סוד ישרים, ליל שבת חול המועד פסח י׳Sod Yesharim, The Night of Shabbat Chol HaMoed Pesach 10
א׳שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין וגו'. להיות דבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא כדאיתא בזוה"ק (יתרו פ"ה) והיינו כדאיתא שם דכל הבריאה הוא דכר ונוקבא כדכתיב זכר ונקבה בראם היינו משפיע ומקבל. שמשא וסיהרא. וסיהרא לית לה מגרמי' כלום. רק מה שמקבלת מהשמש והיתה מקטרגת אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס':) והוא כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנ"ח.) על הפסוק ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא היינו שאותו אור עליון היקר ביותר השליך השי"ת למקום רחוק מאד הנמוך ביותר ועל זה איתא (תנחומא חי') גדול היית עד שלא בראת עולמך ועכשיו שבראת נתגדלת ביותר היינו כי גדול מורה על גודל התפשטות אורו ית' בלבושים וזהו גדול היית וכו' ועכשיו שבראת נתגדלת וכו' היינו אחר שנכנס אור רצונו ית' בהתפשטות הלבושים כמו שנאמר אכן אתה אל מסתתר וגו' עד שנתפשט בלבושים רחוקים כאלו שנדמה להם בדעתם שיכולין לפעול ח"ו נגד הרצון ית' ובכל זאת נמצא גם שם הרצון ית' נתגדלת ביותר כענין מאמרם ז"ל במדרש (וגם בתוספתא ב"ק פרק ז') מי גדול גונב או נגנב הוי אומר נגנב גדול שיודע שנגנב ושותק וכו' היינו כי מזה שהנגנב שותק ניכר גודל תקיפתו כי מי שאינו כ"כ תקיף אינו יכול להתאפק א"ע ולשתוק את הגנב כך מזה שהרצון ית' מסתתר להיות נמצא אפילו בלבושים הרחוקים כאלו. אשר לפי הנראה המה להיפך ממש מהרצון ית' מפאת זה ניכר תוקף גדולתו ביותר וזהו ועכשיו שבראת נתגדלת ביותר וכן הציב השי"ת כל הבריאה מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין דכר ונוקבא כדאיתא בזוה"ק (שמות ד'.) אע"ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימאה דכלא וכו' וכן הוא כל דרגא לעילא מן דרגא וכדאיתא בזוה"ק (ויקרא ט') וכלהו רקיעין אלין על אלין כגלדי בצלים וכו' אמנם כל תכלית המכוון מהרצון ית' הוא דוקא בהלבוש האחרון הנמוך ביותר כדאיתא במדרש (בראשית רבה פ' ח') אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו' אמר לון אם כן צנה ואלפים כלם וגו' למה נבראו צפור שמים ודגי הים למה נבראו וכו' וכן איתא (שם פ' י"ט) גבי הסתת הנחש שהסית לאדם הראשון ואמר לו כל שנברא אחר חבירו שליט בחבירו וכו' ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל. קדמו ואכלו עד שלא יברא עולמות אחרים והן שולטין בכם וכו' היינו כיון שכל לבוש המאוחר שליט על הלבוש הקודם לו לזה קדמו ואכלו למען שישארו מסבת החטא מאוחר מכל הבריאה כי לא יהי' עוד לבוש המאוחר להם וממילא יהי' המה המושלים על כל הבריאה. ולזה אמרה הירח אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד היינו שצריך להיות מבורר בהכרה מפורשת מי הוא עיקר המכוון גבי הרצון ית' והשיב לה השי"ת לכו ומעטו את עצמך וכמבואר בזוהר חדש ר' יוסי ב"ר שמעון בן לקוניא אתא למחמי לר' אלעזר חתני' נפקא ברתא ושקלי' ידוהי לנשקא להון ואמר לה לכו ומעטי את עצמך מקמי בעלך דאיהו קדישא שמע ר' אלעזר אמר כאן ידענא אנא ומדכרנא מלה חד דאיהו מרגלא יקירא דאיתמר על סיהרא כדתנינון דקב"ה אמר לסיהרא לכו ומעטו את עצמך וכו':
1
ב׳היינו שאמר השי"ת לסיהרא הגם שאמת הוא שיהי' ניכר מפורש לעתיד שאתה הוא כל תכלית המכוון מבריאת העולם כדכתיב אשת חיל עטרת בעלה היינו שזאת ההכרה דלית לה מגרמי' כלום שכל הפועל הוא רק השי"ת לבדו זאת הוא עיקר תכלית המכוון מהבריאה שעל זה נאמר (ירמיהו ל״א:כ״ב) כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר היינו שזאת ההכרה שהבריאה תכיר שהוא רק מקבלת הוא עיקר תכלית המכוון אכן לעת עתה הוא כל העצה לכו ומעטו את עצמך ולבל תתגלה זאת התקיפות רק לילך בצמצומים עם כל הברורין. אמנם בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא היינו כי בימי שלמה הראה השי"ת הארה מההתגלות שיהי' לעתיד אשת חיל עטרת בעלה והי' ניכר לעיני כל שהסיהרא הוא עיקר המכוון מכל לבושי הבריאה ולכן הי' כל עסקו של שלמה המלך להמשיך נמי אליו את האור הבהיר מהתשוקה הפשוטה שהי' מנהיר גבי משה רבינו ועל זה איתא בתקוני זוה"ק (תיקן י"ג) דרגין דשלמה אינון בית קיבול לדרגין דמשה והוא כענין שאיתא בירושלמי (מגילה פ"ג ה"א) כלים של שלמה במה נתקדשו מזה שהי' מערין בתוכם מכלים של משה ועל זה הקוטב מסובבים המה כל השלשה ספרים שעשה שלמה המלך שיר השירים משלי קהלת רק להמשיך אצלו זאת התשוקה הפשוטה והרצון שהאיר גבי משה רבינו כי הארת הרצון של משה רבינו ודורו הי' כדאיתא בגמ' (סנהדרין מ"ד.) תחנונים ידבר רש זה משה ועשיר יענה עזות זה יהושע וכו' היינו כי גבי דורו של יהושע שהי' מבאי הארץ אז התקשר אורו ית' בהלבושים שלהם ומאחר שכבר נתלבש האור ונתקשר עמהם לשכון בהבנת תפיסתם לזה הי' להם תקיפות לבוא בטענה ומה תעשה לשמך הגדול משא"כ בדורו של מרע"ה שהי' אור בהיר בלי שום התלבשות כלל רק שהי' זורח בלבם רצון ותשוקה פשוטה בלי שום טענה כלל כי לא התקשר עדיין אורו בהלבושים שלהם לזה נאמר עליהם תחנונים ידבר רש ועל רצון ואהבה פשוטה כזו התפלל תמיד שלמה המלך אחר כל גודל הארת השלימות שמסר השי"ת בידו דקיימא סיהרא באשלמותא בכל זאת הי' משתוקק תמיד שינהיר אצלו גם זאת החביבות ואהבה שהי' מנהיר גבי מרע"ה כי חביבות פשוטה כזו הנאמר עליו תחנונים ידבר רש שלא בא עדיין בהתלבשות התפיסה רק שהוא ברצון ובתשוקה זאת הוא בלי גבול וקץ כלל ועולה עד אין סוף ועל זה אמר שלמה המלך כי טובים דודיך מיין וכמבואר בזוה"ק (משפטים קכ"ד:) מיינה דאורייתא וכו' ויינה דאורייתא מורה על הארה שכבר בא בהבנת התפיסה ועל זה אמר כי טובים דודיך מיין כי דודיך רומז על הארה שלא בא עדיין בהתלבשות גבול התפיסה רק שהוא עדיין ברצון ובתשוקה וכדאיתא נמי בזוה"ק (ויקרא ד'.) אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא וכו' אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען וכו' באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתי' וכו' אלין דתאבין דא לדא ולא משתכחין תדיר אקרי דודים וכו' הרי שדודיך מורה על מה שאינו בקביעות בהתפיסה ולכן איתא בגמ' (ע"ז כ"ט.) שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה וכו' אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודיך מיין וכו' וכמבואר בגמ' (שם ל"ה.) ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה וכו' היינו שאמר לו ר' יהושע שנכון יותר לפניך לבלתי יתגלה הטעם בתפיסתך כי מפאת זה יתגבר אצלך בכל פעם החביבות והתשוקה ואם אגלה לך הטעם אזי יסתלק ממך התשוקה ויתיישן החביבות וזהו ערבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה ועל רצון כזה המשולל התלבשות רומזים הראשי תיבות "כי "טובים "דודיך שהם כט"ד האותיות הקודמים לשם אלהים כי שם אלהים בגמטרי' הטבע היינו שנתלבש ההנהגה בטבע התפיסה של אדם ואותיות הקודמים לשם אלהים רומזין שלא בא עדיין בהתלבשות טבע התפיסה ולזה נמי איתא בהאר"י הק' ז"ל שאלו האותיות כט"ד הם שמירה לימי הספירה כי עיקר המכוון מימי הספירה שאנו מונים עד יום חמשים שאנו מבקשים שלא יסתלק מאתנו זה הרצון והתשוקה שאנו מצפים וסופרים לקבלת התורה רק שילך אתנו תמיד זה הרצון והתשוקה גם אחר קבלת התורה:
2