סוד ישרים, שביעי של פסח כ״אSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 21
א׳אז ישיר משה וגו'. הנה כאשר רצה השי"ת להראות לעיני כל התנשאות של ישראל אז האיר השי"ת וגילה כל הסדר וממילא נתגלה התנשאות ישראל וזה דאי' בזוה"ק (בשלח נ"ד.) כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא בעטרוי גלופין רשימין באז בא' וא' בז' אנקיב בחשוכא ונהיר לכל עיבר וכד אתחבר נהירו דאל"ף ומטי לזיי"ן מאן זיי"ן דא חרב לה' מלאה דם כדין עביד נסין וגבוראן בגין דאתחבר א' עם ז'. היינו שמצד האומות הוא כל הסדר נפרד מאורו ית' וזה חרב לה' מלאה דם. אבל מצד ישראל הוא א' רוכב על ז' שמכירים תמיד שכל הכח הוא רק מהשי"ת לזה הם לבוש וכלי פעולה לרצון השי"ת וזה שאמרו (דברים רבה א') בשמו גאלם. היינו שהראה השי"ת שישראל הם לבוש לרצונו ית' כי אף אמנם שע"י הכל עושה הקב"ה שליחותו ואף ע"י עכו"ם אכן מה שנעשה על ידיהם נחשב להם כמעשה אצטבע בעלמא וכענין שאי' (עירובין י"ג: סנהדרין י"ז:) מה נחש שממית ומרבה טומאה טהור וכו' ולא הוא מעשה קוץ בעלמא. היינו שאף האם ישך הנחש בלא לחש אכן שאין לייחס פעולותיהן על שמם ודעתם שהם עושים בשליחותם לקיים רצון השי"ת אחר שאין להם מצדם שום הרגשה בזה. ורק ישראל שמרגישים ומכירים ברצון השי"ת מצדם לזה נחשב עליהם שעושים השליחות מדעתם לכן הם נחשבים ללבוש וכלי פעולה לרצון השי"ת וממילא מגיע להם הוי' וקיום לעולם. וזה כי גאה גאה ותרגומו ארי אתגאי על גותניא וגאותא דיליה הוא היינו האומות שמתגאים בעצמם ומדמים לנפשם שיש להם כח עצמיי לכן כאשר מאיר השי"ת ומראה גאותא דיליה מגיע להם מזה כל התבטלות. שאני ישראל כשמראה השי"ת גאותא דיליה מגיע לישראל מזה כל התקיפות כי נעשים לבוש וכלי פעולה לגאותא דקב"ה:
1
ב׳ה' איש מלחמה ה' שמו. ביאר בזה אאזמו"ר הגה"ק זללה"ה במי השלוח (חלק א' פ' בשלח) איתא במדרש (אסתר ו') רשעים קודמין לשמן נבל שמו וכו' אבל הצדיקים שמן קודם להן שמו מנוח וכו' ושמו מרדכי לפי שדומין לבוראן דכתיב ושמי ה' והענין שנאמר כאן ה' שמו דהנה הענין שנאמר בצדיקים ששמן קודם להן הוא כי הם שולטין על לבם כי לבם ברשותם כי שמו מורה על רצון ובגמטריא רצון וכו' שהצדיקים שולטין על רצונם מה שיפול בדעתם תחלה יתישבו ואח"כ אם אין נכון לפניהם לא יעשו ורשעים הם היפך כי הם ברשות לבם. ואיתא במדרש שהשר של מצרים בא להמליץ על מצרים שירחם השי"ת עליהם בא גבריאל ונטל לבנה והניח לפני הקב"ה והראה לפניו שבזה שעבדו את ישראל. והוא שבכל מה שהיו מצרים רעים וחטאים היה עוד ללמד איזה זכות עליהם כי היה נמצא בלבם נטי' לטובה קצת ג"כ ולכן גם השי"ת ינהג עמם ברחמנות אך כאשר בא גבריאל והראה הלבנה שברשעה הזאת ששעבדו את ישראל לא היה בלבם שום נטי' לטובה ע"כ אמר השי"ת ה' שמו היינו מדה במדה כשם שאין להם שליטה על לבם כך השי"ת לא ישנה רצונו ממדת הדין וזה ה' שמו. היינו שהשי"ת היה דן אותם מזה המקום שהוא למעלה משורת הדין וכדאי' במדרש (תהלים קי"ד) משל לגבור שהיה יורד למלחמה או לנצח או להנצח ולהבין מה מקום אצל השי"ת לומר להנצח. אכן המשפט הבא למעלה משורת הדין נקרא כביכול להנצח וכענין דאי' בזוה"ק (נח ס"א:) והא תנינן דלית חדוה קמיה קב"ה כד איהו עביד דינא בחייביא וכו' אלא אינון גרמין בישא לגרמייהו דהא קב"ה לא עביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון וכו' ובגין כך אטבע מצראי בימא וכו'. היינו למעלה משורת הדין וזה נקרא להנצח:
2
ג׳עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. בזה"ק (ררא קי"ג). כד אתעביד ניסא לא אתעביד פלגו ניסא ופלגו דינא אלא כלא כחדא או ניסא או דינא א"ל רבי יוסי ולא והא בזמנא דבקע קב"ה ימא לישראל וכו' ואשתכח ניסא הכא ודינא הכא כלא כחדא. א"ל ודא הוא דקשיא קמי' וכו' דהא לעילא לא אתעביד כלא אלא בשלימו כחדא או ניסא או דינא באתר חד ולא בפלגו. הענין בזה כי רצון השי"ת כפי ששופע מהמקור הוא רק רחמים פשוטים ומצדו ית' אין שום שינוי בזה הרצון הנאצל מהשי"ת וכדכתיב (מלאכי ג') כי אני ה' לא שניתי. ומה שנראה השתנות הרצון מרחמי לדינא הוא רק מצד המקבל. ולזה כשנמצא שני מקבלים שאחד מקבל שפע הרצון רק רחמי כפי שנאצל ממקורו ומצד מקבל השני משתנה זה הרצון מרחמי לדינא דא קשיא קמיה. כי באמת מצד השי"ת אין שום מקום לומר דא קשיא קמיה ורק מה שמצינו לפעמים כתוב כן כמו כאן בזה"ק וכן בש"ס (פסחים קי"ח.) קשה כקריעת ים סוף זה רק מצד תפיסת אדם שלהראות הבירור בעוה"ז מפני מה זה המקבל מקבל מצדו הרחמים כמו שיוצאים ממקור יען שעומד במקום גבוה קרוב להמקור לכן מצדו אין שום השתנות בירידת השפע. והמקבל מצדו דינא הוא מפני שעומד מרחוק מהמקור לזה מצדו משתנה השפע והרצון מרחמי לדינא זה נקרא קשיא קמיה. ובקריעת ים סוף ברר השי"ת שהמקום עמידת ישראל למעלה ממקום עמידת מצרים לזה לישראל מצדם נשפע רצון השי"ת רק רחמים פשוטים כמו שיוצאין מהמקור יען שעומדים קרוב למקור. ומצד המצרים שעומדים בריחוק מקום מהמקור נשתנה הרצון מרחמי לדינא להראות זאת מפורש בעוה"ז זה נקרא דקשיא קמיה. וזה עזי וזמרת יה וזמרת הוא מלשון זמיר עריצים (ישעי' כ"ה) שפירושו כריתה היינו שמזה הרצון עצמו שעכו"ם מקבלים כריתה והתבטלות מזה עצמו מקבלים ישראל עוז וישע וזה עזי לישראל וזמרת למצרים ויהי לי לישועה. ומה שנאמר בזה השם י"ה רמז בזה שמפני שהציב השי"ת לבוש בעוה"ז כביכול שאין השם שלם ואין הכסא שלם כדאי' (שו"ט תהלים ט') והיינו שהשי"ת הציב גוון שכביכול חסר כ"ש כל זמן שנמצאים מסכים המבדילים בעולם ורק ע"י עבודת ישראל יושלם הכ"ש בשלימות כדכתיב (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו י"ה שעל ידי יעקב יהיה השם שלם והכסא שלם ובמה ישלים יעקב הכסא ע"ז אומר זה אלי ואנוהו שהשם "אלי" רומז על תקיפות כדאי' (יבמות כ"א.) ומאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא שנאמר ואת אילי הארץ לקח היינו שיעקב מכיר מפורש שבאמת הוא כדכתיב (שם נ"ב) חסד אל כל היום ובזו ההכרה משלימים הכ"ש ולכן זה הרצון עצמו שמשפיע לישראל כל העוז וישועה זה עצמו מבטל וכורת כל המסכים המבדילים והמעיקים לישראל. והארה מזה הרצון מתעורר בכל שנה ושנה בלבות ישראל בזה החג:
3