סוד ישרים, ליל שביעי של פסח ה׳Sod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 5
א׳ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' כתיב (ירמיהו ב׳:ב׳) כה אמר ד' זכרתי לך חסד נעריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו' הנה זה הפסוק אמר הנביא גם על זמן ההסתר הרחוק ביותר שהשי"ת זוכר תמיד בהחסד של ישראל שהלכו אחריו אף בעת שהי' מנוערים מן המצות כי במצרים הי' עדיין ישראל מנוערים לגמרי מתורה ומצות ובכל זאת הלכו אחריו למדבר בארץ לא זרועה וזה נקרא חסד נעוריך ומזה נתברר עומק לבבם של ישראל שהוא כדכתיב אהבת כלולתיך היינו שכל מגמת חפצם הוא רק לכלול ברצונו ית' ומוכח מזה אשר מעולם לא נפסק מעומק לבם של ישראל הקדושה של האבות אף בשעת ההסתר החזק ביותר וכל ענין ההסתר שהסתיר מהם השי"ת כ"כ את האור זה הי' למען שיתפשט הקדושת אבות מעומק לבבם של ישראל ביותר התגלות שיהי' ניכר זאת הקדושה גם בהתפשטות הפעולות כי הנה הקדושה שעסק השי"ת עם אברהם ויצחק נשלם לגמרי גבי יעקב אבינו בתכלית השלימות ונקבע גבי ישראל בקביעות גמור אך לא באתגליא כענין שאיתא בזוה"ק (ויצא ק"נ.) על יעקב אבינו דאשתלים עילא ותתא אבל לא באתגלי' היינו בהדעת ובעומק הלב נשלם גבי האבות הקדושים הקדושה בתכלית השלימות אבל שיהי' ניכר זאת השלימות באתגלי' גם על הפעולות על זה הי' צריכין עוד ברירין לכן הי' יע"א ע"ה אצל לבן הארמי לסבול אצלו כמה ברורין כי לבן הי' לגמרי ההיפך ממנו שעומד תמיד בעיקשות ונקרא נחש וקסם ונגדו הי' צריך יעקב אבינו לברר שיהי' באתגלי' כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ולהראות שעומד תמיד נוכח השי"ת באורח ישר בלי שום עיקשות כלל ואם לא הי' מקודם גבי יעקב אבינו ההסתר של לבן לא הי' באפשרי להראות באתגלי' כי לא נחש ביעקב וגו' כי כמו שיש גבי כל פרט נפש תלת מוחין שהן ארבע כדאיתא בזוה"ק (בכמה דוכתא) ארבע רהוטי דמוחא שהדעת נעלם בהם ובעת שהדעת נעלם במוחין נקרא נסתרות ועל זה איתא בזוה"ק (פנחס רכ"ג.) כד מטא לתלת ספירין עלאין פתח ואמר ה' לא גבה לבי וגו' וכשיורד הדעת לבוא בהתגלות כלי הפעולה מוכרח לילך דרך צר ודחיק מאוד הנקרא גרון. וכך הוא בכלל הבריאה נמי שצריך הקדושה לירד מהמוחין ולבוא בהתגלות הפעולות אזי עוברות דרך הגרון שהוא מקום צר מאוד ועל זה איתא בזוה"ק (נשא קל"ט:) מן המצר קראתי יה מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק וכו' ובהאר"י הק' ז"ל נקרא מצר ים וזה הי' כל הענין מגלות מצרים שהקדושה מהאבות הקדושים הי' צריכה לעבור דרך ההסתר וההעלם של מצרים אכן בשעת ההסתר הי' נדמה שנפסק ח"ו זאת הקדושה אבל אחר שיצאו ישראל ממצרים והלכו אחריו ית' למדבר בארץ לא זרועה נתגלה למפרע שמעולם לא נפסק ח"ו הקדושות אבות מישראל אלא שזאת הקדושה בעצמה שנשלמו גבי האבות בהדעת והיתה נסתרות הלכה דרך הגרון הנקרא מצרים לבוא בהתגלות על כל התפשטות הפעולות של ישראל ועל זה איתא בזוה"ק (שמות ג') תשורי מראש אמנה תשורי כד"א ותשורה אין להביא (שמואל א ט׳:ז׳) תקבל תקרובתא על בניך מראש אמנה מראשיתא דעאלו במהימנותא עלאה וכו' תשורי מראש אמנה דא איהו גרון וכו' היינו שהזוה"ק מבאר מילת תשורי מלשון מתנה והלשון תשורה מורה על מתנה בראיית פנים כד"א ותשורה אין להביא שלא הי' יכולין לראות פני הנביא משום שלא הי' להם תשורה הרי שהלשון תשורי נופל על מתנה שהוא בראיית פנים היינו שהאדם מתייצב נוכח השי"ת בראיית פב"פ וכל מגמת חפצו הוא להיות כלי שיתפשט על ידו הכבוד שמים וזהו תשורי מראש אמנה וגו' מראשיתא דעאלו במהימנותא עלאה וכו' היינו כי הרי בכל חוזק ההסתר שהי' במצרים הנקרא גרון וכמבואר שם תשורי מראש אמנה דא גרון ובכל זאת נאמר ויאמן העם וגו' וכד' במדרש בזכות האמנה זכו לומר שירה וענין שירה רומז על ההתייצבות נוכח השי"ת ומסתכלים לאורו ית' באורח ישר ומפאת זה נתברר שלא נפסק מישראל הקדושת אבות מעולם אף בשעת חוזק ההסתר כי אם הי' נפסק ח"ו בשעת ההסתר זאת הקדושה מהיכן הי' להם אז במצרים כ"כ גודל אמונה עד שזכו לומר שירה ולהתייצב כ"כ בראיית פנים נוכח השי"ת אלא מזה מוכח אשר מעולם לא נפסק מישראל הקדושת אבות רק שלא הי' באתגלי' ולכך במעט התעוררות נתעוררו כמקדם כל הקדושת אבות ופתח להם השי"ת זאת הקדושה באורח דילוג כדכתיב ופסח ה' על הפתח וגו' כי השי"ת פתח להם מהתלת נסתרות והאיר להם מעילא לתתא שיכירו היטב לך ה' הגדולה והגבורה וגו' עד לך ה' הממלכה וגו' היינו שהתחילו להכיר הנהגת מלכות שמים גם בכל ההסתרות והכניסו בהכרתם כ"כ עיינין במלכות שמים עד שהופיע בינה גם בהדומם עד שגם המדבר והים הכירו שפיר ליתן דרך לישראל שיעברו בתוכם ולאבד כל הקמים נגדם אמנם כל עוד שישראל לא הרויחו זאת הקדושה בעבודת יגיע כפם כי ביציאתם ממצרים הי' ישראל משוללי ברורים ועבודה והי' על הגוון טענה עליהם הללו והללו עוע"ז וכו' כי טרם שנתבררו במ"ט ברורין לא נתפשט עדיין הקדושת אבות על פעולת ישראל באתגלי' לזה לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו' וכמבואר במדרש כי קרובה השבועה שנשבע אאע"ה לאבימלך היינו כי קליפת פלשתים הוא כדאיתא (במי השלוח הק') שכל חפצם של פלשתים הוא שיהי' להם סבה לפרנסה למען שיהי' בידם כח ובטוחות לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולזה כל זמן שהי' ישראל קרובים עדיין להקדושת אבות הכמוסה בהתלת נסתרות שהוא רק בעומק הלב טרם שיצאה זאת הקדושה בהתגלות על כל הפעולות לא הי' יכולין ישראל לעבור דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כלומר כי פלשתים אומרים נמי שיש להם בטוחות בעומק לבם שכל כח פעולתם ועוצם ידם הוא רצונו ית'. אולם דוד המלך שהוא רגלא רביעאה דכרסי' שכבר נתברר אצלו הקדושת אבות בהתגלות מפורש על כל התלבשות הפעולות לכך הי' בכחו שפיר ללחום נגד קליפת פלשתים משא"כ בשעת יציאת מצרים טרם שבא הקדושת אבות בהתלבשות הפעולות אז לא הי' רשאים ישראל לסמוך על זה שבטח מסכים השי"ת על כל פעולתם כי מתייצב נגדם הקטרוג מקליפת פלשתים שאומרים ג"כ שהשי"ת מסכים על כל פעולתם ועוצם ידם לזה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף וכמבואר בזוה"ק ים סוף סופא דדרגין היינו שהי' צריכין מקודם לברר מקום התקשרותם בשורשם העליון עד סופא דדרגין הנקרא מדבר וים שאף המה יכירו ליתן דרך לישראל ולהטביע את רודפיהם מזה מוכח שישראל עלה במחשבה:
1