ביאור שטיינזלץ, הקדמות לתנ"ך, משלי, הקדמה לספר
א׳ספר משלי נקרא גם ‘ספר החכמה׳, שכן מקובצים בו דברי חכמה של שלמה המלך, החכם מכל אדם. זהו ספר מְשלים במובנם המקראי - מכתמים, רעיונות המובעים במליצה ובאמרה קצרה. אכן, יש בספר גם משלים במשמעות המקובלת כיום - דימוי או תיאור מתחום כלשהו שמשמש דוגמא לנושא אחר. בדברי חכמתו של שלמה המכונסים בספר יש עצות והדרכות. מקום גדול בספר מוקדש לאנשים צעירים בראשית דרכם, שאינם מכירים את מבוכי העולם ובעיותיו. הוא מזהיר אותם מפני פיתויים שונים, כמו פשע ונשים זרות; מלמדם לְמה יש ערך חיובי וממה ראוי להתרחק; ומדריכם לדרךהחיים הנכונה - מבחינת עבודה, יחסים בינאישיים וכדומה. אולם בצד הפנייה לצעירים חסרי ניסיון, יש בו גם עצות למבוגרים והדרכות חינוכיות. החכמה שבספר אינה חכמה עליונה, ואף אין היא מכוונת בפשטהּ אל המובנים הנעלים של עבודת ה׳. זוהי חכמה מעשית הקשורה לרוב לענייני העולם הזה, כגון ערכי העבודה והחריצות; זהירות מערבויות לזרים, ממחליקי לשון ומהתמכרות לשתייה; חשיבותה של בחירת ידידים הגונים והנאמנותלהם. כל המטרות הללו בעצם מבוטאות בפרק הראשון, שהוא מעין פתיחה לספר המגדירה את ייעודו העיקרי - ללמד ולהשכיל את אלה שאין להם ניסיון או שאין להם יכולת להבין את הדברים לעומקם. כאשר מופיעות בספר משלי הנמקות להדרכה לצעוד בנתיב מסוים או לסור מדרך אחרת,הן עשויות להתקבל על כל אוזן. הספר עשוי בעיקרו מפסוקים קצרים של אמרות חכמה העומדות בפני עצמן. עם זאת יש בו גם עושר של דימויים וציורים המשתרעים על פני יותר מאמרה אחת. אף על פי שרוב דברי הספר כתובים בשפה ברורה ובעניינים מחיי היומיום, בפסוקים רבים ניכר תחכום רב שכדי לעמוד עליו דרושותגם מחשבה ויגיעה. אחד המאפיינים הבולטים בספר משלי הוא שלרובו אין מבנה ברור כלשהו. בדרך כלל הפסוקים אינם מחוברים זה לזה: כל פסוק או שניים עומדים בפני עצמם. כמו כן הפסוקים באותו נושא לאו דווקא רצופים. לרוב פסוקים בנושא משותף מפוזרים בפרקים שונים של הספר. בכל זאת אפשרלהבחין בספר בכמה יחידות גדולות יותר, כגון הדברים בגנות השכרות (כג,כח-לד; לא,ד-ז); הדברים בגנות האשה הזרה (פרק ה; סופו של פרק ו - פרק ז); שבח החכמה (פרקים ח-ט) ושירת השבח האלפביתי על אשת החיל (ל,י-לא). נראה שאוסף ציטוטי דברי החכמה שרשם שלמה לעצמו או שנרשמו מפיו לא הורדו אל הכתב בבת–אחת ולשם מטרה אחת. בצד האסופות של משלי שלמה, מופיעים בו גם דבריהם של חכמים אחרים. על דעת כל החכמים מוסכם שספר זה נכתב בגיל העמידה של שלמה. אכן, כמה קבצים הכוללים את חכמת שלמה נערכו זמן רב אחריו, לפי האזכור האחרון - בימי חזקיהו מלך יהודה.