סוד ישרים, ליל שביעי של פסח י״אSod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 11
א׳ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' כתיב (משלי יו"ד) כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שיש להשי"ת לבוש הנקרא סופה כדכתיב ה' בסופה ובסערה דרכו ובזמן שמנהיג השי"ת עם אותו הלבוש בעולמות העליונים אזי נתלבש גם בזה העולם הצדיק יסוד עולם באותו הלבוש כמו שמצינו גבי אליהו בדורו שאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל ולעומת הצדיק המתלבש בהלבוש של סופה וסערה יש נמי נגדו ההיפך שהולך וסוער בגודל התפשטות כגון אחאב מלך ישראל שהי' ממש נגד אליהו ואח"כ כשמפשיט השי"ת סדר הנהגתו מאותו הלבוש הנקרא סופה וסערה ומתחיל להנהיג את סדר הנהגתו בנחת אזי מצינו שאמר לו השי"ת לאליהו (זוהר ויגש ר"ט:) לית עלמא יכיל למסבל לך עם בני נשא וכו' וממילא נשקט הרעש והסוער בההיפך ג"כ כענין מאמרם ז"ל בגמ' (חגיגה ה':) אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם וכו' וכל מי שנשאר מתנגד לזאת הנהגה החדשה נתבטל לגמרי:
1
ב׳וזהו נמי הענין מזאת הפרשה כי בזאת הישועה התחיל השי"ת לעורר הקדושה מהשורש שיש גבי ישראל בקביעות כי מה נאמר למעלה מן הענין קדשו לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל וגו' וזה רומז שיש בישראל קדושה מרחם ונגד קדושה כזו נתעורר באומות קטרוג מה נשתנה אלו מאלו אם מצד שישראל מבררים עצמם בתפיסת דעתם הלא מי יאמר זכיתי לבי ואם מצד קדושתם מרחם שמברר אותם השי"ת גם בלא דעתם אם כן בברורים כאלו שהם בלא דעת יש להאומות כח גדול יותר מישראל ועל זה הענין אמר הכתוב כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם כי נגד קטרוג כזה שהוא כעס אויל העלה השי"ת מעט הנהגתו למעלה להראות מפורש איך שישראל יש להם גם שם דרך נכון לעבור והעכו"ם כשמגיעים שמה נתבטלו לגמרי וזהו דכתיב ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וגו' וכמבואר בזוה"ק סופא דדרגין היינו שנעלם שם הדעת מאוד והוא כדאיתא בפרקי דר"א (פ' מ"ד) הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם אם על השמים נאמר שכבודו שם שנאמר על השמים כבודו על הארץ נאמר שכבודו שם שנאמר מלא כל הארץ כבודו הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם וכו' היינו כי מקום שנאמר שם כבודו הוא הפירש שמסר השי"ת בתפיסת הבריאה הכרה בכבוד שמים. אכן במדבר והים שם משולל זאת ההכרה לגמרי כי אין במדבר מי שיהי' מכיר כבוד שמים וכן על ים אמרו ז"ל (תמיד ל"ב) כל נחותו ימא לא מתיבא דעתהו עד דיתובא ליבשתא וכו' הרי שמטריד מאוד דעתו של אדם וכשאדם הוא בטרדה אי אפשר לו להכיר כבודו ית' ואז הראה השי"ת אשר ישראל מכירין גם במדבר ואף בים כבודו ית' כי מזה שחילק ה' את מעשיו מכירין ישראל להמליך עליהם השי"ת בכל השבע מדות שהם כדכתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא שהוא צדיק מדת יסוד שמורה על שמירת הברית לבל ישפיע ח"ו חוץ מהרצון ית' ושמירת הברית מכונה תמיד בגמ' עושרו של יוסף הצדיק כי הוא הי' מדוגל מאוד בשמירת הברית ועל זה הענין משמירת הברית איתא נמי בגמ' (ירושלמי סנהדרין פ' יוד ה' א') קרח עשיר גדול הי' תוסבן של פרעה נגלה לו בין מגדול ובין הים וכו' היינו כי בין מגדול ובין הים טמן יוסף הצדיק את עושרו ומטמון של יוסף נתגלה לקרח כדאיתא בגמ' (פסחים קי"ט) שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחד נתגלה לקרח וכו' ונגלה לו בין מגדול ובין הים וכוונתם הקדושה בזה כי ים מורה על גודל טרדה ושכחה וכן מגדול מורה על גודל השכחה כדאיתא בגמ' (סנהדרין ק"ט.) אמר רב אויר מגדול משכח וכו' ושם טמון עושרו של יוסף הצדיק היינו שעל ידי שמירת הברית הנמצא גבי ישראל נתבררו אצלם כל הטרדות והשכחות שלהם והוא כענין שמצינו במדרש (ש"ט צ"ג) כשבא לעומק של ים שמע שגלי הים משבחים אדיר במרום ה' היינו שהרי אחר כל גודל הטרדה והשכחה נולד מזה נפשות המכירים כבודו ית' בכל התחלקות המדות נמצא שיש לישראל דרך לכבודו ית' גם בהטרדה והשכחה וממילא נתחלק לפניהם הים ג"כ משא"כ מצרים שאין בהם שמירת הברית של יוסף הצדיק נתבטלו בתוך הים כי אין להם בו שום דרך לעבור בתוכו וזהו שנאמר כעבור סופה ואין רשע וצדיק יסוד עולם כי בזה הלילה נתבררו ישראל שיש להם התקשרות בהשורש למעלה מכל עבודתם אמנם טרם שהתחיל אצלם הברורין על זה איתא בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר אכן אחר הלילה של מכות בכורות אז התחילו ישראל לספור ולברר עצמם בהמדות עד ליל שביעי של פסח שהגיעו למדת יסוד צדיק אזי נתברר מפורש הקדושה מרחם הנמצא בישראל מהשורש וזהו ויסב אלהים וגו' והוא כדכתיב כי שמש ומגן ה' אלהים וכמבואר בזוה"ק (שמות ג'.) מה מגן איהו לאגנא עלי' דב"נ אוף הכי ברית קדישא מגן עלי' דב"נ ומאן דנטיר לי' לית נזקא בעלמא דיכול למקרב בהדי' וכו' היינו כי השם אלהים רומז על עבודה כי כשם שא"א להסתכל באור השמש בלא נרתק כך א"א להסתכל באור הוי' ית' בלי נרתק הנקרא אלהים כי הוא מגן ושמירה לאדם שיהי' בכחו להגיע לאור השורש ית' ועל זה נאמר תנו עוז לאלהים היינו כי על ידי עבודתם וברורים הי' בכח ישראל לעורר הקדושה מרחם שיש בהם מהשורש עד שגמרו כל המ"ט ברורין אז נתגלה מפורש אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' היינו שנתגלה אז מפורש הקדושה מרחם שיש אצלם בקביעות אותה הקדושה בעצמה שהי' נתעורר אצלם בהלילה של מכות בכורות אלא שעכשיו נתגלה אצלם ע"י ברורי עבודתם בקנין יגיע כפם:
2