סוד ישרים, יום ב' דפסח י״גSod Yesharim, The Second Day of Pesach 13
א׳שור או כשב או עז כי יולד והי' שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' וגו' ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה אשר זאת הפרשה הוא הקדמה לכל המועדים כי עיקר הטעם שצריך לעבור על הקרבן שבת חד הוא כענין שמצינו בזוה"ק (שמיני ל"ח.) מאן דשדר דורון למלכא חמיתין דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך ולא מבי מלכא וכו' היינו כי באמת עיקר הקנין שיש להאדם באיזה דבר הוא רק כפי מה שמכיר בה כדכתיב כי ממך הכל וגו' וזאת ההכרה בשלימות אי אפשר לאדם להשיג עד שיעבור עליו שבת חד כדאיתא בזוה"ק (אמור ל"א:) והי' שבעת ימים תחת אמו בגין לאתיישבא בי' ההוא חילא ואתקיים בי' ובמה יתקיים בי' כד ישרי עלי' שבת חד ואי לא לא יתקיים ועוד דאתייבש מזוהמא דאמי' ולבתר דיתקיים בי' ההוא חילא כתיב ירצה לקרבן אשה לה' בקיומא דשבת חד דאעבר עלי' וכו' ואלו שני הטעמים שאיתא שם בגין לאתישבא בי' ההוא חילא וכו' ועוד דאתייבש מזוהמא דאמי' וכו' המה באמת מכוון אחד כי כל עוד דלא ישרי עלי' שבת חד לא אתייבש מזוהמא דאמי' וכו' ומפאת זה ההסתר הנקרא זוהמא דאמי' לא אתקיים בי' ההוא חילא עד שאין מקום כלל להכיר בזה כי ממך הכל מאחר שאין לו בזה עדיין כלום אכן אחר שאעבר עלי' שבת חד אזי אתייבש מזוהמא דאמי' ויתקיים בי' ההוא חילא אז יש לו שפיר הטובה ואז יש מקום להכיר בה כי ממך הכל וגו' למען שישיג בה קנין בשלימות כי זאת ההכרה כי ממך הכל הוא באמת עיקר הקנין של אדם בכל מה שיש לו ואחר שאעבר עליו שבת חד בניקל לו להשיג זאת ההכרה וממילא משיג בזה קנין בשלימות וכאשר יש לו להאדם קנין בהטובה אזי יש לו נמי מה למסור בחזרה להשי"ת וכמבואר שם דורונא לשדרא למלכא מבי' אחרא אצטריך וכו' ולזה נאמר מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה' וגו' וזהו נמי הענין מכל המועדים דישראל מקדשי להו כדכתיב אשר תקראו אותם וגו' וביארו ז"ל אשר תקראו אתם כי באמת מהיכן נמשך זה הכח לישראל שיהי' בכחם כדכתיב אשר תקראו אתם שיהי' יכולין לקדש את הזמנים אמנם זה הכח בעצמו נמשך מקדושת שבת לזה נאמר בתורה קודם פ' המועדים מצות שבת לרמז שזאת הקדושה דישראל מקדשי להזמנים נמשך מהקדושה של שבת דקבוע וקיימא מצדו ית' כענין שאיתא בזוה"ק (תרומה ק"ל.) ואנן נסבינין מזכור שמור מתורה שבכתב תורה שבע"פ. אולם אחר שעובד אדם בקדושת המועדים אזי מכיר בקדושת המועדים כל הקדושה דקבוע וקיימא הנקרא שבת כי בלתי זאת הקדושה דקבוע וקיימא מצדו ית' לא הי' בכח אדם כלל לקדש הזמנים נמצא שאחר שעובד אדם בהזמנים דישראל מקדשי להו בפעולתם כדכתיב אשר תקראו אתם הכיר בזאת הקדושה בעצמה קדושת שבת דקבוע וקיימא כמו שנאמר כי ממך הכל ומידך נתנו לך ולהיות שהזמן הראשון שישראל מקדשי לי' הנמשך מקדושת שבת הוא חג הפסח לזה איתא בזוה"ק ובזוהר חדש יהי אור דא פסח דא לקבל דרגא דחסד דאיהו לימינא וכו' הה"ד חסד אל כל היום ולקבלי' לתתא אברהם דאחיד בהאי חולקא וכו' היינו כי המאמר הראשון יהי אור הי' בלי שום אתערותא דלתתא רק כדכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה ואור כזה הוא זך ובהיר מאוד כי מה שנתעורר ע"י אתערותא דלתתא אפילו ע"י תפלה אי אפשר שלא יתערב בזה מעט עיקשות עד היכן שמצינו בגמ' חוצפה כלפי שמיא מהני' משא"כ המאמר יהי אור שהי' רק מצד זכור רחמיך ה' וחסדיך וגו' וזה נקרא בוקר דאברהם. ובחג הפסח שהוא הראשון מכל המועדים נתעורר בו נמי הבוקר דאברהם כי כל הישועה של פסח נתעורר רק מצד זכור רחמיך ה' וגו' בלי שום אתערותא דלתתא כי ישראל מצדם הי' משוללי עבודה כדכתיב ואת ערום וערי' וגו' רק השי"ת מצדו עורר את הישועה ולעומת זה מתעוררים ישראל נמי מצדם בכל הצמצומים ומקבלים מאלו צמצומים של זה החג כל הנייחה כי עיקר המבוקש של ישראל בזה החג הוא רק כדכתיב האר פניך ונושעה וכמאמרם ז"ל אנו אין לנו אלא הארת פנים היינו שכל תשוקת ישראל הוא רק הרצון ית' ועל זה רומז מצות עומר מאכל בהמה שהוא רק הכנה למאכל אדם להורות כדכתיב ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך היינו שישראל מבטלים כל תפיסת דעתם להרצון ית' ועל זה איתא במדרש רבה (אמור) אל תהי' מצות עומר קלה בעיניך שבזכות העומר זכה אברהם לירש את הארץ וירושת ארץ היינו גודל בטוחות כדאיתא במדרש תנחומא (בהר) הקנתי כל העולם לאברהם ולא הונתי אותו חזר והקנה אותה לי וכו' ולא הונתי אותו היינו שנתן לו השי"ת בלבו בטוחות חזק אף שהכנעני הי' אז בארץ וגם הי' צריך לקנות מקום לקבור את שרה בארבע מאות שקל כסף ואחר כל זאת לא הי' נחשב כלל בדעתו ובלבו הבטחתו ית' למחוסר מעשה כל כך גודל בטוחות הי' בכח אאע"ה לבטל את כל תפיסת דעתו לרצון העליון ית' ועל רצון בהיר כזה רומז מצות עומר ובאמת רומז מצות עומר על הרצון הכמוס בכל התרי"ג מצות היינו כי שורש הרצון הנמצא בכל פעולת המצות נקרא עומר כי כל פעולת המצות המה כמאמרם ז"ל בגמרא (סוכה) קצרו לפי חסד אין הצדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה היינו שכל חשיבות הפעולה מהמצוה הוא רק כפי הרצון הנמצא בהפועל אותה והשורש מזה הרצון של כל מעשה המצות נקרא עומר ולזה איתא בתורת כהנים (פ' אמור) והניף את העומר לפני ה' לרצונכם וגו' מלמד שאין כופין את הציבור וכו' ולפי הנראה מדוע למדו זאת רק במצות עומר שאין כופין את הציבור הא בכל המצות הוא הדין כך שאין כופין את הציבור אמנם יען שהרצון הנמצא בכל מעשה המצות נקרא עומר לזה למדו חכמז"ל זאת מרצונכם הנאמר גבי העומר שאין כופין את הציבור ובאמת מה שאין כופין נמי את הציבור גבי שאר מצות נמשך ג"כ משורש הרצון הנמצא בהם שנקרא עומר הנאמר בו לרצונכם ויען שבליל ראשון של פסח נתגלה המאמר יהי אור שהוא בוקר דאברהם מצד השי"ת לבדו לכך יש נמי בכח ישראל בליל ב' של פסח להתיצב לעומת זה הרצון הבהיר עם מצות העומר הרומז על רצון הבהיר מצד ישראל:
1