ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, יחזקאל, הקדמה לספר
א׳נבואות ספר יחזקאל נאמרו בתקופת חורבן הבית הראשון, שנים ספורות לפני החורבן וכמה שנים לאחריו. בחלקו הראשון של הספר דברי תוכחה על חטאי ישראל שבעבר ובהווה, ופורענויות שעתידות להתרגש על ישראל. לאחר מכן באה קבוצת נבואות על הגויים, ובסופו נבואות גאולה ובניין לישראל. יחזקאל נתייחד בכך שניבא בחוץ לארץ. ייתכן שהחל להתנבא עוד בהיותו בארץ ישראל, אך עיקר נבואתו נאמרה בבבל. נבואתו גדושה בחזיונות מופלאים, והוא מופעל על ידי 'יד ה'' ו'רוח ה''. בספרו מתואר כיסא הכבוד ומה שסביבו בפירוט הרב ביותר בתנ"ך. כמה פרקים בספר עוסקים בתורת הגמול, ובמרכזם האחריות האישית של החוטא והאפשרות הפתוחה לפניו לשוב מחטאו. שלא כנביאים הגדולים האחרים, אין אנו מוצאים שהנביא יחזקאל נרדף על ידי העם על נבואותיו. ייתכן שסיבת הדבר היא שגולי בבל היו במקורם שכבת העילית של יהודה וירושלים, והם הכירו במעלותיו ורצו להקשיב לדבריו, גם אם לא תמיד הפנימו אותם. ייתכן שמטעם זה כשרצה הנביא יחזקאל לזעזע את שומעיו הוא לא נמנע מלנסח את דבריו בלשון בוטה ביותר. בסוף ספרו עוסק יחזקאל בהרחבה בנבואות הקשורות לארץ ישראל ולמקדש העתיד. פירוט תבנית המקדש וחוקיו מזכיר מעט את פרשיות המשכן בספר שמות, ואפשר לראות בו גם מעין ספר הלכה העוסק בהלכות שלעתיד לבוא. יחזקאל, שהיה בעצמו כהן, כולל בנבואותיו גם מסורות כהניות מפורטות ומדוקדקות. יחזקאל התגורר בתל אביב שליד נהר כבר בבבל. עד חורבן ירושלים הוכיח את יהודי הגולה על חטאיהם. הוא טען בפניהם שחטאיהם הם המביאים לגלות ולשעבוד, והזהיר מפני חורבן שלם ושעבוד קשה יותר. בנבואות אלו אין כמעט קריאה לחזרה בתשובה, אלא הצגת החטאים ותוצאותיהם. כירמיהו, שניבא באותה תקופה בארץ ישראל, אמר יחזקאל שמקדש ה' לא יספק לישראל הגנה אוטומטית, והזהיר מפני תקוות השווא שזורעים בהם נביאי השקר. הוא התריע כי הניסיונות לתכנן תחבולות מדיניות כנגד בבל לא יצלחו. אירועי החורבן הוכיחו לעם שהנביא צדק ואף הביאו אותו לתהליך תשובה מסוים שהתבטא גם כעבור עשרות שנים בעלייה מבבל. על כן, ואולי בשל סיבות נוספות, בעקבות החורבן חדל יחזקאל מנבואות התוכחה והפורענות, וניבא דברי ניחומים על שיבת הגולים למולדת, על בניין הארץ והמקדש ועל עתידו המזהיר של העם המתחדש בארצו.