סוד ישרים, ליל פסח כ״הSod Yesharim, The First Night of Pesach 25
א׳רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה מרור וכו' על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו'. הנה קרבן פסח חלוק הוא מכל הקרבנות כי זמן אכילתו הוא קצר מאוד משא"כ בכל הקרבנות. וגם זמן עשיותו הוא בין הערבים שאז הוא פירוד בין הבריאים כדאיתא במדרש וזאת הכל מורה שבמקום כזה שישראל מכירין מפורש את רצונו ית' אז אינם משגיחין שוב על שום סדר ויש להם קפיצין לדלג בלי שום הדרגה רק בגודל זריזות לעשות רצונו ית' וזה הוא פסח שהי' אבותינו אוכלים וכו' על שום מה על שום שפסח הקב"ה וכו' היינו מפני מה נצטוו על עבודה חזקה כזאת על שום שפסח הקב"ה על בתי אבותינו במצרים וכו' היינו משום שפסח הקב"ה ג"כ והאיר לנו הישועה באורח דילוג בחפזון בלא זמנא ע"כ נצטווינו ונקבע בלבינו ג"כ לעשות עבודה כזו בזמן קצר ובגודל זריזות:
1
ב׳מצה זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם וכו'. כי חמץ מורה על בחירה שהולכת בהדרגה דרך הזמן וזמן הוא בדרך עילה ועלול היינו כי כל רגע מקבלת מהרגע הקודמת שלפני'. אבל מצה הוא בלא הדרגה כי הוא במיעט זמן ומורה על מעט בחירה שהוא בלא וא"ו וזה מורה שבמקום שישראל מכירין מפורש רצונו ית' אז המה עוזבים כל כח בחירחם ורצים בכל נפשם לעשות רצון קונם כדאיתא בגמ' עמא פזיזא דקדמיתו פימייכו לאודניכו וכו' ובזאת המצוה מאכילת מצה נקבע ונכלל בהגוף נעשה קודם לנשמע. וזהו הטעם שלא הספיק בצקת של אבוחינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם היינו שהי' מנהיר להם הקב"ה הישועה ג"כ למעלה מסדר הדרגה:
2
ג׳מרור זה שאנו אוכלים על שום מה וכו'. הנה עיקר הנייחה ללב אדם הוא כשמשיג הישועה ע"י עבודתו ובזכות יגיע כפו אולם כשמשיג האדם ישועה למעלה מדעתו לא בזכות עבודת יגיע כפו מזה אין לב האדם בנייחה ולבו מר מאוד כמו שמצינו גבי חזקי' המלך (ישעיהו ל״ח:ו׳) כשאמר לו הנביא וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי היינו שהוא לא גרם זאת הישועה כי אם למעני ולמען דוד עבדי: אמר חזקי' הנה לשלום מר לי מר וגו' וביארו ז"ל בגמ' (ברכות יוד:) אפילו בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו וכו' לזה אנו אוכלים מרור להראות הגם שזה הישועה הי' לנו מעתיקא כדאיתא בזוה"ק (בשלח מח.) בעתיקא תלי' מלתא ושכינתא באבהתא נטלא וכו' ולא ע"י זכות מעבודת יגיע כפם כי אז לא הי' עדיין אצלם שום עבודה וישראל הי' אז כ"כ בשפלות כדכתיב וימררו את חייהם וגו' עד שלא הי' אצלם עדיין שום כח התפלה עד יהושע בן נון שהוא הי' יכול לומר ומה תעשה לשמך הגדול אבל קודם שבא יהושע לא הי' עדיין שום כח התפלה כמבואר במקומו נמצא שכל הישועה הי' אז רק מצד השי"ת ולא בזכות יגיע כפם ועל ישועה שאינו ע"י יגיע כפו של אדם איתא שם מר הוא לו בכל זאת אנו בנייחה גם מישועה כזו ועל זה רומז מצות אכילת מרור שנקרא בגמ' חסא דחס רחמנא עלן ופרקינון וגם נקרא שם בגמ' זה המרור חזרת ועל חזרת אמרו ז"ל בגמ' (ע"ז דף מ"ח:) שהצל פה לחזרת היינו שאינו יכול להסתכל באור השמש וזה מורה דלית לי' מגרמי' כלום לזה בהית לאסתכלא באור השמש המשפיע כד' בירושלמי (ערלה) מאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולא ביה לזה הוא המצוה לאכול אותו הירק להורות שישראל המה בנייחה מאוד מאותה ההכרה שמכירין שאין להם מגרמי' כלום רק שכל עיקר הויותם הוא טפל לרצונו ית' וכענין מאמרם ז"ל בגמ' (פסחים קי"ז.) הם אמרו לא לנו ד' לא לנו וגו' אומר הקב"ה למעני למעני אעשה וכו' וכשאומר השי"ת למעני למעני וגו' הוא הפירוש שכל קיום הוי' של ישראל הוא רק למענו ואין להם מצד עצמם שום הווי' נמצא שישראל עם כל הויותם המה רק טפלים להרצון ית'. אמנם מזה בעצמו הוא כל הנייחה של ישראל כי כל מגמת חפצם הוא רק להיות טפלים להרצון משא"כ האומות הוא כל מגמת חפצם שיהי' נקראים עיקר. ואין בחפצם להיות נקראים בשם טפלים כמו שמצינו בנבוכדנצר וסנחרב כשנתן להם השי"ת מעט גדולה אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. אבל אצל אאע"ה מצינו כשהקנה לו הש"י שמים וארץ חזר והקנה אותם להש"י כדאיתא במדרש (בהר) וזה הי' משום שלא הי' חפץ שיהי' נקרא בשם עיקר כי אם בשם טפל לרצונו ית' ועל זה מורה אכילת מרור להורות אף שאנו רק טפלים לרצונו ית' כי כל הישועה הי' רק למענו ית' עכ"ז אנחנו בנייחה ומשבחים להשי"ת הגם שהשורת הדין הוא כך גם לפי דרך הטבע כי הרי אף עבד דנהמא דכריסא לא שוי' כד' בגמ' מ"מ בעי לשבוחי למארי כדאיתא בגמ' (פסחים קט"ז) עבדא דמפיק לי' מריה לחירות ויהיב לי' כספא ודהבא מאי בעי למימר לי' א"ל בעי לאודויי ולשבוחי וכו' אכן זה הוא דווקא בעת שהטובה נגד עיניו אבל כל זמן שנעלם הטובה מעיניו אינו מבין העבד על טובה כזו להודות ולשבח משא"כ ישראל מודים ומשבחים להשי"ת אף שנעלם עדיין הטובה מעיניהם כמו עכשיו שאכתי עבדי אנן כמ"ש בגמ' (מגילה יד.) בכל זאת אנו מודים ומשבחים להש"י ומספרים יציאת מצרים בזו הלילה בשמחה רבה ואינו מתיישן גבי ישראל זאת הישועה כלום ומזה מוכח מפורש שרק ישראל המה בנים למקום והבן אין לו שום רצון אחר רק רצון האב ואין בחפצו להיות עיקר שיהי' נקרא בשם יש אלא כל מגמת חפצו הוא לגמור בשלימות רצון האב ושיהי' הוא נקרא טפל לרצון אב:
3