא יכולין להסתכל בהתחלת שורש המשכתן ממקור רצונו ית'. ומבאר זה הענין עוד ביותר ביאור איך שדוקא ע"י התלבשות באלו פרטי גוונים יכולין להכיר את שורש הרצון ית' ובלעדי אלו הפרטים אין יתכן כלל להשיגו וזהו שכתב שם דכלהו קטירין בצדיק דאיהו כל היינו שדוקא ע"י שנתלבש הרצון ית' באלו הפעולות וזהו דכלהו קטירין בצדיק דאיהו כל היינו שהצדיק נקרא כל כדאיתא בזוה"ק כי כל בשמים יבארץ דא צדיק דמתרגמונין דאחיד בשמיא ובארעא היינו שע"י אלו הפעולות נעשה חיבור והמשכה מאור רצונו ית' עם השגת תפיסת אדם כי עצמית רצון ית' הבהיר בלתי התלבשות מאלו הפעולות א"א כלל לשום נברא להשיג כי אם ע"י התלבשות בגוון אלו הפעולות יכול האדם שפיר להכיר את הראש והשורש שנקרא אור אבא וזהו שכתב שם מסטרא דאבא ראש מסטרא דאימא אשר מסטרא דאבא מצוה ומסטרא דאימא עושה וכו' מסטרא דנוקבא אתקרי אשר ומסטרא דדכורא אקרי ראש רישא דכל רישין וכו' היינו כי מסטרא דנוקבא מורה על התחלקות מפרטי המצות וזה נקרא אור אימא. ומסטרא דדכורא מורה על שורש רצון הכללי ית' שנקרא אור אבא לזה אמר מסטרא דאבא ראש ומסטרא דאימא אשר וכו' ומבאר עוד כיון שברכת המצות הוא בלשון נוכח ברוך אתה ומדוע אומרים קדשנו בלשון נסתר למה אין אומרים אשר קדשתנו ג"כ בלשון נוכח לזה מתרץ קדשנו דא אבא דאתמר בי' ויאמר אלהים יהי אור. וצונו דא אימא דאתמר בי' ויהי אור ולית הווי' אלא ע"י עשי' היינו כדאיתא בזוה"ק (בראשית כ"ב:) יהי אור מסטרא דאבא ויהי אור מסטרא דאימא וכו' פירוש כי עצמית אור הבהיר נקרא אור אבא ולאחר שבא בהתלבשות הויית עולם נקרא אור אימא וזהו ויהי' אור מסטרא דאימא כי להויית עולם מוכרח האור לבוא בהתלבשות וכדמסיק שם לית הוי' אלא ע"י עשי' וזה נקרא אור אימא שנרמז בהוא"ו של ויהי אור וכך הם כל המצות מצווה מסטרא דאבא עושה מסטרא דאימא ולזה אין אומרים נמי לנוכח קדשתנו אלא קדשנו בלשון נסתר דא אבא היינו כי דוקא ע"י לבוש הגשמי מהמצוה יתכן להאדם שישיג בתפיסתו הראש והשורש רצונו ית' המתלבש בזה המצוה כי זאת ההתחלקות הפרטים בעצמם הנקרא מסטרא דאימא אשר נקרא מסטרא דאבא ראש דאיהו רישא דכל רישין כי אותיות אשר הוא אותיות ראש:
2
ג׳ומבאר עוד התקזוה"ק שם אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר ר"א אבא וכו' מאן דאיהו תחות שעבודא וריבוני' אבטח לי' לאפקא לי' לחירות ואפיק לי' אית לי' לשבחא גרמי' דאפיק לי' מגו שעבודא והא קב"ה אמר לאברהם כי גר יהי' זרעך וכו' ואיהו אבטח לי' לאפקא לבנו מגו גלותא כד' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואיהו משבח גרמי' כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים א"ל ברי שפיר קאמרת אבל לאו דא לשבחא גרמי' אלא כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק מגו שעבודא פתח באנכי ואידכר בי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים חמשין זמנין לקבל חמשין תרעין דבינה וכו' היינו שמבאר בזה המאמר הק' התגברות ההסתר חזק שהי' בגלות מצרים עד שכל הסתעפות הפרטים של ישראל הי' תחת שעבוד מצרים כי כיון שהראש והמקור הי' נעלם ונסתר ממילא הי' כל הפרטים בהסתר וזהו שכתב כל ספירה וספירה אתקריאת ראש לחברתה וממילא מאחר שהראש הי' בהסתר הי' כל הספירה כולא בהסתר וזהו שמסיק שם ובגין לאשתמודעא לון מאן אתר אפיק לון מגו שעבודא פתח באנכי לרמז על גודל ההסתר שהי' אז שהראש והמקור הי' בהעלם עצום מאד ופתח באנכי ואדכיר בי' אשר הוצאתיך מארץ מצרים היינו לרמז שכיון שנתגלה המקור והראש ממילא יצאו כל הפרטים המסתעפים מהמקור וכל הספירות. משעבוד מצרים לחירות עולם וכן הוא בכל פרט נפש נמי כאשר הוא משוקע באיזה הרגל טבע עד שאי אפשר לו לזוז ממנה זה נקרא שעבוד מצרים כי ממילא כאשר הוא משוקע באיזה דבר אזי הם כל הפרטים שלו ג"כ משעובדים לאותו דבר כי כל ספירה אתקריאת ראש לחברתה וכשהראש הוא משעובד אזי הוא כל הגוף משעובד וזה נקרא שעבוד מצרים לזה אמרו ז"ל בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים היינו שיראה שהראש לא יהי' משוקע בשום דבר וכפי שמוציא אדם א"ע מההרגל טבע כך מוצא בלבו חירות עולם וכן בכל דור ודור נתעורר בלב ישראל בזה החג יציאת מצרים שנקבע בלב ישראל אשר מהיום והלאה לא יהי' עוד משוקע בהרגל טבע כמו מקודם ולזה קורין זאת הפרשה משכו וקחו לכם צאן וכמו שביארו ז"ל צאן של מצוה כי בזה החג נתעורר מיציאת מצרים שאז נתגלה הראש והמקור מההסתר לזה יכולין לעמוד בישוב הדעת ולהסתכל בהסדר של כל פרטי המצות איך שנמשכו משורש הרצון ית' ולכן אנו מזכירין בכל הקדושות זכר ליציאת מצרים כי כאשר הקדושה נתלבש באיזה גוון כגון קידוש של שבת ויו"ט שאין אומרים אותו אלא על היין או על הפת אזי אין רואים כי אם הגוון לזה צריכין לומר זכר ליציאת מצרים היינו שיתגלה לנו הראש והמקור מתוך ההסתר שיהי' יכולין להכיר גם בהתלבשות הגוון כל הסדר משורש רצונו ית' כי אחר יציאת מצרים הבטיח השי"ת שלא יתגבר עוד ההסתר כ"כ וכמו שאיתא בזוה"ק (ויקהל רט"ז:) שמה שאנו אומרים שמונה פעמים אמת אחר ק"ש באמת ויציב וגו' כדי למהוי ד' גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא ד' גאולות כפילין בקיומא וכלהו בההוא יציאת מצרים וכו' היינו שחתם השי"ת שבכל ד' גליות אף דאכתי עבדי אחשורש אנן עכ"ז המקור לא יהי' עוד בגלות וכל נפש ישראל יכול למצוא בלבו תמיד אף בהגלות איך שהוא באמת בן חורין כמאמר המוציא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם:
3