ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, שופטים, הקדמה לספר
א׳בספר שופטים מסופר על מאורעות שקרו במשך כשלוש מאות שנה, מכניסת ישראל לארץ עד להקמת המלוכה. בתקופה זו לא היו ישראל מאורגנים תחת מבנה כולל של מדינה שלמה. קיבוצו של עם ישראל תחת הנהגה עליונה אחת התפורר לשבטים, אולי כפי שרצה יהושע. מתוך הספר אפשר להתרשם שגם השבטים התחלקו ליחידות משנה קטנות. בתקופה זו לא התרחשו מאורעות היסטוריים גדולים ומרעישים רבים. היא מאופיינת בתיאור חייהם היומיומיים של המתיישבים בארץ. תקופת השופטים לא הייתה מזהירה בתולדות ישראל. במרכז הווייתם של המתיישבים החדשים לא עמדו ייעודו המקיף של העם ומשימתו לעבוד את ה'. אמנם אלו נמצאו בתודעתו הכללית של העם, אך לאו דווקא העסיקו את פרטיו בפועל. באותה עת עבדו ישראל לאלוהים אחרים לא מסיבות אידיאולוגיות, אלא מתוך יחסי הקרבה ששררו בינם לבין העמים שנותרו לשבת בארץ. בצד גילויים שונים של אמונה שאין טיבה ברור, נושבות מסיפורי התקופה רוחות רעות של מוסר מעוות, עליבות דתית ולאומית וזוועות אנושיות לא מעטות. בימי השופטים לא שלטה בארץ מעצמה גדולה כלשהי, ואף לא הייתה ממלכה גדולה אחת שניסתה לכבוש אותה. מפעם לפעם היו העמים הקטנים שחיו מסביבם או בקרבם מרימים ראש, מתגברים על שבט או על כמה שבטים מישראל, משעבדים אותם ומציקים להם. לעתים הגיע האיום לידי מתקפה צבאית של ממש או למצבי דחק קשים, ואז קם שופט והושיע את ישראל מצרתם. השופטים אינם שייכים לגוף מסוים ואין להם דמות אחידה. כמעט כולם היו אישים כריזמטיים ורבי עצמה שקמו כמנהיגים מקומיים או שבטיים. באמצעות פעולותיהם הישירות וכישורי ההנהגה שלהם ארגנו השופטים את השבט והסירו את האיום החיצוני — בדרך כלל באופן זמני בלבד, כי לא היה בכוחם לערוך שינויים יסודיים יותר. נראה שבדרך כלל הם לא פעלו במסגרת החלוקה השבטית המקורית אלא באופן עצמאי. היו בהם שעוררו תנופה חדשה בשבטי ישראל, אך גם למעשיהם של אלו לא היה המשך, וכמעט תמיד שקעה השפעתם ונמוגה. תהליך זה חזר והתרחש פעם אחר פעם במקומות שונים בארץ. מצב זה, שלא היה טוב אך גם לא היו כרוכים בו אסונות כבדים, נמשך כמה מאות שנים. זמני פעולתו של כל אחד מהשופטים אינם ברורים לחלוטין. נראה שהספר איננו מסודר בדיוק לפי מהלך המאורעות, וסיפוריו קשורים זה לזה באופנים שונים, לאו דווקא כרונולוגית.