סוד ישרים, שביעי של פסח כ״טSod Yesharim, The Seventh Day of Pesach 29
א׳וברוח אפיך נערמו מים. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שכאן היה שלא כסדר הטבע כי בטבע העולם הוא שנקפה בשפת הים ולא מעומק לב הים וכאן קפאו תהומות בלב ים וזה היה מפני שכאן פתח השי"ת מהשורש שהוא למעלה מסדר העולם. וזה שכתוב כאן וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ודרשו ע"ז (בבראשית רבה ה') לאיתנו לתנאין שהתנה עמו מה שלא מצינו זאת אחר בקיעת הירדן כי מיד אחר שנתקו כפות רגלי הכהנים השיבו מי הירדן למקומם (יהושע ד׳:י״ח) ולא היה צורך להזכיר תנאי הראשון. אכן יען שבקיעת ים סוף היה שנפתח מהשורש לזה אם לא היה מאמר חדש שישובו המים לתנאי הראשון אזי לא היה מי הים הולכים עוד וכענין שמצינו (חולין ז'.) רפב"י הוה קא אזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה ואני ודאי עושה א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם חלק ליה. ולהבין זאת הלא הנהר השיב לו לרפב"י דברים של טעם ומה היתה ע"ז תשובתו גוזרני עליך וכו'. אכן כוונת רפב"י בזה שבאם הנהר לא יתן לו מקום לעבור אזי יהיה מוכרח לפתוח ולהאיר מהשורש ושם אני ודאי כנגדך כי הוייתי הוא מהשורש המקור ואתה כל הוייתך מששת ימי בראשית שכל הבריאה מאז הוא רק על תנאי שבמעשה בראשית התנה השי"ת שהמים יתנו מקום לישראל ואם לא יתנו המים מקום לישראל אזי כל הויית המים כאלו לא היו וזה אמר גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם כי כל ההוי' שלך תתבטל נגדי. ולזה בבקיעת הים שנפתח מהשורש לזה נצרך אח"כ להיות מאמר מחדש שישובו מי הים לתנאי הראשון וזה וברוח אפיך נערמו מים ומתרגמינן חכימו מיא שהשי"ת נתן בהמים חכמה ובינה שיבינו שכל הוי' שלהם הוא רק אם יתנו מקום לישראל לעבור ביבשה ולהטביע את מצרים. אבל בבקיעת הירדן שלא פתח השי"ת להאיר מהשורש לזה אחר שנתקו רגלי הכהנים אל החרבה שבו מעצמם מי הירדן למקומם. (ועי' לעיל):
1
ב׳מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. בפדר"א (פרק מ"ב) מי כמוך באלים ה' וענה פרעה אחריהם שיר ושבח בלשון מצרית ואמר מי כמוך נאדר בקודש נורא תהלות עושה פלא. והענין בזה כדאי' בזה"ק (מקץ קצ"ה.) ת"ח בההוא רשע דפרעה דאיהו אמר לא ידעתי את ה' ופרעה חכים הוה מכל חרשוי אלא ודאי שמא דאלהים הוה ידע וכו' ובגין דמשה לא אתא לגביה אלא בשמא דה' ולא בשמא דאלהים ודא הוה קשיא קמיה מכלא. היינו שלא האמין שרצון השי"ת הוא שהאדם מצדו יחזיר לנכח השי"ת כל התפשטות הלבושים ורק כאן נתוודע לו לומר מי כמוך באלים ה' מי כמוך נאדר בקודש. מי כמוך באלים היינו כדאי' (גיטין נ"ו.) באלים באלמים היינו מי הוא שבכחו להעלים ולהסתיר א"ע כ"כ עד שלא יהיה ניכר כלל. מי כמוך נאדר בקודש היינו מי הוא שבכחו להראות מפורש כ"כ שיהיה ניכר אורו ית' בכל התפשטות הלבושים ואף בהדומם. ואין הכוונה בזה שרק פרעה הכיר זאת ולא ישראל ורק המכוון בזה שפרעה לא בא על הכרה זו רק בעת שנתבטל כי מהכרה זו עצמה הגיע לו כל ההתבטלות לזה אמר מי כמוך וגו' רק ברגע האחרונה כאשר נתבטל כל החיים שלו. אבל לישראל מגיע מהכרה זו התחזקות הוי' כי זה כל ישעם וחפצם להכיר זאת:
2