סוד ישרים, ליל שביעי של פסח י״בSod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 12
א׳ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה וגו' הנה כל הקבלות של האדם נכלל בשם מלחמה כענין הכתוב כי תשב ללחום את מושל וגו' וכמו שמצינו בזוה"ק (בלק קפ"ח:) נהמא דקרבא וכו' ועל זה הענין נקרא לחם מלשון מלחמה כי אם יתגבר הצורת אדם על המאכל אזי המאכל זן ומחי' את האדם ואם אין בכח האדם לנצח את המאכל ולעכל אותו אזי מתגבר המאכל ומחריב ח"ו את הצורת אדם וזה הענין הי' כשיצאו ישראל ממצרים והלכו לכבוש ולקבל כל הכחות תחת הקדושה ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' פן ינחם העם בראותם מלחמה וגו' היינו שלא הי' עדיין בכח ברורי ישראל לכבוש ולקבל כח הפלשתים תחתם כי לא נתבררו עדיין בתכלית השלימות נגד קליפת פלשתים שיהי' ניכר מפורש החילק וההבדל ביניהם וזהו כי קרוב הוא היינו שעל הגון לא הי' מרחק רב ביניהם כי ענין קליפת פלשתים ביאר אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שאופי' של זה האומה שמבקשים מאוד סבה לפרנסה ולפי הנראה אינו כלל זה המבוקש רחוק מהקדושה וכענין שמצינו במדרש (רבה ל"ט) כשהלך אאע"ה לארץ כנען וראה שחורשין בשעת חרישה וזורעין בשעת זריעה אמר יהי חלקי בארץ הזאת וכו' היינו יען שראה שאינם מבטלים לבלות זמן בהנאת עוה"ז שהם לפי שעה אלא שהם מבקשים דבר שהוא לפי דעתם התכלית ואם כן המה כלים כאשר ילמדו אותם בינה ויבינו שיש תכלית יקר שהוא יותר האמתי ונעלה ביותר אזי יבקשו ויחפצו באותו תכלית היותר נעלה הרי שבקשת התכלית הגם שהוא בדבר קטן רק לפי שעה מ"מ זה המבוקש הוא כלי לבקשת תכלית האמתי וזה הוא כי קרוב הוא כלומר שקרובים להקדושה בזה שאינם מסתפקים עצמם בפרנסה לפי שעה אלא שמבקשים סבה שיהי' להם על ידה פרנסה בתמידית ולפי דעתם הנמוכה נחשב זאת אצלם לתכלית וכל ענין הקדושה הוא ג"כ כך לבל יסתפק אדם עצמו בהנאה שהוא רק לפי שעה אלא שיבקש התכלית האמתי שהוא לעולמי עד. אמנם באמת איתא בגמ' (ע"ז י"ט.) על פלשתים שלצנים הי' שנאמר קראו לשמשון וישחק לנו וכו' היינו כי לצנות הוא לגמרי ההיפך מהקדושה וכל התכלית שהם מבקשים הוא שלא יצטרכו להשפעתו ית' לזה חפצים סבה לפרנסתם בלתי השי"ת וזאת הוא לצנות וזה שאיתא בהאר"י הק' ז"ל (לקוטי תורה) פלשתים הם במקום השערות קווצותיו תלתלים וכו' היינו כי כל הבריאה הוא בצורת אדם והשערות הם המותרות של הצורת אדם ומאלו המותרות הוא כל היניקה של פלשתים ונגד אלו המותרות הם כל העבודת והברורין של ישראל כי יוסף הצדיק כל עוד שהי' מסלסל בשערו טרם הנסיון אז הי' עדיין כל עבודתו נגד אלו המותרות ולא הי' נקרא צדיק עד אחר הנסיון כדאיתא בזוה"ק (וארא כ"ג.) כי ע"י הסבלנות מהנסיון נתברר בשלימות וכן מצינו גבי דוד המלך שרק אחר כמה מלחמות שהי' לו עם הפלשתים אז השיג מקום המקדש שמורה על קדושה בקביעות. אמנם בעת יציאת מצרים שישראל הי' עדיין משוללי ברורים נגד אלו המותרות לכך נאמר כי קרוב הוא וגו' וכל העצה הי' אז רק כדכתיב ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף היינו שהי' מגבי' את ישראל לשורשם העליון ביותר ועל זה נאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו' היינו שכל אלו הכחות כבשו ישראל מפאת הארה משורש העליון כמבואר בזוה"ק (בראשית מ"ב.) אשר מזה ששרפים עומדים ממעל לו הי' בכח ישראל לכבוש הכח הנקרא שרף וכן נכנעו כל הכחות תחת הקדושה רק מפאת התגלות שורש העליון ית' בלעדי עבודתם ועל זה כתיב ויאמינו בה' היינו שנמשכו ונתעלו להשורש ית' וזאת האמונה נשאר בקביעות בלבם של ישראל כאשר הישראל הוא לפעמים בקטנות ובשפל המדרגה עד שאפס ממנו כח עבודה אזי הוא כל העצה ויאמינו בה' היינו להיות נמשך ביותר אחר נקודת שורשו העליון ובהתגלות שורש העליון אזי הוא ממילא ה' ילחם לכם ואתם תחרושין וכמבואר בזוה"ק ואתון לא תתערון מידי. וזהו נמי ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו' וכמו שביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כשראה מרע"ה שפרעה וכל מצרים מלוה את ישראל הבין מזה שיש עדיין למצרים שייכות לישראל כי יציאת מצרים הי' כדכתיב לקחת לו גוי מקרב גוי ומזה הלויה הבין שלא נבדלו עדיין מהם לגמרי ונצרך עוד לישראל הוית מצרים כענין שמצינו שהנביא הי' מיצר על אבידת אומה כדכתיב לבי למואב והמה וגו' כי הוית האומות הוא למען שיהי' לישראל נגד מי להתפאר כמו שמצינו שמתפאר השי"ת נגד ישראל וכדאיתא בזוה"ק (ויגש ר"ז.) הן שמים לא זכו בעיניו לא תימא דגריעותא הוא אלא שבחא דלהון בעיניו הוא דלא זכו היינו שהשי"ת מתפאר נגדם ואומר שבעיניו המה נמי לא זכו וממילא מובן נגד מי מתפאר השי"ת אם לא נגד הבהירות העצום ביותר וכמו שמצינו בזוה"ק בשגם הוא בשר זה משה היינו שהשי"ת מתפאר עצמו ואומר הגם שיש בעולם אור יקר של משה רבינו שהוא בהירות עצום וחזק מאוד מ"מ לגבי אור עליון ית' נחשב אורו של משה נמי רק בשר וממילא מיבן שאין עוד בסוג הנבראים יותר בהירות ממה שהי' אצל מרע"ה ככה הציב השי"ת הויית האומות כדי שיהי' לישראל נגד מי להתפאר בברורי עבודתם לכן כל עוד שלא נגמרו גבי ישראל ברורי עבודתם היצר להנביא כשנאבד איזה אומה וכן הבין מרע"ה שישראל צריכין עדיין להויית מצרים כדי להתפאר נגדם בברורי עבודתם ולזה ויקח משה את עצמות יוסף וגו' ועצמות יוסף רומז על יראת חטאו קודמת לחכמתו וזה מורה על עצמות שורש העליון של ישראל היינו כי אחר שלא הי' עדיין בכחם לבטל את מצרים בברורי עבודתם לזה לקח משה לעצמו עצה להגבי' את ישראל למקום שורשם שהוא למעלה מעבודה ע"י יראה עצומה יבואו למקור עליון ויהי בכחם לבטל את מצרים:
1