סוד ישרים, ליל פסח כ״חSod Yesharim, The First Night of Pesach 28
א׳רבן גמליאל הי' אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן פסח מצה ומרור וכו' משמע שאפילו בזמן המקדש שאז הי' עבודת הפסח בפעולה מ"מ לא הי' נגמר מצותה בלא אמירה בפה. והענין הוא כי כל המצות עשה הגם שהם בעובדא מ"מ אחר כוונת הלב הן הן הדברים על דרך מאמרם ז"ל רחמנא לבא בעי אכן כל זמן שהכוונה לא יצאה עדיין מהעלם אל הגילוי בפועל רק שהוא ברצון הלב בלבד אין בה שום גמר כי רחוקה מאוד מהאדם כדאיתא בזוה"ק (צו כ"ח:) דאתערותא דעננא מלבא הה"ד ואד יעלה מן הארץ לבתר והשקה את כל וכו' היינו שאדים מרצון הלב עולים להמחשבה שבמוח הרי שכל עוד שהוא בכוונת הלב לבד אין בה גמר וגם אחר שעולה הכוונה מהלב להמחשבה שבמוח אינו נגמרת ג"כ כי עדיין מושל עליו האדם לפרשה כפי חפצו ויכול בכל פעם לשנות פירושה כל עוד שלא יצא לגילוי מכח מחשבתו כדאיתא בגמ' (חולין י"ג.) מחשבה מוציא מיד מחשבה ואפילו אחר שיורדת להפעולה כל זמן שאין מחשבתו נכרת בה אינו נגמר תכליתה עדיין כדאיתא בגמ' (שם) שצריך דווקא שמחשבתו יהי' נכרת מתוך מעשיו הרי שכל זמן שאינו ניכרת מחשבתו מתוך מעשיו אין שום גמר אף להמעשה כי יש עדיין בכח האדם לפרשה באיזה כוונה שירצה וזהו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א.) כליות יועצת לב מבין לשון מחתך פה גומר היינו שעיקר תכלית הכוונה והמחשבה וההרהור של הפעולה נגמר רק ע"י אמירת הפה כי מה שמדבר אדם בפה שוב אין בידו לשנות בה כוונה אחרת ולסתור אמרי פיו וזהו פה גומר ולכך אמר ר"ג כל שלא אמר וכו' לא יצא ידי חובתו שצריכין דווקא לאומרם בפה כדכתיב ואמרתם זבח פסח כדי שיהי' ניכר בזאת המצוה גם הכוונה והמחשבה וההרהור ובזה יהי' נגמר תכלית עשיותם כי כל אלו השלשה דברים רומזים על הכרה מפורשת דלית לי' לאדם מגרמי' שום כח וכל הכח הוא רק אצלו ית' לכן מחיוב האדם לקבוע אצלו אלו השלשה דברים בכל הלבושים שלו בהכוונה ובהמחשבה ובהרהור עד שיהי' ניכר מחשבת כוונתו אף בהלבוש אחרון שלו וע"י זה יהי' נשאר אצלו זאת ההכרה בקביעות גמור וכענין מאמרם ז"ל בגמ' עביד אינש לאחזיקו דיבורי' היינו כי ע"י דיבורו נעשה האדם נוגע לקבוע אצלו להחזיק מה שהוציא מפיו:
1