סוד ישרים, ליל פסח נ״גSod Yesharim, The First Night of Pesach 53
א׳וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' ביאר אזמו"ר הגה"ק זלה"ה מאמר האר"י הק' ז"ל עמר בנמטרי' יקר היינו כי אחר שנעלם מהם התגלות הבהירות מהארת הישועה של יציאת מצרים נתהווה לישראל מזה ההעלם גודל חולשת הדעת לכן צוה להם השי"ת וספרתם לכם וגו' היינו שיספרו הימים כמה יש עוד להמתין עד שיגיע לאור וע"י זאת הקיווי והציפוי לישועה ינהיר להם השי"ת גודל הכרה בהתקשרות השורש כי עיקר התקשרות השי"ת עם ישראל הוא בהחשק והציפוי של אדם וכמאמרם ז"ל בגמ' (שבת ל"א.) צפית לישועה ועל זה הענין איתא שם בזוה"ק (משפטים צ"ח:) כל מלין סתימין דאיהו עביד עאל לון באורייתא וכו' וההוא מלה סתימא גלי לה אורייתא ומיד אתלבשא בלבושא אחרא ואתטמר תמן ולאאתגלי וחכימין דאינון מליין עיינין אע"ג דההוא מלה אסתים בלבושה חמאן לה מגו לבושה ובשעתא דאתגלי' ההוא מלה עד לא תיעול בלבושה רמאן בה פקיחו דעינא וכו' והוא כענין שאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ד.) בחד צפרא דאשתכחת בין גדפהא דאימא וישראל ידעו למיצד צידא טבא רבא ויקירא מה עבדי מפקי מתחות גדפאה דאמהא ההוא צפורא בלחושי דפומא מלחשו לגבה לחישו בתר לחישו וההוא צפורא דרחים לאינון לחישין ולאינון קלין דקא מלחשין לגבה ואע"ג דאיהו תחות גדפי אמהא זקיף רישא ואסתכלת לגבי ההוא לחישו דקלא ופתחת לגבייהו ונפקת מתחות גדפהא דאימא וכו' היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא מתקנין לקמא מיכלא יקירא וכו' מקרא קודש דא קריאה וצפצופא דעבדין לההוא צפרא בקדמיתא וכיון דאחדין בה שאר יומין אקרון מקרא קודש וכו' איהי קראה וישראל מצפצפין בהדה וקראן אוף הכי ועל דא אינן אתיין לגבייהו ואחדי בהו וכו' היינו כי באמת איך שייך אצל השי"ת שיתעלם מישראל את האור הלא דרכו להטיב לבריותיו וחפץ תמיד לגלות רב טיבו אכן כל התעלמות האור בא רק מצד האדם יען שמחוסר שלימות ומשולל כלי קיבול להשיג את אור השי"ת ומפאת זה נעלם האור מתפיסתו לכן מבאר הזוה"ק בזה המאמר הק' עצה איך להשיג בתפיסתנו בחזרה זה האור ועל זה מסובב כל המאמר הק' היך צדין צידה דהאי צפרא קדישא וכו' ומבאר שם אשר עיקר העצה להשיג את האור הוא רק ע"י התשוקה והחשק כי בזה החשק והקיווי שיש לו להאדם שמשתוקק ומצפה להשיג את האור מהשי"ת עי"ז מדביק ומקשר עצמו בהשי"ת כי בזאת התשוקה והקווי הנמצא בלב האדם שם הוא עיקר העסק של השי"ת עם אותו האדם מי שהוא מקורב ביותר להשורש ית' יש בלבו געגועים ביותר לאורו ית' ולזה הוא הספירה והקצירה בלילה והבאה ביום להורות שזאת ההתקשרות מתחיל השי"ת לבנות גבי האדם בעוד שהוא אצלו התשוקה פשוטה משולל לבוש טרם שבא בהתגלות הלבוש מתפיסת אדם ויען שעיקר ההתקשרות של אדם עם אורו ית' הוא בזאת התשוקה שהוא טרם בואה בהתגלות התפיסה לכך אמרו ז"ל בגמ' (פסחים ז':) כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשיותן כי עיקר העסק מהשי"ת עם האדם הוא בהתשוקה והקיווי טרם בואה בהתגלות התפיסה ועל זאת התשוקה רומז עומר שעורים שהוא מאכל בהמה כי תשוקה המשוללת לבוש מהתפיסה נקרא מאכל בהמה שהוא הכנה למאכל אדם וכמאמרם ז"ל בגמ' (ר"ה ט"ז.) הביאו לפני עומר בפסח כדי שתתברך לכם תבואות שבשדות שהוא מאכל אדם וכענין שאיתא בזוה"ק (נח ס"ד:) שבעבודת הקרבנות בהתחלה אתקרי בהמה ואח"כ אדם ובהמה תושיע ד' היינו כי החשק הראשון טרם בואה אל הפעולה נקרא בשם בהמה ועל זה החשק רומז עומר שהי' מאכל בהמה ואח"כ כשנתלבש זה החשק בהפעולה נקרא אדם אמנם בזה החשק טרם שנתלבש שנקרא עדיין בהמה נמצא יקרות הגדול יותר מהפעולה כי ע"י זה החשק שהאדם מבטל א"ע ומקוה ומצפה להשי"ת יוכל להתעורר אור השי"ת הכמוס והגנוז בכל הדברים שבעולם מה שאי אפשר כלל לעורר אור כזה ע"י שום פעולה שהוא בגבול אבל ע"י חשק שהוא בלי גבול יכולין לעורר נמי ישועות בלי גבול וזהו שאיתא במדרש רבה (פ' אמור כ"ח) אל תהי' מצות עומר קלה בעיניך שהרי בזכות העומר זכה אברהם לירש את הארץ והוא כי בדור המדבר מצינו שלא בקשו להכניס את בהירות אורם בלבושי עוה"ז ולא הי' יכולין לכנוס להארץ כי ארץ ישראל רומזת על התלבשות האור בכל הפעולות בחרישה ובזריעה וכדומה אכן ע"י התשוקה פשוטה שהי' גבי אאע"ה לבטל עצמו לגמרי לרצונו ית' זכה לירש את הארץ היינו שהראה לו השי"ת את אורו הגנוז בכל אלו הפעולות לבלתי יהי' נעלם ממנו זה האור הגנוז ע"י שום התלבשות ואיתא (שם) עוד והוא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מהו צליל שעורים רבנן אמרי על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצולו בזכות לחם שעורים ואיזו זו מצות העומר היינו כי מפאת התשוקה והציפוי להשי"ת יכולין לעורר ישועה אף במקום כזה שאין שם מפורש שום זכות כלל כי אז בימי גדעון שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים וכל הזכות שעורר גדעון הי' כמאמרם ז"ל אמר אמש הקרנו אבא את ההלל ושמעתיו שהי' אומר בצאת ישראל ממצרים ועתה נטשתנו וכו' והשיב לו הקב"ה לך בכחך זה בכח הזכות הזה שלמדת סנגריא על בני וכו' הרי שבזה החשק והציפוי לישועה שהי' נמצא בו עורר כל הארת הישועה מגאולת מצרים. ואיתא עוד שם והוא שעמדה להם בימי חזקיהו הה"ד (ישעיהו ל׳:ל״ב) והי' כל מעבר מטה מוסדה אשר ינוח ה' עליו בתופים ובכנורות ובמלחמות תנופה נלחם בה. וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור הוי אומר זו מצות עומר וכו' היינו כי מי שמרים ראשו ומניף עצמו לילך בגבול זולתו ללחום שם זה נקרא מלחמות תנופה כי הולך חוץ מגבולו בלי שום פחד ללחום שם אבל כאשר יושב אדם בגבול מקומו רק שלא ברצונו נופלים עליו למלחמה זה אינו נקרא מלחמות תנופה מאחר שבע"כ לוחמים עמו נגד רצונו וזהו שמתמה המדרש וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור היינו כי אותו הדור הי' הדור ט"ו משלמה המלך שממנו התחיל פגימותא דסיהרא כי עד שלמה המלך הי' מליאותא דסיהרא כד' בזוה"ק (בכמה דוכתא) שבימי שלמה קיימא סיהרא באשלימותא וממנו ואילך התחיל פגימותא דסיהרא וזה הדור של חזקיהו הי' הדור ט"ו שהאור הי' מכבה והולך בכל פעם יותר וזה הדור הי' כענין הכתוב ונר אלהים טרם יכבה ואז עלה עליו סנחריב ללחום עמו וא"כ איזה מלחמות תנופה הי' שייך גבי חזקי' המלך ועל זה מבאר המדרש הוי אומר זו מצות עומר היינו שמחמת גודל החשק והציפוי שהי' אז גבי הדור של חזקי' נתעורר הישועה כמו שהוא ממש בהשורש ית' ומצד השי"ת למעלה מהתפיסה שפיר נקרא מלחמות סנחריב אף שהוא עלה להלחם על ירושלים בכל זאת נחשב לחזקי' מלחמות תנופה. ואיתא שם עוד והוא שעמדה להם בימי מרדכי ואסתר וכו' אתי' מלא קומצא דידכו ודחו עשרה אלפי כיכרי כסף דידי היינו כי בימי מרדכי ואסתר הי' ג"כ גודל ההעלם שהי' נדמה להם שנעתקו ח"ו לגמרי מן השורש אכן בהתגלות הנס נודע להם שהם לא עשו אלא לפנים כי ע"י התשוקה והציפוי שהי' בעומק לבבם של ישראל האיר להם השי"ת אשר באמת לא נעתקו מעולם מהתקשרות השורש ית' כי הם לא עשו אלא לפנים אבל בעומק לבם המה דביקים תמיד עם השי"ת ועל זה הדביקות וההתקשרות שיש לישראל בהשי"ת ע"י תשוקותם רומז מצות עומר לזה איתא בתורת כהנים (פ' אמור) גבי קרבן העומר לרצונכם וגו' מלמד שאין כופין את הציבור ולפי הנראה מאי קמ"ל בזה הלא בכל קרבנות ציבור הוא הדין שאין כופין אכן רמזו בזה שעיקר הלימוד דאין כופין את הציבור שייך ביותר גבי העומר כי עומר רומז על חשק ורצון ולא שיהי' באונס:
1